הערב, בשעה 18:00 בדיוק, הסתכלתי על השמים.
11/3/1999 18:27
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
ולרגע היה נדמה לי שהם סגולים
סגולים?
סגולים???!!!
המחשבה הראשונה שלי הייתה משהו כמו "מה קרה? אני
בטוחה שמשהו קרה"
הסתכלתי על השעון ומייד הסתכלתי שוב החוצה
הם היו כמעט, ממש כמעט…
רק כמעט?
מאיפה להסתכל על זה?
אני חייבת להודות שדי נדהמתי
פתחתי את החלון לגמרי והרוח החזקה העיפה את כל הניירות
בחדר
עמדתי בתוך סופה וראיתי כיצד הכמעט סגול הופך אט אט לורוד.
עד שכחמש דקות אחר כך, הוא דהה לגמרי אל תוך התכלת האפורה.
אז מה קרה???
כן, אני רוצה לדעת!
–
אז זה מה שקרה…
11/3/1999 20:1
כוכב מכסף
–
חשבתי שהיא גוססת לי….
ושוב אצל הוטרינר, ושוב, וכרגע….
אזעקת הרגעה כללית 🙂
אחד הרגעים המפחידים בחיי.
שכבתי, עיניים עצומות, כמו שאני עושה תמיד במצבים שבהם
צריך להעביר מספר שעות של אי ודאות.
ט. חברה מדהימה שכמותה, ישר באה אליי, משפרת את תחושתי תוך
רגעים (מעצם היותה שם).
נשמה שכמותה.
ישנם רגעים שפשוט קשה להתמודד איתם לבד. זה היה אחד מהם.
והוא עבר.
ועכשיו כל מה שנותר, זאת עייפות, מחוסר שינה ו"פוסט
דאגה".
אבל איזו הרגשה נהדרת זאת 🙂
–
אוףףףףף ואני כאן מחכה לשמוע ודואגת המון!
11/3/1999 20:15
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
עדיין רוצה פירוט (לא כאן). בטוח שהיא בסדר עכשיו?
ותודה, זה מסביר חלק מהדברים, אבל עדיין לא את הכל (או
שכן?)
אני שמחה ש- ט. הייתה שם עבורך (-:
תמסרי לה את זה:
|rose|
ממני.
–
לא להאמין
11/3/1999 19:3
סבתא של אחותי
–
אני לא מאמינה
–
ואז פתאום הריח הזה
11/3/1999 23:13
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
אתה שוכב על הדשא, בחצר של ההורים, מתחת לעץ הגדול.
רק בשביל רגעים כאלה אתה אוהב לבוא לבקר אותם בשבת.
אולי לא רק. אולי בעיקר בגלל.
יש שמש חמה נעימה ואתה נותן לה ללטף אותך לאט.
העיניים שלך עצומות, אבל אתה ער, ואתה שומע קולות מסביב.
בהתחלה זה מטריד אותך, הקולות.
היה הרבה יותר נחמד אם היה פה כל כך שקט עד שהיית שומע את
המחשבות שלך, כמו בסיפורים.
אבל לאט לאט הקולות מתחילים להזכיר לך תמונות, לשחק לך
במחשבות.
קול של מכונית שעוברת בכביש הריק מזכיר לך את הנסיעה
הארוכה ההיא, ציפורים מצייצות בקולי קולות מזכירות לך את הפיקניק שלנו בין
הכלניות, ואוושה חרישית של רוח נעימה שמרשרשת בעלים של העץ הגדול, מזכירה לך מילים
שרצית לצעוק ולחשת, וכאב שחתך אותך כשאמרתי שאני נוסעת.
אח"כ הטלפון מצלצל. אבא שלך עונה, אומר למישהו שאתה
יישן.
הרגעים האלה, של שמש חמימה ושקט רועש, הם כמו מחסן
שמרוקנים ממנו את הגרוטאות. פתאום נהיה אור, ואויר וצורה.
פתאום הגעגוע שלך מוצא את המקום שלו, מפסיק לנדוד בין
הדמעות לחלומות, ומתיישב במגרה הנכונה של הלב.
אתה לוקח נשימה עמוקה, ממלא את הריאות עד שאין להם לאן
להתרחב יותר.
האוויר מלא בריח נעים של דשא מכוסח ובישולים של שבת.
נעים.
בראש עוברת לך מחשבה איטית שבעצם אחרי הכל אולי לא כל כך
נורא לך.
יש לך רגעים של שלווה. יש לך ריח של דשא. אז מה אם האהבה
של החיים שלך נוסעת היום לחפש את עצמה. אז מה אם אתה מתגעגע כל כך.
אתה רוצה לבכות,
ואז פתאום הריח הזה, של ים וגלים ורוח,
ואתה יודע של מה הוא אבל נשאר עם עיניים עצומות,
אולי כי אתה לא מאמין,
ואולי כי אתה מפחד שאם תפתח את העיניים הריח יעלם.
ואני רוכנת אליך והריח חזק וקרוב ומדגדג לך באף,
ואני מצמידה את שפתי לשפתיך ולוחשת לך:
"אני לא נוסעת בלעדיך. בלעדיך אני לא יכולה".
ואתה מרים אלי את הראש ופוקח עיניים,
והן אדומות ורטובות
ואתה מחבק אותי חזק נורא להרגיש שאני באמת ולא בדמיון,
ואתה אומר שאוהב אפילו יותר,
ושאם אני נוסעת אז אתה תחכה לי עד סוף הימים,
ואני מחייכת אליך ואומרת שאתה לא צריך לחכות,
כי אני לא נוסעת,
כי אין לי מה לחפש במקום אחר.
את מה שאני מחפשת מצאתי כבר בך.
אחר כך ההורים שלך נוסעים לבקר חברים, ואמא שלך צועקת שיש
עוגה טרייה במטבח, ושהם יחזרו מאוחר,
והבית מתמלא בשקט כזה
ורק הנשימות שלך ושלי,
ואתה מלטף אותי לאט, ואתה כבר לא בוכה.
אנחנו שוכבים על הדשא, בחצר של ההורים שלך, מתחת לעץ
הגדול,
ואתה מקלף ממני את הבגדים אחד אחד, ויש לנו את כל הזמן
שבעולם,
ואתה בא אלי לאט וממלא את כולי,
והדשא מדגדג אותי בעורף והשפתיים שלך מלטפות את כולי
ואתה נעים לי, ואני יודעת שאתה אוהב באמת
ואני לא צריכה לנסוע כדי לגלות שגם אני.
–
11/3/1999 23:22
מולי
–
יקירתי
לא היה לי מושג שאת כל כך טובה
חשבתי שאת סתם שנונה
כיף לראות שאת כזו
סתם שתדעי
–
אני לא יודעת לתרגם את ההרגשה שזה עושה לי למילים.
11/3/1999 23:33
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
תודה.
–
מרגש!
12/3/1999 0:56
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
רוצה רק להגיד לך שנגעת בי. הרגשתי את הצמרמורת של
הדשא…זהו. שתדעי.
–
הדשא שלך מחזיר אותי לדשא של סבא וסבתא שלי
12/3/1999 1:4
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
ושם, הם לא הירשו לי לשכב על הדשא, שלא יתקמט.
אבל זו אני.
ולך, לך יש יופי של סיפורים שעושים לי סוויצ'ים בלב
במקומות שאפילו לא הכרתי עד היום.
באמת.
ממש אהבתי.
–
מחווה
11/3/1999 23:15
מולי
–
אני מתגעגע לגבר
לא לאחד ממין זכר סתם,אני מתגעגע לגבר אמיתי כמו יול ברינר
שמעשן סיגאר ושותה בלי למצמץ,אני רוצה גבר שיהנה מהשקט ולא ינסה להסביר את עצמו גם
כשהוא לא אמור.
אני מתגעגע לגבר אמיתי שישתוק וידע להבדיל בין מבט לשיחה
שקטה.
אני מתגעגע לגבר לבוש שחורים ונוקשה עם הילת מלחמה וריח של
אישה מהעורף,אני רוצה גבר מחזר,שיפתח דלתות לנשים וישלח פרחים אחרי לילה ראשון.
אני מתגעגע לגבר שידע להעריך ויסקי משובח ולא אחד שישתכר
מקוקטייל או אחד מאותם מקפיצי טקילה שותי מיץ תות מעשני המרלבורו לייט מזמיני הקפה
ההפוך הארוך.
<מדליק
לעצמי רומיאו וגו'לייט ומוזג עוד כוסית ג'ק דניאלס נקי>
אני מביט סביבי ורואה ילדים עם מסקרה ולבוש זרחני,כאלה
שיגדלו לסטודנטים למדעי הרוח והחברה,כאלה
שילמדו קולנוע ויפרסמו בבוא היום את יומניהם מהתיכון בעיתון,אבל אני עורג לכרישים.
ולא רק לגבר אמיתי אני מתגעגע אני רוצה אישה אמיתית,מעין
לוליטה של נבקוב <תראו
לי אחד במרחב הוירטואלי הזה שקרא את לוליטה ולא כי הוא היה חייב>,אני
רוצה אישה שהשיער שלה ארוך וריחני ולא עוד
אחת שמגלחת את הראש כדי להדגיש את השפתיים שלה,אני מתגעגע לחזיות,אני רוצה
לתהות אם יש למישהי סימני מתיחה ולא לדעת איך נראות הפטמות שלה בפגישה הראשונה,אני
רוצה אישה שתעריך כנות בלי לשחק בעצמה,אישה שתגרום לי להתפתל עבורה ולשלוח פרחים.
אני לא רוצה אישה שמאמינה בשיוויון מספיק כדי לתדלק בסונול
או להרים ארגזים,אני רוצה אישה רכה.
לא שאני חלילה שוביניסט,אני מודע לכך שנשים יכולות לעשות
את אותם הדברים שגברים יכולים,אני פשוט לא רוצה שהן תעשנה את זה,אני רוצה אישה
שתעטוף אותי בריח של הצאוור שלה ולא אחת עם תסרוקת ניאו נאצית וחצאית מיני
קצרה,אני רוצה לשכב עם מישהי רק אחרי שחזרתי אחריה כמה שעות ולא בגלל שהיא היתה
חמה ובפאב.
אולי אני קצת מיושן
אבל אני באמת רוצה לראות מתישהו גבר ואישה.
–
עושה חשק
12/3/1999 1:9
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
להתגעגע לתקופות אחרות – אמיתיות יותר.
כולן/ם למדו את תורת הרייטינג ומשתמשים בכל טריק ירוד כדי
לזכות באהדת ההמון כולו וכבר לא מחפשים את היופי שבייחוד העצמי. עצוב אבל זו
תקופתנו הבנאלית.
כיף לדעת שאנו לא לבד בחיפושינו אחר המחפשים (האמיתיים!)
יישר כח!
משמח שחזרנו לימי ריגושי הטקסט האביבי והנוסטלגי. חשבתי
שזה נגמר בחורף – אבל זה מרגיש כמו פעמי אביב אמיתיים!
–
אולי אתה קצת מיושן, אבל כמו יין אתה גם משובח מאוד
12/3/1999 17:37
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
תגובה למחווה
12/3/1999 20:54
מולי
–
יושבת כאן ביום שהוא לבטח אחד הגרועים בחיי, ולפתע
אתה…ומילותיך חודרות…געגועיך מובנים מוכרים
שהרי הם געגועי שלי.
יום אחד ארצה להפוך את המילים למציאות, להפוך את הרצונות
לממשיים .
אני יושבת כאן במכון לתפירת דמויות שוזרת את מילותיך לדמות
אחת גדולה. ובמכון הזה בו נוצרות דמויותי מילה אחת יכולה לפרום את כל מה ששזרתי עד
עתה.
מולי היקר
מילותיך נגעו והשאירו אותי נאלמה. היום הייתי צריכה אותן
ורציתי להגיד אך זאת….
טוב לדעת שאתה קיים.
–
ואני דווקא חושב ש
12/3/1999 22:13
אורי ב.
uriba@netvision.net.il
–
תודה לאל שכל הסטריאוטיפים האלה הולכים ומתרחקים מכאן ושיש
סיכוי שנוכל כל אחד ואחת לעצב לעצמנו משהו קצת יותר מתקבל על הדעת.
משהו שמאפשר לחיות חיים קצת יותר טובים.
אמן.
–
איפה את?? (לא סיפורשירהאו קטע אומנותי)פשוט שאלה.
12/3/1999 1:13
=|Sonix™|=
sonix@netvision.net.il
–
איפה את נערת חלומותיי?
בעלת השיער הבלונדינישטני הרך והנופל עם העיניים הכחולות המבריקות.
עם מסגרת הפנים העדינה הזו,והאף החמוד
החיוך שממיס אותך במקום והריח שבא מגן עדן.
ההבעה הילדותית המשכרת הזו שאת מופתעת,החום והרוגע שאת
מפיצה בכל מקום.
איפה את? בעלת הקול הביישן,זו שחולמת תמיד לחלום.
את שמעולם לא גדלת-ילדה בנפש ,נערה בלב.
את שצוחקת מהכל-ומעודדת תמיד.
וגם ביום הכי שחור את את עם אותו חיוך מתמיד.
איפה את-אני מחפש אותך כבר נצח,ומתחיל כבר להתייאש.
מכל אותן רגילות,שמחפשות רק לבקש.
אני עדיין מחפש אותך.
אני עדיין כל לילה חושב-שאי שם את מחפשת אותי גם
מביטה על אדן החלון-נזכרת במיתוס הוותיק שלכל אדם נבחר בן
זוג מהשמיים
האם זה ככה לכולם?
האם פעם נפגש-איך?ומתי?
ואם אעבור לידך פעם?האדע אם זו את?
איפה את…אני מתחיל כבר להתייאש
תני לי תשובה(או לפחות קצת CASH) סתם
סתם… 🙂
בכל מקרה היכן שתהיי-אני לא ויתרתי ואני לא יוותר בחיים
אני אמצא אותך ביום מן הימים….
–
טוב, אני כאן
12/3/1999 2:6
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
12/3/1999 4:50
Kipod
kipod@netvision.net.il
–
and now?
–
דממה
12/3/1999 4:47
Kipod
kipod@netvision.net.il
–
השקט בעינייך – דממה בין מילותיך
השקט בעינייך – סופר נשימותייך
סוגר את עפעפייך, הלילה מחכה
מוחה את דמעותייך, אבל אני בוכה
השקט בעינייך, עצבות עוטה אותך
השקט מדבק הוא, מפנה גבך אלי
תוהה אם לא טעיתי, הן גם אני קודר
דממה נפלה עלינו, הליל שוב חוזר
–
יום חדש ונועז
12/3/1999 4:55
Kipod
kipod@netvision.net.il
–
הבוקר יעלה, כך אמר לי הדוקטור,
יום חדש יתחיל, והכל יהיה טוב.
תגיד לי דוקטור, אז שאלתי בשקט,
האם עם הבוקר יעלה גם האור?
האם כשסוף סוף תעלה לה השמש,
האם היא תואיל להאיר בשבילי?
והאם כשיתחיל יום חדש, משגע,
מדוע לו להתחיל בשבילי?
אמר לי הדוקטור, תעלה לה השמש,
אך בינתיים הזריק לי זריקת הרגעה.
ואם אמנם זרחה לה השמש,
הרי ששכבתי מסומם במיטה
–
* זבנג! וגמרנו B-)
12/3/1999 12:33
אתר המכור לאינטרנט
ia@fan.com
–
שלום שלום ומה נשמע? בתקווה שהכל אחלה, נגיע ישירות אל
העיקר: השבוע בעדכון אתר האינטרנט של המכור לאינטרנט * בעקבות פסטיבל הקומיקס (השלישי!)
שנערך בחול המועד פורים, כתבת רשת – אורי פינק, מלך הקומיקס בראיון מיוחד * שלט
רחוק – הוא חוזר ובגדול! הטור של המכור, בצבע ורוד ומטורף עוד יותר. התשובה
האולטימטיבית לשאלה: מה זה אינטרנט? * דידי הררי בדרך לשבור שיא ג'ינס ובית הספר
הוירטואלי אביב בדרך אל הקלפי… והמכור והמכורה כעת בדרך לקאנטרי! 😉
שבוע מצויין לכל, להת' בעדכון הבא!
http://my.ort.org.il/computers/danny
נ.ב.
רוב תודות לכל שולחי האי-מיילים באשר הם: על התגובות,
הבדיחות, הביקורות, המחמאות, הקטילות ומצב הרוח המרומם. קוראים הכל ומתרגשים כל
פעם מחדש. ושוב תודות תודות! ביי!
–
Prime contact
12/3/1999 13:29
גיא תגר
guytag@isdn.net.il
–
הרמה הסלעית הייתה שטופה באלומה בהירה של אור. הרוח היבשה
הכתה באדמה הירוקה ופרעה בשערה השחור שיצר צל בלתי קבוע כנגד הלבנה. השתקפות
הנוריות האדומות והירוקות נצנצו על פני השטח השקוף של קסדתו בעודו לוחץ על כפתורי
המגע השחורים.
הבד הדק של חולצתה נופף ברוח כמפרש לאנייה קדומה, מנסה
לעקרה ממקומה על סלע הבזלת בקצה המצוק, רחוק ממנו, אבל לא מספיק. הוא עמד בסרבלו
השחור, חש בכוחה של הרוח אך לא בקורה או בהצלפותיה, כאילו הייה שבשבת בראש מגדלור.
הנורה האדומה הבהבה מספיק חזק כדי שתבחין בכך מהסלע שלה.
הוא רתם את עצמו לחגורות, חיבר את חוט המידע לאחורי קסדתו וכשהפנה את ראשו הבחין
בכתם הלבן שבראש הצוק, הוא ביקש ממנה שלא לבוא, שאין טעם, הרי הדבר מצריך ריכוז
מוחלט. הוא ריכז את מבטו בעיניה בעזרת המכשירים, כאילו הייה זה תצלום תקריב בסרט
לא לו. חיפש את הדמעה את השבירה, שחש ליבו. בעיניה. היא ידעה שלא תבכה, מותרות
כאלה יכלה להרשות לעצמה רק בקרבתו. והרי עכשיו הוא רחוק כול כך, כאילו לא הכירו
מעולם. הוא הושיט את ידו אל הסטיק לופת אותו באצבעותיו ובהונו מרחפת על הכפתור
בקצהו. הוא ביטל את תצלום התקריב, התרכז בנתונים שהופיעו בקסדתו.
להבה כתומה כחולה ומרוכזת הופיע במקום שהייה, מפיצה את
שאגתה למרחב השחור. הוא הרגיש את הניתוק מהאדמה ואחר את ההאצה ואת הכוחות הבלתי
נמנעים של הטבע אל גופו. הוא נסק אל על, העמק נפרס מתחתיו, נקודה לבנה ומתרחקת
הבהבה על קצה המצוק ואחר נשכחה מלבו. היא חשה אט אט איך הרוח שורטת בעורה, את כפור
הסלע ברגליה ומיהרה להדק את חולצתה. היא פנתה והלכה משם כשמעליה מבזיקה נקודה
אדומה ונעלמת, אולי הייתה זו השמש שמתה אי שם בעבר הרחוק מעבר לזיכרונה, אולי. היא
לא ידעה, היא אפילו לא הסתכלה.
–
Now I'm Gone
12/3/1999 14:16
Q
–
ולא לשוב עוד עד שאין.
ואין עוד מה, ויש מחיר,
ופחד.
–
ביי.
12/3/1999 14:21
ofird
ofird@haaretz.co.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
צדק
12/3/1999 17:41
מולי
–
כולם תוהים לגבי משמעות הצדק,מקנים לו משמעויות
פלואידיות,אבל צדק זו המילה הכי קלה שתדעו לכם.
צדק כמו נצחון הוא פונקציה של מי שנשאר עומד אחרון,בין אם
הצודק עומד לפני קנה או מאחורי כוונות,בין והוא צודק את דעתו או חורט אותה על בשר
האוייב,כשהיריב קונה לעצמו את הזכות להיות מוגדר כיריב לצדק יש משמעות,אפילו הלוחם
הכי פשוט על לוח השח ,צדק הוא פונקציה של עמידה,אותו אחד שנשאר זקוף למרות כל
הניסיונות לדחוק אותו,שנלחם על העקרון הוא שצודק,כי האמת אין ברירה על כל צדק קטן
אחד מישהו צריך לאבד מישהו אחר,לכל דבר יש מחיר והצדק יקר,פעם הוא עולה בכבוד
ופעמים רק בכבד.
היחידים שנשארים צודקים הם אלו שאין להם מה להפסיד,רק אותם
אי אפשר לנצח,אפשר להרוג אותם אבל לא לנצח,כי יריב אמיתי אם אין לו כבוד לצדק
הפרטי שלו אין תחושת המלחמה,אדם רצוי שילך עם הראש זקוף גם אם לקבר הוא הולך.
אנשים שאין להם כבוד לא שווים את המלחמה,כראוי לצדק
ולמלחמה רק צד אחד יכול להשאר עומד,ובבסיס הזה תלמדו את המשמעות של ההערכה.
<נאומי
מפקדים לפני יציאה לפעולה חסרת סיכוי>
–
אבידות
12/3/1999 20:10
המוצא הישר
neta@newmail.net
–
אבדה מוזה
המוצא הישר מתבק להחזירה לבעליה,
רצוי דרך ה-EMAIL…
–
12/3/1999 20:30
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אפו המפתח
12/3/1999 20:41
אמא
–
תגידי לחברים
שלך שכל יום
ישכחו להשאיר לך את המפתיח
אני איתאמן על
המחשב שלך אני מקווה
שתשכפלי את המפתיח ולא
תיצתרכי עוד הרבה ימים לתפס על החלון
לגבי היום מה אכפת לי יש לי מחשב פטי היום
תודה על
ההצעה רק אני מקווה שלא
אכלכל לך משהו
* * * * * *
סיפור אמיתי.
–
שיר בלי ניקוד?!
12/3/1999 21:4
בארני
doro@aquanet.co.il
–
לכל כותבי השירה פה, תדעו לכם ששיר שה לא שיר בלי ניקוד.
כמה שזה מוסיף! כל המשמעות משתנה (לטובה…). לדעתי, זו גדולתה של העברית – מה
שאפילו שייקספיר לא ידע.
–
האם תסכים איתי
12/3/1999 21:19
כוכב מכסף
reef@newmail.net
–
שגם לשיר בלי ניקוד יכולה להיות משמעות חשובה וחזקה לא
פחות?
אשלייה של נורמאליות (או – בית הרפאים)
(קו מתחת לכותרת… )
שתיים שלוש שתיים שלוש
בואו לבית הרפאים ילדים
נשחק נשיר נדבר אמא
וגם אבא יהיו
ובסופו של יום הולכים
אמא שם
אבא שם
ילדים שם
ובבית רק רפאים של
החיים שהיו בו פעם
–
מהמגירה לדיסק 