5-5-2001 עד 5-5-2001

רגעים קטנים של אושר

רגעים קטנים של אושר עושים את ההבדל,

בין שלמות של גוף ונפש

לכוחו של ההרגל.

להביט אל תוך עינייך, לגלות בן אהבה,

לקרוא את מחשבותייך, להתמזג עם התקווה.

של אנרגיה מפכה,

אל על נוסקת היא וממריאה,

מקיימת הבטחות,

משלימה את הבריאה.

לתנות באהבים, לאהוב בין הסדינים,

לחוש בחום המתפשט בפנים.

בחולשה האוחזת כשמתחבקים,

כשמלטפים,

כשנוגעים,

בחיוך המתהווה, בסומק המתפשט בפנים.

להקשיב לנשימותייך, כשעינייך עצומות,

לשאוף עמוק את ניחוחותייך,

להשתכר מן הריחות.

להתפעם מיפי פנייך המשתבח עם השנים,

כמו יין טוב, ארגמני,

בשדה אדום של שושנים.

לנצור בלב את הרגעים, זכרונות הם,

פיסות חיים.

לשמר הציפייה, ההמתנה ללא נודע,

לרגע קטן של אושר,

לרגע הבא.

לשתול את פירות האהבה, להתפעל מנביטתם,

להתרגש מתמימותם, להסתנוור מאורם,

להיכבש מחיוכם.

להתגאות בחכמתם, להגן עליהם

מן העולם.

כשהלב מחסיר פעימה,

נמס כשעווה,

ברגעים קטנים של אושר,

ברגעים של הארה,

כשפירות אהבתנו,

מגישים בחזרה,

עוצמות נשגבות של אהבה.

להתעטף בכיסופים, כשאת הקן הם עוזבים,

להתמזג בעולם,

לבנות חיים.

למחות דמעה כשהם שבים,

להקשיב לסיפורים,

להנהן בראש במקומות המתאימים,

להתמלא געגועים.

לימים אפורים, של שגרת חיים,

לניצוצות המופלאים של אותם רגעים,

שהבליחו, כך סתם, ללא תובנה,

שהחדירו לנשמה את האמונה.

שרגעים קטנים של אושר,

הם ליבת החיים,

שרגע קטן של אושר,

הוא ממד נסתר של אלוהים.

לשלב ידיים, להביט אל השקיעה,

להקשיב לאדוות המים,

להתפעל מן הבריאה.

לחרוט בסלע, מילות אהבה,

להבטיח נצח,

לשמר את התקווה.

לתת לדמעות לזלוג, בבליל של עצב ושמחה,

בוהקות הן על לחיינו,

תרות אחר קצת מנוחה.

נחות על שפתותינו, מלוחות הן ואוגרות,

רגעים קטנים של אושר,

כמיהה לזכרונות.

אך כשעינינו נפגשות הן,

מבעד למסך הדמע,

הבזק מסמא של אושר,

פורץ מתוכן,

בונות עוד רגע.

רגע אחד נוסף של אושר,

של אחדות של גוף ונפש,

של אביב פריחות וסתיו

כי רגעים קטנים של אושר,

מאבדים את עקבות הזמן,

כל עוד את בי מאוהבת,

ואני בך מאוהב.

גם אשתי אומרת שאני מגזים בתיאורים אבל זה מה יש.

את הנסיון הראשון קראתן?

וכן, אם אחליט להשאר ולפרסם כאן, מי שירצה לקרוא ולהבין יצטרך להקדיש זמן
לקריאה. אנ'לא כותב חצי עמוד.

לשם שינוי בפורום הזה .

אתה יכול טיפה לקצר, אבל ממש טיפה? הרי אם היא עולם
ומלואו, אז למה לבזבז כל כך הרבה מטאפורות (רובן שחוקות, כמו שדה שושנים
אדומות, משתבח כמו יין וכו') שכל מה שאתה רוצה לאמר הוא אהבה?

כן, יש פוטנציאל (לא יודעת אם שירה זו המילה הנכונה, אבל טקסט להלחנה זה
בהחלט יכול להיות) רק להדק קצת, לקצץ פה ושם ולהעיף קלישאות. לכל שבת יש
מוצאי שבת, לא ככה? (וזה הכי שחוק שיש, בליב מי).

זה יפה ומקסים

אם כי בזבוז משווע, לפורום בו מלקקים אצבעות

מדברי הבל למינהם,ונמנעים בסלידה מופגנת

מכל יצירה שיש משהו יפה שנוגע באהבה.

אם למשל תכתוב על רצח, התאבדות,טירוף לכל סוגיו

התעללות בחיות,וכד' תקבל תגובות חמות ואוהדות.

ורצוי שיהיה גימיק כלשהו, אחרת חבל על הזמן.

אני מקווה שאתה מבין את הציניות שבדבריי.

אך חוץ מזה כתיבתך יפה בעיני.

כשמוזיקה מזרחית משתלבת עם ריחות שתן מהרחוב, וקינות
חרישיות של נשים בשלות נטמעות ברעש של שואבי אבק,

ומושיקו מהמכולת מוציא דאבל-שש בשש-בש, ולאילנית הכוסית נמרח האיי-ליינר
הסגול במורד העפעף,

אני לא יכול להפסיק,

לא רוצה ולא יכול להפסיק,

לחטט באף.

אל תשכח את הגולגולים להשליך ולא לתחוב לפה כתמיד.
תגוון, מותק, תגוון.

שיר אליפות למכבי חיפהאמילי בן חמו

אדום הוא צבע הדם,

כחול הוא צבע המים,

צהוב הוא צבעה של השמש

ותכלת הם השמיים.

אבל הירוק הוא הצבע שלי

הצבע שאני אוהבת.

הצבע הזה של הקבוצה שלי, הקבוצה שאני אוהדת.

אריק בנאדו ואלון חרזי

מובילים את הקבוצה.

בניון,פראליה וקלשנקו

כל משחק נותנים הצגה.

ניר דוידוביץ' הוא החומה

שעומד בין הקורות,

השילוב של מיכאלסקי וז'אוטאוטאס,

בקישור עושה נפלאות.

יעקובו וקטן הם אומנם צעירים

אבל יודעים להבקיע שערים

ז'אנו וקייסי הם המגינים

שעושים עבודה מצוינת באגפים.

אוסטרובסקי עושה עבודה טובה

וראובן עטר הוא הנשמה של הקבוצה!!

וואליד באדיר ומנור חסן הגיעו רק השנה

אך מתי שעלו לשחק,נתנו את הלב והנשמה.

רפי כוהן מהיר כמו ארנבת

ופרץ הוא שוער מחליף, אך מצוין

ושוב עוד מילה על עטר

שהוא הסמל של הקבוצה..

ויש גם את הצעירים,שמחכים לפריצה הגדולה

עמי טייאר, יואב זיו ושי דהן שבמילואים נותנים הצגה.

אלירן אלקיים נפצע מזמן,אבל,

עכשיו הוא מצויין

ואי אפשר בלי אברם גרנט

המאמן הבלתי מעורער..

זוהי כל מכבי חיפה

הקבוצה הכי ירוקה.

זהו סיפורה של מכבי חיפה

שהיום היא אלופה!!!

61 שנים טובות וגם רעות,

ידענו לקחת גביעים,וגם אליפויות..

קבוצה מוכרת באירופה, שכולם מכירים ומעריכים

והנה שוב אנחנו אלופים!!!!!

ולכל אלה שהתלוננו על חוסר מקוריות בפורום,

אני מאמין שעכשיו,כשבאתם על סיפוקכם, נוכל לחזור

לשיגרה של שירי אהבה נכזבת ויל"ל.

אלפקה – מה אתה חושב ? המבנה הריתמי מכיל בצורה

קוהרנטית את החריזה ?

אורי און 2001

תודה על המחמאה אבל לא ממש הבנתי אחרי זה!!!

בכל אופן יש לי עוד מלא שירים אבל לא לפרסום!

תנסי כאן להבא. אני בטוחה שסובלנותם גדולה משלי.

רצף. מישהו יכול ללנקק את הרצף?

תודה מראש.

על כל פנים, 'המכלה' הופיע בשעתו ברצף של אמסטרדם,

המון זמן חיכיתי להמשך

שמחתי לגלות שבוע שעבר שיש אבא לסיפור הזה

וזה כל מה שאני יודעת…

אולי עכשיו יבוא לו להמשיך את זה?

ולהלן הרצף כפי שהופיע בשעתו

אמסטרדם 1

אמסטרדם 2

אמסטרדם 3

המכלה

(אני לא זוכרת את המיקום ברצף, אבל זה היה באותו איזור)

האקדח

במובן הרחב, זה נראה קשור בכל זאת

החומר שלך פשוט פיצוץ. בכמה רמות מעל הכל. חבל מאד
שהפסקת, אם הפסקת.

מקווה שתחזור ואם אתה ברייטרס בלוג, שיתפנקק.

תראו, אני די נבוך לספר , אבל הנה הסיפור שלי.

הכל התחיל כשחבר שלי, נקרא לו גל, ביקש ממני להצטרף אליו לטיול בעיר.

– עזוב אותך, תן לגלוש בשקט

– שוב אינטרנט? בוא, תראה עולם!

– טוב… יא קרציה… אני בא.

וכך יצאנו לנו שנינו , נעליים, מכנסיים וחולצה על הגוף, עלינו על אוטובוס,
ויצאנו לדרך.

אתם יודעים, אנחנו המושבניקים, לא כל כך רגילים לפקקים של העיר הגדולה –
אבל – כשחייבים – אז חייבים. בערך כשעה וחצי היינו באוטובוס, עד שהגענו.

גל מכיר ממש טוב את העיר , והוא הוביל אותי אל כל מיני חנויות שנראות ממש
טוב.

ואז הוא הציע, שנכנס לחנות חיות, שנמצאת ממש כאן, מעבר לפינה.

מה יש לי להפסיד? הסכמתי.

נכנסנו פנימה.

ואז – אתם בטח מכירים את ההרגשה הזו. הלב מחסיר פעימה, יש רעד מדהים בכל
הגוף. צמרמורת ארוכה – ונעימה. אז – ראיתי אותה.

התקרבתי אליה לאט. כשהיא הבחינה בי, גם לה היה קשה מאוד להסיר את המבט.
למרות שהיא הייתה בקצה השני של החנות , הרגשתי כאילו מצאתי את האחת.

התחלתי להתקרב אליה. היא נראתה לי נבוכה, כי היא הזיזה את המבט. עצרתי. אך
כשראיתי שהיא מסתכלת עליי שוב, המשכתי להתקדם.

היא נראתה מדהים. חיוך כובש, עיניים נוצצות ושיער שפשוט בא ללטף .

התחלתי לשוחח איתה, והיא ענתה לי בהנהון עם הראש.

ידעתי שזהו זה. אני לא צריך לחפש יותר. יצאתי ממעגל האבטלה. מצאתי את האחת
– והיחידה.

מאז אנחנו ביחד, כבר שנתיים. היא מפנקת אותי, ואני אותה. קונה לה הכל –
(אני הטיפוס המשקיע…) .

תכירו – קוראים לה נורית , או בקיצור נור.

והיא הכלבה שלי 🙂

נ.ב.

גל יצא משם עם דגים, אבל זה כבר ממש לא קשור…

שבת שלום לכולנו!

בברכה, זיו.

בעצם, שיהיה, ממילא לדמות אהבה גדולה לכלבה (קרי אשה)
הוא בנאלי להחריד. ונירית? נו, באמת.

אמרת עשרים וארבע? אחזור אליך בשלושים ואחת, עד אז אני בברייק ממך, גוד
לאק פור בוט' אוף אס.

מבריקה הצליחה להבין ישר שמדובר בכלבה ולא בבחורה, יש
בעייה בפואנטה.

כן… אני מבין למה היא שמה כל כך הרבה איפור.

כלומר, זה לא שהיא מלאה באיפור, זה שהאיפור מלא בה.

הלוואי שהיא היתה מפסיקה לשים שחור מסביב לעיניים הכחולות

שלה. זה מקפיץ לי את לחץ הדם.

אני יכול להרגיש את הדם שלי זורם דרך הרקות.

למטה לפה.

יורד מהלב.

מגיע לזין.

עובר לברכיים.

נספג בכפות הרגליים.

נטבע באדמה.

"למה אתה שותק?" היא מוצצת את הסוכריה.

לדעתי היא קונה גם יותר מדי סוכריות על מקל. סוכריות ענקיות

כאלו, אדומות. אם לועסים אותן אז השיניים נהיות דבוקות אחת

לשניה. היא תמיד מוצצת איזה רבע שעה, ואז לועסת את האדום.

הלסת שלה נהיית קבועה, והיא פוקחת את העיניים הכחולות שלה

המלאות בשחור.

נושכת את השפה התחתונה האדומה שלה עד שמתחיל לזרום לה דם.

למטה בפה.

יורד מהלב.

מגיע לכוס.

עובר לברכיים.

נספג בכפות הרגליים.

נטבע באדמה.

אחרי שהסוכריה נמצצה עד כלות מה שנשאר הוא לבן
(הסמטיק) ולא אדום. לא ככה?

סתם הטריד אותי ומטוב לב גם שיתפתי.

מלהיב ,אומנם יש פה נסיון לתרגיל של מחזוריות

כביכול מתוחכם .זה יפה בעיני.

אבל הכתיבה על הפנים.

מתח פנימי חריף הנבנה בין ניגודים

ויחד עם זאת תחושה של פסיביות כזאת, השלמה

צבעוניות מעניינת

תחושה של אין חיבור

משהו כמו מחאת האין חיבור

(אז למה אתה שם)

לא כל כך מפותח עם ביקורת כזו.

אולם כל אחד זכאי במיגבלותיו לומר משהו.

כמו כן, קבלי ח"ח על תשומת הלב האינסופית

(ד"ש ליופטי)

ותרדי קצת מהיומרנות המדומה שלך.

התגובות שלך ילדותיות להחריד.

אין לי מה להגיד. אהבתי.

כמו ללקק דבש

כשברקע לאונרד כהן

ירסן בקולו את המתיקות

או ייתן לה קונטרסט יאה

ככה אני לדובשך, מדובשי

וגם מעוקצי

או לחילופין שוקולד מריר

שתרזה סאלגיירו באדיבותה

תמתיק לנו בתמימות

ככה אני לדובשך, מעוקצי

וגם מדובשי

מחפש מחפש מה מחפש אולי טרקטור מסוג שופל כזה עם כף גדולה מלאה חול שאפשר
לסוע עליו על הכף רחוק רחוק לאופק או לא אולי סתם בכבישים סגורים כאלה כמו
של יום כיפור ולא אכפת בכלל שהכף תסתיר ולא אכפת אם חול ישפך

ככה יפה

כמו ילדים שחוזרים עם בוץ ברגליים ושוקולד על הפנים.

כוס זה משהו וירטואלי בשבילך.

כאישה לא הייתי נותנת לך לרדת לי . מסתתר פה פסודו

גבר נכה % 100 גם בזין וגם בלשון.במובן המטפורי של

העניין.אני חושבת שבקלות תמצא מישהו שינענע אותך

כמו ביום הושענא רבא של סוכות .

ג'וס

מחבבים אותך בחזרה.

ומשלומך?

מילין דולר כפרה

בדיוק חשבתי לצאת בהודעה שתקרא לך לחדש את הטיוטות, זה עומד על #1765 בערך
לא?

ושלומי?

חונטות ובאלגנים את יודעת, רק שאין במי להכנס כאן יותר, אולי תחזרי
לתפקיד?

הטיוטות שאני כותבת עכשיו הן מהסוג שממש ממש לא לכאן

🙂

אהבתי במיוחד את מטרידי האודיגו, כמעט התקנתי בגללך
שוב את התוכנה המעצבנת ההיא, כדי שיהיה לי על מי לפרוק כעסים.

ובאיזה צבע התחתון שלך מותק?