תמי
אומרת ש…
18/6/1999
13:44
נירו
nyrosta_kaf@newmail.net
–
גברים
זה כמו ג'וקים.
היא
יודעת שהם לא יזיקו,
אבל
הם פשוט מעוררים בה גועל.
וזהו.
היא
לא תכתוב פה יותר
–
תוחזר
תמי לאלתר
18/6/1999
13:57
ג'וליה
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
חבל…
חבל…..
18/6/1999
14:47
זקן
olditai@hotmail.com
–
אודה
ואתוודה שמאוד אהבתי את אמרותיה של תמי…
–
יש
גם חיפושיות זבל…
18/6/1999
14:53
x
–
(הודעה ללא תוכן)
–
אורחגג
אומר ש…
19/6/1999
8:52
אורחגג
–
הוא
לא יהרוג ג'וקים יותר בשביל אף בחורה, אחרי זה.
נראה
אתכן אז מתחכמות.
–
בשביל
זה המציאו את ה-
K 300
19/6/1999 10:6
x
–
(הודעה ללא תוכן)
–
********************************************************
לפסיכוטית
וידידותיה – אפילוג
18/6/1999
14:20
ג'וליה
–
(או:
ג'וליה מדליקה משואה זו)
ולפתע
הבנתי.
אולי
זה משהו בקול שלך, באחת מההודעות.
כן.
משהו שבור בקולך.
מצמרר.
אמיתי. מתחנן?
ובכן
אשה זרה:
האהבה
גוועת. מתפוגגת. או כמו תמיד אצלי: מתמוססת.
היא
מפנה מקומה לרחמים ולחמלה.
וצער
על אדם חולה ואבוד.
היית
קשה ואפילו אכזרית –
הפחדת
אותי עד מוות. עד שיתוק וקיפאון.
ועכשיו
– זה מתמוסס. זה נגוז. אני לא איתו.
אשה
זרה –
אני
כבר לא.
ומל'
סליחה. על שלא בזדון. מתוך כמיהה, מתוך יאוש ושממון.
ותודה
לרעי, שרול המהורהר. הוגה הטכנאות.
ותודה
לוירטואלים יקרים – קדם, ג'סמין, זיק.
ולחיה
אחת מוזרה מהעמק.
ותודה
להוריי שהביאוני עד הלום.
ובאה
שלווה וירדה לעולם משומקום.
–
תודה
לאל
18/6/1999
18:51
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
ואני
אגיד רק זאת
19/6/1999
2:10
ל'
בורק בעיניו ומחפש חיות טורפות להתקרב אליהן מהגב.
–
(מדליק
משהו? לתפארת מה בדיוק?)
תודה
לך על הגילויים שהביאוני עד הלום.
ותודה
להוריי שיהיו איתי בשעות הקשות.
ותודה
לאחי הוירטואלי שיהיה שם להנחותני בדרך המתים.
ותודה
לכל מי שהכירני עד היום כפי שהייתי רוצה להזכר אחרי מותי בטרם עת.
ותודה
לכם שהייתם שם להבין כמוני, אותי.
ותודה
לכל הנון-וירטואלים שספקו כפיהם בתמהון למשמע הבשורה הלא ברורה ועדיין אינם מאמינים.
ותודה
לל' עצמו על שהיית שם בשבילי כדי להנחותני בדרך הפתלתלים. נהניתי, גם אהבתי.
ועכשיו
אני מחביא את דעתי האמיתית על כל מה שהתחולל פה מאחורי גבי ומתקשה שלא לצחוק על בורותי.
והנה
נפתחה אחרונת הדרכים עד שאני אמצא את האמת שלי שוב קוראת לי לחזור לדרכי המיושנות וטעונות
האבק.
בצעד
אמיץ אני פורץ את המסך ומודיע לך בברור רב ככל האפשר – מי ייתן ואצליח לייצר לך היצירה
המופלאה עליה הבטחתי בזמן שבו הבטחתי שהיא תינתן. אולי פה, אולי באפיקים אחרים. אל
נא תחפשי אחרי. נעלם לזמן בלתי מוגבל לרעות בשדות זרים.
לא.
זו אינה הודעת פרישה. אף לא שבועית. אלא שיחה ביני לבין עצמי המתנהלת ברוח בלתי אחידה
ומחברת בין הגיבור בורק העיניים לבין החיה החולה שהוכנעה ללא מאמץ בזרוע אחת על ידיו.
שלום.
–
ל'
היא החברה שלך. אם שכחת. אתה אות אחרת.
19/6/1999
2:34
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
ל'
האומללה.וממך, על מה מישהו צריך לבקש סליחה
19/6/1999
8:32
–
??????????????????????????????????????????????????????????????????????????
–
וג'וליה,למה
הוא חושב שתחפשי אחריו?מסכן
19/6/1999
8:43
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
מאוד
אודה אם תמצאנה לכן חיים אחרים חוץ משלי
19/6/1999
15:3
ג'וליה
–
חלאס.
די כבר. שקט. נמאס.
–
הנאום
7. אתה מסוגל להרבה יותר.
19/6/1999
15:6
ג'וליה
–
ול'
זו באמת האות שלה. לא שלך.
–
לפעמים
צריך להשלים עם דברים הנשגבים מבינתנו
19/6/1999
8:35
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
ממי
אני אמורה לבקש את הזכויות לתסריט הזה שלכם?
19/6/1999
17:15
דינורה –
לשבריר שניה
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
יש
לי הרגשה משונה
19/6/1999
17:42
אינדי_גו
indi_go_blue@hotmail.com
–
שהסיפור
הכי מעניין בפורום התרחש כאן מאחורי הקלעים. אני מתה מסקרנות.
–
********************************************
ספר
שירי
18/6/1999
16:46
ROSE
–
"צריחות
שצרחתי נואשת, כואבת
בשעות
מצוקה ואבדן.
היו
למחרוזת מילים מלבבת
לספר
שירי הלבן.
נתגלו
חביונות לא גיליתי לרע
נחשף
החתום בי באש
ואת
תוגתו של הלב הכורע
יד
כל במנוחה תמשש"
שירת
רחל.
–
מאוד
אוהב את השיר הזה…
19/6/1999
3:8
זקן
olditai@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
*********************************************************
לילה
בגן האבוד, דמעה בודדת זוחלת על לחיי
18/6/1999
17:29
אפלטון
–
אתמול
בלילה
יצאתי
מן המשרד בראש מפוצץ
לא
ידעתי אם עשיתי טוב או רע
שנשארתי
עד כה מאוחר
חושך
השעה
כמעט אחת אחר חצות
רוח
קלילה נישבה
התנעתי
את המכונית
המנוע
רטן קלות
הרדיוטייפ
הופעל אוטומאטית
ג'אז
כמובן
בחוץ
כוכב
אחר
כוכב
הלילה
הבלתי
מיושב
שקט
בחוץ
בדרך
ראיתי את הגן הגדול
שערכתי
בו טיולי התבודדות מזככי נשמה
לפני
שיצאתי לגלות בתוך עולם התוהו שבתוכי
עצרתי
ירדתי
החלתי
ללכת בשביל
בין
העצים הוורדים והשיחים
אגדה
קסומה
ומפחידה
פחד מתקתק של האחים גרים
יש
כאן זאבים?
שלגיה?
ימי
הביניים ואולי המאה התשע עשרה
מצאתי
שביל שחרג מן המדשאות
לתוך
הסבך העבות
נמשך
אל הקסם האפל
נמשך
אל הפחד
רוצה
את הפחד
נזכרתי
באגם עם המפל הקטן
פעם
נהגתי לשבת שם בצהרי היום לבדי
להאזין
לשכשוך המים
כשהגעתי
לשם נחפז זוג
שהסתודד
לבד על הספסל להסתלק
אולי
חשבו שאני משוגע? או מי יודע מה
שמחתי
רציתי
את הלבד
רציתי
לחזור אל העולם של פעם
ולו
גם בשעה אחת אחר חצות
תפסתי
את מקומם על הספסל
מתבונן
חרישית באגם
דמעה
בודדת התגלגלה על לחיי
האם
אחזור פעם
אל
העולם של פעם?
–
****************************************************************
עוגות
שמרים
18/6/1999
18:26
עוגי
–
בין
זיוני השכל שלכם על תיפקוד מיני כושל לארוחה האחרונה שאכלתם בפיצוצית הצ'ק פוסט אני
גמרתי את הסרט שלי ונראה לי שבקרוב הוא יוקרן בערוץ 2
(בטח
אצל נחמן או משהו כזה)
בכל
מקרה שמתי לב שנעלם הכפתור של הוספת קובץ (מה מר גורלי)
טוב
ביי
בנתיים
–
וואלה?
לא לשכוח להשאיר שם ותאריך שנעלה ת'רייטינג –
19/6/1999
0:17
x
–
(הודעה ללא תוכן)
–
********************************************************
לג'וליה
18/6/1999
19:18
ציפי
zipi_434@yahoo.com
–
תשלחי
לי אי מייל
תודה
סליחה
שלא שמתי שיר.
–
ציפורה
זה עצוב אז אני לא בצחוקייה , אבל
19/6/1999
15:9
ג'וליה
–
מעדיפה
מאיר אריאל.
תודה.
–
**********************************************************
She was born to kill herself
18/6/1999 21:4
watchdog
watchdog31@hotmail.com
–
new york 1992
dedicated to a friend that was never
happy
When she was born , the doctor smacked
her ass so she'll cry and live and breath.
if only she could speak , she would
have told him:
"dont smack me , just kill me , i
dont want to live". when she grew
up a little ,and played in the yard and a kid grabed her doll and riped it
apart , she started crying and said to the kid:
"just kill me instead , this life
sucks".
and than in highschool when her
boyfriend was fucking her best friend ,and you know , she was deeply in love ;
she found out that she was betrade
she wanted to die and she said:"my
boyfriend is cheating on me with my best friend , i hope they will burn in hell
, still life sucks and not worth living for , hell … i wish i was dead.
now she is buried in a little grave and
in the night when its quiet and still , a sound is coming out of the ground
and a the same old song filling the
air.:
"i got rid of the doctor who
smacked my ass
i got rid of the kid that raped my doll
on the grass
i got rid of my boyfriend that cheated
on me
with my bitch girlfriend that hated me
and why is this grave so small and
alone?
and why do i feel that something is
wrong?
if i knew that all this will be so bad
….
will someone shoot me , make sure i'm
dead.
–
יפה
יפה מעורר מחשבה, קצת מלנכולי אבל גם מפחיד.
18/6/1999
22:49
אהם
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
loved it…very very much
19/6/1999 3:56
ROSE
–
(הודעה ללא תוכן)
–
*****************************************************
מחכה
18/6/1999
23:7
ציפי
zipi_434@yahoo.com
–
מחכה
לחופש הגדול
לנסוע
לאילת לשכוח הכל
למצוא
לי בחור או אולי בחורה
וחוץ
מזה לא לעשות כלום עשרים וארבע שעות ביממה…
–
חלש
19/6/1999
0:26
נמרוד
צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מאד…
19/6/1999
3:51
אורחגג
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
חלש
אולי, נכון, אבל גם אני מחכה, ולדעתי כולם
19/6/1999
3:52
ROSE
–
(הודעה ללא תוכן)
–
חרא.
ואני עוד מחכה לך בשקיקה. מה זה הזבל הזה?
19/6/1999
15:11
ג'וליה
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
***********************************************
זכרונות
18/6/1999
23:52
נירו
nyrosta_kaf@newmail.net
–
פעם,
לפני המון שנים, הכל היה מסודר בחיים
בשמונה
בערב ההורים היו מביאים אותנו לגן,
ואז
אבא של אורי היה קורא לנו פרק מתוך האיליאדה,
ואז
היינו הולכים לישון.
כל
שנה בפסח היינו מקבלים סנדלים חדשים
ואחרי
חודש היינו מאבדים אותם.
ואז
בסוכות היינו מקבלים נעליים.
פעם
אחת, כשהייתי בן כמעט ארבע, הלכנו למדוד נעליים
חדשות.
בגלל שאני הייתי אז מהכי קטנים בגן
אז
הייתי כמעט אחרון בתור ועד שיקראו לנו
שיחקנו
מחבואים על הדשא שליד הביית של הגדולים.
התחבאתי
מתחת לביית
בין
ערמות של גרוטאות ושברי בקבוקים.
כמובן
שהייתי יחף. אחרי שהייתי בטוח
שהשטח
פנוי יצאתי מהמחבוא
והתחלתי
לרוץ. יותר אני לא זוכר כלום,
אבל
מה שסיפרו לי אחרי זה
היה
שדרכתי על זכוכית שבורה,
והבהן
הגדולה של הרגל שלי נחתכה לחלוטין.
הביאו
אותי ישר לבית החולים. ואת הבוהן גם, עטופה בקרח.
בסופו
של דבר, למרות כל סיפורי הבלהות
שקיימים
על בית החולים הממלכתי בצפת,
הם
הצליחו לחבר לי את הבהן בחזרה.
אחרי
זה במשך חודשיים היה אסור לי לדרוך על הרגל
ואמא
שלי לקחה אותי בעגלה של תינוקות,
ביחד
עם אחי שהיה אז בן שנה וחצי.
הקטע
הכי משפיל מבחינתי
היה
שהוא שהיה צעיר ממני בשנתיים וחצי
כבר
הלך בכוחות עצמו
ורק
אותי היה צריך לקחת בעגלה.
הפסיכיאטר
שלי אמר לי אחרי הרבה שנים
שאולי
בגלל זה אחי שלי פיתח את האסטמה שלו כדרך
לקבל
תשומת לב מההורים שלנו,
אבל
אני לא חושב שזו הייתה הסיבה.
אני
גם זוכר איך הוא היה נחנק בעיקר כשהיינו בבית
של
ההורים בשבת אחרי הצהריים. ומה שהכי מוזר זה שהוא תמיד הצליח להרדם
ורק
אני הייתי נשאר ער ומקשיב לחרחורים של
הנשימה
שלו. אולי בגלל זה תמיד נתתי לו לנצח בסטנגה.
אחרי
הרבה שנים, כשהוא למד צילום
בקמרה
אובסקורה אמא שלנו
תמיד
הייתה מתלוננת שאין לה בבית תמונה שלי.
לי
דווקא לא היה אכפת אבל הוא אף פעם
לא
רצה לצלם אותי. לפני שבוע ישבנו לאכול ארוחת צהריים
בקיבוץ,
דיברנו על היומולדת של סבתא שלי
וכרגיל,
אף אחד לא רצה לנהוג אז בסוף הוא ויתר
והסכים
לנהוג בדרך חזרה, אם אני אנהג הלוך.
ואז
אני חזרתי לעבוד ואמא הלכה שניה להביא לאחי פרוסת לחם
וכשהיא
חזרה הוא שכב עם הפרצוף בתוך המגש.
הוא
חטף התקף של היפו-גלוקמיה ואיבד את ההכרה.
תוך
כמה דקות הגיעה נט"ן וחיברו אותו למסכת חמצן.
ואחרי
יומיים הוא חזר הבייתה. הוא בסדר
ואפילו
תערוכת הצילומים שלו מאוסטרליה תיפתח בזמן
אבל
מה שממש מטריד אותי זה שהזיכרון
הכי
ברור שלי ממנו
זה
איך שאני בן 4 ויושב בעגלת תינוקות,
בעוד
שהוא בן שנה וחצי והולך לידי.
–
הזזת
משהו.
19/6/1999
15:15
שם
– מיים
nitaipe@camera.org.il
–
באמת.
חזק ונוגע.
–
*******************************************************************
18/6/1999 23:52
מים
–
בין
הקיפולים ,
הקימוטים
, בתוהו,
בקצה
ההתחלה,
בתווך,
בתוך
הסדר,
במשטחים
שהולכים אל הסוף ,
בתוך
רעש המנוע שנחנק אצל סופת השלגים ,
בלחשושי
שריפת המדבר העמוק ,
בדרך
,
בעליה,
בגלישת
הנחל על האבן הקרה,
באבק
המים המתפרצים וצונחים ,
בזעקות
שלפני , והשקט שלאחרי ,
בזוהב
נצוץ הקרינה,
שם,
בצל
שפה,
בין
התפוחים , בלוע הלחם ,
בסחף
המבט הרץ ממני ,
בסחף
המבט הכלוא בבטני ,
ברעב
,
בשבע ,
בהיתר
שלאחר ,
בילדים,
בחתולים ,בכחול ,
בסגול,
באדום
של
עצור ,
בחיוך
של
חופש,
באדום
של
פציעה ,
בענקה
של
בין הקירות ,
בפרצה
הכמהה,
באצבעותי,
בדמעות
שזולגות לאט על שפתי ,
בכל
בכל בכל
אתה.
–
correction = באנקה…
18/6/1999
23:56
מים
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
יופי
אמיתי מים.
19/6/1999
1:20
יובל
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אני
גם חושבת שזה יפה
19/6/1999
22:37
דינורה-במדבר
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
מהמגירה לדיסק 