שתקרא ותבוא.
23/3/1999 12:39
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
אני חולמת אותך.
אתה יושב על הרצפה שלי, מסתכל עלי מסתכלת עליך
ויש לך עיניים גדולות ויפות,
מושיט אלי יד.
אני מתיישבת קרוב, והיד שלך מעבירה בי זרמים קטנים,
נעים לי.
כמו שמיכה גדולה אתה עוטף אותי
ואתה גדול וחם ומלטף.
אני עוצמת עיניים לאט
יודעת שתהיה שם גם כשאפתח אותן.
אתה תמיד שם.
גם כשאינך.
אני דמות בחלום שאתה חולם,
ואני כותבת אותך מתוך החלום,
כדי שתקרא אותי
במציאות.
שתקרא, ותבוא.
–
קראנו ובאנו
23/3/1999 13:54
אמיל והבלשים
–
אמיל: נו, מה אתם אומרים?
והבלשים: היא כותבת יפה. נהיה לנו קר מלשבת על הרצפה.
אמיל: זה אתם שהיא מדברת עליכם?
והבלשים: אולי, כי גם אצלינו היא היתה בחלום.
–
אהם. תגידו משהו. השתיקה הזו שהשארתם פה עושה לי רע.
24/3/1999 20:8
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
קראתי
24/3/1999 23:12
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
וקראתי שוב, ואז בקול, רם לעצמי, כמו לשנן,
והבנתי שאני גם ככה, לפעמים, חולמת.
נוגעת-לא נוגעת בחלום שכזה על ההוא עם
העיניים הגדולות והיפות, ורוצה, ממש כמוך שיקרא
ויבוא. כמה שאני רוצה. מלאן ת'לפים רוצה.
שיהיה אמיתי ויושיט יד וילחש את מה שאני רוצה לשמוע.
אבל אני לא צריכה להסביר יותר מידי, את יודעת בדיוק מה אני
חושבת, לא?
–
כל חיי הם מסע ארוך
23/3/1999 13:24
מודא
–
"כל חיי הם מסע ארוך להבין אותך ולהזדהות איתך ולאוהב
אותך ולחיות למענך ולהשתחרר ממך ולהיות דומה לך ושונה ממך ולשמור על עצמי בשבילך
ולאבד את עצמי בגללך וגם לעמוד וגם להכשל בציפיות שלך ממני, כי גם אני רוצה להיות
מה שאני."
–
ואוו. קראתם את מה שהוא כתב?
23/3/1999 13:31
אמיל והבלשים
–
אמיל: קראתם את מה שהוא כתב?
והבלשים: קראנו.
אמיל: נו, ומה אתם חושבים?
והבלשים: שכבר קראנו את זה במקום אחר.
אמיל: אתם מנסים להגיד שזה לא מקורי שלו?
והבלשים: אנחנו לא מנסים. אנחנו אומרים. אפילו הוא שם
לעצמו מרכאות.
אמיל: טוב, אז הא העתיק, אבל הוא לפחות לא התיימר.
והבלשים: גם אנחנו מזכירים לנו משהו שכבר קראנו….
אמיל: טוב כאלה אנחנו. מזקירים.
–
יום סגריר בלבנון
23/3/1999 15:4
פרוקסימה
–
יום סגריר היה זה בלבנון
גם ארבעים וחמישה סנטימטר פלדה לא נתנו מחסה
גשם של מתכת חדר גם דרך דובונים
לגבינו אין הבדל בין הצלחה וכישלון
מה שחשוב הוא כמה ממספרנו נידונו לכיליון.
לא ערפל הקרב מסתיר את האחראים
אלא מעמדם הרם שמרחיקם מאיזור והכרה.
במשחק השח הזה יש אינספור רגלים
וכשהמלך נופל תמיד יחליפו במלך חדש.
עין בוכיה לא תעצור את הטבע
שממשיך את דרכו ליום הסגריר הבא.
–
23/3/1999 22:36
Kipod
kipod@netvision.net.il
–
מזכיר קמעה את חנוך לוין – חייל שחור מכה חייל לבן.
אבל מתאר בצורה לא רעה את התחושה שם בחוץ.
–
הפעם הראשונה
23/3/1999 15:6
פרוקסימה
scholar_1@hotmail.com
–
זו היתה הפעם הראשונה.
זו היתה הפעם הראשונה שהוא לא נשק לה הבוקר.
בוקר בוקר מאז החלו לחיות יחד היה נושק לה לפני שיצא
לעבודתו.
מעולם לא פסחו שפתיו על לחיה עד הבוקר הזה.
לא תמיד היא היתה ערה כאשר נישקה אך כשהיתה מתעוררת היתה חשה בלחיה את
התבנית ששפתיו טבעו בה.
כך זה היה תמיד.
עד היום.
עד היום המקולל הזה.
היא היתה ערה היום, אך העמידה פני ישנה והמתינה בשקיקה
לנשיקה שתבשר
"אני עדיין אוהב אותך", "אני מצטער שעלי
לעוזבך", "אני אשוב במהרה".
אבל הןא לא נשק לה לפני שהלך, ולחיה הרגישה פצועה ,לחיה
החלה לצרוב.
היא טמנה ראשה בכרית ופרצה בבכי מר.
היתה זו תחילתו של הסוף.
היו אלה פרפורי הגסיסה של האהבה הראשונית, הפראית.
משהו מת באותו רגע, משהו אותו לא תוכל להסביר לו לעולם.
הוא רק יצחק עליה שהיא אינה הגיונית ברגע שתפנה אליו את
פניה שטופי הדמעות,
ובודאי שיכסה את פניה בנשיקות כפיצוי ועוד , אבל היא כבר
יודעת שזוהי הסנונית הראשונה.
הסנונית הראשונה בנשיקות שלא ינתנו שיחסכו לרגעים ראויים
יותר,
או שמע…, או שמע לאשה אחרת!
אהובה החל משתחרר מכבלי אהבתו , והנשיקה הראשונה שלא ניתנה
היא הגיד הראשון שנבקע.
היא החלה לארוז את חפציה.
היא לא תהיה כאן כשיחזור.
היא לא תהיה כאן לחזות כיצד האהבה גוססת במרחב ובתהום
שביניהם
"לא נולדתי להיות קברנית של אהבות" הצדיקה לעצמה
כשנעלה מאחוריה את הדלת בפעם האחרונה.
–
אם יש ספק אין ספק
23/3/1999 15:48
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
זו דרכה של סנונית האינטואיציה לבשר.
עצוב, אבל אין המריחה טובה ללחם עם קרום יבש – גם אם מרכזו
עדיין משדר טריות. ואת דווקא עוד אוהבת את הלחם, אבל הוא, בשלו.
ובדרכנו – הפולנית – לחם לא זורקים… יש רעבים ב??? – אבל
בינינו, מי אוהב לחם מיובש? עדיף שיישאר בפה טעם הלחם הטרי שהיה ועל הלחי רק פציעה
אחת. והמבין יבין.
–
אורי ב. תגובה לתגובה.
23/3/1999 18:16
michali
poratmichal@hotmail.com
–
אוי אוי אוי !
לא ציפיתי לכאלה תגובות נזעמות ובכלל מיכל חשבה לעצמה:
"אז מה אם הוא פלצני יכלת לכתוב לו לאי-מייל את
זה"
זה לא שאני מתקפלת אבל אני מתחדדת ומהתחלה לה לה לה:
כשאני מגיעה לספריה העירונית הקריטריונים לבחירת ספר עבורי
הם אינם: "וואלה? איזה עטיפה מגניבה מביאה אותה בשגעת
של
החיים-בואו נקרא את הספר" ולמה אני כותבת את זה?
כי אני בטוחה שזה מה שאתם חושבים על ה"לא
אינטלקטואלית הזו"
ובכן לא, יש קריטריונים רבים לבחירה של ספר או לבחירה של
האם אקרא את המאמר הזה או לא.
כי יש אנשים שיקראו רק את הכתבות בסטייל ידיעות אחרונות:
"עקבות חייזר תלת רגלי נתגלו ברחובות אוזבקיסטן"
ויש כאלה שיקראו על הכיבוש הנורא (והוא נורא אם יורשה לי
להביע
דעה פוליטית) של השטחים בישראל.
ולפעמים-אם נחזור לנושא המקורי אני לוקחת ספר מהסיפריה ולא
בדיוק
אוהבת אותו אך בכל זאת קוראת אותו, אל תשאלו אותי לסיבה.
ונתקלתי בביקורת שלך אורי וזה עיצבן אותי
כי היא הייתה כל כך בלתי מתפשרת ולא מהורהרת על סיפורים
שדווקא לי נשמעים כן מתפשרים וכן מהורהרים וכן שרויים
במעיין
הזייה חלומית רכה.
אז ביקורת, לדעתי, צריכה להיות הרבה יותר מתחשבת וסיפורים
אינם חייבים
תמיד להיות מלוטשים ובעלי קומפוזיציה מפוארת אם נשאיל מושג
מעולם
האמנות.
ואם אתה, אורי, חושב שתגובה זו היא סתומה ושלא הבנתי ואף
דבר אחד
ממה שכתבת… אין לי הרבה מה לעשות בעיניין זה לא?
הגישות שלנו שונות-אני בהחלט מאמינה(וזה גם לך ליתוספרה
מתוקה)
שהצמיחה יכולה לבוא והיא תבוא. רק מעצמך – ההמשלה לצמח
הייתה יפה
אך בני אדם בעיקר מפרים את עצמם ולא משנה עד כמה ההשפעה
מהסביבה
היא עצומה.
–
אז אמרתי לו…. והוא אמר לי… ואני אמרתי לו….
23/3/1999 18:18
שלום
anti945@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
להפתעתי אני די מסכים איתך (-:
23/3/1999 20:14
אורי ב.
uriba@netvision.net.il
–
אבל לא יכולתי לא להגיב שוב.
חסר תקווה וחוט שידרה. זה משאני.
ברשת בעיקר.
–
אני לא רוצה למרוח יותר מדי את הויכוח
23/3/1999 19:43
אורי ב.
uriba@netvision.net.il
–
אבל בכתיבה, כמו כמעט בכל מדיום אחר, יש צד של art ויש
צד של craft
הצד של הcraft הוא
משהו שיותר אפשרי ללמוד אותו – גם על ידי אימון עצמי, וגם בעזרת עזרה וביקורת
חיצונית.
השני באמת אמור לבוא מבפנים. לא שאני מבין מה זה אומר (אבל
אני בחברה טובה מהבחינה הזאת – אני לא חושב שמישהו ממש מבין…).
באופן כללי, אני לא יוצא נגד כתיבה חופשית. אני רק באמת
מאמין, כמה ריאקציונרי מצידי, שטקסט חופשי שעובר עריכה עצמית וליטוש הוא יותר טוב
לכולם – לכותב ולקוראים. כמובן שיש גם עניין של עריכת יתר, אבל אין כאן יותר מדי
כותבים שסובלים מזה.
לגבי ה"לא אינטלקטואלית הזאת" אני אדבר רק בשמי
– אני ניסיתי לא לשפוט אותך אישית (מה שאת דווקא הרשית לעצמך – זכותך). אני לא
מכיר אותך. אני גם באמת מאמין (עד כמה שקל לשכוח את זה באינטרנט) שגם את מכירה
אותי רק מההודעה ההיא ולא היית שופטת אותי ככה אם היית מכירה אותי.
הכתיבה שלך לא סתומה בעיני (נו באמת), ואני דווקא בטוח שהבנת למה
התכוונתי.
גם לי יש בכתיבה (ובאישיות (-: ) צדדים פחות
"ערוכים". זה שכאן נכנסים רק האפולוניים / ראציונליים / מחושבים, זה
בעיקר כי זה יותר יעיל לשם המטרה – ביקורת. שהיא מטבעה, לדעתי, יעילה יותר כשהיא
ברורה, חדה ולא מתפשרת. ובכל זאת אני חושב שזאת ביקורת בונה.
אם הייתי כותב רק את ההתרשמות הרגשית שלי מהטקסט של
ליתוספירה, אני לא בטוח כמה היא היתה יכולה להוציא מזה. ואני באמת בסך הכל מנסה
לעזור. זה יהיר בעינייך?
אני גם משתדל לכתוב כאן רק לאנשים שאני חושב שרוצים עזרה –
ובדרך כלל עושה את זה (ועשיתי) רק אחרי שבקשו בקול רם. כי יש כאן כותבים שבאמת
ברור שהם מנסים להתפתח ולהגיע לאן שהוא (הלאן שהוא בעיקר נותן יותר קהל, שזה דבר
חשוב לרב הכותבים שאני מכיר).
נ.ב.
אין שום קשר הכרחי בין יכולת כתיבה ליכולת לתת ביקורת (זה
לאמיל והבלשים). אני לא צריך להתחייב להיות סופר גדול רק כדי שיותר לי לכתוב
ביקורת.
לצערי, כרגע, מי
שרוצה לבדוק אם אני מאלה שיש אצלם קשר או לא, יצטרך לחכות לדפוס (בעצם אני לא ממש
מצטער על זה (-: …). דברים ישנים שלי יש בבקיצור של אדר, ובחושבים של ירדן
(ב"חתונה"). במנוע החיפוש כאן יש מאובנים אמיתיים שהבאתי תחת כינוי (וגם
אז הם היו דברים ישנים) אז נוותר עליהם. אני אשמח לקבל ביקורות מכל הסוגים
והמינים.
מבחינתי העניין סגור.
אגב, את מכתב הפתיחה של הפורום קראת?
–
מסכימה, מסכימה ומסכימה.
23/3/1999 20:8
המטורפת
–
(הודעה ללא תוכן)
–
אני שונא דז'ה-וו
23/3/1999 22:13
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אתה שונא? מה אני אגיד?!
23/3/1999 22:25
אורי ב.
uriba@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אתה חייב להגיב
23/3/1999 22:34
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
אני יכול לשבת מהצד ולזרוק משפטים שרק חצי צד בוויכוח
מבין.
יתרונות הפז"מ בפורום אני מניח. 🙂
אבל לא רק אתה טבלת רגליך במי הפורום הדלוחים (למרות שלרוב
זה הית אתה, אם להיות כנה), אני מכיר את ההרגשה.
עשה חיפוש במגירה של אורט על "הזבוב" ותראה את
ההודעה הראשונהה שפרסמתי שם. והיה גם הקטע עם החתולים, אבל עכשיו אנחנו שולם.
או כמו שמרפי אמר,
"חייך מחר יהיה גרוע יותר"
לא משפט כזה מצחיק לטעמי, אבל מילא.
–
ממכתבך נרמז כאילו לאמיל היקר יש יכולת ביקורת כלשהי
23/3/1999 22:26
Kipod
kipod@netvision.net.il
–
ביקורת, כידוע, בניגוד לגיבוב מילים אקראי, דורש אף הוא
יכולת הבעה עצמית מינימלית, ויכולות הבנת טקסט.
למה לא נראה לי שחברינו הבלשים התברכו בכך?
–
מהמגירה לדיסק 