שיר הרס
24/3/1999 5:26
קונכייה
–
שיר ההרס שלי מתחיל לא מהיום, אבל היום הרגשתי אותו בוקע
בעוצמה כזו מתוך הנפש, אפשר להגיד שזו נקודת השיא הדרמטית שלו. הפאלצט ההיסטרי
שמסמל את החורבן הפנימי. ואני פשוט לא יכולה לשמוע את זה יותר. איזו נקודה שברה
אותי במיוחד? אנחנו חוזרים משם, מטקס הסיום הרשמי של היחסים שלנו, וסוגרים לנו את
כבישי היציאה, כך שדרך המילוט היחידה עוברת במקום שבו התקיים טקס האיחוד, זה
שמעולם לא איחד אותנו באמת. מבנה ירוק בארוקי ופתאטי, מוקף גן עצים, וכולם מצהיבים
למרות החורף הכבד והגשם שלא מפסיק להטיח את עצמו בכבדות אל השמשה. זה היה הגן
החולה של האהבה שלנו, לפני העיניים ואתה אומר לי: "בבקשה, אל תקחי את זה כל
כך קשה". והיום שביתה, הכל מפסיק לנוע.
–
אונס
24/3/1999 8:15
לוטם
–
ולמרות הראש שהזהיר
והלב שלא אותת
נסחפתי אחרי מילותיך
שהבטיחו רק לתת
מתוקות מדבש טהור
מבטיחות ומפתות
שניסו להפילני לבור
של יאוש ומצוקות
כי אתה אנס במילים
רוצח במחמאות
–
24/3/1999 12:5
פרוקסימה
scholar_1
–
גיבורנו הוא בחור חכם ,מקורי ורגיש
קשה להסעירו ולכן נראה הוא אדיש
הוא היה מאושר, הכל
היה איתו כשורה,
אך הכל התקלקל, כן ניחשתם, בגלל בחורה.
הבחורה היתה לטענתה, בחורה שוחרת שלום
אך היתה מוצאת אמתלות שונות בו להלום,
היא צבטה בידיו ,חבטה בפנים ובראש
אך כשחבטה בקיבה , החל ליבו לגעוש.
היתה זו תאונה , היא לא קראה את הספר,
בו מוסבר שהקיבה היא הדרך לליבו של הגבר.
כשניסה עם אותה בחורה להתחיל
נתקל בתירוץ קצת לא רגיל,
"עקב טראומה קשה מאוד בעברי,
לצערי כל קשר בינינו אינו אפשרי."
וכנראה עקב הרגשת הדחק ,
החלה לתפוס ממנו מרחק.
למרות שהמצב נראה חמור וללא מוצא,
גיבורינו ישב ,חשב וטיקס לו עיצה.
הוא ידע את חולשתה של הגברת.
היא אהבה את הפורום לכתיבה יוצרת.
ואם יכנס לשם בתור כותב,
אולי יצליח לגרום לה בו להתאהב.
היתה זו מזימה
ערמומית מקורית ומפוארת
אך יתכן שבעיניכם היתה טפשית , תמימה ומפגרת.
עטים, דפים ועפרונות לעצמו הכין
ומעבד תמלילים במחשבו התקין.
שירים וספורים מספר הוא פירסם
"האם היא תאהב זאת" הספק בו כירסם.
אך אז עשה טעות גדולה כשהתרברב,
הוא סיפר לגברת שבפורום זה הוא כותב.
וכשרצתה לדעת את כינויו
השיב שהכותב מעונין בעילום שמו.
אך הגברת בשום אמצעים לא בחלה
והפעילה סחיטה "פלילית" די יעילה.
גיבורנו נאבק ונלחם עד הסוף
אך עתה את זהותו בפניה נאלץ לחשוף.
ועתה לא נותר לי אלא מבמת הפורום לרדת
לצאת לעולם ומאחורי לסגור את הדלת.
אני מצטער, אך אין מה לעשות.
"סוף טוב" קיים רק באגדות.
–
התשובה
25/3/1999 2:30
לא מאחרת לבוא
–
אז כמובן שבחרתי בדרך הנוחה בה לא אאלץ לעמוד מולך ושוב
פעם להרגיש כל- כך נבוכה.
כמה טוב שאפשר פשוט להשאיר הודעות, בלי לדבר פנים מול
פנים.
אז, לא, אני לא גדולה בחרוזים, וכמו שאתה כבר מזמן יודע רק
הציניות היא הדרך שלי להתמודד עם החיים.
אני אשתדל להסיר כל פרור ממנה ממני, זו ממש הבטחה.
אף פעם לא ניסיתי לגרום לאף אחד לאהוב אותי יותר מקצת
תשומת לב רגילה שכל אדם זקוק לה.
אבל עמדו בפני כמה אתגרים שלא יכולתי להם, ואחד מהם היה
כמובן לחדור את החומות המבוצרות של מספר אנשים.
כמובן שההצלחה גרמה לריגוש קטן וטפחה קלות על האגו, אבל שם
זה הסתיים, כמו תמיד, לצערי.
אני פשוט מנסה להציב אתגרים ולספק לעצמי ריגושים תמידיים,
כי אף אחד עד היום לא הצליח במשימה כמוני.
והתירוץ, הוא לא תירוץ הוא "מקרה שהיה כך
היה…" (והוא לא לכאן, לא לעכשיו, ולא לעולם)
זהו, נגמרו לי המילים.
רק וידוי קטן לסיום- כן, זה בדיוק מה שאתה חושב, זה שלי…
האמת היא שבעצם יש עוד דבר אחד-
תמשיך לכתוב, מצידי בשם אחר (אני מבטיחה לא לחקור אם לא
תרצה להגיד) כי אתה באמת כותב נורא יפה.
וכמובן אני חייבת להוסיף כאן את חוסר שביעותו של ידידי
היקר מהמתחרה הפתאומי על ליבי.
זהו.
עד כאן ואל תעלה את הנושא לעולם יותר ואל תצפה לשום תשובה
מעבר לזו.
נ.ב.
האם יש לך איזשהו קשר לפרחים על האופנוע שלי?
או שאני צריכה לחפש עוד אחד ששיחקתי לו בחיים?
ופה אני כן מצפה לתשובה.
–
שיר סיום
24/3/1999 12:6
פרוקסימה
scholar_1
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
מודים באשמה (מוקדש לקיפוד ולמפקפקים)
24/3/1999 20:32
אמיל והבלשים
–
חדר קטן, עמוס אנשים. במרכזו שולחן עץ ועליו פנס חקירות.
אמיל יושב מצידו האחד של השולחן, סיגר בפיו. והבלשים
יושבים, כפותי ידיים, מעברו השני של השולחן.
אמיל: "אתם תודו."
והבלשים -שתיקה-.
אמיל: מכוון פנס חקירות אל עבר והבלשים וצועק:
"תודו!!!"
והבלשים, בקול חלוש: "לא…".
(אמיל מוציא שוט ממגרה נסתרת בשולחן וצועק, תוך הצלפות
ברצפה): "תודו ! ! ! ! ".
(והבלשים, במבט מפוחד מתחילים להזיע.)
אמיל (מצליף ברצפה ומתקרב אל והבלשים): "יש לכם
הזדמנות אחרונה להודות לפני שאני…" (מקרב את פניו הסמוקות לפני והבלשים
ונושף להם בעיניים עשן מהסיגר שבפיו.)
והבלשים (נשברים): "טוב טוב, רק תפסיק. אנחנו נעשה
הכל. אנחנו נודה."
אמיל (מחייך חיוך של נצחון) : "קדימה. אני רוצה לשמוע
אתכם מודים."
והבלשים (בלחישה): "אנחנו מודים להורינו היקרים,
שהביאונו עד הלום. כמו כן אנו מודים לסבתא פנינה ולסבא יוחנן".
(הקהל מוחא מחיאות כפיים סוערות וקם על רגליו)
אמיל: "אתם רואים, כשאתם רוצים אתם יכולים".
(הקהל מריע )
(והבלשים מעפעפים בעינייהם ומתעלפים)
אמיל: "הנוער של היום. בושה. איפה המוסר? איפה
הערכים? נופלים אחרי תודה קטנה להורים. בושה. ואחר כך מתפלאים שהם נעלמים במזרח
הרחוק. בזמני לא היו כאלה דברים…"
(הקהל קם על רגליו)
אמיל (משולהב): "כשאני הייתי צעיר ידענו לכבד ולהוקיר תודה…"
(הקהל מסתובב ויוצא מהאולם. אמיל ממשיך להעלות זכרונות
בחדר הריק).
סוף.
–
Humor? nah…
26/3/1999 4:30
Yorick
kipod@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
עוד 40 דקות……
24/3/1999 23:10
shanti
–
אני זוכרת אותנו נוסעים בחיפושית הישנה שלך, שכבר מזמן
שבקה חיים…אהבתי את הנסיעות האלו למקומות שרק אתה ידעת על קיומם ועכשיו…גם
אני. בעיקר מתגעגעת לריח שלך למבט לאחיזה, מתגעגעת … אליך בתוכי, אלי בתוכך
מתגעגעת אלינו.
אתה הלכת לפני שנה ושלושה חודשים ובשבילי אתה עוד כאן. אני
יכולה לראות אותך עכשיו נכנס לחדר עם המבט הרציני והשקט שהיה שייך רק לך….לוקח
אותי בלי הרבה מילים פשוט לוקח את מה ששלך, והרי אני הייתי רק שלך. הם מתקשרים
לפעמים אתה יודע לשאול מה שלומי אני אומרת שבסדרהכל מצויין ונפלא, מה הם יודעים?
מה הם צריכים לדעת? שאני עדיין סופרת ימים עדיין בוכה…
אצלי הכל בסדר זה הכל יחסי , ואצלך?
יאיר , אני חושבת שפיספסנו וכל כך מהר….חוששת שאיבדנו
ועוד בלי לזכות להנות…
רוצה שלילה אחד אני אתעורר ואתה תהיה לצידי, רוצה להתבונן
בך שוב מתבונן בי…
אתה היית הצליל שניגנתי עכשיו בפסנתר חזק וחודר, היית
המילה היחידה שכתבתי על דף ותכננתי לצרפה לשלל מילים שיצרו ביחד שיר…..
היית ועכשיו אתה לא…נשארתי….וגם אני לא….
לעיתים תכופות אתה שב ועולה בזכרוני הבוגדני .כמעט נדמה
שאצליח לשכנעך להשאר….כמעט….ואז אתה נעלם.
נותרת מילה מיותמת על דף ללא חריזה של מילים ללא שיר שישלים …. יום אחד מקווה שאצליח
לסיים את השיר ולהתחיל דף חדש….
עוד 40 דקות יש לי יום הולדת יאיר אהיה בת 22…. ואתה לא
כאן…….רוצה שתדע
אני אוהבת אותך.
–
מזל טוב
24/3/1999 23:20
אחת שהמשיכה הלאה
–
(הודעה ללא תוכן)
–
רשמים מהמסע לפולין
25/3/1999 3:22
דימדומים
–
בואי נעשה את זה
עכשיו כשאנחנו צפופים וערומים
במקלחת
כמו סבא יה'ודה זיכרונו לברכה שהיה פה
ונגמר
תרדי לי!
כמו סבא יה'ודה ז"ל שירד על ברכיו
ופתח את פיו בתחינה לה'
יכולה גם את באותו המקום
לרדת על ברכיך ולפתוח את פיך
אם לא למעני אז למען ששת המיליונים
שהנאצים גמרו אותם
כך אגמור גם אני
יה'ודה ז"ל יהיה כל כל גאה
מקברו שלמטה
וה' יציץ עלינו מלמעלה
ויחכך את … בהנאה
ויגמור יחד איתי
כמו שנגמר יחד עם י'ודה
לפני שישים שנה
–
איכס
25/3/1999 11:59
–
(הודעה ללא תוכן)
–
לא אומרים איכס על אוכל
25/3/1999 12:43
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
ובטח שלא על שירה טובה.
הייתי מחליף את השלוש נקודות האלה.
אנשים לא אוהבים לנחש.
–
אהבנו, כולנו, חיככנו
ביחד, גמרנו כולנו
25/3/1999 13:3
משה והרפורמים
moshe_reformim@thedoghousemail.com
–
הבית מוצף.
יש תמונה של הארוע?
–
התרשמנו עמוקות
25/3/1999 19:19
טורוס וקונוס (חברה שיתופית בע"מ-אמק)
–
מרב התרגשות
צורב לטורוס בגרון
מצפים בכליון שפתיים
לרשמים מהמסע לצ'צ'ניה
–
אוח !, יוד'לה, יוד'לה ! הוא היה
25/3/1999 19:26
סבתא רגינה, משפ' חורגין
–
עם הסבון עושה דברים
לא כל כך נקיים
מה שידע שבסבון
יש הרבה חברים וחברות שלנו.
זכרונם לברכה.
גם יוד'לה.
–
חרה עולם גם היה שם
אהבתי
26/3/1999 4:24
דימדומים
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מבעד לפרופוקציה
26/3/1999 4:12
דימדומים
–
השיר מדבר על שלוש מערכות יחסים של גומר ונגמר על רקע
מקלחת גאזים.
הנאצים גומרים על סבא יה'ודה זיכרונו לברכה [י'ודה
בשבילכם], לפני שישים שנה והיום נכדו, שארית הפליטה, באותו המקום מנסה לשכנע את
חברתו שתרד על ברכיה, שתתן לו להיות הגומר.
וה' בכל הזמנים ובכל המקומות, מנהל יחסים עם עצמו בלבד –
גומר ובכך למעשה נגמר.
הנכד של י'ודה למד, כמו כולנו, את לקחי השואה – אסור להיות
צאן לטבח, אסור להיות חלש, צריך להיות חזק ולדפוק, כי מי שלא דופק – נדפק [ומי שלא
גומר – נגמר].
לכן גאוות הסב השותק מין הקבר [לפחות כך חושב שארית
הפליטה].
שהו הלקח המרכזי של עם ישראל מין השואה – צריך לדפוק את
האחר כדי שלא ידפוק אותנו, אנו מכלים את רוב חמישים שנותינו בצחצוח כלי זיניינו –
עד שנגמור, עד שנגמר – מלחמות דפוקים.
הקשר ההדוק בין מין, מוות ושליטה אינו המצאה שלי וגם לא של
העיברית [גמר, נדפק וזין הדו-משמעיות].
פעולת הגמירה של הנאצים על י'ודה ושל הנכד על חברתו שונות
במשמעותן ודומות במהותן, במיוחד לאור סוג הסקס המבוקש.
ומה ה' עושה לאור פעולות אלה? מאונן – פעולה חסרת תכלית –
וה' גם גומר, אבל הפעולה נסובה על עצמו [מין עם עצמו] ולכן ה' גם נגמר, מעצם
הפעולה ה' נגמר מת. ומאז השואה אין לנו ה', לא לקורבנות, גם לא לנכדיהם.
בעוד "לקחי השואה" מחלחלים עד היום, הקורבנות
נשכחים ומודחקים. מסבא יהודה זיכרונו לברכה נלקחת זהותו המשפחתית, וזיכרונות הברכה
ממנו מצטמצמים ואז נעלמים. השם יה'ודה, למיטב הבנתי, הוא יהודי עם ה'. ה' אחת
לאלוהים והשניה ליהודי. מה' האלוהות נשאר רק פסיק, אבל היהדות נשארת – על זה חי,
על זה מת וזה כל זכרו. רוצח הזכר, דרך אגב, הוא נכדו.
צריך להבדיל בין המחבר המובלע לבין הדובר, אבל בכל מקרה
הנכד הזה הוא אנחנו.
המטרה הראשונית של השיר היא אכן פרובוקציה, אני מקווה
שמשהו עבר בעדה.
פיפי, קקי, בן-זונה.
–
אין כמו פרובוקציה להעיר את המתים
26/3/1999 18:29
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
ואנו (הנכד של סבים וסבתות רבים) אוחזים בצורך המטופש
להתייחס. להתמודד. לעורר פרובוקציה על מנת להבין את הה' התמימה שנלקחה מיודה (YODA בלעז).
ותבורך על מעשי ידיך אם בכך תביא גאולה לדור שלם שדורש שלום עם השואה. וגומר.
–
נורא בא לנו זה על זה
25/3/1999 13:47
לא שמחה בכלל
–
אבל אני רוצה הכל
ואתה, רק את זה
איך ממשיכים מפה בכלל
אין לי מושג
ובינתיים כל אחד
הפך בלתי מושג
אני מתגעגעת
אתה מתגעגע
אבל כל אחד מאתנו
רק את עצמו שומע
ובעצם מה זה
כבר משנה
הרי עם פער עמדות
כזה חד
במילא
שנינו
נישאר לבד
–
מכירה את המקום שאת כותבת ממנו. כתבת והוא נגע בי.
25/3/1999 21:11
(השיר נגע. השיר)…ליתוספרה
–
(הודעה ללא תוכן)
–
כ"כ חיה את זה ואתמול
25/3/1999 22:51
ללי
–
הוא הגדיר את זה שאני ניזונה מדלק והוא מבנזין והצרכים
שלנו פשוט לא נפגשים האם אפשר בכלל להתקיים כך?
–
כנראה שלא…
28/3/1999 11:54
לא שמחה בכלל
–
(הודעה ללא תוכן)
–
זקוקה דחוף לעזה: איכן אני מוצאת את המאמר של קארין
25/3/1999 16:39
בננה
–
את המאמר של קארין ארד על עינוג אישה
איכן אני מורידה אותו
תודה
–
אבל מה תעשי בעזה?
25/3/1999 17:5
ג'יבלי
–
(הודעה ללא תוכן)
–
הנה הכתובת.
25/3/1999 22:35
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
מומלץ לגברים באשר הם (אולי סוף סוף תבינו?!) ולנשים
(לנדנד בראש ולהגיד תודה לקארין ארד שידעה לכתוב הכל כל כך ברור ככה שגם המין
השעיר יבין).
קובץ חובה לעוסקים במלאכת הפרו ורבו, ויפה שעה אחת קודם.
רוצו.
–
"איך לא לעצבן
לנו את הדגדגן" – מאת קארין ארד
http://www.netking.com/reshet-tv/page/interactive/frame1.
המאמר המדובר
26/3/1999 23:33
ליטל 🙂
–
אם תרצי אני יכולה לשלוח לך אותו
יש לי אותו
🙂
תשאירי כאן אי מייל או מספר אי סי
ביי
–
ניחוח המושק
25/3/1999 18:29
שלום
anti945@hotmail.com
–
מאז הגעת אלי
עינייך מכוסות
והתמסרת כליל
לנשיקות שפתי
חדרת מתחת לעורי
ניחוחך עוד על גופי
רוגש אלייך מחדש
לריח באצבעותי
נושם עמוק ומתרפק
על התחושות המפכות
מערגונותי
–
–
מממ..
25/3/1999 19:13
הפעוטה
–
מזה שנה אני חולקת את מיטתו, מחשבו, מחשבותיו ונעליו.
חברים אומרים לי: "ראי, הנעליים גדולות עלייך בכמה
מידות."
אימי מוסיפה: "רכשי לך זוג חדש – אשלם כל סכום".
ואני מחייכת לכולם ורצה במגפיו בין שלוליות.
ברגעי עונג אשמע רק את קולו, בריב – רק את עצמי.
מזמן כבר חדלנו לדבר בלשון בני-האדם.
מסתפקים במלמול שפת תינוקות – ומבינים.
לפעמים אלחש לו באוזנו החירשת, והוא
ישפיל מבט וישרבב את שפתו התחתונה.
כעת אני מתבוננת בעורפו, והוא יודע שעכשיו אני שואלת זמן,
והזמן – לא עונה לי דבר.
–
מהמגירה לדיסק 