5-5-2001 עד 6-5-2001

שיר זה מוקדש לך:

זחילתו של התנין המעורפל באור כשדים

רגל על רגל על רגל בוגנוויליאות סבוכות פתלתלות

סקרנות נוטפת מצלתיים בתדהמה

מחטי ארנים על שלג מלוכלך

קלמנטינות רקובות אל תלכי בשביל

אגסים רקובים יש בשפע השנה.

צווחות הטווס לא ישתוו ליופייך המזהיר

כמלון דרוס מונח, קן צרעות רוחש שם.

כרקבון מתפשט את טסה בעיר

אינפקציה זדונית

אין כמוך לימונית.

מופיעה פה את מפרישה את הפרשותייך הירוקות

מכל חורייך וזבי החוטם משתרכים אחריך, מריחים את יחומך ואת ערוותך הנוטפת
את מיצי ריקבונך.

מביקורי בפורומים אחרים לא ראיתי השתלחויות כאלו

על כותבים .

ג'וס

יופיטל, אם לא היית אנאלפבית לחלוטין, אולי היית שם לב
לעובדה שלא ציינתי שום הפלשות לקטליות או אחלות, לא קיללתי, לא השמצתי, לא
קטלתי וכיוצא בזה. כתבתי שיל אהבה ללימו. מה יש, גם זה לא טוב?

זה לק מלאה עד כמה התגובות שלך, מיץ פטל מעופש אנדלוגינוסי, מנותקות
מהמציאות האובייקטיבית באשל היא.

אדיוט.

לימו כונפה

רוטנת כארמדיל

רעב ומוגלתי

יאללה תתפגרי(תתפגלי)

חרא

לחיצה במותניים פנימה-

שרירים אלכסוניים ביחד

במקהלה שלמה

מתאמצים יחדיו כמו עדת -כלבים

נובחים פנימה -ועכשיו

שרירים טבעתיים מחלצים

גוש חום בהיר (שתיתי תה עם לימון)

הגוש לא נפרד ממני

לא לפני

שאני לוחצת חזק וקוטעת את מחזוריותו

שעה שהגוש משתשל ממני כמו נקניק דם

מופרשים ממני גייזרים שלמים

של מחזור אויר חם

מה שנוד קטן יכול

ליצירת גוש החרא המושלם.

אשרייך וטוב לך.

עלי והצליחי

ככה תמיד שאני מתחילה אני כבר למעשה גומרת.

בכל אופן,

קראתי דברים גרועים יותר בחדרי שרותים ,אולם ברם השרותים בדיוק לצורך זה
עוצבו ,כדי שברגע אחד שבו כל אדם ,ברגע שבו האדם הזה ,נוטל את תכונות השפע
האצילי שבו ,הוא כנראה רואה עצמו מיד בתום החירבון ,אז כשהוא שוטף את ידיו
,ומחזיר לעצמו את ההבעה המלאה והשלווה של היותו רגיל וכרגיל ,אז למעשה הוא
כבר מחוץ לפורום הזה.

מיטב דברי הספרות אולי היו צריכים להכתב בחדרי שירותים ,באסלות לבנות
,ודלתות ירוקות ,עם מיטב הגראפיטי הזה שכולם מכירים פה בחדר השירותים הזה.

מיטב הסופרים כתבו את מיטב היצירות לפני ואחרי חירבוני חיריונים מלאי קאקי
,להבדיל מהגישה הרומנטית שמנסה לסתום את האף ,אף שאינו נסתם ,ומנסה ליצר
תובנות חסרות ריח.

מקריאה רציפה ,באתי להבנה שמהיום לא אכתוב יותר בשולחני עם מנורת הפלורסנט
המלבבת.

מעתה בעוד מכנסי הג'ינס שלי מופשלים למטה ועליהם תחתוני השחורים ,וערוותי
החשופה עדיין לחה ומעט מהשתן הצהוב מבליח על קצות שערותי ,אז אכתוב את
שירי .

עשיתי נסיון ,ואכן הצלחתי להתנקות מכל מיני פגמים שאיפיינו את שירתי .

בעלי אמנם חושב שאני מגזימה ,אבל מה הוא מבין בכלל?

אין לי צורך בפורום אגב ,ולו בגלל שנייר הטואלט שלי הוא ריחני יותר מאשר
הנייר שמוצע פה ע"י יואל.

אולם הרעיון לכתוב בשירותים עלה בראשי פה שעה שקראתי איך משתחררים לאויר
גזים רעילים במדומה פה בין כותלי הפורום החביב.

תודה ותבוא הברכה על כותבי הפורום.

זה קצת חורק כי אחד מהם מיותר, ברם אם לשירותים
התכוונת, אין ספק שמה שכתבת הוא חומר משובח לניגוב התחת. סחה.

שהתנקז לתוכה בלילה.

אחתום בגורלך:פריחה, שמנה, מסריחה ומכוערת.

אהבתי לאללה, אחלא הסבר.

רקדניות דבקה עושות אותי שיכור,

כשחם לכולם אני קופא מקור,

אפרסקים בשלים גורמים לי בחילה,

ואת נראית כל כך אומללה,

חתיכת בתולה,

בתולת הילולה,

יפה לך הדבקה,

יפה התנועה.

יפה לך רקדניות דבקה. פרנציפ.

לא כל כך הבנתי למה את מתכוון, לימו חביב עד מאוד.
מעוניין לשמוע עוד.

מעגלים של חיים

עוטפים גרעין טרגי טהור

מחביאים

ושכבות

ושכבות

שכבות של מודעות –

מעל פני השטח החרוכים

מעל פני הקפואים

הכל נשרף ב

עצמיספרה

(הכל מלבד המילים)

ושכבות מודעות ויש גרעין טראגי טהור אז מה בעצם מוצפן?

אבל העצמיספרה זה ביטוי יפהפה, וואלה באמת.

נסעתי ברחובות כפר שמריהו, כשחלונות הג'יפ היו פתוחים
והמזגן פעל.

קור נעים הכה על פני והרווחתי גם את רוח המציאות שנשבה פנימה בעירבוליית
טמפרטורות ורעש משכר.

"היי איש, הלו איש", קרא לי ילד קטן ויפה, " בוא ,בוא אמא
שלי עושה מבצע", סימן בידיו והובילני בריצה משובבת נפש, אל אמו שדמתה
לו ביופייה.

עמדה מבוישת ומאולצת חיוך בפרדס בין רשפון לכפר שמריהו.

"מבצע ?" שאלתי לפשר העניין הדי ברור אך זקוק לאישור.

הוסברתי שהילד חייב לצאת מחר לניתוח השתלה, אחרת ימות.

לכן מכרה את גופה למענו.

חסרו לה עוד שבעת אלפים דולר.

"תיתן כמה שאתה יכול בשביל לעזור, אעשה לך מה שאתה רוצה במסגרת חצי
שעה- חצי שעה (הסבירה) כי אני חייבת לגייס עוד כסף במגבלות הזמן מאנשים
נוספים."

ראיתי בכך הזדמנות להיות אלוהי, לפחות אלוהים מבחינתה. החלטתי לתת לה את
מלוא הסכום ללא תמורה ולחסוך ממנה את ההשפלה. אם כבר אלוהים אז עד הסוף:

חייכתי בעצב מבין, אך התניתי את הכסף בדפיקת הילד.

הוכחתי בפניה שמבחינה סטטיסטית אין לה סיכוי לגייס כל כך הרבה כסף בזמן כל
כך קצר והיא הסכימה איתי, הבינה שאני רציני אחרי שהעברתי לידיה את
המרשרשים בשטרות שקליים.

בכתה וקראה לילד לעשות "מה שהאיש יגיד, תהיה חזק (לטפה בשיערו), קצת
זמן וזה יעבור".

התכנון היה שאחרי שאפשיט אותו ואכנס לתנוחת הדוגי, ארד מהעניין, בדיוק כמו
שאלוהים ויתר בסוף לאברהם בעקידת יצחק.

אלא שמשהו התפקשש. שנייה לפני שהייתי אמור לעצור, המשכתי הלאה והתחרעתי לו
על התחת. איני יודע אם מת מהדימום או מהסטראס הכללי, אבל בסופו של עניין
נפח את נשמתו אז מי סופר.

האם התייפחה באימה קורעת.

ליטפתי את פניה באמפאטיה, באמת עצוב, הילד שלה מת אל מול עיניה בנסיבות
בלתי סימפאטיות. "תראי, אני מבין את כאבך, אבל עשית את זה למענו- הרי
ברור שלא היית מצליחה לגייס את הסכום, אז היה מת ממילא, לפחות עשית את
המקסימום והוא מת שלא בגסיסה ממושכת מידי".

הנהנה אולי כי לא היה לה כוח לחשוב כשהצער שלט בה.

בקשתי שלמען ההגינות, תחזיר את כספי חזרה, הרי השתלה היא כבר לא תעשה לו.

לא, אלוהים אני לא.

http://stage.co.il/Authors/1670

תתפגר, נטול כשרון שכמותך. כמה זבל אתה מייצר, כמה?
ראבק!

באמת.

אבל זה כמו תאונת דרכים, הייתי חייב להסתכל.

אפשר ללטש קצת את הכתיבה אבל הגרעין חזק.

אהבתי.

אורי און 2001

כמו מסיבת נצחון

והגנרליסימו על המרפסת

שכור מרחש המון

נזכר בתנועה הגורפת

שוקל אם לחזור לארמון

חלציו בו כאש מלהטת

כגנרלים יש לו חזון

שדבק בו כמו חטוטרת

זה עסק של ביש בזיון

חזונו הוא לשון מזנבת

ככה לי בעומקך

אחוז מיני שכרונות

יוצא עיוור

אל הדרך

ח ב ל.

בקיץ בים בתכלת

נוזלת לי על היד

את בכלל ארטיק משמש

קולעת צמות מעורי

יא בן-זונה אחד (במובן בחיובי של המילה), הזכרת לי את
הקיץ!

הו, געגועים שורפים,

כולי צמרמורות ושרעפים.

כל מי שהיה לפני

(וברור שאגע בנקודות כואבות)

רק חשב שהיה לפני

לי זה ברור כמו המוות

נקודות שמצאתי אני

לא ידעו לפני

ומי שישוב לחפש

יזכור שהיה אחרי

ויידע שהיה זה ברור

ברור וחד כמו המוות

ואם נמשיך באותה גישה מלאת רטינות הידועה גם בשם מוצאי
שבת:

רחוק ומתוק הוא הריח

שאת שמו כבר הספקתי לשכוח

והייתי כאחד הגנבים

המגלים כי הכספת ריקה

ובמבוכתם המתוקה להפליא

מעבירים את עצמם לגור בה

ואת להט החרב המתהפכת

אם יורשה לי

לנכס אותה לעצמי

ידעתי משני כיוונים

כדוקר מלהטט הפכתי

ובי היית כחרבי

בלשוני פרמתי

חוטים חוטים של צער

מה שהיא ראתה

מנקודת מבט לשונית

ספק אם ידעת בעצמך

בין שיט עונג כזה

לברירת מחדל גחמנית

היא לא רק הכירה

גם קראה זה בשם

נדמה לי צער העונג

על משקל

עצבונות מתוקים

לדיקט הזה בקושי יש פין בשביל להשתין ועד כמה שאני
מבינה עם הלשון שלו עדיין לא עושים ילדים B-) .

חוץ מזה שהוא מריח מחרה.

אני מתפלאת עלייך !! ואת אנינת טעם וריח.