27-4-2001 עד 28-4-2001

אז זהו החלטתי…

מהיום אני אופטימית…אני מחייכת כך שהעולם יחייך בחזרה

הכל יהיה בסדר אני אצליח בלימודים…המינוס בבנק יסתדר …אני אמצא עבודה
אחרת שתמצה אותי ואת כישורי

או וכמובן איך שכחתי אני אמצא אהבה כזאת שחיכיתי לה כל חיי……ונחייה
יחד ונהייה מאושרים ונתחתן ונגור בבית עם גינה וגדר לבנה ויהיו לנו 3
ילדים כלב וחתול וההרמוניה שתשהה עלינו תהייה נהדרת…..

ואז חשבתי לעצמי על מי אני עובדת?

איך אני מסוגלת להיות אופטימית כש…הלימודים כל כך קשים,שהמינוס בבנק לא
מפסיק לגדול,שבעבודה אני בעצם כלבויניקית ואהבה….???

האם יש אהבה?אים כן איפה אפשר לקנות אותה? וכמה היא עולה?

כי אהבה למרות שאמורה להגיע בחינם….עולה לנו לפעמים ברגש בדמעות
ובכאב…

אז אני שואלת זה שווה את זה בכלל?

אז זהו שאני כבר לא כל כך אופטימית…..

יש משהו מאד מגומגם בכתיבה שלך. לא הצלחתי לצלוח את
השורה השניה, כי בכל רגע נתקלתי בשלוש נקודות ועצרתי לחשוב שכאן צריך לקחת
פסק זמן כי כך נתבקשתי, מרגע שפסק הזמן השני נלקח לא חזרתי לקרוא, למרות
שהיה קצרצר.

שלוש נקודות, מעניין, זה גימיק שיווקי עדיין?

* פרולוג-

לכבוד יום ההולדת של החברשלי ניסיתי לכתוב איזה שיר

אבל כל פעם שהתחלתי לכתוב זה היה מטופש להפליא.

אפילו המילים "חבר שלי" נשמעות דביליות להחריד לעומתו.

המחיר שגובה האהבה היא ללא ספק המוזה ויש צורך מסויים להתמודד עם אובדנה.

על כל מקרה,

* סיפור-

ההוא קנה לי נעליים סגולות ללכת לים אבל לא היה לי כח להוריד רגליים אז
בסוף הלכנו סתם למסעדה. קיבלנו קרם בורלה למנה האחרונה, שמענו ענבל פרלמוטר
באוטו, פתחנו חלונות והלב שלי כמעט קפץ לי מהחולצה לכביש המהיר.

מה אפשר לכתוב כבר.

* שיר-

שיר לחבר שלי שיש לו יומולדת:

אני חולה על התחת שלך

כשאני נוגעת בזין שלך אני מרגישה שאני נוגעת בעצמי וגומרת

בעניין אחר

כשמישהו מדבר אליך לא יפה בא לי לבכות או להיות אלימה

וגם נו, כשאתה מדבר אני נמסה, המח שלך מדליק לי את הצורה

ואתה החבר הכי טוב שלי.

סוף השיר.

* דיאלוג-

הוא אומר "עזבי מה זה יומולדת, אני כבר ילד גדול"

אני אומרת "אולי נחליט שמעכשיו בכל פעם נקטן בשנה"

הוא "אולי נגדל ונקטן חליפות"

ואני "או בקיצור- נקפיא את הזמן"

* אפילוג-

האהבה לקחה לי את המוזה

השפה מתקמצנת לי במילים

הגוף מתעקש לי על גבולות

הזמן חתיכת בן זונה.

* הרהור פוסט אפילוגי-

אז מי אחראי על זה שיש לי אותך?

המזל?

אלוהים?

השטן בכבודו ובעצמו?

אכפת לי כאילו…

יומולדת שמח נשמה

אבל אהבתי בכל זאת.

לכי תביני.

אורי און 2001

עם כל האפילוגים, דיאלוגים ואלה.

אח"כ אמרתי: רגע, אבל התוכן כ"כ דל, כלום,

הוא אוהב אותה – היא אוהבת אותו, ומה למדנו/ מיצינו?

מה מעבר ובין?

ועכשיו אני חושב:

גם זו מתנה.

ונזכר-

דלות האוהבים. כמה חטאתי אותה.

איך היא שואבת אליה את כל עודפי ה-IQ.

(עשו עליה פעם סדרת טלוויזיה: עני ועשיר.)

האושר האמיתי אנאלפבית, כמו תינוק.

זה אותם קולות.

וואו…..זה היה נורא יפה….

חוצפנית קטנה

מנין לך הגודל

להתייחד מרביצת העדר

ללחך צמרות בחשיפת צוואר

איזה חליל הפך אותך חרשת פחד

אין מעלה

שלא תפיל אותך מגובה רב

עפר ואפר

תני למי המנוחות לשטוף אותך לדשא

היישירי גב לאדמה

תרעי, תרעי

איך תחבולות האושר

לא חודרות את שורותינו

צפופות ככתב רבוע

זהות כבר אלפי שנה

קצה של יוד

גרגיר חול אחד ברוח

לא עושה רווח בחוף

רק דמעה חולפת

בעין זרה

חוץ משתי השורות האחרונות,

שממש עשו ממנו מכירת סוף עונה

את זה.

סתם ניזכרתי, תנועות הליחוך. . .

(וכמובן, מאד יפה)

יום שבת….

צהריים ועדיין לבד..מחכה לו שיגיע אולי יעזור לי להפיג את השיעמום ההזוי
הזה…

לא הוא לא יגיע גם הפעם

בוודאי יושב עם החברה שלו כרגע…מחבק אותה ,מנשק אותה,לוחש לה באוזן כמה
הוא אוהב…..

ואני פה מחכה…

כמה פאתטית….

אתר מומלץ בחום… צאו מהמגירה, אנשים!..

http://www.stage.co.il

רק שפה נוצר מעין דיאלוג בין הכותבים והקוראים, ובבמה
זה די חסר.

ממש דיאלוג.. למה את/ה יוצא/ת מיד נגד?..
"ברברים"?!.

חוץ מזה שבבמה בהחלט נוצר דיאלוג בעזרת התגובות שניתן לתת ולקבל שם,
תגובות לא מזלזלות (כן, זה רמז.)

יש לי שאלה. רצינית.

לדעתכם עצם השימוש בכתיבה כפורקן מוריד מערכה והופך אותה למשהו שמתאים
ל"סדנת תמיכה"?

וגם בקשר לכתיבה שלי הייתי רוצה לדעת.

נקיה/מלוכלכת

אבל כל מקרה לגופו והגוף שלך זאר לי, האמת.

אם אתקל בך אוכל להיות קונקרטית יותר, זה רק בגלל עצלות להפעיל מנוע
חיפוש.

לא אחת נכתבו בפורום זה יצירות גדולות שהביעו כאב
אמיתי – אבל היו חד פעמיות במקוריותן. אין בזה שום דבר פסול. כיצירות
בודדות הן היו ראויות לכל שבח וציון אפשרי.

אבל לפעמים קיים מצב בו אדם נדהם מעוצמת הכתיבה שיצאה תחת ידיו בזמן שכאב
לו – וכשהוא מנסה 'לרכב על גל ההצלחה' – הוא מתאכזב מאיכות המוצר. גם
קוראיו שציפו למשהו מסוים התאכזבו. אלו האנשים שנמצאים במדף בספריה תחת
הכותרת 'סופרים של יצירה אחת'.

אף אחד לא מבקש ממך להפוך לרם אורן או לעמוס עוז. את פשוט צריכה לעשות את
מה שאת עושה הכי טוב. לכתוב את האמת הפנימית שלך.

השאלה היא אם כותבים לשם פורקן בלבד, או שמא יש יומרה
נוספת מעבר לרצון להעביר לדף, או למחשב את מה שכואב עכשיו.

איכות לא באה על חשבון כמות. לא כל מי שכותב הרבה חייב
להפוך לרם אורן, ויש הרבה מאוד כותבים "מקצועיים" שהצליחו לשמור
על רגש ואיכות כתיבה גם הלאה, ראה, בעצם, ראה כמעט כל סופר שהוא לא סופר
של ספר אחד.

אני לא חושבת שמבקרים מואסים במשהו בגלל שהם ראו הרבה כזה, לדעתי הבעיה
היא שאנשים חושבים שמה שהם כותבים מעמקי הסבל שלהם הוא נורא מקורי
וייחודי, ומה לעשות, בגדול כולנו סובלים בדיוק מאותם דברים. לא כל כותב
מיומן חייב להיות "טכני",אפשר להיות מאוד מיומן, ועדיין שיהיה
לך הרבה מה להגיד.

והיחיד |!|

בכתיבה אינטרנטית בת ימינו.

לא רבים כאן יקבלו את זה.

אבל הם עדין צעירים מכדי להבין.

הכתיבה בפורום הזה שיפרה את * חיי * ללא היכר.

לא את * כתיבתי *

הא ראייה.

(לא בקטע של להעליב את כתיבתך, אלא
באבחנה החשובה שלך)

ניקח לדוגמא את הכאב שלך- את מבטאת אותו בצורה נפלאה,
כשאת כותבת הוא עובר בוויברציות מהדהדות. אבל נראה שזה הדבר היחיד שאת
כותבת עליו, לא שזה רע, אבל אותי כקוראת, זה לא מעניין שוב ושוב ושוב. אחת
הבעיות היא שצריך לגוון. ושם רובנו, כולל אני, נופלים.

אז לכתוב את הכאב למגירה זה לא רע, אבל ברגע שאת מפרסמת, גם אם זה במקום
לא בררני כמו הפורום הנפלא שלנו, צריך כנראה לחבוש כובע של
"סופר".

ושוב, שלא תעזי לחשוב שאני מבקרת את הכתיבה שלך. יש לך כוח מדהים כשאת
כותבת.

אולי כדי שמקור הסבל יהפוך לחומר קריאה טוב צריך להתרחק ולתפוס קצת
פרספקטיבה, ואללה, לא יודעת.

שגם אם תהיה לי אי פעם הזדמנות,

אני לא צריך לשנות שום דבר,

לא בגודל לא בצורה ולא במכניזם.

מצד שני, מי אומר לי את זה?

אשתי? חמתי? הבנות שלי?

זה נחשב?

ניצב אלקלעי דוקא אומר שכן.

אבל בו-זמנית

נסה להבין את המניע.

אתה מבין?

אני יעשה לכם בהתחלה דולפינות קופצות, בהילוך איטי, זה
אחרי הקטע

של במבי, ובכותרות זה שכתוב בס"ד בהתחלה, זה לא אומר

שאני לא מקבל צ'קים בשבת. איפכא. אחר כך, קצת גלי-ים רוגעים

השמש זה בסוף, עוד לא, ואופס בדיסולב לדשא של האולם אירועים, הדגלים

מתנוססים ברוח המבדירה, דקל שפל צמרת זקופה ומוזיקה של פאנטום

האופרה, עוד לא רחשי הקהל כי זה באלאגן מדי בשביל האוזניים, והאורחים

עוד לא הצטופפו מספיק.

זה עוד לא גיל שעושים הגדלות מהתמונות של הילד, למה שכולם ככה דומים

בגיל הזה, עם הקרחת והרוק על הסנטר. הנה למשל שמה התמונה הגדולה

של הבת שלי זה שהיתה בת ארבע היום היא בת עשרים וארבע. כבר לא

פולטת.

זה האפקט הזה זה בכוונה, להראות גם את הסבתא וגם את הקהל ביחד, שמאזינים
בהקשבה פחות או יותר, אם אתם זוכרים כבר אז המלצרית הרוסיה,

התחילה להתפשט על הבאר משקאות חריפים תוצרת הארץ, עם כל הדם

של הוורידים על הפרקט, מה לעשות מסכנה, גם שתתה וגם שתתה,

זה באמת מזל נאחס במסיבה כזאת חשובה של בן בכור, אבל גם היא

בנאדם והכי חשוב שבא המגן דוד מהר.

את התמונה ששלחתי לעיתון, תקבלו על חשבוני, מתנה.

לא מחייב אותכם עליה וגם זאת זה רק למזכרת אם אתם רוצים,

זה ממש תמונה אומנותית שמראה את האנשים כמו שהם,

עם כל הרוע וההעמדת פנים והאיפור, אבל בתוך כל אלה רואים טוב-טוב

את סימני האהבה שלה, בתוך טיפות הזרע על הפנים,

בקומפוזיציה עם האשך, שחתכה למלצר האתיופי, החבר שלה,

עם הסכין של העוגת קינוח שאחר כך ניסתה אותה על עצמה.

ברית זה ברית, מה לעשות, נו, זה בצחוק, בחייכם, אז פחות שרמוטה

וכושי סמבו, רבע שעה הפסקה באירוע, וחזרה לעסקים כרגיל.

תחייכו יפה, נו, נשיקה לקטן, אבאל'ה, לחייך, אמאל'ה למצלמה. שיז.

שיז אני אומר לכם. אין לי כח לעשות השלמות בסטודיו פעם רביעית.

אני לא אשם שכל אירוע שלכם נגמר עם סצינה פלילית, עם משטרות

ובתי חולים, אתם צריכים להבין אותי גם. אני צריך להתפרנס.

נכון שסיכמנו על מאה תמונות אבל לא דיברנו על מאה אירועים.

אני פשוט הייתי מדי טוב אתכם כבר בחתונה, שהסכמתי

לשמור על החוזה שלנו אפילו שהפיצוץ זה היה כוח עליון

והסבא בכלל נראה לי מת כבר בהתחלה.

בבקשה. תחייכו יפה ונלך כולנו הביתה. שיז.

נו, שיז, מה כל כך קשה כאן?

שפינה שפויה נשארה בפורום.

מה העניינים?

לא חשבתי שאשמח כך אי-פעם לקראתך. פנים מוכרות

בשכונת ההולדת שלי, שנשתנתה. אוף. הזדקנתי.

מכיר את מיקי הר-געש ?

סתם תהיתי.

אורי און 2001

תגיד, אבי רון ואלי קופטר חברים שלך?

(תמיהה כזאת של בוקר יום שבת. אלפיים ואחת)

אני צריכה דחוף את המילים של "לאורך הים" של
עפרה חזה (ז"ל).

אני אודה מאוד מאוד למי שיעזור לי!!!