דרך ללא מוצא
14/3/1999 0:47
מתוסבך לי
–
ושוב אני מחזירה את השפופרת למקומה
ושוב נשארת לבד עם כל סימני השאלה
אני באמת אוהבת אותו ופשוט לא מוכנה להודות?
אולי אני סתם מאוהבת ברעיון שיש אי שם, מישהו חושב רק עלי,
משתוקק למגע ידי,
מעריץ כל מילה שיוצאת מפי, כל פיסת אדמה עליה דורכת רגלי
ואיך לעזאזל אני אי פעם אדע?
ושוב הוא אומר שהוא כל כך אוהב, והוא עדיין כל כך מתגעגע.
(ואני?, גם אני?)
ואף אחד מאיתנו לא מסוגל באמת להמשיך בחייו, אבל גם להמשיך
ביחד אי אפשר
דרך ללא מוצא…
והחיים ממשיכים לידינו…
–
בגיאומטריות אחרות, שני קווים מקבילים גם נפגשים
14/3/1999 2:7
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מה הלאה
14/3/1999 0:54
ים של דמעות
–
יושבת מול הצג
מנסה לסדר דברים בראש
והכתיבה משחררת
אבל שום דבר לא מתחבר למילים
והראש עוד מעט כבר יתפוצץ מרוב מחשבות, געגועים, פחדים
ורגשות
ולא מצליחה לעשות לזה סוף
לא מצליחה לחבר שתי מילים
לא יודעת לאן ממשיכים
והחיפוש רק מתחיל,
עמוק
שם
בפנים
רוצה רק לשפוך , לשחרר, להתנקות רק מקצת , לפחות
ולא מצליחה
הכל נשאר בפנים
–
למחוק כמעט הכל
14/3/1999 0:57
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
ולהשאיר את "הכתיבה משחררת". אחלה ביטוי.
–
זבובון, זה לא ממש שנון
14/3/1999 1:0
ים של דמעות
–
(הודעה ללא תוכן)
–
לא התכוונתי להעליב
14/3/1999 19:0
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
(למרות שנראה לי שזה
לא ממש משנה לאנשים)
ברצינות, ההפרש שבין ההרגשה הפרטית שלך, כשאתה כותב לבין
מה שמצטייר על הנייר הוא עצום, ובמקרה הזה, כך נראה לי לפחות, ועד כמה שאולי מה
שהרגשת כשכתבת את מה שכתבת היה מעל לבינתי (אני נכה ריגשית, כבר אמרתי?), המשפט
היחיד שנותר לי בסוף הקריאה היה "הכתיבה משחררת". אבל אסוציאציות שואה
עושות לי את זה. מצטער.
נ.ב.
בחיי שלא התכוונתי להיות שנון. או להעליב.
–
מדענים גילו שקופסאת שעועית גם משחררת כמו כתיבה…
14/3/1999 2:30
=|Sonix™|=
sonix@netvision.net.il
–
(הודעה ללא תוכן)
–
Read You
14/3/1999 6:8
מסר
–
כמובן שאיני יודעת בדיוק במה מדובר,
אך סביר להניח שזה איך שהוא קשור בקשר רגשי
עם משהו. הכתיבה לא משחררת, אבל הקשר
האנושי שאת יוצרת פה יתכן וייתן לך מנת חיזוק,
ביטחון , הרגשה שאת לא סובלת ולאף אחד לא
אכפת. אני לא מצפה שהמילים האלו ישנו
לך את החיים, או משהוא גרנדיאוזי כזה,
אבל רק לשלוח לך מסר של עידוד, קראתי את שכתבת,
זמן הוא רופא, וב99- שנים, נהיה בסרט אחר.
אופס אם דכאתי אותך עוד יותר …..
🙂
–
מהי אהבה – חלק א
14/3/1999 1:51
פרוקסימה
scholar_1@hotmail.com
–
היה זה הכאב שגרם לי לעשות זאת.
היה זה כאילו חתול זועם השתולל לו בתוך גופי שורט ושורט
בלי שאוכל לגעת או להפסיק את הפציעה.
כך זה הרגיש כשהיא עזבה אותי.
לא הגיע לי לחוש את הכאב והייתי נחוש להפסיקו .
בתור ביוכימאי היתה לי גישה למעבדות ולמידע , וכך התחלתי
את המצוד אחרי הנוגדן.
הייתי בטוח ש"האהבה היא סם" , זה לא רק ביטוי
ולכן חייב להיות לה נוגדן.
המחקר היה קשה ומתיש ובזמנים מסוימים הייתי חש שאין תכלית
לכל העבודה הקשה הזו,
ןשעד שאמצא את הנוגדן (אם אמצא) כבר אשכח אותה, ואשכח למה
חפשתי אותו,
ואז הכאב היה חוזר ומכה בי ,ה"חתול" היה חופר בי
מבפנים והייתי חוזר למחקר בטירוף.
כשהרגשתי כיצד המחקר מתקרב לסיומו אך הדבר לא היסב לי
אושר.
נהפוך הוא.
הכאב כבר הפך לידיד מוכר.
התחלתי להרגיש פחד שהכאב שדחף אותי יעלם, ופחדתי ממה
שיחליפו," מה יניע אותי אז?"
מהסיבה הזו ברגע בו היה בידי הנוגדן , לא השתמשתי בו על
עצמי.
שמתי אותו במי
השתיה בבנין בוו עבדתי, והמתנתי.
תוך מספר חודשים היו כמעט כל האנשים במקום עבודתי גרושים,
פרודים או בהליכים.
ההנהלה שמה לב למתרחש והזעיקה פסיכולוגים למקום, הם חשבו
שהגורם הוא לחץ מוגזם בעבודה
אבל ידעתי שהם יתחילו לחשוד אם אמשיך במעשי.
התחלתי להתמקד רק בשלושה שלא נראה היה שהושפעו.
רכשתי את אמונם כך שיכולתי להביא להם שתיה מבלי שיחשדו ,
והגדלתי את הריכוז פעם אחר פעם.
כל מאמצי היו לשוא.
כשנסיתי למצוא מה משותף לשלושתם , הדבר המשותף היחיד לא
היה גנטי.
הדבר המשותף היחיד היה משפט:
"כל פעם אני מתאהב/ת בה/בו מחדש"
הייתי ממשיך את המחקר אבל הכאב פסק.
לא יודע כיצד זה קרה כך פתאום.
אני מרגיש קצת צער , כאילו נפרדתי ממכר ותיק.
אבל כנראה שהגיע הזמן לפתוח דף חדש.
–
אה זה קל-מה שאחרי הסקס
😉
14/3/1999 2:24
=|Sonix™|=
sonix@netvision.net.il
–
(הודעה ללא תוכן)
–
הקול שניפץ את הדממה….
14/3/1999 2:0
נתנאלה
–
הקול שניפץ את הדממה חדר לחלל האויר ונותר שם תלוי.
אני ממשיכה לרוץ, נשימתי נעתקת- הדופק מואץ והקול הפנימי
שבוקע מתוכי ממשיך לזעוק- " לא להביט לאחור".
עיניי משוטטות תרות אחר מקום מסתור בקרקע החשופה שמסרבת
להעניקו.
אני רצה, מטרה נעה בלב מדבר , עוד מעט וזה יתקרב…ומה אז?
קצב הריצה נחלש יורד הלב הולם דופק , ההד שתלוי בחלל האויר
רודף אותי, אני מרגישה מחנק…
נעמדת. רפיון חושים אוחז בכל גופי- דומה כי נכנעתי עוד
בטרם הספקתי להאבק. רגלי מסרבות להישמע לקול הפנימי שקורא להן להמשיך לרוץ……..
" רק לא להביט לאחור"
אתה עומד נקודת אור באופק…. חושף אותי יותר במבטך ..ואני
כבר יודעת…..
מבט אחד ואני כבר יודעת….
כל שנותר כעת זה להסתובב לאחור ולהביט. להתמודד….
עכשיו כבר אפשר.
אהוב….לו רק ידעת…..
זה בשבילך.
–
מבעד לנוסטלגיה הפורומית, מברך ואוהב
14/3/1999 2:5
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
אהבתי את הקודם, כמו גם את פרוקסימה ועוד… סותם ולא מפרש
–
פרוש קאסוטו – גם את המטורפת
14/3/1999 2:11
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
(הודעה ללא תוכן)
–
הבהרה לדיוניסוס
14/3/1999 2:18
נתנאלה
–
שמחה שאהבת….אבל אני ופרוקסימה לא אחת אנו….
רק שתדע.
–
נו אז מה היה הרעש? בטח נפל השלט או משהו…
14/3/1999 2:31
=|Sonix™|=
sonix@netvision.net.il
–
(הודעה ללא תוכן)
–
יאללה-אחרי לקפה כאילו!!!
14/3/1999 2:28
=|Sonix™|=
sonix@netvision.net.il
–
מה יש לכם?
צאו מהשנקיניות הפאסה הזה
like??? הלווו?
זה כזה מת כבר-היה היה כזהה?
זה פוסט גארביג' מודרני אברגנסטי טיפוסי….
אה!! שוק!!
אני ציפור בתוך כלוב מלחם…
אני יונה בתוך קופסאת מרגרינה!
יאלללה די לזיין ת'שכל
🙂
לכו להשתולל ברחובות!!!
PARTY TIME
–
שניה רגע, לא הכי מקובל עלי העניין הזה
14/3/1999 2:51
מוזה
–
אז גם אתה החלטת לקחת ממני את הזכות הטבעית והלגיטימית
להיות אומללה?
–
14/3/1999 6:38
nbh
nbh@netvision.net.il
–
אני איתך בעימידתך על זכותך להיות אומללה.
אגב הכתיבה שלך מרגשת.
יומטוב
–
תודה
14/3/1999 8:22
מוזה
–
לא כותבים כזה דבר כבדרך אגב, nbh
הרי כשאני כותבת פה הדבר הכי חשוב לי זה לצבוט לאנשים קצת
בלב (כשאני אגדל קצת אני בטח אצבוט בלחי, אני כבר מתחילה להראות סימנים כאלה, של
דודה).
תודה
–
למה אנשים תמיד חושבים שרחמים עצמיים זה דבר רע?
14/3/1999 19:49
ofird
ofird@haaretz.co.il
–
הרבה מאיתנו חיים מזה.
–
הקטע הוא שזה בכלל באשמתכם
15/3/1999 0:7
מוזה
–
לא הייתי מרחמת על עצמי כל כך, אם הייתם מסכימים איתי
שאני ב א מ ת הכי מסכנה בעולם, ושאמהות לילדים רעבים בהודו
תמיד מביאות אותי כדוגמא למישהי שלא כדאי להתחלף איתה.
אני לא ממורמרת, רק מפנה אצבע מאשימה.
–
ואם, נניח, יום אחד אני אזכה בחופשה…
14/3/1999 2:45
מוזה
–
ואם, נניח, יום אחד אני אזכה בחופשה באיזה חידון
ברדיו? זה לא יקרה הרי, כי גם אם התשובה
תהיה אחת ממלאן ת'לפים העובדות חסרות החשיבות שממלאות לי את המוח, אני לא אתקשר כי
אין לי אומץ.
אבל אמרנו נגיד, תזרום עם זה. מה אם אני כן זוכה בחופשה?
המנחה ירצה לדעת אם יש לי עם מי לנסוע ואז אני אוכל להגיד שכן. יש לי אותך.
אבל לא רק בשביל זה אני נשארת. גם כדי שתחבק אותי כשעצוב
ותספר לי כמה אני נהדרת וכמה כולם טיפשים שהם עוד לא גילו את זה. וגם שנדבר, אני
אבכה ואתה תנסה להצחיק אותי, לעיתים רחוקות גם תצליח. שאחת לכמה שנים נצא לסרט
ונחליט שצריך לעשות את זה לעיתים יותר קרובות, שנזמין אוכל ונריב מי ישלם,
שנזדיין, ואולי הכי כדי שתוכל ללטף אותי להרדם.
זה הרבה, במיוחד בשבילי. שלא תחשוב, אני יודעת. ואם זה
אומר שאני צריכה לקבל אותך כמו שאתה- יודע מה? מוכנה. אתה יכול להמשיך להיות חסר
רגישות בדיוק כשאני צריכה אותך הכי. מצחיק איך שזה מעגל סגור, אני צריכה אותך הכי
דוקא בגלל שאתה חסר רגישות.
אני אשאר איתך גם למרות האמנזיה שפוקדת אותך לפעמים כשאתה
מבטיח להתקשר, ואני מוכנה לקבל את זה שאתה מזיין אחרות. רק אל תדברו אח"כ-
תירדם ישר, אל תנסה להצחיק אותה אם היא תבכה, ואל, בבקשה אל תלטף אותה להרדם.
קשה לי לראות איך זה יגמר בינינו. כנראה אף פעם לא.
או אולי כן.
אולי אם אני אתקשר לרדיו והתשובה לא תהיה נכונה. אולי אם
איכשהו תקרא את מה שכתבתי (קשה להסוות את הסגנון שלי ואני אפילו לא ניסיתי).
ואולי, אולי יום אחד יהיה לי את האומץ להשאר לבד.
לא, בעצם זה לא.
–
חבל, קיויתי שזה יעשה למישהו משהו
14/3/1999 23:58
מה לעשות, זו שוב מוזה
–
(הודעה ללא תוכן)
–
עשה 🙂
15/3/1999 1:14
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
(אין טוחן להודעה)
–
אתה סתם אומר כי אתה מתלהב מהפרצופים האלה שלך…
15/3/1999 1:32
מוזה
–
(למה אם אני לא כותבת כלום, בהכרח אין תוכן? אמרתי מספיק
בכותרת. שלום)
–
תדעי לך
15/3/1999 1:43
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
שלא יפה לבוא לאנשים סתם ברחוב ולהגיד: "אמרת
סתם".
ואם באמת עשה והם לא יודעים להסביר מה עשה ולמה בדיוק עשה
ומה ההשלכות והאם זה בכלל חשוב?
ואם זה באמת לא עשה? לך לא עשה לשמוע שעשה גם אם לא?
והרי אמרת בעצמך שאת צריכה אותו חסר רגישות ככה שהוא יכול
להיות עם פרצופים. לא?
ובכל מקרה, לעניין עצמו…
עשה כי זוכר את המשפטים האלה שלה בדיעבד…
וזוכר שלא קיבלתי את זה שהיא לא הסכימה שאני אלטף את ההיא
בלילה שתרדם. כי אולי… ככה רק אולי… חשבתי עליה כשלעטפתי את ההיא אז מה אכפת
לה ולמה היא ממשיכה לחיות בתוך חיי אם נפרדנו. אבל אני כבר לא כועס עליה יותר. זהו.
–
ההתפשרות הבלתי נסבלת של הקיום
14/3/1999 2:54
שחף
–
עכשיו כשאתה לא מסתכל…אני נפרדת.
אומרת שלום לכל איבר בגופך: לעינייך הרציניות שפעם הסתכלו
עלי באהבה.
הפה שנישק בתשוקה. ידייך שחיבקו ולא הרפו…גם מהן אני
נפרדת….אבל אתה לא שם לב.
והמבט שלי נח עכשיו על כולך מלא עוצמה אני מתאמצת לחרוט
אותך עכשיו בזכרוני שלו ורגוע .אתה ישן.
זה כבר זמן מה
שאני יושבת בלילות ונפרדת ממך במבטי….בבוקר כל ההחלטות של הלילה
נשכחות…
וכך יוצא שהפרידה טרם באה במילים.
כבר מזמן אני לא שלך, אפילו לא שלי…..מוזר עד כמה המחשבה להיות
לבד…..גורמת לך להתפשר בדברים חשובים.
מחר……אני מבטיחה …..אהוב יקר ….מחר……
–
==============(קו
מפריד)=====================
14/3/1999 4:57
חרק 2000
–
(הודעה ללא תוכן)
–
להרגיש את הדופק
14/3/1999 11:15
נתנאלה
–
הדופק עושה דרכו במחזור הדם, נכנס לעליה השמאלית , מנסה
להיכנס לחדר השמאלי של הלב…..
דופק: תוק תוק.
הוא: מי זה?
דופק: אני, דופק.
הוא: אני יודע שאתה דופק אבל מי אתה?
דופק: דופק אני דופק.
הוא: ומה אתה רוצה?
דופק: זה כבר כמה זמן שאין סימנים מהלב, רציתי לבדוק אם
הכל בסדר….
הוא: מה לא שמעת?
דופק: לא , מה קרה???
הוא: לא גרים פה. אמרו שנמאס, הלכו לחפש מקום
אחר……אמרו שכאן נגמר, הלב נשבר…..
כבר מזמן אין פה לב.
–
ברוכה הבאה למועדון הלבבות ה…
14/3/1999 13:15
@מיקי
miani10@hotmail.com
–
שבורים?
לא! החיפושיות קטנות עלינו.
מנופצים? מחוררים? מודבקים? דמיוניים?
מצאי נא מילה הולמת משלך
אז מה היה לנו עד עכשיו?
Knock, knock
Who's there?
Orange
Orange who?
Aren't you gonna let me in?
NO WAY!!!
אה ואת יכולה להרגע, אחרי כמה זמן, גם אותו (את הדופק?) לא
מרגישים
ואז הכל בסדר.
Knock-Knock. Who's there?
Banana.
Banana Who?
Knock-Knock. Who's there?
Banana.
Banana Who?
Knock-Knock. Who's there?
Banana.
Banana Who?
Knock-Knock.
Who's there?
Orange.
Orange Who?
Orange you glad I didn't say banana again?
–
פואטיקה
14/3/1999 14:38
michali
poratmichal@hotmail.com
–
משבצת ועוד משבצת ועוד משבצת
שלוש משבצות.
חיי ממריאים אל-על נא לחגור חגורות בטיחות.
–
טוק טוק
14/3/1999 18:23
בלה (דונה טוק)
–
בעצם רציתי? בעצם מה אני רוצה?
כשאתה בוכה אני נמסה. אני שונאת גברים ואוהבת ילדים.
בעצם רק רציתי שבנוסף לכך שתחבק אותי ותלחח אותי במים
שבעיניך, גם תרד לי.
אתה לא רוצה לטעום אותי היום?
אם כל מבחן טעימה שיגמר בפיצוץ, תקבל מאמא ואבא סירת מירוץ.
–
צירוף מקרים, אבל…
15/3/1999 2:51
כוכב מכסף
reef@newmail.net
–
הכינוי שלך מזכיר לי משהי.
–
"כל
מה שתרצי"
14/3/1999 19:46
ofird
ofird@haaretz.co.il
–
"ביקשת
שאשאר, ונשארתי, ולא אמרתי מילה.
בראשי חשבתי לעצמי
"זה הכל בשבילה".
הדברים הקשים
שקרו, הצעתי לפתור את הכל,
חוץ ממה שחשוב, מה
שבגללו נעלם לי הקול.
את זה רק את תוכלי
לפתור, אם תמצאי את התשובות,
כל מה שתרצי
תקבלי, אבל עד שלא תעני לי, לא אוכל בלי כאב לחיות".
אופיר.
–
שיר סיום
14/3/1999 20:13
הסורק הממוחשב
–
ואתמול שוב נבחנתי לתפקיד בתיאטרון, אז התכוננתי היטב
ועליתי על הבמה להבחן.
ושוב באור הזרקורים, שעיניים ומבטים מופנים אלי שאלתי
שאלות וניסיתי לפנות, ללכת לצדדים של הבמה ולא לעמוד במרכז…
אך עדיין אף תשובה לא ניתנה לי בברור ובאופן מוחלט (אולי
לצופים הנלהבים יש? כי לי עדיין אין, אז תבואו לאמר לי בבקשה).
מה שכן אוכל להגיד הוא שפה בחמש הדקות שהוקצבו לי על ידי
הבמאי דוקא במקום הזה סוף סוף פצעי העבר
מתחילים עכשיו להתרפא.
הנבחן הבא בבקשה!
–
מהמגירה לדיסק 