להיות עם חובשים בארצנו
23/3/1999 18:17
שלום
anti945@hotmail.com
–
בסך הכל אני אדם די צנוע ונחבא אל הכלים. מסתיר די יפה את
המוזרויות שלי, ולא מתבלט. גם עבודתי
המכובדת והיותי ממונה על אנשים, מחייבים אותי ל….צביעות
מירבית, ולטשטוש כל אותם מאפיינים שעושים אותי מקסים ומלהיב כשאני בחברה
המתאימה. לכן כשהייתי יוצא למילואים, ברגע שנגעו בעורי מדי
הזיית הירוקים, נעלם דוקטור שלום לשלושים יום, ומר שובבי יצא לאור בכל הדרו: נועז,
ליצן רועם, רעב תמידי, בעל יזמות והמצאות
וחרמן ללא תקנה.
השרות בתפקיד חובש ועוד בחיל האויר, ענה על הרבה צרכים שלי: המרפאה היתה מלאה בחובשות צעירות
ועסיסיות, למרפאה באו המון חיילות לקבל גימל או לעתים….גימל הפוך, המרפאה בכל
הבסיסים שבהם הייתי, היתה מחוברת לכל
מוקדי הכח והמאפפיה הצהלית, והחובשים קיבלו תמיד את האוכל הכי טוב, המדים הכי יפים
וגם שרות המילואים היה מגוון למדי וכלל המון נסיעות למקומות רבים בארץ: לצאת למטווחים,
לפרוס בשדה עם סוללות נ"מ, ועוד תעסוקות מעניינות שהשתיקה יפה להן. כשהייתי
מגיע למילואים לבסיס חדש, הייתי לומד: ראשית: איפה המרפאה, אחר כך היכן חדר
האוכל…. ואיפה האפסנאות. אבל מקום חשוב בלימוד הבסיס, היה חיפושי אחרי מקום חבוי
שבו לא מסתובבים חיילים, שאליו אפשר יהיה להביא חיילת חמודה כדי להתייחד
איתה…..מין אופטימיות שכזאת, שלעתים גם הניבה פירות, כשהמקומות שניצפו וסומנו
מראש, שימשו גם למטרה שאליה יועדו.
באותו חורף נשלחנו – ארבעה חובשים מהבסיס הקבוע שלנו, לחודש ימים למרפאה
של בית הספר הטכני. היינו צוות די מגובש
ומנוסה בכל התעלולים שבעולם: צביקה הסטודנט לפסיכולוגיה שהיה יפה תלתלים
ותכול עיניים, עסק בשעות הפנאי בציור בצבעי מים עדינים, וגם בכתיבת שירים ענוגים
ומלאי רגש. הוא היה אז עדיין פנוי, למרות שכבר עבר את השלושים. לא פגשתי בחורה
שהביטה בעיניו התמימות לכאורה, ולא נשבתה בקסמו. והפיתוי התמידי שארב לפתחו, ריתק
אותו ומנע בעדו להכנס לקשר ארוך ומחייב.
היה איתנו מושה- קבלן אלומיניום, ממזר, מבין אנשים, שרירי,
שחום ויפה, שהיה מלא בסיפורים על בעלות בית שבא להתקין אצלן תריס או חלון
אלומיניום, וזכה להתקין אצלן הרבה יותר….. קסמיו עבדו אצל מיגזר אחר של אוכלוסיית הבנות בבסיס. השלישי
היה עמוסי הסטודנט להנדסה אזרחית, רקדן
בלהקת רקודי העם של הטכניון ונאמן מכור לאשתו החדשה. יתרונו הגדול לא היה נראה על
פני השטח, אלא היה חבוי עמוק במכנסיו: היה לו אבר ארוך מאד מאד שהתבלט 'משכמו
ומעלה', כשהיינו מתקלחים במקלחת הצבאית, וכל אחד מאיתנו היה זורק, בלי להרגיש או
להתכוון, מבט של הרף עין כדי לראות את גודל הקונקורנציה….
אני, עבדכם הנאמן,
הייתי קורא לכל הבנות את עתידן בכף היד, וגם קצת לחיילים, כדי לא לעורר תרעומת…
הייתי גם נגן אוקרדיון מומחה בהרקדה, ובארגון שירה בציבור. ארבעתנו פיתחנו זה
מכבר, סימנים מוסכמים שנועדו לעזור לנו להשיג את מטרותינו הנלוזות. כשהיינו נפגשים אחת לחצי שנה, ההתרגשות האמיתית
לרגל המיפגש ולהיטותנו להתעדכן בפרטים המסעירים של מה שקרה, מילאו אותנו בשמחה
גדולה, שפיצתה אותנו על הקריעה שנאלצנו להיקרע משיגרת חיינו היומיומיים. וכשהיינו
ארבעתנו ביחד, אף אחד לא יכול לנו. היה בינינו תואם של חברים ותיקים ופעלנו כצוות
מתורגל היטב גם בעניינים המקצועיים של החובשות,
וגם בדבר היותר חשוב לנו: שילוח יצרינו לחפשי, וחגיגה סוערת של החופש
שזימנה לנו תקופת המילואים.
כשהגענו למרפאה באמצע החורף, היו כולם עסוקים בארגון מסיבת
חנוכה. הצטרפנו לסגל המרפאה בטיפול בחולים המגיעים: עמוסי, שהיה החובש המוטס היחידי בינינו, התמקד בפציעות
רציניות וחבישות מסובכות.
מושה ידע לטפל בצפרניים חודרניות, אהב להזריק זריקות,
והתמחה בזיהוי… חולים מתחזים. צביקה התמחה ב… דבי – החובשת היפה, היה עוזר לה בכל דבר, ופעם הציל
אותה מטעות מביכה כשהגישה לחולה מדחום ייעודי לפי הטבעת, ואמרה לו למדוד חום
ב…פה. ואני? הייתי נועץ מחטים בוורידים כדי לשאוב דם לבדיקה, וגם, הייתי לוקח לי
מדי פעם שוחר (חניך תלמיד בבית הספר
הטכני) שנראה מדוכא למדי וזקוק לעידוד, לשיחה. לאחר שיחה כזאת, היה השוחר יוצא לרוב מעודד מתשומת הלב שקיבל,
וחוזר ללימודיו ללא כל צורך בטיפול רפואי נוסף.
לאחר שהראינו
כוחנו יום יומיים בטיפול בחולים,
המשתעלים ובחולות הנודדות אל המרפאה
וממנה, הצענו את עזרתנו בארגון המסיבה: מושה הלך לסחוט את הטבחים ולארגן מהם את
האוכל הכי משובח ששמרו למסיבות השחיתות שחיל האויר ידוע בהן. הוא הגיע למטבח עם חפיסת סיגריות צ'סטרפילד,
וחילק לטבח ששמר על המזון כמה סיגריות משובחות. וגם לאחר שרסר המטבח הגיע במפתיע,
לא איבד מושה את קור רוחו. הוא שלף מכיס המעיל סיגריית גולואז צחפתית, וסכר בכך את
הגערה שהתבשלה בפיו של רסר המטבח. לאחר מכן
חזרנו עם שלל ראוי להתכבד שהווה בסיס נהדר למסיבה של החובשים…. עמוסי
תכנן ריקודי זוגות, וגם ריקודי סקוורדאנס אמריקאים. לריקודים הרגילים היו לו
קלטות. אבל לריקודי עמים, ביקש שאפעיל את האקורדיון ואעזור לו בהרקדה. צביקה המשיך
להביט בעיניים לכל יפה במרפאה, וכבר הספיק לחדור לדבי בעלת המבטא הרוסי הרך, אל
מתחת למדים . ואני, הכנתי חידון ארוטי נושא
פרסים:
"חלק בלתי
נפרד שהוא גם פעולה מהנה"?? תשובה:
"הרמה"……. , "לשתות מים וגם לשתות דם" –
תשובה:"כוס"…. בנוסף, גם עזרתי למושה עם הבישולים, והכנתי סיר גדול עם
פונץ' וחמישה סלטים מזרחיים.
המסיבה היתה נהדרת. אפילו הרופא הכי נפוח במרפאה –
ד"ר טיבור, לאחר כוס אחת של פונץ' חם, החל להתנהג כמו פרחח. וכטוב ליבי ביין, מצאתי עצמי רוקד צמוד צמוד עם
ריבה – חובשת נמוכת קומה, יפה ועגולה במקומות הנכונים, בת תשע עשרה, שהעריצה…..שומו שדיים…… את ההשכלה
ההנדסית שלי… ותלתה עיניים בוהות בכל מילה, חכמה או מטופשת, שיצאה מדל שפתי.
הרגשתי את שדיה נלחצים בהתמסרות לחזי, וכשחשה את זקפתי נלחצת אליה, חבקה אותי ביתר
עוז. עד מהרה נעלמנו שנינו במחסן חמרי
הרפואה שסומן על ידי מראש כבר ביום הראשון שבו הגעתי לבסיס. על ערימת מזרונים, התחבקנו
חיבוק ארוך וחשקני,ששוה אלף מבטים, וכל העולם מסביב נשכח לחלוטין. שפתיה שהתהדקו
סביב אברי הזקור, הביעו לי יותר מכל, עד כמה החיים יפים. כשעלה השחר, התגנבנו, כל
אחד למגוריו, בלבי שירה על האהבה שמצאתי, ועל שפתי, חיוך של חתול שבלע ציפור.
בימים הקרובים המשכתי להתראות עם ריבה, וליהנות ממתיקות לטיפותיה. אבל האירועים
שקרו לאחר מכן, דחו את הקשר עם ריבה, עד שמרוב שהוזנח, התפוגג.
עוד לפני המסיבה עלה מעמדם של המילואימניקים במרפאה. אבל
לאחריה, גם הרופאים החלו להתחשב במשאלותינו, ואפילו רסר המרפאה שכדרכם של רסרים
היה נחות-תבונה לעומת פקודיו…….
בכלל, יש בצבאות העולם
מין שיטה שלוקחים אנשים רפויי שכל, לפקד על החכמים מהם…… התוצאות
יכולות להיות קטסטרופליות: הפקוד החכם גובר על על המפקד הנחות ממנו בעת מאבקי
שליטה….. ובהזדמנות ראשונה הולך לקורס קצינים וחוזר כשהוא מעליו בסולם הפיקוד.
היו גם מקרים שרסרים ותיקים הלכו לקורס
קצינים וחזרו משם ישר עם דרגת סגן… אבל אם הרסר הזה היה אידיוט, קורס הקצינים לא עשה אותו חכם, אלא הוא הפך
לקצין אידיוט, ללא סיכוי לקידום מפליג.
רסרים מקצועיים היו לרוב טכנאים במקצועם, מה שעשה אותם יותר סבירים מסתם
רסרי משמעת. אבל תופעת הפקוד החכם יותר, עדיין הופיעה גם שם. החובשים במרפאה היו בחלקם אותם שבהמשך ילמדו
להיות רופאים. ורובם עלו בשכלם על הרסר שלהם.
כאמור, גם שמוליק רסר המרפאה שישיבתנו המוגזמת (לדעתו)
בחדר במטבח המרפאה היתה לצנינים בעיניו, ראה איך השתלבנו יפה בחיי המרפאה, איך
הרופאים מוצאים איתנו שפה משותפת, והסכים להתייחס אלינו יחס הוגן שלא כדרכו,
ולהתעלם במקצת ממעשינו החריגים. ביחוד הפשיר שמוליק אחרי ששמע שמושה הוא קבלן
אלומיניום מצליח…. ומיד החל לתכנן תכניות איך יסגור אצלו מרפסת בעלות של חמרי
הבניין בלבד…. רק דבר אחד לא הביא שמוליק בחשבון: שמושה הרבה יותר פיקח ממנו, וגם את האישה היפהפיה שהיתה לו, לשמוליק,
בבית…… ואכן באחד ממפגשי המילואים הבאים,
כשיצאנו למטווח נ"מ על חוף הים, לא הרחק מחוף הנודיסטים, סיפר לנו
מושה בפרוטרוט על הרגלי המיטה המשגעים של אשתו של שמוליק ועד כמה היא חמה וטובה
רכה ונעימה… ולולא סכרנו את פיו, היה ממשיך בכך עד היום הזה…
לפנות ערב אחד, נשארתי בתורנות בבסיס, כאשר הגיע אלי דני
החובש בלווית רסר צעיר אחד ואמר לי:"הנה דבר איתו". שאלתי "מה
העניין"? ודני אמר במיסתוריות:" מה אכפת לך? דבר איתו"… לבקשת
יוסי הרסר, נכנסנו לחדר בדיקות, ולאחר שסגר את הדלת, אמר לי בקול חרישי כך:" התחתנתי לפני שבוע, ו…יש
בעיות…" הסתבר שיוסי היה בתול וגם
נבער בענייני סקס עד לחופה, וכך גם הכלה, וכשבא לממש את מצוות ה'יחוד', לא בדיוק
ידע מה צריך להכנס לאן ובעיקר למה…… וכשהיה נראה לו שהוא יודע, הכלה חשה שבן
זוגה מהסס, וסירבה לו לאורך כל הדרך. אני
הייתי בשבילו יועץ אידיאלי: אחד מחוץ למסגרת הצהלית, ועם זאת כבר יצא לי במרפאה שם
של יועץ מצליח… וידאתי שהוא יודע שאיני רופא, למרות שנראיתי בגילם של הרופאים…
ואז התחלתי להסביר לו חינוך מיני,
מאלף…. לאחר חצי שעה, אמר שהוא רוצה
לשלוח אלי גם את אשתו הטריה, כדי שאלמד אותה הכל… וגם שאל אותי איך הוא
יכול ללמוד ממש איך עושים את זה. אף תכנון שבעולם לא היה יכול להביא לפתחי הזדמנות
פז שכזאת. מיד, במוחי הקודח בשלה תכנית נהדרת… אמרתי לו:"דע
לך שבשביל ללמד את אשתך להיות טובה לך במיטה, אני צריך לבדוק אותה בכל הגוף, וגם
להדגים ולהסביר לה איך עושים דברים"
אבל הוא, אימת המשפחה, הבושה ומה יגידו, היו חזקים אצלו מכל טאבו אחר. הוא עטף את
כל ההכשרה שתקבל אשתו בקופסה שחורה ששמה 'טיפול', ולא בדיוק ניסה לתהות 'איזה טיפול רפואי' תעבור אשתו, ובלבד שתדע איך לשכב איתו, והוא
יידע איך לשכב איתה. למעשה הדבר די דומה לבעל שיודע שאשתו הולכת לרופא נשים, אשר
מפשק את רגליה, ומכניס אצבע למערת אהבתה, אבל בחוסר ברירה הוא מתעלם מכל העניין,
ומשכיח אותו ממחשבתו.
את הצלחת הטיפול התניתי
בכך ש*ל*ע*ו*ל*ם* לא ישאל את אשתו
בדיוק איזה טיפול עברה, אחרת כל הטיפול ייכשל, והיא תחזור להיות כפי שהיתה לפניו.
עוד תנאי התנייתי עם יוסי: הוא ונצחיה לא ינסו לשכב, עד שלא יושלמו עשרת המיפגשים.
למחרת הגיעה אשתו – נצחיה: בחורה בת שמונה עשרה נעימה
למראה, על שפתה העליונה צל צילו של שפמפם, אבל מחוטבת במקומות הנכונים, שהבערות
שגדלה בה, הפכה אותה ל'שאינה יודעת לשאול'. הניצוץ שהיה חסר בעיניה, היה מה שהפריד
בינה לבין יפהפיה. שוחחתי איתה. היא סיפרה לי על חששה מבעלה החדש 'שאינו יודע מה
בדיוק לעשות', אמרתי שאני מוכן 'לטפל' בשניהם, אבל הטיפול צריך לכלול: עשרה
מיפגשים שלה איתי, ועשרה מיפגשים של יוסי עם מדריכה 'מומחית' שאביא, וכן שיהיו
'הוצאות' של עשרת אלפים שקל.
ידעתי שההוצאות
יהיו פחותות. תכננתי עבורו מורה נהדרת: את נירה היפהפיה, סטודנטית למחשבים שפגשתי
פעם בנסיבות מוזרות. נירה סיפרה לי אז, בגילוי לב מדהים, שאין לה שום תמיכה, וכי
מממנת את לימודיה בכך שהיא מועסקת כנערת ליווי…. הסתבר שהיא היתה מלווה יקרה
למדי, סיפרה לי שהיא גובה חמש מאות שקל ל'מיפגש', ומהם עליה להפריש מאתיים למישרד הליווי
אשר מתאם לה את הפגישות. כאמור, ידעתי שההוצאות יהיו פחותות, אבל נסיוני לימדני
שתמיד כדאי לדרוש יותר, ואחר כך לגבות פחות ולשמח כך את זה שמשלם, מאשר לדרוש פחות
ואחר כך להתווכח על תוספת הוצאות לא מתוכננות. מכל האירוע, ציפיתי ליהנות מכך שעוד
זוג יעלה על דרך החיים המשותפים, וגם ליהנות מחסדיה של נצחיה ואולי גם של מירה.
אבל לא תכננתי להשאיר אצלי אגורה מהכסף
שישלם יוסי.
במיפגש הראשון, רציתי להרגיל את נצחיה להיות עירומה
במחיצתי, בלא שתתבייש. ביקשתי ממנה להתפשט ולשכב על מיטת הבדיקות. אשליית חדר
הרופא והמיטה, יצרו אצלה הסכמה להתפשט למרות שבתנאים אחרים, בטח היתה מסרבת. בעירום היא נראתה עוד יותר יפה, מאשר כשהיא
לבושה. היה לה גוף מאורך, עור חלק ובריא, ושדיים מושלמים. הסברתי לה תוך מישוש כל
גופה, שאני מתכונן לגרום לה ליהנות ממגע מיני.
אמרתי לה שאני חובש ולא רופא, וכי הידע שלי בנושא הסקס, אינו מגובה על ידי
תעודות. גם השבעתי אותה שלמען הצלחת
הטיפול, אסור לה בשום אופן!! לספר לאף אחד מה קורה לה, וביחוד לא ליוסי. אמרתי גם
שיוסי גם יעבור 'טיפול', ואסור לה לשאול אותו שום דבר לגבי הטיפול!! התמקדתי בליטוף גבה וישבנה העירומים, וכשפיתחה
עור ברווז, הפכתי אותה בעדינות והתחלתי ללטף את פניה, שדיה, בטנה וירכיה. קצב
נשימתה הואץ, ובעיניים עצומות החלה אט אט לפשק את רגליה. הנחיתי את ידה ללטף את
הכוס שלה, והסברתי לה שזה בסדר גמור לעשות כך כשהיא לבד. רציתי לשכב איתה…. אוך כמה רציתי לשכב איתה.
הזין שלי איים לקרוע את המכנסיים ולצאת למסע כיבושים. אבל ידעתי שאם אשכב איתה
במצב הזה, היא תיסגר כלפי, וכל הטיפול
ייכשל. היא קיבלה ממני שיעורי בית: לשכב
על המיטה עירומה, ולהעביר על גופה חתיכת בד קטיפה, וגם נוצה. לאחר שעה בדיוק,
סיימנו את המיפגש הראשון. אמרתי לנצחיה שהיא מאד התקדמה ושתשלח אלי את יוסי, למחרת
בבוקר למרפאה.
למחרת הסברתי ליוסי שגם הוא וגם נצחיה צריכים לעבור עשרה
מיפגשים, ואחריהם יוכלו לחיות נהדר כבעל
ואישה. סיפרתי לו גם על העלות, ונתתי לו את מספר הטלפון של נירה שאיתה כבר תיאמתי
הכל מראש. יוסי קיבל את הצעתי במלואה. הוא
היה חרד מאד שמא יוודע למישהו על הטיפול שהם עוברים. הרגעתי אותו ביחס למקצועיות
של נירה, והצעתי שמיפגשי הטיפול הבאים שלי
עם נצחיה חייבים להתבצע בבית מלון, כדי לשמור על הדיסקרטיות ועל שמם הטוב של בני
הזוג. נפגשתי עם נירה, והסברתי לה את השלבים
שיוסי צריך לעבור כדי שיהפך למאהב.
הזהרתי אותה מבערותו ודיעותיו הקדומות, וגם הצעתי לה כיצד להתקדם איתו בתור
מאהבת חליפית. ונירה שהיתה חכמה לא פחות משהיתה יפה וסקסית, הבינה את
הצעותי, וגם כתבה איתי תכנית בת עשרה מיפגשים של שלוש שעות
כל אחד:
1 . רכישת אמונו של יוסי וליטופים בלבוש מלא
2 . לתת לו להפשיטה מבגדיה, ולראות עד לאן מגיעה
יזמתו. עיסויים.
3 . מגעים באברי המין בעירום תוך חיבוקים. המיפגש
אמור להיגמר במציצה של נירה את יוסי, טובה כזאת כפי שרק היא יודעת.
4 . ………………….
התכנית היתה שלמה, אך סיכמנו שהיא רק תכנית, ואת ההמשך
יקבע קצבם של הארועים. העקרון היה, התקדמות בשלבים לקראת מישגל שלם, ואחר כך ללמד
את יוסי את אמנות האהבה הארוטית. נירה גם ראתה אפשרות להרחיב את עיסוקיה לכוון
יותר מכובד, בלי לפגוע ברמת הכנסותיה, וזה
קסם לה מאד.
מיפגשי השני עם נצחיה התקיים במלון השרון בחיפה, בחדר יפה
עם נוף של המפרץ, וקנקן מלא מיץ תפוזים זהוב שבתוכו צפות קוביות קרח. אבל לנו לא
בא להסתכל על הנוף, ואת המיץ גמענו בכל עת שיבש פינו מרוב הריגוש שאחז בנו.
הופתעתי לראות שינוי שחל בנצחיה: היא היתה אצל קוסמטיקאית, הצל על שפתה העליונה
נעלם, וגם היציבה שלה קצת השתפרה. מסתבר שמה שקרה לה במיפגש הראשון, היה יותר
ממזמוזים בעירום.
שאלתי את נצחיה על התרגילים שהיתה צריכה לבצע, ולאחר
שנפטרנו מבגדינו, ביקשתי ממנה להדגים מה עשתה בבית. העיסוק בדברים שכבר תירגלה,
סילק מנצחיה כל שביב של ביישנות, וניתק את תודעתה מהדעות המטומטמות שהוחדרו לראשה
בילדותה. כשליטפתי את כל גופה, ראיתי שהיא מתמכרת למגעי, ונהנית מכל ליטוף
ונגיעה. ואז החלפנו תפקידים. הסברתי
לנצחיה את נפלאות הזין, ואיך הוא יכול להיות קטן ואחר כך לגדול… ונתתי לה לגעת
בכל גופי, עם הנחיות ללטף במיוחד את הזין והאשכים 'כמו שמלטפים חתול'… נצחיה
הסתכלה במבט סקרני של ילדה, איך הזין גדל והתארך למגע אצבעותיה, וחייכה לראות שמה
שהובטח לה, אכן מתגשם…. נתתי לה להשתעשע בכל גופי, ולימדתי אותה להאזין לנשימותי,
להסתכל היטב עלי ולהיות קשובה למה שקורה אותי כשהיא נוגעת בי. לטיפותיה היו מענגות ביותר, ובקושי התגברתי על
רצוני לגמור בתוך גופה המפתה. ואז נתתי לה קרם שהכנתי בעוד מועד, ולימדתי אותה איך
ואיפה ללטף ולעסות לי את הזין, כאשר ידה האחת מחזיקה חזק בבסיסו, וידה השניה מלטפת
אותו בעדינות ואחר בחזקה עד שכל המתח שבי התפרץ בסילון לבנבן שעלה לאויר, ונחת על
הסדין. ונצחיה הופתעה מהפלא שנגלה לעיניה,
למרות שכבר תיארתי לה מה הולך לקרות.
עברו יומיים. נסעתי למירה לפגישת תיאום ותדרוך. היא ויוסי
נפגשו כבר שלוש פעמים. הוא התקדם יפה, אבל עדיין לא הגיעו לחדירה. סיפרתי למירה
כללית שגם נצחיה מתקדמת. סיפורינו על תמימותם של בני הזוג, חיממו את האוירה
והתחלנו לצחוק ללא יכולת לעצור, כשאנו רוקעים ברגלינו, אוחזים את הבטן ועינינו
זולגות דמעות. הצחוק שכך. לפתע החלה מירה להתפשט מכל בגדיה, וביקשה ממני….
עיסוי. נהניתי ממראה גופה המושלם העירום המונח לפני על המיטה. גם זו דרך להתחיל
קשר…. ולמירה שהיתה מקצוענית, לא היו כל העכבות שמוצאים אצל נשים. לאחר שעיסיתי
אותה עיסוי רגיל, עברתי לליטופים של כל גופה, ושל הכוס האדום שלה. היא נענתה
בקריאות התפעלות,והחלה להפשיט אותי.
שכבנו. כך פרקתי את התסכול של
המיפגשים עם נצחיה.
כאשר אתה שוכב עם מקצוענית, לעולם אינך יודע אם היא באמת
רוצה אותך, או שכדרכה המקצועית, מנסה לרצות אותך. באותו זמן זה לא היה אכפת לי.
נהניתי מיפיה של מירה, ומהדרך הנעימה שהיתה איתי, ובמבט לאחור, נראה לי שכל העיסוק המשותף שמטרתו היתה, בין השאר,
להביא את הזוג לנקודה שממנה יוכל להמשיך לבד, כל העיסוק הזה הביא ליחס חם ביני
למירה.
המיפגשים שלי עם נצחיה
נעשו נהדרים ממיפגש אחד לשני. במיפגש השני, כפי שסיפרתי, היה עירומנו מאד
טבעי. נגעתי בה בכל מקום, ולימדתי אותה איך ללטף אותי עד שגמרתי לעיניה המתפעלות.
במיפגש השלישי, נשקתי את כל גופה עירום, והקדשתי תשומת לב מיוחדת לשפתיה התחתונות.
לאחר מכן, היא נשקה לי בכל מקום שראתה. וביחוד לאורך הזיין הזקוף שלי. אחר כך ליקקתי אותה בכל גופה, כשאני מתמקד
בליקוק הדגדגן.לראשונה בחייה חוותה נצחיה אורגזמה. אז לימדתי אותה איך להכניסני
בפיה ולמצוץ אותי. במיפגש הרביעי, קיימנו מין אוראלי שלם וכל אחד מאיתנו גמר
בתענוג עילאי. בראשית המיפגש החמישי, סיפרה לי נצחיה שיוסי רוצה לשכב איתה. אבל
נאמנה לסיכומנו, לא הסכימה להיות איתו עד שלא יגמרו שניהם את חוק לימודיהם. לא
התפלאתי שיוסי נדלק על נצחיה. כי המיפגשים שלנו הפכו אותה לאישה שמכירה בערכה,
ובוטחת בעצמה. היא קנתה לעצמה מלתחה שהבליטה את נשיותה, ואפילו הליכתה השתנתה והפכה לנשית ומגרה.
במפגש זה חדרתי אליה לראשונה. כשנכנסתי לתוכה, שנינו היינו
כבר מאד מגורים. הרגשתי את ההתנגדות הקלה של קרום הבתולים שלה, אבל תאוותה השכיחה
ממנה את הכאב. מאחר שכבר מזה שבועיים היתה מוגנת על ידי הגלולה, גמרתי בתוכה קצת
לאחר שהיא הגיעה לשיאה ברעש גדול.
הגיע הזמן שיוסי ונצחיה יתחילו להתרגל זה לזו. במיפגשים
הבאים שכבתי עם נצחיה מבלי לענג אותה יותר מדי , והרשיתי לה להתלטף עם יוסי. ומירה
הורתה ליוסי להתחיל להתמזמז עם נצחיה. לאט לאט עבר מרכז הכובד של היחסים מאיתנו
המטפלים, לזוג המטופל. המיפגש העשירי, התקיים בארבעה. כשיוסי ונצחיה עשו זה עם זו
כל אשר למדו, ומירה ואני שהתגרינו מאד ממה שראינו, הרשינו לעצמנו לחבוק ולחבור זה
לזו, וליהנות בו זמנית ממה שאנו חשים, וגם
ממה שאנו רואים ושומעים.
כשנצחיה ויוסי נפרדו מאיתנו, הם נראו נהדר: מלאי חיים,
ובוטחים במיניותם. הם לא דמו בכלל לזוג
המהוסס שפגשנו חודש ימים קודם לכן.
יש דברים שעושים פעם אחת בחיים. פעם התחתנתי, פעם בניתי
בית, ופעם ניסיתי את כוחי בתרפיה מינית.
הסיפוקים היו נהדרים. גם נהניתי מסקס מרטיט, וגם הבאתי זוג
אבוד ללא סיכוי, להפוך לזוג מאד מוצלח.
אבל ההתנסות הזו היתה מספקת עבורי, ומעולם לא חזרתי לעסוק בתרפיה מינית.
לאחר שנה, התקיים בביתם של יוסי ונצחיה טקס ברית המילה של בנם הראשון. ולא רק
שהייתי מוזמן, אלא גם נקרא שמו בישראל… שלום.
המילואים הבאים
היו כבר במקום אחר: היינו בשדה במחנה של אימוני חיר שעברה הסוללה שהייתי בה חובש.
נטשנו את מחנה חיל האויר הנוח, לטובת מחנה בשדה, ולי היו המון חבישות, פינויים
לבית חולים
וגם ביקש ממני הסמגד להכינו לבחינות IQ .
ואני, נהניתי לאמץ את דמיוני בצורות גאומטריות וחידות
הגיון, במקום להיסחב על הג'בלאות.
כשהתחלתי לכתוב את הסיפור הזה, החלו לעלות בזכרוני ארועים
ששכחתי זה מכבר. הזכרון המחודש, עורר בי געגועים לידידי שהשתתפו איתי בכל מעללי
במילואים. את מושה לא הצלחתי למצוא בכלל.
הסתבר שהתגרש, וגרושתו אמרה ש"אינה יודעת, ואינה רוצה לדעת איפה המניאק
הזה". בכעס גדול סיפרה לי שהיתה לו מאהבת במשך שנים רבות, שאותה הכיר, כמו
רבות אחרות….. בעת שהתקין חלון אלומיניום בבוקר, בביתה. את עמוסי לא חיפשתי.
לאחרונה טלפנתי לצביקה, לאחר שנים שלא התראינו. בתום שמחת
המיפגש, הקראתי לו את הפיסקה שבסיפור הזה,
המאזכרת את מעלליו. והוא אמר בצניעותו
האפיינית: "אני רואה שאתה זוכר אותי לטובה"… ואחר כך אמר לי:
"אתה יושב? " כשאמרתי שכן, אמר :"תחזיק חזק. לפני שש שנים חזרנו
אשתי ואני בתשובה. והיום אנחנו שייכים לחסידי חב"ד." זה היה די מפתיע,
אבל לאחר שאני סוקר את כל מעלליו של צביקה וחיפושו המתמיד את דרכו, אפשר להבין את
צעדו זה, למרות שבחיים לא הייתי הולך בכוון הזה. הוא הזמין אותי לבקרו, והבטיח שלא
ינסה 'לגייר אותי'. אני עדיין חוכך בדעתי
אם לבוא אליו: הפער ביני לבין חרדים גדול מדי….
–
סיפור ע-נ-ק!
23/3/1999 22:42
ofird
ofird@haaretz.co.il
–
עלילה חביבה ביותר, אם כי דימיונית משהו,
אולם הקטע מלא הומור וחייכתי די הרבה..
כל הכבוד!
אופיר.
–
תודה תודה. דמיונית?
24/3/1999 17:2
שלום
anti945@hotmail.com
–
לא שמית על מדע בדיוני?
מה רע בקצת דמיון?
ואולי המצי(צ)אות עולה על כל דמיון?
–
שיחקת אותה!!!!!
23/3/1999 23:45
אחלה
–
(הודעה ללא תוכן)
–
נחמד מאוד
24/3/1999 14:51
אלה
ella@hotmail.com
–
סוף סוף אני מבינה למה אתם כל כך משתוקקים לצאת למילואים:-)))))
מהנה ביותר לקרוא ומה עם ההמשך???:-))
–
המשך? יהיו המשכים אחרים… של הרפתקאות אחרות
24/3/1999 17:0
שלום
anti945@hotmail.com
–
אבל באמת אצל החובשים זה יותר….שמח
היזכרי במשחקי רופא ואחות בגיל חמש…
ואשר למילואים, זהו אי של חופש בים של דאגות הפרנסה
ונדנודי ה…סביבה.
–
שלום – התעלית על עצמך.
24/3/1999 19:48
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
מודה. היה נחמד מאוד עם כי קצת טרחני (טיפלה ארוך מדי).
בכל אופן, לך על הסיפורים! 🙂
–
טיפלה פטרוני….
24/3/1999 21:37
שלום
anti945@hotmail.com
–
אבל אתה גם כן משתפר….
ובנוגע
לאורך… ולקוטר…
מה-לשות שהטיפול
נמשך עשרה מיפגשים?
וברצינות, כבר אמרו לי שהסיפור קצת ארוך מדי לאינטרנט:
אנשים שנכנסים רוצים לגמור לקרוא מהר…ולספר לחברה… לא יודע
אם זה האורך על אמת, או שבגלל האורך, הסיפור הזה קצת איבד תנופה….
מה דעתך? ניסיתי לוותר על חלק אבל כל משפט היה חלק אורגזמי
של הסיפור.
–
אתם טיפשים, או מה?
25/3/1999 7:29
חכמית
–
מה, כאילו אתם טיפשים?
אני, שגדלתי והתחנכתי על ברכי "לאישה"
יודעת מי אתה!
אתה זה שכותב את ה"סיפורים מן החיים"
כן!!!!
אתה הוא האיש!!!!
ודרך אגב, בתור אחת עם הפריווילגיה לסקס
יום יומי (לעומתכם) מצאתי סיפור זה כמשעמם
גס ועלוב ביותר, כמה כבר אפשר לקרוא על כוס
אדום פעור ונוטף? בחייאת…
אם ההורמונים לא היו משבשים דעתכם הייתם
מבינים, חסרי חיים שכמותכם!
–
קוראים לו לידסקי…..
25/3/1999 18:24
שלום
anti945@hotmail.com
–
מקבל בברכה כל תגובה.
ביחוד כשנאמרה על ידי אישה כל כך החלטית
שבטוחה במה שהיא אומרת, וגם מקבלת כל יום…
נשים החלטיות קובעות תמיד את גורלנו ברגעים קשים
כה לחי…
–
הייתי מעוניינת לדעת מה דעתכם על "הים האחרון"
23/3/1999 19:47
המטורפת
–
(זה שווה?!)
–
23/3/1999 22:21
Kipod
kipod@netvision.net.il
–
האמת, לא אהבתי.
פשוט לא תפס אותי – לא יכול להניח את האצבע.
–
ממש סיפור יפה
23/3/1999 22:44
ליטל 🙂
–
נוגע ללב
🙂
–
הוא מדבר למי שהוא מצליח לדבר. כנראה?
24/3/1999 19:56
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
בכל אופן, כתיבתך משתפרת 🙂
–
למטורפת.
24/3/1999 20:6
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
קראתי את "הים האחרון". אהבתי את החלומות
וההתגשמות שלהם במציאות, אם כי הסוף היה לי קצת צפוי מידי. התיאור של החלום היה
קצת ארוך ופרטני לי, ובאיזהשהו מקום היתה לי תחושה שאת מערבבת שם קצת יותר מידי
סיפורי משנה כאלה, שהיית יכולה להפוך כל אחד מהם לסיפור בפני עצמו.
למרות ואף על פי, היו שם הרבה רגעים שממש יכולתי
"לראות" בעיניים.
הפחד מהלא נודע הוא משהו שכמעט כל אחד חושב עליו לפחות פעם
אחת, וזה כשלעצמו יוצר איזו קרבה ביננו (הקוראים) ובינך (הכותבת).
המלצה אישית שלי: תשמרי את הסיפור באיזה קרקעית של ארון או
מגרה לכמה חודשים. כמו יין גם הכתיבה משתבחת עם הזמן, וכשקוראים משהו ישן פתאום קל
יותר לתקן אותו. (המוח מפסיק להיות נעול באיזהשהו כיוון מסויים ופתאום את קוראת את
הסיפור כקוראת ולא ככותבת. זה עושה טוב. מנסיון).
אני חושבת שזהו.
תמשיכי לכתוב. אני מחכה לקרוא.
ליתוספרה.
–
אני מסכימה איתך. תודה.
24/3/1999 22:32
המטורפת
–
(הודעה ללא תוכן)
–
26/3/1999 4:33
Yorick
kipod@netvision.net.il
–
are you mad at me?
–
אה, רגע מזמנכם בקשה
23/3/1999 22:25
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
בין הדיונים על כתיבה פלצנית או ביקורתית סתם אני דווקא כן
קיבלתי את העצה האחרונה של אורי, ואני כותב, בינתיים, למגירה של ה-286 בחדר שלי.
רק שאני צריך קצת את עזרתכם.
מהם לעזאזל 13 המידות של הקב"ה(נ)?
עשיתי חיפוש לבד, ומלבד כאב ראש מצאתי רק כמה סיפורי ניסים
על "קדיש", ואת אלן גינסברג אני כבר מכיר.
עכשיו, יעצו לי לשאול את הרב של האגד שלי, אבל הוא לא כל
כך אוהב אותי אחרי הוויכוח שהיה לי עם איזה רב, מרצה בקריה (טיול יחידתי. זה לא
שיהיה לי את העונג לשרת במקום שיתכן ואני יאהב), כך שגם האפשרות הזו חסומה בפני
(זה היה וויכוח ארוך 🙂 ).
אם יש למישהו מושג, שיכתוב לי פה, או ישלח אי-מייל, לא
עקרוני, אבל שיעשה איזה מעשה טוב לפסח.
תודה מראש (אני חושב 🙂 )
וזהו.
LONG LIVE THE FORUM
–
לא משנה, איש הקשר שלי כבר שלח לי את התשובה
25/3/1999 12:45
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
תודה בכל מקרה.
אני חושב.
–
נו, ולא תשתף גם אותנו?
25/3/1999 21:13
ליתוספרה סקרנית
iasap@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אשתף גם אשתף
26/3/1999 5:32
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
איש הקשר שלי במרפאה וברבנות מודיע:
1. יהוה
2. יהוה (כן אני יודע, גם לי זה מוזר)
3. אל
4. רחום
5. חנון
6. ארך אפיים
7. רב חסד
8. אמת
9. נוצר חסד לאלפים
10. נושא עוון
11. ופשע
12. וחטא
13. ונקה
(אלוהים הוא כלי, הא? 🙂 )
ותודה לאילן, למרות שהוא קרע לי את החפיסת וינסטון.
–
הסיפור שלי עם דולי
24/3/1999 3:31
פרומותיאוס
–
דולי אף פעם לא
הסכימה שנעשה אהבה באור. בהתחלה חשבתי שהיא
מתביישת , ביישנות של התחלה שיגעון חולף, לכן כאשר אילצה אותי לסגור את כל
החלונות ולוודא שהחריץ שבין הדלת לריצפה כוסה….
עשיתי מה שהיא רצתה…למרות שזה הרס אותי.
אפילו אח"כ דולי המשיכה עם השיגעון המטורף הזה . פעם ניסיתי להביא איזה סטיקר כזה אמרתי לה
שהיא אפילו לא תרגיש, דולי צחקה ואמרה לי שמצידה אני יכול להמשיך להחזיק את הסטיק,
היא הולכת לישון….
אח"כ אני ודולי הפסקנו לדבר להזדיין ובכלל, היא
הסתכלה עלי בעיניים העצובות האלה שלה, אלוהים איך אהבתי אותה ….זרקתי את הסטיקר
זה מה שדולי רצתה…… ואני רציתי את דולי.
אני ודולי המשכנו לעשות אהבה כמו מטורפים בחשכה אטומה, אני עדיין המשכתי
למצמץ לנסות להציץ ולראות אבל היא תמיד סגרה לי את העיניים והמשיכה לענג.
יום אחד כשדולי לא שמה לב שלחתי יד והדלקתי את האור….
היא פשוט שכבה שם ללא תנועה , בחיי היא אפילו לא ניסתה
לכסות את עצמה…..היא רק הסתכלה עלי שוב בעינייה העצובות אני חושב שהיא ידעה מה
שהמבט הזה עושה לי….
לקחתי את דולי , כיסיתי אותה…..היא חייכה חיוך שקט…..
מאז אני ודולי עושים אהבה בחושך……בחיי שאני אוהב אותה.
–
פוחדת מהחושך……
24/3/1999 22:47
shanti
–
קראתי אהבתי, רציתי שתדע….
כנראה היא באמת משהו הדולי הזאת שלך.
(-:
–
מה היה לה שם?????
24/3/1999 23:22
c.l
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
מהמגירה לדיסק 