פעם ראשונה שלי, אשמח לכל תגובה והתיחסות.
1/4/1999 22:18
my real
–
אני רצה אני רוצה וזה מזיע ומאוחר
גם אם לא אגיע לכביש
אל תדאג, אל תדאג
אולי שרודפים אחרי חפצים איומים
והמון דברים ביחד שאני שומעת
והמון מילים
מה שהתכוונתי
אם לא הייתי לוקחת עט לשירותים
עכשיו היה פחות שיר
מה נשאר לעשות, מה יש להתחיל
דוממים שותקים וישנים
האנשים ארוכים כמו הסוף
לא התכוונתי לחזור לכביש
ולחזור לרוץ ושוב
על כל מקום ועל כל זיכרון
והחיים על פניהם פעולה
והיא כמו שיכפול, העתק
כמו עבודת אומנות
אומנות, לעזאזל, אתה מבין?
עכשיו
אני לא צריכה לברוח ולהתלכלך למה פיזית
ולגמור במקומות רבים ממש שפיות
בערך הסיכום,
לרוץ משיגרה מימים של לא כלום
או מעייפות או מחלחלה
אני לא צריכה כלל
אני לא צריכה דבר, אם אתם לא יודעים ממני מכלום.
–
שלום
2/4/1999 0:49
נגה
–
מה שכתבת קצת לא קוהרנטי ולא מעובד, אבל יש לי הרושם שיש
לך עולם דימויים ודמיון עשיר, תמשיכי לעבוד
–
מתי תפסיק להשליך את עצמך על אחרים?
2/4/1999 18:14
הרבנית לבית תמנון
–
ישר קו.
–
that was directed to me?
2/4/1999 23:52
my real
–
–
פעם ראשונה של מה של כתיבה.????.
2/4/1999 1:6
עמית1
–
קחי כל מאה מאז תחילת הספירה מהן יצירות המופת.קחי את המאה
ה-1 לדוגמה נוצרה הברית החדשה. לעמנו העם היהודי יש בעיה שהתנ"ך למעט אלה
נמאמינים שהיא נכתבה בידי ההשגח….ה שיר שהשירים למשל יצירצ מופת שירים. אז אנא
ממך אל תודיעי לנו חניכיה של שירת ביאליק ספרות ברנר ועגנון וא.ב.י וע.ע. וא.קרת
וחנוך לוין ונסים אלוני ומעריצי הגשש כל אלה עולם תרבותי חוץ מהמינגווי ועוד
ועוד…רבים וטובים
ברכט ובקט נו טוף נקיון זה כל מה שדרוש.
חוץ מזה נהניתי לקרוא משהו בשעת לילה מאוחרת הודות לפלאי
הטכנולוגיה והאינטרנט. אביקם אביק ועמית 1
–
כמה נחמד מצדך.
2/4/1999 1:26
my real
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
טוב אז ככה
2/4/1999 21:58
עוגי
–
לא יודע, קצת מוזר לי
אבל חביב
נ.ב
לא נורא!, זה יותר טוב מכל דבר של מיקי
אז את יכולה להתעודד
–
1/4/1999 23:28
אקסטה
–
אז היא שכבה עם השותף שלה…איזו שטות….
סליחה הייתי מוכרחה לשתף
ומכיוון שאתם לא מהווים סיכון ,
אתם הקורבן….
איזו שטות!
–
אקסטה מה זה השם הזה אני מוכרח שוב לשאול?
2/4/1999 1:9
עמית1
–
(הודעה ללא תוכן)
–
תבחר לך פירוש ותלביש ככה אנשים עושים ממילא…
2/4/1999 12:5
אקסטה
–
גם כשהם מבינים פירושם של דברים….:)
–
זה נכון?
2/4/1999 15:48
אודין
guytag@isdn.net.il
–
שה ניפל כ"כ טובה?
–
אין תגובה 🙂
2/4/1999 16:42
אקסטה
–
(הודעה ללא תוכן)
–
2/4/1999 6:13
מאירר
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מאיר אתה
2/4/1999 12:15
אקסטה
–
נוגע בי במילותיך…קראתי וחזרתי לקרוא שוב , חשבתי שמא לא
הבנתי נכונה..בפעם הרביעית הבנתי אתה צודק! יש משהו במה שכתבת שגרם לי להזדהות…
והצלחת להעביר את הרעיון בכל כך מעט מילים..קצר ולעניין.
תמשיך מאיר…אני אהבתי.:))))))))))
אגב אם הייתי יודעת איך עושים את הסימן של הסמיילי הקורץ
זה מה שהיה במקום חיוך בטקסט. שא ברכה.
–
שא כיבשה
2/4/1999 15:52
אודין
guytag@isdn.net.il
–
מילים הם רצף של אותיות אבל לא רק, יש להן משמעות גם לרוחב
וגם לעומק.
(גם לכינוים)
–
גם אתה אודין…
2/4/1999 16:41
אקסטה
–
הצלחת לגעת בי ו….אלוהים איך שאתה טוב….
אין מילים בפי.
–
אתם מכירים אותי
2/4/1999 16:52
מאיר
–
זה לא אני
–
עבר, הווה, עתיד
2/4/1999 17:4
ROSE
–
עבר
צעדתי לתוך צער עמוק
פסיעות בים של כאב
הטבעתי מיליון זיכרונות
איבדתי חיים
בלי לשים לב
משכתי את ההתחלה
פחדתי מהסוף
דרכתי בעבר
ניסיתי לחזור
לביחד
שלכתי לראשי
תמונות
הרגתי רגעי בדידות
התעלמות
הווה
צועדת בתוך גן של יגון
קוטפת כאב
מקבלת אותו לתוכי
ברצון
צועקת
נופלת
מסרבת לקום
חותכת ניצני שימחה
גורמת להם לינבול
שוכבת על מיטת העבר
מסרבת לקבל את העתיד
ההווה שלי כאן ועכשיו
ואני
מאחוריו
עתיד
והעתיד שלי בד ציור שחור
יד הגורל אוחזת במכחול
ואני רצה לכיוון הלא נכון
העתיד מלפנים
ואני
רצה
לאחור
–
או איפה שנראה אותו?
2/4/1999 20:52
או משהו (יש כיון נכון?)
–
ואולי ניצוץ אחד, זערורי, אפילו לאלפית השניה, ימצא אותו
בשבילך (את הכיון.)?
–
רגע לפני כסא חום, כוס שבורה, וגוף ריק.
2/4/1999 18:4
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
רגע לפני כסא חום, כוס שבורה, וגוף ריק.
,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,
_@__}{ ,,,,,,,,,
הוא עומד מול הראי, מביט בעצמו.
פרוע, לא מגולח, יחף
הוא עומד מול הראי הגדול ובוכה.
הוא יודע שהיא עוזבת. הוא לא טיפש ולא חרש.
שמע כשהיא אמרה שהיא אוהבת מישהו אחר.
שמע והבין.
היא לא תישאר. אין שום דבר שישאיר אותה כאן,
ויש מישהו אחר שקורא לה ללכת.
וזה לא בגלל שהוא יותר או פחות, היא אמרה.
זה בגלל שהיא יותר ופחות,
וזה מה שהופך את העניין כולו לבלתי נתפס,
שהרי הוא והיא לא היו קיימים עד לא מזמן.
היו רק "אנחנו" או "את – ואני – ואת",
ואחרת הוא לא יודע. אחרת הוא לא יודע.
הוא מושיט את יד ימין לדמותו במראה
מנסה את אפקט הסכין הישן ששמר עוד מאז הצבא.
סכין קומנדו גדולה שפעם עשתה לו להרגיש חזק כשהידק את ידו
סביב הידית השחורה.
אבל הסכין לא עוזרת, ולא עושה לו להרגיש יותר גדול, או
גברי,
ולא מגרשת את הדמעות או את הכעס,
או את הכאב.
הוא מקרב את הסכין ליד שמאל מרגיש את הקור של הלהב המושחז.
"אם את הולכת ", הוא לוחש, "קחי איתך את
האצבעות שלי. הן יודעות ללטף רק אותך".
הסכין חדה, והוא
מחכה שהכאב הפיזי ישכיח אותה ממנו.
אחר כך ייסע לבית החולים כמו בסרט ההוא,
והם יתקשרו אליה שתבוא, והיא תיבהל ותאהב אותו שוב, ותלטף
אותו ותבטיח לא לעזוב לעולם.
זרם חזק של דם מרטיב לו את החולצה ומלכלך את הרצפה.
השקט נחתך בצעקה של כאב וכעס ואבדון.
היא לא תבוא.
כל כך הרבה דם מתוכי בלי בכלל שארגיש, הוא חושב
אז כמה אהבה יש בי שכל כך מכבידה לי.
ואיפה לחתוך שתישפך ממני החוצה
ואני אהיה קל ומחייך כמו לפניה.
העצבים צועקים לאיבוד ההכרה שיבוא.
החדר כולו מטשטש מול עיניו. הוא נופל לרצפה, חלש מאיבוד
הדם ומאיבוד הדעת.
רגע לפני שהוא צולל לתוך תהום שחורה בלי סוף
רגע לפני שהוא מתרומם מעל לכאב ולפחד,
הוא מהדק את היד הרועדת מסביב לידית השחורה
ולוחש:
"אם את הולכת, את יכולה לקחת את הלב שלי.
הוא אוהב רק אותך.
הוא יאהב רק אותך,
לנצח.
.
.
.
קחי אותי
איתך
כי אין לי
שימוש בשבילי
כשאינך".
–
בפשטות יתרה, אהבתי
2/4/1999 20:0
ROSE
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אני מקווה שגם דמעות באות בחשבון
2/4/1999 20:31
המטורפת
–
כי ככה זה עשה לי פתאום,
בלי שום אזהרה מוקדמת.
דמעות ודמעות ודמעות ולב שקפץ לפחות פעמיים
לב שאהב פעם ככה
ואני לא בטוחה שיכול לאהוב כך שוב.
אולי.
אני הולכת לאיבוד בכתיבה שלך
את יודעת?
–
Is this the one you talked
about?
2/4/1999 21:31
Kipod
kipod@netvision.net.il
–
But even if not, I loved it,
as it crawled right under my skin..
And when it will leave, as I
am sure it will, I'll just grab a knife and….
–
להישאר מאשמה?
2/4/1999 20:49
או משהו (ואם היא באה?)
–
מפחד? מתוך הרגל?
לעמוד מול המראה ולהרגיש את הרעד בברכיים, ולהתרוקן מהאויר
ומהבכי ומהזעם ולהבין שלא נשאר. כלום?
וכמו כשמשחקים "סבתא בישלה דיסה"
להתחיל מהתחלה.
–
החיים זה לא סבתא בישלה דייסה
2/4/1999 20:55
המטורפת
–
זה הרבה יותר מורכב.
אהבה הרבה יותר מורכת, חיים הרבה יותר מורכבים.
לא נשארים מאשמה, נשארים כי טוב, ואוהבים וכו' וכו', אבל
אם
עוצרים לרגע, וקוראים שוב ומבינים כמה אהבה יכולה להיות
בבן אדם אחד,
זה יכול לשתק לכמה רגעים,
לי זה עשה לחשוב, להזכר בימים אחרים כשאהבתי
ויום אחד כשלא נשאר לנו כלום,
יום אחד כשהוא נגע בי וזה לא עשה לי כלום,
באותו יום התבגרתי עוד קצת
ובכיתי המון.
כי אהבתי ככה, בטירוף.
–
זה לא מה שאמרתי.
2/4/1999 21:22
או משהו (כלום לא פשוט)
–
ונכון – נשארים מאהבה, נשארים כי טוב, נשארים כי אין ספק
שנעים יותר להתעורר אל תוך ביחד.
אבל כשאין – ונשארים כי את זה מכירים, כי זה בטוח
מזעזועים, כי התרגלנו, כי אין ספק שקר בחוץ אפילו כשקיץ – אז זה מתחיל.
לרגע אני לא מזלזלת.
–
תודה.
3/4/1999 19:44
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
מסיבת עיתונאים במיקווה-קלאב כל יום.
2/4/1999 18:12
הרבנית לבית תמנון
–
אתם שואליםהמיקווה-סקס-קלאב +רבנית תמנונית עונים
ובגדול!!!!!!!!!!!!
פורום פולני מופרע ובלונדיני שדיים סיליקון פיצוץ ותחת
שעיר ולעוס, אני מנצלת בימה עלובה זו להיות לפה ולטלפיים של נאמני הדת ולענות על
כל השאלות אפילו הכי מעצבנות וסוטות כמו למשל איך מדליקים נרות שבת (שזה בעיניי
ממש שאלה מתגרה וקינקית שלמענה אצתרך לצלול עמוק אל ניבכי נפשו וגופו של העבד
המיני שלי, ואני בשבילכם אעשה זאת אפילו ביום כיפור…שלא תגידו שאני נגד מסיבות
מין של עיתונאים)
אז זה רישמי.
אנא שאלו אותי שאלה ויש לרבנית תשובה מנומקת ומרוחה בוזלין
וטיפות אפרודיטה שמצליחות לעורר עדר פילים מת…ניסיתי על עצמי והתוצאות לא אחרו
לבוא…הייתי מטרד מיני לספרי של רמת גן ובני ברק גם. שוין…
היו ישירים
היו סקרניים
היו ליבראליים
היו גמישים
היו זקופי קומה תחתונה
היו צעירים וצעירות
היו חברי מיקווה-סקס-קלאב
היו לי לתמיד
ולא אשכח
בבקשה נסו לשאול שאלות קשות וערמומיות ככל שאפשר
אני לא יוציא אף אחד באמצע מישגל ולא אקרא לאף אחד עוין
אלא אם כן מדובר בסאדו-מאזו.
חיי אלוהים גויאבה רוטטת.
+ פרסים יקרי ערך לשאלה הכי סוטה
פרטים בהמשך.
–
בסך הכל שבוע, וכן הערה לגבי סודות מדינה
2/4/1999 20:42
או משהו (רעיונות? מקוריות?)
–
*
נקודה חשובה שאני צריכה להבהיר –
סודות המדינה הם לא רעיון שלי. נגה או ענת כתבו אותם
לראשונה, היה גם סיפור בקומיקס, והכל בעיתון-ספרות-חד-פעמי של בית ספר לפני כמה
שנים. תודה נגה או ענת.
*
שבוע שאני לומדת, שוב, ומה שלא ידעתי אם אוכל חודר להכרה,
ובהכרה מלאה, שוב. באור מלא, לא בחצי נר או תאורה עמומה, רומנטית לכאורה.
מתוך הכרה, נשימה רחבה, עיניים פקוחות.
זה קצת כמו לעוף ?
*
–
פ.ש.ט
2/4/1999 22:11
עוגי
–
ערום מלא
כחול לבן
שחור לבן
(אין קליטה)
למען האמת, אמא אף פעם לא ציפתה לקליטה
וגם את לא
צועדת
בתוך חושך יבש
קור שחוטים
חדר לבן,
שחור ?
כחול ?
אדום ?
שלכת גם בחרדל המצוי
…. יש המשך פשוט יש לי טלפון
–
כן בטח
2/4/1999 22:12
יוסמיטיסם_מהחלל-החיצון
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מחכה להמשך בקוצר רוח
3/4/1999 2:45
ROSE
–
בקוצר
–
3/4/1999 0:42
my real
–
פתחתי את פי, כלומר להגיד משהו
ולא זכרתי אם ידעתי מה
עייני היו נעוצות באיזה חלון
מולו היא עמדה ולבשה את המעיל
האם נגעה בי? בכתפי?
אולי כתפי סתם ככה כואבת
מתנוחה לא טובה בה ישנתי
אולי נגעה בי.
–
יש לך
3/4/1999 1:9
או משהו (תגובה מהמותן. או מהכתף)
–
יש לך את זה.
והפעם ממצה יותר מן הפעם הראשונה, מתנגנת יותר בקריאה
מתמשכת, לא כזו שמסתבכת בשיניים ובלשון.
זה יפה.
ועל הכל, כמו במתמטיקה בסוגריים מרובעים, אני מוסיפה
– לדעתי.
–
על החלון יש לי זכרון ישן
3/4/1999 1:40
אביקם
–
אלי אורן ז"ל מפקד הפנימיה הצבאית שחינך אותנו במחנה
דורה אמר שהסוואה זה כמו אישה בחלון שמסיטה את הוילון. וברצונה שיראו אותה היא
שוכחת.
הסיפור במלואו ישלח ליענקלה ארז ב'מעריב' שהיה אתנו שם.
–
מהמגירה לדיסק 