חיים
בתוך קופסה
12/6/1999
12:8
זקן
olditai@hotmail.com
–
השורות
הבאות מוקדשות ללהקה שאיננה עוד, קראו לה "חיים בתוך קופסה" או משהו כזה
והשיר הבא נכתב בתחילת שנות השמונים (בזמן מלחמת לבנון…)
חוזר
לקיבוץ, מביט בחשש
צריך
לבדוק אם השביל ממוקש
בחדר
האוכל שואלים מה המרגש?
בסדר,
בלבנון אין כל חדש…
עוזב
את הקיבוץ חוזר לצפון
אומר
לכולם: ניפגש בעיתון
מתכסה
בשכפ"ץ ובשריון
בסדר,
אין חדש בלבנון…
אני
מקווה שלא טעיתי במילים ואם כן אז אבקש את סליחתכם מראש…
–
קופסת
ילדותינו
12/6/1999
12:26
משפ'
חורגין נזכרת ביצירת הבוסר של ציפורה
–
–
ילדה
טובה מבית רע
12/6/1999
12:51
האח
החורג למשפ' חורגין נזכר בשירה הראשון של אחותו הקטנה
–
שיר
עם בית אחד.
–
גם
לנו היתה
12/6/1999
13:1
האח
החורג למשפ' חורגין
–
אחות
גדולה
שקטנה
וקטנה וקטנה.
–
מגיע
לנושא יותר מאשר פזמון מטופש מעלון חדר האוכל
12/6/1999
17:0
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
זהו,
שהייתה לזה מוזיקה אבל….
12/6/1999
18:52
זקן
olditai@hotmail.com
–
כל
ההקלטות הן פירטיות כאלה ואני לא מאמין שיש זכר כלשהו למישהו….
אני
זוכר את המנגינה אבל אני מזייף בצורה מזעזעת…
–
מגיע
לפורום הזה גם יותר שכל, תבונה וטאקט.
12/6/1999
19:46
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
אורחגג,
מספיק. הגעת לי עד לכאן(עכשיו אני מסמנת את החלק העליון של המצח, תדמיין).
ראבאק,
מספיק לקטול, להשמיץ ולהכפיש כל מילה שנזרקת כאן. אם אין לך מה לעשות, אל תעשה את זה
כאן. נמאסת. יש המצאה נהדרת כזו שקוראים לה "חיים", תנסה מתישהו, בסדר?
למה
על כל שורה, סיפור ושיר אתה חייב להגיד מה אתה חושב?
אתה
חושב שאתה מעניין יותר? טוב יותר?
אז
לא, יש לי חדשות בשבילך, אתה לא מעניין. ואלוהים ישמור אותי ממנהלי פורום בפוטנציה
כמוך.
לא
תודה, חיוך קטן וקידה.
טוף?
ויפה
שעה אחת קודם וכו' וכו' וכו'.
אני.
–
תיקון….
12/6/1999
19:31
זקן
olditai@hotmail.com
–
כפי
שחששתי, זכרוני בגד בי ושם הלהקה האמיתי היה:
"כמו
בתוך קופסה" ולא כפי שחשבתי, איתכם הסליחה…
אמרו
לי מנגד שמילות השיר נכונות…
(כנראה
שלא הכל רקוב בממלכת דנמרק…)
–
*********************************************
תחת
הסלע ההוא
12/6/1999
13:9
אינדיגו
indi_go_blue@hotmail.com
–
קסמך
הישן
התעורר
כמו אפעה משנת חורף
ויצא
בפיתול עצלתיים
להרעיל,
בנשיקה, את דמי.
–
חוזר
חוזר ומתמחזר
12/6/1999
16:54
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
insparation 2 (indigo lights my fire)
13/6/1999 6:16
watchdog
–
I like indigos poems , she is able to
describe her iner feelings with 3-4 line that to the quick reader seems like a
conflict , but i dont think so , i think that in every line indigo has a story
to tell ,maybe reading between the lines is the way.
she inpired me once before and so here
is
inspiration number 2
The magic of winter
awaken me like a deadly spell
as i creep and get closer to you
to poison your lifeblood
so violently sweet
and your lips in mine
to take your last braeth away.
–
זה יפה®
תודה®
13/6/1999
9:44
אינדי_גו
indi_go_blue@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
***********************************************
12/6/1999 15:3
z
–
ואחרי
שאהבנו
נרדמת.
ובבוקר
כשחמקת
בשקט החוצה
נותרו
קמטי הסדינים
כעדות.
–
כן,
ככה זה ב"דכ
12/6/1999
16:45
דינורה
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
קמטי
הסדינים או כתמי הסדינים?
12/6/1999
16:52
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אור
ח'גג – אתה לא יודע לקרוא?…
12/6/1999
18:24
z
–
אולי
כדאי שתקרא שוב את מה שנרשם
ואתה
לא חייב למרוח ביקורת על כל מה שנכתב פה.
תפנים.
–
12/6/1999 18:10
?
–
כמה
מילים פשוטות או שבעצם לא !
מה
היא בעצם האהבה האם יש תחליף לדבבר האמיתי
אהבתי
מאוד את מה שכתבת
–
תודה
12/6/1999
18:30
z
–
ואין
תחליף לדבר האמיתי.
–
***************************************************
מחפש
מילים או קטעי מוזיקה של עדי רן
12/6/1999
15:34
זקן
olditai@hotmail.com
–
לעיתים
אני נזכר בנוסטאלגיה בשירים של עדי רן, היש בינכם צדיק שיש ברשותו מילים או אולי אפילו
שיר של עדי רן (לפני שהנ"ל חזר בתשובה…)
–
יש
12/6/1999
18:15
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
תכתוב
לי לאיי סי קיו. 22721459
אני
יכולה לארגן לך קלטת.
רויטל.
–
**************************************
הבלדה
על ג'וליה והטמפון המורעל
12/6/1999
16:33
אורחגג
–
התעניינה
אחות
"הו
זה הפגר האומלל
היאך
תקפו סוף מר?"
הרצין
רופא
"רצתה
לחסוך , קנתה בזול
הוכתה
אסון, גורלה נגזר
התעצבה
אחות
"והרי
אכירנה זה מכבר
כי
בפורום הייתה שם דבר"
עודד
רופא
"הן
זוהי דרך כל בשר
ופגישת
מעללנו אנו,
הלו
שבוע כבר עבר? "
הצטחקה
אחות
"בהחלט
כבר
מחר"
–
קבל
חיוך אבל לא צהוב כזה אלא…
12/6/1999
16:48
דינורה
–
מכוער
כזה עם שיניים חשופות ודם בורדו ביניהן.
ואפשר
להוסיף כזאת נחירה.
–
זה
אולי יפתיע אותך
12/6/1999
18:7
?
–
היי
!
זה
אולי יפתיע אותך אבל אהבתי את מה שכתבת !!!
–
אני
לא מופתע. זה טוב. אהיה מופתע אם ג'וליה תאהב
12/6/1999
18:30
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
הילד
ממוחזר, הלל חזר, יילל חי – זר, יהללכה זר
12/6/1999
18:36
שם
– מיים
nitaipe@camera.org.il
–
ולא
פיך.
–
מה
אתה מבלבל את המוח. אסור לי לאהוב דברים שלי?
12/6/1999
18:40
אורחגג
–
אל
תדאג, יש לי גם דברים שאני לא אוהב
וצא
מהthread שלי,
גם אותך אני לא אוהב
–
לא.
ג'וליה לא אהבה.
12/6/1999
19:22
ג'וליה
–
ואני
מצטערת שאין לי מחוש ההומור
הנפלא
שלך.
אני
חושבת שהגיע הזמן למצוא לנו ענין חדש, לא?
ג'וליה
כבר קצת משעממת.
–
*********************************************************
התגעגתם? (דור של ידע את מיקי)
12/6/1999
18:32
עוגי
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אתה
אולי ידעת את מיקי אך אנו נאלצים לסבול את נמרוד
12/6/1999
18:34
המשיב
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
מה
שאני הכי אוהב, זה איך שמיקי אף פעם לא עונה לך
12/6/1999
19:10
אדם
ללא שם וירטואלי
–
כל
הודעה שניה שלך היא על המיקי הזאת. אבל אף פעם לא ראיתי תגובה שלה.
חה
חה חה.
–
זה
מה שאני טוען
12/6/1999
19:35
עוגי
–
בגללי
(אני מקווה)
היא
כבר לא פה
אני
מציע לך לדפדף בדפי ההסטוריה
חפש
תחת בכותרת "בועה"
או
מיקי
נ.ב
אתה
טיפש (זה מצחיק)
חה
חה חה 🙂
–
לי
נראה שאתה קצת מאוהב במיקי
12/6/1999
20:24
אדם
ללא שם וירטואלי
–
מזכיר
לי את כיתה ג'. אתה יודע, הבנים שונאים את הבנות ומצהירים על כך בכל הזדמנות.
או
שאתה בעצמך מיקי. אחרת איך ניתן להסביר את הפרסום הנרחב והנדיב שלך לכותבת (כותב?)
שכבר זמן רב אינה נמצאת כאן.
ועשיתי
חיפוש, אבל לא על מיקי, אלא עליך.
אתה
אדיוט מושלם וגם לכתוב אינך יודע.
חה
חה חה (הכי מצחיק)
–
אני
דווקא עשיתי חיפוש
12/6/1999
22:22
מוניק
– ויודעת על מה אני מדברת
–
בבועות.
והייתי
שמחה
לו
מיקי חזרה –
וסיפרה
מה
קרה…
והאם
הבועה
התפזרה
או
שלא.
–
**********************************************************
לירות
בתזמורת.
12/6/1999
18:33
שם
– מיים
nitaipe@camera.org.il
–
לירות
בתזמורת
===========
אני
שוכב במיטה ומקשיב לבאך. המוסיקה מגיעה ממעבר לפינה. האקוסטיקה ממש שמימית, כי החדר
ריק יחסית. תוך כדי נמנום עצל אני מדמיין נשף למרגלות טירה. על כר דשא ירוק. מפות לבנות
על השולחנות, אדונים בחליפות, וגברות בשמלות מלמלה. אי שם, אולי בטירול שבאוסטריה,
שם האוויר והמים קלושים ונקיים כמו המוסיקה.
המוסיקה
חלשה, אבל יפה מאד. אני רוצה ללכת לשם, להתקרב לתזמורת, לשמוע את המוסיקה טוב יותר.
אני קם פתאום, מגביר את המערכת. קלטתם את הקטע? להגביר – להתקרב, להנמיך – להתרחק.
אחלה. אף פעם לא חשבתי על זה בצורה כזו. מעניין מה זה לכבות? לירות בתזמורת? לא יודע.
זה אולי מתאים יותר לוואגנר.
"לירות
בתזמורת…" זה מזכיר לי את לבנון. כולם יורים שם בכולם. מעניין אם יש להם שם,
בלבנון, תזמורת. הסינפוניטה הצעירה של ג'זין נניח. לא מזמן היינו שם. לא בג'זין. אבל
גם לא רחוק משם.
היה
לנו אבוקדו. כן, גלעין של אבוקדו, שתוקעים בו גפרורים ושמים אותו בצנצנת מים. צריך
לזכור מה למעלה, ומה למטה. אם שמים גלעין הפוך בכוס הוא פשוט שוכב שם ונרקב. צריך גם
לזכור להוציא אותו לשמש. אתם תדעו אם עשיתם הכל נכון. כי אז אחרי שבוע או שבועיים הוא
יתחיל להוציא שורשים, גזע ועלים. אז יהיה לכם עץ אבוקדו קטן בכוס. היינו מאד גאים בעץ
שלנו. אני חושב שזה הדבר היחיד שצמח בכל המוצב, חוץ, אולי, מכמה קוצים על הסוללות.
אתם
חושבים שהיינו גאים בעציץ כי הוא היה מעין "חלקת אלוהים קטנה" שלנו, מקור
השראה? ובכן, אולי קצת כן. אבל הסיבה האמיתית שהיינו באמת גאים בעציץ שלנו היא שגנבנו
אותו מהצנחנים, שהיו במוצב לפנינו. אצלנו, ברגע שגנבת משהו, במיוחד מן הצנחנים, הוא
מקבל מין קסם כזה, שלא היה לו קודם. הרבה מעבר לערך האמיתי שלו. הקסם שבאבוקדו הרך
היה עוד הרבה יותר גדול. על קופסת המרק הישנה שבה הוא גדל היתה כתובת בעט סימון. היה
כתוב שם בגדול, באותיות דפוס אדומות: "עציץ הפז"ם של יפתח". בצבא, חיילים
ותיקים אוהבים לדמות את עצמם לעציצים. הם אוהבים לחשוב, שעכשיו, אחרי שנים של שירות
קשה, כל מה שנותר להם לעשות הוא לשכב בפינה, כמו עציץ. תפקיד החיילים הצעירים, לפי
אותו דימוי נדוש הוא להשקות אותם פעם ביום, ולהוציא אותם לשמש. יפתח היה כנראה מין חייל ותיק כזה, "עציץ".
אהבנו
אותו. טיפלנו בו. כל יום העמדנו אותו בשמש. והוא החזיר לנו אהבה, כמו שרק עציצים יודעים.
הוא גדל והתפתח מיום ליום. אחרי כמה שבועות כבר העברנו אותו לקופסת זייתים מלאה עפר.
אז התחלנו להשקות אותו כל יום, ולהוריד לו עלים חולים.
נכנסנו
למין שגרה כזאת. בלילה, מארבים סיורים ושמירות. מתח מתמיד. לפעמים – חלופי יריות, פצועים,
הרוגים. לרוב שלהם, אבל גם שלנו. אז ראיתי פעם ראשונה חייל מת.
בבוקר
– בבוקר זה היה אחרת לגמרי. היינו משחקים שש
– בש, מקשיבים ל'רק הריקוד יכול' בגלי צהל עם עומר קריגר. מכינים קפה נמס, עם חלב שהבאנו
במיוחד מן הבית. והטקס היומי. היינו משקים את האבוקדו. בוחנים אותו בעיניים מעריצות.
"אוי! הוא הוציא עלה חדש!". אז היינו מוציאים אותו לשמש שהוא כל כך אהב.
החודשים עברו. עוד שני חיילים מן הגדוד נהרגו. אחד חבר שלי, ואת השני סתם הכרתי. העציץ,
מצידו, המשיך לעשות פוטוסינטזה. יונק משמש הקייץ כל מה שהוא צריך, ושותה את המיים שהגיעו
במשאית מן הארץ למוצב.
הוא
כל כך גדל. הוא כבר ממש היה עץ קטן. לקחנו פח זבל, שטפנו אותו טוב – טוב. מילאנו אותו
בעפר לבנוני חום וטוב, ושתלנו בו את העץ הקטן שלנו. והימים חלפו, והצטרפו לשבועות.
והשבועות חלפו, והצטרפו לחודשים, הימים התקצרו, והשמש נחלשה. כבר התחיל להיות ממש קר
בלילות. עד שבסוף, כמה ימים לאחר הגשם הראשון, טיפסה שורה של משאיות לעבר המוצב.
המשאיות
עצרו, ומתוכם קפצו צנחנים. הם פרקו את הציוד שלהם מן המשאיות. החלפנו איתם חוויות.
מסתבר שיפתח השתחרר, והוא עובד עכשיו בחנות של אבא שלו. נתנו להם צרור עצות. דברים
קטנים, אבל חשובים, שלמדנו על בשרינו. הסברנו להם על אופי הפעילות, על הסביבה. ו…
"הרמנו" להם, הפעם שרפרף נמוך. אין לי מושג מה נעשה בו. אבל החברה מאד התלהבו.
הם טענו שהשרפרף מצויין לשחק עליו שש – בש. העמסנו את המשאיות, שעכשיו עמדו ריקות.
בראש הערימה הענקית באחורי המשאית הנחנו אחר כבוד את הפח. העציץ נראה תלוש ואומלל במשאית.
נסענו
משם, לאימון חורף ברמת הגולן. מה אני אגיד לכם. קור כלבים שם. כל הזמן ברד, גשם, וערפל.
הבסיס שלנו היה בצפון הרמה, ממש מתחת לחרמון. בבוקר, הראשון שהעיז לצאת מן האוהל היה
מכריז: "היי, תראו! החזירו את החרמון. לא, בחיי, אתמול היה שם הר כ – ז – ה גדול!
היינו יוצאים כולנו החוצה. ובאמת החרמון היה מכוס בשכבה כל כך עבה של עננים שאי אפשר
היה לראות עם יש שם הר או לא. אתם יודעים, זה סוג כזה של בדיחות, שאף – פעם לא נמאסות.
זה, ו-"ווי, ווי, הרס"ר שוב שלח את העובדים שלו לצבוע את החרמון בלבן אתמול
בלילה…".
והעציץ?
ידענו מההתחלה שהוא לא יחזיק מעמד. אבוקדו זה פרי טרופי. ברמת הגולן בחורף האקלים דומה
לזה של לונדון. לא היה לו שום סיכוי. איך שהגענו לשם הוא כבר נראה על הפנים. בנינו
לו חממה מנילון. זה לא שינה כלום. אחרי שבוע הוא כבר התחיל להשיר עלים, אחרי חודש הוא
מת לגמרי.
(C) שם
– מיים
–
גם
אצלנו זה ככה רק שאנחנו גנבנו נמלה מסיירת מטכ""ל
12/6/1999
18:40
עוגי
–
🙂
–
באחד
המארבים…
12/6/1999
18:46
עוגי
–
הנמלה
קיבלה שפעת
אז
מוטי החובש ניסה לעשות לה c/p/r .
rebeka the ant died in om al boka (or
smoe thing like that) any way my unit will always remmber her .
rebeka isreali rose (candel in the
wind)
–
הקטע
על האבוקדו טוב. הפיסקה על באך לא שייכת כלל
12/6/1999
18:49
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
לא
באמת, תשלח לאיזה עתון, הם יאהבו את זה
12/6/1999
22:50
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
נחמד
ומשעשע…
12/6/1999
19:7
זקן
olditai@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
נורא
נהניתי
12/6/1999
19:15
דינורה
–
יופי
של קטע. אין לי ביקורת בונה.
–
מהמגירה לדיסק 