1-4-2001 עד 2-4-2001

היא מונחת פרושה שרועה לרגלייך

זרועותיה תמנונים לוחכים קרסולייך

מפתה,מכשפת,בפה פעור שיניים

ובעומק רצפתה כחולות העיניים

לבושה טחב משי,ואזוב איזמרגד,

ובקולה הצרוד שמעשן נצרד…

רחש… לחש…

בואי… בואי…שמטי כף רגלך

כסות לבשי – עשן מתאבך

ראשך הניחי על כר צפעונים

שראשם מחודד

ורקדי בזרועות שדים ירוקים

מתולתלי זנב

רחש… לחש… בואי…

ואת…נשענת מטה את ראשך

גופך משווע לשמוט כף רגלך

מצמיחה כנפי עטלף אגדי

ולאן את הולכת האם תדעי ?

לאן את נודדת.

את כותבת כל כך יפה. את הבית הראשון אפילו חשבתי שהבנתי, אבל עד הסיום
הייתי באפלה.

ראשית תודה לך

ואם עד הסוף נותרת באפילה הרי זו התחושה

שביקשתי להעביר… עמידה על פי תהום מפתה…

גם אתה… איזה צחוק?

אם היינו חיים בשנות השישים

חיזיון מאת גורדון

1 – אם נדמה לכם לפעמים

שהחיים קצת משונים

2 – אתם צריכים לראות איך היינו חיים

אם עכשיו זה היה, נגיד, שנות השישים

3 – קודם כל אני רוצה שתכירו בכלל

את המורה שלנו מיכל

4 – שלום תלמידים ויופי שכולם כאן

היום יש לי מצב רוח ממש מצוין

5 – אתם יכולים להבין בברור

שללמוד איתה יותר מידי, זה אסור

6 – נו בטח, הרי רק אתמול

היא ניסתה ללמד אותנו צעדים של מחול

7 – וכשלא כולנו הצלחנו במשימה

בתור עונש עשינו יוגה כל ההפסקה

כולם – יוגה יוגה יוגה

יוגה יוגה יוגה

יוגה יוגה יוגה

יוגה יוגה יוגה

8 – וזה רק שתבינו עוד בכלל לא נורא

אתם לא מתארים לעצמכם את חדר ההנהלה

9 – אני אחראית

אני לא מתנצלת

את הבית ספר בכיף

אני מנהלת

10 – לא מספיק שבבית אנחנו מסתובבים יחפים

בבית ספר קוראים לנו ילדי הפרחים

11 – אבל לא הכל פה כל כך ורוד

יש בעיות שצריך עליהן לעבוד

12 – למשל טלוויזיה, אין לנו בכלל

כי בשנות השישים בקושי המציאו את הגלגל

13 – על מחשב אין בכלל מה לדבר

וברדיו קולטים רק את הגל הקל ולא יותר

14 – מישהו מוכן בבקשה להדליק את המזגן?

עם כל השער הארוך נהיה לי כבר מה זה חם!

15 – אין מזגנים, אז על מנת שיהיה יותר קר

תולים מגבות רטובות בחלון ומחכים לרוחות המדבר

16 – ככה אנחנו חיים פה בלב הערבה

בשנות השישים, החלוצים של המדינה

17 – בלילה כשקצת יותר קריר ונעים

מתכנסים כולם, יושבים ושרים

כולם – she loves you yeh yeh yeh

she loves you yeh yeh yeh

she loves you yeh yeh yeh yeh…

18 – אבל הבעיה שאיתה אנחנו מתמודדים

בעיה שלא חשבנו עליה כשחזרנו לשנות השישים

19 – הבעיה הזאת ממש ממש קשה

אני כמעט משתגע מדאגה

20 – הבעיה היא שההורים שלנו, הגדולים

פתאום הם בגיל שלנו, הילדים

1 – אבא שלי, איש רציני וחשוב

2 – שהיה מהאנשים החשובים בישוב

3 – האבא הזה, הגדול והחזק

4 – בוכה עכשיו כשהוא מפסיד לך במשחק

5 – אתם מדברים? תסתכלו עליו

6 – התינוק הזה מוכר לכם כבדרך אגב?

7 – התינוק הזה? אפשר רמז אולי?

8 – הי, הוא נראה כמוך, בחיי

9 – זה אבא שלך כשהיה עוד תינוק וצרחן

10 – אני את החיתול שלו להחליף לא מוכן

11 – ההורים שלי עוד אפילו לא נולדו, זה ממש לא יפה

12 – למה? אתה תוכל לחנך אותם איך שאתה רוצה

13 – לא יצאתי לשחק בחצר היום

14 – אבא שלו התינוק קיבל חום

15 – אימא שלי לא מפסיקה לבכות

16 – יכול להיות שהשיניים שלה סוף סוף צומחות

17 – מה אגיד לכם, נראה לי שאין לנו ברירה

18 – חייבים לקפוץ לשנת 2001 בחזרה

19 – ובשביל שנזכור איך היינו בשנות השישים

20 – הצטלמנו כולנו

כולם – שיהיה מה להראות לנכדים.

סוף

הזמן מטפטף עלי,

כמו בעינוי סיני עתיק.

השעות לועגות,

חובטות, וצובטות,

המבט שלך,

לא מתפוגג.

רוצה לצעוק –

נמאס לי!

כל כך בפשטות –

נמאס לי!

נמאס לי!

ואז חוזר אלי

קול רציונאלי

מטריד,

שלוחש,

תתבייש…

סדר

נטשתי אותו באחד מימי השבוע, יום קר וגשום, כשלגופו פיסת בד קטנה ובידו
כיכר לחם שלא נפרסה. מה הוא חשב לעצמו כשהתקבל בזרועות פתוחות לחיקי וטופח
יום אחר יום בביתי, בראשי, בנשמתי. נהגה, נחשב,

תואר עד כדי גיחוך, עד כדי הבנה מלאה של משמעותו. ואני כמו שאני,

תוך כדי נסיעה מהירה באזור לא מיושב, הרחק מכל מקור מים או מזון, השלכתי
אותו מחיי כשהוא מתגלגל לצידי הדרך, צועק לעברי- חזור, תעזור לפחות תזכור.

והוא כמו שהוא

עד יומו האחרון לא ויתר, לא נשבר, לא התייחס לסימנים, אני יוצא משיווי
משקלי והוא בשלו- יהיה

בסדר, אני פוגם בסדר הרגיל והטוב והוא שאנן. היכן טעיתי הוא שואל את עצמו,
מגיח באמצע משפט לא מושלם ואני משנה נושא.

לאחר זמן מה שוב לא הייתה ברירה, הוא היה לעול והמשקל בלתי נסבל, הייתי
חייב לחתוך בבשר, הניתוח לא היה קל אך הניצחון הוא שלי.

הבגידה הזאת תלווה אותי עוד מספר דקות, שניות, ולאחר מכן תשכח בתהומות
האבדון של האינסוף. הקץ לסדר הטוב. יחי הצעד הבא הלא נודע, קבלת אי הסדר
ואי הבנתו, נשימה לשם נשימה ולא לשם החיים

וחיים לשם חיים ולא לשם עבודת החיים.

וכנה.

ולא, לא מגיעה לי מחמאה. לא כתבתי שום דבר שראוי

להחמיא לי עליו.

🙂

אצל רופא השיניים

חיזיון בחמש תמונות מאת גורדון

1.

ילד – אימא כואב לי מאוד בשיניים

אימא – איזה בונבון, תעזוב אותי

ילד – אבא כואב לי בשן כבר כמה שעות

אבא – כואב לך? זה לא יכול להיות

ילד – אוף זה כואב נמאס לי נמאס

אחות – זה כי אתה ממש לא מנומס

אימא – נראה לי שהגיע הזמן בני האמיץ

אבא – אל תחשוש ושלא תעיז להחמיץ

אחות – לרופא השיניים אתה חייב להגיע

ילד – רופא שיניים? אני כבר כולי מזיע!

זה כואב? זה מפחיד? אל תשקרו לי בפנים

אימא אבא ואחות – אין מה להגיד, זה הולך להיות לא כל כך נעים

2.

(1 ו – 2 יושבים ומחכים נכנסים אימא וילד)

אימא – כנס כבר כנס, איזה ילד מעצבן

1 – הוא מפחד

2 – מרופא השיניים

1 ו 2 – מסכן

אימא – כנס כבר כנס, תכף יהיו פה צרות

ילד – אוף אתך , כל הזמן יש לך תלונות

ואתם , מהרופא אתם לא מפחדים ?

1 – אני?

2 – אני?

1 ו 2 – אנחנו אמיצים!

אימא – אמיצים?

1 – מאוד

ילד – כל הכבוד

2 – תודה

1 – תודה

2 – בקרוב אצלך

אימא – עכשיו צריך לחכות לתורנו

ילד – הרבה לחכות?

1 ו 2 – לא, תכנסו לפנינו…

3.

רופא – שלום, למי כואב בשיניים

סייעת – לילד הקטן

ילד – אני בן שש וחודשיים

אימא – כבר כמה ימים שהוא פשוט מתלונן

ילד – אימא!……

אימא – תפסיק להתבכיין

רופא – תפתח את הפה הכי גדול שאפשר

אחות – אני לא מצליחה לראות שום דבר

רופא – את השן הזאת צריך לעקור

שתי סתימות מקדימה ועוד אחת מאחור

אחות – זריקה אחת או שצריך יותר?

רופא – שלוש לפחות ואז נראה איך נסתדר

אימא – שלוש זריקות? אני מתעלפת

רופא – מצוין

אחות – התעלפות זה פשוט תמיד לעניין

ילד – ואני? מה איתי? אני מפחד נורא

נראה לי שהולך לכאוב לי עד השנה הבאה.

4.

רופא – משוך בגזר משוך בגזר

אין כמוהו גזר

אחות – משוך ימינה משוך שמאלה ולא זז הגזר

ילד – אההה! כואב, מה אתה חושב שאתה עושה

אימא – זה הילד שלי הקטן, אני לא יכולה להסתכל במחזה

רופא – מיד מיד אני מסיים את הטיפול הגדול

אחות – עכשיו שבועיים אסור לך לאכול

ילד – אבל הבטיחו לי גלידה אצל רופא השיניים הנהדר

אימא – איזה ילד יצא לי, מאמין לכל דבר

רופא – רוצה גלידה? למה לא

תקבל בעוד שבועיים כששוב פעם תבוא….

5.

אבא – נו, איך היה אצל רופא השיניים?

אחות – הפה שלך כואב מאוד בינתיים.

אימא – אני הרוגה, זה היה איום ונורא

ילד – לא הרגשת כלום, רק התעלפת על הרצפה

ולי כואב וגם אסור לי לאכול

אימא – גם אסור לו לדבר, זה ממש גדול

אבא – כואב ? לא נורא זה יעבור עד החתונה

אחות – הכי אני שמחה שגם לדבר אסור לך

ילד – אחותי היקרה מרוב שאני אותך אוהב

אימא – ובגלל שאותך לא רצינו לאכזב

אבא – אז אצל רופא השיניים קבענו לך תור

ילד – הוא אמר שהוא יטפל לך בשיניים גם מלפנים וגם מאחור….

סוף.

רוצה לנסר לי את הידיים, שלא יתקשרו את המספר שלך

לנסר את הרגליים,

לא אוכל ללכת לאיפה שאת עובדת

להציץ אם את שם

ולברוח.

לנסר את הכוס

שלא ארגיש את ההרגשה הזאת יותר

שלך

אני תוקעת עיפרון עמוק מעל העין

ניתוח מוח לכריתתך.

ככה לא אזכור את המספר שלך יותר ולא איפה את עובדת

ולא איך את נראית ולא את השיער שלך העיניים את העור החלק החיוך את הזרוע
שלך למגע

ידי.

מגודש הכאב והאלימות

אך אם תרשי לי,דרוש שיפור..

השיר מרגש ומעורר הזדהות, וכמובן נכתב מחומרים שהם אכן
מעוררי השראה לכל הדעות.

שמתי לב שבשירים שלך יש הרבה אלימות, עצמית וכלפי אחרים.

אני מאחל לך שתהיי חזקה!

אקספוזיציה למקלחות של שקרנים

ריח של ביצים מעופשות

קמות לתחייה- תרנגולות זקנות.

אפי נוגע בפיר קסמים

אשר קצו מוביל אל ריח בשמים.

מים שוטפים בגעש

ריחות המטעמים.

שאלתי: מי חטף פתח

תפוח מעופש, אך לא מלאך

לו לא חטפו פתח,

עיי ריחות המטעמים

עטים על תרנגולות כנצים,

ריחות נקוטו מאחיהם המבושמים

ריחות של אשכים מאובשים,

שיערות נפרמו בפירים אפורים

הנודפים ריחות קסומים

של

תאווה לאסור

מבפנוך הביבים.

ופה עשית מהם מטעמים.

יפה!

אבל בהחלט יש להן משמעות.

אני גם יכול להסביר כל משפט מילה ופסיק שעשיתי

ומה הקשר, כאילו?

בלי להעליב, זה נראה כמו סתם גיבוב של מילים חסרות משמעות שהתאהבת בהן
בגלל הצליל היפה. אבל משמעות אין.

שלובת זרועות,

חשופת נימים,

צוחקת לאפלה,

לשחור.

יודעת שאין,

ולא יהיה,

מוצצת,

סוכריה,

להרגעה.

שלובת זרועות,

חשופת נימים,

צוחקת לאפלה,

לשחור.

יודעת שאין,

ולא יהיה,

מוצצת,

סוכריה,

להרגעה.

לעיון משעשע קלות שיכול היה להיות סיפולון חביב לבני
הנעולים אך מתפספס והופך למשעמם נולא בשל חוסל מובהק בכשלון כתיבה, דמויות
לא אמינות ותיאולי שיחות פאתטיים, וטחינה חוזלת של דבלים לעוסים. מחק אינו
האויב, למד להשתמש בו ולחבב אותו (או מקש Delete אם אתה כותב במחשב).

בלי להעלב, הא מותק? אולי אם יאיל יסכים הוא יוכל ללמד אותך איך להקסים לב
נעלה (מלוכסנת).