24-4-2001 עד 25-4-2001

חוץ מכמה יחידי סגולה שיודעים, אין אף אחד בעולם
שמתעורר בבוקר בתחושה שהיום הזה הולך להיות היום האחרון בחייו.

ואם היית יודע שזה הולך להיות היום האחרון בחייך, האם היית עושה אחרת?
קרוב לודאי שלא. הייתי דבק בדברים האהובים והמוכרים שעליהם נשענת, בלי
שהענקת להם אפילו מחשבה מיוחדת.

התעוררת בבוקר, הנמכת את מכשיר הרדיו בפעם האחרונה, האם היית עושה אחרת לו
היית יודע? מניח את כפות הרגליים היחפות על השטיח. המקלחת האחרונה. צחצוח
השיניים האחרון. קפה הבוקר האחרון. צפייה בתוכניות הבוקר בטלויזיה.

אבל גם אותם יחידי סגולה שיודעים – לא יודעים באמת מתי זה יקרה באותו יום
בא ימותו. כאילו שמישהו למעלה מבקש לענות אותם עד לדקה האחרונה. ליבי ליבי
על האיש האומלל ששעון החיים שלו מסתיים בשעה 23:59 בלילה.

אתה כותב טוב, ממש טוב. הכשרון שם. יש לך את ההבלחות
הקטנות האלה, שהופכות סיפור מסתם טוב לממש טוב (כמו החולצה של קווין ואן
אריק, משום מה אני מוכנה להתערב שבאמת יש לך חולצה כזאת). אבל בקטע
האחרון, הרעיון נורא בנאלי. ואם כותבים בנאליה, צריך למצוא דרך חדשה לתאר
אותה.

אחד הדברים הקשים ביותר בעולם הוא לכתוב על הבנאלי
בצורה לא בנאלית. יש כל כך הרבה מלכודות ומוקשים בדרך, כך שהסיכוי לצאת
בשלום מהתסבוכת בלי לאבד את המצפון המוסרי הספרותי שלך הוא קלוש עד בלתי
אפשרי.

האופציה הקלה היא כמובן לא לכתוב על הבנאלי ולהישאר צופה בפורום ולא
מעורב. גלשתי לפני דקות ספורות בבמה חדשה וראיתי שם לינק הפניה למושג אהבה
– למעלה מ-500 יצירות. מה עוד אפשר לומר על אהבה שעדיין לא נאמר.

לגבי החולצה של קוין ואן אריק זצ"ל. הלואי שהיתה לי חולצה כזו כי
מדובר בפרטי הלבשה לאספנים. אני עוד מהתקופה של הוואי חמש אפס וגריז
המקורי, ומכבי תל אביב מחזיקת גביע אירופה. החולצות ההן כבר מזמן
הי"ד, אבל אם קצב החיים שלנו לא ישתנה כדי לי מאוד לרכוש לעצמי איזו
חולצת פוקימון לצורך חומר כתיבה בעוד 20 שנה.

ואני נשארת "לא מעורבת" כי לאחרונה, למרבה
הזוועה, חיי נכנסו לתקופה נעימה למדי, ואני, כשהבעסה אינה מתדפקת על דלתי,
איני מסוגלת לכתוב כלום.

פעם לפני מליון שנה בערך כתבת סדרת סיפורים בתקופה שנץ
ניהל את הפורום שתפסו לי את הקרביים והפכו אותם החוצה. הם היו סיפורים
חזקים. נקודה.

אחת הקלישאות השחוקות היא שסופר כותב טוב כשרע לו. אני חייב להגיד שאני
מחכה בשקיקה לקרוא את הדברים שיש לך להגיד "כשנעים לך". האם
הגעת לשיא בתקופה "הרעה"? לא נראה לי. יש בך עוד הרבה מהטוב הזה
שמילא את המסך אז. אני משוכנע בכך.

אני מודה כי גם אני כמוך נמצא בתקופה "הנעימה" שלי. ממש לא רע
לי בחיים. אפילו טוב. לכן אני מוצא אתגר רב בכתיבה לפורום הזה
"כשנעים" לי. כל האנשים העצובים שמילאו את הפורום הזה במהלך
השנים פרקו בעצם מעמסה או מטען נפשי. הפורום היה בעצם סדנה לפורקן נפשי.
לכן התייחסתי בערבון מוגבל ליצירות שלהם. המסר שלי אליך הוא שסופר חייב
לדעת לכתוב בקיץ ובחורף, כשרע וכשטוב, כי בכל פעם שאת פותחת את המחברת שלך
הדף שנראה בו הוא חלק. מה שאת יוצקת בתוכו הופך אותו למה שהוא יוצא בסופו
של דבר.

איך אתם מעיזים להפריע לעצלות המענגת ששקעתי בה,
בדרישה "תכתבי נעים", לא אכתוב, איך תגיבו? טפי!

🙂

קסאנטי בתפקיד המבקרת ספרות והסופרת המהוללת:"
איו לי מוזה לכתוב מפאת שהסבל והשכוללללללללל נפקדים מחייייייי כעת".

אורי און שרק רוצה איזה טוטא לדחוף לתוכה את הזין שלו:" את מסוגלת
קסאנטי, לא רק המרור יתנקז בעד אצבעותייך, לא רק המרור יכול לתת
פירותתתתתתת יצירתיים, כי אם גם תחושת נינוחות השורה עלייך בימים
אללללללללללה"

קסאנטי:"או, אווווווו, אוווווווווווווווווו איי כן סי דוקטור אורי
און, אי כן סייייי, תודה לךךךךך, בחיים לא האמנתי שאוכל לכתוב גם בימים של
שלווה ואיזון נפשייייייייייייייייייי, אני מודה לך בשמי ובשם קוראי ספרי
שבזכותך יזכו לפרותיייייייי ביתר תוצרת.

I CAN SEE DOCTOR.

עכשיו אחרי החרטא של הסופרת המיוסרת, אשחק אותה שוטרת לסבית ותזיין אותי
בתחת כשאתה אזוק ללוסטרא…"

פאתטים.

למצוץ לך? בבקשה? אתה כל מה שרציתי אי פעם בגבר. אני
יודעת שלא תשים עלי כי אני מבוגרת מדי לטעמך, מה לעשות, אני כבר לא בת 12,
אבל אתה לא חייב להסתכל עלי. מותר לי לפנטז עליך כשאני מאוננת? זה יהיה
בסדר?

ואתה יודע, גם אני יכולה לשחזר כל פעם אותם סיפורים- גבר נשוי לאישה, גבר
שונא שיאה, גבר דופק מכות לאישה. ויצאו לי סיפורים נפלאים, אבל בניגוד
לכמה אנשים (מעניין מי), אני לא נהנית ללעוס את הקיא של עצמי שוב ושוב
ושוב.

אלוהים אוהב אותם צעירים

כי הזקנים כבר חכמים מדי

ומספרים בחשיבות איך אז, או שם

אמרו להוא, ואיך עשו

ואיך צדקו למרות הכל

ואיך שכך או כך צריך היה להיות

אבל גם אלוהים צריך

לפעמים

להרגיש חכם

ולספר למישהו כמה מעשיות

אלוהי מצידי ?

כשאסתר אשתי מסבנת את הכלים והמים עדיין זורמים, אני
מתגנב אליה מאחורה ולוחש לה בשקט בשקט שאף אחד לא ישמע:

"ב נ ת י י ם – ס ו ג ר י ם – א ת – ה מ י ם !"

אבל אסתר לא אכפת לה, כאילו הכנרת של אבא שלה החרא הזה. אם יש דבר שאני
שונא יותר מזה שמזלזלים במה שאני אומר, זה שמיבשים את הכנרת . מהג'ננה
ראיתי איך הכנרת מתאדה תוך כדי שאני מתגלח ונשארים לי על הפנים שאריות קצף
וזיפים, אז צעקתי לה עוד פעם, "בינתיים סוגרים את המים יא כלבה",
הרמתי אותה מכפות הרגליים והבאתי לה את הרצפה בראש, עד שאיבדה את ההכרה,
חתכתי אותה בסכין הבשר שהזמינה מערוץ הקניות והעלמתי את חלקיה "בטוחן
האשפה הכיורי" שהזמינה דרך הקטלוג של ישראכארט.

אחר כך חשבתי על זה שכל הפרסומת האלה של החיסכון במים סתם מלחיצות אנשים
ובדיעבד , למרות שאני מת על הכנרת, הייתי מעדיף את אסתר לצידי.

אם זה סאטירה מתוחכמת על איך שהטלוויזיה וכלי התקשורת
שוטפים לנו את המוח, או שזה סתם פרובוקציה עם כמה יציאות מצחיקות, אם
הבנתי אותך נכון ואתה באמת כמו שאתה טוען שאתה, מתוחכם, אז זה כנראה
הראשון, אם אתה כמו שכל השאר חושבים שאתה, אז זה כנראה השני.

נו, איך זה באמת?

עכשיו נעזוב את חוסר החיבה הבסיסית שיש לי כלפי
יל"ל, חוסר חיבה שאף אינו אישי, כי מעולם לא זכיתי לחזות בזיו פניו
של הבחור.

בתור מישהו שכותב בעצמו, אתה הרי יודע שלא משנה מה תכתוב, תמיד אתה מביא
את עצמך אל הכתיבה. אתה יכול לכתוב על שבט של חייזרים ביקום שטרם התגלה,
אבל עדיין הכותב תהיה אתה.

אם נעבור לאורך כל הסיפורים של יל"ל (לא אכחד, כמה מהם מצליחים לגרום
לי לגחך לפעמים), כחוט השני (איפה כחוט השני, המוטיב המרכזי בהם) הוא שנאת
נשים מובהקת, אלימות, רוע ומוות. גם כשהוא כותב משהו חיובי על אישה, זה ת
מ י ד על מישהי שהוא לא מכיר, שעוברת ברחוב, והוא מתאהב בה נואשות, בלי
להחליף איתה מילה, סתם כי יש לה עיניים תכולות ושיער זהוב חלק (עוד מוטיב
חוזר, אולי יל"ל בעצם מאוהב בבובת הברבי של אחותו?). אין אצלו אף לא
סיפור אחד על אהבה אמיתית, חוץ מאשר לג'יפ שלו.

עכשיו בוא נחשוב ביחד- סאטירה חברתית מתוחכמת, או אגרסיות שאני ממש מקוה,
באות לידי ביטוי בכתיבה בלבד?

אחד האלמנטים הבולטים ביצירותיו של יל"ל הוא
העובדה שגם אם אתה לא מסוגל לעכל את הפנינים הנשזרות בו חזור ושזור,
הכוללות אלמנטים של אלימות ואגרסיה כלפי נשים וכלפי בני אדם בכלל – עדיין
אתה לא יכול להתעלם.

יש בפורום כמה שמתחננים שמישהו יזרוק להם עצם ויגיב, אפילו בשלילה על יצירותיהם.
הדבר הבטוח לגבי יל"ל הוא שלאחר קריאת יצירותיו והערותיו המחוכמות –
אתה מטריח עצמך למקלדת ומגיב, ובכך גדולתו.

היוצרים הגדולים ביותר בעולם בכל התחומים היו שנואים בתקופה בה חיו ובעיקר
לא מובנים. אני לא מתיימר לטעון שיל"ל עומד באותו קריטריון, אבל הוא
בנקודת התחלה טובה. הכתיבה שלו מקוממת ומתסיסה ונוגעת בבטן הרכה של כולנו.
וכולנו מזדעקים להגיב.

האם הוא מנסה להעביר ביקורת חברתית סמויה? או ניסיון נואש להרגיז ולהיות
נחשב? קרוב לודאי שקצת מזה וקצת מזה. ואם הוא הצליח להוציא ממני כמה
פסקאות בעניין זה אז קרוב לודאי שהוא הצליח לעשות את שלו.

אתם מכירים אותי

אתם אוהבים אותי

אני מכיר אותכם

אתם אוהבים לעזור לי

אתם אוהבים אותי

אתם מכירים אותי

אתם מתיחדים איתי

אתם אוהבים להתיחד איתי

אתם אוהבים לזכור אותי

אתם זוכרים אותי

אני נפלתי אני

אתם זוכרים לא?

אתם אהבתם את זה שנפלתם

מישהו צריך ליפול

אתם מעדיפים שזה יהיה אני

אתם אוהבים אותי

אפשר כוס מים?

אתם אנשים טובים

אתם אוהבים לעזור לי

אתם מכירים אותי

אתם זוכרים אותי

אתם מתיחדים איתי

אתם שמחים לזכור אותי

אתם מזילים עלי דימעה

אתם זוכרים אותי

זה נוח לכם ככה

זה יותר קל לכם

אתם אוהבים אותי

אתם אנשים טובים

אתם יכולים לתת לי סיגריה

לא?

למה לא?

אתם דואגים לי

אתם לא רוצים שזה יזיק לי לבריאות שלי

אתם אוהבים אותי

זה חשוב לכם

סיגריה לא

יום זיכרון כן

יותר קל היה שאני אהרג

אתם זוכרים אותי

אתם אוהבים אותי

אתם נותנים לי שקל

אתם מכירים אותי

אתם מכירים אותי

אתם אוהבים אותי

לא רציתי לההרג

אתם יודעים את זה

מישהו צריך אבל

אתם עשיתם לי טובה גדולה

טובה גדולה אתם עושים לי

אתם אוהבים אותי

אתם מסכימים שאני אהרג

אתם אוהבים אותי

אתם באמת עושים לי טובה

אתם מכירים אותי

אני איש טוב

אתם מכירים אותי

תזכרו אותי

אתם זוכרים אותי?

החולצות הלבנות של התיכוניסטיות בטקסים היו שקופות
יותר, השנה משום מה החולצות היו כאילו אטומות וכבר אני מבטל את האפשרות
שהדבר נובע מגוון החזייה.

חבל.

איזה מצחיק אתה, אפשר לחשוב שהארץ החליטו להחתים אותך
על טור שבועי במוסף תרבות שלהם כי הם פשוט נדלקו על הפרוזה בגרוש שאתה
מנסה לכתוב.

כולללו עברת לבמה חדשה. אל תצא מפרופורציות. איזה מצחיק אתה.

דרישות הקבלה לבמה נורא גבוהות, וכולנו גאים
ביל"ל שלנו שהצליח להתקבל לשם, ואפילו לקבל כמה תג-ליינס. איך, איך
הוא פרץ את הגבולות הפרובניציאליים של IOL והגיע למעמד כה כביר.

לנפוח נפיחה רמה, וחומה יש לציין, זאת, למען ידעו
הדורות הבאים וכו'

פולקה, איפה התימני שלך מאמי?

ד"ש חם

ומה שלום מישל ג'וניור?

עדיין פולטת?

יופי

ואיך אפשר בלי הלצה חביבה או פאנץ' נחמד

יאללה פולקה תמצצי

קבוצת התמיכה לכותבים פאתטים שכותבים- איך לומר
בעדינות:

ממש גרוע (למרות שבחרטאבונה היה פוטנציאל).

ומי בראש הגדוד צועדת ? קסאנטי המפרגנת,

והכל על ספינה טובעת.

אני ממש מובחל מהשמור לי ואפרגן לך בחזרה, או לחילופין הגב לי בביקורת
מעודנת ונעימה ובתמורה לא אקיא בפרהסיה על יצירותיך הגרועות…

אחתום ואסכם,

כפי שפתחתי,

אולימפיאדת גידמים על ספינה טובעת שלו הייתה עושה עם נשואיה חסד ומטביעה
אותם- ניחא, אלא שהיא תתנפץ ותקיא אותם על סיפון ספינה אחרת,

מקרטעים כמוטאציות של מדוזה וקרפיון.

איחסה.

ואם תשים לב מי שפירגן לא ממש מת על הסיפור הנ"ל,
לדעתי זה פשוט נחמד לראות מישהו מהפורום מופיע בהמלצת עורך בבמה, מעין
פטריוטיות פורומית שכזאת, בדיוק כמו שהייתי שמח לראות את ציפורת, או את
קסאנטי, או אפילו אותך מתנוססים שם.

הלכתי לשם רק בזכותך, אמרתי ננסה מתוך סקרנות , מה
יכול להיות רע, אם זה מסובך אני אעזוב באמצע, נתקעתי קצת בטמטום עם השם,
בסוף עקפתי את זה בערמומיות, ושלחתי להם איזה משהו שניים בתור ציפור-עט..
אנא עארף, שיהיה.. B-)

לוקח להם די הרבה זמן להעלות יצירות, וראיתי שלאחרונה
הלחץ שם די גדול. סבלנות וזה יבוא.