17-3-99 עד 18-3-99

הרציחות בדמשק באו אל סיומן או סיגריה (לא זוכר איזה

17/3/1999 13:48

הזבוב

hazvuv@walla.co.il

–

גוף, נשי ככל הנראה, ישן עד מותו. נעליים מונחות, כמספר כל
יודע, מחוץ לתחום ההשגה. הרציחות בדמשק לא יתחדשו עוד, יש לקוות.

האוויר והקפה והשיעול של הבוקר כמעט ונותנים טעם חדש לקום,
אך החזרה הזאת, כמעט תמיד חזרה גנרלית, ציפיה לסוף החזרות ולפעם האחרונה, מעקרת
מהם את כוחם. ואיך אפשר יהיה להנות מהדברים הקטנים, כמו ששיננו באוזנינו חזור ושנן,
חזיר ושמנת, כשהם קורים כל הזמן.

מאסת בבקרים הללו כמו בטעם הטבק בפיך, אך האצבע מקישה,
כמדי יום ביומו, עדיין על הצד הסגור של הווינסטון-חפיסה רכה, כמו נרקומן על ווריד,
סיגריה מתרוממת, מוזרקת לפה, תנועה קלאסית. כמעט.

הסדין מתכרבל לרגלייך כמו הכלב שלא ידעת אם רצית או לא,
מחמם למחצה רגליים עירומות שיער. אם יש אש ישנו גם עשן, אין להכחיש.

בדםשקיקת עשן נואש מפיל תרדמת, היו לי דברים טובים יותר
לעשות. אולי הגעגוע לסיגריה הראשונה, מערפלת המוח הוא זה שמוציא מכיסך את עשרת
השקלים היומיים. סחר חליפין, כמו הסיכוי לזכות בלוטו, קנה לך סיכוי לרגע הקטן
שתאהבי, התאמה מושלמת בין שמש ומכוניות ראשונות ועשן נפלט ריאות, השתייכות למגזר
היא זו, ונהיה קשה יותר לעשן במקומות ציבוריים.

הרדיו מתניע קלושות, הרציחות בדמשקקקק באו אל סיומן

המפתיע

בכך הוא שזה אמור לשנות

המפתיע

בכך שיתכן וזה משנה.

–

 

אני כותב לך את זה אישית, למרות שאולי יהיו

17/3/1999 17:21

אורי ב.

 uriba@netvision.net.il

–

תגובות זועמות של אחרים.

נסתכן.

let go

בנאדם

let go

 

כשכותבים חשוב לדעתי באמת להרגיש כאילו אתה עושה את הדבר
הכי חשוב בעולם אבל במקביל הכתיבה עצמה צריכה להיות ויתור מוחלט על האגו.

 

let go

אתה מוכשר, אז תרפה.

 

 הרי אתה מספיק
משופשף כבר בשביל לקרוא עוד פעם משפט כמו "בדם שקיקת עשן נואש מפיל
תרדמת" – ולהבין שאפילו אתה לא קונה את זה. אז למה שמישהו אחר?

ותר, אחי, ותר.

כשאתה מכיר בזבוביות שלך ומזמזם – זה יוצא מצויין.

כשאתה מנסזה לזמזם משהו ספציפי, אתה נופל.

it's a zen thing…

וזאת כמובן רק דעתי, ואני עוקב אחריך הרבה זמן כבר, כפי
שאתה ודאי יודע.

העצה הכי טובה שאני יכול לתת לך – תתרחק מכאן, המקום הזה
לא עושה כל כך טוב לכתיבה שלך לדעתי.

או לפחות – לא כל דבר שאתה כותב תשים כאן מיד.

זה הכל.

–

 

"מלים
הן דבר זול

18/3/1999 0:26

הזבוב

 hazvuv@walla.co.il

–

וויסקי עולה כסף" (קורווין מאמבר)

 

הייתי רוצה להרפות אבל זה לא קל. אני חושב שהצלחתי איכשהו
להתמכר לפורום הזה, וכשהמחשב שלי החליט לשבוק חיים לחודש, לא כתבתי גם חודש כלום.
אבל אני חושב שאני מסכים, הסיפור מאולץ.

–

 

18/3/1999 1:26

אורי ב.

 uriba@netvision.net.il

–

"The dumber people
think you are, the more surprised they're

going to be when you kill
them."

–

 

18/3/1999 1:28

הזבוב

 hazvuv@walla.co.il

–

אוכל לבד מת לבד

–

 

הזדיין בסבלנות יקירי

18/3/1999 1:47

אורי ב.

 uriba@netvision.net.il

–

ברצות האל, אפילו מטאטא יורק

–

 

והכישור יטווה כאשר יטווה

18/3/1999 2:1

הזבוב

hazvuv@walla.co.il

–

על מה בעצם אנחנו מדברים פה? 🙂

–

 

תגובות הן תמיד דבר חביב. נקודה.

18/3/1999 0:58

LoneStar

shin13@netvision.net.il

–

כל תגובה. כל התייחסות היא אבן דרך לעצמנו. אני בהחלט חושב
שלא לגמרי נהניתי. היה פה איזשהו זיוף. איזו צרימה בסיפור כמעט מההתחלה. אבל היו
תאורים זורמים פה ושם. כאלו שגרמו להנהון של קול קטן שסחף אותי להאמין לאמת
הפנימית של הסיפור – ובזכותה ניסתה להסכים עם כולו.

מצטרף לאורי בכך שתזרום עם ההתעופפות האמיתית ותזנח,
תוותר. תהיה אתה – אפילו משוחק – אבל כנס לדמות באמת! תחיה אותה עפ"י הנורמות
שאתה מכיר עליה.

 

זהו!

ו… תגובה קטנה נוספת לאורי – חושב שהוא כן צריך להיות פה
ולרשום ולקבל תגובות – זה מסביר ומפרה ונותן משהו לדעת אם אוהבים או לא ברמת הלמה
– כמה ואיפה – לפעמים. גם אם לא יסכים לביקורת –

יש

לו

דעה

על

עצמו

דרך עיני הביקורת.

יום טוב 🙂

–

 

עמוד דום!!!

18/3/1999 9:16

michali

poratmichal@hotmail.com

–

הלוואי שכשהייתי בצבא הייתי יכולה לכתוב או לצאת

מהמצב המאובן בו הייתי,

עד היום נזכרת וחוטפת צמרמורת ורצון לצעוק או לבכות או

שניהם.

אני חושבת שאני הג'ובניקית היחידה עם הלם קרב.

–

 

רק רציתי לומר

18/3/1999 12:26

הזבוב

hazvuv@walla.co.il

–

שהלוואי ולא הייתי בצבא, לא משנה איזה תפקיד, צבא זה דבר
רע, מכל בחינה אפשרית.

–

 

גם אנחנו ברוטוס

17/3/1999 23:13

משה והרפורמים

moshe_reformim@thedoghousemail.com

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

אם אתה  מכיר  דרך 
אחרת להזדיין,  ספר לנו  על כך.

18/3/1999 16:57

משה והרפורמים

moshe_reformim@thedoghousemail.com

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

רק שאלה אחת

19/3/1999 2:44

הזבוב

 hazvuv@walla.co.il

–

כתבת כשאני מנסה לכתוב משהו ספציפי אני נופל, מה הכוונה
ב"משהו ספציפי"?

בכלל איפה לדעתך הכרתי בזבוביותי וזה יצא טוב, ואיפה
הנפילות, לפחות מהסיפורים האחרונים?

או בקיצור, את "מותו של איאיש אהבת"? 🙂

למה אני די גאה בסיפור הזה.

–

 

סתם מטאפורה

19/3/1999 3:14

אורי ב.

uriba@netvision.net.il

–

לא מוצלחת לניסיון לנגן מנגינה של מישהו אחר…

עוד מטאפורה,

אין לאם לברוח.

 

מותושל יותר טוב מזה. בהחלט.

 

עייפתי.

–

 

סבבה, תודה

19/3/1999 15:0

הזבוב

hazvuv@walla.co.il

–

"IT'S GOOD TO BE THE
KING"

OR NOT

–

 

 

ככה לנצח

17/3/1999 19:15

ליתוספרה בריבוע צהוב של שמש

 iasap@hotmail.com

–

אני מתעוררת למגע ידיך, מלטפות לי את הגב

נוגעות לא נוגעות מציירות עלי קווים רכים

ריבוע של שמש מאיר את המיטה בצהוב

והסדין הלבן זורח בו.

אני נושמת עמוק. לסדינים יש ריח שלך ושלי

תערובת מופלאה של כמיהה ותשוקה, מזכרת מתוקה מאתמול.

אתה יושב על המיטה, נשען על הקיר עירום

מצייר דמיונות ביד מלטפת

מעביר בי זרמים של צמרמורת נעימה

מהצוואר לקצות אצבעותי

ואתה מחייך.

 

נשיקת בוקר- טוב ארוכה.

-"התגעגעתי אליך"

-"אבל לא הלכתי"

-"אבל גם לא היית".

אני מתמתחת בריבוע של שמש

מלקקת בשפתי את טעם שפתיך

חופנת ראשי בחייקך.

ואתה מעביר את שערי בין אצבעותיך,

או אולי את אצבעותיך בשערי

ולוחש: "בואי נישאר ככה לנצח".

אני מתהפכת וגבי לסדין ופניו קרובות אלי

הידיים שלו מרחפות נוגעות לא נוגעות, והוא מנשק.

לשונו יוצאת למסע הדרומי, מעוררת אותי ומפתה,

ואני נדרכת לקראתו, מלטפת, לוחשת אליו:

"אני רוצה אותך, בוא אלי עכשיו"

והוא מלחש: "תרצי אותי עוד קצת"

ורוכן עלי וטועם אותי ואני קוראת לו באלף שמות

ורועדת תחתיו וכמהה כל כך

ידיו בידיי ואני מושכת את פי אליו

טועמת אותי בלשונו

והוא בא אלי ואני לוחשת לו:

"בוא נשאר ככה לנצח".

ריבוע השמש הופך לפס צהוב, מאדים ונעלם

אנחנו שוכבים במיטה מחובקים, בטנו בידי, ידו בידי,

ורוח קלה של לילה מרעידה צללים אחרונים לפני שמחשיך.

שלווה גדולה,

ואנחנו נשארים ככה

לנצח.

–

 

מה שאני חושבת

17/3/1999 23:47

מוזה

 –

אני לא יודעת אם את מכירה, אבל כשאנשים מאושרים נורא עד
כדי כך שהם גם מרגישים צורך לכתוב על זה, זה עושה לי לחייך חיוך עצוב כזה, ומשום
מה להשאר קצת עצובה אחרי זה.

למה אני מספרת לך? דבר ראשון, שרגישי קצת רע עם עצמך. לא
צריך להגזים עם כל האושר המופרז הזה.

דבר שני, זה היה מקסים, והצלחת לגרום למלכת הקרח להתרגש.
וגם לקנא.

–

 

ליתוספרה!

18/3/1999 0:2

אני

 –

לא יעזור, עד כמה שאני מנסה לא להתרגש ממילים כתובות, עשית
זאת שוב ליתוספרה. ידעתי שאני אהיה גרופית שלך לנצח וזו אינה התחנפות כי אם הערכה
לשמה.

–

 

מוקסם משלוותך.

18/3/1999 1:9

LoneStar

shin13@netvision.net.il

–

במידה ואת בתקופה כזו. שמח להעיד שגם אני וכיף לפגוש אותך
כאן ועכשיו ולהרגיש שאנחנו לא לבד על הכוכב הזה. תחושת החיוך המנצח של הבוקר, הופך
את אביבנו הקרוב לאחד הזכירים ביותר בעתידנו. לזכור ולהפנים!

–

 

אותי זה פשוט הקסים.

18/3/1999 18:56

שפרירית השחר הטלולה

 –

תיארת באופן כל כך מדויק את כל התחושות, את כל החושים
שמתעוררים.

–

 

תמשיכי להיות כזאת לנצח

19/3/1999 3:13

המטורפת

revital_z@hotmail.com

–

אמיתית ונהדרת.

אהבתי מכל הלב.

רויטל.

–

 

קראתי אתכם. נעים לקרוא שאתם אוהבים. תודה.

19/3/1999 17:58

ליתוספרה

iasap@hotmail.com

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

מקנא.

19/3/1999 19:21

Kipod

kipod@netvision.net.il

–

פשוט מקנא. גם בבחור, גם בכתיבה.

פשוט מקנא.

–

 

 

 

לא עוצר בצהוב

18/3/1999 9:54

פרוקסימה

scholar_1

–

לא עוצר בצהוב,

לא אני לא ממהר.

לא עוצר בצהוב,

לא אני לא אאחר.

לא עוצר בצהוב,

זה לא מתוך עיקרון.

לא עוצר בצהוב,

זה לא מטירוף או שגעון.

 

כשאני רואה את הצהוב,

אני לא מהסס.

כשאני רואה את הצהוב,

את הדוושה אני רומס.

כשאני רואה את הצהוב,

לגבי זה לא סתם אור.

כשאני רואה את הצהוב,

זה שאהרג או שאעבור.

 

בקרת התנועה אותי לא תאלף.

אני לא רובוט המציית לכל אור מתחלף.

בצהוב עברתי כבר אינספור פעמים

כשמדובר בצהוב אני עיוור צבעים.

 

לא אתן לצהוב ממראה פנייך להרחיקני

איחור של שניה בדקה יעכבני

מטרייד אין כזה אני יוצא מקופח

את יודעת כמה פעמים בדקה אפשר לאמר "אני אוהב אותך"

–

 

 

אתר מקסים שגיליתי

18/3/1999 10:17

יעל וגנר

yaelv@writeme.com

–

לידיעת כולם: מצאתי אתר מקסים שכולו ארוטיקה, סקס ואהבה

עם פורום עוד יותר מקסים ואפילו כתבתי סיפור ראשון בחיי

 

כתובת האתר

http://www.geocities.com/Athens/Oracle/5836/index.html

 

כתובת הפורום

http://www.active.co.il/cgi-bin/forums/intraforum.cgi?forum=69

 

והכתובת הישירה לסיפור שלי

http://www.active.co.il/cgi-bin/forums/intraforum.cgi?forum=69/3&read=002003-000000.msg&session=36f0b6904f7d1855&use_last_read=on&last_read=0

–

 

 

תשבץ

18/3/1999 13:40

שלום

 –

על גבך- יפה השכמות, העירום

ציירתי תשבץ אהבה באדום

כשאת מאוזנת ואני מאונך

באצבעותי פתרתי בך כך:

 

מימין לשמאל:

"להיות או לחדול"

פתרתי זאת כך:

"אני אוהב אותך"

 

מאונך:

"חולה אהבה מצוברח"

גם את זה פתרתי כך:

"אני אוהב אותך"

 

אז גבך התכסה עור ברווז רוטט

ועכוזייך שידרו בתחינה:"בוא אלי"

ידי המשיכה על גופך לשוטט

וניגנה לחן חם ומרגש עד בלי די

 

אז הפכת אלי את פנייך

ומיד זה לזו חבקנו

נשמתי הגיעה עדייך

ובאחת  בסערה  התמזגנו

 

וגל של שמחה התרומם לשחקים

האיר את האופק בזוהר בורק

אנו שוכבים מותשים ויפים

וכל העולם איתנו שוחק.  

–

 

כבר קיבלנו את זה פעם אחת, לא?

18/3/1999 13:55

קצל'ה

 –

(הודעה ללא תוכן)

–

 

שזור לי חרוזייך בשרשרת, ואשא אותך איתי…

19/3/1999 18:43

ליתוספרה קראה (פעם ראשונה) ואהבה

iasap@hotmail.com

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

 

מכתב שכתבתי לעצמי

18/3/1999 14:41

ירון

 –

אשמח לקבל תגובות.

כתבתי את זה לפני כמה דקות, אני פורש את המכתב הזה לפניכם
ללא עריכה או מחשבה שנייה.

 

MYletter.doc

 

בנאדם לחוץ

יום לפני בחינה שכבר נכשלתי בה פעם אחת

מרוב הפחד אני לא מצליח לזוז ולעשות משהו לכיוון ההצלחה.

למה אני כ"כ לחוץ, ממה אני כ"כ מפחד?

בימים שלפני בחינה יש לי את  הנטייה לעשות את כל מה שלא הספקתי לעשות בעשרים
שנה האחרונות- פתאום כל אותם דברים לא ניתנים לדחייה והם חייבים להיעשות לפני הכל.

אני מתחיל לסדר את החדר, לשמוע מוזיקה, לקרוא ספר, להתקלח,
להסתפר, להתגלח, לקנות לסיסי אוכל, לתלות תמונות, לראות טלביזיה, לישון בצהרים,
לגלוש באינטרנט כדי למצוא חומר על בניית אתרים או לכתוב את המסמך הזה ועוד.

שונא את הלחץ הזה שגורם לי לחוש כאילו זה היום האחרון
בחיי, וברוב המיקרים מכיוון שאני לא עושה את מה שהייתי רוצה לעשות כדי להתכונן לאותה
בחינה גם יש לי רצון לשים קץ לסבלי וייסורי ולעשות שזה יהיה היום האחרון בחיי.

 

למה סטודנט צעיר בן 22 צריך להגיע למצב כזה של אומללות
בגלל מבחן?

 

למה בכלל אני צריך להיות אומלל? יש לי כ"כ הרבה,
כ"כ הרבה הישגים מרשימים ונצחונות רבים כבר מאחורי. היו לי חוויות מדהימות
שלא הרבה זכו לשכמותן.

יש לי חברים, אנשים שאכפת להם ממני ואוהבים אותי.

אני לומד משהו שבחרתי ללמוד.

אז מה לעזאזל גורם לי לחוש אומללות כזאת???

 

האם כל זה תוצאה של הפחד מהכישלון?

האם בעיית הריכוז שלי קשה עד כדי כך שכל זה נובע ממנה.

כל רגשות הנחיתות על חוסר ההישגיות שלי?

הכעסים העצמיים על כל אותן מטלות שרציתי לבצע ולא עשיתי
אלהים יודע למה?

 

האם נולדתי עצלן או שבאמת אין לי כח לזוז כל פעם שאני רק
חושב על זה?

יופי, לפחות במשהו אחד אני יודע בוודאות שאני טוב:

רחמים עצמיים וקיבוע האומללות שלי.

 

די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די,
די, די, די, די, די, די, די, די, די, הקץ לחיי האומללים.

אני רוצה חיים מאושרים, חיים מלאי סיפוק עצמי

מלאי גאווה עצמית ותחושת שמחה על חיי כפי שהם.

הקץ לבכייה על חלב שנשפך, על ימים שהיו ולא יחזרו. על
פיספוס של הזדמנויות, על פיספוס של חבר או 
חברה על מות אדם או על שישגשוגו של רשע..

הסוף לתיסכולים הקשורים לעבר הכואב, אפסיק להסתכל לאחור אל
ימי ביה"ס הרעים.

אולי בעצם היו גם טובים?

ירון שהיה אז ימות, אותו אדם שעדיין חש את כאבי העבר ונותר
בשל כך שם.

אז אולי אשאיר אותו שם שימשיך לרחם על עצמו כך באין מפריע
ואותיר אותו לנפשו מבלי להסתכל לאחור.

אולי במלחמה הזאת הגיע הזמן להשאיר את הפצועים מאחור.

שישארו שם כל הירונים הפגועים הרגישים מידי לעצמם,
המתוסכלים ומתוסבכים על כל מה שלא הספיקו או בגלל אותן טעויות שכן עשו.

את ירון המהוסס בגלל הופעתו החיצונית אזרוק אז לים שימשיך
לבדוק את עצמו בבבואה המשתקפת מהמים עד שיטבע מבלי משים.

 

לא אנוח ולא אשקוט עד אשר יעברו מהעולם כל דמויותי האלה
אשר מונעות ממני מלהיות מאושר.

אני משחרר אתכן באהבה ממני, לכו בשלום ואל תשובו, לכו
בבטחה עד לקצה האופק.

אל תדאגו לי, אני אסתדר בלעדיכן – אני מבטיח.

לכו, לכו.

 

קראתי.

19/3/1999 18:13

ליתוספרה

iasap@hotmail.com

–

והדמויות, הן שקעו לעולם או צפו וחזרו מתגעגעות לשמוע מה
שלומך?

והמבחן, איך היה המבחן?

 

ועכשיו אתה כבר מאושר?

<כי
אולי גילית את הנוסחה?!>

–

 

כמה אמיץ!

19/3/1999 21:34

עוגי

–

🙂

 

יש לך בעיות.

–

 

 

באיזו גומחה חבוייה מחכה השיר שלא הושר?

18/3/1999 17:19

חפוייה

 –

באיזו פינה חבוייה מחכה האחד

שלא

נמכר

היכן אוכל למצוא

אותך שלא

נשבר

מה עלי לעשות

כדי לזכות בעוד

 מחר

כמה ייסורים נותרו

כדי לזכות בלא

מוכר

אילו צריבות עוד אצרב

עד שאתפוס את

הדבר

מתי תיגע ידי בלב

שאינו

עקר

בכמה מקומות עוד אנדוד

עד שאגיע למקום

מוכר

מתי אוכל לחוש

עם קרוב

ולא עם

 זר

מתי תהפוך להיות

אוהבי

ולא סתם

 מכר

עוד כמה שכבות ממני

תקלף

כדי שאדע

שאתה

נשאר

כמה זמן יישאר

לי להגיע

לעפר

עד שתביט אלי

ותודה שגם אתה

נשבר

–