12-4-2001 עד 13-4-2001

הולך לו מול הים

מדבר לעצמו, הילוכו מתנדנד כאילו היה שיכור, הוא לא שיכור.

הוא רק שתה יותר מדי. מנסה להטביע את המחשבות האלה, שרודפות אותו תמיד.

החברים שלו הולכים כמה מטרים מאחוריו, לא מבינים אותו, את הדחף הזה שלו.

"הרס עצמי" ככה הם קוראים לזה, כשהם מנסים לעמת אותו מול
המציאות. אבל הם לא מבינים,

הוא כבר הרוס מבפנים, מנסה לבנות את עצמו מחדש.

ושוב הוא גורר אותם לעוד מסיבה, "יש אפטר פארטי משהו בן זונה
בירושלים, חייבים לנסוע …" הוא אומר להם

"יש מקום חדש שאפשר לשחק בו פול , אפילו שעכשיו כבר שבע בבוקר , מה
אתם ? חבורה של זקנות… " הוא מקפץ סביבם

מנסה לצוד זיק של הסכמה בעיניהם הטרוטות מחוסר שינה. מנסה לדחות את הקץ.

מנסה להביס את הלילה שנעלם לו כבר.

מנסה להמנע מהרגע הזה , שבו הוא שוב ילך לישון לבד.

כמה אני מבינה אותך. מותר לי? תחפש במנוע חיפוש
"שלא תדעו עוד צער", לא כדי שתתן לי ביקורת ספרותית, אלא שתרגיש
כמה אני מבינה.

בס"ד

מחפש שותפ/ה לכתיבת תכנים באתר פופולארי יחודי.

היקף הפעילות – כ 3 שעות פעמיים בשבוע.

לפנות לזיו

051/221173

03/5033132

לא בשבת

בוא ונברח

אתה תשכח שאתה מפחד

ואני אשכח שרוב החיים מאחורי

אנחנו היחידים שיהיה להם אומץ

ריצודים כחלחלים של סוף להבה

מכל החלונות יראו לנו לאן לא ללכת

בוא ונברח

אתה תשכח את החדשות

ואני את הכלים בכיור

נעזוב את העיתון ביננו

יתום על השטיח

נסגור את האלבום

ונהפוך את עץ המשפחה

עם השורשים המסריחים למעלה

נצלצל להם בדלת

ונברח

בוא ונברח

אני אשכח שאני לא מאושרת

ואתה תשכח שאני לא אוהבת אותך יותר

בוא ונברח

שזה הסופרלטיב הכי גדול שאפשר לתת למילה.

גם השיר וגם ההתרסה שמאחוריו

אני מחבבת את הצד הזה בך

יש בך הרבה חיות.

(נו איך קוראים לזה עם הנקודה באמצע…כמו שורוק..)

רציתי ללקק אותך,

קצת יותר מידי.

בדקתי שאינך רואה,

הוצאתי רמז של לשון,

הרטבתי ת'אויר סביבך,

והתקפלתי במבוכה,

עד לפעם הבאה.

תיארת יפה את ההיסוס.

השיר הזכיר לי צפרדע, והדמיון שלי כבר עשה בועות בשלולית מהנשיקה שלא
באה…

וגם התגובה ריגשה אותי.

זה כנראה החגים, או האביב, או סתם…

משהו באוויר

בערב כשאני

חוזרת הביתה

פושטת מדים

ועושה אמבטיה,

אבל אתמול כשנכנסתי

סוף סוף אל המים

אחי הקטן נכנס והסתכל

אז הטבעתי אותו, פעמיים.

אני עוקבת אחרייך גם בבמה, הלוואי שהייתי מסוגלת לכתוב
כמוך….

אם תוציאי ספר הוא יהיה להיטי יותר מהארי פוטר…

אוה גוד, אין לי מספיק מילים לתאר את אהדתי אלייך, אלילה אלילה שכמותך!!!!

אני לא מאמינה שאני עושה את הצעד הזה וכותבת כאן.

אבל אני כותבת מכיוון שעברתי פורום וברור לי שיש כאן אחד מכם ונדמה לי
שאני יודעת מי וגם הוא יודע אך אני לא אנקוב בשמו שהגיע לפורום החדש שלי
והתחיל שוב עם הקטילות.עברתי שוב על מספר הודעות כאן לוודא שאני לא טועה
ואכן זה הוא אבל אני מאמינה שזה הוא.

בכל מקרה מה שרציתי לאמר לכם ואני באמת לא יודעת למה אני אומרת זה שאני לא
אדם שחצן,בכלל לא חבל שאני לא יכולה להוכיח לכם את זה וזה בטאחלס בפורום
נראה שאני כן.אולי הגזמתי בהשתחצנות שלי כאן אבל זו הייתה תגובה לביקורות
גסות רוח,אין לי בעייה לקבל ביקורת בונה,אני מאמינה שאם הייתה לי כזו אז
לא הייתי נכנסת לכאן בכלל,אבל מה שעיצבן אותי וגרם לי להשתחצן זו העובדה
שהביקורת שלכם הייתה גסת רוח.

אני באמת ובתמים לא חושבת שאני כותבת יותר יפה ממישהו אחר כאן,התרתחתי
נורא ולכן התנשאתי,זה נורא משעשע אותי שכאן בפורום יצאתי מאין דמות שחצנית
שכזאתי כי במציאות אני לא.

אני כן מאמינה שאני כותבת יפה,ברור לי מאד שכתיבתי איננה מושלמת,אני לא
ביאליק,ואני גם לא שואפת להיות,אני לא חושבת שאני מסוגלת להגיע רמתו בכלל.

אני זה מה שאני וניסיתי לתת לכם אותי באמת וכנראה שתגובת ההשתחצנות הייתה
כתוצאה מפגיעה מסויימת ולא כי אני חושבת שאני מעל מישהו,בגלל שאני במילא
מישהי לא אחת שאתם מכירים אני יכולה לשתף אותכם שאני רחוקה מלהרגיש
מושלמת,רחוקה מלהרגיש מעל מישהו.סתם איתי אם אכן אתה זה שכתבת לי את
התגובה על השיר שלי שתיקה אני חושבת שממנו יכולת להבין איזה בן אדם הייתי
ומההסבר שלי ל-the real.. איזה בן אדם אני כיום.אני חושבת
שזה אפילו קצת אכזרי אחרי השיר שכתבתי לכתוב לי כזו תגובה,למקרה שאני טועה
וזה לא אתה אז עימך הסליחה,אבל מהסגנון ומהעובדה שקראתי כאן שהיית בפורום
שלי יכולתי רק להבין שזה אתה.

אני לא התכוונתי ליצור מסביבי מריבות,תככים והאשמות.

בחיי שבחיים האמיתיים שלי אני כ"כ ההפך ממה שהצטיירתי בפורום הזה.אבל
הפגיעות שלכם בי עשו את שלהם.זה לא מדוייק שאני לא יודעת לקבל ביקורת כמו
שמישהו רשם כאן.אני יודעת לקבל אני מודה שלפעמים ביקורות עושות לי רע,אבל
הם לא ייגרמו לי להגיב בשחצנות רק ביקורות גסות רוח ייגרמו לי לכך.העובדה
היא שהיה כאן מישהו שביקר אותי ועניתי לו בצורה מנומסת,ניסיתי להבין את
הביקורת ולא כעסתי.

אני יודעת שאולי אני עלולה לקבל תגובות כמו:"קחי את הסקטים שלך"
או כל מיני ירידות על כתיבתי.מה שכן יכול להיות זה שיש כאן ציפייה בפורום
לכתיבה מסויימת ברמה של ביאליק או משהו קרוב לכך,ואני לא חושבת שהפורום נועד
לרמה זו,לדעתי הפורום נועד לכל מיני סגנונות וכל מיני צורות התבטאות.ראיתי
גם כאלה כמו סופה נודדת שאהבו את כתיבתי וגם יופיטר אם אני זוכרת
נכון.עשיתי טעות שהגבתי,נכון יופיטר.אני חושבת שהייתי צריכה לחייך לעצמי
למחמאות שקיבלתי ולא להגיב לביקורות הגסות.

לסתם איתי במילא דעתך לא תשתנה עלי גם אם אני אתחיל

לכתוב כמו בן ארצי שירים של:"אני אפס" אני לא מרגישה כזאתי אבל
הלוואי שהייתי מרגישה קצת יותר שווה,אני מאמינה שמשפט זה נתן כאן לכל
שונאי את ההזדמנות לנסות לקטול אותי יותר…מקווה בכל זאת שההודעה הזו לא
תקבל תגובות שכאלה כי לא באתי לכתוב אותה במטרה לריב,באתי לכתוב אותה
במטרה לגרום לכם להבין מי אני באמת ולמה השתחצנתי.אני מצטערת אם השירים
שלי גרמו לכם לסבל זה באמת לא הייתה כוונתי.

ואני לא בטוחה עד כמה הם באמת גרמו לי לסבל.

אני כאן חושבת עדיין שאני כותבת יפה,אבל לא כולם חייבים לחשוב כך.מה שאני
אישית מציעה לכם סתם בשביל האווירה הנחמדה בפורום זה לבקר בצורה תרבותית
כזו שלא תפגע באחר.אולי בתקופה אחרת הייתי מגיבה בצורה שונה,אבל כנראה
שבתקופה הנוכחית ככה הרגשתי צורך להגיב ואני די מתחרטת על כך,כי אני חושבת
שא הייתי מתעלמת זה היה נרגע ואולי השירים שלי לא היו מעוררים זעם.אני
מציעה לכם באמת לנסות לתקן את השיטה של לקטול אנשים,כי אולי יכנס לכאן עוד
בן אדם כמוני ויקח את הביקורת הגסה גם קשה ויתחיל להגיב בצורה ברוטלית כמו
שאני עשיתי ואולי לא.

חוץ מזה שלמדתי עוד משהו שבפורום הזה לא צריך לשגר כל שיר פשוט שעולה בראש
אלא לבחור את הטובים יותר,אולי השירים שכתבתי(כי כתבתי אותם ישר מהראש
למקלדת)היו הפחות טובים שלי,יכול להיות מאד שאם הייתי פותחת מחברת שירים
שלי הייתי מוצאת שירים יותר ברמה למרות שאני מאמינה שגם מה שכתבתי יפה
בפני עצמו.

בכלל כל שיר לדעתי או יצירה שבן אדם כותב זה דבר יפה

וגם יש כאן משפט שלי בפורום שכתבתי את זה…

בכל אופן אל תתרעמו מהודעתי אני יודעת שרק השם שלי עושה לאנשים כאן עצבים
וכוונתי בהודעה זו הייתה אחרת

להסביר את עצמי וקצת לשנות את דעתכם ואני אפילו לא יודעת למה רציתי לשנות
את דעתכם בסה"כ אני לא מכירה כאן אנשים באופן אישי,אבל כנראה שחשוב
לי שלא יחשבו עלי דברים שלא נכונים עלי בחיים.

ובקשה אחרונה,לבן אדם שנכנס לפורום בו אני כותבת תעשה טובה,בוא נשאיר את
הכעס מאחורינו,אתה חושב שהכתיבה שלי לא שווה,סבבה זו זכותך המלאה,מישהו
אמר לי משהו נורא חכם בקשר לעיניין הזה-משנה מה שאת חושבת על עצמך ולא מה
אחרים,לכן חבל שתנסה להמשיך להוריד אותי,כי לא תצליח ואני לא אומרת את זה
משובבות שחצנית אלא כי זה מה שאני באמת חושבת,אני לא חושבת שבן אדם שאוהב
משהו בעצו ומודה בכך הוא שחצן הלוואי שכולם בעולמנו היו מסוגלים להודות
בדברים שהם מעריכים בעצמם…

כתיבה מהנה לכם חצי…

ראשית טוב שחזרת.

לא כולם ביאליק פה למרות שאני חושב שלביאליק היו גם

יצירות טובות וגם לא טובות.וחוץ מזה זה הוא לא אמור להיות סמן . אנו
צריכים להיות מה שאנו.

ליתר הכותבים בפורום אז ישנם כאלה שחושבים שהם

לפחות המציאו את הכתיבה ומכאן נקודת המוצא שלהם

לביקורת .לא נכון ולא הוגן.

לסתם איתי הוא באמת אחד מאלה שחושב על עצמו כמאור

או יותר נכון באמת לא שווה להתיחס אליו מעבר להערות שלו. כניראה שביקורות
טובות שקיבל נתנו לו איזו מעמד

של אחד מלמעלה שיכול להתנהג בגסות רוח ולקטול את

נפשם של הכותבים פה. אז אני מצטער הוא "מחרבן כשאר האדם". ומעבר
לזה לא שווה התיחסות.

ישנם גם כאלה שפשוט נהנים ונזונים ממתן משוב קטלני

ומהחלפת "מהלומות מילוליות"אז תלמדי להתעלם.

תכתבי מה שבא לך ויש עוד כותבים פה שיוכלו להנות ממך.

יופיטר

אם היא תחזור באשמתך, אני לא אסלח לך.

והיא עוד מצטטת משפטים "חכמים" של חברים שלה, מונדייה, אמור לי
מי חברך ואומר לך מי אתה? אכן!

הנה לבי נוהם בנקיפות זרימה מואצת,

וכבר עצם החזה המתעוררת לקראתך

ובזחילה שקולה דוחקת שאריות

ההגיון המת, כפותה היא מבקשת לחרוג

מסבך גזרות גופי, זו עצם החזה

המתמרדת בי אלייך, מזדקרת

בין שלדי לשלדך הרזה,

וכשיידיך נכרכות סביבי

ליפוף אחר ליפוף,

זה בוער, עמוק משתינו, לא עוזב, מזנב,

את מרגישה את האדנות שבי נצמדת לירכייך,

מנקזת את זיקפת לבי אל עצם החזה.

בואי לנשוב עם הרוחות,

בואי לרכב על הזמן.

בקצפי נהרות איתי בואי לשחות –

אם את באה אז תני לי סימן.

בואי נשבור את הלוחות,

בואי נטעם מן המן.

עמוד אש ועשן, מדורות מתלקחות –

דור מדבר בחולות כבר נטמן.

בואי נקרע את הדוחות,

בואי נשכח מהקנס,

בואי לא נתאמץ למצוא הוכחות,

בואי לא נשלם את המס.

בואי נטבול באמבט התחושות,

נשחרר את כל מה שנכבש,

– הפיחי רוחך בלהבות חדשות,

הזכיריני את טעם הדבש.

בואי עצמנו אלינו נקריב,

בואי איתי אל הים.

אל הים: אלהים לא רוצה שנריב.

אל הים אקחך. טוב לך שם.

ערב במרפסת שמש טובלת בים

מפזרת לאט לאט את הבעירה

משפריצה שמן זהב אדום

בין חרכי התריסים

מחליקה את בריחי כלאי

ואני לא

בורחת מאלפי הפרשים

בדהרות ליבי

כשהתקווה לוקחת בזעם

את נשימתה האחרונה

ומסתלקת ממני

ואני לא

רואה איך כמו בכל יום

בא לילה

ואנחנו לא

זה מה שקורה כשנותנים לאנשים אחרים להשתמש במחשב…

שומר אחי, המילים אינן התחום שלי. הרחובות כן. השיר
שלך אינו שיר אלא רחוב מלא, ולח, חי ונושם. תודה על עונג הקריאה.

הנבגדת.

אהבתי, נהנתי לקרוא את התיאורים ההומים של העיר. הבית
האחרון קצת פחות נהנתי לקרוא.

מחר שוב יבוא אתמולנו

בפראות שטר-יומנו לפרוע

שוב באש יתקדש יום חולנו

שוב נקריב לה לבנו לקרוע

+שלום, ד"ר ברליץ, אני דנה, דנה
ויינשטיין, דבר ראשון אני רוצה מאוד להודות לך על שקיבלת אותי בשר"פ
מהר יחסית, ובלי קשר לכך, ואני מקווה שלא אקשה עליך אבל אני ממש, ממש לא
נינוחה ומפחדת.

-כן, אני מבין, הסיבוכים הם מאוד נדירים ואני משוכנע לאור גילך ומצבך
הגופני שההפלה תעבור בשלום, היניי התפשטי ותשכבי עם הרגליים למעלה, אני
מייד אגיע, אחרי הסטריליזציה .

+זה יכאב ?

-אני אטשטש אותך ולא תחושי דבר במהלך ההפלה, הירגעי דנה, הירגעי.

+תודה.

-איחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחס, כוס, אמאלה.

+מהההההה.

-סליחה, סליחה, אני מתנצל פשוט פעם ראשנה שאני רואה ו…אני, אני, אני
מצטער, באמת.

+אבל מה זאת אומרת פעם ראשונה כאילו מה ?

-רק שנייה דנה, שנייה אחת, זה מעניין, מה זה, לפה מכניסים את הזין, או שזה
החור של התחת, המממפ, מגניב, רגע איך זה הולך, כאילו קודם הפתח האנאלי אחר
כך הדגדגן ובסוף איפה שמכניסים את הזין או שהממממ, תני לי לחשוב שנייה.

+מה זאת אומרת אתה בכלל יודע איך עושים הפלה ?

-נו באמת, באמת, בבקשה ממך, דנה, אני רוצה שתעזרי לי קצת על מנת שזה לא
יכאב, קצת בגרות בסדר דנה, קצת זה הכל.

או קיי, תגידי, מה זה הכפל הזה.

+הדגדגן.

-מה פתאום לא יכול להיות, יש לך טעות במאת האחוזים, אני ממש סגור על זה
שה-ד-ג-ד-ג-ן צ-ר-י-ך להיות אה, אה, הדגדגן, טוב אולי את צודקת, יא אללה
איזה מבלבל זה.

+טוב אני לא רוצה לעשות הפלה, אני רוצה ללכת.

-לא צריך, אולי משהו אחר, ניתוח פלאסטי באף ?

+לא תודה, כלום, ממש כלום.

-אין דבר כזה, משהו אני חייב לעשות לך.

+הנה שים לי פולידין על השריטה.

-תגידי, מה את חושבת שאני מטומטם, נ-י-ת-ו-ח, את לא יוצאת מפה בלי ניתוח.
תדעי לך שדווקא בניתוחי עיניים אני חזק, אבל ממש חזק לא בא לך להפתר
מהמשקפיים ?

+ניתוח עיניים ? יכול להיות, תשמע תן לי לצאת מפה ואני מבטיחה לחזור כבר
מחר עם איזה החלטה.

-טוב, אני מבין שאת לא ממש מגובשת, אז ארדים אותך ואני כבר אחליט על איזה
ניתוח, הכי טוב זה פשוט לזרום עם ההחלטה הזו, פשוט לזרום.

דרוסילה

אתה עוד זוכר?!

לקלקת ?

ולמה שילקלקו לי, כי אני מברך ומתחנף לכולם ?

זהו שלא, אני מקבל את הפידבקים החיוביים אך ורק בזכות היצירה ולא
"בזכות" שמור לי ואגמול לך שפושה כאן.

ממש פייתאטי.

תגידי- אינוננסטית או ווט אבר,

את כוסית ?

תשאפי אל האהבה

לעולם אל תגעי בה

היא כה טהורה

אין לה בך צורך

רדפי אחריה

אך אל תנוסי מהבדידות

תתעמתי מולה – תטעמי אותה

במפרשייך ינשבו אז סופות

שתפסקנה רק בקו האופק

ושם אחכה

לא אהבתי, פשטני.

הטריטוריה עדיין לא מוכרת לי, ובכל זאת

מציעה סיפור בהמשכים משותף, פרק פרק לכל מי שצריך לפרוק קצת על המלקדת.

ברעד רב פותחת את הפרק הראשון. מה איתכם?

דומם בהינו,

מביטים נכוחה

מבקשים, לכאורה, להישיר מבט אל עבר משהו,

משהו אשר איננו שם.

דומם הסכתנו,

אזנינו כרויות

מקשיבים, לכאורה, בדממה לצלילו של משהו,

משהו אשר איננו שם.

דומם לא זענו,

שרירינו נוקשים

נמתחים, לכאורה, לשלוח יד אל עבר משהו,

משהו אשר איננו שם.

לשווא דיברנו,

מילים ריקות

מלהגים, לכאורה, אמיתות נבונות.

והזמן עוצר מלכת, בין שתיקה שתיקה

ונדמה כי הרגעים היו לנצח,

והגרון יבש, ניחר, והלשון מותשת.

כמהים להנתק, להתרחק,

ולהמשיך במסע שאין לו סוף, למציאתו של מישהו,

מישהו, אשר איננו שם,

מישהו, אשר אינו קיים.