2-4-2001 עד 4-4-2001

כשאני מבינה

כשאני מבינה,

שאני,

זאת אני,

אני פורצת בבכי.

כשאני מבינה,

שכאן,

זה מה שיש,

אני סוטרת,

לזיכרון רחוק ועלוב,

של עצמי,

יודעת לא יודעת,

שאין כבר מה לדעת.

וכשצל של ספק

חולף על שפתי,

מבקש לעורר בי,

עדנה ישנה,

אומר לו בשקט,

בלי שישמע –

"לך ממני, בן זונה".

00:46 5/04/01

סופה נודדת

אנה יקרה

פשוט נפלא!!!!!

16:56 4/04/01

ציפורת

אהבתי מאוד.

15:07 4/04/01

שירה אולא

אוי כמה מגעיל להתבגר, לפעמים אני מוצאת את עצמי

אפילו מתגעגעת לגועל נפש של גיל ההתבגרות, לפחות אז
עוד היתה תקווה. השיר שלך מאוד דיבר אלי.

יש לי שתי הערות חוצפניות, את לא חייבת לקרוא אותן –

הבית הראשון ושאר השיר הפוכים במשמעות, זה לא היה כל כך בולט אם היית
כותבת לפני "כשאני מבינה", משהו כמו לפעמים, מדי פעם….

המשפט לפני אחרון נשמע קצת ילדותי – "בלי שישמע" את את רוצה שלא
ישמע ולא ילך, או מה.

אומר לו בשקט

אולי הוא לא ישמע

לך ממני – בן זונה

19:21 4/04/01

לקחתי לתשומת ליבי…

ההערות שלך מאוד דיברו אלי והצחיקו אותי.

תודה.

12:14 4/04/01

ג'וספינה

יופי של מילים והבעה.

18:18 6/04/01

איציק ההורס

נכון

מי שלא יהיה

08:13 4/04/01

מצוין, נקודה.

23:51 3/04/01

שירה אולא

גן הזיכרון

נדנדה בודדה חורקת

שורטת את השקט

עקשנית להגיע לשמיים

מקלפת בקצב

את הציפוי האדום

מגן ילדותי

שמש משדלת בחום

את הדשא לגדול

ירוק וחזק וגאה

במקומות בהם נבלתי

לטשטש את עקבות

נפילתי

רק הרוח מסירה אבק

מפסל האבן

שראה הכל

מחייכת לעצמה

את לא תשכחי

00:41 5/04/01

סופה נודדת

לשירה

פשוט מקסים!

אהבתי את כל הבתים

הותיר בי תחושה של דהז'וו…

08:12 4/04/01

טוב, ובמיוחד הבית הראשון

08:14 4/04/01

שכחתי לציין שהשורה "שורטת את השקט"

היא השורה הטובה ביותר בשיר לדעתי.

00:59 4/04/01

הרמוניה לא מושלמת (אבל כמעט).

הבית הראשון והבית השני מובנים ונוגעים ללב בפשטות
ובדיוק שלהם. את הבית השלישי לא כל כך הבנתי.

חוץ מזה שיר נעים ויפה. אהבתי את השורה: "שורטת את השקט". פיוטי
ונכון.

15:16 4/04/01

שירה אולא

תודה על התגובה, גם לך טלולה (-:

את צודקת שהבית האחרון בעייתי, למרות שבאמת היה שם
פסל, איך זה?

רק הרוח מנקה אבק

מפסל האבן

שראה הכל

מפזמת לעצמה

את לא תשכחי

אם יש לך רעיונות, אשמח לשמוע

19:24 4/04/01

16:44 4/04/01

יותר טוב

קראתי כמה פעמים את שתי הגרסאות, וככה:

מנקה אבק – זה ממש טוב. הרבה יותר ממסירה אבק.

מפזמת לעצמה, גם יותר טוב. אבל עדיין השורה האחרונה קצת לא מסתדרת
לי…ניסיתי לחשוב על הצעות מועילות אבל אין לי כל כך, בכל מקרה זה יותר
מוצא חן בעיני ככה.

18:16 3/04/01

הגרוק

חרפושית זבל קטנה שלי! אייכהיקי?

14:58 3/04/01

גמיש

עקיצה גורלית

עקיצות קטנות של יתוש באמצע הלילה מעירות אותי מסיוטי
הקבוע:

את בחלוק המגבת שלך, שפתוח עד החריץ של הציצי, דוחפת לי כפית דבש לפה, מלטפת
את ראשי ולוחשת, "ששש… ילד טוב… תמשיך לישון…"

וטעם הדבש נטמע בגופי, כמו שדם נספג בטמפון, בפשטות מופלאה, והמתיקות
מפילה עלי שינה מחודשת, אבל אז מתברר שערבבת בדבש ציאניד, שהצלחת סוף סוף
במזימתך, והכל מסתובב ומטשטש סביבי, ואני בוכה ומלקק את כפות רגלייך
לרחמים, ואת יורקת עלי ופולטת: "להתראות בגהנום", ופותחת את
החלוק, וניצבת מולי רעננה, חלקה, ומציתה נובלס לייט.

בחיים לא הודיתי ליתוש כמו ברגע זה…

08:11 4/04/01

ענק ומצחיק עד דמעות.

17:12 3/04/01

זובין מת

מר גמיש…

גם אישה היא בן אדם, אתה יודע..

לא נמאס כבר מהשניות הנצחית הזאת של קדושה-קדשה, נותנת חיים-לוקחת חיים,
מים, חלב, שאל, נתנה… וכל שאר התערובת העתיקה הזאת של מין ומוות?

די, זאת המאה ה 21 רבאק!

ובבקשה לא לפזר את כל הקמח שלך על השטיח, עוד מעט פסח!…

חוץ מזה, כתוב יפה זורם וקליט.

גם העינויים הסיניים.

יופי.

00:45 5/04/01

סופה נודדת

לגמיש

התערובת העתיקה הזו של מין ומוות שהייתה לזרא

בעיניו של זובין מת תהיה פה לנצח גם לאחר לכתנו

בעיני זה מקסים כתוב יפה ומקורי.

17:35 3/04/01

אריק חי

אישה היא בן אדם? מה פתאום?

18:09 3/04/01

הגרוק

היק |wine| היק הוריי…

יאללה הביתה כבר שש!

08:02 3/04/01

יץחק שין

תודה שלא עשני אישה (אין חשש – בלתי שוביניסטי)

28/03/01

אומר תודה, שלא עשני אישה

כי אם כך, איך יכולתי לאהוב אותה?

אומר תודה שלא השגתי אותה,

כי פשוט, אני בכלל לא בשבילה.

אומר תודה על כל העלטה,

לולה כן, מה הטעם בברכת האור?

אומר תודה שחסרה לי פרוטה,

כי אחרת הייתי שרוע בבטלה.

מודה אני אלף הודיה,

שנתת לי עוד שביב, פרור של תקוה,

נתת לי את האור המבצבץ באפלה,

את שמחת החסר בעת מצוא,

ואת חדוות היצירה בעת חסר.

אמשיך ואמשיך בכל ההודיה.

04:20 3/04/01

יאיר לא לפרסום

בשלב בו אני מעדיף לאונן.

בשלב בו אני מעדיף לאונן, מאשר להיות איתך גוף אחד, זה
סימן לא טוב בלשון המעטה. מפתיע, שכשהכרנו לא כל כך רצית אותי וכמעט נעצת
בליבי למוות את חץ האהבה. היום בפיכחותי, בעין בלתי מזויינת אני מבחין
שבבסיסו אשכים מרוקנים.

כתופעת לוואי של הלך הרוח הכללי קיים הכעס על שאת חלק ממיטתי, פלושה אל
תוך חיי במקום מישהי אחרת מתאימה.

את נתפסת חוצפנית על לא עוול וככל שחוסר ההגינות כלפייך רב, כך הוא מסמל
את גודל הדחיפות להחזיר אותך בחזרה לאמא שלך שתמיד תאהב אותך, לא משנה
איזה ריח יצא לך מהפה או כמה צלוליטיס יתגנב לתחת שלך ויצרח ממנו תבעט בי.

כן, ברור שהתמורות שהתחוללו בך מהיום הראשון בו ידעתי בתשוקה את שפתייך
באשר הן, אינן אלא ראייתי הסובייקטיבית מעוותת ככל שתהיה.

אבל האמת הפנימית שמפעמת בתוכי כבר לא מזרימה את הדם נוכח העירום שלך.

אל תחשבי שאני לא אוהב אותך, אני אוהב אותך כמו את אחותי, לא שאני סובל את
אחותי ולא שאני נמשך אלייך יותר מאשר אליה.

משתתף בצערך ומגלה אמפאטיה, אבל את כלום בשבילי, את מקסימום חומר למניפסט,

למכתב שלעולם לא תקראי.

17:20 3/04/01

זובין מת

זה קורה.

המורפינג המופלא של התוכן, באותו כלי ממש.

אבל האמת היא, שהמורפינג הוא בתפיסה.

עצוב, או מעורר תקווה?…

17:29 3/04/01

אריק חי

שהדרך מתמשכת… זה קורה… יש ללכת ללכת… שום דבר

לא ידוע

לא שנה לא שבוע

רק לחשוב שהייתי יכול

לחזור על הכל

אבל זובין מת……

זה קורה………………

18:06 3/04/01

הגרוק

אריק היק חיה? היק!

07:43 3/04/01

הבנות

אנחנו מעדיפות ששלב האוננות שלך יימשך לנצח! תודה