בית הלשכה
26/3/1999 23:20
אודין
guytag@isdn.net.il
–
מחר אלבש את שרשרת הפנינים.
ליום אחד תפרח בי שמש.
אעצום את עיני ולא אראה לרגע, את עתידי.
חצוצרות דיוה אאטום.
על אריחי הרצפה הקרירים של בית הלשכה
בעיניים כפותות בצעיף לבן, אהלך
ברגלים יחפות.
עד בוא המכשפות.
גיא תגר 98
–
שלושה ימים
27/3/1999 0:50
ציפי
zipi_434@yahoo.com
–
שלושה ימים בבית המלון
עם אוכל, שתיה, בריכה ואלון
האמת, לא היינו הרבה בבריכה
רק פעם אחת, ירדנו לרחצה
בלילה, רק שנינו היינו במים
אני מקווה שלא הערנו את המלון בינתיים…
–
ואם
27/3/1999 4:2
אודין
guytag@isdn.net.il
–
הערתם, אז מה????????
אז התעוררו כמה אנשים עים חיוך על השפתיים עם זכרון נעים.
ואם אתם שניכם נהנתם, אז מה??????????
אז כמה מהם גם קינאו ? ניחא.
ואולי גם כמה ממש התעוררו והחריחו את בני זוגם למעשה ?
ניחא.?.
אז קם השומר שהעיר את המציל ששחט את הגדי שהלשין למנקה
ששכבה עם התרי זוזא, שעלה בבורסה של הקזינו במלון, שהעיר
את צומת ליבם
של הדירקטוריון הבכיר שגרם לתנודות בשדה הזמן והמקום
שהעציב מאד
את חווה אלברשטיין שקמה בבוקר ושמעה את שלום חנוך שיר בדרך
ליפו
להלשין על שני העולזים בבריכה ….
חג גדיה, חג גדיה……
–
🙂
27/3/1999 15:10
עוגי
–
(הודעה ללא תוכן)
–
גוגי אוכל עוגיות כשרות לפסח?
27/3/1999 16:35
אודין
guytag@isdn.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
🙂 🙂 🙂 כן
ירבו! ותהא סעודתנו שלמה!
27/3/1999 23:43
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אוקיי… אל תאשימו אותי…
27/3/1999 23:54
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
בסך הכל רציתי להראות שחייכתי הרבה ומה נהיה?
תלונות נא למסור לאגף השיקום של IOL
באמת שלא התכוונתי. לא יקרה יותר המורה. מבטיח.
–
מה עושות היעלות בלילות?
27/3/1999 3:54
אודין
guytag@isdn.net.il
–
אל תפחדי יעלי, דברי אלי!. תסתכלי בעיניים….
למה את לא עקבית גברת י', אני מתפלא עליך,
איך לקרנפים יש כנפיים, הרי הם ורודים?
…
יעל חייבים לצאת, אמא שלך מחכה לנו
יעלי…..
יעל?
–
[בהפוגה ממסע ל.ס.ד בו הייתי אישה הרוצה
להיות איש]
27/3/1999 12:57
דימדומים
–
זנב טווסה נפתח כמו תת-הכרה
עדיין לא – כמו סוס עדיין עדיין אפורה
החיעורא צף בה כמו על מיים כמו היפופוטם
תמיד קינאה במגביהי הטוס וביפי הזנב
יום אחד ראתה פרגים כחולים ורצתה להיות
ירוק
לא כמו דשא כמו
נוצה
אז עלתה על עץ ואמרה מיאו
כמו חתול לא
כטווסה
קימטה רגליה ושיחרה ציפורניה
ונפלה כנשיקה על זנבו של
טווס
וסבלה עיניה לימינה ושמאלה כעורב
כהתגלמות שלה עצמה כאחרא
ולא שעתה לצווחות הינשופים
נחמה נחמה
בדבר התקלפות העור והתגלות
הבשר
אז שמה נפשה בכפה ואת ידיה כאחד
פרשה נוצותיה ברוהב
וסידרה אבריה במקומין
–
זקן
27/3/1999 15:20
עוגי
–
דויד נחום לא מתגלח כל בוקר אז יש לו זקן גדול כזה ומפחיד
ושאנשים רואים אותו הם מתחילים לפחד למרות שדויוד נחום הוא
בחור חביב.
בקרוב דויד מוציא קלטת חדשה והוא אפילו הולך להופיע
בטלויזיה עם דן שילון
כן, כן אין כמו דויד האיש פשוט גדול, הוא כובש את העיר
באור יום מלא ואני מביט בו מלמעלה מן המרפסת שלי, מביט בו צועד בראש ההמון שצועק
דויד לשלטון.
🙂
–
הם יורים על האיש הלא נכון
27/3/1999 15:40
עוגי
–
אז עדיף כבר להרים ידיים ולהכנע אל ממטרות האידאולוגיה.
מלא אנשים שמדוכאים מן החיים חלק פשוט קצת לא מאושרים
שופכים ים של דמעות אל הנהר.
פותח טלווזיה מסתכל בחדשות שום דבר לא וורוד, שום דבר לא
נכון.
הולך לישון ונזכר לצחצח מראה שיניים – לבן – .
הולך להתקלח – מלוח –
–
תרדמת החורף של האהבה (שיר)
27/3/1999 16:42
מחפשת אהבה
looking_for_love
–
הערת אותי מתרדמה
תרדמה ארוכה מדי,
כשאני רעבה לאהבה,
חולמת עליה בחלומותיי הורודים,
מאבדת אותה בסיוטיי הנוראיים.
לא אצטרך עוד רק לחלום,
כי משהתעוררתי,
התעוררתי לך
ואהבה בליבי,
אהבה גדולה,
אהבה ו-אתה
*הלואי שזה יקרה לי באמת…
–
Dive Master
27/3/1999 16:48
אודין
guytag@isdn.net.il
–
Dive Master
האמת היא שאני לא סובל את האמת. כשהייתי ילד היתי הולך
למכולת וזולל ארטיקים בננה וגם תות והיתי אומר לירחמיאל המוכר שאימא שלי אמרה שזה
בסדר ושיתן לי גם קולה למרות ששנינו ידענו שהוא יודע שאימא שלי בחוץ לארץ. ירחמיאל
הגמד שהייה תמיד הולך עם גופייה גם בחורף הייה פותח לי את הבקבוק בפותחן הקבוע
שבדלפק, מעקם את הראש שלו ככה בזוית ובעין חצי סגורה הוא הייה נותן לי את המבט
הזה, כמו של המורה שיפי כשהיתי מביא לה פתקים על איחורים מאבא עם שגיאות כתיב
בחתימה שלו.
בכלל כשהיתי ילד העולם הייה פשוט יותר, הייה יותר קל לעצב
אותו לפי איך שהתחשק לי, וכולם ידעו שאני שקרן עם מחלה והיו סולחים לי מהרחמים על
אבא שהוא לבד וכזה. כולם ידעו חוץ מאחותי הקטנה. לאחותי הייתי מספר שיש חתולים
בגודל של פרות, וגם שאם מחזיקים את האף מתחת למים ונושפים חזק דרך הלחיים אז בא לך
לוויתן כזה ענק ונותן לך לק במצח.
אחותי הקטנה תמיד האמינה לי. אני לאומת זאת הפסקתי את זה
עם השנים, אתם יודעים אמינות, בגרות וכל הזבל הזה. אבל אחותי ניסתה לאפות פעם פיצה
בתנור הגז הישן שלנו כשהבצק , הגבינה , הזיתים והאנשובי בתוך הבטן שלה. מזל שהיו
לה רק גפרורים רטובים שנתתי לה פעם והבטחתי שהם נדלקים רק מתחת למים.
מאז הכל השתנה. ירחמיאל כבר לא חנווני, הוא רק סבא זקן אצל
הבן שלו באמריקה, ושמה הוא כתב פעם לשכנה שלנו תיקווה ,חייבים ללבוש עניבה וחליפה
כל הזמן ואי אפשר ללכת כחה סתם בגופיה. גם אבא שלי שהייה מחלק את החתימה שלו המון
כי הוא עבד בדואר. מחלק היום מכתבים בלתי נראים בבית "אוסישקין להורים"
בנתניה.
רק אחותי הקטנה לא השתנתה מאז אירוע התנור. היא פשוט נשארה
קטנה מרוב הגז החושך והעצבים על הגפרורים הרטובים. לפעמים כשאני בא לבקר אותה
במוסד שלה בצפת, היא מראה לי צבים שמדברים כמו תוכים ונדנדה בחצר שהיא בעצם מתקן
שיגור סודי של ספינות חלל זעירות של בני המאדים.
ולפעמים אני לוקח אותה לבקר את אבא בנתניה, ואז כולנו
משחקים בדואר. אבא שולף את צרור המכתבים שאימא הייתה שולחת לנו פעמים בשבוע מדרום
אפריקה וכולנו ממינים אותם, חותמים עליהם בחותמות בלתי נראות, מחלקים אותם
בנינו ומקריאים אחד לשני קטעים מצחיקים
שאימא כתבה לנו פעם. אז לרגע חוזר לאבא הברק בעיניים ולאחותי הקטנה הצחוק המצלצל.
ולרגע הכל חוזר להיות כמו שהייה.
–
מעל ומעבר
27/3/1999 17:28
ROSE
limor_@excite.com
–
כמו לשבת מול המסך הגדול ולראות את פירטי חייך עוברים
וממלאים שעתיים של סרט והנאה ייתרה של בני
אנוש אומללים
הידד!…מעטים האנשים שיכולים
the rose
–
חומר טוב!
27/3/1999 23:51
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
נהניתי וסיפרתי לחבריי.
–
בו
28/3/1999 18:39
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
הייתי מגיב על הסיפור (הוא בהחלט שווה תגובה ויותר) אבל
כבר הגבתי לך עליו פעם.
או שלא.
?
–
זכרונך מעולה (-:
28/3/1999 22:49
צוות הארכיון
–
אודין מפגין פרצי אושר (שוב? מה יהיה?)
ואכן הגבת.
http://www.iol.co.il/forums/scripts/showsm.asp?which_forum=77&mess=266004&paint_str=dive
–
'ני
גדול, 'ני
29/3/1999 18:16
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
גם את זה כבר כתבתי.
רטרו.
–
מראה אחת
27/3/1999 17:10
ROSE
limor_@excite.com
–
מתוך מראה אחת אני ניצבת
משתקפת בשלוש
אחת מאיתנו יודעת את הדרך
אחת רוצה לחיות לעד
השלישית את דרכה מגששת
באפלה, הניקראת חיי
אחת מאיתנו שיגעון
אחת היא טירופי
השלישית היא ההגיון
ההגיון שמת בתוכי
מתוך מראה אחת אני ניצבת
וחיי עוברים כמו בסרט
הצגת חצות ביום סגריר
והאנושות יושבת בוחנת אותי
מסרבת לקבל את טירופי
מתוך מראה אחת אני ניצבת
ומשתקפת אני אחרת..האני שאתם נותנים לי
האני שאתם יצרתם בשבילי
–
יש קליטה
27/3/1999 17:53
אורח
–
יש עוד בינינו שמרגישים כלואים בעולם הזה..את לא היחידה
–
טירופך, טרופנו – שושנה!
27/3/1999 23:59
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
אך מראותייך, מראותייך.
והם… הם של כולם… נגדנו.
איתך באבלך על הליכתה.
איתך בהבנתך את מציאתה.
איתך בשמחתך על גילוייך שיבואו ממנה.
–
הבל פה
27/3/1999 19:37
נתנאלה
–
בתנועה איטית אתה לוקח עוד שאיפה מהסיגריה, מקרב את המאפרה
אליך. עינייך מצטמצמות תוך השאיפה, כמו שהן עושות תמיד כשקשה לך למצוא את המילים.
" את מבינה" , אתה אומר, ואני מבינה. כך נראית ההתחלה של הסוף. מבינה,
אבל רוצה לשמוע אותך מסביר לי.
וגם את מילותיך אתה מושך, לאט , לאט, כדי שאולי בסוף גם
בהן לא יהיה עוד צורך ואני אבין לבד. " את מבינה, זה כבר מזמן לא אותו
הדבר..אני לא יכול…ו…את…ולכן אני חושב ש…" מילותיך נזרקות לחלל האויר
ונשארות תלויות בו. אני לא מקשיבה אבל שומעת. במקום, אני מקשיבה לגופך לידייך
לשפתיך שנעות למקצב המילים, עינייך שמצטמצממות ומתרחבות לסירוגין אומרות לי מתי
אתה פוגע …אומר הרבה מבלי להגיד מאום. ואותך הרי ידעתי מזמן..לגופך הקשבתי עוד
טרם אמראת שאתה מנסה להעביר לי כעת, בכל כך הרבה מילים …קול מהדהד. הראש הבין מזמן..עכשיו רוצה
שתסביר..לא לראש..
אתה מקרב את הסיגריה כעת לשפתיך , כמו שפעם היית מקרב את
שפתי אליהן. מעולם לא קנאתי בבדל סיגריה כפי שאני מקנאה בו כעת.
הברז המטפטף במטבח מזכיר לי ששוב שכחתי לקרוא לשרברב…
מעיר את שימת ליבי לעובדה שמזמן כבר הפסקת לדבר, הטפטוף נשמע כה קרוב בדממה
התלויה…בשקט הזה גם טפטוף של ברז דולף הוא סוג של נחמה….
לא רוצה להגיד, אבל חייבת..חייבת לך..חייבת לי…והרי אני
אוהבת אותך כל כך…….
את הסיגריה כיבית מזמן, אני את שלי מדליקה עכשיו, מקרבת
אותה לשפתי כאשר בעצם רוצה לקרב אותך….
לאט לאט אני עושה דרכי אליך…הבל פה ..הבל פה…נשימה
עמוקה שאיפה נשיפה…הבל פה..ואתה יודע…זה לא משנה..זה אף פעם לא שינה…
את הסיגריה….זרקתי.
–
חייב להגיד….
27/3/1999 20:47
C.K
–
עוקב ונהנה לקרוא את כתביך….תמשיכי….מקנא בסיגריה
–
אני…
27/3/1999 20:59
נתנאלה
–
לא נוטה לכתוב הרבה לפורום…שמחה לדעת שהפעמים הספורות
שכן כתבתי….מצאו דרכם אליך…תודה
–
אין מילים בפי פשוט…
27/3/1999 22:12
עוגי
–
פיחס
–
אמירתך נוקבת, כה לחי (חמור)
28/3/1999 13:24
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
28/3/1999 19:38
נתנאלה
–
בהתחלה חשבתי לא
להגיב לתגובתך….שכן אינה שווה היא את מילותיי…אבל זה הציק משום שזה כה עקרוני.
פיחס…פיחס… אתה לא חייב לאהוב, לא לאהוב אבל כן לכבד,
יש לך ביקורת כתוב אותה, הרבה במילים או פשט, אך כתוב אל תכפיש. גם ביקורת צריך
לדעת איך לכתוב, לא יודעים שותקים מבליגים…
מישהו חכם אמר לי פעם שיצירה באשר היא , תבורך, פרי יצירתו
של אדם שחושב שמרגיש לא יכולה אף פעם להכנס להגדרה של "פיחס". ובכל זאת
שמחתי לדעת שמילותי גרמו לך לרגש כלשהו ולו גם לסלידה…
אם כך אתה כותב ביקורות מעניין איך אתה כותב את כתביך…..
" אין מילים בפיך …" אז מלא את פיך מים
ותבלום……..פיחס…..:))))))
אני מחייכת עכשיו להנאתי . מסתכלת שוב על מה שכתבתי, ואתה
יודע משהו….אני אוהבת…..
היצירה זו אני , אני זו היא, והרי אני…..אני לא
פיחס…..
שא ברכה. חג שמח עוגי מי שלא תהיה…..
–
לעוגי
28/3/1999 19:43
נתנאלה
–
בהתחלה חשבתי לא
להגיב לדבריך….שכן אינם שווים את
מילותיי…אבל זה הציק משום שזה כה עקרוני. פיחס??? אתה לא חייב לאהוב, לאהוב לא , אבל לכבד כן. יש לך ביקורת כתוב אותה אדרבא, הרבה
במילים או פשט, כתוב אך אל תכפיש. גם ביקורת צריך לדעת לכתוב, לא
יודעים שותקים מבליגים…
מישהו חכם אמר לי פעם שיצירה באשר היא , תבורך, פרי יצירתו
של אדם ,שחושב, שמרגיש, לא יכולה אף פעם להכנס להגדרה של "פיחס".
ובכל זאת שמחתי לדעת שמילותי גרמו לך לרגש כלשהו ולו גם לסלידה…
אם כך אתה כותב ביקורות מעניין איך אתה כותב את כתביך…..
" אין מילים בפיך …" אז מלא את פיך מים
ותבלום……..פיחס…..:))))))
אני מחייכת עכשיו להנאתי . מסתכלת שוב על מה שכתבתי, ואתה
יודע משהו….אני אוהבת…..
היצירה זו אני , אני זו היא, והרי אני…..אני לא
פיחס…..
שא ברכה. חג שמח עוגי מי שלא תהיה…..
–
לנתנאלה, או "כשאת אומרת פיכס למה את מתכוונת.."
28/3/1999 20:31
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
קראתי.
לא יצא לי פיכס בסוף. פיכס זה לא משהו שאני כותבת (רק
אומרת לפעמים עם הבעה מתאימה על הפנים).
אבל באיזהשהו מקום כתבת טוב ברמה כזו שנשמתי איתכם את
העשן, ובתור כזו שלא מעשנת ודיי לא אוהבת לנשום עשן של אחרים זה עשה לי קצת פיכס.
מאידך – זה אומר שהכתיבה שלך מצויינת (אפילו האדימו לי קצת
העיניים לכמה דקות…)
וכשאני קראתי "פיכס" לזה התכוונתי.
<ואולי
גם עוגי אבל מי אני שאדבר בשמו?!>
–
כן כן, בטח, לזה התכוונתי
28/3/1999 22:10
עוגי
–
אני חושב
–
בשמו – להגנתו, הגנתי, הגנתנו.
28/3/1999 0:16
LoneStar
shin13@netvision.net.il
–
ועם זאת בלי נסיון לייצג אף אחד אחר BUT MYSELF
אוקיי…
(זה נגמר) – "את מבינה… זה כבר לא זה."
(כבר לא אוהב אותך יותר) – "את מבינה… אני מרגיש
שהפסקתי להרגיש. אני… מין… אפאתי כזה… מבינה?"
(לא חייב לך כלום יותר) – "לא יכול להסתכל על
אחרות… רואה אותך מול העיניים כל הזמן"
(רוצה להיות לבד) – "אני לא יודע אפילו איך לחשוב על
זה… אבל… מה אני יעשה בלעדייך?"
(בואי לא נהיה בקשר יותר) – "ומה דעתך על זה שנשאר
קצת בקשר… את יודעת… ככה רק כדי לבדוק מה קורה?"
(זה לא את זה אני) – "זה לא את זה אני"
(אם לא היית כזאת אגואיסטית כל הזמן) – "אני מצטער
שאני כזה אגואיסט. אבל… אני פשוט אגואיסט… מבינה?"
(למה תמיד חייב להסביר לך דברים שגם אני לא לגמרי מבין) –
"את מבינה?"
(אני פשוט חושב בקול רם – חייב להפסיק עם זה, אני שקוף) –
מדליק סיגרייה. נושף. חושב. מסדר. מקשיב לגופך גם כן. בוחן את הצעד הבא. את מבינה?
(זה אני) – "זה לא את זה אני. זהו."
–
חייב גם להגיד
28/3/1999 13:43
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
שהדלקתי גם סיגריה, ואויר החדר נמהל בי כעשן בשאלות
קיומיות של "האם הדלקתי משום ש…?", שמא "היה זה עוד סיפוק אוראלי
רגרסיוני המביע כמיהה סמוייה…" שמא….
ולא יודע מה נמהל בי יותר, העשן, הערפל, העצב שבקבלה, הכעס
המהול בתמהון על דמיון בנסיבות בהיפוך תפקידים, לא יודע מה מקשקש.
נחמה לדעת, שיש מפלט לרגשות, ושאפשר לשתף אחרים בהם, גם אם
הם לא משתתפים ממש ונשארים בעולמם הסגור, תלויים על , עשנים, אבודים…
המשיכי, עוד ועוד, על כל אחד אטום, יש ודאי שלושה קשובים,
אשר רוצים לדעת 🙂
–
זכות הדיבור שלי
28/3/1999 19:57
נתנאלה
–
מונחת על צוק
לקפיצה אחרונה
היא אינה יודעת איך מתי ולמה
לשתוק
כשאומרים לה.
–
מהמגירה לדיסק 