יצא
לי לדבר עם תמי לא מזמן…
27/6/1999
18:22
דינורה
–
כן,
כן אותה התמי של נירו. התקשרתי לנירו אבל תמי ענתה. פיפטנו קצת בטון מנומס ואני אמרתי
לתמי כמה שאני מקנאה בנירו שיש לו ידידה כמותה ואולי יש לה מישהו כמותה להכיר לי.
תמי
חשבה קצת ואמרה שיש לה מישהו. היא נתנה לי את הטלפון של עמי.
התקשרתי
לעמי ושוב סיפרתי את זה שאני לא מצליחה לבכות כבר שנים וכל זה. עמי פלט מן נחרת ביטול
שכזאת ואמר שאין דבר כזה ושאני אלך לקלף בצל.
מאז
החלטתי שאני לא רוצה שום עמי בחיי.
וכל
הכבוד לנירו שהוא מצליח לחיות בשלום עם תמי שלו.
(ותודה
לנירו על עמי בכ"ז).
–
דינו
את שקרנית
27/6/1999
19:18
נירו
nyrosta_kaf@newmail.net
–
דיברתי
עם עמי ביום שישי. ההורים שלו יושבים
שולחן
אחד לידינו בקבלת השבת בקיבוץ והוא לא
אמר
מילה על זה שדיברת איתו. וחוץ מזה את עמי אני מכיר
עוד
מהתקופה של הגן. שש שנים ישבנו ליד אותו שולחן בכיתה,
וגם
חלקנו את אותו חדר במגורי הנעורים. ממנו לקחתי קנדום
ועצות
בפעם הראשונה שמתנדבת התחילה איתי בדיסקו.
אז
על תספרי לי מה עמי אמר לך. הוא הרי היה אומר
שכל
החיים שלך את בוכה, ועוד בלי סיבה,
אבל
אם את באמת רוצה הוא יספק לך סיבה לבכות.
(או
במילים אחרות, אל תדברי איתי דרך הפורום הזה,
זה
לא המקום ואני לא אשתתף במשחקים שלך)
–
ואת
מדברת איתי על תסריטים כאן.זה ממש סנימטקי
27/6/1999
22:46
ג'וליה
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
דינו
לא מבינה כלום.תמי לא ידידה. היא יזיזה נורא
27/6/1999
22:41
ג'וליה
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
************************************************
שיר
של מרסדס סוסה…
27/6/1999
19:39
זקן
olditai@hotmail.com
–
באחד
הקטעים הקודמים הזכירה הבת של מימי את מרסדס סוסה, הזכיר לי את אחד השירים היותר יפים
שקראתי:
gracias a la vida
(בתרגום של סילביו)
תודה
לחיים שנתנו לי כה הרבה
נתנו
בראשי שני כוכבים וכאשר אני פותחת אותם
אני
מבדילה בצורה מושלמת את השחור מהלבן
ובשמיים
הגבוהים את רקע הכוכבים
ובין
כל ההמונים, את הגבר שאני אוהבת…
תודה
לחיים שנתנו לי כה הרבה
נתנו
לי את השמיעה על מרחב הצלילים
אני
קולטת יום ולילה, צרצרים וקנריות
נביחות
וקירקורים והקול הרך של אהובי הטוב…
תודה
לחיים שנתנו לי כה הרבה
נתנו
לי את הצליל והאלף בית
בעזרת
המילים שאני חושבת ומדקלמת
אם,
חבר, אח, תינוקות נולדים
וצפונות
הנפש של מי שאני אוהבת…
תודה
לחיים שנתנו לי כה הרבה
נתנו
לי את יכולת ההליכה של רגלי העייפות
אתם
פסעתי בערים ושלוליות
חופים
ומדבריות, הרים וערבות
עד
הבית שלך, הרחוב והחצר שלך…
תודה
לחיים שנתנו לי כה הרבה
נתנו
לי את הלב שמפמפם בתוך המסגרת שלו
כאשר
אני רואה את פרי המח האנושי
אני
רואה את הטוב כה רחוק מהרע
כשאני
רואה את הרקע הלבן של עיניך הצלולות…
תודה
לחיים שנתנו לי כה הרבה
נתנו
לי את הצחוק ואת הבכי
כך
אני מבדילה בין אושר ושיברון
שני
החומרים שמרכיבים את השיר שלי
והשיר
הלו הוא בשבילכם שהוא השיר של כולכם
זהו
השיר שלי, תודה לחיים…
–
תודה
על השיר !
27/6/1999
20:26
גלית
galit_16@yahoo.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
27/6/1999 20:51
פלג
–
שיר
מרגש
–
יפה
יפה מקסים להתחיל עם מילים כאלה את הבוקר
28/6/1999
7:51
מאי
מיאו
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
**************************************************
ספר
שירה חדש און ליין
27/6/1999
13:3
המחבר
400@walla.co.il
–
38 שירים
–
***************************************
רוצה
27/6/1999
20:22
גלית
galit_16@yahoo.com
–
רוצה
לעוף רחוק רחוק
עמוק
עמוק
בעמקי
נשמתך
רוצה
לחוש חזק חזק
קרוב
קרוב
רק
אותך
רוצה
לנדוד לאן לאן
שרק
תישא אותי
רוצה
שאתה אתה
תהיה
לא
רק במחשבתי
רוצה רוצה . .
–
היידה,
היידה..
27/6/1999
20:28
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
את
רוצה אותו?
תקחי!
לפחות
תנסי, כי אחרת השירים יהפכו לעצובים יותר.
והדכאון
יגדל.
קראתי
אותך כאן, ואהבתי את הכנות.
אז
כשרוצים עושים, תזכרי את זה.
אחר
כך מתבעסים שלא ניסינו, שלא עשינו מספיק.
–
27/6/1999 20:47
גלית
galit_16@yahoo.com
–
לצערי
יש כאלה מביננו שאין להם את האומץ.
ואולי
אני פשוט מפחדת מהרגשת האושר ?
אולי
אני מעדיפה לשקוע בדיכאון המתמשך הזה ולא להתאמץ לעלות מן החושך אל השמש החמימה…
אולי
אני עוד אגלה דברים שבחיים לא חשבתי שאהיה מסוגלת להם.
ואולי
ואולי ואולי…
באהבה , גלית.
–
**************************************************
קצר
27/6/1999
21:43
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
רע
לי.
מן
כבדות כזו בגרון שלא יודעת אם היא רוצה לעלות או לרדת.
להקיא.
מקיא. קיא. רק המילים האלה עושות לי בחילה. ואני מקיאה בדממה של הבית הריק
יושבת
על הריצפה הקרה ליד האסלה ומקיאה. בהתחלה את האוכל, אחר כך את המים, אחר כך מיצים של
עיכול. חמוץ לי בפה, ושחור לי בעיניים. ריח של קיא בשירותים של הבית הריק.
אחר
כך קמה לאט, מחזיקה את הקיר שלא יפול.
מי
מסובב פה הכל כל כך מהר כמו במשחקים האלה של הלונה פארק.
מים
לשתות לגרש את הטעם וחזרה למיטה. חם לי וקר לי איפה השמיכה איפה אמא שתנגב לי את המצח
ותשיר לי לילה לילה וזה שנותר נומי נומי את שמך לא זכר, ותביא לי תה ותבטיח שיהיה בסדר.
אלוהים
מי מסובב פה את הקירות גם כשאני עוצמת עיניים,תפסיקו עם זה זה עושה לי רע.
ולמרות
מה שאמרתי אני רוצה אותך עכשיו, לפחות שתתקשר ושתבטיח לי שיהיה בסדר ותלטף לי את הראש
למרות
שבכלל הרי הבטחתי להשאר מחוץ ל-לבד שלך, ואתה הבטחת להשאר מחוץ לשלי.
יש
הבדל בין בדידות ל-לבד. בין לישון לרוחב המיטה ל-ללטף את עצמך כי אין מישהו אחר.דיברנו
על זה. אנחנו דומים כל כך. אנשים של לילה. אנשים של לחישות.
אבל
עכשיו אני מקיאה, ואני בודדה. אני צריכה שתבוא להחזיק לי את היד, להחזיק את הקירות.
צריכה
אותך כשרע לי. צריכה אותך גם כשטוב. ואתה לא בא.
–
די
מענין אותי
28/6/1999
1:32
ג'וליה
–
מה
זה שגורם לך כך להקיא.
זה
מרצון, זה מבחירה, זה כורח, זה הרגל, זה אילוץ :
מה?
ולא
שיש לי חלילה מונופול על הקיא.
אבל
אני – ממש רוצה להיות לבדי עם עצמי כשזה קורה.
–
הסבר
קצר
28/6/1999
20:58
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
ההקאות
היו כורח, בכלל בכלל לא נהניתי, בכלל לא הרגל ובכלל לא משהו נעים, למרות שיש הקלה מדהימה
אחרי שמקיאים, קצת כמו עם מילים שמכבידות בגרון אז עדיף לשפוך אותן החוצה גם אם זה
משאיר טעם רע.
ולא
רציתי שהוא יהיה איתי כשאני מקיאה. לא רציתי שהוא יחזיק לי את הראש מעל האסלה (וסליחה
על הבוטות). רק רציתי שהוא יהיה איתי אחר כך, כשאני מרגישה כל כך חלשה ויבטיח לי שיהיה
בסדר.
יודעת
מה? שלא יבטיח כלום. רק שיהיה.
–
ליתוס.
אני הבנתי.באמת.
29/6/1999
9:0
ג'וליה
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
28/6/1999 13:11
דינורה
–
יפה.
כשאנחנו
חולים יש מן אקט הישרדותי שלא תלוי בנו לחפש מישהו שיטפל בנו.
ככה
ילדים קטנים נצמדים לאמא שלהם
ככה
אנשים עם חום נצמדים למי שישן לידם במיטה
ואם
אין מישהו כזה זה מאיים ברמה ההשרדותית
דבר
גדול.
–
אנשים
עם חום נצמדים?
28/6/1999
17:3
ג'וליה
–
יש
לנו תפיסה שונה כנראה לגבי חום, מחלה, חוסר אונים והקאות.
לדינורה
לליתוספרה ולי.
ניחא.
–
ארוך
29/6/1999
0:23
אחד
שחזר מן הכפור
–
אני
פה איתך גם כשאני אינני בעצם.
אני
פה כי את מיוחדת.
אני
פה כי אין בך שום דבר שיכול לפגוע בי.
אני
פה למרות שמעדיף לבד.
אני
פה כי אני מספיק חזק להשאר עכשיו גם אם אנחנו לא ביחד. זה מותר. לשנינו. אנשים של לילה.
אני
פה כי רציתי.
אני
פה כי ביקשת.
אני
פה בעיקר, כי היית שם להראות לי שמותר להקיא.
אני
פה כדי להיות גם בעוד עשרים שנה ולאכול על חשבונך 🙂 (ומקסימום להקיא אחרי…)
אני
פה אם התכוונת אליי ואם לא אז אני מקווה שאני מספיק טוב להחזיק לך את היד, עכשיו באחרי
של ההקאה.
את
תתחזקי כי היית מספיק חזקה להגיד לי מילים שרק שנינו הבנו, בינינו. זיוף של לפני. הבנה
של אחרי.
סליחה
על מה שלא יכולתי להגיד.
סליחה
על מה שכן נאמר.
תודה
על זה שהבנת אותי, לפני.
תודה
על זה שאת.
תודה.
ובנימה
אופטימית (קוסמית) זו… להלן התערבות נוספת…
איפה
יהיה הרחוב המדובר הראשון בארץ?
תשובה
(במהופך) בגליון הבא – עמוד 48…
–
*****************************************************
האדיוט
28/6/1999
0:59
D.
blue_band_69@hotmail.com
–
ולפעמים
היא צוחקת
בצורה משונה
אבל
מייד מתנצלת
"לא, זה לא בגללך"
ולפעמים
היא עוזבת בגלל רגשות האשמה
אבל
אחר כך חוזרת כי היא עוד לא מצאה
ואז
זה בסדר עד שהיא שוב מתחילה
לצעוק
שאני מטומטם
ובוכה
אבל
אני אוהב אותה
ולפעמים
היא אומרת
"אתה
יותר מנחמד "
כן,
לא תמיד היא מובנת
אפילו
לא לעצמה
ולפעמים
היא שוכבת איתי במיטה
ויכולה
לחבק כמו ילדה אבודה
אבל
אף פעם היא לא מוכנה לשקר
ולהגיד
" אני אוהבת אותך "
אבל
אני אוהב אותה
כל
כך אוהב אותה
כמו
שהיא לא יכולה
ואני
לא יודע למה …
–
אידיוט
חביב
28/6/1999
1:5
אורי
–
אולי
אתה אוהב אותה ביגלל שהיא לא אוהבת אותך???
–
אורי
חביב
28/6/1999
1:25
ג'וליה
–
תעשה
לי טובה:
זה
ממש מתאים לאהבות של ילד.
אף
אחד לא אוהב אף אחד רק בגלל שלא אוהבים אותו.
וזהו.
נקודה.
–
הו,
ג'וליה…
28/6/1999
1:37
רומיאו
–
באהבה
כולנו ילדים.
–
תעשה
לי טובה גם אתה
28/6/1999
1:40
ג'וליה
–
אבל
לא מתווכחת איתך.
שיהיה.
–
אני
חייב להגיב
28/6/1999
6:53
מישהון
–
את
יודעת מה אומרים על מי שלא מוכן להתווכח …
–
מזכיר
את השיר
28/6/1999
13:15
דינורה –
–
של
בילי ג'ואל (שוב)
SHE LOOKS LIKE A CHILD
BUT SHE'S ALLWAIS A WOMAN TO ME
בכל
מקרה…שיר קטן אבל יפה.
(מותר
לדמיין שמישהו שאני מכירה כתב אותו לי?)
–
alwais=ALWAYS
28/6/1999 17:54
–
(הודעה ללא תוכן)
–
************************************************
" הקוצר"
28/6/1999
1:12
סלסטינה
–
ואתן
לך דף חלק ולבן. ללא שורות או משבצות. דף לבן ללא אחיזה, שמחכה ל" קוצר".
ואז גם אתן לך עט כדורי שיבחר בקפידה כשם שבוחר הלוחם
את חרבו והאוהב לאכול את "סכו"מו".
שיספוג הדף את הדיו כפי שסופג השריון את דמו, הדם
את מזונו.
ואתן
לך את עצמך להתייחד עם ישותך מלמטה למעלה באלכסון, משמאל לימין ולהפך.
כתב
ברייל לרואים, שלא יראו היכן ההתחלה והיכן ההוויה .
גיליון
חלק ממנו תתחיל. הצעה מפתה מורבידית במהותה.
וכל
יום בחצות תשב לך מול אותו הדף עם העט הכדורי הנבחר. תבהה ותחפש אחיזה עד שלבסוף ימאס
לך וכל שתיצור תהא אותה נקודה שחורה.
לבסוף
כתוב
את שמך ורשום שהיית כדי שידעו, כפי שעושה אני ….
עד
אעפיל אל מיטתי ואאפיל על עולמי.
–
ושורת
המחץ שבסוף
28/6/1999
1:28
ג'וליה
–
יפה.
באמת יפה.
מצא
חן.
–
אני
גם חושבת כמו ג'וליה.
28/6/1999
13:13
דינורה
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
*****************************************************
האתר
שלנו
28/6/1999
1:38
משה
והרפורמים
moshe_reformim@thedoghousemail.com
–
אתר
הבית שלנו
ובו:
מיץ,
הסאגה האגדה ובית התמחוי, ללא קיצורים והשמטות.
שני סיפורים
מאת משה והרפורמים
תמונת
ערום של אחת מנערות חלומותינו
וגם מספר לינקים חולניים.
–
*******************************************
I dont know
28/6/1999 2:53
watchdog
watchdog31@hotmail.com
–
She said she is suddenly wanted to kiss
me ,
she also thuoght it was very strange.
i thought it was a wonderful feeling ,
and i probably want to do the same.
lips are touching lips , tongues are
devouring one
another.
the hunger of love is on her door steps
.
she asked me "is the wind blowing
at my window, blowing east to west?"
i dont know where the wind blows , i am
surrounded by an evening mist.
and the sun is setting far away into
the horizon
another summer day is dying .
she ask me if i know what tomorrow
brings , "can you tell me if i`m a part of your draem?"
and as i close my eyes and i kiss her
passionately in my draem , i just tell her , " i dont know"
–
well,
just shut up and kiss me
28/6/1999 8:42
–
(הודעה ללא תוכן)
–
יש
דברים שנשמעים טוב יותר באנגלית
28/6/1999
17:18
ג'וליה
–
כמו
למשל:
HUNGER OF LOVE
אבל
חיבבתי את הקטע הזה
–
טרקטור
זה לא רק מכונה ניידת.
28/6/1999
17:49
אישציפור
kinztubik@yahoo.com
–
קפצתי
על רגליי, כמעט עמדתי דום,
ראיתי
שוב את שמה, אולי זה לא חלום?
–
ופתקים
רק מחזיקים מקרר????
29/6/1999
8:58
ג'וליה
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
*************************************************************
" מעינות
תהום רבה"
28/6/1999
2:57
–
שירים
שנחרטים בזיכרון . יושבים ומחכים לרגע המתאים
בו יוכלו לשוב ולעלות.
ויש
שירים שמתנגנים ללא הרף ורק מחכים להישכח. ואני מכירה אדם
"… שצילם את הנוף שראה
מחלון
החדר שבו אהב
ולא
את פני זו אשר אהב בו".
ונזכרת
בך.
ישנם
ריחות משכרים שבאים ממקומות רחוקים ברגעים הכי לא צפויים.
תהומי
נשיה נפתחים " וחושך על פני תהום". הריח הזה שלך בשערי.. ריח גופך לאחר שהיה
בגופי ……
בכל פעם שנפגשים
ריח
הלילך
שהוא
היה לי
וכעת
הוא לך…..
אותן
מנגינות ששבות ועולות -מנגינות של השלמה
הריחות-
ריחות של אהבה
ואותן
מנגינות שמסרבות להישכח- הרגלים שמסרבים להיכחד- לרצות לשלם בעד שניים באוטובוס ולנסוע
לבד.
(רגעים
ספורים בהם שבת ועלית על כולך. בריח בשיר בהרגשה….הייתי חייבת לכתוב כדי להחזירך
אל חיק תהומות הנשייה- קטע מצוטט מתוך שירו של יהודה עמיחי " אני מכיר אדם")
מהמגירה לדיסק 