אליל האש
2/12/1998 2:25
תור
–
אני יודע מה אני רוצה לספר לכם. אבל מה שקובע את כל שיבוא
אחר כך, מה שיוצר את החלל המאפשר לספור להיות,הוא השם. והפעם בחרתי בשם :
"אליל האש"…..בתוך החלל שהתהווה,
אפשר לתת למחשבות והזכרונות והויכוחים העצמיים להתגשם ולהפוך לסיפור שאנשים
כמותכם עשויים לקרוא, והסיפור הזה, יש בו מין אנרגיה שממוקדת דרכי, ונכנסת במילים,
ואחר כך, יוצאת מהמילים אל עיניהם של הקוראים ואל נפשם, ומשפיעה על חשיבתם, ואולי
אפילו על מעשיהם. יתכן שסיפור שכתבתי היום, יגרום לחנוכת התיישבות בני אדם, על
פלנטה אחרת בעוד חמשת אלפים שנה. אחדים מכם בטח חושבים שהיהירות מדברת מגרוני. אבל
מי שמכיר את תאורית 'תוצא הפרפר', יודע שמעשים הרבה פחות משמעותיים מכתיבת סיפור,
נוצקים לתוך מארג הנסיבות, ועשויים לגרום ארועים מאד משמעותיים.
הייתי ילד חולמני שארג
את חייו מתוך החלומות שחלם. היתה לנו בקרית חיים גינה ובה מדשאה וגדר חיה,
וגם שיחי קקטוס שעליהם עשויים בצורת חרבות, וקצותיהם נגמרים בקוץ דוקרני. הייתי חותך עלה
כזה,
מחזיק אותו ביד, ומדמה שאני מלך במקום הזה, והילדים שבאו
לשחק איתי הם נתיני. היתה בי אנוכיות
של ילד בגיל הזה , אבל מוגברת פי כמה בזכות הפינוק שזכיתי
לו מאימי בשנותי הראשונות עד שנולדה אחותי. ולכן ציויתי על הילדים לעשות כל
שרציתי. וגם התעניינתי מאד בילדות ובמה שהן מסתירות מתחת לשמלה שהוא כה שונה ממה
שצייד אותי בורא העולם. וכל ילדה שהגיעה לשחק איתי, היתה צריכה להראות
לי מה היא לובשת
מתחת לתחתונים, וככל שהחקירות העמיקו, כך נעשיתי יותר להוט לעסוק באנטומיה
משווה….. אבל לחרדתי למדתי שנתיני עלולים להיות מרדניים למדי, ולא עבר זמן רב,
וכולם הוקירו רגליהם ממלכתי, והלכו לשחק במקומות שבהם לא ציוו עליהם ציוויים בניגוד לרצונם.
ואז היית מתכנס בעצמי סוחב קופסת גפרורים מהבית, יוצא
לגינת מלכותי,ומדליק אותם אחד אחד, כדי לראות את פלא הלהבה שנולדה יש מאין, ואשר
גפרור קטן קטנטן שנכנס בכף יד של ילד, יכול
לשרוף ולחסל בית שלם כהרף עין. "אם תשחק באש, תעשה פיפי במיטה"
היתה אמי אומרת לי את אמרי השפר שהתרבות הפולנית עשירה בהם. ואני, לקחתי את
הסיכון: שיחקתי באש, והרטבתי את המיטה בלילה עד גיל חמש…….
היה לנו בחדר האמבטיה דוד שמוסק בעצים. ולפני שהתרחצנו,
היו הורי מכניסים לתנור שבתחתיתו גיזרי עצים, שופכים קצת בנזין שאוחסן למעלה על המדף בבקבוק זכוכית, ומשליכים
ללועו הפעור של התנור גפרור בוער. האש נדלקה
תוך השמעת קול 'וופ' קצר שנגרם מהדלקת אדי הבנזין שהיו באוירו של תא הבערה, ואחר כך, דבקה בגזירי העץ. ומה עושים כשהמסה הקריטית של
בנזין לא הספיקה כדי להביא את העצים לטמפרטורה גבוהה כדי שימשיכו וידלקו מעצמם? מומחי
הבטיחות שבכם בטח יאמרו שצריך לתת לאש לכבות, ואז להתחיל את התהליך מחדש. אבל הורי
שהיו מיומנים, היו מוסיפים בזריזות קצת בנזין, אמרתי 'בזריזות' כי האש אוהבת מאד
את הבנזין, ומסוגלת לעשות איתו חגיגה שלמה, כפי שתראו עוד מעט.
ואני, נעשיתי שואף רחצה מאין כמוני…..הייתי מסתגר בחדר
האמבטיה, פותח את דלת תנור העצים, ומסתכל
שעות ארוכות
בעינים הוזות פקוחות לרווחה בלהבות האש הזזות תוך השמעת קולות של עצמה.
ובתוך הלהבות ראיתי צורות ודמויות נהדרים
שהריצו את דמיונו של בן החמש למחוזות שלא הכיר מקודם.
אמרתי 'מסתגר', אבל בנוסף הייתי גם נועל את הדלת, כי באותה
תקופה לאחר שתוצאות מחקרי הניבו ידע עשיר
בתחום ההבדלים בין ילדים וילדות, התחלתי להתבייש ש'יראו לי' את הדבר הכל כך ייחודי
שמחובר למטה בקדמת גופי, והודעתי להורי חד משמעית, ש'אני מתרחץ לבד'. ופרושו של
דבר, שבאותו יום גם נעלתי את הדלת בחדר האמבטיה,התפשטתי כדי להתרחץ, ו….. פניתי להביט בלהבות שבתוך התנור. אבל
אללי….. הלהבות דעכו ועוד מעט עמדו לכבות לגמרי. טיפסתי אל המדף והורדתי את בקבוק הבנזין, הורדתי ממנו את פקק
הזכוכית שלו, והתזתי בזריזות קצת בנזין פנימה. אחרי וופ אחד גדול, החלה האש לבעור
בתנור בעליצות. כשרעש הבערה מרעיד את דוד המתכת ומשמיע קול של פעולה מסעירה
בהתרחשותה. אני מוכרח להודות שהשינוי שחל באש כתוצאה ממעשי, גרם לי שמחה מרובה,
ואז החלטתי לשפר את האש עוד יותר, ולהוסיף עוד בנזין. היה וופ גדול מאד, והאש אחזה
גם…. בבקבוק הבנזין שבידי, וגם בבנזין שנשפך על גב ידי. ואז אינסטינקטיבית,
שמטתי את הבקבוק, הוא נשבר על הרצפה, ולהבות גדולות של אש בערו על רצפת החדר. ואני נרתעתי לקצה החדר, מתכווץ
בפינה באימה מהשד הזהוב/אדום שזה עתה שחררתי מהבקבוק. הקולות והאורות שהפיקו הלהבות מתחת לדלת, משכו את
תשומת ליבם של מבוגרי הבית, והם הקישו לא כל כך בעדינות על דלת חדר האמבטיה
הנעולה, וצעקו לי "תור תפתח מהר את הדלת"..
הייתי באותו רגע בדילמה: 'אם אפתח, כולם יראו את האוצר
המיוחד שלי. וגם אחטוף מכות על תעלולי.
וגם היתה כאן סכנה, היות והאש היתה ביני לבין הדלת…..
אבל אם לא אפתח, הבית יישרף ולא יהיה לי (לי…..) איפה לגור.'
בסוף התגבש שיקול הדעת, ועשיתי מעשה: במהירות עקפתי את
הלהבות משתדל להימנע מלדרוך על גזיזי הזכוכית, ופתחתי את הדלת כשאני מכסה את מבושי
בידי וזועק מרה מהכאבים שבגב ידי, גם מהדקירות בכפות רגלי., וגם מאי הנוחות
שנקלעתי אליה. עד מהרה הוסחה תשומת ליבי מהכאבים שבידי ורגלי, לאחר שנוספו עליהם
כאבים של מכות כפות ידים עמלניות בישבני
שהסמיק כולו מבושה וממכות, והתפשטה בו חמימות מופלאה שהוותה מקור אנרגיה
חלופי ביום החורף הקר ההוא. ולאחר מכן פשטו בי שלווה ורגיעה, כי ידעתי שבחבטות ההם
כיפרתי בעיקרון על עווני, ומה שנשאר הם רק איזכורים חוזרים ונשנים בעשרים השנים
הבאות מפיה של אימי. כי אצלה נשאר מהאזן שלי למשך עשרות שנים בחובה, בגין תחביבי
הפירומני הזה. "עוד מעט והוא היה
שורף את הבית" אמרה אז אימי בפולנית מדוברת לאווה דיירת המישנה הבלונדית
היפהפיה הסקסית שגרה אז בדירתנו עם בעלה, ועליה עם לבוש ובלעדיו, עוד יסופר בפרק
הבא.
לאחר מכן, איבדתי לכמה חדשים את זכויות הרחצה לבד, ואמי
היתה רוחצת ומקרצפת אותי בעצמה, כדי שאהיה
נקי לחלוטין, כמו את הסדינים והמפות שהיא
היתה חובטת מכבסת ומלבינה.
ומי שחושב שכמעט שריפת בית גרמה לי להתרחק מהאש …כמו
מאש, טועה. האירוע גרם לי לכבד את האש,
ונתן לי גם כבוד גדול לכוחו האימתני של הבנזין.
לא עברו מספר חדשים, וגלינו מביתנו. בעל הבית שנעשה ברבות
הימים עורך דין מצליח, החליט למכור אותו. באותם הימים קנה אבי דירה שהיתה בבניה,
אבל כמנהג הימים ההם, הבניה התארכה, והיינו צריכים למצוא מקום מגורים לשנתיים. אז
בלית ברירה, עברנו לגור בצריף שהיה שייך לחבר לעבודה של אבי. הצריף היה בקרית מוצקין, ולמעשה היה ביתם הקודם של הזוג
המשכיר, לפני שבנו את ביתם על אותו המגרש. היתה זו שכונה שרובה צריפים, וחלק
מהילדים היו מוזנחים ומלוכלכים, ולעתים שלחו ידיהם ברכושם של אחרים. אבל לי הם
נראו גזעיים, ועשיתי כל מאמץ להתקבל לחברתם,
ביחוד שמדי שבוע היו מתאספים כולם ליד מדורה לצלות תפוחי אדמה. אותי לא
עניינו תפוחי האדמה ביותר. אבל האש, זה דבר אחר. הייתי מדליק את המדורה, ומזין את
האש, ולא מאפשר לגחלים למות מיתה טבעית, אלא מלבה מהן אש חדשה ויפה. הייתי מסוגל
להתמיד בהתעסקותי באש במשך שעות, וככה זכיתי בתואר "אליל האש" שניתן לי
על ידי הילדים הגדולים שהסתכלו בלגלוג על הפירומאניאק הקטן.
השלבים הבאים של משחקי עם האש היו הדלקות של צמיגים כדי
לראות איך צמיג כזה קטן יכול להפיק כמות אדירה של עשן שהשחיר את עין השמש, נסיונות
עם קרביד הסידן, שכשאשר מכניסים אותו למים, הוא מפיק גז דליק שיכול להרים קופסת שימורים הפוכה, ולשלחה כמו טיל לגובה של
כמה קומות,
ויותר מאוחר, כשהתחלתי ללמוד כימיה, המשכתי להיות מוקסם
מחתיכת נתרן שזורקים לקערת מים והיא יוצרת
כדור מותך של נתרן שמשתולל על פני המים בוער עד שהוא כלה, אבל אם שמים חתיכה גדולה
מדי ועוברים את המסה הקריטית, קורה פיצוץ, והחתיכה מתחלקת למספר כדורים קטנים
שממשיכים לחגוג על פני המים.
כל זה המשיך עד שגיליתי את כוחה של האש הפנימית שבוערת
בתוכנו, ובנסיבות מסוימות עשויה להפוך
לאהבה סוערת מתפרצת וגולשת לכל הכוונים. וכך, לאחר שהתגלתה לאחר שנים של מחקר, האש
האמיתית והכי משמעותית, תם אצלי החיפוש אחרי אש בוערת לצורותיה, וכיום יכול אני
להתחיל להתייחס לאש בצורה שוות נפש ובוגרת.
–
אהבתי!
2/12/1998 22:4
מישהי
–
תור, סחה על הסיפור, יש המשך?
אם כן, תפרסם אותו בפורום…
באמת סיפור יפה!
מחכה להמשך הסיפור!
שלך…
מישהי…
–
מישהי. כל עוד אנו חיים, יש המשך.
3/12/1998 0:25
תור
–
ואם את רוצה לקרוא עוד, תפעילי מנוע חיפוש על
"תור" ותמצאי כל שפירסמתי כאן.
–
וואלה, נורא מדכא כאן,
2/12/1998 2:42
קונוס וטורוס (שותפות מוגבלת)
–
אולי כדאי לשנות את שם הפורום:
מהמגירה לפיחס.
–
……או
2/12/1998 9:16
המפגר משדה בוקר *שליד באר שבע*
–
…….
…….מהמגירה להמגיפה
–
גם שם נורא מדכא
2/12/1998 9:23
כינוי (אבל למה לא איכס)
–
אז נפצח בשיר עם משעשע ומרגש (כאחד?):
הבה נגילה
הבה נגילה…
…
ונרננה?
בשני קולות וברגש!
זהו, עכשיו הכל בסדר
(-:
(מה לא?)
–
לכינוי או אחרי האף פעם
2/12/1998 10:58
המפגר משדה בוקר *שליד באר שבע*
–
This wasn't written by me,
but I thought it was
appropriate response to your
poem.
SECOND CHANCE
by Steven A. sometime in '94
A desperate soil in deserts
hold,
weeps and sings for want of
flower.
Each storm to break her
heart and pass
without a passion rain.
She stares at heaven's eyes
and waits
for tears to bring that
chance of bloom,
yet waits in vain as heaven
looks
beyond to other lovers.
Who would guess this wind of
spring
born from unexpected storms
should carry in its fragrant
veil
a seed from far off
blossoms.
So As she tires and lays to
rest,
the scent of prayers still
on her stem,
a seed is ped and heaven
weeps
so sweet the flower of
second chance.
–
נו, הכל ברור-מס' האנשים כאן הולך ומתמעט
2/12/1998 17:16
שטנית טבעית
–
ומציטוט לציטוט
פנים ושמות מתגלים.
–
זה לבטח איזשהו ליקוי בי
2/12/1998 17:42
המפגר משדה בוקר *שליד באר שבע*
–
או ליקוי חמה
או ליקוק מנה
או חנה
שלא הבנתי את הקשר בין המסר שלי לכינוי ולתשובתך אלי
ניחא
–
נראה שהיא יצאה להפסקת רמונט כללי (כולל צביעה).
2/12/1998 23:15
כינוי (אבל אני נח כל הזמן)
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מקסים, תודה!
2/12/1998 19:39
כינוי (אבל פעם היה אף)
–
And here's one by Emily
Dickinson
My life closed twice before
its close –
It yet remains to see
If Immortality unveil
A third event to me
So huge, so hopeless to
conceive
As these that twice befell.
Parting is all we know of
heaven,
And all we need of hell.
–
רוצה להוריד icq
2/12/1998 11:2
מעין
mali_b@sarid.org.il
–
אני רוצה להוריד ICQ
ולא מצליחה.
מי שיכול לתת לי אתר של ICQ 99 יהיה
יותר טוב אבל גם אתר של ICQ 98 יתקבל
בברכה
תודה מעין!!!!
–
שאלות מסוג זה – לפורום מחשבים. ובכל זאת:
2/12/1998 12:4
מיכל אור
michal_or@hotmail.com
–
האתר של מירביליס:
פורום מחשבים ואינטרנט:
http://www.iol.co.il/forums/scripts/showm.asp?which_forum=12
–
בוסר אבל
2/12/1998 12:25
יסמין
hxnhi@mailcity.com
–
אני רוצה לנסות
הוראות
החזיקני באוויר, עצור את נשמתי
לטף את גבי החשוף ביד פתוחה,
גע בפני בערגה,
גרום לי לחלום.
נשק את שפתיי ברכות מסחררת
לשונך מתפתלת סביב לשוני,
עד אשר תדבק לשוני לחיכי.
הלעיטני בחום
גופי נזקק למגעך, ונקרעת נשמתי לקראתך.
חפון אותי בגופך
וידיך,
כול כולי שלך רק קח.
לחש לאוזני מילות אהבה חמקמקות,
שיזחלו אט אט אל ליבי ויסמרו את גבי ושערי.
הובל אותי במילותיך אליך,
כי ברגע זה שלך אני וגופי גופך.
כמהה אני אליך אל נא תברח, כי אם תברח
אצרח, אתקע ציפורני בעורך
אמחץ את גופך אל חזי,
אנשוך
את שפתיך עד דם,
מרוב אהבתי…
מרוב
רצוני ותשוקתי…
–
הממממ..פה תהייה שורה ארוכה!!לא לדחוף,צריך פס וורד.
2/12/1998 13:4
הנביא משדה בוקר *שליד באר שבע*
–
(הודעה ללא תוכן)
–
שומעים את הצרחות עד לכאן.
2/12/1998 15:54
כינוי (אבל בין 2 ל 4 שיהיה שקט)
–
(הודעה ללא תוכן)
–
צרחות הנאה אולי….
3/12/1998 15:11
יסמין
hxnhi@mailcity.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
לא טענתי אחרת, כן ירבו
(-; אבל קצת יותר
3/12/1998 17:53
כינוי (אבל בין 2 ל 4)
–
בשקט.
הילדים ישנים.
–
שירת הסירנה
2/12/1998 15:0
תור
–
פעם חשבו שילדים נולדים כיצורים 'לא מיניים', ורק לקראת התבגרות, עם התחלת מרוץ ההורמונים הגדול,
באה יום אחד אלינו בשנתנו קוסמת יפה ו:.. אתמול שכבנו
לישון חפים מכל חשקוק, ולמחרת בבוקר התעוררנו מלאי תשוקה, וחרמנים לאללה….. לאחרונה קראתי ש'גם תינוקות הם יצורים מיניים'.
איני יודע. אבל אצלי החלו התופעות בגיל צעיר למדי.
כבר בשנים הראשונות לחיי העכשויים למדתי להכיר את גופי,
ולדעת שנגיעה במקומות מסויימים מביאה תשואה של עונג וכיף. ובגיל חמש, הייתי סקרן
מאד, והיה לי חשוב לראות ולדעת מה מסתתר מאחורי כל דבר. לכן פירקתי שעונים וכל דבר
פריק אחר, דבר שזיכה אותי בידע בסיסי איך פועלים הדברים ובישבן חם ממכות שספגתי.
ומאון סיבות, הייתי חייב לראות ולהבין איך נראות חברותי מתחת לבגדים. מעניין שמשום מה, לא התעוררה אצלי
סקרנות דומה לגבי הבנים שמבין חברי…. ולמרות שהייתי יצור שמאפיין את דעותיו לאור
מידגמים, בעניין החברות היה לי חשוב
שהמידגם יכלול קרוב למאה אחוזים של האוכלוסיה…. בקיצור, התעניינתי איך נראית
מתחת לתחתונים כל ילדה שבאה לשחק איתי
בגינת ביתי המדושאת, וגם שיתפתי אותן בסוד מכמני. והילדות, רובן שמחו לשתף
אותי במראה אוצרותיהן הגנוזים.
בגיל חמש כבר לא ידעתי עדיין כיצד בדיוק מתרבים בני האדם.
אבל ידעתי בחוש שבהורדת הבגדים יש איסור, וכמו כל
איסור גדול היה הרצון להפר אותו ולראות מה יקרה…..
אווה ובעלה רומק היו זוג צעיר שהשתכן בביתנו כדיירי משנה.
לאווה היה שיער בלונדי ארוך, עיני תכלת
ואף סולד, עור לבן וחלק וחזה גבוה ומלא , שהיא נהגה
להבליטו במחשוף נדיב, לשמחת לב הגברים,
ואף לשמחתי….. אווה היתה גם בעלת מזג טוב, והתייחסה
בחביבות לבן ה'תעלולן' של שכניה לדירה.
לכן היה רק טבעי שהיא היתה אהבתי הראשונה,
וכל הזמן הייתי כרוך אחריה.
אווה נהגה להתקלח כשחלון חדר האמבטיה פתוח, וכהיא מפזמת
שירי אהבה בפולנית. ואני נמשכתי כבמטה קסם אל שירת הסירנה, ואל האדים המבושמים
שהיתמרו מחלון חדר האמבטיה. וכשסקרנותי גברה עלי, ערמתי מספר חפצים שהיו בחצר,
וטיפסתי עד שיכולתי לראות את אווה עומדת עירומה ורטובה בתוך האמבטיה, יפה כפי שרק אלהים יכול לברוא,
ושרה בקול חרישי , שירה של מלאכים. שעה ארוכה לא יכולתי לנתק את עיני מהיופי השלם
של גופה הרטוב, ומהפטמות הוורודות שעיטרו את שדיה המושלמים.
איני יודע למה אנחנו כל כך מתפעלים משדיהן של הנשים, שהן
עבורן כלי עבודה לסיפוק צרכיו של הרך הנולד. אולי נשארו בנו איפיונים של התינוקות
שהיינו, כשהציצי הווה את מקור לחמנו ופסגת
מאוויינו.
אבל מסתבר שהטבע נוטע בנו תשוקות שבסופו של דבר מביאות
להמשכיות הגזע, וליצירת חיים חדשים.
ומושגי היופי שלנו שואבים את יחוסם מנתונים שמרמזים למסתכל
על יכולת בת הזוג להיות שותפת לרביה ולהמשכיות…. אבל המחזה שראיתי דרך חלון חדר
האמבטיה שימח את ליבי, ורק היה חסר עוד משהו כדי שהאירוע יהיה מושלם. ואז השמעתי
קול צחקוק שנועד לבשר לאווה שיש מי שנהנה ממראיה.
ואווה, בלי להסתיר דבר מנכסיה הגשמיים, ניגשה לחלון חדר
האמבטיה ובלי לאמר דבר……. סגרה אותו.
ומאותו יום, למשך השבועיים הקרובים, כשאווה התקלחה, בקעה
שירתה מהחלון הסגור של חדר המקלחת.
עד שיום אחד, היינו רק אווה ואני בבית. ואווה שהתכוננה
להתקלח, הכניסה אותי לחדר האמבטיה בתואנה
ש"אי אפשר להשאיר אותך לבד בבית, אתה עוד תעשה חורבן" לא ידעתי מה משמעות ה'חורבן' הזה,
אבל הוא נראה לי דבר טוב מאד לאור התוצאה…. וכך עמדתי קרוב לאווה הריחנית והתבוננתי מקרוב
קרוב
על גופה הלבן והנהדר, אבל משהו משמחת התגלית ניטל ממני,
ולא היתה כאן אותה עליצות שהפגנתי כשעמדתי על ערמה של חפצים, והצצתי אל אווה דרך החלון.
נראה לי שבאיזה מקום, נהנתה אווה מהעובדה שיש מישהו בבית
חוץ מרומק שמעריץ את גופה יפה.
אני יודע שהייתם רוצים קצת יותר אהבת בשרים בלתי אפשרית.
אבל מאז כניסתי לחדר האמבטיה אווה, חלה
נסיגה מסוימת בהערצתי אותה, ומצאתי לי את רותי שהיתה איתי בגן חובה, ושמחה
להשתתף איתי בתעלולים, ולשתף אותי בכל מכמניה.
–
לתור…
2/12/1998 22:32
מישהי
–
תור מתוק…
בתור אחת שכבר חותמת שהיא מעריצה שרופה של סיפורייך…
הסיפור הזה יפה אבל הקודם היה הרבה יותר יפה ומרשים…
בכל זאת…אהבתי גם את הסיפור הזה מחכה לעוד פירסומים של
סיפורייך השובים!!!
שלך..
מישהי…
–
תודה למישהי. הסיפורים ממשיכים ומספרים את עצמם.
3/12/1998 0:22
תור
–
ואני רק המתווך.
–
אהבה היא מילה עם 4 אותיות 3 הברות ושתי מטומטים ?
2/12/1998 15:35
מלי
–
אז נכון שיש כאלה שיסכימו עם זה , ואפילו יהפכו את זה
לבדיחה אבל ביננו אהבה היא מילה עם משמעות כול כך גדולה , כול כך עצומה , משהו
שממלא את החיים , ומנעיק לנו חום ואהבה ובטחון .
לי יש חבר , אני בת 15
, הוא בן 18 אנחנו כולה חודש וחצי ביחד אבל אני מרגישה שאני איתו כאילו כול
החיים
הוא מקסים, הוא משגע , הוא אוהב , ואנחנו ביחד מוכחים
לכולם ובעיקר לעצמנו שיש מילה כזאת אהבה
אני לא ייכנס לפרטים על הקשר שלי איתו , אני רק רוצה להגיד
לאותם בנים ובנות שנפגעו מאהבה או שעדיין מחפשים אהבה או אלה שכבר התייאשו , אל
תרימו ייידים , אל תגידו שזהו נגמר עולמכם , יש מילה כזאת יש משמעות כזאת , ואני
מאחלת לכול אחד ואחת מכם שיהיה לה את הכבוד בבוא הזמן להכיר מישהו שיהיה מוכן
לעניק בשבילו את החיים , ויקדיש לקשר את מירב זמנו ואהבתו , ושתצליחו ביחד להגשים
ולאמין בחלום ובמילה אהבה , ממני באהבה גדולה , מי שחייה תאהבה נושמת אותה ומרגישה
אותו
מלי .
–
אל תשכחי לנגב את הרגליים בדרך החוצה.
2/12/1998 16:4
כינוי (אבל מלינק'ה)
–
We can use every bit of dirt
– you see, we recycle it.
–
נא לא להוציא
אבק כוכבים
מתוך המגירה
–
בת 15 מממ. . . עוד לא עשית בגרות בלשון (דו משמעי)
2/12/1998 16:58
שטנית טבעית
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מהמגירה לדיסק 