שיר ללא שם
29/5/1999 20:21
אני
–
מבעד לערפל
ישנם דברי
מתחבאים
ישנים.
מבעד למסך העשן
נפילים
מתקרבים.
מבעד לעננים
אתה הולך
מביט קדימה
ומגשש
למצוא
את הדרך
אל עצמך!
–
***********************************************************
כשאהיה ראש הפורום
29/5/1999 20:58
עוגי
–
אני מבטיח ליזום פגישה בין כל חברי הפורום (החשובים)
ולתת לכל אחד מהם פחית קולה ופיתה עם חומוס ומלפפון חמוץ
נ.ב
אני לא גר בעכו
–
אכן, לפורום כזה
29/5/1999 21:17
חרק 2000
–
ראוי למנות מנהל פורום
בלי תעודת בגרות.
–
מי אתה שתשפוט אנשים לפי השכלתם?
29/5/1999 22:28
ההוא עם ממוצע בגרות 92
–
אה, כן…ככה שופטים אנשים בימינו…
אז מה!
–
זה יהיה היום בו
אעזוב סופית את המקום.
29/5/1999 22:36
גורדון
barvaz@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אני בעד – אני מוכנה להביא מסיבמבה!
30/5/1999 13:57
ההיא עם ממוצע 101 בלי בונוסים
–
(הודעה ללא תוכן)
–
*****************************************************
עוד שיר לאחותי
29/5/1999 21:47
דינורה
dinura@hotmail.com
–
שיר לאחותי
המרדף אחר חתולים עיוורים, כלבים מזי רעב וציפורים שבורות
כנף
הצורך להאכיל, לגונן, לחבק, לאהוב
איתך
שיטוטים ברחובות בימי חמסין לוהטים
החלפת מבטים חטופים
צחוק פרוע
אנשים משותפים
בואי ננבא את העתיד בוורוד ואדום
חולצת פסים לא לובשים עם חצאים מנוקדת
ספרי לי…
על מה חלמת?!
–
חולצות פסים לא לובשים עם חצאית מנוקדת – אהבתי.
29/5/1999 21:54
ציידת תנינים (ירוקים גם מבפנים)
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מזכירה לי את החתול מישקין
29/5/1999 21:58
דיוניסוס
–
(הודעה ללא תוכן)
–
וכמעט שכחתי, ברוכה הבאה 🙂
29/5/1999 22:13
דיוניסוס
–
(הודעה ללא תוכן)
–
*****************************************
29/5/1999 22:7
דיוניסוס
–
מזל היורקת שוב התמזלה אלי ביום יום של עבודה מטורפת סביב
השעון – דד ליין. הוא המטרה הסופית. אין זמן להכנע לשקיעה בשבילים אהובים משכבר
לילות. יעקב שואל אם אני רוצה לצאת איתו לעשן, אני מביט בו קצרות,
"רגע". אני תקוע בבאג. באגים סביב לי. חיי הם באג אחד ארוך, מפותל,
משמים ותפל.
במדרגות, הקרחת שלו בוהקת בחיוכו הממזרי. הוא מספר לי על
סוף שבוע מטורף בכינרת עם החברה. מביט בו בעצב מחוייך כמו הטיח המתפורר שהשחיר
מניקוטין בחדר המדרגות, ומספר לו ששוב נפרדו דרכינו. כאילו שהיה יכול להיות אחרת..
הוא מחייך ומסנן בארסיות, "מגיע לך יא מנייאק…", "מביס
את הסגריה לכוס פלסטיק על המדרגה, משתרע אל הקיר, ומטה את ראשי בזווית קהה של 95
מעלות ותשע דקות של מבט מושאל (הודיה ללונסטר על משפט המפתח הזה) … והוא
מפליץ ללא ריח כמעט "היא תחזור, מה
אתה דואג ?" זהו, שלא דואג.
ערב שבועות. הבת זנונים דפקה פגישה. כעסתי במיוחד על
שהתפתיתי לקבוע איתה, במקום לשהות בחיק משפחתי הרחבה, ולעלוז עליהם את המהפך. היא
היתה די צפויה הפטפטנית : "אוטו אחד נסע לשם, אוטו שני נסע לשם, אוטו שלישי
עשה רוורס, נכנס בקיר נכנס לו המזגן בראש, הקרבורטור נשפך לה, איזה בחור אחד אמר
לה שיש לה נעל נורא יפה…", התהפכו לה היוצרות ברגע האחרון, אז היא
החליטה ללכת לסנדלר שייננן לה צפני בראשית בגופה הבתולי. לו רק מעט יושר היה בה,
ולא פטפוט סרק שאינו חדל, כמו הקומפרסור מתוצרת הביבי על אדן חלונו של עמוס עוז,
אני משכנע אותי שהכל פוליטי בחיי הפיליטוניין.
אז היא עוד שביל מוטעה שלי, לא בה האשמה. אני בחרתי את
השביל כרגיל, והוא דרך אותי גם כן כרגיל. ולה הייתי מקדיש את השיר ההוא
נו… "היא תאחז בידו אל חוף הים/תלחש אל אוזנו מילות אהבה/תחייך אל
אונו בידיה/תתערטל ממחלצותיה/תוליך את כפות ידיו עדיה/גרגרי חול תנשוף אל
עיניו/תבדר את שערותיו בשקיקה./ותנאק את שירת רוחות הים/היא בובת ברבי מתוקה עד
כאב/אשר גודלה בתפנוקים/אוכלה בכפיות כסף/והולבשה בתחתוני משי/היא שרוצה כה לתת
מעצמה/ושלא מדעת אינה יודעת מה/היא תציע את מיטתו/תרפד בחום את חוליו/ובו תיגע אל
אורה/ואך יביט הוא בעיניה/היא תפנה אליו את גבה/והוא ירדוף אחריה אל השקיעה/לילל
כתן אל הלבנה.
אז ייללתי גבינות ושאר מסריחות על חיים שכאלה עם פשנל.
איזו פשלה האלמגור הזה, רבאקק, איך מנעתי מעצמי את החוויה הנשגבת של להתלוצץ על
הדוד יוחאי והדוד שלמה המאוחדים בלאומיותם המרוממת, והבת דודה אחותה התאומה של
הזאתי מבר אילן החברה של הרוצח. "תגיד, שכבת פעם עם זונות ?" צחקתי
לעצמי כמו הבוכארי של מאיר שלו שמשום מה איזה נחש ירק עליו בדיוק בפונטו של
המאסאפאן, ודמיינתי לי יונק את שדה היחיד של דודוץ נחמתי העניה. וכשנזכרתי בשאלה
הזאת של האקסית אל מול הפסוקו של יום, בוודאי שגם פיסקתי רגליים ופשקתי שפתיים
בעווית של "תגידי, הזונות הן נשים הזונות אחר האהבה הנכספת ?", חבל שלא
שאלתי אותה אז אידלמנית. אין זמן, אין זמנים, הכל כל כך תלוש, כל כך לא מדוייק, כל
כך לא אמיתי, כל כך כוזב.
למעלה, השכנה קרסה לתוך מיטתה, ממול השכן בר המצווה הציץ
מבין חרכי הירי של אונו המתפרץ. ואני שקעתי לי במחשבות על זונות. "תגידי,
אפשר לשלם אהבתך בקרפיונים על חלקת בטנך הצחורה ?".
–
אז בכל זאת מצאת מקום לשורה הזאת
29/5/1999 22:14
דינורה
dinura@hotmail.com
–
חיוך מדינורה (ודיוני יבין)
–
סיפורך המהפכני
30/5/1999 17:49
LoneStar
–
מביא את משפטי התפל וחסר הסרק אל שיאים חדשים של זעזוע
עמוק ומתמשך.
אכן אבן דרך באישיותי הוא ולכבוד הוא לי גם ויש לי אף
קרפיון משלי ששמרתי תחת הבלטות לשלם לה אך המצב בבורסת טוקיו מעיד על עליית ערכו
ולפיכך אשמור אותו עד המילניום.
נפלצתי אל תוך גמגומי נפשי עת לא מש מבטי המרותק ממעשה
כתבך להתפאר.
–
כמה פשוט וקל להוצא מטיפוסים נכלולייים (אף שלא
30/5/1999 18:35
דיוניסוס
–
הם יודעים את), תגובות רועמות על לא כלום
–
אכן קל – זאת ידעו גם הם
30/5/1999 21:10
LoneStar
–
ומעשי ידם להתפאר עליו כטיפוסים נכלוליים עוד לא אמר את
מילתו האחרונה, ודאי אם כך שגם לא את תגובתו הרועמת כסלע דומם עלי ים הזעפרן.
–
*************************************************
האירוויזיון למוסיקת-פופ
29/5/1999 22:13
חרק 2000
–
זה כמו פורום המגירה לספרות?
–
***********************************
חסר כל סיכוי (חלק 2)
29/5/1999 22:38
ROSE
–
כשניכנסתי ביום למחרת לחדר הישיבות היתה חריגות באויר,
כאילו יכולתי לאמוד את רמת הלחות ,כיוון הרוחות ומהירות העננים.
אנטי מספר אחת ואנטי מספר שתיים ישבו משני צידי חוש הומור
ובעוקצנות מקצועית כמעט העירו לו על הכל, החל מהשרוכים ועד לשיערו, הוא פותח את
פיו , רוצה לענות, זורק הברות, מילים לא שלמות.
הגיונית-מעשית וטירוף חלקו חוויות מהערב שעבר, אחת מספרת
פירטי פרטים השניה יורה מישפטים ומצחקקת בשכרות. הוא אמר ככה והוא עשה כך, ואיך
שההם…בכלל.
חייכתי לעצמי מרוצה, בוחנת את החדר במבט מקיף, לבסוף
מתיישבת , מעבירה מבט קדימה , עיני נעצמות אל מול האור החזק.
אם בלילה שלשעבר אהבה היתה עוד שבורה, חלקית, מלאת פחד,
חסרת כל תיקווה היום היא עמדה מולי כאלה, מוכנה לחצות שמיים שלמים בכדי לדעת את
אותה ההרגשה הקדושה, וכמה שאני אהבתי אותה.
תשוקה, שלי דווקא היה נדמה שלא תהייה מרוצה מהמצב, היא
אהבה את השינוי, את הריגוש, היא אהבה מגע אחר כל לילה, אבל היא אהבה ועכשיו היא
אוהבת מחדש.
היא ישבה בקצה השולחן , מקום אחד לשמאל מקדושתה של אהבה,
חיוך על פניה, חיוך של שביעות רצון , סיפוק, חיוך של ידיעה, היא אהבה את המגע שלו,
בינתיים זה היה טוב, אבל כמו תמיד היא תשנה את דעתה בקרוב וכמה שהוא יסבול לצידה
כשהיא תבקש שינוי, והיא תמיד מקבלת מה שהיא רוצה, אהבה היתה קדושה אך תשוקה היתה
לוהטת בנחישות, הייחוד שהיה אך ורק שלה, היא תמיד רצתה
שליטה, אך הפעם לא היה ניראה שמפריע לה לתת את ההגה לגברת שישבה לצידה.
מישהיא שלא ראיתי כבר זמן די רב ניכנסה לחדר הישיבות ותפסה
את מקומה הישן ליד השולחן, שלום לך שלווה אמרתי, והנחתי יד דואגת על כתפה, מזמן לא
ראינו אותך בינינו, וזה שינוי לטובה, ברוכה הבאה, היא לא ענתה לי, היא רק הביטה
אליי, במבט שלה היה רוך ניפלא, ואני ניזכרתי בימים ההם
אחח נוסטלגיה! ציחקק חוש הומור, ואני העפתי אליו מבט
מצחקק, אפילו הזוג אנטי צחק, ואני חייכתי, עדיין לא הבנתי, איך יכולתי להיות כל כך
עיוורת למצב, היו סמנים ברורים, אני בחרתי להתעלם, בחרתי כי לא רציתי שכל האחדות
הזאת בתוכי תיגמר.
התחלנו את הישיבה , היי ,שלום , מה נישמע, מה חדש,
מה עם הילדים?! חי חי! זרק לנו חוש הומור
וכולנו העפנו בו מבט חמים, בד"כ בזמנים שכאלה הוא ללא
ספק היה מקבל הערה צינית מהאיזור הימני של השולחן, אך לבינתיים לא ניראו כל סימני
אלימות מצד אנטי, אנטי והחבורה הישנה.
העברנו אל סדר היום את הלילה שעבר.
לאחר כל מילה שניה שנישמעה בחדר הדובר היה זורק מבט לעבר
אהבה, מחכה לאישורה, להינהונה, ואז ממשיך את הסיפור כפי שהוא קרה ממבט עיניו.
כשכולם הביטו מהופנטים במטורפת , שכרגע נעמדה על הכיסא
מנסה להראות לנו בדרך מוחשית יותר אך הכל היה, אני הבטתי באהבה, ניזכרת במבטה
בישיבה הקודמת , מבט של ילדה קטנה, מפוחדת, מחפשת מקלט, רוצה לאהוב, ושתמיד נהייה
לצידה, ניזכרתי בו וראיתי אך המבט הזה השתנה בין לילה למבט של שליטה. ניצוצות
קטנטנים ניתזו מעניה והיא הביטה בגאווה על יצירתה החדשה, משליטה הרמוניה מוחלטת
בתוכי מארגנת הליכי מחשבה, הופכת את העולם על קנו, שום דבר אצלי לא יישאר אותו
הדבר.
בעודי מביטה בה היא סובבה את ראשה לכווני בתנועה פתאומית,
מהפנטת אותי בעיניה, ואני מנסה להשתחרר מאחיזתה, חסרת כל כוח מעשי, כל כוחי עכשיו
היה בצד שלה. זה איום…לחשתי לעצמי, מה עשיתי, או כמה שאני טיפשה. הבטתי בהמולה
בחדר, הבטתי באהבה, ראיתי אותה מחייכת לעצמה חיוך של ניצחון , מאוחר יותר היא
גילתה שזה היה מוקדם מידי.
טירוף ניסתה להסביר לכולם איך היא עפה אתמול מגג העולם ,
מביטה בפניהם הדוממות של היושבים בחדר, מחכה להערה צינית, מישפט מחוכם, מצפה לשמוע
איך חוש הומור קוטע את דבריה בבדיחה גסה והיא התכוונה לתת לו לדבר, גם ככה היא לא
יכלה להסביר להם את ההרגשה..
האולם היה שקט, ואת ההערות הציניות החליפו מבטי חיבה.
טירוף התיישבה על הכיסא בייאוש, חייכה בחזרה במבט קפוא, מה לעזאזל קורה כאן? היא
הביטה בי ואני הסבתי את מבטי לכיוון אהבה.
חוש הומור גילגל מולינו מישפטי "חוכמה" , הוא
חזר על אותם המישפטים כל ישיבה והדבר היחידי שהשתנה היו הערות הציניות של
אניטיפתית היקרה, לפעמים איזו נוסחה מאוזנת לזיון שכל מושלם מצד הגיונית-מעשית.
הדממה היתה עכשיו בלתי ניסבלת.
חוש הומור העיף מבט משועשע לאנטיפתית, מחכה , מצחקק, להערה
המירשעת שלה, מכין כבר את המבט הזועף, בעיקבותו היא תמיד התנצלה בסוף הערב, ואחרי
המריבה והפיוס הם תמיד היו יושבים על כוס קפה קר.
ואין צליל נשמע מכיוונה.
אנטיפתית הביטה בו משועשעת , עינייה הגדולות נוצצות וקרצה.
הוא הכניס אוויר ממלאה את ראותיו והוציא אותו בנשיפה
ארוכה, משהו לא בסדר עכשיו, הוא העביר מבט סרק את החדר על כל יושביו , הם חייכו
אליו וחיכו למשפט הבא, כאילו לא היה מחר והוא היה הדבר הכי מסעיר בעולם.
הוא חייך אליהם ושקע בכיסאו, ידיו על חזו, בתנועה כל כך
אופיינית לו, הביט בי, הביט בטירוף ואנחנו שתינו הסבנו מבט לעבר אהבה.
התור הבא היה של אנטיפתית.
היא אחלה לספר איך "קטלה" ,באותן המלים בדיוק,
את ידידה הטוב, את המלצר במסעדה ומאוחר יותר בערב הקודם אפילו את הכרטיסן.
ישר אחרי שהיא סיימה את דברייה היא הביטה לעבר
הגיונית-מעשית, וכאילו הפצירה בה במבטה בלבד, נו? אני מחכה, תזרקי לי משפט מתחכם
ותגידי לי שאני כלבה. הגיונית -מעשית צחקה.
כולם השתגעו אני אומרת לכם…היא לחשה לעצמה, במילים שפסחו
את יושבי השולחן אך הגיעו לאוזני, היא הביטה בי, בטירוף, בחוש הומור ואנחנו הסבנו
מבטינו לעבר אהבה.
הסיפור חזר על עצמו עם אנטי-ממסדית, אפילו עם שלווה, לבסוף
כל יושבי החדר מצאו את עצמם מסבים את מבטם לעבר אהבה.
היא ישבה שם, מלכת העולם , מביטה אל כולנו מלמטה, מחייכת
לעצמה.
גברת אהבה יש משהו קטן שהייתי רוצה לדון בו איתך.
כן, היא ענתה לי, קולה יציב, בטוחה בעצמה, כל כך מאוהבת
בעצמה שלא שמה לב לשינוי, אבל איכשהוא במידה מסויימת הכל השתנה, שוב.
פעם קודמת זה היה שינוי לטובתה, הפעם הייתרון שלה נלקח
ושוב אלו היינו כולנו , נגדה.
בדיוק כשבאתי לשוחח איתה, כפי שנאמר, על המצב, בדיוק
כשבאתי לזרוק לה שאנחנו לא רוצים אותה פה יותר, שהכל יותר מידי מושלם, אנחנו לא
יכולים לחיות בכזאת הרמוניה, בכזאת שלווה, בדיוק כשבאתי להחזיר את המצב לקדמותו,
דפיקה בדלת, ובעיקבותה דממה.
כולם חזרו לעמדות, חדר מבצעים, וללוח התיכנון.
פתנו את הדלת בחיוך סקרן, וכמה ששמחנו לגלות אותו עומד
בצידה השני, מחייך לעברינו חיוך רחב.
תיכנס, לחשתי לו, איבוד זמני של שליטה.
הרגשתי אותה משתלטת שוב, מבפנים, מציפה אותי, מובילה אותי
דרך החשכה ההיא, גורמת לי להרגיש חום, גורמת לי להזדקק לה.
אני מצטערת, לא באת בזמן טוב, תאלץ לעזוב עכשיו.
זרקתי לו בפנים ישרות, חיוך קטן ומאולץ.
אבל רוזי, חשבתי שקבענו..
פשוט לך, אני לא צריכה אותך יותר, לך מכאן.
ואת הדלת טרקתי אחריו, את המילים האלו ליווה קול ניפוץ,
והיא התנפצה בתוכי לאלפי חלקיקי גאווה פגועה. הישיבות שלאח מכן חזרו לקדמותן, לאט
לאט, בשלבים הכל היה כפי שהיה בעבר.
מטורפת , הגיונית- מעשית, חוש הומור, אנטי אחת , אנטי
שניה, שלווה שנירגעה ובינתיים תפסה מקום קבוע, כולם חזרו למצב, אך אחרת, בתוך כל
הבלאגן הזה עכשיו התחבא גם אושר, והוא גודל מיום ליום ממלא את מקומו בישיבה. נדמה
לי עכשיו שתשוקה קצת יותר מאושרת, כניראה שנימאס לה לדעת איפה היא תרגיש אותו
בדיוק, ואת הרגליו, עכשיו היא אהבה את המרגש, הסוחף, החדש.
אני שמחתי שאהבה עזבה אותי לנפשי, חזרתי לשיגרה של חיים
מלאים בלעדיה, לנצח.
לנצח? לחשתי לעצמי..
לא לנצח, לעולם לא, אמרה לי טירוף, ואני יכולתי לראות לצד
כתפה את תקווה.
עכשיו אני מנסה להסביר לעצמי, מאיפה באות הדמעות , הרי אני
כל כך מאושרת שגירשתי אותה.
–
אולי נכרות ברית
30/5/1999 9:18
דינורה
dinura@hotmail.com
–
ברית של פחדניות
מה את אומרת?
–
שום ברית
30/5/1999 10:45
ROSE
–
המועדון כבר בשלבי הקמה.
יש לכם שאלות?
הייתם רוצים להצטרף למועדון, אבל יש לכם חששות?
אל דאגה!
לקבלת פרטים ועלוני עיון לפנות להנהלה.
בואו בהמוניכם!
–
רוזי חמודה
30/5/1999 9:37
גלילי
–
את פשוט מקסימה.
ילדה מוכשרת ומקסימה.
טיפטיפה איבדתי אותך במהלך הסיפור, אבל הרעיון מצויין
וכמוהו גם המסר.
תאהבי ילדה, תאהבי – זה הדלק , זו השלהבת, אלו הם החיים.
גלי
–
דרמות השליטה
30/5/1999 18:0
LoneStar
–
והמעברים החדים בתוך חדר הישיבות הם הם הדלק שלך. השתנות
היא גורם. השתנות היא הפרספקטיבה. איזה שינוי מבורך!
יותר חזק משליטתה הפתאומית (ולא האחרונה כנראה) של טירוף.
המשתתפים האחרים רוצים להשמיע קולן וטוב שכך!
לא נראה לי שנאמרה המילה האחרונה מאף אחת מהן.
–
**********************************************
ניצחתי
באירוויזיון
29/5/1999 22:38
מאיר
–
תודה תודה
תודה תודה
תודה תודה
תודה רבה…
אתם מכירים אותי
אתם אוהבים אותי
יש לכם שקל?
–
מהמגירה לדיסק 