קצת
רחמים בזויים, וכתיבה זולה.
10/6/1999
2:3
נקודה
b5com@hotmail.com
–
כבר
היה חושך כשהלכנו לקבור את הגופה. כיסינו אותה בחול עד מעל הצוואר, והשארנו את הראש
קצת בולט מלמעלה. אחר-כך גם אותו כיסינו. בבית התנקינו, ואי-אפשר היה לחשוד בנו שרק
לפני כמה שעות קברנו גופה, ויותר מזה, שרק לפני כמה שעות רצחנו גופה.
יום
למחרת הלכנו לבדוק את הקבר. הגופה ברחה. במקום אדמה סגורה היה חפור שם בור גדול, ואנחנו
רצינו להיכנס אליו, ולקבור את עצמנו מתוך בושה. בסוף ויתרנו, וחזרנו הביתה.
לי
ולרגשות האשם שלי מאוד נעים ביחד. אנחנו מסתדרים מעולה, למרות הכל. הם אשמים, ואני
מרגיש. תמיד מצטער על מה שעשיתי, ופוחד ממה שיקרה. כותב סיפורים על מה שיהיה בעתיד.
מדמיין הכל בגוונים של ארגמן. אני לא בטוח שהם אוהבים אותי, אז אני אהרוג את כולם,
אחד ואחד. לא חבל.
–
בסוף
לא ישאר לך כבר מה להרוג. כן חבל.
10/6/1999
3:11
schnitzel
–
(הודעה ללא תוכן)
–
אני
גם חושבת שיצאת לוזר
10/6/1999
13:32
דינורה
חוות
דעת
–
קברת
מישהו בלי לרצוח אותו עד הסוף?
אני
בחיים לא עושה דברים כאלו
!
–
********************************************************
לולי,
יום אחרון בבית.
10/6/1999
2:4
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
הוא
אמר לי שהוא לא יכול יותר עם כל החיכוכים.
"אני
מרגיש כל הזמן את ההתנגדות, ואני לא יכול יותר. זה מעייף אותי. זה לא זורם חלק…"
אחר כך הוא זרק לאוויר עוד "אני הולך עכשיו.
תחשבי מה את עושה עם זה", וסגר מאחוריו את הדלת.
בהתחלה
חשבתי קצת מה אני עושה עם זה, כמו שקובי אמר. אחר כך הכנתי לי כוס קפה ובכיתי. אני
תמיד בוכה בקטעים העצובים.
אחרי
כמה דקות כבר לא הייתי בטוחה אם זה באמת קטע עצוב, אז התקשרתי לליאת, שתגיד לי מה לעשות.
כשהיינו
קטנות ליאת תמיד הייתה מסבירה לי מה צריך לעשות. אני תמיד לא הבנתי, וכולם היו צוחקים
עלי ואני הייתי בוכה, ורק ליאת הייתה נלחמת וצועקת על כולם שאני לא טיפשה רק קצת מעופפת,
והייתה מסבירה לי לאט עד שהבנתי.
עכשיו
לליאת יש דירה בשיכון ב', וילד שכל הזמן בוכה, ובעל אבי, שתמיד חלם להיות טייס, ועכשיו
הוא טכנאי במפעל עופות קפואים. אני חושבת שזה דווקא בסדר, עם כל הכנפיים שעוברות שם.
ליאת
מחייכת ואומרת שתרנגולות לא עפות, במיוחד לא כשהן קפואות.
שאלתי
את ליאת אם היא יודעת איך מפסיקים חיכוכים והתנגדויות וגורמים לדברים לזרום חלק. ליאת
שתקה לרגע ואחר כך שאלה:
–
"מאיפה כל השאלות הפיזיקליות האלה פתאום לולי, זה משהו בשביל קובי?"
–
"לא משנה ליאת, רק תעני לי אם את יודעת איך עושים את זה."
ליאת
אמרה שהיא לא כל כך יודעת. תמיד היא הייתה טובה בספרות ותנך וחלשה במדעים. "אני
אשאל את אבי כשהוא יבוא, לולי." היא הבטיחה. "הוא בטוח יודע על חיכוך והתנגדות
עם כל המטוסים שלו".
אחר
כך התינוק של ליאת הפסיק לבכות, וליאת נבהלה ואמרה שהיא הולכת לבדוק מה קרה לו, והבטיחה
שוב להתקשר ברגע שאבי חוזר.
זה
לקח בערך שעה, עד שהוא חזר. בשעה הזאת גם גמרתי לשתות את הקפה, אבל בעיקר הסתכלתי מהחלון
של המטבח על העננים, וראיתי שם סבא עם זקן לבן וכורסת צמר גפן וחתול סיאמי. אחר כך
חשבתי קצת על שמיל, שהיה החתול של קובי פעם, ואהב להימרח על כולם. ולעשות גררררר.
בדיוק
עשיתי נסיונות בלחקות את הגרררר ההוא של שמיל כשאבי התקשר. אבי היה באמת נחמד והסביר
לי לאט על חיכוכים. כיף לליאת שיש לה את אבי. לא כמו קובי שזורק עלי ערמה של מילים
בפיזיקה שאני לא מבינה והולך.
"תראי,"
אבי אמר לי, "הבסיס לכל עניין החיכוך זה לזכור, שצריך שהכל יהיה הכי חלק שאפשר.
גם המקומות שנדמה שהם קטנים או מוסתרים. אפילו השערה הכי קטנה מגדילה את ההתנגדות.
את מבינה לולי ?"
חייכתי.
"תודה אבי, עכשיו אני מבינה בדיוק".
ירדתי
מהר למכולת, לקנות כל מה שצריך.
אני
אוהבת את קובי, למרות שלפעמים הוא כועס עלי ושוכח להסביר, ואם קובי רוצה שאני אקטין
את החיכוך, אני מוכנה.
בבית
נכנסתי למקלחת ועמדתי מול המראה.
"צריך
שהכל יהיה הכי חלק שאפשר", שיננתי, פורשת פסי בד ארוכים מעל השעווה שכיסתה לי
את הרגליים. זה כאב, אבל לא כמו שכאב כשגזרתי את השיער. בהתחלה גזרתי עד הכתפיים ואחר
כך עד הקרקפת ואחר כך עם סכין גילוח חדש עד הבשר. גם את הידיים גילחתי, שלא יעשו לי
התנגדות.
"
גם במקומות הכי קטנים", לחשתי, רגע לפני שתלשתי את השפם עם חוט, ואת הגבות בפינצטה,
עד שהן נעלמו.
כאב
לי כמו מאה סיכות לוהטות. רציתי כבר להפסיק, אבל קובי כל הזמן לחש לי:
"אני לא עומד יותר בכל החיכוכים, אני מרגיש
כל הזמן את ההתנגדות ואני לא יכול יותר..", ואלי לידו הסביר לי לאט: "גם
במקומות שנדמה שהם מוסתרים. אפילו השערה הכי קטנה מגדילה את ההתנגדות. את מבינה לולי?"
הנהנתי.
אני מבינה. הפעם אני מבינה.
התפשטתי.
התער החדש החליק על העור. קודם בבית-שחי, ואחר כך גם שמה למטה. זהו. חלקה לגמרי.
חלקה.
אחר
כך התקלחתי, מזמזמת לי שיר אהבה. "קובי ולולי לנצח, שתי נשיקות במצח.." והמצח
עלה מהאף ועד קצה הראש, והמשיך למטה עד הרצפה בלי שיער שישים לו התחלה או סוף.
ועכשיו,
חייכתי, המים מחליקים על העור. אין התנגדות. אין חיכוך.
מעכשיו
קובי לא יתעייף. מעכשיו הכל יזרום חלק.
–
ALL OF US GO THROUGH THE SAME SHIT,
THIS IS LIFE
10/6/1999 7:7
watchdog
–
AND YOU DESCRIBED IT THE WAY IT IS . I
LIKED IT
IT IS REALITY IN THE FACE JUST AS LIFE
SUPPOSE TO BE
–
בחייאת
תן לחיצה על הקפס לוק. לא פאקן מאמץ גדול
10/6/1999
12:39
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
10/6/1999 10:52
שרברבית
–
מפריזים
מערכה של הזרימה. סיפור יפה.
–
דעתי
10/6/1999
12:48
דינורה
–
נהניתי
מהסיפור. זה היה קולח ומעניין.
אהבתי
את התינוק שהפסיק לבכות כאינדיקציה שמשהו דווקא לא בסדר.
בכל
זאת, נשארתי עם תחושה של …קטיעה אני משערת.
כאילו,
נו אז.
אצלי
לפעמים יוצאת לי שורה כזאת טובה ואז אני מסתכלת על הסיפור ואומרת אה אחלה שורה לסיים
את הסיפור
אבל
לפעמים הסיפור בכלל עוד לא סופר.
–
אוי
רק עכשיו ראיתי את השם של הסיפור
10/6/1999
14:29
דינורה
–
חוזרת
בי
עכשיו
זה כבר לא קטוע לי.
סליחה
–
אני
לא יודעת
10/6/1999
18:19
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
אני
אחשוב על זה קצת, אתן לליאור לקרוא, בטח נתווכח ואז אחזיר לך תשובה.
עשה
לי לחשוב, אז אני שותקת עכשיו.
–
O' my god – הזכרת
לי את הזמר בסרט "החומה"
11/6/1999
6:22
נער
doronb@barak-online.net
–
(הודעה ללא תוכן)
–
***************************************************
😮
10/6/1999 8:30
one
–
ליד
המיטה דפים בינתחומיים
התכנית
נהדרת:
לכרות
את כל העצים
כדי
שמשהו ייעשה בכל
ויתן
אפקט של כל
תכנית
נהדרת
להגיף
את כל החלונות והתריסים
שאלו
אותי
ועניתי
אך
יצאה לי יללה של חתול
אולי
אני חתול
–
נחמד
10/6/1999
12:41
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
*********************************************************
לא
ידעתי עד אתמול
10/6/1999
10:54
נירו
nyrosta_kaf@newmail.net
–
אבל
אתמול דיברתי עם ידידה שלי בטלפון (ותתפלאו, אבל
יש
כאלו שגם מדברים איתי בטלפון וגם נשארו ידידים שלי). היא אמרה
לי
שלפי דעתה אני בעצם גלגול האישיות של פו הדוב. חשבתי על זה
כל
הלילה, ונראה לי שהיא צודקת. אז בתור דוב בעל תודעה עצמית
(ומעמדית)
מפותחת יש לי כמה הערות.
לזה
שכתב את הטאו של פו, עדיף היה שתמלא את הפה בדבש.
חוץ
מזה תקשיב לדינורה כשהיא אומרת סובלימציה.
ינשוף
אפילו מסוגל לאיית את המילה הזו
ביותר
דרכים ממה שאני מסוגל לספור.
לדינורה,
אל תחתמי על חוזה עם וולט דיסני ללא עורך דין.
הוא
יקפח את זכותך להכנסות מהקלטות הביתיות.
ובכלל,
שמתם לב לזה שהדמות הנשית היחידה בספר היא אמא?
טוב
שזו לא אמא שלי אלא של רו, אבל לא מגיע לי איזו ג'סיקה?
תמיד
הארנבים האלו מקבלים את כל החתיכות, ולנו לא
נותר
אלא לפתוח עוד צנצנת דבש מהמזווה
וחוץ
מזה בספר היו כמה אי דיוקים, בייחוד בקטע של
המסע
לציר הצפוני. ממתי מתרגמים EXPEDITION כמסע?
זו
הייתה משלחת. ונכון שהבאתי ציר מהביית, ולא גיליתי להם את
זה,
אבל כמובן שידעתי מראש שהציר נמצא אצלי. אני הרי ארזתי אותו
וחוץ
מזה, כיון שהמשלחת מומנה בידי המרכז לגאוגרפיה
באוניברסיטת
אופסלה, לא היינו יכולים לחזור בלי הנתונים
שציפו
מאיתנו להביא. ומילה לכולכם, דימויים שילד בן 5 לא
יכול
להבין, בלי לזלזל באנטליגנציה של בני ה-5, עדיף
להותיר
על הטיוטה. יערות הגשם (והדבש) יודו לכם.
בתודה WP
–
פו
הוא חבר טוף!
10/6/1999
14:20
ציידת
תנינים
arielne@inter.net.il
–
וזה
שילדים בני חמש לא מבינים זה אומר שאסור להם לראות? ולהנות?
בלי
להתוודע לדברים שהם לא מבינים הם אף פעם לא יבינו כלום!
פווווו
חמווווווווווווווווד!
פו
הוא מלך!
–
איפשר
לחלק את הפורום לגילאים של מעל ומתחת לעשר?
10/6/1999
19:57
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
נראה
לי שאפשר.אני מבין שאתה תהיה בעשירון התחתון..
11/6/1999
0:9
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
תבחר
אתה את השמות. אם לא אהיה אתך. משמע הצלחתי
11/6/1999
0:22
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
*****************************************************
קול
החיים
10/6/1999
12:21
אצטרובל
acorn7@hotmail.com
–
"שלום,
אני מייצג את חברת 'נופש-לי בע"מ', אפשר להציע לך דירת נופש לכל החיים?".
"לא
תודה", השבתי לקונית. "אולי בכל אופן תוכל להקדיש לי כמה דקות ולשמוע מעט
פרטים?". מצד אחד אני די נרגז כשמפריעים לי באמצע סיינפלד. מצד שני, הסוכן נשמע
עקשן ואני אוהב אנשים עקשנים. הסכמתי. לאחר שעה וחצי התחלתי לתהות האם באמת יש טעם
לשמוע על קוטרו של תוש המקלחת בנופש לכל החיים.
טרקתי,
בנימוס, את הטלפון ודידיתי לכיוון המיטה כשנשמע פעמון הדלת. האיש מאחורי המנעול, נמוך
ובעל שפם, אמר שהוא צמא מאד ואם אפשר כוס מים הוא ישמח נורא. הסכמתי. בעודו לוגם כוס
מים מינרליים הביט המשופם בתמונה שהוציא ממקטורנו ושאל אותי מה דעתי. "מקום חביב",
השבתי בעוד אני מפהק בגלוי בתקווה שאורחי יבין את הרמז. "דירת נופש, לכל החיים
וגם אחר כך" הוא אמר ללא מצמוץ והמשיך ללגום מהמינרליים. "שמע, לא שוחחנו
קודם בטלפון?", שאלתי וניסיתי להישמע תקיף. "בוודאי, אבל אני יכול לעשות
לך מחיר ממש טוב". סבלנותי הלכה להתפקע, בייחוד כאשר מצאתי את עצמי מביט בזריחה
שלמחרת חבוק יחדיו עם הסוכן הקטן שהתעקש על נופש לכל החיים.
החלטתי
לשים קץ לסיפור. להיות גלוי איתו ולהודיע לו נחרצות שאין לי שום כוונה לנפוש כל החיים.
"ראה", גמגמתי, "זו אכן הצעה מפתה אבל אני נוסע לשווייץ, החלטתי לרדת
מהארץ". הסוכן לא נראה מאוכזב. "דרך צלחה, נהיה בקשר בקרוב" סיים הסוכן
והלך.
עוד
באותו הערב נדברנו. הוא שאל אם אני עדיין עומד בדיבורי ואצה דרכי לשווייץ. השבתי שאני
אורז את המזוודות ברגע זה ממש. "מצוין", התפעל הסוכן, "אם כך אני מייצג
את חברת 'כיף לי בע"מ', אפשר להציע לך בילוי באתר סקי מדהים לכל החיים?".
"אני לא יודע סקי", התגוננתי. "אין בעיה", תקף סוכני והודיע שהוא
מייצג גם חברת לימוד ששמה פרח מזיכרוני. "תן לי לחשוב על זה שבוע", התחננתי.
התפשרנו על תשובה תוך יומיים.
זה
היה הזמן לקום ולעשות מעשה, חשבתי, ההשפלה לא יכולה להימשך. ארזתי את מטלטלי, שכרתי
דירה קטנה בדרום, עזבתי את מקום עבודתי והחלפתי את זהותי. ירדתי למחתרת מאימת הסוכן
עם השפם. בערב הלכתי לקולנוע, שורה שלישית ביציע. ממש באמצע הפופקורן הראשון התיישב
לידי אדם ולחש "מה עם הסקי?". זיהיתי אותו מייד, למרות הכובע, את הסוכן המשופם.
"לא רוצה", הכרזתי. "באמת לא כדאי, אדון, יהיו בושות" הזהיר ידידי.
"איזה בושות?" תמהתי. הסוכן הקטן שלי צווח לפתע "גנב, גנב" והצביע
לעברי. חבל, דווקא היה סרט טוב.
אט
אט חדרה לתוכי ההכרה שרק משהו דראסטי יכול להחזיר לי את חירותי. אי אפשר לשתוק עוד.
לקחתי פטיש ופירקתי את פיקת הברך שלי ממקומה. "אהה", התרסתי אל מול סוכני
בתנועת ניצחון בעודי מתפתל מכאבים, "אני לא יכול לעשות סקי, אני נכה!".
"כמה מצער", השיב סוכני בחיוך. למחרת הוא ייצג את 'איבר-לי בע"מ', מפעל
לייצור פרוטזות לכל החיים.
נעשינו
חברים טובים, הסוכן המשופם ואני. אמנם הוא ידע את שמי ואני לא ידעתי אודותיו דבר, אך
הוא טען שבשלב זה של מערכת היחסים כך יהיה עדיף. ידידותנו עלתה על שרטון לאחר שהזמנתי
אותו לארוחת ערב אצלנו. המנוול הצליח למכור לאשתי שמפו לכל החיים ולבני קורס
לפסיכומטרי.
זה לא היה נורא כל כך, לולא העובדה שאני רווק ואין לי ילדים.
ביום
שלישי הוא שוב התקשר. הפעם מצאתי תרגיל שיגרום לו לעזוב אותי לנפשי. עיוויתי את קולי
והודעתי באנפוף שנפטרתי. ביני לבין עצמי קיוויתי גם שמצפונו ידאב לו. אפס, היום הוא
הופיע. "שלום, אני מייצג את חברת 'מנוחה ונחלה בע"מ', אפשר להציע לך סידורי
קבורה לכל החיים?".
–
מצחיק
10/6/1999
12:52
דינורה
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
צפוי
בצורה טובה (8 בסולם קישון)
10/6/1999
19:50
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
כתבתי
מספר שמונה יצא לי חיוך.אני מתנשא מדי לסמיילי
10/6/1999
19:52
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
חמוד.
וממתי קישון הפך כאן לדמות מופת?
10/6/1999
22:1
ג'וליה
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אני
אמרתי שאני אוהב את קישון? את אשת ריב ומדון
10/6/1999
22:7
אורחגג
–
וגם
כן קראתי את הערותיו של העולה החדש שאת כה שוטמת. הסתבר לי שבטוב טעם נכתבו. וטעויות
הכתיב, סיבתם וטעמם עימם.
או
בעברית.
מסתבר
שאת כולם את שונאת לא רק את אותי.
אנטיפתית
–
לך
תמות
10/6/1999
22:10
ג'וליה
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
את
נחמדה… בואי נעשה התערבות מי ישתמש ראשון בבטוי
10/6/1999
22:13
אורחגג
–
כוס
אמק
–
אוף.
פיהוקים. שיעמומים. וזה לא צ'אט כאן. תפנים.
10/6/1999
22:22
ג'וליה
–
שניה.
קיבלתי כתובת של איזה אתרון על שמך
אני
הולכת לבדוק
–
זה
גם לא בית זונות פה. אז מה? זה מזיז לך?
10/6/1999
22:25
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
רגע,
רגע, רגע!
10/6/1999
22:25
אצטרובל
acorn7@hotmail.com
–
אכפת
לכם להתכסח במקום אחר?
אני
נורא בעד שכולם אוהבים את כולם, ולא כיף לי שאתם מתקוטטים מתחת לסיפור שלי. אני מרגיש
אשם ויש לי מספיק דברים להרגיש אשם בגללם גם בלעדיכם.
תודה,
סליחה ושלום.
–
שתוק,
אדיוט
10/6/1999
22:26
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
************************************************************************
בכלל,
איזה מן שם זה נירוסטה כף?
10/6/1999
14:16
דינורה
–
יש
לי כורסת מנהלים גדולה וממורטת. אני יושבת רק על הקצה שלה. אני קטנה לה. מאחורי על
הכורסא יש כל מיני. מגבת ורודה וחולצה אחת לכביסה. מה עוד, לא יודעת משהו דוקר לי תמיד
כשאני נשענת אחורה לבהות. ועל השולחן ליד המחשב יש לי מלא דפים. בוא נראה; יש לי פה
סיכומים על התמודדות עם סוכרת נעורים; יש לי פה סיכום על קבוצות תמיכה וכמה דפים עם
שאלות מהבוחן של סוציולוגיה. דף עם חרוזים. שער יער תער פער; ומסביב כמו מסגרת רפי
רפי רפי רפי וכו'. אוי יש פה עוד מלא דפים. יש פה מכתב מהביטוח הלאומי הם אומרים שאם
אני לא משלמת להם כבר הם יעקלו לי דברים. הם יעקלו לי את המחשב? על דף בריסטול
כתום רשומות המילים של השיר מהמערבון "היי נון" -איים נוט אפרייד טו דיי
בוט אוה! וואט וויל איי דו איף איי לוס יו.
על כל הדפים יש הערות. למשל על הדף של השיעור של גלי שלקחתי ממנה להשלים כתוב
בעיפרון ירוק את כתובות האי מייל של נירוסטה כף. ועל פתק צהוב קטן- הטלפון והפלא פון
של פוזמק המחץ. ועל הקיר כתבתי בעפרונות צבעוניים
עוד טלפונים, של חיפה ושל עולש ושל רויטל וגלית וקארין. פעם יצאתי מהבית וראיתי שלכולם
כבר יש פלאפון ורק לי אין.
יש
פה שתי כוסות קפה ריקות. בקבוק פריגת אשכוליות ריק. ומכתב מיוסי ומכתב מאשי ומכתב ממלכי
ואני לא עניתי להם בכלל. יש לי פה עט כזה כמו מאי המטמון שיש לו למעלה כזה מן יהלום
פלסטיק ענק סגלגל שכשלוחצים עליו הוא מהבהב באורות אדומים. לוח שנה מהאוניברסיטה על
הקיר עם נקודה שחורה בכל חודש. ויש לי את התנ"ך פה שעטפתי בנייר וציירתי עליו
נחש ותפוח וכתבתי ספר הספרים. הוא פה כי לפעמים אני מתערבת עם טמבל הכובש על איזה משהו
ואני חייבת להוכיח לו. פעם אחרונה זה היה משהו משיר השירים, אני טענתי שהמילה חמרמר
מופיעה שם והוא אמר שאין מילה כזאת בכלל. בסוף לא מצאתי את זה שם. אני שונאת להפסיד. ויש לי פה חוברת מהוהה עם מיטב שירי לאה גולדברג
לדעתם, כשאני בוהה לפעמים, אז אני מעלעלת בו וקוראת עוד פעם את השיר "האמנם עוד
יבואו ימים בסליחה ובחסד", והנסיך הקטן באנגלית כי יותר יפה ככה ופעם רציתי לדעת
איך בדיוק אומרים "אנא, צייר לי כיבשה" באנגלית, בשביל הציור של קירה ששלחתי
לאתר של גנדר. מלא עטיפות של טופי וגם שתי קוביות שוקולד בתוך קערת פלסטיק. יו, הם
פה כבר חודשים, זה מגעיל ולא בכוונה אבל הם עושים ריח מתוק של תרכיז שוקולד. קופסת
קרטון עם ים של פתקים קטנים צבעוניים. כתובות אינטרנט, עוד טלפונים וירטואלים. יש לי
פה גם גפרורים, מהדק, מברג, פינצטה, נר, מגרד גב (אחלה דבר), ג'יפ צעצוע של ספרייט-
שבור! עמית הקטן כשהיה פה, הפריע לי נורא לצ'וטט ואני נתתי לו משאית של קוקה קולה וג'יפ
של ספרייט מהאוסף מכוניות שלי והוא שבר את הג'יפ ואני המשכתי לצ'וטט. ואז הוא נעל את
עצמו בחדר של אסף. אוף. הצלחתי לחלץ אותו לפני שמישהו יגיע (אחותי למשל שהיא אמא שלו)
אבל הייתי חייבת להתנתק בגללו. הוא עוד לא בן שנה וחצי וכבר מצליח לגרום לי להתנתק.
ואח"כ מתפלאים למה אני לא רוצה ילדים.
–
🙂 🙂 🙂
10/6/1999 14:52
המסכה
danoos@netvision.net.il
–
(הודעה ללא תוכן)
–
פויה
דינורה
10/6/1999
14:57
נירו
nyrosta_kaf@newmail.net
–
זה
לא שאני מעריך אותך פחות אבל
להשתמש
בשם שלי כדי לסחוט ממני תגובה?
–
וחוץ
מזה
10/6/1999
15:13
נירו
nyrosta_kaf@newmail.net
–
המילה
חמרמר מופיעה בכלל
בסיפור
על
דוקטור
אויזמר
–
אם
אני כבר פה ובמצב רוח טוב
10/6/1999
15:35
אחד
מיוחד
ok4sure@yahoo.com
–
אז
ד"ר אויזמר הוא הברקה של אלתרמן מן התרגום שלו ל"ברמלי".
ו"חמרמר"
מופיע פעמיים במגילת איכה ופעם אחת בספר איוב. אני מרשה לעצמי לשער ש"מעי חמרמרו"
מאיכה א' 20 התבלבל לך עם "ומעי המו עליו" משיר השירים ה' 4. סביר למדי.
והזדהיתי
מאד עם עמית, שובר הגי'פים האמיץ.
ביי 🙂
–
היי!
היא מגלה הכל! זה דופק לנו את הפנטזיות
10/6/1999
19:44
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
תצאי
מנקודת הנחה בסיסית שילדים זה חרא
10/6/1999
21:52
ג'וליה
–
חוץ
מזה היה לי קצת עמוס בפרטים פרטים פרטים אז נאלצתי לקרוא שלוש פעמים. את ממזרה, כי
נראה לי שזו היתה הכוונה.
ותפסיקי
כבר עם כל הנשים העצבוביות האלה.
–
מהמגירה לדיסק 