3-7-2001 עד 4-7-2001

לא עולה לי, לא עולה לי

זה באמת מבאס, זה לא רק נדמה לי

אני מדליק ומכבה ושוב

כי זה הדבר הכי חשוב

אבל לא עולה לי כלום, חוץ מחשד

שהעולם כולו נגדי בלבד!

תגיד לי, הו אלי,

מתי יעלה גם לי,

הו אלי אלי

מתי יעלה גם שלי

הן ידוע שאנחנו מאותה משפחה?

אין ספק ששלך

טוב, לא חשוב.

כולנו תקווה שיעלה לנו שוב

והישועה – שוב תשוב!

אבל אלי, עוד לא עולה לי – איזה אסון.

(לקרוא בנוסף לפרק כיסופים של ר' יהודה הלוי)

(לקרוא עם שקדים מסוכרים).

עוד יבוא אותו הרגע –

אולי הדיסק מלא כבר,

צריך לבדוק כמה מגה

לא צריך לי את המוח לטחון

כי עוד תגידו בסוף

גם שלום וביטחון

העיקר לדבר

דיבור נכון!

איך זה בתור התחלה?

(לשיר את זה רק עם כיפה על הראש
בבקשה)

(לשיר רק בלילות של ירח בהיר).

(לקרוא רק אחרי ניקוי בשואב אבק)

(לקרוא רק בתום הסעודה).

לקרוא על יד צלחת דגים

(לקרוא עם מצנח בלבד)

אני נזכר גם בגניחה

(לקרוא רק כשיעלה)

(לספור עד שלוש ורק אז לקרוא).

זה רק טרם ירד לה,

ומי יחזיר לי את השעות האלה

בלילה?!

(רק לבעלי חגורה ירוקה ומעלה).

אחי הקטן

הולך לקייטנה

מקבל שם כל יום

שוקו ולחמניה

וכשהוא חזר אתמול

הוא סיפר בגאווה

איך כל היום הוא ישב

על יד טלי, המדריכה.

היא בת שש עשרה ואחי

כיתה גימל סיים עכשיו,

אבל אחרי הכל הוא אחי

אז בה הוא מאוהב.

נדיר שילד שעולה לכיתה ג' יילך לקייטנה. זה כבר גיל
שהם יעשו הכל כדי למנוע את רוע הגזירה.

קבצים מצורפים

http://www2.iol.co.il/communikit/scripts/forums/live/files/35/1077/5216828/5216828.jpeg – קובץ מצורף

בתחת הנהדר שלי .יש לך מספיק זמן כנראה להתעסק בשטויות
,אז לפחות תפנטזי קצת עלי.

עכשיו אני מחפש את השורה השנייה.

הבלתי זורגים – את הכביש לא יעבורו!

הולכים לקייטנה.

לגעת בעצב.

ו)

בין הרכבת שאתה דוהר

אותה

ובין הפסים

שעשיתי בשיער הגולש

שלי – – –

בין האדנים שהקטר

בולע

ובין האדניות שהשקיתי

לך – – –

בין כל מה שהבטחת

ומרחת אתמול

ובין כל מה שבודק

עכשיו הכרטיסן

והחרדל הנוזל בין

ידיך – – –

שיקשוק המבט הנודף

שלך

בין כל מה שהיה ברור

ועכשיו כבר לא,

איפה ידית החירום

תן לי לרדת,

הכל ברור

הכל ארור.

בועלת,

העניין עם החרדל, מזכיר לי שיר אחר

כתוב יופי!

המשיכו בבקשה!

(עצרו את העולם! אני רוצה לעלות…)

אדנים – אדניות.

פסים – שיער.

פועלת – בועלת.

חחחחחחח

גדולים אתם, שניכם.

האמת שרציתי להגיד לכם – ממש לא בא לי שכולכם תיכנסו
לי לכל החורים. אתם פשוט חוסמים את הכל ואין לי מקום להכניס קצת אוויר.
האמת שממש לא בא לי לחשוב שרציתי ללכת לים, שרציתי שנצא לסרט או נשב בבית
קפה שפתחו ממש שם- מעבר לרחוב.

האמת לא בא לי בכלל- גם לא סקס, למרות שאני יודעת שזה יעשה לי מצב רוח טוב
ועוד.. ותחבק אותי ותגיד שאני אחייך והכל בסדר כי אנחנו שוכבים כאן וכלכך
נעים, אבל האמת שממש לא בא לי שיהיה בסדר. אולי פשוט לא יהיה בסדר בכלל.

היק.