yorika !!!
23/5/1999 19:41
נער
–
הבנתי.
באמת הבנתי.
יש אנשים יהירים שהם בלבם טובים.
כי בעודי כותב מתוך עצבות כבדה, יהיו תמיד אלה שיעודדו
להמשיך לכתוב על הצרות, כאילו זה יעזור.
אולי במוחם הפתלתל למילים "לשפוך את הצרות" יש
משמעות גם בחיים. כמו אדם שמרגיש שהוא חייב לעבור סוג כלשהו של פרקן.
הדבר הכי קרוב שאני יכול לחשוב עליו בגילי "הלא
מופלג" הוא: אוננות.
כלנו מאוננים.
וזאת אני אומר בלי שום כוונה לפגוע.
…מנגד
עומדים להם "הטהורים".
אלא הם האנשים שכותבים לא ביקורת, לא על עצבות, ולא על דבר
שהיה ואיננו עוד.
הם המשוררים האמיתיים שבינינו.
הם! הם אלה שימצאו את האושר האמיתי והנצחי, ולא את האושר
הרגעי המתקבל על ידיכם.
–
ויש לי תחושה שהם חיים רק אצלך בראש.
23/5/1999 21:10
ציידת תנינים
arielne@inter.net.il
–
גם נערה.
–
שמעתי
23/5/1999 21:16
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
שגם הטהורים מאוננים.
שמעתי את זה איפשהו והייתי חייבת להפיץ הלאה (-;
טוב, עכשיו ברצינות.
לא מסכימה שטוהר יהפוך אדם לכתוב מוכשר יותר.
על מה הוא יכתוב?
–
חשבתי על זה…
23/5/1999 22:19
נער
–
ונכון.
אבל אולי הבנת לא נכון. "טהור" הוא לא אדם טהור,
אלא לפי מה שכתבתי : אדם שלא כותב על כאב.
חשבתי על זה שוב, ושוב נכון.
אנשים עם כאב בלב, "הלא טהורים", באמת כותבים
יותר יפה.
אבל ישנו מגוון כל-כך גדול של נושאים יפים אחרים: החיים,
לידת ילד, נשואים שמצליחים ובעיקר: אהבה.
אבל לא אהבה נכזבת, אלא טהורה, אהבת אמת.
ובכל זאת, למה לא לכתוב על כאב?
– מי אמר שלא צריך? אני? מי מקשיב לי?
– מכל הסיבות הנ"ל.
ובכלל…
למה אני כותב, לא בגלל כאב?
בגללו ובהחלט בגללו !
ולכן…
אל תהיי מופתעת אם תראי את השם נער מתנוסס על איזה סיפור
מלא בפרטים כואבים, שכל כך מספקים את ציבור הקוראים פה.
–
נער, מצאתי את עצמי השבוע
24/5/1999 0:0
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
מנסה להסביר למה הרבה ממה שנכתב פה הוא עצוב, או כואב.
חשבתי על זה הרבה, באמת.
גיליתי כמה דברים, שאולי יסבירו גם לך.
ראשית, כשטוב לנו זה קל, ונעים ומחייך. הרבה פעמים הקלות
הזאת לא צריכה את המילים הכתובות. אנשים כותבים כדי להביע משהו, וטוב ונעים לפעמים
לא צריך "לשפוך", כמו את הכאב שמכביד ומעמיס ומנסה להתפרץ מאיתנו החוצה
בכל מני צורות. לפעמים בדמעות, לפעמים בשתיקות, לפעמים בסיפור.
שנית, כשרע רוצים להתחלק עם מישהו, לספר. לפעמים רוצים
שירחמו. לפעמים רוצים שיאהבו, ולו את מה שאתה כותב, אם לא אותך. וזה עוזר. פורום
תמיכה נפשית. ואוי כמה שזה נכון.
שלישית, וזה אני יכולה להעיד מנסיוני הקצר, נכתבו פה לא
מעט קטעים על אושר ושמחה ואהבת אמת, ואני יכולה גם להעיד על עצמי שיש פה סיפורים
שכתבתי מתוך אושר גדול (תעשה חיפוש "ליתוספרה" ותראה שתמצא לא אחד כזה).
אז אולי במקרה יצא לך ליפול על זמן לא טוב, שאנשים עצובים.
גם זה קורה. גם לנו מותר.
וזהו.
ליתוספרה.
–
המממ…
23/5/1999 22:3
ילד מאונן
–
נראה לי שכדאי שתמשיך בינתיים לאונן…
חבל לצבור חרמנות סתם בשביל טקסטים כאלה… את ההתנזרות
(אם אתה בטוח שאתה חייב אותה) תשמור לדברים טובים.
* * * *
Oh? So now you are going to
make fun of my hobbies?
Don't trush musterbation,
it's sex with someone I love.
(וודי
אלן – מאונן וגם הוגה דעות. ראה זה פלא…)
–
מדוע כ"כ הרבה כעס בפיך?
24/5/1999 11:34
גלילי
–
כל אחד יכול לכתוב על כל דבר, על נבכי ליבו , על אהבותיו,
על השכנה ממול ועל כלב עם רגל אחת.
וכל אחד יכול להיות משורר אמיתי עם החומר שלו.
אין כאן חוקים ו/או דוקטרינות.
יש כאן אנשים מסוגים שונים שמוצאים לנכון לכתוב.
אז גם אם הם מאוננים כתיבה – מה זה בעצם משנה?
איש איש כישר בעיניו יעשה …. ויכובד.
–
בקשר לשכנה ממול…
24/5/1999 13:12
נער
–
אני יכול לספר לך הכל.
יש לי אחת כזאת. (בסוד ושאף אחד לא ידע ; ) – היא אפילו
לסבית)
ובהקשר ל "מדוע כ"כ הרבה כעס בפיך"
זה פשוט, אני בן אדם.
בדיוק כמוך.
בדיוק כמוך?
וגם בי יש עצבות לכתוב עליה, אבל ההבדל היחידי הוא: שאינני
כותב על הכאב, אלא מנסה לגרום לכם (מסיבות אינטרסנטיות לחלוטין) לכתוב על אושר.
וכמו שכתבתי כבר אני כותב – רק בגלל הכעס – ואולי כשארגע
קצת, אתחיל לכתוב על הכעס.
–
תיקון
24/5/1999 13:16
נער
–
ה"כבר" מתייחס לתגובה שלי ל"מטורפת".
–
הרי אתה הפרדוקס של עצמך…
24/5/1999 15:4
גלילי
–
נער יקר.
כמו רבים וטובים בפורום הזה הרי אתה כותב ממקום של כאב
וכעס
וזאת במקביל לבקשה הכאובה שלך , שאנשים לא יכתבו מתוך הכאב
שלהם.
והרי זה בדיוק מה שאתה עושה.
אם לא היית כעוס לא היית כותב. ואם לא היית כותב, לא היינו
יודעים שאתה כעוס.
=> אתה
משתמש בכתיבה לצורך פורקן, כי הרי אתה תכתוב עד שהכאב יעבור.
זה עושה את בקשתך (התרסתך, אפשר לקרוא לזה) של לא לכתוב על
עצב …לבלתי הגיונית בעליל.
אנשים יכתבו ממקום של עצב כל עוד קיים הרגש הזה , ואפילו
יכתבו דברים מצויינים רק בגלל שקיים הרגש הזה.
דרכו של עולם.
תתרעם עד מחר, תכתוב על זה מאות פעמים עד שזה יעבור.
והרי כולם כותבים על זה עד שזה עובר…
נקודה למחשבה.
–
*******************************************************************
אחת,שתיים ,שלוש
23/5/1999 22:59
ROSE
–
היתה לי תקופה, שחשבתי בתוכי בשפות זרות,,מילים מעורבבות
באנגלית, שילוב די נדיר של חפצים דוממים ופעולות חסרות היגיון.
היתה לי תקופה, שאתה דיברת בתוכי, הכתבת לי דרך,ואני עקבתי
בעיניים עצומות.
אני חושבת שאפילו היתה לי תקופה בא לא פניתי לעצמי בכלל,
ראשי נדם וכל מה שנישמע מעבר לחלל הריק היו דפיקות הלב, תמיד חשבתי שאני שומעת
אותן נפסקות.
יש לי תקופות קצרות שאני נכנסת לראש שלכם, מרשה לעצמי
לנעוץ עיניים סקרניות ולהוציא מחשבה מחשבה, חושפת את כל הסודות.
אלה היו תקופות של מיזוג כמעט מושלם, חייתי עם עצמי בשלום,
שלושה חלקים בהרמוניה מושלמת, איזון עדין בין טירוף להיגיון.
כמה שאני מתגעגת לתקופות האלה היום, כשאני חושבת על זה
מחדש, אלה היו תקופות מאושרות יחסית ואני לא הערכתי אותן מספיק, ועכשיו הן בגדר
זיכרון.
מישהוא אמר לי פעם שמחשבות הן לעולם לא שלמות , אם הן לא
באות לביטוי. שם האיש נשכח ממני , אבל הכוונה שלו נישארת איתי תמיד, מחשבות לעולם
לא יהיו שלמות אם אני לא אכתוב אותן ואשמר אותן בהיכלים ניצחיים שאם הזמן
ידהו,הנייר יצהיב והדיו יכסה מילים אחדות.
מישהו שאל אותי פעם, אם אני חושבת שאני יכולה להבדיל בין
חיוך אבל לאהבת אמת, ואני רק בהיתי בחלל הריק,,
אני לא מאמינה באהבת אמת
לחשתי, מביטה קדימה, קמה והולכת.
ואת המבט שלו אני לא אשכח, המילים שלי צרבו דרך עורו
ולעולם הן ישארו חרוטות , והוא נאנח,באותו הרגע ניראה כל
כך זקן, אוי לאותן מחשבות.
התקופה הזאת מקוללת, בעיני, מרחמת על אותן נשמות אומללות,
ומקנא בו זמנית, הן לעולם לא יצטרכו לעבור את כל זה ובוא זמנית הן לעולם לא יהיו
מודעות.
אף אחד לא מבין את השלם שבי, תראו את חברותי ניגשות אליי
אחת אחת, והן אוהבות ומסבירות, כמה שהן מבינות אותי…אבל לא
מבינות חלק, וזה כל כך חסר היגיון.
אי אפשר להרכיב פזל עם חלק אחד, אני מסתכלת אליהם וצוחקת,
אני לא בוכה, בכי זאת חולשה כל כך גדולה, רגשות זאת חולשה ואני רואה את עצמי בונה
באיטיות חומה סביבי, משאירה אותכם בחוץ
זאת לעולם לא תהייה האהבה, האכפתיות,,התשוקה, האכזבה, כל
מה שנישאר אצלי עכשיו טירוף והגיון.
אני זוכרת איש זקו, פנה אליי פעם אומר לי שבלי אהבת אמת אף
אחד לא יוכל לחיות
אני לא מאמינה ברגשות
לחשתי לו
אני זוכרת שהאיש מילמל משהו ושניות אחרי זה ליבו הפסיק
לפעום.
אני זוכרת שראיתי מלאך, יורד אליו, אוסף אותו בידיו, ועוטף
אותו בכנפיו הלבנות.
אני לא מאמינה באלוהים לחשתי למלאך
והוא התנפץ מולי למיליון חלקי מראה, ודמותי השתקפה שם..ספרתי
את עצמי שם
אחת
שתיים
שלוש
–
הצורך שלי להגיב
23/5/1999 23:57
LoneStar
–
נבנה בעיקר על רסיסי מראה אחת שנשמרו איתי, מאז.
והנה הושלם לו עוד חלק בפאזל למי שעוקב אחר ההתפתחויות.
והאם יש אהבת אמת? כנראה שכן – אחרת לא היו מדברים על זה
כל כך הרבה במחוזותינו. האמונה שלי מסתכמת בהבנה שכשהיא מגיעה כבר לא בוחנים במה
אנחנו מאמינים – פשוט יודעים מיד שמאמינים להכל ולשום דבר בו זמנית, לא? הסתירה
האינסופית נפתרת מיד ובמקומה אנו מתמלאים בחלומות על עתידנו הורדרד. חלון נפתח לו
לרגע של נצח בחומות הבצורות ומתוך אינסטינקט אנחנו מחזיקים את האור קרוב לבטן
וסוגרים את החלון כדי שאור נוסף לא ייכנס ויפריע לתאורה הקיימת – חלילה גם שלא
יברח! רצים סוגרים החלון בכמויות אדירות של מלט סינטטי משובח ורצים לראות טלויזיה
ביחד עם עצמך עם האור החדש בטירת החלומות הבצורה ומבינים
מיד שמשהו פה לא ברור ופותחים את הדלת הראשית עם משקפיים כהים במיוחד. בהתחלה נבקר
הרבה חזרה בטירה ולבסוף נדע לקחת אותה איתנו אל כל מקום שנלך – ולעיתים גם לנסוע
רחוק ולתת למושא אהבת האמת לטפל בטירה בהעדרנו…
הוי כמה נשפכתי… אני חייב להפסיק עם זה… רוזי, רוזי…
אגב, בדקת דואר לייטלי?
–
לייטלי? יה
24/5/1999 0:17
ROSE
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
פעם איש אחד לחש לי
24/5/1999 0:6
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
פעם איש אחד, דווקא לא זקן, לחש לי:
"את בודדה כי את בונה סביבך חומות
במקום לבנות סביבך גשרים"
ואני לחשתי לו שהוא לא מבין, והלכתי משם,
ואולי זו אני שלא הבנתי.
–
וואו – מדהים, נוגע, פוגע וצובט. חבל על המילים שלי
24/5/1999 1:19
ציידת תנינים
arielne@inter.net.il
–
הן מתבזבזות.
זה פשוט זה.
–
****************************************************
gallili gallili
lamalotichtevili?
23/5/1999 23:24
א.מ.
–
(הודעה ללא תוכן)
–
יו-גבוה (יו-רם) אל חשש
24/5/1999 14:24
גלילי
–
אני
תכתוב
אותך
באייס-טי (או שמא אייסי)
עוד
קצת
זמן
אני
לא בביית
היי חבוב!
LONG TIME NO READ!!!!
לכשאשוב. אכתוב.(בשורוק)
שיהיה חרוז.
שגם הוא בשורוק.
ואני
אין לי מושג מה אני כותבת.
התעלם התעלם
ERASE
טוב דיי.
–
***********************************************************
בלמ"ס
23/5/1999 23:48
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
הגולם שפך מנוע קצת לפני הנון גימל האחרון. מההתחלה הוא
נראה לנו קצת לא בסדר, תלוש כזה, חיוור. לא דיבר עם אף אחד מאז שחזר. השמועות אמרו
שמשהו קרה, אבל השמועות היו הדבר האחרון שעניין אותנו בלילה ההוא. רק לגמור
ראשונים בפעם האחרונה. ווסרמן, אודי ואני. הנווטים הכי טובים בגדוד. הגולם היה לא
יותר ממם-קוף. הוא כבד, וצריך לשמור עליו, אבל אסור לתת לו לעכב אותך.
התחלנו בריצה, מנצלים את הערנות של תחילת הלילה. ההרים
נראו כמו גושים שחורים גדולים, רק קווי המתאר שלהם מסמנים איפה נגמרת האדמה
ומתחילים השמיים. ידענו את המסלול בראש. לא היינו צריכים את האור. רק רגליים לרוץ
ובלב לספור צעדים כפולים ולזכור את המפה ומדי פעם להרים את הראש לראות את השמיים
האלה מלאים כוכבים ולבדוק את הכיוון.
בכל פעם כשהגענו למעלה עצרנו מנסים לסדר את הנשימה
המכאיבה, מרוצים מעתיקים לפנקס שורה של מספרים מהסלע. הרמתי ראש לשמיים. עכשיו
בדיוק שלושה קילומטר ישר צפונה ולטפס. הקסיופאה חייכה אלי מזכירה לי טיול רחוק
לדרום, ואת הגוף החם של נטע נצמד אלי בחושך מול מליוני עיניי כוכבים מסתכלות.
הגולם הגיע בערך שתי דקות אחרינו, חיוור ומזיע ומתנשף.
ווסרמן כעס עליו. "הוא מעכב אותנו. בגללו אנחנו נפסיד". "אנחנו לא
נפסיד ווסרמן", חייך אודי. "אתה יודע שבשום מקרה אנחנו לא נפסיד".
"והוא", אודי לחש לי, "הוא נראה לא טוב".
"נראה מפורק לגמרי", הנהנתי והסתכלתי עליו.
העיניים של הגולם היו אדומות, אבל לא כמו מעייפות. הוא
נראה לי בוכה.
"הלו גולם, אתה בסדר?!", שאלתי, יודע שהוא לא
יענה.
"לא" הוא אמר בלי אויר. "אני לא בסדר כוס
אמק. אני לא בסדר בכלל".
ווסרמן השתין ואחר כך התקרב אלינו לאט. "גולם, אני את
הניווט הזה מנצח, גם אם אתה לא בסדר. אני על הרגילה שלי לא מוותר, גם אם זה אומר
שאני אצטרך לגרור את הגוויה שלך מעל המם-קוף המחורבן והנשק. אז תפסיק לעשות פרצוף
של מסכן. החיים של כולם פה בזבל. יש לנו עוד שלוש נקודות וזהו. תוציא את הראש שלך
מהתחת ואז תראה אולי קצת מעבר לחרא של עצמך".
אודי שתה מהמימייה שלו וניגב את המצח. "זזים?"
הוא שאל ולא חיכה לקבל תשובה.
"כוס אמק נמאס לי מהחיים המחורבנים", הגולם אמר
וקם בועט באבן קטנה.
בעלייה של הנון גימל האחרון הוא התמוטט.
אודי עלה על זה, שפתאום משהו נשמע לא בסדר. אחר כך הבנו
שחסרים הצעדים הנגררים שלו והמלמולים הלא ברורים שהפכו למן קול רקע בלילה ההוא.
משהו כמו הצעדים שלנו על החול והבום הקטן כל פעם כשנשק פגע באפוד.
חזרנו אחורה. מצאנו את הגולם שפוך עם הפנים לאדמה.
"בנזונה מניאק", צעק ווסרמן לתוך החושך. "לא יכולת להתאפק עוד
עלייה אחת?!"
חצי הר גררנו אותו, לפחות להגיע למעלה לגמור את הניווט
האחרון. פעם אחרונה שלנו, ואחר כך הרגילה ואחר כך החיים הטובים.
עכשיו כשאני חושב על זה אפילו לא בדקנו אם הוא נושם. פשוט
הרמנו אותו כמו שק וכבשנו את הפסגה האחרונה.
"נראה לי שזהו זה חבר'ה", חייך אודי, מעתיק את
הרצף האחרון.
גם ווסרמן חייך, מתנשם מהעלייה.
הסתובבתי מהם, מתקרב לצוק, מתנשף, מביט מלמעלה על העולם
החשוך מתבהר. הרגשתי מינימום אלוהים. טיפות של זיעה נכנסו לי לעיניים. ניערתי את
הראש והורדתי את הקסדה.
"שי, מה עושים איתו לעזאזל?" צעק עלי אודי, הוא
ווסרמן מתקרבים אל הגולם.
הסתובבתי אליהם. שני גפרורים באמצע גיזרה, מנסים להרים
גולם שהמנוע שלו שפוך על חצי הר.
ווסרמן ניגב את הזיעה בשרוול, משאיר פס שחור על המצח.
"קרע לי את הגב המנייאק, וכל הזיוני
שכל שלו עכשיו ולך תסחוב אותו כל הדרך למטה, גם כן גולם מתרומם".
עצמתי עיניים חזק והסתובבתי, מנתק את עצמי מהנשימות הכבדות
שלהם והריח של הבנזין שהמנוע שהגולם שפך השאיר. היה משהו מדהים בנון גימל הזה.
אולי בגלל האור החלש של הבוקר שהציץ מאחורי הגבעות, ואולי החושך החיוור של הלילה
שהתפוגג לתוך הגזרה, ונעלם כאילו לא היה שם מקודם סמיך ומעוור ומתיש.
"שי יא הומו, תפסיק לשחק אלוהים ובוא תעזור להרים את
החרא השמן הזה".
מעל הצוקים דאה דורס גדול, מחכה שנלך לשם ונשאיר את הגולם
לבד. כמו ילד שמחכה שההורים ילכו כדי לחפש בארון של הממתקים, הוא עבר מעלינו
בעיגולים גדולים חסר סבלנות.
"הו, הוא זז", שמעתי את אודי מודיע כשהגולם
התרומם. "הגיע הזמן, יא מניאק. נמאס לי לסחוב אותך כל הדרך כמו איזה
תרמיל" צעק ווסרמן.
אחר כך אני לא בטוח מה קרה. הייתי עם הפנים לשמיים כששמעתי
את הגולם צועק.
כשהסתובבתי ראיתי כמו בסרט בהילוך איטי את אודי רץ אל הצוק
ווסרמן קם מהרצפה. אחר כך הייה רעש חזק, כמו סלע ענק שנופל לתהום.
אחר כך היה שקט. חיפשתי את הגולם. הוא לא היה שם.
הדורס שלי השמיע צעקה ונסק.
–
יש לך תגובה באי מייל שלך
24/5/1999 0:14
אחד מיוחד
ok4sure@yahoo.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
בררררררררר
24/5/1999 3:26
עוגי
–
מעניין!,
יש לך משהו עם…
so called
"חו"ל"?
–
זה חזק® וטוב® וחם® אספרסו®
ומחיאות כפיים®
24/5/1999 9:45
אינדי_גו
indi_go_blue@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
מהמגירה לדיסק 