|
אחד הדברים שאני חוזר ואומר לעצמי הוא שלחוקר פרטי
אסור בשום פנים ואופן להינעל על קונספציות. הוא חייב להיות פתוח וקשוב לכל
דבר ולא להסיק מסקנות מוקדמות שירחיקו אותו מהאמת במקום לקרב אותו אליה.
את המוניטין שלי צברתי בחמש עשרה שנות עבודה כחוקר פרטי. האמת היא שיצא לי
שם של מישהו שתמיד אבל תמיד מוצא את מה שהוא מחפש. לא התביישתי אף פעם
להגיד ללקוח שאין, כשלא היה, רק בכדי לקחת ממנו כסף.
האמינות שלי היתה תמיד בראש מעייני כי אם אין לך שם טוב – אין לך כלום.
כמה אירוני היה אם כך הסיפור שקרה לי לפני כחודש ימים ושינה את חיי לתמיד.
אל משרדי הצנוע, כי אני לא איש התרברבויות, נכנס אדם שנראה כמו נזיר. הוא
לבש גלימה חומה וחבל דק הקיף את מותניו. את ראשו פיארה פדחת מפוארת. אני
אומר שהוא נראה כמו נזיר – כי אני לא מאמין השום דבר עד שאני מוודא את זה
בעצמי. עד היום הכללים שאני חי לפיהם עזרו לי לשמור על השפיות והביאו לי
את ההצלחה שיש לי במקצוע וגם את השם הטוב שלי.
האיש נראה מוטרד. מרבית האנשים שנכנסים אלי מוטרדים בדרך זו או אחרת
מסיבות שונות ומשונות. השקיות סביב עיניו החומות הבהירו לי שהוא כנראה לא
ישן כמה ימים. עיניו היו כבויות. כשפתח את פיו הבחנתי ששיניו צהובות.
שללתי סיגריות. אולי הוא היה חולה במשהו. על רגליו נעל סנדלים
תנ"כיות.
המתנתי שהוא ידבר ראשון. זה נותן לי אפשרות לבחון את הלקוח ולראות דברים
שאף אחד אחר לא רואה. "אני צריך שתעזור לי למצוא מישהו שאבד
לעצמו", אמר האיש. הצתתי סיגריה והמתנתי. "תמצא לי את
אלוהים", המשיך האיש.
עמדו בפני שתי אפשרויות. האחת היתה לזרוק אותו מהמשרד. השניה היתה לקחת את
התיק. לקחתי אותו. לעזאזל. עד היום מצאתי את כל מי שחיפשתי. האתגר היה
פשוט גדול מדי מכדי לסרב.
"איך נראה האלוהים שלך?", שאלתי וידעתי שהוא שיגיד שאין לו
מושג. הפרשיות המסעירות ביותר בעבודה שלי מתחילות מאפס. סגרתי איתו על
עלויות החיפוש, שעות העבודה ותאריך היעד שבו אני אומר לו אם מצאתי או לא
מצאתי ת אלוהים. הוא הוציא מתוך אבנט מוצנע בתוך גלימתו מספר שטרות של מאה
דולר כתמריץ. לקחתי את הכסף והוא עזב את המשרד.
ראשית קפצתי לסניף הבנק הסמוך לדחוף כמה שטרות לתהומות המינוס שלי. אחר כך
חזרתי למשרד וכמו תמיד הכנתי תרשים של מה שאני יודע ולא יודע על הנעדר.
ישבתי במשך שבוע ימים וקראתי במקביל בתנ"ך, לא הכל כי אני עוד זוכר
דברים קטנים מבית הספר, בברית החדשה שאותה אני פחות מכיר ותרגום עברי של
הקוראן.
הכנתי לעצמימ קווים לאופיו של אלוהים שיעזרו לי לצאת ולחפש אחריו. ידעתי
מנסיוני שיש נעדרים שפוט לא רוצים להימצא על ידי אף אחד.
זה אולי ישמע כחילול קודש אבל מקריאת ספרי הקודש האלוהים הזה הצטייר בעיני
כטיפוס אגוצנטרי ממדרגה ראשונה. אני ואפסי עוד. מין דמות שאוהבת להיות
במרכז הענינים, לסחוב אחריה עדת מעריצים בת טריליוני אנשים, מין דמות כזו
של מנחה תוכנית הבידור הגדולה ביותר בעולם שאומר לעצמו: "ועכשיו
למענכם הצופים – אני אצור מבול, אבל זה יקרה מיד אחרי הפרסומות".
גיחכתי לעצמי והצתתי עוד סיגריה.
אחד מהדברים שאני נוהג לעשות כשאני מחפש אנשים אבודים הוא לתקתק את שמם
במסוף המחשב שלי ואם יש לי את מספר תעודת הזהות שלהם אני מזין אותה בתוכנה
של משרד הפנים. לא ידעתי אם לאלוהים יש מספר זהות אבל תקתקתי את השם.
במחשב הופיע חלום שבו נאמר שבלי תעודת זהות הוא לא יכול לחפש, אז הזנתי
בצחוק את מספר תעודת הזהות שלי בכדי לראות מה יוצא. זה נראה לי חיפוש חסר
תכלית אבל הכללים שאני חי על פיהם לא איכזבו אותי עד היום. המחשב צפצף ואז
פלט שם אחד, חברה עסקית בשם "אלוהים בע"מ" וכתובת של החברה
ברמת השרון.
חייכתי לעצמי כי זה בפירוש לא יכול להיות כלכך פשוט. נכנסתי לג'יפ הניסן
שלי ויצאתי לדרך. כשהגעתי למקום הבחנתי מיד שאם אלוהים שאני מחפש זה
האלוהים הזה – אז הוא עומד בדיוק בכל התרחישים שתיארתי לעצמי…
המשך בקרוב.
|
מהמגירה לדיסק 