6-7-2001 עד 6-7-2001

קבצים מצורפים

קובץ מצורף

די

הייתי מוכן אפילו לדפוק את אמא שלה,

סתם כדרך אגב.

כשאהיה אבא,

ארצה שבני

יצביע ויאמר

עלי:

זה אבא שלי.

אתה לא יכול להיות אבא, כי מושא תשוקותיך הן
טרום-נשים.

חסרה לך הבשלות להיות בן

איך תהיה אבא?

את זה אני מייעץ לך ממרום גילי:

אם אתה רוצה להנות מילדים

לך תזיין מישהי שתהיה מוכנה לטפל בילדים לבדה.

שיהיה נחמד להציץ עליו גדל, מבלי שאביו מבין איך יצא
כל כך חכם וזיין.

ברצינות,

אם זה היה מספיק חשוב לי הייתי הולך על זה

אבל כנראה שזה לא, יחד עם זה שזה מועד לתביעות אבהות וכל החרא הזה.

אגב, גם אני חשבתי על כך.

אין סיכוי שאני אהיה אבא, מן הסתם בגלל אותו הדבר.

אני מלך ההגיון,

זו הסיבה שאני כל כך טוב בלהתעמר בו.

אתה דווקא נתפס בעיני דפוק לגמרי על באמת.

בייחוד אם האבחנה שלך לגבי היא של חולה נפש.

אני אגיד לך מה הבעיה שלך יאיר.:

אני חושבשאתה מונע ע"י רצון לנקמה שהוא הצורה שלך להפנות עורף לתרבות
(ובכלל זה

לתרבות הדיבור).

אני מאד מעריך אותך כי אני מזהה בך מרדנות שהיא חיונית גם לגבי.

אבל אני גם מצטער שתשב היום בלילה בבית מוך המחשב כשאני אשפשף את הזין שלי
בצפיפות

המחניקה, גדושת ריח הכוסיות שבברקודה.

את יל"ל

הוא עושה את זה כאן באדיקות כפייתית, חושף את הנפש המסוכסכת שלו. אני
דווקא לא חושב שהוא מיקרה פתולוגי בכלל, סתם אפס עם זין קטן שספג אי אילו
מהלומות קלות כקשות מנשים(ע"ע ערך לחיבתו לילדות בנות 13 שכל סטאז'ר
מתחיל יגדיר כחוסר יכולת לעמוד מול נשים, אם מפחד ואם מרגשי נחיתות)
ולעיתים גם מגברים(ע"ע שינאת המרוקאים, הרוסים והאתיופים שלו, שמקורה
כניראה בהצצה חפוזה במיקלחות במילואים לעבר מבושיהם ומשם בחזרה למבושיו
הוא)

עוד מיקרה שכיח וזניח של טמבל ארצישראלי מצוי שחושב שאם הוא קרא בוקובסקי
וראה שני סרטים של טרנטינו

הוא יכול להגדיר מחדש את האומנות הפוסטמדרניסטית ע"י זה שישלב כינים
ערוותיות ופיסות רקטומים מדממים ביצירה(?) עאלק.

בעולם מושלם הוא היה מבלה ימים כלילות בבית וחולם על איך זה מרגיש לזיין
מישהי שלא לוקחת כסף על זה, כנראה שזה עולם מושלם אפטר אול.

פשוט נגעל

הן לא רעננות, כמו בננות רקובות (מטפאורה נו)

ולא דיקטי יא נדוש, אין לי זין קטן

ומרוקאים לא הורידו לי צ'פחות

ואני לא גזען

זו סתם חוסר סובלנות כללית לכל מה שלא מושך אותי

דיקט יש לך המון הבלחות של טיפשות ורדידות

כל מה שהיה בטשולנט של אתמול, הייתי צריך לשמור בשבילך
את הנאד הכי מסריח.

איך אתה קורא למישהו שאוהב ילדות בגיל 17? מישהו שלא מסוגל לשים לב שבתוך
אישה יש גם אישיות?

אבל מה, בנות 17 מספיק טיפשות, הן יכולות לאכול את הפוזה הבוגרת שלך אולי
אפילו לאהוב את החרא החולני שאתה כותב. תמשיך עם זה כל עוד אתה יכול בערך
בגיל 45 הן כבר לא ירקו עליך ואז תהיה איש בודד עצוב ומסכן.

שקלת לנסות גברים? כי נשמע לי שאתה אחו-שרמוטה אוכל בתחת. אפילו אצל
הומואים לא שמעתי שהם כל כך נגעלים מנשים.

אויואבוי…המחשבה של להחדר נוראית.

חוצמזה אתה משווה יופי נשי למראה של גבר עם אשכים ובולבול מתנודד?

אני מאוד אובייקטיבי, אני חושב אפילו הייתי אישה- הייתי נמשך לנשים.

אל תשווה גוף אישה לגוף גבר.

שאני אומר גוף אישה אינני מתכוון לגוף של אמא שלך, אגב.

ביי מושמושון.

אתה נמשך לבובות מין כי נשים ממשיכות להיות נשים גם
אחרי שהשדיים שלהם נופלים. כל מה שמעניין אותך זה איך הן נראות מבחוץ.

חותך את השמאלית.

כשאהיה אבא,

ארצה שבני

יצביע עלי

ויאמר:

זה אבא שלי.

פעם היה איש שקראו לו, וונד דיכטר הונבל, אבל אני אקרא
לו בשמו האמיתי,

אבי גבאי.

אבי גבאי היה עשר של בנאדם. ללא רבב. רק שהיה לו קטע אחד מתמיהה משהו.

תמיד כשקנה בסופר והגיע לקופאית,

התריס בה:

"יאללה, יאאלה כבר יא זונה".

תאמינו או לא, אבל יש תקדים משפטי כזה, שאסור להוציא אדם כזה מבית העסק או
לסרב למכור לו.

ההסבר לכך הינו שהקונה נמצא בעמדת נחיתות באופן טבעי ויש כוונה להגן עליו,
כמו הפליה מתקנת, המתבססת על חוק כבוד האדם וחירותו וכל זה.

אבי גבאי ידע את זה ועת נדרש להתחפף בבושת פנים התבצר עם הסעיפים בחוק
והתקדימים משפטיים והתעקש על זכויותיו עד הסוף.

יום אחד אחת הקופאיות שכנראה הייתה עקשנית לא קטנה, מכרה את ביתה הקטן,
תבעה את אבי גבאי וזכתה בכעשרת אלפים דולר פיצויים.

אומנם איבדה את מעונה ולא קיבלה בחזרה אפילו עשירות מהוצאותיה המשפטיות,
אבל לימדה את אבי גבאי שיעור וגם לקח.

מאותו היום נסללה הדרך בפני שאר הקופאיות לתבוע את אבי כל עת גידף אותן,
הרי נוצר כאן תקדים משפטי.

אבל אבי גבאי המשיך בסורו להקניט את הקופאיות הנבוכות עת צקצקו את קניותיו
ואף אחת לא תבעה אותו כיוון שאף אחת לא ידעה על אותו תקדים משפטי.

יובל הגיע לנקודה הזאת בחייו שממנה אין דרך חזרה. כל
כך הרבה פעמים דמיין אותה, פירק אותה לאלפי פרטים קטנים, כל כך הרבה פעמים
קרא עליה בעיתונים ,צפה בה בסרטי טלויזיה סוג ד',ועכשיו הגיעה שעתו.

הוא חשב שזה די פאטתי לגמור עם הכל דווקא ברביעי ביולי, היום שמזקיף לאמריקאים
את כל מה שאפשר להזקיף, ולמרות שלא היה אמריקאי, הרגיש אי נעימות מסוימת
בתחתית הבטן, איפה שבנות, כך הסבירה לו פעם מיקי, מרגישות כאבי מחזור.

לשים שקית על הראש נראה לו מיושן, כדורי שינה לא היה לו, ועל האקדח של
אביו לא היה לו אומץ ללחוץ. אחרי הכל, הוא לא רוצה להרוס לאביו את הבילוי
החביב עליו ביותר (חוץ מריקודי עם, כמובן). הוא לא רוצה שבכל פעם שיסתכל
באקדחו האהוב, יזכר בפניו הקטנות של בנו המיוסר, ולא יוכל לירות עוד
בפחיות "מאלט סטאר" שהעמיד בשורה על שתי חביות.

אם כן, נפל הפור, באופן הטבעי והבנאלי ביותר, על קפיצה ממגדל. עזריאלי
נראה מתאים, מה גם שהתאבדות של נער צעיר תוכל לתרום ליחסי הציבור של
הקניון, וזאת בדיוק המורשת שהוא מעוניין להשאיר. הוא כבר דמיין את הכתובת
על הקבר: "יובל נבו, 1978-1998, נהרג בעת מילוי תרומתו לתרבות הצריכה
הישראלית".

זהו. הגיע 12 בלילה.

עוד מבט אחרון בראי, ועימו הבטחה: "אולי, אולי בשנה הבאה"…

כתוב לא רע, כתמיד. אבל לא מעניין מספיק, נטול פואנטה,
נראה כמו התחלה של משהו שעתיד להתרחש, לא מגובש, בוסרי מבחינה תוכנית.

סיפור מאד יפה.

הבעיה היחידה שיש לי איתו זה שהוא קצר.

ואני לא הראשון, מסתבר,

מדוע מוכרחים כל כך הרבה סיפורים ישראלים להתחיל, לסיים או לעבור בבית
הקברות?

המדריך של שץ, שהוא לא רע בכלל, הדגים זאת יפה בחלק השני..

אבל זה חייב להיות כך ?

לאבא

של האבא של האבא שלי

היתה אישה זונה, בת זונה ומטומטמת,

גם לאבא של האבא שלי

היתה אישה זונה, בת זונה ומטומטמת,

אפילו לאבא שלי:

היתה אישה זונה, בת זונה ומטומטמת.

אני חושש שגם לי

תהיה אישה זונה, בת זונה ומטומטמת.

*

ילדי הים

מה הם עושים שם בין הסלעים הלבנים

מה הם מדברים שם הילדים

הם לא יודעים ש

אני מציץ להם כאילו אני דג

כמו שאני שם

הם מביטים בנוקשות המנותצת של

הגלים

הילדים השזופים

ואני דג

כמו שהם יודעים לאהוב

ילדים

אהבת ילדים

מה הם עושים לי

הערומים

מה הם עושים לי

"מה
זה?" שאלתי,

"שדיים", ענתה,

"אז למה נוזלים

הם על בטן גדולה?",

"בגלל ההריון"

השיבה ומייד הקשתה:

"מה זה?"

"זין", עניתי,

"למה רופס הוא",

לא הרפתה,

"בגלל השדיים שלך".

-מה כבר נגמר?

+כן ביי.

שכבר נמאסת, כאילו… אני נורא נהנה מההומור שלך, יש
בו משהו מרענן, סרקסטי, אמיתי, אמין, אינטלקטואליסטי. אבל חלאס, כאילו,
אתה ממש חוזר על עצמך, והכפייתיות הזאת שלך רק מדגישה את האומללות שלך כבן-אדם.

אתה אדם מסכן יאיר…

לך לפסיכאטר או מצא לך כוס טוב בחנות למצורי פרפורמריה.

כן. נגיד.

שלך לנצח, זקנה בלה ומקומטת.

היי מדוייקת:

אישה מתבלה ומתקמטת,

בהצלחה(חה חה)

להיפגש עם מי ומי לא הסכימה, אני יכולה להגיד שאתה
באמת מתחיל להימאס עלי.

זקנה מקומטת תקרא לחברה שלך, כן, לזאת עם הפטריות בכוס.

אני בטוחה שאנשים פה מאוד ישמחו לדעת כל מני דברים על דבק מגע ודימוי
עצמי. לי נשבר ממך

ואם נראה לך שזה איום – אתה צודק.

זה מה שנקרא איבוד עשתונות

מאמי, מותק, חכם, כותב גרוע,

העיקר שתגידי

1)
תקשיב, אני בוכה בכי תמרורים על שנידונו לחוות את בשרן ההולך ומתקמט של
המחורצות.

בכי הוא בכי הוא בכי הוא בכי.

ושקסאנטי לא תשפיע עליך,

אף פעם אל תתן למתקמטות להשפיע עליך, אז הן הופכות מניפולטיביות.

האבולוציה עושה בהן כדי שתפלנה זכר מפרה ברישתן

טרם תאבדנה את פוריותן.

2) הלכתי תקופה ארוכה לפסיכולוג,

זה עזר מאוד (להשלים את בניית הוילה שלו)

דווקא ביקשתי ממנו הפניה לפסיכייאטר, אבל הוא התעקש בתוקף שאין שמצורך.

ביי מתוק,

נצל את שנות חייך המוקדמות,

לזיין כמה שיותר יצירות פאר את בנות הגיל שמתחילות להבשיל.

כנראה אתה מתחיל להיות סנילי.