27-7-2001 31-7-2001

אני רוצה אותך

וכל זה רק מילמול של זכוכית

מילים אבודות בשפה של עיוורים

כי לא יכולתי לדבר אבל גם לא לוותר

ועכשיו אני זה שחורט לך

באור כוכב אחר

ואני רוצה אותך

וזה אני של כן ולא

האחד שלא יגיד לך איך לאהוב מבלי לגנוב

כשהייתי איש הצל שלך חלמת אותי רחוק

וכשהייתי איש הגשם הבערתי לך את השדות

אבל הילד הנירצע שאת אילפת בכל לילה מחדש

לא נעלם לו בשתיקה

הוא עומד כאן למולך מבטו נחוש ואצבעו זקורה

כדי לומר לך עם גאות מפסידים גדולה

שאני רוצה אותך

ע כ ש י ו

אבל הפעם זאת תפילה

לפרק אותך לגמרי עם כל עפרון מחודד שאמצא

לתקוע אותו עמוק, עמוק אל תוך הלב שלך דרך השד

למשוך כלפי מטה לשבור שתי צלעות

כדי להחזיר את כל מה שגנבת

כשעוד היית שוברת לבבות,

לחטט בך עם פטיש גיאולוגי מהטבור עד קצה הרחם

ולנקז לך את הדם בקערת ערות מתכת

וכל זה כדי לראות וכל זה רק בשביל להבין

מה לעזאזל מסתתר לו שם

עמוק רחוק בפנים

בין הרגליים, מאחורי התנוכים,

כל הפאזל הזה עם חמישה עשרה אלף

מאה עשרים ושלושה חלקים שחורים

שבמקום אחר מישהוא כבר קרא לו

"תחנות הרוח שהשיטו אלף ספינות מפרשים".

ואחר כך בועדת החנינה ליפול שוב על ברכי

וכמו כל אדיוט אחר שאי פעם כרע לפנייך

להתחנן ולומר :

"אני רוצה אותך

שתקחי אותי

שתהיי עבורי רק מה שאת לא יכולה ,

קבלי אותי לתוכך

כמו שהמוות מקבל את ארון הקבורה"

ועם הידיעה המוחלטת הזאת

שנשים כמוך לעולם לא יתרגשו

ממישהוא שמבקש על נפשו

רק בשביל לרצות את

כל נערות המקהלה שבראשו

לומר לך שוב בפעם המאה :

"אני רוצה אותך

עעעעעעככככשששששששיייייווווווווו "

וכל זה כבר קרה פעם

אבל עדיין הוא אפשרי

הסיפור הזה הרי נכתב בדם עכשיו

רק במרחקים המשתנים שבינך לביני

כי הסוף תמיד ידוע

רק שהדרך כל פעם שונה

להפסיק אתה יכול

רק אחרי שהכל קרה ,

ואיפה את הלילה יקירתי ????

מתי בדיוק הפסקתי להיות? כמעט נעלבתי,אחר כך נזכרתי
שאתה הצל של מה שהיה פעם השבור בלבב,כי אם אני לא שוברת יותר שום לב אני
מוכנה להפסיק מיד,אתמול בלילה לא הייתי לעצור את הקימוט הזה,והיום נרגעתי
כל היום כשחשבתי שאם אני לא שוברת אני מוכנה להפסיק ולהתחיל במהירות וללא
דיחוי את הגילגול הבא.

בקשר לכל היתר אני באמת לא יודעת .

היא חולמת שהיא גברת

אבל היא בסך הכל אישה

כזאת שמידי ערב

מטאטאת אל מתחת לשימלה

את התשוקות המכונפות שלה

ואת חדי הקרן מזכוכית

שדוני התחרה הנמהרים

שממלאים בקש את חסרונה

את הפצע שפעור בה

למשהוא שעוד לא קרה

כן היא חולמת שהיא גברת

אבל היא בסך הכל אישה

כזאת שלא מובנת

אפילו לעצמה

מה יש פה בכלל להבין, את האכזבות את החמלות את החרטות
את התקוות, כמה מילים עוד אפשר לשפוך על זה שכל משורר מתחיל לא כתב? שכל
גל בים הזה שלך עוד לא סחף? שכל השורות הארוכות האלו של וואלה עוד לא
ספגו?

תום הגילגול! ואולי יש מקום למשהו אחר.

הזה שאני מבינה שבתקופה מסוימת שהוא היה ביואל הוא היה
מהמם?

(חבל שאז לא גיליתי אותו)

יש איזה נושא מרכז או שכל אחד פועה כאוות נפשו?

שוקלת הצטרפות , לכן אני שואלת

תודה על תשומת הלב וערב זח וצח לכם.

שלעת עתה רק ראוי להעביר מהארכיון את עמודים 200
ומעלה, אני קובע שראוי ורצוי למסד כעת את הזנות בארץ, לאור הממצא הסטטיסטי
ש-82 אחוז מהחברות העממיות המגיעות לארצנו, עושות זאת מרצונן.

העתקנו מעמוד מאתיים עד כמעט ארבע מאות ווואלה חסמו את
הפרצות כך שכבר אי אפשר יותר.

אני בכל זאת אופטימית שעוד יעבירו הכל לפה אבל זה יהיה בפורמט הזוועתי
שלהם שזה כמעט בעצם כמו למחוק הכל מבחינתי.

ודיוני- היי

איך אני אוהב אותך

ואנחנו חברים

כמה אני רוצה אותך

ואת כבר שלי

והכל מושלם כזה, שלנו

שדה חמניות שפורח ולא נובל

זה אנחנו

אני ואת

אבל בערפל!!!

לעבודה בצמד עם פסנתרן

לקראת הופעות בפאבים ובמועדונים

דרישות התפקיד….:

הופעה נאה

נסיון בשירה מול קהל

ביטחון עצמי

מתאימות בלבד נא לפנות אליי:

gal.hg@iol.co.il

אם כן, הגעת לכתובת הנכונה.

זמרת, יוצאת להקה צבאית.

נא ליצור איתי קשר.

אודליה: 053-715410

דווקא הייתי מאוד מעוניינת.

אם יש על מה לדבר או מישהו בפורום הוא פסנתרן שמעוניין ללוות זמרת (ביחוד
קלאסית, סופרן מקצועית), נא לפנות במייל- ciocio_sun@yahoo.com

היי ראיתי את הרום מהמגירה לדיסק..אז אולי זה לא יגיע
כול כך רחוק אבל תשמיעו….היה לי משמעמם אז ררשמתי משהו….

ולפעמים המלאכים בוכים,

טיפות פוגעות באנשים,

וזה יכאב,

וזה כואב,

הפחד ימשיך לחלחל.

ולפעמים המלאך טועה,

השטן שוגה,

ואלוהים מתחרט

והעננים עדיין לבנים,

והשמש שוב במרומים.

ולפעמים אני שונא,

והעולם אוהב,

ומישהו מת…

ולפעמים המילים יותר די,

להביע רגשות,

ולפעמים תמונה אחת,

מסבירה לך המון,

ולפעמים דמעה אחת,

ואתה מבין זהו עולם ומלואו.

מה אתם חושבים? ביי

עכשיו אני מרגישה חולשה גדולה. כבר שבועות חולמת על
מטוסים

נופלים ואף פעם לא ברור לי אם אני מתרסקת בתוכם או צופה

בנפילה מן הצד. הוא שואל למה אני כל כך מתעכבת ואין לי תשובה.

משהו קוסמי. עלום לגמרי. אני אעצור בדרך באמסטרדם, ואולי לא

יבוא לי להמשיך. בקיץ הקודם התחלתי באמסטרדם, וכתבתי לאבא

גלויה, יש כאן כל כך הרבה גברים דומים לך. זה היה מפתיע. גם

בבודפשט היו הרבה מהסוג שלו, אבל שם זה היה צפוי. בבוקר בחדר

אוכל של המלון הקטן ישב מולי זוג צעיר מאד ודיבר גרמנית.

הבנתי יותר ממה שאני מבינה מהגרמנית של הורי. אחר כך בגן הקטן

הם שאלו אותי אם אני מאיטליה. לא, אני ישראלית. כמה שבועות

אחר כך פגשתי את כריסטין. היא באה ממינכן והיה לה שם משפחה

כמו שלי. אני יודעת שזה שם גרמני שנפוץ בעיקר אצל לא יהודים.

היא לקחה אותי באדינבורו לפאב קטן וסיפרה לי בקולי קולות על

עצמה והסתכלה לתוך עיני כל הזמן ונורא רצתה ממני משהו ולא

תפסתי מה בדיוק. הזמנתי אותה לבקר בארץ. היא הגיבה בהתלהבות,

אבל כשחזרתי לא עניתי לאימיילים שלה. לא יודעת למה. אני

מצטערת היום שהגרמנית שלי לא יותר טובה ממה שהיא. זאת שפה

שאפשר לעשות איתה דברים. שפה שאפשר להדהים איתה,

להקסים, להגעיל. שפה של חיות, של אצילים, של מכונות. כריסטין

אמרה לי שהגרמנית של היהודים, היידיש, נשמעת לה כמו גרמנית

רכה שמדברים אל פעוטות. סופט, היא אמרה באנגלית. נו בטח, היתה

לי בראש תגובה טפשית שלא השמעתי. בטח רכה. אלא מה. הרגשתי

גאווה. היהודים מדברים גרמנית רכה. כמו שפה שמדברים אל

פעוטות. נכון. זה בזכות החמלה. רחמונ'ס, כמו שאומרים ביידיש.

זה היה קטע, הגויה הזאת ממינכן עם שם משפחה כמו שלי. מה אם

היא היתה בחור? הייתי מתחתנת איתו, והרצון שהגבר שאיתי ישא

את שם המשפחה שלי היה מתגשם בלי שום צורך במשא ומתן.

הייתי נוסעת איתו למינכן, יושבת על ספסלים בגנים ציבוריים

ומספרת לעוברי אורח שאני יהודיה מישראל ובאתי לשם כדי לשפר את

הגרמנית שלי. רוצה לפטפט, הייתי שואלת. אולי דווקא שם הרצון

להיראות סקסית בעיני עוברי אורח, שאיבדתי בגיל תשע

עשרה בערך, היה חוזר. בטח היה מתעורר בי צורך להחצין איזה כח

דווקא שם. לא נראה לי שאפשר היה להתגבר על זה. אחר כך הייתי

חוזרת עם זה לתל אביב.

תל אביב הרבה פחות מפחידה כשחוזרים אליה מחו"ל. פתאום היא

נראית דהויה, מתאמצת, מוגבלת. כמעט נוגעת ללב. אבל אני לא

מכירה אף אחד בתל אביב שאפשר לדבר איתו גרמנית.

בכתובת bama.co.il נכתב לי שאיני
מורשה להיכנס לאתר.

תוכלו לצרף לינק או משהו?

לינק לבמה חדשה:

http://stage.co.il/

או שתיים:

ח ר א ע ו ל ם ! ! !

וואללה!!!

את יכולה בבקשה ליצור איתי קשר בדואל

d_kishot@yahoo.com

תודה מראש

דון.

לפי מה שהבנתי ואין לי סיבה לא להאמין לזה, עובדים על
העברת הארכיון פלוס מנוע החיפוש לפה. זה לוקח המון זמן. מנסיון.

חברי גאון המחשבים מצא דרך להתחבר למנוע הישן ואנחנו עובדים על העתקת כל
הדפים (מעמוד מאתיים) אלינו למחשב. עבדנו יומיים בהפסקות והעברנו מאה
חמישים עמודים וזה עוד עם להוריד לינקים וכאלה. תחשבו שלהם יש להעביר את
הארכיונים של כל הפורומים.

אף אחד לא ימחוק ארכיונים כאלו עצומים של ידע. הפורום שלנו זה ארכיון של
יצירות והרבה קקה אבל יש פורומים אחרים שהארכיון שלהם גם שימושי בנוסף
לכל. טיולים, בישול וכו'. לכן אני מציעה לכולם להרגע, איך שאני רואה את זה
המינוס היחיד פה זה הפורמט המכוער והלא ידידותי. אם נתעקש על זה אני
מאמינה שבבוא היום גם זה ישונה.

ולמה אתם לא מעתיקים מעמוד 1?

אנחנו מעבירים מעמוד מאתיים כי זה לוקח ים של זמן ומן
הסתם יסתמו את הפרצות ללינק מתישהו אז העדפנו להתחיל מהימים שאנחנו
הצטרפנו. אם נסיים ועוד תהיה גישה לשם נעביר גם את העמודים הראשונים.

אפרופו פאראנויה…

תעלי על איזה גמל ותרכבי עליו תחת השקיעה אל הבלתי
נודע.

את בכלל לא קולטת שנעשה פה מעשה מחוער בחטא של קניית פורטייל על מנת להרוג
אותו?

לא עוד מי יותר טוב יואל או וואללה כי אם הפורמים של אי או אל/וואללה…

נו, זה ממש מעצבן להסביר את הברור מאליו.

תגידי דינורה, אכפת לך שאני אשב מאחוריך על הגמל? דרך אגב.

במקום לבכות על מר גורלכם תתחילו להזיז את התחת ולהפוך
את הפורום לפורות פעיל ופורה, ואולי אפילו טוב יותר (כי יש לנו איתנו את
לקחי העבר).

אז יאללה,

די לבכות

ולהתחיל לעבוד!

יא בן זונה.

כל עוד אין ארכיון, כל מי שכותב כאן, כותב על אפר של ספרייה שנשרפה
באלימות, ושותף לאחד ממעשי הנבלה הגדולים ביותר, אם לא הגדול ביותר
בתולדות האינטרנט העברי(אולי חוץ מהנערה מרמאללה) ובתולדות הכתיבה העברית
בכלל.

2) לא קצת הגזמנו?

האם לא טיבו של עולם שדברים הולכים ובאים, חברות היי-טק נקנות וקמות.
משברים באים וחולפים? מלחמות?

אל לנו לנוח על זרי הדפנה של ההטפה, הרי אנחנו לא יותר טובים מהם.

הפורומים הם סה"כ התנדבותיים- שירות שניתן בחינם לגולשים ובין היתר
מגביר את התנועה הקבועה באתר. אבל אחרי הכל הם כמו פרסומת.

לא חתמת איתם על שום חוזה או הסכם.

אני רואה לנכון שהם ישמרו על כל החומר וינהגו בהגינות, במקרים מסויימים
אכן וואלה לא נהגו בהגינות ובמוסריות.

אבל תן להם צ'אנס- בחיית'.

X

יש משהוא בטיפות הראשונות שנופלות עליך שלא מתפענח מקריאה ראשונה

ולרגע אתה תוהה אם זאת ממטרה סוררת ?

או אולי שכנה ששוטפת ?

ואז זה חודר אליך ובבת אחת מבין כל הטיפות מחלחלת להכרה שלך ההבנה :

"אלוהים, זה גשם "

חיוך גדול, הקלה והמולה פנימית

מחסה , מטריה, והנה החורף מתחיל…

" עד רדת הערב

גשם הקשב לנשים המצפות בחלון "

שמחתי עד מאוד לקבל ממך את כל המכתבים האלה ובכל פעם מחדש הופתעתי

לקבל ממך עוד מכתב ועוד מכתב לפני שהספקתי לענות לך בכלל

אני מודה שבחלקם השארת אותי יושב מול המסך משתאה ומשתומם על הקיצוניות
שבין

שני מכתבים שנכתבו בהפרשים של שעות ספורות בלבד

בחלקם נותרתי תוהה ומנסה לפענח מבין השורות למה בדיוק את מתכוונת

ובחלקם השארת אותי פשוט מחייך את אותו חיוך דק ונדיר כל כך שלפעמים נדמה
ששכחתי

אותו באיזה סימטא אפלה בנדודי כשהייתי מיואש לחלוטין מהגזע האנושי ובעיקר
מעצמי

לא חיוך של חמדנות או צחוק בהמי, לא חיוך נבזי או ערמומי ובודאי שלא חיוך
ציני

פשוט חיוך של הבנה

כי מבין השורות המתפתלות שלך, מבין כל האותיות עם כאבי הבטן שלא מתמסרות
לאור כל כך בקלות

ומבין הנקודות המתחכמות והפסיקים החושפניים עד כאב במיסתוריותם,

עולה ומצטיירת לה דמות של מישהיא שאני ממש שמח שהיא שם

"אך הגשם שלנו יבוא

עננים כבר זזים במרחק

הגשם שלנו קרב ובא

בצעדי ענק "

שאלה קצת משונה נותרה לי לסיום האם במיקרה את שומרת את כל התכתובת
האלקטרונית שלנו ???

האם כל המכתבים שכתבתי לך שמורים לך איפה שהוא ?

אם יש משהוא שמעציב אותי עד מאוד זה העובדה שלא התחלנו מלכתחילה להיתכתב
על גבי ניירות משום שיש לי בעיה ואני כל כך קשור למכתבים שנישארו לי
מידידים ונשים שעברו בחיי ויוצא לי מדי כמה חודשים להוציא אותם מהמגירה
ולקרוא שזה ממש מתסכל אותי לדעת שאין לי אפילו מכתב אחד ממך בכתב היד שלך
.

אני ממש חולה. אני קורא את זה וזה נשמע כמו וידוי של אספן קצת משונה שכמו
כל האספנים כנראה מעוניין יותר בכמות מאשר באיכות.

(ואולי כך גם אני מצטייר כמתכתב סידרתי, אבל עלי להדגיש שזו אינה אלא בדיה
חמורה ועלילת שווא שטפלו עלי : )

ואני שוב מאבד כיוון

אתמול שתיתי בפעם הראשונה בחיים שלי יין לא במסגרת קידוש או משהוא בסגנון

ונהניתי מזה.

שזו הפתעה גדולה כי אני ממש ממש ממש ממש מתעב אלכוהול בכלל ובירות בפרט

בכלל היה אחד הערבים המאושרים בחיי

לא קרה לי כלום ממש שונה ומיוחד

אבל היה משהוא באויר אתמול ובחברה שהייתי בה שהפך את זה לערב

פשוט קסום

והערב בכיתי ממש

(אם רק היית יודעת כמה אני שונא את כל הגברים האלה שמתחילים

פתאום להראות כמה שהם רגישים על ידי זה שהם כותבים שבכו)

בגלל הסרט עגבניות ירוקות מטוגנות

או סתם כי הייתי צריך לבכות

חשבתי שאתה הוא מהמקום ההוא. שנכנס לי כל בזמן עם
המחשבות שלו והרגשות שלו לתוך הבטן. אחר כך התעוררו אצלי ספקות ושאלות, לא
בבטן, במקום האחר שבו חושבים את הספקות, ואז חשבתי שאתה יכול להיות גם
מישהו אחר המישהו שלא שמרתי את המכתבים שלו אבל הוא שמר כל פרור של מילה
שלי שאי פעם כתבתי לו. היתה לנו התכתבות נהדרת שנגמרה ביום שהוא פגש מישהי
שהוא אחרת מישהי שהוא התחיל להתכתב איתה דרך מיצי פה ודרך מיצי הגוף ,אני
לא תמיד יודעת אם מי אני מתכתבת , ובעצם מישהו יודע ?אני מתכתבת עם עצמי
או עם אחר ויש לו ולי כל מיני שמות לפעמים שמות כמו בסרט מפסטיבל הסרטים,
לא הסרט ההוא שהזקנה מספרת, לא חמוץ ,סרט מתוק כזה על איש וירטואלי,שממילה
למילה הוא הולך וממתיק את חיי.

זה הכל חלק מהסאגה שאני עוד לא יודעת לאן היא תוביל אותי.

ומה זה משנה אם אני הוא אם לאו

מה שהרגשת היה אמיתי

ממילא כולנו פה כותבים לעצמינו

ומפרסמים רק בכדי שמישהוא אחר אולי יאהב אותנו קצת

האם מכונות העתיד קרסו ומכשירי שתילת הרגשות נמוגו ?

וכך מדי ערב כמו אווזי הבר

שבילים רכים של תובנות היא שוב טוותה

כמו המרחק שהשתרע בליבה

בין הירח לכוכב הבודד של הזריחה

לילה טוב