לישון. למות. לשתוק.
רק עניין של מינון.
6/4/1999 3:8
אינדיגו
indi_go_blue@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
תתחילי מלשתוק ומשם כבר נראה הלאה
6/4/1999 19:3
ג. בר-חם
–
(הודעה ללא תוכן)
–
כביש מעווט
6/4/1999 13:25
ROSE
–
כביש מעווט
ניצני שימחה
בתוך חיוך גווע
זיכרונות של מה שהיה
ריקוד מכושף
מעגל החיים
קצב מסחרר
נפילה
עוצמה מטורפת
תזוזות מהירות
חוסר עיקביות מסוים
לא עוצמת עיניים
פחד
לפספס מחשבה
לראות הכל
במבט מעורער אחד
סקרנות ילדותית
לחיות הכל
מהתחלה
חיה בתוך עצמי
סגורה
בורחת
עוצרת להקשיב להכל
בשקיקה
וממשיכה .
חיים סלולים
מן כביש מעווט
כולם ממהרים להגיע
ואני בשולי החיים
מנסה להתקרב לעולם הזה
מאבדת את הדרך
חוזרת להתחלה
מתלבטת
מחפשת דרך חדשה
ועוצרת
מקשיבה למנגינה
מטורפת
מעיפה מבט חטוף
מאבדת שליטה
וקופצת
–
אפשר למות מעצב?
6/4/1999 14:16
לב שבור לרסיסים
–
(הודעה ללא תוכן)
–
אפשר למות
6/4/1999 14:35
ROSE
–
מהרבה דברים..עצב לא אחד מהם, ואנחנו כואבים ודומעים
וסוחבים את הכאב איתנו בלב, בראש, וכל כך רוצים שזה ייפסק..וסובלים
–
כן, אם לא יודעים להכיל אותו
6/4/1999 23:10
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
6/4/1999 14:40
אינדיגו
indi_go_blue@hotmail.com
–
הלכתי בגן הידוע
בו חורש נותן אותותיו
שם חובאים ניצני השכנוע
בסתרי הסכמת עלעליו
ציפורים שעצרו מלכת
ישנות באילן הסרק
ובקומן הן פוזרות אל החושך
הד צלילי בושם דק
–
אתם פורום של אנשים ונשים מעוררי רחמים
6/4/1999 16:41
תמנון
–
ובטח לא מעוררי מין….
מה קרה הפלצתם יותר מידי אבק מצות?
אתם ממש נגריה של מנופחי קיבה
–
תמנוני? נשמה מופלצת שלי?
6/4/1999 16:52
תמנונית
–
(הודעה ללא תוכן)
–
אני מעונינת לפתור לך את הבעיה תמנוני
6/4/1999 17:41
ROSE
–
א ל
ת ק ר א
–
ליאורה
6/4/1999 18:5
בן24
shlomip@walla.co.il
–
והעיקר שעכשיו אני לבד.
אם הייתי מעז,עוד הייתי עלול למצוא את עצמי איתך.
אבל לא,אני זהיר,יותר חכם מהגורל.
בא לי להרוג איתך,את הזמן שנשאר.
אבל זמננו עבר,ונהיה מאוחר,
אז אסגור את ליבי…
…אולי אהיה פה מחר.
(נ.ב.:ממתי האינטרנט נהיה לב…?)
–
ליאורה יש רק אחת והיא יודעת את זה.
7/4/1999 5:52
אביקם
–
(הודעה ללא תוכן)
–
כל כך אהבתי אותך
6/4/1999 20:45
מוזה
–
כל כך אהבתי אותך כשבאת אתמול. כבר התחלתי לפחד, האמת, מה
אם לא תבוא ואני אצטרך להמשיך בלעדיך. ואני הרי צריכה אותך כל כך נורא.
טיפשה שכמותי, טיפשה חסרת בטחון. הרי אמרת שאתה אוהב אותי,
מה פתאום שלא תתקשר, שלא תבוא, שתוכל גם בלעדי. אבל ככה אני, הזהרתי אותך שאני לא
לגמרי מושלמת.
כל כך התגעגעתי אליך, אבל באת בסוף. ידעתי שתבוא, פשוט לא
הייתי בטוחה. חיבקתי אותך כל כך חזק, ונשמתי אותך. היה לך ריח כזה טוב. הריח שלך.
הזיפים שלך דקרו אבל לא יכולתי לכעוס. תפסת אותי ביום טוב כנראה.
אחר כך בכיתי קצת ואתה חיבקת אותי חזק חזק. ואהבת אותי,
נורא. ונישקת אותי, בפה, בצוואר, בכל מקום. ואז פתאום רציתי אותך. קודם רציתי שרק
תאהב אותי, אהבה טהורה כזו, אבל לא יודעת, משהו באיך שאתה מלקק לי את האוזן, מוצץ
לי את הפטמה ושולח יד לתחתונים, גורם לי תמיד לשנות את דעתי. להזדיין זו דרך נהדרת
להביע אהבה טהורה.
והיה נהדר. לא זוכרת כמה פעמים גמרתי אבל זה לא רק זה. זה
פשוט ש… אני לא יודעת אם תבין אבל סוף סוף הייתי גם מסופקת נפשית. סוף סוף
הפסקתי לרצות אותך, מבין? לא לתמיד, אל
תבהל, מתוק. כל פעם שאני נזכרת אני… נו, אל תכריח אותי להגיד את זה, אתה יודע
לבד. אני, ככה, כמו שאתה רואה אותי, נורא ביישנית. מה אני אגיד לך, אתה פשוט יודע
איך להוציא את זה ממני.
היה לי עצוב בלעדיך. טוב שחזרת, בובון.
–
לא רע, אבל, משעמם, ולא בגין התוכן
7/4/1999 0:23
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
זה משאיר את צורת הכתיבה כנראה
7/4/1999 1:4
מוזה
–
ביקורת בונה היא ביקורת שמצביעה בדיוק על מה שלא בסדר,
מתוך כוונה טובה לעזור למי שכתב לשפר.
לי אין שום כוונה לתקן כרגע, זה מה שאני מרגישה. אני כותבת
בשבילי ויש לי בדיחות פרטיות עם עצמי. זה מספיק לי
ובכל זאת, אם אתה רוצה להגיד מה בדיוק הבעיה אני אשמח.
–
שמח להתפדח
7/4/1999 2:37
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
קצר. כתוב כמו שלימדו: יש התחלה, יש אמצע, יש גם, שומו
השמיים, סוף ומסקנה. שגרתי. כפי שכתב הסופר ההוא, אביקם דומני, יש שפה שאפשר לחולל
איתה נפלאות, ולו לנסות – ליצור 🙂
–
זה אני ? הרי שאינני סופר . נקודה
7/4/1999 5:51
אביקם
–
(הודעה ללא תוכן)
–
ידעתי.
6/4/1999 21:40
או משהו (בלי כלום בסוגריים)
–
עוד מישהו רוצה להגיד "אמרתי לך?.."
–
6/4/1999 22:33
my real
–
ידיעה זו רכשתי בכאב
לב מתוסכל למטה
השקט חזר איתו הרגש כבר אינו
שותק
דווקא היה לי קל דווקא די קשה
השיר הזה המילים שלו התגובה שלי ראש יד וגב
וכל המערך שעון לאחור בעדנה
אני יודעת, הצגה
ועם הכרית למיטה
מכינה הכל כאילו אתה מחכה לי שם
לא, לא עוד אחד על פרידה
אני אפילו לא אוהבת את הזמר
והשיר כל כך פשוט לעוף לשקוע לעוף
ורק קצב
ורק קצב.
–
ללא נושא
6/4/1999 23:6
נקודה
–
מגדיר את עצמי בין פסיק לנקודה, ותוחם בסוגריים. מקשקש על
הכל בדיו שחור, בשביל שלא יראו כלום, וליתר ביטחון, מדביק על הדף דף נוסף. את הכל
זורק לפח, ומבקש סליחה שלחצתי על הכפתור של העט. זה לא יחזור על עצמו.
–
ואני חשבתי שאני בדכאון. חזק ואמץ
6/4/1999 23:59
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אנחנו סובלים משגעון גדלות משהו?
7/4/1999 0:8
מוזה
–
אהבתי
מיוחד ומקסים
–
גם אני אהבתי
7/4/1999 17:11
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
מעניין
–
מה, מה, מה בדיוק ?
7/4/1999 0:17
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
6/4/1999 23:40
אסף
–
רק
אני
והסוס
שלי!!!!!!
–
אהבה בין גלקטית
7/4/1999 1:23
ofird
ofird@haaretz.co.il
–
"אז מאיזה כוכב את?" שאלתי אותה. היא
הפסיקה להתנגב והביטה בי. "מה זאת אומרת?" שאלה
בתמיהה.
"מישהי מושלמת כמוך אי אפשר למצוא בכוכב שלנו", השבתי, "אז מאיפה
את?"
שכבתי על המיטה
ובחנתי אותה עמוקות. היא בדיוק יצאה מהמקלחת, וניגבה את גופה העירום
והרטוב.
"אני? אני מנפטון" השיבה לי בחיוך. עורה הצחור והמושלם גרם לי לחשוב שאם
היא
הייתה אומרת
"וונוס", זה היה נכון.
היא זרקה את המגבת
על הרצפה והתיישבה לידי. "מה מטריד אותך?" היא שאלה בעדינות.
"אותי? אותי
כלום לא מטריד" יריתי במהירות. אם היא הייתה יודעת מה מטריד אותי. לאבד אותה.
ידעתי שהיא צריכה
לעזוב בקרוב. לא יכולתי לקבל את זה. מאז שהיא אמרה לי, נפער חור גדול
בליבי.
"מטריד אותך
שאני הולכת, נכון?". איזו שאלה. ברור שכן. והיא יודעת את זה.
"תראה..
תסתכל על זה ככה.. אני חייבת לחזור לנפטון, מתגעגעים אלי שם".
ליבי נצבט.
"אבל גם אני אתגעגע! אני לא חשוב יותר מכולם?" קיוויתי שהיא תשיב בחיוב.
"כמובן שאתה
יותר חשוב מהכל, אבל בכל זאת, אני חייבת. אלה החיים".
היא התלבשה
במהירות, לקחה את התיק שלה ונשקה ללחיי. עצמתי את עיני ודימיינתי אותה איתי
פעם אחת אחרונה.
כשפקחתי את עיני היא לא הייתה שם. היא חזרה לנפטון. אני לבד עכשיו.
אופיר.
–
לאינדי – מילים מילים מילים
7/4/1999 4:7
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
קוגניטו – אני חושב משמע אני קיים. להיות אינקוגניטו
ולהשתחרר מהמילים. וגם חושב את מחשבותיי, במילים, אלא מה ?! מפרק הכל במילים אל
מילים תוך מילים…, כל עולמי כגדר תיל של
מילים: משחק איתן, יוצר איתן, מתזז איתן, מקנא איתן, כואב איתן ואוהב איתן…
במילים מילים מילים – כפות בכתונת משוגעים, אכן, של מילים. כן! ההוא צדק במסקנתו שמילים הן כלי ולא השתקפות של החוץ.
משמעות עולמי קורסת לאיטה, במילים. ומדוע למוטט מגדל קלפים
רעוע של מילים באיבחת נשיפה אחת ? האם זה לא יותר יצירתי, מעודן והדוניסטי להסיר
קלף ועוד קלף ועוד קלף מלמעלה למטה, אט, בחדווה של הרס איטי וממושך ככל האפשר. שקיקה
אלי ייסורים. כי הרי גם הם נותנים חיים, באין מי שתניח מילותיך בה – מנוחה, הרפיה,
שקט, חפוי, שהוי בעלטתה הטובה.
–
דיוני, אתה צודק. לא שטעיתי, אבל…..
7/4/1999 13:43
אינדיגו
indi_go_blue@hotmail.com
–
אנחנו מדברים הרי על שני הפנים של אותה תופעה כלל אנושית,
ואכן הכלים לא משנים. רק הצורך התמידי, הכוסס, המכאיב בבטן, של היות נאהבים.
–
8/4/1999 16:50
גלילי
–
מילים ושפה הם רק יצירה של האדם כדי לתקשר וע"י כך
לתת משמעויות לדברים ולספר סיפורים.
והרי אנחנו כ"כ קטנים בהשוואה לקוסמוס , ליקום עד כדי
חסרי משמעות,
כך שכל מה שאנחנו בסדר גודל מופתי שכזה הוא נקודה קטנטנה
על מפת ההיסטוריה שכל מה שהיא עושה זה:
ממלמלת
והמלמול הוא כה חסר חשיבות…
אז למה למלמל מלכתחילה?!?!
–
עכשיו יש נושא
8/4/1999 16:52
גלילי
–
מילים ושפה הם רק יצירה של האדם כדי לתקשר וע"י כך
לתת משמעויות לדברים ולספר סיפורים.
והרי אנחנו כ"כ קטנים בהשוואה לקוסמוס , ליקום עד כדי
חסרי משמעות,
כך שכל מה שאנחנו בסדר גודל מופתי שכזה הוא נקודה קטנטנה
על מפת ההיסטוריה שכל מה שהיא עושה זה:
ממלמלת
והמלמול הוא כה חסר חשיבות…
אז למה למלמל מלכתחילה?!?!
–
על אנשים, מתנות ועטיפות
7/4/1999 13:12
המטורפת
–
דיברנו המון, שעות על גבי שעות, אמרת שהמתנה הזו שלי
נהדרת, כך אתה חושב, שיש לי מתנה שלא כל אחת מסוגלת לתת. אמרת שאתה לא איש של
עטיפות, הסרט יכול להיות קצת עקום, לא איכפת לך, גם הנייר יכול להיות ישן ולא זוהר
במיוחד, העיקר שהמתנה תהיה יפה בעינייך, כי זה מה שבעצם חשוב.
והאמנתי לך, אתה יודע, חשבתי שהנה בחור שיכול לזהות מתנות
יפות ושוות, שהעטיפות שלהן לא משהו. קצת גדולות, קצת בלי פרופורציה לגודל המתנה
האמיתית.
כולנו עטיפות, אמרת לי פעם בשלוש וחצי לפנות בוקר, כל אחד
יכול להיות מתנה נהדרת, ואני פיספסתי נשימה אחת מרוב התרגשות. אז העטיפה שלי לא
שווה במיוחד, למרות שאם מסתכלים עליה ממש לעומק, אפשר למצוא דברים יפים בה, יש
ימים שאני חושבת שיש לי יופי של עטיפה, ויחד עם המתנה עצמה, נדמה לי שנוצר איזון
מסויים בין הביפנוכו לבחוץ שיכול לעשות ממש טוב לבן אדם הנכון שיעז לקחת את העטיפה
הזו, למשש קצת, להסתכל לעומק ולהבין שזו המתנה הכי טובה בשבילו.
אמרת שאתה לא טיפוס של עטיפות, שמבחינתך אני המתנה הכי יפה
שבן אדם יכול לקבל.
ואז באת, והסתכלת על העטיפה שלי, ולמרות שכבר ידעת מה
המתנה תהיה (דיברנו כל כך הרבה, זוכר?),
אמרת שאני לא מה שתארת שתקבל, שהמתנה באמת יפה, אבל העטיפה
לא מוצאת חן בעינייך.
טיפש.
–
אנשים שלא רואים מעבר לאריזה מפספסים את המתנה,
7/4/1999 13:18
לב שבור לרסיסים
–
(הודעה ללא תוכן)
–
אמנם המתנה שלי אך בקושי מחפה על העטיפה…
7/4/1999 16:12
מוזה
–
ולפעמים אפילו זה לא… אני מקווה שתמצאו בליבכם את ההבנה
למה שיש לי להגיד. אם תתעצבנו באיזשהו שלב- תקראו שוב את הכותרת, ואם גם זה לא
יעזור- תרגישו חופשי להפציץ לי את האי מייל בשם המוסר והצדק.
האחר המשמעותי שאני רוצה לא צריך להראות כמו פרסומת למשחת
שיניים או קונדומים במקרה היותר טוב, אבל צריך להיות בו משהו, קסם כזה, משהו
שיגרום לי להמשך אליו. סביר להניח שרק אני אדע שיש לו את זה, אבל ברגע שאני מצאתי-
זה מספיק. יכול מאוד להיות מישהו כזה, שובר לבבות ומושלם מכל בחינה אפשרית, שאני
לא אמצא בו כלום. מה יכול? כבר קרה.
יש כל כך הרבה אנשים מכוערים בעולם ובכל זאת רובם המכריע
לא נשאר לבד בסוף. זה בגלל שתמיד יש מישהו שימצא את מה שיפה בעטיפה שלהם, ואולי רק
הוא חושב שזה יפה.
מה שקרה לך עם ההוא, הטיפש, בסה"כ אומר שהוא מעדיף
אריזות ירוקות או צהובות, אבל לא אדומות עם נקודות סגולות. אין לך שום סיבה לקחת
את זה אישית. כשאין אז אין, ואני מקווה שזה כבר לא נשמע שטחי להגיד שהעטיפה בכל
זאת משנה באיזשהו שלב ספציפי שאין להמעיט מערכו בשם האינטלקטואליות.
יש המון אנשים שאוהבים אריזות כמו שלך, והם ירצו אותך גם
בגלל האריזה, ובשום פנים ואופן לא למרות. אסור שזה יהיה למרות. מבינה?
–
המוזה צודקת לגמרי, אני מבינה למה התכוונת..
7/4/1999 18:14
אינדיגו
indi_go_blue@hotmail.com
–
ומסכימה איתך. הפולניות היו קוראות לזה, לכל סיר יש מכסה.
ובענין העטיפה, ולדעתי מי שאומר אחרת משקר לעצמו. ולמרות זאת, לא דוגמנים אנחנו
רוצים. בני אדם. שהפרצוף שלו מולי ימלא אותי ברצון לנשק אותו.
–
מוזה, זה היה מקסים מקסים וכה נכון (((((-:
7/4/1999 23:38
לב שבור לרסיסים
–
(הודעה ללא תוכן)
–
הכי מעניין אותי לדעת מה למטורפת יש להגיד על זה.
8/4/1999 2:21
מוזה
–
קראת בכלל?
–
כן,
קראתי
8/4/1999 12:7
המטורפת
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
כן, קראתי, ואני מסכימה חלקית.
9/4/1999 0:2
המטורפת
–
אני מבינה שהוא הטיפוס של עטיפות צהובות וירוקות,
ייתכן ועטיפה אדומה מפוספסת או מנוקדת פשוט לא עושה לו את
זה.
יש הרבה מעבר למה שסיפרתי, זה בטוח, אבל בכל זאת זה מעצבן
לפעמים,
וגורם למין נפילת מתח שכזו, זה טבעי, אני מניחה, לא?
וכן, אני יודעת שיום יבוא ואכיר את האחר המשמעותי שלי,
וכן, אני אופטימית,
זה קרה בעבר, זה יקרה בעתיד.
אבל זה עדיין מעצבן, אבל זה יעבור.
–
מוזר מאוד.
8/4/1999 1:45
ofird
ofird@haaretz.co.il
–
דווקא בסיפור שלי, יש מישהי שאני הייתי מוכן לקבל אותה בלי
תנאים, זאת היא
שהעדיפה אחרת.
יום יבוא ואספר לך עליה.
אופיר.
–
פעם מישהו חכם אמר לי…
8/4/1999 10:25
גלילי
–
פעם מישהו אמר לי:
תשווי בעייניך , שהבן זוג שאת איתו
הוא הוא האביר על הסוס הלבן,
ואם הוא לא האביר על הסוס הלבן
אז כנראה שאין דבר כזה…
ולעניין שלך, מתוקתי
אם את לא העטיפה היפה בעיניו
אז כנראה שאין דבר כזה – עטיפה יפה…
–
מהמגירה לדיסק 