משפטי נירנברג- הפרוטוקולים שלא הכרתם (חלק א')
28/5/1999 22:13
סטריקלנד
–
באתי לבקו"ם עם מכתב מהפסיכולוג שאומר שיש לי יחסים
תלותיים עם אמא שלי ושאני חייב קל"ב. נכנסתי לקצין מיון והראיתי לו את המכתב.
הקצין מיון קרא את המכתב, הביט עלי רגע, ואז אמר לי: "תגיד, הפסיכולוג הזה
שלך, זיגמונד פרויד, הוא לא יהודי במקרה?".
באותו רגע הבנתי שנדפקתי.
(וורנר שולץ, על היום הראשון בצבא הרייך השלישי)
בקיצור, קל"ב לא קיבלתי, אבל הצלחתי לזייף אסטמה אז
במקום להגיע לחזית הרוסית שלחו אותי לקורס אפסנאים בברלין. מה אני יגיד לכם –
שלושה שבועות חייתי כמו מלך – בסיס פתוח, כל לילה פאבים, כוסיות, בלגאנים.
מגיעים ליום האחרון, מתחילים להקריא שיבוצים. כל החברה
לפניי- אחד לברלין, אחד לבון, שני חברה קיבלו את פריז, כוס אימם.
ואז מגיע תורי:
"וורנר שולץ – אושוויץ".
ואני בתמימותי עוד
לא הבנתי מאיפה באה המכה. הרמתי את היד, ככה בנימוס, ושאלתי איפה זה אושוויץ.
"אושוויץ זה בפולין". פולין, אתם מבינים? מה אני
יגיד לכם – כבר עדיף ווינה. לפחות שם יודעים לעשות שניצלים.
(וורנר שולץ – אפסנאי באושוויץ)
בקיצור הגעתי לאושוויץ. חור שאתם לא מאמינים. על חמשושים
אין מה לדבר.
אבל אני עוד הייתי נאיבי. אמרתי לעצמי חור חור, אבל לפחות
נעביר אותה בזולה.
איך שאני מגיע עם הקיטבג ביד בא אלי הבחור שאני מחליף, איזה
סמ"ר עם האף בעננים, עם ערימת טפסים בגובה מטר ואומר לי לחתום.
ואני בצעירות שלי, מה ידעתי מהחיים – חתמתי.
איך שאני חותם על הטופס האחרון הבן זונה לוחץ לי את היד
מאחל לי בהצלחה ונעלם לחפש"ש. שתי דקות אחר כך מגיע הרס"ר הבן זונה.
שואל אותי אם אני האפסנאי החדש. אמרתי לו כן. אז ההוא אומר לי: יופי, למה בדיוק
הלכתי לעשות בדיקה תקופתית אם לא חסרים ציודים – ולטובתך שלא חסר כלום אחרת אתה
עולה על מט"ש כמו טיל.
בקיצור מה שהתברר
זה שיחד עם הסמ"ר המניאק שנעלם נעלמו גם 4 מעילי גסטאפו, 5 זוגות
נעליים, 10 סטים של שיני זהב, וחצי קילו שיער אדם. עוד באותו יום כבר עליתי למשפט
וקיבלתי חודש ריתוק ושבוע מחבוש על תנאי לחצי שנה.
איך שאני יוצא מהמשפט עם הפנים באדמה בא אלי הרס"ר
הבן – זונה ועושה לי "שולץ, תתייצב עכשיו אצל הספר ותתחיל להחזיר את הציוד
שאיבדת."
(וורנר שולץ – אפסנאי שבוז באושוויץ)
–
מצחיק בהתחלה, מרדים בסוף.
28/5/1999 23:4
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
סליחה שאני לא נכנס פה לביקורת ספרותית מלאה. אין לי כוח,
או את היכולת לבקר כמו שצריך.
–
ניכרת השפעתו
29/5/1999 14:26
LoneStar
–
של השער האחורי על חייך כמו חיי חלקנו פה.
תבורך!
–
מאווווווד משעשע. אחלה.
30/5/1999 11:29
דפנה"'לה
–
(הודעה ללא תוכן)
–
*********************************************
לחברה שלי היה יומולדת
28/5/1999 22:21
מה זה משנה?
gigikr@netvision.net.il
–
אז יצאנו אתמול לחגוג .
המקום מדליק והיתה מוזיקה טובה וגם האוכל לא רע בכלל.
דיברנו כל הערב וכל מבט,כל חיבוק העבירו בי צמרמורות,לא
יודעת למה הרגשתי לא בנח אולי בגלל שזה החבר של החברה שלי
–
כנראה
28/5/1999 23:6
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אני בעד, קחי לה אותו
28/5/1999 23:55
גורדון
barvaz@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
**********************************************
לא יודע, לא אהבתי את הסיפור במיוחד, אבל שיהיה…
28/5/1999 22:47
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
אפלייה
מתקנת – מאת נמרוד צפנת
אני
לא ראיתי כלום. רק אור לבן, בוהק, טהור, ממלא את החלל. אם הייתי יכולה לתאר את
ההרגשה, הייתי מתארת אותה, אבל זה פשוט יותר מדי. אני
עצמתי את העיניים רגע כדי להרגע, הרגשתי צורך לעוף, לברוח, ולפתע צפתי בחלל לא
מוכר. אני חולמת? אני הוזה? אני מתה? זה
לא משנה, אני לא רוצה לחזור לבית שלי.
ניסיתי
להתגבר על ההתרגשות, לנסות לשחזר את מה שהוביל אותי אל העולם הנהדר הזה. ניסיתי
לדמיין מסך קולנוע, והוא, להפתעתי, הופיע לפתע מולי. כאילו
חזר אלי הדמיון שהיה לי כשהייתי קטנה, ואבד ככל שהתבגרתי ולמדתי עובדות שהפריכו כל
פנטזיה שהייתה לי. חשבתי על שלט, וגם הוא הופיע בידי. תפסתי פיקוד על הסרט, העברתי קדימה לאותו יום,
היום. אני רואה אותו, הוא שם, ביחד איתי,
צוע עלי, רוגז, עצבני. אני לא נשארת חייבת, צועקת עליו בחזרה, נכנסת למטבח,
כשבמוחי כבר מתפתח תסריט איימים מוכר – הוא ירצח אותי. אבל אני לא אתן לו. אני
אוהבת את החיים שלי, ואני לא מוכנה לוותר עליהם.
אני
רואה את עצמי צופה בו יוצא מהדירה, רץ אל מגרש החנייה. "בטח הלך להביא
אקדח" אני
ממלמלת לעצמי, ורצה אחריו עם סכין שאיכשהו קפצה לי ליד.
הוא עוצר, מסתכל בי, באותו מבט שתמיד תקע בי, זה שתמיד פרשתי בתור "אני אוהב
אותך, אבל את מפחידה אותי", אבל אני כבר לא מאמינה לו, מתקרבת אליו בזמן שהוא
מנסה להכנס אל האוטו. אני לא אתן לו לברוח. אני תופסת אותו בחולצה, תוקעת בצווארו
את הסכין. אני דוקרת אותו מספר פעמים, וחוזרת לדירה.
אני
מבינה מה עשיתי, ולא מתחרטת. אני מתפשטת, נכנסת למקלחת. אוטמת את כל החריצים,
פותחת את כל הברזים של המים החמים. אדים מתחילים להצתבר על
המראה. אני מוכנה לאבד נוזלים, להתייבש, למות. אז אני אלך לגיהנום. אז מה? זה לא
יכול להיות יותר טוב ממה שהיה על כדור הארץ, נכון?
נגמר
הסרט, ואני עדיין בוהה בחלל הלבן. סוף סוף משהו קורה, ודלת שצצה משום מקום נפתחת,
ומישהו יוצא ממנה. "אלוהים?" אני שואלת בחשש,
"כן, אלא מי חשבת שזה יהיה?" הוא הישיר אלי מבט "ותלבשי משהו, למען
השם – כלומר, למעני.". הוא מחא כף, והופיעו זוג מכנסיים. במהירות שמתי אותם
עלי, ושאלתי אותו מה עם חולצה. "יש לך ציצים יפים, א צריכה להיות גאה
בהם" הוא ענה. "תגיד," המשכתי להתגרות בגורלי, "אני לא אמורה
להיות בגיהנום? אתה יודע, הרגתי מישהו, והתאבדתי..". "כן, שמעתי על
זה", הוא התחיל. אז כנראה שהוא בכל מקרה יעביר אותי לגיהנום, "אבל בגלל
שבחרתם בברק, הוא ומר"צ העבירו כמה חוקים-" "איזה חוקים?"
קטעתי אותו. "כל מיני – הפרדת דת ומדינה, שווין זכויות והזדמנויות, ואפליה
מתקנת." אז מה קשורים חוקים לאלוהים, חשבתי לעצמי. "ובגלל שרצחת את בן
זוגך, ואת אישה, מגיע לך להגיע לגן עדן". "אה" אמרתי, ועקבתי אחריו
במינהרת הכותל.
–
אז ככה – ההתגוננות בכותרת היא נפלאה …
28/5/1999 23:55
ציידת תנינים (ובמקרה הזה מה צפנת היה אומר על הסיפור).
arielne@INTER.net.il
–
אם יאמרו, "מה זאת התת רמה?" תאמר אתה – כן, גם
אני לא אהבתי , כבר אמרתי…לא יודע למה פרסמתי או כתבתי…
ואם יאמרו "וואו, צופנת (או אולי צפנת…לא חשוב)
התעלת על עצמך, כל הכבוד" תאמר אתה, אתה באמת חושב…כי אני לא כל כך אהבתי…
או כמו שאתה היית אומר (אולי) הצורך בהתנצלות ניכר …בלה
בלה בלה ….
בקיצור – לדעתי מיותר, אתה אומנם יכול לחשוב כך, אבל
ההתנצלות הזו מראש טיפה מיותרת (גימיק…?)
עוד נושא שראיתי -(ולטובה!!)
ותקן אותי אם אני טועה, זה נכתב בזמן האחרון????
כי יש מספר נושאים שנכתב עלהם פה בפורום…וניכר כי השאירו
עליך רושם קטן. (אלוהים, גן עדן, איבוד דימיון…)
מצא חן בעיני צורת הדיבור כאשה, במשך חלק מהסיפור, אבל
כשהתחלתי לחוש בנימת הליגלוג והציניות (רק תחושה?) השתנה טיפה היחס.
אז מה אם רצחה…היא אשה…שמאל… מגיע לו…
אתה מסתכל על העיתונים מאחור? או מהצד?
ובנימה אופטימית זאת, ובמצב רוח המוזר שצנח עלי.
תיהיה לי בריא.
אתה וכל כותבי פורום המגירה… (איזה ניגוד נפלא…)
ציידת תנינים ירוקים גם מבפנים.
שלכם.
–
אני באמת לא אהבתי את הסיפור
29/5/1999 0:16
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
אבל לא משנה.
הסיפור נכתב לפני שבוע או שבועיים, אבל איבדתי אותו בבלגאן
שלי בבית. מצאתי אותו היום, ולכן פרסמתי אותו.
"נימת הלגלוג" היא אינה כנגד נשים, אלא כנגד
המסחור של הרצח במדינת ישראל. הייתי רוצה לדעת מהו ההבדל בין רצח של איש על רקע
סכסוך על מקום חנייה לבין רצח של אהובה של מישהו. רצח זה רצח זה רצח, ורציתי לומר
בסיפור הזה שכל הרג של בן אדם, ללא הבדל גזע, מין, דת, צבע עור או דעה פוליטית,
הוא חמור באותה מידה. הלגלוג הוא, כמובן, ציניות כלפי התקשורת הגזענית שמתייחסת
לנשים כאל יצור שצריך להיות כל היום במטבח, לתקשורת שבעצם אומר שלנשים אין רגשות,
וא-ס-ו-ר להן להיות אלימות בגלל סיבה זו.
צריך להתייחס אל כל אדם, גבר ואישה כאחד, בשוויון, גם
במקרים של רצח. אדם הרוצח את אישתו צריך ךקבל מאסר עולם, אדם שרצח איש זר ברחוב
צריך לקבל מאסר עולם, ואישה שרצחה את בעלה צריכה לקבל מאסר עולם.
–
ולפעמים, דברים נכתבים…
29/5/1999 0:26
ציידת תנינים (המוזרה מעט בדעתה)
arielne@INTER.net.il
–
במטרה מסויימת, אבל מובנים באלפי סיבות אחרות – וכך צריך
שיהיה לא טוב להשאיר דברים ברורים ופטורים (ברוב הסיפורים) ולכן עלי לומר ולהדגיש.
רצח זה רצח זה רצח.
וגם לרוצחי תנינים ירוקים גם מבפנים לא נסלח בחיים!!!
–
**************************************************
על הפורום וגם "שיר" אחד
28/5/1999 23:36
דינורה
dinura@hotmail.com
–
אני שומעת על הפורום הזה כבר הרבה זמן מכמה אנשים. הגעתי
היום בפעם הראשונה ובמשך שעתיים העברתי את העמודים עוד ועוד קדימה. איזה כיף.
באמת.
איך שאני רואה את זה יש לפחות שתי סכנות שבהחשפות.
הראשונה זה (סיבות טריוויאליות) אתה לא יכול להיות ציני
עוד- כשכולם רואים את הבפנים שלך. ויש מעט מאד אנשים שהם באמת באמת צינים- גם
מבפנים (קשור לשיר שתיכף אני ארשום פה). הסיבה השניה היא המסירה של חלקים ממך
לניתוח של אחרים. גולדברג כתבה " הפוך בתוך הראי הוא חי-המשך פני, המשך
ספרי…"
זה בסדר אני
מניחה. צפו לראות הרבה ממני בעתיד.
ציניות-
מאז שעזבת
אני ישנה עם הטלפון
הוא גם תופס
הרבה
פחות
מקום.
–
קודם כל, ברוכה הבאה
28/5/1999 23:41
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
ולשנה הבאה בירושלים.
חוץ מזה, למה שמת בכותרת את המילה "שיר"
במרכאות?
ולבסוף, עליך לדעת, שכל אדם המתעסק באומנות, מחפש להתפרסם.
גם בן אדם אומר שהוא עושה אומנות בשביל עצמו, ברגע שהוא מוציא אותה, מישהו רואה את
האומנות. גם אם זה רק עצמו.
כולנו בני אדם, לא?
לא.
–
אני, בעקרון, הייתי קורא לשירך "הייקו". אבל…
29/5/1999 0:4
schnitzel
–
אולי זה רק אני
–
מצטערת על הבורות אבל…
29/5/1999 0:10
דינורה
dinura@hotmail.com
–
מה זה "הייקו"?
–
בשביל להיות ציני אתה לא צריך את הפורום
29/5/1999 0:21
סנופקין
–
וחוץ מזה התחלנו כבר לבנות את הסכר ואת מבריזה.
–
ברוכה הבאה
29/5/1999 9:13
נירו
nyrosta_kaf@newmail.net
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אור בקצה המנהרה. [אופטימיות מגעילה]
28/5/1999 23:40
שבי_בשקט
yribak@ibm.net
–
תראו אותי – אני סתם יושב פה וחושב על האור בקצה המנהרה.
אבל זה שיש אור בקצה המנהרה לא אומר שהמנהרה עצמה לא חשוכה. וזה לא אומר שאם (!)
תגיע לקצה, לא תגיע לשם שבור ופצוע מכל הקירות והמכשולים באמצע הדרך כי הרי לא
תראה כלום.
ואז, נשאלת השאלה אם בכלל כל הדרך לאור שבקצה המנהרה היתה
שווה את זה.
אני הרי כבר הרבה זמן חי לי בקצה החשוך של המנהרה
ואמנם להגיד שטוב לי אני לא יכול, אבל לפחות אני לא צריך
למלא את עצמי באופטימיות מגעילה שרק עושה צרות.
ואפילו אתמול עברו כאן, בקצה החשוך, כמה אנשים – אבל בחרתי
לי מקום כל כך חשוך שבכלל לא שמו לב אלי,
וחשבתי לקרוא להם ולהגיד להם שגם אני פה אבל ראיתי לאן הם
הולכים. הם הלכו לכיוון האור. ולא יודע למה, אבל זה לא מרגיש כל כך מוסרי לבקש מהם
להישאר איתי.
לא משנה כמה אני סובל פה לבד, אני לא צריך להרוס את
האופטימיות המגעילה של הזולת. צריך לכבד את הזולת.
אני הולך לישון.
–
אז ככה נעים לשבת בחושך לבד ולקטר כמה אתה חכם….
29/5/1999 0:6
ציידת תנינים (ואם תגיד לי לשבת בשקט, תיהיה גם אתה ירוק
מבפנים)
arielne@INTER.net.il
–
וכמה אחרים מחפשים והולכים ו…טיפשים…
אבל טיפשים מוארים..
יש משהו מאוד יפה, ונכון במה שכתבת או לפחות באיך שאני
הבנתי..
וגם… מרגיז – בקיצור, הצלחה מושלמת.
אני מאחלת לך להמשיך לשבת בחושך בפינה להסתתר מאנשים
ולהסביר למה כולם טיפשים.
תזהר ממכשפת הפחד העצמי… שמעתי שהיא אוהבת את הצד החשוך
במאורות, וגם, אל תעלם בטעות..
;-o
ציידת תנינים ירוקים גם מבפנים.
–
למה את צדה תנינים?
29/5/1999 0:20
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
ומה רע בלצוד תנינים במיוחד…
29/5/1999 0:30
ציידת תנינים (ירוקים מבפנים)
arielne@INTER.net.il
–
ורק כשהם ירוקים מבפנים??
לא התעוררת איזה יום עם תחושת בטן
חזקה…תנין…עכשיו…ירווווווווק.
???
צ"ת יג"מ (ירוקים גם מבפנים)
–
אסור לצוד תנינים
29/5/1999 0:35
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
גם כשהם ירוקים מבפנים.
צריך לצוד בני-אדם.
–
אה.
29/5/1999 0:40
ציידת תנינים (ירוקים מבפנים)
arielne@INTER.net.il
–
תנסה את העצה מלמעלה, (עם המטרייה)
ואולי תבין.
🙂
צתיג"מ
–
אני לא מבין…
29/5/1999 0:36
שבי_בשקט
yribak@ibm.net
–
באמת שאני מנסה להבין,
אבל הסקרנות שלי גוברת על הטאקט,
אז אני פשוט אבקש הסבר.
תנינים ירוקים מבפנים?
– יואב.
–
מה בדיוק לא מובן? אבקשך לדייק ידידי.
29/5/1999 0:43
ציידת תנינים (ירוקים בלבד מבפנים)
arielne@INTER.net.il
–
אגב, חשבתי שהלכת לישון…
רוצה אפרסמון?
–
מה לא מובן, ידידתי?
29/5/1999 0:51
שבי_בשקט
yribak@ibm.net
–
חשבתי ללכת לישון, אבל חבל לבזבז כזה ערב עצוב.
אז למרות שלא ממש נעים לשאול לעיני כולם פה,
ואני בטוח שעוד פחות נעים לענות,
אבל דחוף לי מאד לדעת את המשמעות של תנינים שירוקים
מבפנים.
–
אם במשמעויות אנו עוסקים (אחרי השיר המזעזע בחרוזים)
29/5/1999 0:57
ציידת תנינים (ירוקים גם מבפנים)
arielne@INTER.net.il
–
עלי לומר לך שמשמעות, היא אתה.
ואתה – המשמעות.
וזה לא משהו שניתן להפור ולקבל את אותו הפרוש.
(הפנת…?)
בקיצור, בוא נדון בשאלה המרתקת.
מה לדעתך הם "הירוקים גם מבפנים?"
ולמה ידידי עצוב לך בכבד, (לדעתי זה לא בלב)
ואולי תנסה תמיסת ג'וקים חמה? להרגעת האהבה?
או האכזבה?
(בעצם…סתם חזרתי על עצמי…)
רמת הקישקושים עולה ועולה…
מה יהיה איתך?
צתיג"מ
–
זה התקשורת אשמה.. צתיגמ יקירתי.
29/5/1999 1:6
שבי_בשקט
yribak@ibm.net
–
בשמחה הייתי עונה לך,
אבל יש משהו בצורת דיבור הזאת
שמאד לא נוחה.
ואני יודע שזה קצת כפוי טובה לטעון את זה,
כי הרי אני בעצמי הרגע שאלתי אותך את אותה השאלה,
אך כעת, כשאני הנשאל, אני מרגיש במועקה של מאות, אלפי
ואולי אפילו רבבות העיניים שעוקבות אחרי דיון מלא-משמעות זה.
לכן, חשובה ככל שתהיה, לא אענה על השאלה – אז אני מתנצל
ושוב אומר, שהתקשורת אשמה.
– יואף
–
למה חסרת משמעות?כי לא על פרס נובל בחזירות שמימית?
29/5/1999 1:13
ציידת תנינים (יג"מ ברגע של השתפחות.)
arielne@INTER.net.il
–
משמעות.
אתה רואה בעצמך משהו חסר משמעות?
(ואני לא אשאל אם חס ושלום בציידת מהוללת!)
ההתחמקות –
מאוד גברית.
כמו הרבה גברברונים שרומזים ורומזים ורומזים וכשנשאלים
בתכל'ס, מה קרה??
אני יוצאת האשמה.
"מה יכול לקרות…למה נראה לך שקרה משהו…"
גרררר…..
הנה תנין.
שניה
אני חוזרת.
צתיג"מ ברגע
של השתפחות
–
אני מבקש..
29/5/1999 1:22
שבי_בשקט
yribak@ibm.net
–
לא כל התחמקות מפתיחות (אם זו היתה כוונתך)נחשבת כבריחה.
כלומר, גם אני מעריץ גדול של כנות, אבל הערצה אומרת גם שאני לא 'אבזבז' אותה במן
מקום שכזה עם ציידת תנינים שעם כל הכבוד להתייחסותה המיידית והעקבית עדיין מסתתרת
מאחורי עיסות ג'וקים חמות
ותנינים.
– יואב.
–
תנשום מהאף תוציא לאט.
29/5/1999 1:43
ציידת תנינים (ירוקים גם מבפנים – אלא מה?!?!)
arielne@INTER.net.il
–
אז למה לתקוף?
אם איש לא נפגע.
אני לא מסתתר בשום מקום, אני אחד האנשים היותר אמינים פה
בחור הזה.
תעשה חיפוש על ^נעמה^ (אין סוד יותר אין מסכה)
או על ציידת תנינים ותגלה עלי יותר מעל כל אחד שנמצא פה.
הכללללל – אתה ממש יכול לבוא לאנוס אותי עוד הלילה.
שואלים אני עונה.
אומנם חבל על
המעטה הנחמד בפורום זה.
אבל אישי – אם רע לך, ורק שאלתי כי התעניינתי כי חשתי שרע.
אז יכול לכנות אבל לא חייף.
אבל לתקוף זה מיותר!
ומה רע בג'קים ותנינים עוד לא הפנתי!
–
אבל לא…
29/5/1999 1:55
שבי_בשקט
yribak@ibm.net
–
אויייייייייי
הדבר האחרון שרציתי לעשות
היה לתקוף.
או לפגוע.
באמת שלא הבנת אותי נכון.
אם היו לי ציפורניים הייתי כבר שורט את עצמי.
מזמן.
נעמה.
(מסתבר שמשהו טוב דווקא יצא מאי ההבנה הנ"ל)
– יואב
–
שיעורי בית של תנינים. (לימוד הירוק שבפנים)
29/5/1999 2:5
ציידת תנינים (ירוקים גם מבפנים – אלא מה?!?!)
arielne@INTER.net.il
–
אז מה גילית?
יואב?
לא ניפגעתי ולא פגעתי.
יש לי בשבילך מנה מיוחדת של ג'וקים ברוטב אוכמניות. (המנה
הסגולה)
ושוב.
מה גילית?
–
ממצאים
29/5/1999 2:20
שבי_בשקט
yribak@ibm.net
–
ובכן,
מה גיליתי..
שאלה יפה.
אבל היתה תחושה כללית של התפזרות הערפל הירוק
של התנינים.
מה, לא?
בעצם, אולי לא.
אני כבר לא יודע להבחין בדברים האלה,
וגם אם כן, המכשפות שהזכרת שם בהתחלה כבר לימדו
אותי לא ליחס חשיבות לדברים שנראים לי נכונים.
– יואף
–
מהמגירה לדיסק 