17-5-2001 עד 19-5-2001

ואני תוהה למה???

שירה מנור האגדה בנעלמת תרתי משמע

היא היתה אגדה.

אגדה בחייה בפורום.

אגדה בסיפוריה

ואגדה בשיריה.

יום אחד נעלמה.

אבדה.

נדמה.

ומאז, בג'ונגלי הפורומים הספרותיים

של רוננים וירונים,

הס מלהזכיר את שמה.

הס מלהזקיר למקרא שמה.

הס.

פן תכה בך הצנזורה ביד רמה..

שחמת

חייל במשבצת

על לוח שחור.

חייל בודד עקוב מחלום.

לא נגוזתי פתאום.

אט אט שוקע בתרדמת רגעית,

כבר מאז ראיתי אור יום.

אחרים כבר פרשו מחמת התבוסה,

המלכה בכתה,

המלך איתה.

רק אני כאן קטן

עד אפול למשכב

צפיתי איך הוא הרץ לו ארב.

חייל במשבצת

על לוח שחור.

חייל בודד

חייל השלום.

בא לך לתת ביקורת שלא רק צפונים מגעילים מבינים?

שלא לדבר על לשחק…….

פיון לבד? מט למלך – הלך המשחק!

וסליחה על חוסר הפיוטיות שטבועה בי – מה זה משבצת בלוח שחור?

ואני מכיר את כללי המשחק, הייתי שחקן שחמט.

-אני
דודו טופז גאה להציג בפניכם את שלושת המלאכיות שלי שיומם ולילה חושבות רק
איך לעשות טוב למישהו, או למישהי, או למשהו. שלוש נשמות טובות ומדהימות
שמאירות בטוב ליבן את העולם.

=תודה דודו, הבכת אותנו, אבל לא בנו עסקינן אלא בפאטימה סאלוואח בת התשע,
ילדה מקסימה מרגשת ויפיפייה שגרה במחנה הפליטים ג'באלייה שבעזה.

לפני שלושה שבועות שלחה לנו מכתב ובו סיפורה המרגש, אבל למה שנכביר
במילים, פאטימה ספרי לנו את סיפורך.

+אה, אה, לפני ארבעה חודשים, אבא שלי הלך למכולת לקנות אורז, כי הייתי
רעבה, ו..ו..ו.. בדיוק המסוקים של צה"ל ירו על איזה אוטו ואבא שלי
שעבר בסביבה קיבל רסיס של פצצה בצוואר מהמסוקים ומת. מאז אני מאוד עצובה
ויש לי כל הזמן פחד בבטן, ו…ו…ו… אני לא נרדמת בלילה ורע לי נורא,
אז ביקשתי מהמלאכיות שאולי יכולות לעזור לי, כי בכלל אני לא רוצה לחיות
יותר.

=אוייייי, פאטימה, מתוקה, קהל נכבד איך אפשר שלא לחבק את הילדה המדהימה
הזו, בואי חמודה אל תבכי, מתוקונת, אני מבקשת ממך לעצום את העיניים
ולכשנגיד לך תפתחי אותן. שלוש ארבע ו…

+הההההההההההא, אבאאאאאאאאאאא, אבאאאאאאאאאאא, אויייי תודה מלאכיות,
הוצאתם אותו מהקבר למעני, תודדדדדדדדדדה רבההההה מלאכיות, יוווווווו אתן
לא נורמליות, הבאתן אותו עם האורז, אבאאאאאאאאא, אני כל כך התגעגעתי,
אבאאאאא.

-סליחה שאני קוטע את ההתרגשות, רק קחו לתשומת לבכם שלולא חברת נוקיה לא
היינו מסוגלים לארגן את המבצע הנפלא הזה עבור פאטימה סלאוואח.

+תודה, תודה באמת תודה, תודה רבה לדודו טופז ולמלאכיות שהחזירו לי את אבא
שלי שכל כך אני אוהבת, עכשיו אני אוהבת את כלכם.

http://stage.co.il/Authors/1670

אמרתי לך שאתה משוגע ויש לך "יציאות "

אבל אתה כותב בצורה מאד מיוחדת .

אני אוהבת את צורת כתיבתך (אבל לא את התוכן לפעמים)

בניגוד לכמה פלצנים פה.

ג'וס

תחזור, נפרפר

וניצמד שוב

להיישיר מילים באלכסון

(אני נזכרת איך הזיק בעיניך

נמס על שפתיך

לשמן תינוקות)

תחזור אלי,

תחזור אות באות

היה לי נר כזה יפה וגדול

שזור צבעים עם שלהבת הקצה

אך מה לעשות והופ ונגמר?

מחליפים בנר אחר!!!

כזה שיר גרוע

אבל שלך ממש זוועה והלזה תגדירי יצירה?

ג'וס

ג'וספינה מותק, את דוברת עברית?

אי אפשר לקחת סתם מילים ששמעת פעם ולחבר למשפט:

"והלזה תגדירי יצירה?"

העילגות שלך מביכה. היא ניכרת בכל מה שכתבת עד היום.

אולי תקראי קצת?

אולי תלמדי משירילי איך מילים יכולות להתנגן זו בזו.

למה תמיד העילגים והמתוסכלים נטפלים לבעלי הכשרון?

אמנם ברמה ירודה, אמנם ילדותי, אמנם מתיימר לתת
ביקורת, אבל אחרי הכל, יוצר, ההשוואה ביני לבין ג'וספינה לגמרי לא במקום,
תראה לי משהו אחד שהיא יצרה.

נורא אהבתי את "אני שונא שירה" שלך

בערך הדבר הכי טוב שקראתי פה השבוע.

תעשה לי במייל.

אורי און 2001 – תקנו אחד לילד, מה יש ?

לא הבנתי למה התכוונת, אם התכוונת שאני אשלח לך מייל
אז לא ראיתי שום כתובת שלך, ואם אתה שלחת לי אז כרגע אין לי גישה לאי מייל
הזה אבל אפשר להשיג אותי ב itayitay@walla.co.il

אם למדת הבנת הנקרא היית אמור לקרוא שהיצירה שלי

גרועה מאד .אבל היא עדיין יותר טובה ממה שכתבה שירלילי.שתיהן חרות.

וכל בעלי הכשרון שאתה מגן עליהם אז אם היה להם לא היו מדשדשים במי האפסיים
וקוראים לעצמם סופרים משוררים וכדומה…

אז לפחות שיעצרו קצת ילמדו ויחזרו עם משהו יותר טוב.

כי למרות הכל יש להם משהו.

ולך ידידי אל תהיה הנביא בשער.

טול קורה מבין עינך.

תלמדו פה לקבל ביקורת לעזאזל.

או תתבגרו!!

תישארי בתולה זקנה לנצח!

מכירה את זה, שאת קוראת משהו ממש טוב ואומרת לעצמך,
כוס אמק, למה אני לא יכולה לכתוב ככה? כבר שני שירים שאת עושה לי את זה.
יפה לך.

מהביטויים המתחנחנים האלה שבא לך לבעוט לבחורה הדפוקה
שפולטת אותם ישר בפה…

תני לי לשים עלייך רגע את הראש

תני לי שלווה שכבר לא קיימת

תני לי את החיוך שלך

תני לי לטעום את השפתיים שלך

תני לי חיבוק שימלא אותי כוח

תסתכלי עליי בחזרה

תעופי איתי לשמיים

בואי נלך לטיול

בואי לא נחזור

בואי נעלם נהיה לנו יחד

לא נרגיש יותר פחד

תשימי עליי את ראשך חזרה

ונזכה לנו לשלווה

בואי נהיה מוקפים ברגשות

בואי נכבה את האורות

בואי נלך

בואי נעוף

לא נשאיר הודעה פשוט נעלם

בטח מישהו יתעלם..

לא נרגיש יותר פחד

את באה ילדה?

כאן כבר אני מת

ראשי בעננים גופי בתוך שטחים

אני מנוון כבר

נתנו לי אפשרות שנייה

אתך אני רוצה לנצלה

אתך אני רוצה לחוותה

רק תתני לי את המבט

תרביצי בי חיוך

כי נעלם אני מכאן

לא רוצה כבר לחיות זמנים שהיו

1.
זה היה באנגלית

2. זה היה מדוקלם בקולו של ג'ים מוליסון

מבינה

זה אוזל כמו

חמאה מול השמש

או יום שנגמר

לביאה מתנשמת

עינייך מכות

במילים רעבות

מסתתר כמו נקניק

בכריך של כבוד

אז תגידי לי רגע

לאן את עוברת

אשלח לך בלון

שפוצץ בקוץ ורד

הייתי נוגע

אבל אין לי לאן

או הייתי קפוא

כמו בובת פורצלן

את שוברת ממני

צללים ללא רוח

גופי משותק מול

גופך הקרוע

תגידי מילה

שתפשיר את ידיי

או תגידי לי בוא

או תגידי לי די

כי טעיתי אצלך

לשעות ארוכות

יצאתי לרגע

לשתות ולרקוד

יצאתי, תיכף אשוב

היו לך יותר טובים ,תנוח קצת כמו כמה פה,

על מנת שתשתפר ,לא חייבים לכתוב בכל מחיר,

בכל אופן זה כתוב מאד כבד וצדקו אם אמרו לך

מאולץ.

אני מאחלת לך כתיבה יותר טובה

ג'וס

מבלי ללכלך על אחרים

להיפך, תכתוב, תכתוב ותכתוב, דבר גורר דבר.

תגובתך לא לענין אולם היא מאפיינת את הרדידות שקיימת
פה.

לא מסוגלים לקבל ביקורת .היצחקתם אותי.

ג'וס

לינטי, אני ותקווה בעקבותייך. תזהר.

ואז מגיעים ל"יצאתי לשתות לרקוד" ונתקעים,

והשורה הסופית, "תיכף אשוב", היא כבר ממש עצם בגרון וכואב
בעיניים.