שריקות.
15/6/1999
21:8
ליתוספרה
מרגישה שהיא כותבת סתם.
iasap@hotmail.com
–
אני
רוצה להקדים ולומר, שהסוף של הסיפור הזה לא ממש
שמח, ולכן אולי, אוהבי הסופים השמחים, יעדיפו להפוך את הדף ולקרוא את הסיפור הבא. מאידך, הסוף
של הסיפור הזה הוא גם לא כל כך נורא, ככה שכל אוהבי הדרמות הגדולות והטרגדיות סוחטות
הדמעות ומחיאות הכפיים, יעדיפו אולי לדפדף לעמוד ארבעים ושש. ואתם, שני אלה בקצה, שנשארתם לשמוע למרות ואף על פי, התרווחו
לכם, והקשיבו.
כשהייתי
ילדה אף פעם לא ידעתי לשרוק. אודי, זה אחי הגדול, היה אלוף השכונה בשריקות. הוא ידע
שריקות חזקות וקצרות עם שתי אצבעות בפה (איזה שהייתי בוחרת), ושריקת "מלך"
בנשיפה דרך השיניים, ושריקות של שאיפה שהוא היה עושה ליד בנות ברחוב. לאבא שלי הייתה
שריקה אחת, עולה ויורדת, שכל פעם שהוא היה משמיע אותה חץ היה רץ אליו מכשכש בזנב. לאמא
שלי היו שריקות עם הרדיו, בעיקר כשהיא שטפה את הרצפה. כולם ידעו לשרוק, ורק אני, שעות
הייתי מנסה, משפריצה רוק, מכווצת שפתיים, שואפת ונושפת בלי סוף, ולא הצלחתי. אמא שלי
אומרת עד היום שהאסטמה שלי זה בגלל כל הניסיונות האלה שלי.
בשכונה
שלנו גר מאיר, בצריף שבקצה שפינוזה. כל הילדים קראו לו מאיר הכתום, בגלל האוברול הכתום
של העירייה שהוא היה לובש תמיד. כל יום הוא היה קם בארבע וחצי בבוקר, ואולי בעצם צריך
להגיד "בלילה", כי עוד השמש בכלל לא האירה בשעות האלה, ושותה את התה שלו, והולך למחסן של העירייה לקחת
את הדברים. אח"כ, בדרך לשדרה של האקליפטוסים מאיר היה שורק. לפעמים זו הייתה המנגינה
הישנה הזו שניגנה לו בראש כל הזמן. לפעמים אלו היו סתם שריקות קצרות וארוכות, עם שפתיים
עגולות ולשון מקופלת. מאיר היה מסביר שככה הוא מעיר את הציפורים, ושאם הוא לא ישרוק
אז הן עלולות לא להתעורר.
אהבתי
לדבר עם מאיר. היו לו פנים שזופות מאוד ומקומטות מאוד, ועיניים טובות, וכשהייתי יושבת
איתו על הספסל החום שבגן שפינוזה, מאיר היה מוזג לי תה לכוס של התרמוס, מזהיר שזה חם
ומסביר לי על שריקות, ועל אחריות.
מאיר
היה אומר שהוא מצא את היעוד שלו בחיים. הוא חיפש אותו הרבה זמן, את היעוד שלו, בארץ
וגם בארצות אחרות, ובזכות זה הוא יודע אנגלית וצרפתית וגם לשרוק. הכי הוא אהב לספר
לי, על איך הוא פגש את מריוס בדרך לאיטליה, ואיך מריוס לבש כותנת לבנה עם שרוולים שהיו קשורים לו מאחור, וכשמאיר פתח לו את הקשר הם
הגיעו לו עד הרצפה. מאיר אומר שמריוס נראה כמו הציור של המלאך על סולם יעקב בחוברת
תורה שלי, ושהוא ברח מאיזה מקום, ומצא חן בעיניו שמאיר הולך לו בלי מטרה, ומאיר ממילא
היה לבד ולא הזיקה לו החברה, וככה מריוס ומאיר נהיו חברים, ומאיר לימד את מריוס חמש
אבנים, ומריוס לימד את מאיר, שבכלל לא היה לו מושג בשריקות, לשרוק בשפה של ציפורים.
"ומה
קרה אחר כך?" הייתי שואלת ופוקחת עיניים גדולות, אפילו שכבר שמעתי את הסיפור אולי
מליון פעם, ומאיר היה נאנח ומספר איך יום אחד
מריוס נעלם כאילו בלעה אותו האדמה, ואיך הוא, מאיר, ישב עצוב על חוף הים באיטליה, עד
שהוא הרגיש טיפה על האף והרים את הראש לבדוק אם זה גשם. זה היה הרגע שבו מאיר ראה את
הציפורים בשמיים, ופתאום הוא הבין מי זה מריוס ולמה הוא פגש אותו ככה בצורה מיקרית,
והוא הבין גם שהיעוד שלו בחיים זה להעיר את הציפורים כל בוקר, כמו שמריוס לימד אותו.
ככה מאיר חזר לארץ והגיע לעבודה הזאת. הוא הצליח להסביר
בעירייה, כמה חשוב שמישהו בעיר ישגיח שהציפורים יתעוררו, וחוץ מזה בעיריה אמרו שאם מאיר
ישמור שגן שפינוזה יהיה נקי אז הוא יכול מבחינתם להעיר את כל הציפורים במדינה.
מאיר
אף פעם לא התלונן. "זה אולי הרבה עבודה", הוא היה מסביר לי, "אבל יש
בה אחריות. קודם כל אחריות לתושבים, כי איך
תראה השכונה שלנו אם הציפורים שלה לא מתעוררות
בזמן, ודבר שני לילדים שבאים לגן, שיכולו לשחק. "
וככה
זה היה כל יום. אחרי שמאיר היה גומר לנקות את הגן, ושורק קצת, ככה לוודא שכל הציפורים
כבר עירות, הוא היה מתיישב על הספלסל ושותה
עוד קצת תה מהתרמוס שלו, ונותן קצת גם לי ומספר לי סיפורים ולפעמים מנסה ללמד אותי
לשרוק.
אחרי
כמה שנים מאיר נעלם. זה היה יום עצוב כזה, שמיים אפורים ושקט מפחיד. אמא שלי אמרה שלפי
השקט הולכת לפרוץ סערה. אני אמרתי לה שלפני סערה דווקא יש רעש, ועכשיו שקט כי מאיר
לא העיר את הציפורים.
כל
היום ההוא הייתי עצובה, ואמא שלי אמרה שאולי מאיר חולה והוא יחזור עוד כמה ימים, אבל
אני ידעתי שהוא לא. ביום ההוא, הצלחתי לשרוק בפעם הראשונה.
–
זה
לא שהסוף לא שמח, הוא פשוט חלש
15/6/1999
21:32
אורחגג
–
ואני
קיוויתי שבסוף יתפסו את מאיר מנסה לפתות קטינות, ואז נדע כולנו שהתבגרת.
טוב,
אני כבר כנראה ציני מדי מכדי לשרוק לציפורים.
אבל
את מספרת עשר
–
ליתוספרה
יקרה.
15/6/1999
21:37
ציידת
תנינים (ומה יש לכם אתם?)
–
כותבת
סתם? או שהתכוונת למפרסמת סתם בפורום?
כי
את לא היחידה שמיואשת "מחברי" הפורום שהבנתם של רובן לוקה ב… טוף לא חשוף.
אני
חושבת שזה היה סיפור זורם מאוד, קריא, אולי
ברור מידי לטעמי (אני לא בטוחה עוד), מאוד אומר את עצמו. כמובן שמאחורי הסיפור
ישנם עוד דבריו, ניתן להתייחס אליו כסיפור – על אובדן, וסיבותיו.
אני
רואה במאיר את המריוס שלך, על אף שלא למדת לשרוק (או אולי בגלל) כי השריקה פה היא הדרך…המראה
ואת כך נראה לי הבנת את העיקר, התחברת, והשיא היה יחד עם האובדן – השריקה.
בקיצור
– הציפורים ממשיכות להתעורר!!
תמשיכי
לכתוב אני קוראת. (ומרגישה חרא לפחות כמוך בנושא 🙂 )
ציידת
תנינים ירוקים גם מבפנים מנתחת סיפורים לתדהמתה ותרדמתה בפומבי.
–
אני
חושבת ש…
15/6/1999
22:3
דינורה -מנסה לבקר עיניינית
–
קודם
כל אני חושבת שזה היה סיפור קטן ויפה.
אבל
לא נראה לי שהיית רוצה שזה מה שיגידו על סיפור שלך .
התחלת
לספר על המשפחה, הקדשת פסקה די ארוכה לכל בני המשפחה בסיפור שלא היה עליהם בכלל
ככה
שוב נדמה כאילו כשהתחלת את הסיפור לא היית בטוחה במי תתמקדי.
מאיר
הוא לדעתי דמות פנטסטית ילדותית מידי.
קראת
את הספר "ורד אל תנשק לי במח"?
זה
קצת מזכיר את זה.
אה
עכשיו הבנתי מה אני רוצה להגיד- זה היה סיפור ילדים. כיף לקרוא אבל יותר כיף להקריא
לילדה מתפעמת בת עשר.
–
מה
קרה? את מנהלת ברוגז?
15/6/1999
22:45
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
יש
לי משהו להגיד, והוא לא הכי קצר, אז קחי אוויר..
15/6/1999
22:10
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
ליתוש
יקרה שלי,
קודם
כל יופי של סיפור, ושאף אחד לא יגיד לך משהו אחר. דבר שני, אני מצאתי בו המון רבדים
אחרים ונסתרים, כל העסק הזה של לפגוש מישהו אחד מיוחד כזה לזמן קצר, והוא הבן אדם שישפיע
על החיים שלך בצורה זו או אחרת. לפעמים זה איזה מישהו בצבא שיש לך איתו שיחות נפש,
וכשמשתחררים כבר לא מדברים, או סתם אחד שפגשת על ספסל בחוף הים, ויש לכם שיחה ארוכה
של לילה, ואת המורה הזה מהתיכון שהבין הכי מכולם, אפילו יותר מהחברות שלך, גם הוא כבר
לא ממש אקטיבי במחשבות שלך. ככה אנחנו אוספים אנשים, לתקופות קצרות, שבמילה, במשפט,
בנגיעה, הופכים לנו את כל הבטן והראש, וזה מרגיש כמו בעיטה חזקה, וזה תמיד הופך אותנו
לאחרים קצת, תמיד אחרי ההיכרויות הקצרות האלה, אנחנו חושבים אחרת, מבינים אחרת, רואים
אחרת.
אז
לך יש סיפור מקסים על מאיר שעשה לך לשרוק בסופו של דבר, ולי יש את… יש לי ידיד נפש
חדש, שעשה לי לחשוב על כל העולם הזה בצורה לגמרי שונה אחרי שיחה ארוכה של שש שעות בסידני
אלי, כשהיתה שקיעה והוא חיבק חזק ואמר לי משפטים שהתישבו יופי בנשמה שלי.
"הסבר
תמיד ישאר הסבר, הוא אף פעם לא יהיה הדבר האמיתי". ככה זה תמיד. כל הסיפורים והמילים,
והנסיונות להסביר, בסופו של דבר ישארו נסיונות. כי ככה זה.
–
~~אני
עם המטורפת~~!!!!!
15/6/1999
22:19
ציידת
תנינים (ומה יש לכם אתם?)
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
That was deep , really deep
15/6/1999 23:13
watchdog
watchdog31@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מאוד
יפה….
16/6/1999
2:23
זקן
olditai@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
****************************************************
You
15/6/1999 21:21
watchdog
watchdog31@hotmail.com
–
On the edge of insanity
with tears you put up a fight
labyrinth of lies
smiles as a disguise
madness in your eyes
hiding in your cloud
why?
you said your sad and lonely
its time to go to sleep
and than you killed yourself
a dream for you to keep
you…..
–
i still am. isn't it enough?
15/6/1999 23:56
–
(הודעה ללא תוכן)
–
why still?
16/6/1999 5:40
watchdog
watchdog31@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
*************************************************************
ליתוספירה
יקרה, שלום….
15/6/1999
21:34
אני
just_me_f20@hotmail.com
–
ובכן,
סיפורך הוא בלתי מזיק. אבל הוא סתמי למדי, והסימבוליות שלו מניפולטיבית מדי. עם זאת,
הוא כתוב יחסית קולח, למרות שכמה חלקים בו מכבידים על השטף ויש הרגשה שהם תקועים למדי,
ולא מובילים את הסיפור לשום מקום. בעיקר ההתחלה, שאיכשהו לא ממש גולשת יפה לתוך הסיפור
העיקרי, היא פשוט נמצאת שם.
עם
זאת. חמוד. לא יותר. אבל זה לא מזוויע עד כאב.
אם
את רוצה שאני יהיה יותר ספציפית, רק תבקשי, למרבה פתטיותי אני נהנית עד כלות להתפלמס
על סיפורים ושכאלה.
–
יכולת
להגיב מתחת לסיפור של ליתוספרה
15/6/1999
21:40
גם
אני
–
מה
הקטע שלך?!
אולי
תנסי קצת להתמצא ולהבין, לפני הפלצנות.
ויפה
דקה אחת קודם!
–
נו
מה זה משנה. בעיני היא עושה רושם של אנטיליגנטית
15/6/1999
21:49
אורחגג
–
וזה
נדיר פה.
והיה
נחמד לקרוא סוף סוף ניתוח רהוט ומפורט.
אולי
זאת היא שתוכל להחליף את מנהלת הפורומים הכושלת.
רק
שהיא כתבה: "אני יהיה יותר ספציפית"
וזה
קצת הרס את הרושם. פויה
–
********************************************
זן
חדש של טכנאות
15/6/1999
21:35
LoneStar
–
נים – לך הם קרש הצור.
הזב
מוקמה! תאזב העשה!
אפור
– אל?
מג
תצק דודר.
ספא,
יד בוחש.
מג
בוצע.
דבל…
הצור
קר תא
מעט
נושלה
עגון
מיציב
הלוע!…
יניף
חופן!
הצור
פוג…
מלוח
תא מיציצה,
תא
לך כך…
מממממממה…
קר
הציצם!
והזו!…
תא
האב?
–
ממוש
תצק .
15/6/1999
21:45
ציידת
תנינים (ומה יש לכם אתם?)
–
קצת
שומם
אין
לי כח לחשוב על משהו יותר טוף.
שמע…נו
מה הקטע? הרבה פעמים מוסיפים מילים הפוכות עם משמעויות שונות ומשונות , אבל בכיית עם
עכשיו כל הפורום יתמלא בזה… איך נחזיק מעמד?
–
אוקיי.
אהבתי (פעם ראשונה אצלך!)
15/6/1999
21:52
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
(את לון סטר כמובן) לא
את התגובה של התננת
15/6/1999
21:52
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
מספר
הערות
15/6/1999
21:54
LoneStar
–
אחד)
גם ככה יתגבב בשטויות – לפחות ככה הן בלבל טיפל'ה יותר מעניין.
2)
נמאס מטכנאות ולמי אכפת בכלל פה?
גימל)
אכן שומם. אך… מה ל'שות?
מוזמנת
גם.
נ.ב.
ההצעה
האחרונה – לא לכולם. בייחוד לא למתארחי מולדת.
ותודה
על ההקשבה המסורה ועכשיו חזרו לפינתכם הדלוחה.
–
******************************************************************
גרועעעע
15/6/1999
22:9
אני
just_me_f20@hotmail.com
–
lone star, כבר
הרבה זמן לא קראתי טקסט כל כך נפוח מחשיבות עצמית, נדוש, מבוסס על גימיק בלבד, וגרוע
מכך, משעמם…
אם
תמשיך ככה יש סיכוי סביר שתהפוך לקאלט, שזה כנראה מה שאתה רוצה בהתחשב ברמת הניסוח
הירודה למדי שלך…
שום
דבר אישי… (גיחוך ציני)
–
נהפוך
הוא. החזון האישי פרטי שלי הוא…
15/6/1999
22:25
אורחגג
–
שכל
הפורום הזה יתחיל לדבר בג'יבריש. אך ורק בג'יבריש, ושההתלהבות לא תשכך לעולם.
וזאת
לזוועתם של מנהלת הפורומים, ומנהל הפורומים לשעבר.
וזה
בגלל שאני אוהב הרס ואסונות טבע. זה למה.
וגם
אותך אני כבר לא סובל
מי
יתן ולון סטר הוא זה שיתן את ההספד על קברך!
–
ומה
ענית לפני כמה שעות?
16/6/1999
2:41
כינוי
(אבל אני עדיין צוחק)
nichna@hotmail.com
–
למישהו
ששאל מדוע היא כותבת הודעה חדשה במקום להגיב.
אמרת
משהו על זה שהיא אינטליגנטית, לא?
כל
כך אינטליגנטית שאינה מבינה איך כותבים תגובה.
כל
כך אינטליגנטית שאינה מבינה שצריך לערוך "מארב" על פורום, לפני שמפליצים.
צריך
לבחור את ריח הפלוץ, את צבעו, את צלילו ואת עוצמתו. יש לערוך מדידות, יש לעשות חישובים,
יש לבחור מבין אלטרנטיבות.
אבל היא לא צריכה. היא מאוד אינטליגנטית!
נכנסה
ושיחררה כמה הפלצות אקראיות.
מה
יש להגיד? מאוד אינטליגנטית!
וכן,
חזרתי (-:
אז
מה אם הייתי בחו"ל
תקנאו
קצת. לא יזיק לכם.
–
תודה
ידידי מקרב לב
16/6/1999
0:50
LoneStar
–
אכן
כל רצוני בעולמנו האכזרי הוא להפוך לקאלט בעודי בחיי, אך מה מביש הוא להפוך לקאלט על
סמך בדיחה חדלת אישים וחסרת יכולת ניסוח כדוגמת זו שהפגנתי בקלות דעתי היתירה ונפוחת
חשיבותה העצמית כרשום מטה.
ואתה
חייב אף חייב לנו הסבריך על עצם הטפת תגובותיך (הנכונות והמפתיעות בעוצמתן הפוגעת וחסרת
הטאקט) שלא במקום הייעודי להן! ואם לא היית פונה אליי בתחילת טקסטך, כלום יכול הייתי
לדעת כי כוונת דבריך המיוסרים והפגועים אליי?
יפה.
ידידי. הפגנת אכן יכולת אבחנה דקה, מענינת, מתקנת, נחושה ובלתי מתפשרת תוך דקדוק בפרטי
הטקסט הנבוב ומלא שמחת החיים שברוב תפלותי אף השקעתי בו דמי וזיעתי על מנת להופכו לקל
לשיגור ועיכול לכל יושבי החלל הזה.
כולי
התרשמות ודיעה כי אם ירבו במקומותינו להרביץ חכמה בכל קהל הטכנאים הזקוק ליחס המיוחד
לו הוא זקוק – אכן תהפוך חברתנו לחברה נקיה יותר ומענינת אף פחות. ויפה וגו'.
ולכן
מחזק אני את ידיך בפועלך. כן ירבו.
–
**********************************************************
טכנאות
חדשה
15/6/1999
22:24
סתם
–
אמרת
בלי גבר דווקא היית ורדרדה
זכרתי
חללים טינופות ילדים
כדי
לבלוע מיים נשכת סחטת
עיניך
פערת צחקקת
קפואה
רעה
שרמוטה
תסתמי
–
איזה
יום גדול היום!!!
15/6/1999
22:27
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
איזה
חמור אני. אדיוט, שכולם ידעו. ביי לפורום
15/6/1999
23:50
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
נו,
זה כולם ידעו כבר מזמן.
16/6/1999
0:11
דינורה – שלווה
–
ביי
–
כן
זה סוף. הטובים ניצחו. ואחריתי מררת יום
16/6/1999
0:26
אורחגג
נמוג לאיטו
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
הרעיון
חביב אתה נשמע לי סתם שובניסט.
15/6/1999
22:33
ציידת
תנינים (ומה יש לכם אתם?)
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
************************************************
טכנאות
חדשה 2
15/6/1999
22:35
סתם
–
אהבתי
בטח גם דיבורים
הזוייה
וחונקת זכורים חטאייך
טלטלתי
ידייך כמו לעיסה
מטומטמת
נחת ?
סעי
עמדי פתחי
צעדיי
קשים רואים ששכחת
תמותי !!
–
כן,
אתה סתם שובניסט.
15/6/1999
22:41
ציידת
תנינים (ומה יש לכם אתם?)
–
לא
מסוגל לכתוב על משהו אחר? רק נגד בחורות?
–
כן,
אבל חמוד
16/6/1999
0:1
ROSE
–
לקחת
פנינים
דגים
ערב סולח
בשדרה
השביעית
מטבח
ירח
זיינת
שאלת
אותי
רצית
, קנית, לעסת, ירקת
לא
הקשבת
החרשת
מילמלתי
קרעתי
התחנפתח
עיפעפתי
ניפנפתי
שיער
עיטנתזתי
לקחתי
זיינתי
אוף,
ניגמר
לך
מפה כבר!
ערס…
–
חמוד?!?
תנחומי ילדונת.
16/6/1999
0:4
ציידת
תנינים (ומה יש לכם אתם?)
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
לא
כל מי שמזיין וזורק
16/6/1999
0:38
ROSE
–
הוא
שובניסט,,,יש כאלה שסתם אוהבים לעשות חיים…
–
סתם
אוהב לעשות חיים?!?!?! באמת רוזינה חשבתי ש..
16/6/1999
0:52
ציידת
תנינים (ומה יש לכם אתם?)
–
מבינה
מ ש ה ו בחיים.
מזיין
וזורק, משמעו שמישהי "ניזרקה" אולי את רגילה לשימוש במונחים כאלה אבל לי
עצם המילה עושה רע.
אוהב
להנות?? על חשבון מי? ומה איתה? אם היא נהנתה סבבה. אבל אם נזרקה – אז זה נקרא לסבול
ולכן רוזי – דיברת בטימטום, ואני לא מאחלת לך "להזרק".
צ"ת
(זה פשוט נושא מעצבן ולא מובן לאף אחד, אבל כשלא מובן לאף אחת זה ממש רע, לא אישי רוזי)
–
צתיג"מ
יקרה!
16/6/1999
0:58
LoneStar
–
שאלה
אחת קטנה, אם מותר…
צייד/ת
אוהב/ת ניצודות/ים ???
עמוק
ורדוד באותה מידה.
ולא
– אני לא רוצה לפתוח שלשלת תגובות מייגעת. סתם חומר למחשבה.
–
תשובה:
16/6/1999
1:5
ציידת
תנינים (חםםם לי)
–
בעצמך
אמרת – צתיג"מ (ציידת תנינים ירוקים גם מבפנים) ולא ציידת רגילה ולכן השאלה לא
קשורה אלי.
והמבין
י ב י ן.
(זה
דיי הגיוני)
–
אל
תגידי לי שלא זרקת אף אחד בחיים שלך, ציידת
16/6/1999
1:33
ROSE
–
אבל
לא בנים?
כולם
ניפגים בסוף,,,את פשוט צריכה גישה אחרת לזה, קורה מה שקורה וחיים את מה שנישאר מהחיים.
–
אני
לא "זרקתי" אני ניפרדתי, סגרתי קשר…
16/6/1999
1:39
ציידת
תנינים (ומה יש לכם אתם?)
–
אבל
לא "זרקתי" כשגבר אומר שהוא זיין וזרק זה רק כי להראות איזה "כלי"
הוא ובכך הוא עושה מהנשים כלום.
כלי
משחק, אולי.
אני
חיה את החיים חביבתי, תאמיני לי. וזורמת איתם כמו שרק אני יכולה. 😉
–
אני
סותמת כי אני לא אוהבת את השיחות חסרות הפשר
16/6/1999
1:45
ROSE
–
האלו
שתוקעות את כל הפורום, חלומות נעימים
–
פשששש…..אצילות
נפש מה יש לומר.
16/6/1999
1:56
ציידת
תנינים (ומה יש לכם אתם?)
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
מהמגירה לדיסק 