אז מה אני צריך את כל הליריות הזו
24/5/1999 9:32
ג'וליה
–
וכשניפרד. כשניפרד –
אני מאוד אשמח שתפסיקי עם המנהג המגונה הזה שלך, של חלב בקפה. חלב זה מפרה
ופרה זה מהרפת ורפת נדמה לי שיש רק בקיבוץ. אז תפסיקי עם זה ומיד. עם החלב הזה
בקפה שלך.
את לא יכולה לעבור לתה? ואפילו רק לקצת זמן? אני ממש מבקש
שתעברי לתה עד שלי זה יהיה יותר מתאים. עד שאני ארגיש יותר בנוח. נו. למה את לא
מבינה כמה זה חשוב לי. את יודעת מה – תעשי מה שאת רוצה, אבל אני לא מבין למה את
עושה לי דווקא עם כל הקפה הזה והחלב. ושוקולד פרה, את חייבת? ואיך עברת את שבועות
עם כל הגבינות האלה ואני כאן משתגע ורואה שאת בכלל עוד חיה. לא אמרת משהו על איזה
סרטן או מה?
–
פסיכיות לשמה ולכן אהבתי כל כך
24/5/1999 11:12
מאי מאיאו
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מזכיר משהו את "תיכנסי כבר לאוטו" של מאיר אריאל
!!
24/5/1999 13:55
גלילי
–
(הודעה ללא תוכן)
–
פששששששששש
24/5/1999 18:0
עוגי
–
(הודעה ללא תוכן)
–
רפת יש גם במושב
24/5/1999 19:43
–
(הודעה ללא תוכן)
–
אחרי כל הזמן הזה פה יש עילוי
25/5/1999 0:13
מולי
–
שמעו אנשים ואני שכמעט נשבעתי שיש כאן רק כאלה שיכתבו
בסגנון דניאל סטיל או ימצאו חן בעיני עצמם ושלושה חבורים אחרים פתאום יש מישהי
שמצליחה אבל באמת להגיד דברים בדרך שלה
יישר כח ג'וליה
–
ג'וליה – יופי טופי (טופי בטעם חלב. יש כזה, לא?)
25/5/1999 0:27
חלי
–
(הודעה ללא תוכן)
–
ולי אין אפילו מישהו שיבקש ממני לשתות תה במקום קפה
25/5/1999 16:51
הקטנה
–
עם חלב. הלוואי שהיה לי מה שיש לך. אבל אני קטנה אולי אני
עוד אגדל 🙂
–
************************************************************************
בזכות חוסר השליטה
24/5/1999 12:38
נירו
nyrosta_kaf@newmail.net
–
אז נפלה לי פצצה. אני לא מתנצל…
הרגליים לשמועה קפאו בקור.
הצורך היה, צהוב וקיים,
אז הוצאנו קיטור. המעונות צחקו.
מאחורי קרן זוית חדה חידה ללא פתרון
אלגורתמי, אלגורי ליקיצה שלא כדרך הטבע.
-צחצוח שיניים במשחת חרבות-
יצאה הסתימה והורידה המיים,
מצבה שפרית.
שורקת זיין בגשר בין השיניים
וצורמת לדרכה רכבת הגרב.
מקווה טהרה, מקרה נערה.
צוננים הצנינים באוזן התיכונה,
ואני מפזר חום לציפורים,
שלוש ךפנות בוקר
עומד בחניה של מלון הייאט,
היה אט
היית את
אילו היית
–
אי את? הי את! את?
24/5/1999 21:47
LoneStar
–
יופי של קטע. להקליט ולשמור לשעות מצוקה קשות במיוחד!
צנינים באזנים עשית לי 🙂
–
***********************************************************
שיר תת מודע לעצמו
24/5/1999 12:48
נירו
nyrosta_kaf@newmail.net
–
בואי (או שאגרור אותך)
נשחק, (באונס ידידותי)
בחישוק ומקל (וחמור וגזר).
נגלגל במעלה הגבעה צרפתית
(יקית, רומנית, WHATEVERׂ)
ואחר כך (אם רק תתנגדי),
אשים את האצבע בחור (כאילו כדי לעצור את השטפון)
את תביאי את כל הכפר (הערבי השכן)
וכולם כבר ידעו (עם כתוביות בפינית בעמוד 894 בטלטקסט).
ואחר כך יעלו העננים ( )
ויפלו החומות,
וירדו המיים (ונחזור לעצמינו)
(ונשתכנע שהכל היה חלום),
ורותי תצא מהארון (ותיכנס למגירה).
–
ממממממממ
25/5/1999 1:18
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
האמת שאני לא מוצאת מילים לכתוב.
פשוט רציתי שתדע שקראתי וזה עשה לי משהו.
–
********************************************
השתנות
24/5/1999 16:15
קידר
–
העננים מתבוללים,
ממירים דתם נגדי.
הדמעות בהם
היו לאמונה נדרסת
הם אוצרים עכשיו
גשם של נוזלי גוף.
יש בזה משום נחמה,
אילו לא ידעו
להשתנות כך,
היתה האהבה
נטרפת עליהם.
עכשיו תבלעי מותק.
–
***************************************************************
היתפשוט
24/5/1999 16:51
ענת
–
האבסנו את השיגרה בטירוף
כמו מזון משובח לחיית משא
שמענו איך בלילה היא התחילה לילל
את הסריטות שלה על קירות הפח
בכל סריטה שלה
מצאנו תירוץ להתחבק
כדי לטשטש, עד שיעבור…
כך כל לילה
והיא השתפרה עם הזמן
מיללות היא עברה לארייות איטלקיות
והצמרמורת הפכה לתרבותית משהו
בוקר אחד
ראיתיה יושבת על החציר
מושכת לאק על ציפורניה הארוכות
והיא פתאום פנתה אלי בקול מתנשא
"אני מבקשת להגיש לי את הארוחה לחדר שלי"
הבטתי כלא מאמינה
וניסיתי להסביר לה
שכל העניין הוא שזה מגיע לפרקים
מפתיע מיוחד
היא קמה,
וואו היא היתה ענקית
מסתבר שהאכלנו אותה יותר מהדרוש
הצל שלה כיסה את הפתח החוצה
לא הספקתי לצעוק אליך
כשהיא שלחה יד בהמית אלי
כשמצאתי את עצמי לפתע
בתוכה
–
מינוח מכאיב
24/5/1999 17:5
עופר
ofer@onyx.co.il
–
לטעמי, ואני אומר זאת ללא שמץ ציניות, השימוש במילה
"סריטות" (בסמ"ך במקום בשי"ן) הרבה יותר כואבת. מבטיח לבחון
מבחינה מורפולוגית ודקדוקית את ההבדלים ביניהן. תודה.
–
לא קראתי אבל …
24/5/1999 17:19
עוגי
–
סתם שתדעי יש לך
אחלה שם
או שלא
–
לכם
24/5/1999 17:25
ענת
–
אז תודה עוגי,
נראה לי פתאום הכי מתוחכם
לציין את שמי האמיתי ולא כל מיני מליצות אחרות.
ולגבי סריטות
מישהי שביקרה את השירים שלי בעבר בקביעות
ניסתה להסביר לי שוב ושוב
ששגיאות הכתיב המכוונות שלי
לא יהפכו אותי לביאליק
אבל מה לעשות
אני עדיין מתעקשת
לתת למילים חדשות
עוד מימד
ולפחות ארומה..
יש מבין נכון?
–
נחון 🙂
24/5/1999 17:53
עוגי
–
(הודעה ללא תוכן)
–
אפרופו טעויות כתיב
24/5/1999 20:31
עוגי
–
(הודעה ללא תוכן)
–
טוב קראתי ו…
24/5/1999 17:57
עוגי
–
לדעתי ההתחלה טובה
המשפט: "בוקר אחד" או משהו כזה קצת over used
וגם המילה פתאום,לפתע
בקיצור אהבתי
אבל אפשר לשפר את החלק האחרון
לדעתי
–
זה מצוין בעיני®
25/5/1999 11:39
אינדי_גu
indi_go_blue
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
טודה
25/5/1999 13:5
ענת
–
(הודעה ללא תוכן)
–
*********************************************
עיניים שלי
24/5/1999 18:4
נירו
nyrosta_kaf@newmail.net
–
כך עברו השנים תחת עץ הלימון,
תכולות כמו העשן שיצא
ממקטרתו של האיש מתחת לפיטריה.
לילה לבן רדף יום שחור
וריטואלים וירטואליים,
כבסיס המוצק של אותה אשליה
של קיום.
הסתיים המילניום והחלפתי את הדיסק.
היא באה לביקור, ראשון
אחרי שלוש שנים של נתק,
היא לא השתנתה.
השאירה את הילדה איתי
ויצאה לבלות.
איש תם ויושב אהלים- אישה, תמי.
כשחזרה לפנות בוקר
עוד ישנתי על הספה שעליה נרדמתי,
בלב קל ועם ספר פתוח.
הכינה לנו קפה, האכילה את הילדה,
והלכה לה לישון לה.
עכשו היא חולמת,
שומע אותה מבייצת מטילי זהב בשנתה.
ראיתי אותה בעיני הילדה- ואותי.
הילדה כבר מפטפטת.
במראי נוף לא שלנו טבועות העינים שלי.
הן ישארו שלושה ימים,
ועד אז יש לי זמן,
ללמוד לראות אותה שוב, אך הפעם
מבעד לעיני הילדה, שהיו שלי
והיא שלה.
וקר לה וטוב לי,
שסוכות, בחג שני של פסח, וביום
העצמאות.
–
יפה.אהבתי.
25/5/1999 1:12
המסכה
danoosh@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
****************************************************************************
מרוב
24/5/1999 18:5
עופר
ofer@onyx.co.il
–
מרוב מחשבותיי אלייך
נמסכו בי המילים בדמע ובכאב
חורטות לא פעם בתוכי.
מרוב תשוקתי למגע כף ידך
נדמו לי המילים לציפורים
כה רחוקות – מעופפות ולא נוגעות.
מרוב אהבתי ליופייך הלא-מוכר
נבטו בי חזיונות שקופים
על המגע והמבט והחלום.
מעצם המרחק בינך לביני
קרעתי בעיניי את עומק התהום
שואב אותך ממנה בחטף.
–
לדעתי
24/5/1999 18:14
עוגי
–
10
אבל שוב מי שואל אותי
עכשיו ברצינות לדעתי אחלה
אני חושב שמצד אחד המילה ציפורניים היתה משתלבת יפה
בקטע אבל מצד שני אולי במקרה של השיר
הנ"ל כל המוסיף גורע
באמת כל הכבוד
–
מקסים.נגע לליבי.
25/5/1999 1:15
המסכה
danoosh@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
נהר החורף הקפוא
24/5/1999 18:45
עדי
–
נהר החורף שפניו קפאו
מחזיר את השתקפות פניי
דוק המכסה
על זרימת טיפות מלוחות
וליטוף קרני הסהר בעיניי
על שפת נהר
פני קרח צוללות ונופלות
בנקודת ההשקה של קרני השמש
עם עפעפיי.
נהר הקרח הקפוא
אפשר להלך בו
ברגליים יחפות
ולא להיפצע
אבל אני אמרתי לך אז
לי חשובה ההרגשה.
……מוקדש לשחר.
–
אגם קפוא הוא דבר נפלא באמת.
24/5/1999 21:55
LoneStar
–
אבל שאלה אחרת לי אלייך. האם זהו הכינוי הנבחר?
–
***************************************************************
שלה לה לה ?
24/5/1999 19:51
ROSE
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
עכשיו תסבירי
24/5/1999 20:57
או משהו (הצעות לסוגריים?)
–
שלפחות נדע מה הפסדנו…
*
–
טוב
24/5/1999 22:11
ROSE
–
לא ממש הפסדת הרבה ידידי, תמיד יכולתי להביע עצב, דיכאון,
בעבא אהבה, רגשות שכאלה במילים
והיום היה לי רגע קצר של אושר
ואני לא ידעתי מה לכתוב
מה תגיד על זה?…אבסורד
–
Absurd –
25/5/1999 0:58
או משהו (ויש המשך)
–
Absurd – adj. Unreasonable; foolish; ridiculous
–
כמו שאמרתי – להיפך
25/5/1999 1:5
או משהו (המשך, כמובטח)
–
עדיף לפעמים להמהם מנגינה פרטית, לכבות את המערכת ולשמוע
את הציפורים בבוקר לפני שמתחילים האוטובוסים והאוטו-זבל והמכוניות שלא מוצאות חניה
והאנשים, לחצות את הכביש עם הידיים בכיסים ולשרוק.
אני בעד.
ועוד דבר אחד – אני יכולה להיות לך ידידה, ה"מה תאמר
על זה, ידידי?" שלעיל הוא בעייתי מבחינתי, בעיקר החלק של ה"ידידי".
*
–
לילה
27/5/1999 3:7
טימואידס
–
הגיע הזמן שנדבר
ה
ICQ
שלי הוא 11539662
–
מהמגירה לדיסק 