15-5-2001 עד 17-5-2001

המפקד שלי מקניט,

אני מתעלמת

עלי הוא מביט,

אני מתעצבנת

אומרת לו שיפסיק

שלא ינדנד,

מזכירה לו שהוא עתיק

בלי לפחד.

נחמד לי איתו

לא מרגישה מאוימת

אני רק לא בטוחה

שאני לא משקרת.

שכבר כתבתי לך בעבר

הכתיבה שלך כל כך מינית ובתולית ,שאני כאישה מריחה

אותך ורוצה להשכיב אותך

יש הרבה בשירים הנאיבים שלך תמשיכי!!!

ג'וס

הכתובת:http://www.kidumcomp.co.il

תהנו

אני צועק

אתם לא שומעים?

אני בוכה

אתם לא מסתכלים?

אני נפטר

אתם לא מלווים?

אני נעלם

אתם לא מחפשים?

אני נשכח

אתם לא זוכרים?

אני חוזר ואפילו לא שמתם לב

לא שאלתם מה קרה

לא התעניינתם באיזה מסע

רק פנים אתם עושים

מתי שאת שגעוני אני מחצין

את שלוותי אני מאבד

וחולם על הזדמנות שנייה

סליחה על ההתנגשות בעבר

אהבתך היא נושים שחומשו על ידי

במסעם לגבות חובותיי ההולכים ותופחים.

והזמן לא לטובתי והריבית שלך חונקת.

שכיר אהבה כמוני לא מורגל בריבית שוקאפור

שכלליה נוסחו בפנייך. חמישה אחוז ביקורת לשבוע,

עשרים אחוז ספק לחודש. נרצחתי. כבעל חוב

אברח מארצי. לא המצאתי את זה כבר ברחו לפניי.

לין טין טין, הו כלב מנומל

לין טין טין, הו כלב מנוול

אותך הלי פיחלצתי לפני שעה קלה

ואיך זה כבל נכנסת לפולום בצהלה?

כזה הוא לין טין טין, הכלב העדין

תגידי תקווה-מאמי, איפה הסכין?!

לומר שכתבת משהו מקורי.רק למה האלימות?

הבוטה הזו?

לתינוקת שנסעה מעבר לים

אביך בדמיונו טווה את חוט חייך –

ניצן-אדם שהביאו מלאך.

עולם שלם נברא אל מול עיניך,

התבונני בו, הוא כולו שלך.

הרווי סקרנותך, השביעי מבטייך,

כי כל חלון שעבורך נפתח

הוא עוד תמונה במחזה חייך,

בתאטרון שלך עכשיו עולה מסך.

אביך בדמיונו נושק לחיוכייך

כי במוחו מוטבע צלם-דמותך,

ובאוקיינוס שבינו ובין צחוקייך

שטים געגועיו שוב לראותך.

אני עושה הרבה דברים בזמן האחרון, בלי לחשוב יותר על
ה"למה". עושה לשם העשייה, כי אם אני עוצרת אני נשברת.

אפשר להמשיך לחיות כך, אתה יודע, אפשר לחיות כלפי חוץ כאילו זה בפנים.
ואתה כבר אמרת שאני האדם היחיד שאתה מכיר, שיכול לחייך חיוך רחב ,להגיד
שהוא מרגיש "חרא" ולהתכוון לזה.

אבל בלילה, בחדר, לבד, אתה לא יכול להיות אלא עצמך.

ואני עכשיו אני, וכל הקירות כאן יודעים ואפילו המראות משקפות את כל מה
שאני מנסה להסתיר.

אולי אני ההחלטות שאני עושה או האנשים שאני אוהבת.

אולי אני כל הדברים שאני שונאת.

ייתכן ואני כבר לא מה שהייתי פעם , אלא רק זיכרון של עצמי שחושב שפעם הוא
עוד ישוב להיות.

יכול להיות שאני כל מה שאנשים רוצים שאהיה.

אולי אני הטעויות שלי, אולי ההצלחות.

יכול להיות שאני הבחירות שמעולם לא היה לי אומץ לעשות.

אתה ממשיך לבוא אלי, חודר אל עולמי הקטן ומכניס אליו את החיות. וכשאתה
הולך אתה מדגיש את הדממה הגדולה שהייתה בו. כל כך מדגיש, עד שלפעמים אני
רוצה שתפסיק לבוא.

וכשם שאתה בא כך יום אחד אתה תפסיק להגיע. ככה סתם בלי אף מילה, וזה יהיה
בדיוק ברגע שבו אני כבר אתרגל לכך שאתה בא. וזה לא ביחד מה שיש לנו, כי
אני מרגישה לבד….אין לי ביטחון של ביחד….

אתה חושב שללבד יש תרופה?

אני חושבת שזה ממאיר.

כי לפעמים, יש דברים שמוזר לעשות לבד ואני גם לא רוצה.

נמאס לי שאני מבינה במכוניות , גם לי בא להיות עם פרצוף חסר אונים כשאני
נתקעת בכביש, הבקיאות הזאת היא שנים של עצמאות…שנים של לבד…אני
והמכונית ……בא לי לשבת במושב שליד הנהג ולתת את ההגה למישהו
אחר…שייקח אותי מפה.

אני בעיקר בוהה. בעיקר בוחנת. בפנים יש בי ידע בנושאים שבהם התעניינתי כל
חיי. אבל כבר נדמה שאף אחד לא מעוניין לשמוע. אז זה נסגר ונשמר בארכיון.
כל השפות שלמדתי, האומנות שידעתי, הנגינה הכל….הכל נשמר בבוידם של
הזיכרון למקרה שיום אחד אצטרך להוריד לאבק ולעשות שימוש.

אתה חושב שפעם מישהו ירצה להכיר אותי על כל בוריי על מי ומה ואיך שאני?

שירצה להקשיב ולדבר ולא יחשוב שמזיינים לו את השכל, אלא באמת ירצה לשמוע
וירצה לספר לי גם הוא ….אתה חושב שפעם מישהו ירצה להכיר אותי….עם כל
המגרעות שבי ….

לפעמים אני חושבת שחבל שאני יפה, וזאת לא שחצנות, זאת לא יהירות. כי לפחות
אם זה לא היה, הייתי מבינה. לפעמים אני רוצה להיות יותר טיפשה, או מתוסבכת
, מאותה סיבה.

אבל זה לא קרה, ובמצב הנוכחי קל יותר להעמיד פנים שהכל בסדר. קל יותר
לאנשים לחשוב שאין שום דבר רע שקורה אצלך, קל להם לחשוב שאתה לא פנוי שאתה
לא לבד….קל להם לחשוב שאתה משהו שאתה לא.

אולי אני הרבה דברים, יכול להיות וייתכן.

מה שבטוח , שעכשיו ברגע זה…… אני כל מה שלא רציתי להיות.

נמנעת מעצמי והולכת.

בואי הנה,

תשכבי ותפסקי,

כואב לך?

בעיה שלך.

http://stage.co.il/Authors/1670

האהבה שלך לא עוד טהורה

בלעדייך השמיים כמעט אותו דבר

אולי מטים ליפול קצת אחורה בעקום

וגם בוץ דבק בשניים עננים

אבל בבית החזה מתרחבת ידיעה

של שקט מדושן. גם אם עתידי

תגיד, מה שלומך?

האם קולי הולך אליך

בין הבתים

לפעמים?

לפעמים, בועות קטנות של חושך

נושאות אלי את טעם עורך

יפה, כמו תמיד

קראתי כמה פעמים

פשוט וחודר.

זה פתק זה?

למה לי אריה? משתזף בשמש….מקורר בחורף…מתהפך מצד
לצד….לא עושה כלום.

כשאומרים גבר אריה הכוונה היא לנמר של נייר.

אבל כמה שאתה כותב יפה….

יכולתי עכשיו לחנוק סוס עד מוות במקום

לשבת ולסחוט את המוח לכדי שיר.

הייתי עושה זאת אילולא רציתי לראות את

מוחי הופך לקלמנטינה במכונת הסחיטה

הפואטית של הנפש שלי.

והסוס שניצל מחמת זעמי היה בוודאי מדלג

מעלי, אלתוך מכונת הסחיטה,

והופך למיץ באחת, מיץ מעודד ומחייה

כזה שהורג חלודה.

מחפס כותב לכתבית תקציר לספר בעברית בן 200 עמ'

התקציר המבוקש צריך להיות 10-20 עמ'

וחוץ מזה שזה הובן כבר בת'רד הקודם ובדיחה שממחזרים
אותה הופכת לבדיחה את זה שמספר.

אני כועסת שאמלתי לגלוק שהוא חמוד והוא לא ענה לי. אז
דיקטי, תשחיל אותו. תלאה לו מה זה. גלוק טיפש.

איזה גרוק אובססיבי אני,פעם הייתי מגהק, עכסיו נדבק לי
הסמך הזה.. די! סא סמך, סא!

הוא לא רוסה המניוק

סמך דבק זה..

אגודה ישראלית למדע בדיוני ופנטסיה מכריזה על תחרות
סיפורים קצרצרים. פרטים בלינק:

http://sf-f.org.il/story.php3?id=121