|
עכשיו זה באמת נגמר. למרות כל מכתבי הפרידה הקודמים,
כל שירי הסוף וכל עוויתות המוות הקודמות, עכשיו ידיעת הסוף מוחשית מאי
פעם, מוצקה, בעלת נפח ומשקל, אנחנו יכולים לגעת בה ולטעום. מרה כמו
החלומות הכי גרועים. וכשאמרת בבכי, א. כאן לידי ומתאפק לא לקחת את הטלפון
זאת הייתה סגירת מעגל, מסך הארגמן של הקבארט הכי מוזר שאי פעם ראינו, ירד.
איך ערב אחד בא אליי, עייף מסיומים ורעב להתחלות, רואה אותך שם, את שיר,
את זה אני זוכר לעומת השם שלי שכבר נשכח. איך מתמודדים עם לב שבור את
שואלת ואני מחייך ושואל אותך, אם תדעי את התשובה תגידי לי אותה, אני צריך
אותה, מי שבר לך את הלב? ומי שבר לך?. שעה אחר כך מתקשרת. קול רך וחכם, על
מה דיברנו, אלבר קאמי, אכסיסטנציאליסטים צרפתים, אני רזה ואין לי ציצי,
אני לא אוהב משחקים, גם אני לא, אתה לא אוהב שופעות? לא אני מסתכל על ציצי
בעיניים אבולציוניות, פעם ראו בו סימן לפוריות, היום כבר לא, איזה שפתיים
יש לך? לנשיקות ולך? מלאות וחושניות, נדבר מחר? נדבר.
למחרת: אני באה במונית, עשיתי תאונה לפני כמה חודשים, ייקח לי קצת זמן
לחזור לנהוג. אני במספר שלוש א זה מאחורי ב, ב קרוב לכביש, א מאחוריו, טוב
אני אגיע. טלפון , אני למטה, לא מוצאת, אתה יורד? אני יורד והיא דווקא כן
מצאה אבל רצתה כנראה להוריד אותי למטה, יושבת על מעקה האבן של החנייה,
לימים נסתכל עליו בערגה. אני מתיישב לידה, חודש מרץ תשעים ותשע היה קריר
אבל אני בחולצה קצרה, מתיישב מסתכל עליה בחיוך גדול, חיוך גדול גם אצלה.
נעלה? נעלה. עולה במדרגות, היא אחריי, נכנסים הביתה, לחדר שלי. בקבוק מים
מינרלים עם פטל קר בתוכו, הפה יבש אצלי וגם אצלה. חושב: יפה נורא. רזה כל
כך, טייץ שחור, מגפיים שחורות סוודר צמוד שחור, מעיל עור שחור. המעיל
יורד, אחריו הנעליים. מתיישבת בקצה המיטה. על מה דיברנו? את אלבר קאמי ואת
הציצי אני זוכר מהטלפון הראשון אבל מהשיחה הזאת מה? אני זוכר את הטון הרך,
מילים בצורת צמר גפן. שעה עוברת, שעתיים ושלוש, בקבוק פטל נגמר, אני מכין
לנו חדש. אני ילד בן שש עשרה שוב, נזכר איך הייתי סופר עד עשר במצבים
כאלה, שאתה מגיע לעשר תנשק אותה, לפעמים הייתי סופר עד עשר אולי שמונים
פעם עד שהייתי מנשק, לפעמים בכלל לא מנשק ואז הייתי מצטער. יש לי שאלה, את
מרוצה ממה שגילית? אם לא הייתי מרוצה הייתי הולכת, היית אומרת מצטערת לא
מתאים והולכת? כן. בגלל זה ביקשתי שתרד למטה. תנשק אותה עכשיו, תנשק כבר.
נשיקה ארוכה, אלוהים איזה ריח. כישפת אותי? אני לא מתאהב אף פעם לפני
זיון. מלטף לך את השיער הקצוץ, כמעט קרחת שלימים תעמוד בינינו עד חיסולה.
תם הלילה הראשון, צריכה לחזור. מחכים למטה למונית, קילוחים של גשם דק.
חיבוק ארוך, המונית מצפצפצת, נשיקה. נדבר מחר.
מחר: שעתיים היו לי בלילה לישון אבל השינה לא חסרה לי, רוצה להגיע הביתה,
רוצה שתבואי, להריח אותך לטעום את הטעם בפה שלך בשיניים, בחניכיים. לא
שכבנו אתמול. היום נשכב? עוד אי אפשר לקרוא לזה לעשות אהבה, את מאוהבת?
אני חושב שאני כן. את באה? ערב מגיע ולילה אחריו ויום שני שלישי רביעי
חמישי וטלפון אין. כזה אידיוט, אין לי את הטלפון שלך. למה לא לקחתי את
הפאקינג טלפון שלך תגידי?
לוקח אוטו ונוסע לשכונה שבה אמרת שאת גרה. שכונה אמידה, יאפית, מגיע לאיזה
רחוב, השם שלו מזכיר לי את הומברט הומברט, מוצא רכב כמו זה שאמרת שיש לך.
הוא גרמני והוא אפור ויש לו סאנרוף, אבל חולצה של גבר תלויה שם על קולב
ויש שם כדורגל, בסדר, היא אמרה שיש גבר אצלה בבית ויש גם ילד. זה בטח זה.
בוחר לא להשאיר מכתב, שוקל אם לכתוב עם האצבע על האבק, הייתי פה. עזוב, לך
הביתה. חוזה לך ברח, חוזה לך ברח, הלילה הוא אפל כלכך. יום שישי הגיע ומה
טוב חלקי, חבר שלי בארץ ונלך לשתות, הוא יספר לי על הרי געש באל סלוודור
ואיך הדי ג'יי שיחק אותה בתוך הלוע עם טרקים של ליקוי ירח והליקוי היה
פאקינג בן זונה. זאת הפעם האחרונה שאני לוקח איתי את הפלאפון למקלחת,
שומעת? הפעם האחרונה. קובע לאסוף את חבר שלי בחצות. אני במקלחת, מים
רותחים, נשען עם הידיים על הברזל של הוילון , וילון אין. איזה כיף, תשטפו
אותי מים טובים, יש לי הרבה כנרת בלב, אני אשלים לה מזה אחרכך . צלצול
פלאפון, מספר לא מוכר. הלו, מרטיב את הפלאפון, זאת אני, שלום לך, נעלמת
לי, כן, סיפור ארוך, עכשיו יש לי את הטלפון שלך, יש לי שיחה מזוהה לא
תברחי לי, אני יודעת, לא עשיתי כוכבית ארבעים ושלוש נכון? (תנשק אותה)מה
אתה עושה הערב? אני קבעתי כבר עם חבר ואני מאחר, הייתי עסוק פה בלגמור
ת'כנרת, אוקיי, דבר איתי מחר (תודה אלוהים. אלוהים תודה. תודה, באמת אלוהים,
אתה אחלה, אוהב אותך גבר, באמת, אתה רואה? כשאתה רוצה אתה אחלה. אוהב אותך
אחי. יששש. )
מחר:
רוך רוך כמה רוך. נצנצים כאלה כמו שיוצאים ממקל של פיות יורדים עלינו. עוד
שלושה ימים אני טס את יודעת, ואם תאהב את ניו יורק ותרצה להישאר, אני לא.
מבטיח? כן. כשאני אחזור, יום אחרי זה תהיה לי יומולדת, ובן כמה תהיה,
אמרתי לך כבר לא? מחייכת. אז תגיד שוב. אהממ, אוקיי אז שיקרתי אני לא אהיה
בדיוק בן עשרים ושש, אלא? עשרים וארבע. מחייכת, לא כועסת? לא. גם אם היית
אומר עכשיו שאתה בן שבע עשרה זה כבר לא היה משנה (תנשק אותה, ושוב תודה
אלוהים, על הכל.) אז לא בדיוק הייתי בכיתה א' כשנולדת, לא, היית ב-ג'. לא
נורא, נוותר לך.
ניו יורק: ניו ג'רזי, קור, בניינים גבוהים, איזה יופי, גדול, יפה , מגניב,
איפה את? מה את עושה, הריח שלך רודף אחרי. בארים, בחורות על הבאר, לא
לגעת, אורן מפסיד לי בסנוקר, השולחנות סנוקר יותר קטנים מבארץ, אורן תמיד
שנא להפסיד והפעם זה יוצא לו בקלות, אולי כי לא ראה אותי שלוש שנים. אנחנו
יוצאים בלי לשלם על הבירות מבאר בבעלות שחורה, שכחנו לשלם לא? שיט. רצים
וצוחקים, איטס פאקינג פריזינג מאן. יוו ג'ואיי, שיט אורן, קר פה אצלכם איך
אתה חי ככה? חחח, עכשיו זה ספרינג כבר עוד מעט, אתה יודע מה בנובמבר. אני
מסתכל עליו, שלוש שנים בניו יורק, ספרינג אחי? כן. הכי משקה בעיר זה לא?
יה .
ניו יורק: ישראלים, גראס, קוק, איזה קקא סם, אני נהייה עצבני, אורן לא
עושה יותר, רק עוברים לידו עם קוק מושך באף ונהיה עצבני, שטויות, בארץ
ממילא אין לי כסף לקוק, נעשה קצת, מצונן, חוזרים פה בתשובה, מדברים הרבה
על אפוקליפסה, מלחמת גוג ומגוג, הרב ברג, קבלה, השכינה שורה בארץ אבל קשה
לבלוט שם, אתה מבין? כן אני מבין, אבל כשאתה בתור יהודי הולך לחו"ל
אתה לוקח איתך חלק מהשכינה, כי השכינה גם בך, כי אתה יהודי. מבין? כן
מבין. ואז שאתה עם החלק הזה מהשכינה במקום שהשכינה לא שורה בו, אז אתה
אחושרמוטה בולט, בגלל זה היהודים פה מנקנקים ת'אמריקאים, מבין? כן. וגם
אנחנו הישראלים, לא פראיירים, אבל גם האמריקאים לא פראיירים. מבין?. ישראלים,
חנויות, dog run's , ותזכור שלכלבה אסור לחרבן על
המדרכה, שוטר יתפוס אותך זה טיקט של 200 דולר, ולכלבה יוצא שלשול, שיט,
למה עשית לי את זה, מסתכל שאין שוטר, על הצהוב הזה שיצא לך מהתחת הייתי
נותן טיקט של 500 דולר, רואים שגדלת בדירה עם ישראלים, משלשלת לך בפיפט
אבניו. איי לאב ניו יורק אט ג'ון, האו אבאוט יו? איי לאב א גרשווין טון,
האו אבאוט יו. ואיפה את? ומה את עושה? ולמה הריח שלך רודף אחרי .
ניו יורק: מחשב את הפארנייהט לצלזיוס, מסתכל החוצה, יש שמש, רולר בליידס,
חיוכים, שמח. יופי. נמאס לי, רוצה הביתה. אורן מנסה לשכנע, תשאר, תעבוד,
תסתדר. לא.
אל אל ישראל: את נכנסת בדלת ורוח חמה נכנסת איתך, כל כך שונה מהרוח של ניו
יורק שנזרקת מהבטון הקר. אנחנו עומדים בכניסה ומתנשקים אולי חמש דקות.
לחדר, למיטה, לסדינים, לריח שלך, לכוס שלך, את מוציאה את הקולות האלה, איך
אני אקרא להן? זה לא גניחות, לא צעקות, זה אמנם חזק בדציבלים בשלבים
מסויימים, אבל לא צעקות, זה שילוב של אנקות עם נהמה חייתית כזאת. ואת
נוהמת לי אני אוהבת אותך כשאת גומרת. זאת הפעם הראשונה שאמרת את זה. ואמרת
את זה בזיון. זה מושלם(תודה אלוהים, אפשר לקרוא לך אלי? נהיינו ממש חברים,
אתה טוב אליי לאחרונה, תודה.)
הימים חולפים שנה עוברת: ורק המנגינה ורק המנגינה ורק המנגינה , היא
שנשארת.
ויש לנו אהבה גדולה: ישנה אצלי הרבה, מכירה לי את הילדה, היא כלכך יפה,
אני מתאהב בה מייד, ובקיץ ים ביחד איתה, וישנה אצלי הרבה, אני קם לעבודה
ומנשק אותך ואת מחייכת חיוך דובדבן לבנוני משובח כשאני עושה את זה ואם אני
מעיז לשכוח את קמה, ואם את לא קמה, את תתקשרי לעבודה ותשאלי איך העזתי
בכלל לשכוח, אבל אני לא שוכח, לפעמים לא מספיק, ממהר את יודעת. ו-א. מתחיל
להתעצבן. מי אתה א. ? היא שלי עכשיו אתה יודע, אתה אבא לילדים שלה וזהו
מבחינתי, גם מבחינתה כרגע. ישנה אצלי כמעט כל יום, רוצה לבוא מוקדם,
משכיבה את הילדים, באה, א. מתעצבן, שיתעצבן. הם בחדרים נפרדים, שנים בלי
סקס, בלי אהבה, תתעצבן, אני אוהב אותה, והיא נואקתנוהמת לי שהיא אוהבת
כשהיא גומרת, אתה יודע שהיא מולטי אורגזמית, אתה בטח לא יודע, היא גומרת
חזק אתה יודע? לא אתה לא. והיא מתכווצת לי על הזין עכשיו , נא לא להפריע.
הסקס הזה זה הסקס הכי טוב שהיה לי בחיים- בא אחרי חודשיים אינטנסיבים, גם
לי אני אומר, ומסתכל כמה אנחנו רזים, רזים. והקיץ מגיע ואת יפה והירח נכנס
מהחלון הפתוח ונופל עלייך וכתבתי לך שיר על זה עוד לפני שערן צור שר על
זה. כחולאפור קראתי לו וזה הצבע שנופל עלייך, יוצר ריבוע קטן על הסדין שלי
ואני מזיז אותך בהתאם לתזוזת הריבוע, אני רוצה לראות אותך ואני מביא את
הפנים שלך לכחולאפור הזה, אין יותר יפה מזה(תודה תודה אלוהים, אוהב אותך
הרבה)
והייתי יכול להמשיך ולהמשיך אבל אז הייתי מגיע לברצלונה שהרסתי לך ופריז
שהרסנו אחד לשני וסיני שנחרבה לנו מול העיניים. ובסוף הגעתי לעשרים ושש
ראית? לא שיקרתי, לקח שנתיים, אבל הגעתי. והיום את בת שלושים וארבע. ואיזה
תהום בייבי, ואיך הגעתנו אליו, ולמה לא נזהרנו, ואהבה כזאת גדולה תמיד
מתנפצת לאיבה כזאת?. אם היינו מתנהלים על מי מנוחות זה לא היה קורה, אבל
גם התודות שלי לאלוהים לא היו. ואיך הגענו לזה. וכל הדרך שעשיתי לטעם אישה
שבך.
ואת יפה, כל כך יפה. ושיקבל נמק בזין הבא שיגע בך אחרי.
יומולדת שמח בייבי.
|
מהמגירה לדיסק 