Strong Enough To Cry
5/6/1999 13:11
volatile
psamson@barak-online.net
–
Strong Enough To Cry (Some
Fruits Of My Mind Relating a Personal Loss)
Today i felt strong enough
to cry.
Yesterday i felt weak, weak
because i have held everything bottled up like a
well shaken beer bottle.
I Removed the cork, and
exploded to the world with tears. a year has passed.
a year of memories and
sights.
I've changed and he will
never know how much. Today I came to the graveyard.
Everything was about the
same except some new Tombstones. and alot of tears
thats surrounded them like a
bitter sea. it always made me laugh when i
thought of the sad irony
that although people relates to The Graveyard as a
Dead place, Its one of the
most alive ones i know. People can free themselves
from thoughts and feelings.
The people around me understood what i was going
through cause they have gone
through it themselves.
they say life is fregile,
But thats untrue. Life is strong. and as long that
there is someone to tresure
the memories the life is kept. A life remembered
is not wasted. as i looked
at the tombstone and seen my quote written on it –
"To Be Or Not To Be?.
He chose to Be"
and a seed of a memorie led
me to cry, I knew. I just knew. that death is
something that lives and
never die.
–
**************************************************
מסחור עצמי
5/6/1999 13:57
אודי
–
יש רגעים שהיית
רוצה להפסיק עם המסחור העצמי הזה. מגיע רגע בו אתה מבין שעטפת את עצמך בנייר משובח
ויוקרתי והתחלת למכור בסיטונאות. בעולם הזה אתה תקליט מקולקל שמשמיע את אותו השיר
עם קפיצות של מחט משופשפת , האיכות נפגמה.
אתה יושב בבית קפה אופנתי שבו לכל אחד יש את הפוזה שלו. גם
לך, אם להיות כנים, יש פוזה: פוזה של " אין לי פוזה". אתה נמצא עם אחת
שקוראים לה דגנית או שמרית, כזאת שההורים התאמצו מאוד למצוא לה שם מקורי. אתה מגיע אליה דרך החבר של החברה הכי
טובה של החבר שלה שהחליט שאתם מתאימים.
מחכים למארחת הבלונדה שתושיב אתכם בפינה עלומה של בית הקפה
מול הקיר וליד השירותים.
השמרית דגנית, מזמינה פרי שיק שיקי ושותה אותו עם קשית,
ואתה הכי רוצה שהיא תשתה מהכוס ותזמין בשר במקום עשבים .
ברגע הזה גם מתחיל המסחור של קורות חייך , מתחיל לחשוב
שאולי במקום לצאת עם בחורה עדיף להחליף קורות חיים וללכת.
מי אתה ?מאיפה? מה אתה עושה ?למה? כמה? איך? מה היה עם מי?
וזה לא שאתה לא רוצה להכיר אלא שפשוט אתה , לא אותה אלא
בעיקר את עצמך אתה משעמם.
תגיד לי כמה פעמים ישבת שם על הכסא הזה ? במקום אחר אולי
עם מישהי שונה, אבל גורם אחד נשאר קבוע במשוואה וזה אתה. כמה פעמים ישבת על הכסא
הזה ושמעת את קורות חייך? כמה פעמים ישבת בערב , עשית הכרות עם עצמך ולא רצית
להמשיך את הקשר האנוכי הזה?
כמה פעמים יצא לך שהסתכלת בראי ואמרת ששום דבר לא השתנה,
אז הלכת להסתפר.
כי את הפרצוף שלך אתה מכיר , גם את קורות חייך הבנאליים
אתה מכיר….
עשה טובה, לך הביתה, תן לכלב להוריד אותך לטיול, קח סרט מהמכונה
,ספר מהמדף, תתכרבל לך בספה ותפסיק לעסוק בסחר החליפין האגואיסטי והמתיש הזה….
–
נחמד מאוד
5/6/1999 14:33
volatile
psamson@barak-online.net
–
נחמד מאוד, ההתחלה הזכירה לי קצת אתגר קרת.
–
5/6/1999 17:40
הרודוטוס
–
אודי
בני אדם הם לא מוצר בשוק החופשי שממסחרים את עצמם, בני אדם
הם אוסף של מאורעות וזכרונות שחדרו לליבותיהם במשך השנים.
הפרפרזה שלך של אדם כנגד מוצר איננה נכונה אך הפואנטה
מובנית, יש פתגם האומר "לכל סיר יש מכסה".
מה לעשות שכדי למצוא את המכסה צריך לעבור דרך
"שמרית" "דגנית" ועוד כל מיני בנות שהעטיפה שלהן נוצצת אך
המוצר פגום מיסודו.!
אל תתיאש יום יבוא ותמצא את המכסה שלך…
אחרי הכל "לכל סיום יש התחלה חדשה ותמיד הפרידה היא
קשה".
–
כולם מוכרים עצמם, על מה אתה מדבר?
5/6/1999 18:44
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
הרי בפגישות ראשונות אתה תספר על כמה אתה אחלה, ותהיה
מצחיק עד כאב, ותשלם, ותסתכל עמוק בעיניים אם היא מוצאת חן בעינייך,
ותספר על כמה היית קרבי בצבא, כדי שתמצא חן בעיניה,
ועל זה שיש לך 30 חברים קרובים ואמא שלך היא החברה הכי
טובה שלך ויש לך אחות מגניבה שטיילה שנתיים במזרח, בשביל שהדייט שלך לא תחשוב
שנפלה על משפחה יבשה, ותספר כמה כסף אתה עושה בעבודה, ואיך אתה חיוני שם וכמה
מעריכים אותך, ותספר לה מלא בדיחות ותלמד אותה משפטים שנונים בשפות יפות כאלה
שקראת.
ככה אנחנו, מוכרים עצמנו, רוצים למצוא חן, רוצים למצוא
מכסה.
ושמרית ודגנית יש מאה אלף, ואין מה לעשות.
גם יוסי ודני יש מאה אלף, ןגם בקשר לזה אין מה לעשות.
כולם מוכרים את עצמם, גם כאן, גם בעבודה, גם ברחוב.
תלך יום אחד ותצפה באנשים בקטע "אנרופולוגי"
ותיווכח בעצמך.
אני עושה את זה המון. וזה מוכיח את עצמו מחדש כל פעם.
–
יש לי משהו להגיד לך
5/6/1999 18:38
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
דבר ראשון, הסכמתי, כל העסק הזה של המסחור ועל החלפת קורות
חיים. בפגישה ראשונה, כמו בפגישה ראשונה, אתה לא יודע מה תעשה, ואיך היא תהיה ומה
היא תגיד, ואם בכלל תתרשם.
אז בודקים, ומסתכלים ולפעמים גם נוגעים.
דבר שני, אתה יכול להחליט בעצמך איך הפגישה הראשונה הזו
תראה, אתה יכול לקחת יוזמה ולדבר על דברים ולראות אם היא נסחפת לשיחה על הדברים
האלה שאתה אוהב ועושה. ואם זה לא מדבר אליה הסיפורים שאתה כותב והמחשבות שאתה
חושב, אז לא צריך להטריח עצמך ולספר לה על הבגרויות בתיכון, על קורס הסמלים בצבא
ואיך זה שאף פעם לא אהבת באמת.
אני, לדוגמא, משתדלת לדבר על מה שבאמת מעניין אותי, דברים
שקורים לי עכשיו, איך אני רואה דברים, ואיך אני חיה איתם. וזה אף פעם לא יהיה בבית
קפה על שיק פירות. זה יכול להיות נסיעה ארוכה לאיזה מקום מגניב שרק אני ועוד קומץ
אנשים מכירים ומוקירים, ולפעמים זה כמו מבחן, כי אין לאן לברוח וזה רק אני והוא.
ולפעמים הם מביטים בי במבט עגל ומחפשים סיבות לחזור הביתה,
ולפעמים ממש טוב להם היחוד הזה שלי, והטירוף שלי, והקסם הזה מגניב אותם לאללה והם
באמת נשארים.
ואז אחרי שבועיים הם יכולים להיעלם, כי רק אז באמת מתחילים
להכיר, ויש שיחות כאלה. ולפעמים גם אחרי שבועיים של פגישה ראשונה (שנחשבת טובה)
מבינים שקשה איתי ואני רוצה הכל וככה אני וזה מה שיש.
אבל זה כבר נושא למאמר אחר.
שיהיה.
–
***********************************************
מתי תתקשר? (חמשיר עצוב)
5/6/1999 14:58
אינדיגו
indi_go_blue@hotmail.com
–
זמן, העינוי הסיני האפקטיבי מכולם
כשאתה מפנה אותו נגדי
לטאות פנימיות שורטות את עורי
וכשתבוא, או תתקשר
אני אהיה קצת מתה יותר.
–
ידידי הטוב בניטו נהג לומר
5/6/1999 15:25
מולי
–
כשחוטבים עצים עפים שבבים
ואני אומר ברגע שיתקשר תשכחי שאת מתה תשכחי מהחיים תשכחי
שכאב לך אי פעם
תהפכי שוב מכורה
–
בניטו באמת אהב מאד את המכורה 🙂
5/6/1999 16:18
–
(הודעה ללא תוכן)
–
**************************************
דלתות סגורות
5/6/1999 16:49
ROSE
–
דלתות סגורות
שערים נעולים
חלונות פתוחים
בלי שום משב אויר
חרב נצורה
של עבר ניכחד
נווד נודד
של עתיד שעוד לא היה
צריחות מזויפות
דמעות מיותרות
מסע בארץ זרה
מבוך ביער של רגשות לא הכרחיים
מאבדים את הדרך
פעם אחת
פעם שניה
ובסוף מתיאשים.
הולכים בכיוון הלא נכון
והלא נכון סובב אותנו
משאיר דלת אחת לתיקווה
שער אחד לניצחון
אך הדלתות סגורות
השערים נעולים
וכל מה שניאר לעשות
לקפוץ דרך חלונות פתוחים
אז קופצים
ומתים
–
מתים?
6/6/1999 0:19
–
אני אהבתי,,את העובדה שלא היה סוף טוב
–
**************************************************
STRANGE BEVERAGE
5/6/1999 19:10
-BLUESנירו
nyrosta_kaf@newmail.net
–
Strange beverage falls down
from the sky.
A fly can't bird but a bird
can fly,
just ask me what and I'll
tell you why.
Strange beverage falls down
from the sky.
Strange beverage falls down
from the sky.
A mountain's as deep as the
river is high,
little boy blue, she smiles
as she cry.
Strange beverage falls down
from the sky.
Strange beverage falls falls
down from the sky.
The sun never snows on
fourteenth of july,
why tell the truth if you
can opt for lie.
Strange beverage falls down
from the sky.
Strange beverage falls down
from the sky.
to know wuthout guessing, to
win without try,
ask, to inquire, is like
look is to spy.
Strange beverage falls down
from the sky.
Strange beverage falls down
from the sky.
Forever stay with us those
who never said bye,
we never relate to those
that we tie,
Strange beverage falls down
from the sky.
Strange bevereage falls down
from the sky.
I know you could swim, but
you know you should fly,
ask me no questions and I'll
tell you no lies.
Strange beverage rolls down
from my eyes.
–
*******************************************
תפסיקי כבר עם ההתמרחות הזאת
5/6/1999 19:28
@
–
את סתם מקנאה.
לא, זה לא עניין של קינאה.
אז מה זה?
איך הוא יכול להעביר את כל מה שהיה בינינו למישהי אחרת
ככה?
מה הוא העביר?
הוא בטח מצטט לה אלתרמן,
קורא לה כמו שקרא לי,
מספר לה על עצמו את הסודות הכי קטנים…
אבל מה רע בזה?
אלה דברים שהיו רק שלי.
מה הוא בכלל ידע על אלתרמן לפני שהגעתי?
מי לימד אותו שנשיקה היא לטעום רגשות?
בלעדי הוא לא היה מכיר כל כך הרבה מילים לאהבה…
אז את כן מקנאה.
זו לא קינאה!
אבל תחשבי על ההוא,
את זוכרת שלילה אחד הוא העיר אותך כדי להגיד לך שהוא שלך,
לתמיד?
אני לעולם לא אשכח את זה, מטופש לשאול בכלל.
אז עברו כמעט עשר שנים, את חושבת שהוא לא אמר את זה לאף
אחת אחרת מאז?
לא חשבתי על זה,
אני מקווה שלא בדיוק באותן מילים,
אבל לפחות אני לא יודעת מזה, אני לא יודעת מה קורה איתו
כבר כמה שנים.
ואם היית יודעת שכן?
הוא לא היה אומר את זה באותה צורה,
זה היה שלי, הוא לא היה ממחזר את זה עם אחרת,
הוא כן?
וכשאת מספרת את הסודות שלך, מורידה מסכות,
זה לא באותן מילים כל פעם מחדש?
כשאת מתאהבת זו לא את כל פעם מחדש?
אז זו כן קינאה?
כנראה.
–
מדהים מפחיד מצויין
5/6/1999 23:13
מולי
–
(הודעה ללא תוכן)
–
*********************************************
ג'ירפה או: כל אתגרינו – מחווה לקרת
5/6/1999 19:41
ג'וליה
–
אחי חזר מפאריס והביא איתו פסים ורכבת מ-1890. יש לו קטע
כזה עם עתיקות ועם דברים של זקנים. שכבנו שנינו על הרצפה ליד המסילה, התפקיד שלי
היה הצ'יק צ'אק והתפקיד שלו היה הטוווווווו. אמרתי שלדעתי רכבת לא עושה בכלל צ'יק
צ'אק והוא אמר "תעשי ותשתקי". אחרי חצי שעה התחלתי לחפש ריגושים אחרים
ואחי אמר "איזה מזל שאין לי חברים ואני לא צריך לשתף אף אחד ברכבת שלי".
הזכרתי לו שבלי קשר לרכבת אנחנו משפחה מיזנתרופית והוא צחק. אצלנו, תמיד יש כונן
טלפון – כך שאם מישהו בלתי רצוי מתקשר, תמיד אפשר להגיד "הוא לא בבית"
או "היא ישנה". בדרך כלל אחי הוא זה שגם מופקד על העינית בדלת. הוא מהסה
את כולם ומתקרב להציץ על קצות האצבעות. אחרי שתיים שלוש דפיקות האורח מבין שהוא
הגיע למקום הנכון ומסתלק.
בדרך לגלידריה של אידה התווכחנו איזה רחוב יותר יפה. אחי
אמר שברור שחובבי ציון כי יש שם עושר מוקפד, אני אמרתי שמה פתאום וברור שרד"ק
כי שם העושר מודחק. הלכנו בדרך הארוכה, שעוברת מבית ראש הממשלה אל בית הנשיא. אני
משתדלת ללכת משם כדי לעצור ליד כל המפגינים המסכנים ולהביע הזדהות, אבל אחי אמר
שכבר קלט אותי וברור שזה בגלל המאבטחים.
לאידה יש חנות קטנה לגלידה כבר המון שנים. הטעמים יוצאים
לה לא עקביים כך שאסור לך לבנות על טעם ספציפי מדויק, שאתה אוהב במיוחד. אני בחרתי
בגלידת פיסטוק, אבל למרות שזה היה ירוק נראה לי שאידה התבלבלה עם המנטה. אחי אכל
גלידת שוקולד מריר והפעם לא היו לו טענות בכלל. אידה משתמשת בגביעים קטנים ודקים
מוופל בטעם מחצלת, כמו אלה שהיינו מכרסמים גם בלי גלידה, כשהיינו קטנים.
ישבנו על המדרכה כי אחי לא אוהב כסאות של כתר פלסטיק. יש
לו דרישות אסתטיות דרקוניות בהתחשב בעובדה שהחברה שלו מסתובבת בטרנינגים.
על המדרכה ממול זיהינו את אשתו השניה של סבא ואחי אמר
"יש אנשים שחיים המון זמן". אשתו השניה של סבא היתה נחמדה עד שנולדו לה
נכדים משל עצמה. כלומר – מבנותיה מנשואיה הראשונים. אז היא התחילה לסרוג רק לנכדים
שלה כובעי צמר עם פונפונים, ואנחנו יותר לא הלכנו לבקר את סבא. אחרי שהוא מת אבא
בזבז את הירושה על טיול לאירופה. ארבעה חודשים גרנו בקרוואן ועברנו מארץ לארץ. אחי
סבור שזו היתה הדרך של אבא לנקום בסבא, אני לא לומדת פסיכולוגיה – אז אני לא מבינה
בזה.
בדרך חזרה אחי עשה לי חיקויים של המשוגעים מבית החולים
לחולי נפש. הוא עובד שם לא מאהבת אדם, שיהיה ברור, רק בשביל ההמלצה. יש את יחיאל
הסכיזופרן ויש את נחמה המתאבדת. אחי אומר שהכי נחמדות אלה הילדות שהתחרפנו
מאנורקסיה.
במקום חנות הפרחים שבפינה פתחו מספרה. הם קראו לה
"ראשים מרשרשים". אחי חשב שזה מזל שלא פתחו איטליז, כי אז היו לנו
בשכונה "עופות מעופפים" או "דגים ודגדגנים". אחר כך הוא אמר
שזה היה מצחיק ושאני יכולה לצחוק למרות האהבות הקודרות שלי. הוא בתקופה של קנז אז
כנראה הוא התכוון לאהבות קודמות.
עצרנו בגן ליד מזנון הג'ירפה, כדי לשטוף את הידיים הדביקות
מהגלידה בברזיה. אחי השפריץ סילוני מים מהפה ובין סילון לסילון אמר שפאריס נורא
יפה ושאני צריכה לנסוע קצת.
כשעזבנו את הברזיה הוא גם הצליח להוציא ממני הבטחה לעוד
סיבוב רכבת. אמרתי שבסדר, אבל הפעם בתנאי שאני עושה את הטוווווווו.
–
שוב את עושה את זה
5/6/1999 20:36
מולי
–
את פשוט מדהימה. הכותבת היחידה שמצליחה להיתעלות פה מעל
השאר. עשית את זה!
–
די זהו, את גדולה וזהו!
5/6/1999 20:37
דינורה
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מצויינת ג'וליה, פשוט מצויינת.
6/6/1999 2:47
אודי
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מהמגירה לדיסק 