עוד
אני לומדת
11/6/1999
1:28
ציפי
zipi_434@yahoo.com
–
עוד
אני לומדת לבחינה
הטלפון
מצלצל, על הקו אתה
אתה
אומר לי: תשמעי אני לא מסוגל
איתך
במיטה אני מפחד, לא חבל?
אז
הרגעתי אותך ואמרתי תראה
לכל
אחד לפעמים זה קורה
ומרב
שלא יכולתי להאמין שהשיחה הזאת התקימה
בשביל
להתעורר צבטתי את עצמי… בפטמה.
–
אחלה.
זה לאט לאט מתחיל שאת הסיבה היחידה שאני פה
11/6/1999
1:39
אורחגג
–
אולי
ניפגש? אני חם עלייך כמו אש
אני
אצבוט לך בפיטמה, כמו בסרט אימה
עכשיו
אני מגורה וכמו שכל אחד רואה
אם
הייתה לי נקבה שקוראים לה ציפי
הייתי
מוותר על לחתוך את הפיפי
אבל
אולי בכל זאת אני אחתוך
דווקא
–
אוף!
אין אפשרות להתחרט פה ולמשוך הודעה?
11/6/1999
1:41
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
לא.
אבל יש אפשרות לחשוב
11/6/1999
1:49
–
כמה
זמן שרוצים, לפני שלוחצים על כפתור השיגור.
יש
אנשים שמסוגלים (ז"א לחשוב) ויש כאלו שלא.
מה
חבל.
–
כן,
אבל זה לא סוף העולם. גם ככה לא היית אוהב אותי
11/6/1999
1:51
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אני
מדבר עם אנשים וירטואלים כבר כמעט שנה…
11/6/1999
1:55
אורחגג
–
ואתה
מייצג בעבורי את כל הרע
קרירות
כזאת של אדם בלי שם
שנוזף
בך
אולי
הגיע הזמן
פשוט
להיות
כאילו
שיש לי איפה
–
יש
שוני בין אנשים לבין בני אדם.
11/6/1999
2:3
אדם
ללא שם וירטואלי
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אין
ש
11/6/1999
2:4
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
סליחה.
אין שום שוני. אבל אני שמח שהפשרת קצת
11/6/1999
2:5
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
משעשע
ומפגר – עם כל הכבוד 🙂
11/6/1999
2:14
נמרוד
צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
(הודעה ללא תוכן)
–
**********************************************************
נמרוד
מתחפש לפרח
11/6/1999
2:13
נמרוד
צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
נמרוד
מתחפש לפרח – מאת יהונתן גפן
בלילה
עם ירח
הלכתי
לי בכביש
ופגשתי
פרח
עם
פנים של איש
פרח
קרח
עם
פנים של דוד,
פרח
עם ריח
שדומה
לנמרוד.
והפרח
עמד
ודבר
דבורים
כמו
ילד אחד
שכולם
מכירים.
בבוקר
שאלתי בשקט:
"מדוע
התחפשת לפרח אתמול?"
-"פשוט
כבר נמאס לי להיות ילד",
אמר
נמרוד.
–
אהלן
נמרוד. בסוף הבנתי שאתה יותר בסדר מכולם פה
11/6/1999
2:14
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אני
בטוח שזה ישתנה עוד מעט 🙂
11/6/1999
2:16
נמרוד
צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
אבל
עד שזה יקרה, לחיים.
רוצה
שאכטה?
–
ודרך
אגב, איך מבטאים את שמך?
11/6/1999
2:17
נמרוד
צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
(הודעה ללא תוכן)
–
בחיל
ורעדה
11/6/1999
2:21
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
הרי
חונכתי על "פרחים לעכבר לבן" אז למה ללעוג לך
11/6/1999
2:21
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
שלא
תעז לשאת את שמי ותהילתי לשווא
11/6/1999
2:29
אלג'רנון
–
ולמרות
שמכבד אני את ידיעתך אודותיי – הרי שאל לך להשתמש בשמי או בסיפורים אודותיי ככר לידיעותיך
שכן מבזה אתה את התקדמותך.
–
אה,
עכשיו אנחנו אמורים להחליף חוויות על ספר משעמם
11/6/1999
2:45
אורחגג
–
יש
מזה מוצא?
אתה
דינורה?
–
תשמע
אני לא מוכן להמשיך בשיחה הזאת. זה לא לרמה שלי
11/6/1999
2:22
אורחגג
–
(אוף,
אני כבר ממש לא בטוח שזה נכון)
–
לא
לרמה שלך? האליטות של היום…
11/6/1999
2:27
נמרוד
צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
(הודעה ללא תוכן)
–
********************************************************************
מילה
שהפכה לקול תהפוך למבט
11/6/1999
3:27
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
קום
מתוך המילים
ותהיה
הקול
שמדבר אלי.
בשתיקה
הזו
שמעתי
אותך נושם.
לא
מצליחים לכוון את השניות
שתי
מנגינות משני צידי הקו
דואט
או זיוף
מחר
נדע.
קומו
שתו כי מחר נמות
או
אולי נפליגה בספינות.
לילה
טוב. אחר כך עוד אחד.
פחדים.
דברים שכן קובעים ואין לנו שליטה.
פחדים-
והבטחה. הלוואי ולא נצטרך לקיים.
פחדים,
כי מאוחר.
בשעות
האלה הם באים
מהמילים.
מהשתיקות.
מהראש
ומהבטן.
לילה
טוב. שינה בכפולות של שלוש
או
של אחד וחצי.
מחר,
כבר יום אחר.
ואתה
תקום מתוך המילים,
וגם
אני.
–
11/6/1999 11:29
איתמר
–
יש
שהאישון רועד קימעה
וקווי
רשתית איתו
במקצב
מטוטלת
רציתי
לכתוב על
ציפייה
וקפה
בשורות
חתוכות דק
למיתרי
הקול
שינה
באה כלאחר
יד
מורמת
אל מצח בזווית ישרה
כמו
אנו ההולכים
למות
מצדיעים
לך
הו
קיסר.
אבל
לחכות
להבשלת
המלים
ולשיער
ולפה ולעור
מקרישה
את דמי
"תנו
לבירוקרט
את
אשר לבירוקרט", כתב מישהו
רוחות
שורפות אותך
והזמן
כבר לא.
–
אני
באמת חושבת שכדאי שתצמדי לסיפורים בלבד
12/6/1999
23:25
תגובה
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
תגובה
מאוחרת
13/6/1999
5:5
LoneStar
–
כי
הצער ממעשי שחיתות הפורום נמאסו עליי ולכן שקלתי פרישה מכובדת, ובינתיים תוך כדי שקילה
– תגובה כי יש בי תחושה שתקראי…
הכל
הסתחרר אחרי.
הכי
שמן בין הרזים? הכי רזה בין השמנים? עמוק.
וזה
בסדר להפוך קול למבט, גם אם במבט יש יותר מדי מילים.
יודע,
מבין, בוכה לתוך עצמי בתוך השקט התמהוני שפרץ לתוך שבילי התודעה. מרגיש שנעלמה זכות
מילתי כי ממש מרגיש לא הוגן להיות בצד הזה שמצאתי את עצמי.
מוציא
את זה על עצמי. שולף את עצמי בציפורניי שלי מתוך תהום הבהייה הכפייתי. אחרת זה לא עובד,
את יודעת איך זה. מסתכלים על החלק העליון של הסנדוויץ' וגם על התחתון ויודעים שאתה
רוצה להיות החלק שהכי זוכרים כי בלעדיך יש רק לחם משני הצדדים – גם אם הוא לחם ארז,
אז רק אנחנו יכולים לחלץ את עצמינו.
מפחד
לאבד את גובה העיניים ונעצר על הפרת הבטחה.
מוכיחים
לעצמינו שאנו קיימים שם בשביל להוכיח את עצמנו על חוסר קיומנו פה.
ד
ברים
מבולבלים מתוך סערה שאחרי שקט השקיעה שפוספס ע"י קונדום מעופף.
ולפעמים
בננה היא רק בננה.
כל
כך רציתי להתאהב ולא יכולתי. כל כך רציתי להסתכל לך עמוק לתוך העיניים ולהגיד לך שהבטחות
מפרים רק כי הרגע יותר חזק מההבטחה. וזה מה שאמרתי. כי ככה הרגשתי. ואת לא תביני אותי,
כי תתרכזי בעצמך באותו הרגע בו שתיקותינו ייפגשו על רקע המילים שנעצרו.
ורק
כלב ערס אחד, שרירן בן שרירן אחר יוציא את זעמו העמוק על החוף וזקן אחד יאכל פלאפל
בין קפה קר למוקה ואת תשתהי על הרעש שלא תואם את הציפיות ואני גם.
וחבל
לך וחבל גם לי, אבל מכאן חיינו ממשיכים כמו לפני וכאילו כלום לעוד נצח יפה של ציפיות
מחודשות והבטחות שנקווה שלא נצטרך לקיים ובוודאי לא לשתוק ובכך להפר אותן.
לילה
טוב לך, יקירה. חלומות נעימים. בכפולות הנכונים לך.
–
********************************************************
יש
לי לפעמים הרגשה של דז'ה וו…
11/6/1999
3:59
אורי
ב.
uriba@netvision.net.il
–
מצאתי
לפני כמה ימים בעת קריאה חוזרת באנתולוגיה המעולה של סיפורים פוסטמודרניים קצרים (קצרים
כמו סיפורים קצרים – לא כמו קטעי רשת) "מה הסיפור שלך – סיפורים אמריקאיים משנות
ה-60 וה-70" (לרוץ ולקנות בשבוע הספר – כל סיפור מלמיליאן, גם להנות וגם ללמוד)
שמסכמת די טוב את הויכוחים שחוזרים כאן על טכניקה מול השראה/רגש. תחרטו את על לבכם,
תרקמו את זה על כרית:
ג'ון
בארת':
"אלה
יצירות נסיוניות, והמילה 'נסיוני' היא היום מילת גנאי. אנחנו נוטים לחשוב על נסיונות
כעל תרגילים קרים בטכניקה. הרגשתי לגבי הטכניקה באמנות היא שיש לה אותו ערך בקירוב
שיש לטכניקה במעשה האהבה. זאת אומרת, לשלומיאליות שבאה מעומק הלב יש קסם משלה, וכך
גם למיומנות חסרת לב ; אבל התכונה המבוקשת היא וירטואוזיות מלאת רגש."
–
אמן.
11/6/1999
4:4
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
שמחה
לגלות שאתה עוד כאן.
–
I work here
11/6/1999 5:43
אורי
ב.
uriba@netvision.net.il
–
(הודעה ללא תוכן)
–
גם
לי
11/6/1999
4:18
אין
חדש
–
תשמור
עלינו מפנינו, הא?
–
Quis custodiet ipsos custodes?
11/6/1999 5:45
אורי
ב.
uriba@netvision.net.il
–
(-;
–
יש
לי לפעמים הרגשה של דוז-פואה
11/6/1999
4:22
תריסריון
אירוויזיוני דלקתי
–
שלוש
נקודות
–
******************************************************
אין
11/6/1999
4:13
חדש
–
תחת
–
תחת
חדש או אין תחת?
11/6/1999
5:19
נמרוד
צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
שנינו
יחד תחת מטרייה אחת
–
נמרודי,
משפט מהתחת 🙂
11/6/1999
20:1
schnitzel
–
אין
חדש תחת השמש
–
*************************************************
קונפליקט
פנימי
11/6/1999
5:32
נער
doronb@barak-online.net
–
היא
התקשרה אלי לפלאפון.
אמרה,
ונימת פחד בקולה: "זיו בוא פה מהר, זה רוני, הם רוצים קופץ, הוא לבקש רק אותך."
נסעתי.
אני לא גר רחוק, פשוט הייתי במשרד באותו רגע, לכן לקח לי יותר זמן.
מרינה
אשתו (נישואים פיקטיביים – הרוויח הרבה כסף מהרוסיה הזאת, המנייק) אומרת לי, כולה
מבוהלת
: "הם כולם רוצים קופץ, אני אומרת לא צריך זה קופצת, ורוני מישיגנע, צועק
"זיו", "זיו"."
אמרתי
לה שתרגע, תיקח אקמול או משהו. עליתי לגג והסתכלתי מסביב.
קנה
פנטאוס בסביון השוויצר הזה.
שמעתי
מאחורי צעקות, וצעקה חזקה מכולם: "שקט כולם, זה זיו, אני רק אדבר איתו רגע."
הם
עמדו על קצה הגג. היו שם שמונה אנשים. כולם חברים משותפים שלי ושל רוני.
רוני
אמר: "תקשיב טוב, אל תבהל, ובטח שאל תצעק."
בסקרנות
מהולה בכעס אמרתי : "נו מה?"
הוא
אמר: "זוכר את השיחה שלנו לפני חודש אצלך בבית, בלילה שחזרנו מניו יורק? בכל מקרה,
דיברנו
על זה שאתה לא מסוגל להרוג מישהו, אבל להתאבד אתה לא מפחד."
רחש
עבר בקבוצת האנשים.
תחושת
פחד אפפה אותי, מערפלת את חושי, לחשתי: "למה יש לי תחושה רעה, רוני?"
רוני
חייך חיוך רחב וענה כמעט בגאווה: "כי מוצמד לך לראש אקדח!"
אינסטנטיבית
סובבתי את הראש, והתבוננתי ישר לתוך לוע הקנה של אקדח. מאחוריו עמד איש גדול. וכשאני
אומר
גדול זה לא מתחיל לתאר את הגודל, אבל לא באיש עסקינן.
"תכיר,
זה בוריס. הוא אמור לירות בך אם לא תתחיל לדחוף אנשים למטה." אמר רונן וצחק.
שאלתי:
"אתה רציני? אתה שולט ברובוט הזה?"
רוני
ענה: "לא רובוט! רק well paid אם
אתה מבין."
עמדתי
דיי המום, כמה זמן (שנראה כמו נצח).
הוא
התחיל להיות עצבני: "אז יאללה תתחיל לדחוף! אם לא, תמות תוך שתי דקות! אני אפילו
לא אומר לבוריס, הוא צריך לירות לבד אחרי חמש דקות."
"ואם
אני דוחף הוא לא יורה?" שאלתי בבהלה.
רוני
היה כבר ממש על קוצים: "לא, הוא לא! אזור אומץ ודחוף. זה אפילו לא החיים שלך,
וחוץ מזה יחשבו שזה התאבדות. תבחר מישהו ודחוף, כל מה שצריך זה נגיעה, נוווווו!"
חשבתי:
"תבחר מישהו ודחוף, הממ."
התחלתי
לרוץ – לכיוונו.
רגע
לפני, שמעתי: "הא, אתה מעדיף להרוג אותי מלמות!"
ואז
קפצתי.
לאחר
מכן הסתכלתי למטה לרחוב, על גופי המפורק על המדרכה.
ושמעתי:
"בום, בום, בום, בום, בום, בום, בום, בום. שמונה יריות.
–
שמע,
לפי דעתי
11/6/1999
12:32
דינורה
–
זאת
כתיבה גרועה ומעצבנת
אבל
אני בעד נושאים לא קונוונציונאליים.
כאלה
שקשה לכתוב אותם.
אז
סבבה, אני ממליצה לך לשכתב שוב ושוב ושוב
–
אני
מציעה לך לשוב אל המגירה
11/6/1999
15:42
ג'וליה
–
ולשקול
מחדש יציאה מהארון אחרי הצבא.
אבל
תשאל את צפניה או את אורחגג הם בעלי הדיעה האמיתית כאן.
–
לדינורה
וג'וליה – אתן…
11/6/1999
16:54
נער
doronb@barak-online.net
–
נותנות
ביקורות לא עניניות.
אם
את (דינורה) רוצה לתת ביקורת לסיפור בסגנון: "זאת כתיבה גרועה ומעצבנת"
לפחות
תאמרי לי מה כל כך גרוע ומעצבן, שאדע לתקן.
ואת
(ג'וליה) ששולחת אנשים על ימין ועל שמאל מחוץ לפורום – אולי תתני סיבה. ראי הנ"ל.
ועוד
מתלוננים פה כשנמרוד קוטל.
–
אני
מתנצלת
11/6/1999
17:6
דינורה
–
לא
התכוונתי לתת ביקורת לא בונה.
אני
אמרתי- הנושא טוב
הכתיבה
לא היתה לי נעימה לעין.
המבטא
הזה
עירוב
של תחומים
בלאגן
קשה
לי לשים את האצבע מה בדיוק אבל משהו בכתיבה לא היה נעים.
זה
הכל.
אל
תיפגע. מצטערת.
–
צודק.
אני בעצמי כותבת חרא. ורק אומרת "לך תמות"
11/6/1999
17:21
ג'וליה
–
אבל
לא מעיפה אף אחד
חלילה
מה
פתאום, באיזו זכות.
–
מהמגירה לדיסק 