5/4/1999 0:36
ROSE
–
אז היה לו מן מבט של , מה את רוצה ממני אני רק בן אדם,
נכון, מכירים, מוכר, כולנו עברנו את זה , אז יופי לי שהבנתם, יש הבנה אפשר להמשיך.
ואני תקעתי בו מן חיוך של, קיבינימט! אתה יודע מה? אה אה לא אכפת לי דלג לי, כן כן
קלטתם הייתי טיפ טיפה שאם אפשר לקרא לזה קצת מתוך המון ממורמרת. והוא פותח את הפה
המקסים הזה שלו וזורק לעברי עוד צרור של מילמולי גברברים עם המון אגו דחוס להם
איפה שהוא שם בתוך החזה הגברי המנופח בטווסות שלהם, ולי רק בא להכניס לו שם אגרוף
ולמוטט את שורת השיניים הקורצת הזאת , אופ אופ הוא מתחיל שוב,,אלה מה ,,מה חשבתי
לעצמי??????
לתת לי?, לאישה הקטנה הרמוסה הענווה והשברירית גם להגיב..?
לא לא לא תודה רבותיי אני אסתום כמו שיעדו לי האלים. היי היי אני פה? שלום? מישהוא?!
אני מדברת פה עצמי או כאילו מה קורה פה? מה האישה הקטנה ענווה צנועה פיספסה לה פה
בין השורות? מה לא קראתי? סלחו לי מישקפי קריאת החיים הוורודות אופטימיות משפרות
מצב רוח משכרות לסירוגין אינן פה. ואני קוראת את מה שנישאר ממה שאני רואה ממה
שאפשר בעצמי. לבדי..או או זה אפשרי!
אז נחזור לשרץ החלקלק, חזרנו? קצת ריכוז רבותי..אתה בשורה
השנייה! זה החיים שלי פה על הבמה קצת כבוד!
–
סליחה..תתעלמו 🙂
5/4/1999 1:1
ROSE
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
החיים שלי רבותיי..הצגה ראשונה
5/4/1999 0:55
ROSE
–
אז היה לו מן מבט של , מה את רוצה ממני אני רק בן אדם,
נכון, מכירים, מוכר, כולנו עברנו את זה , אז יופי לי שהבנתם, יש הבנה אפשר להמשיך.
ואני תקעתי בו מן חיוך של, קיבינימט! אתה יודע מה? אה אה לא אכפת לי דלג לי, כן כן
קלטתם הייתי טיפ טיפה שאם אפשר לקרא לזה קצת מתוך המון ממורמרת. והוא פותח את הפה
המקסים הזה שלו וזורק לעברי עוד צרור של מילמולי גברברים עם המון אגו דחוס להם
איפה שהוא שם בתוך החזה הגברי המנופח בטווסות שלהם, ולי רק בא להכניס לו שם אגרוף
ולמוטט את שורת השיניים הקורצת הזאת , אופ אופ הוא מתחיל שוב,,אלה מה ,,מה חשבתי
לעצמי??????
לתת לי?, לאישה הקטנה הרמוסה הענווה והשברירית גם להגיב..?
לא לא לא תודה רבותיי אני אסתום כמו שיעדו לי האלים. היי היי אני פה? שלום?
מישהוא?! אני מדברת פה עצמי או כאילו מה קורה פה? מה האישה הקטנה ענווה צנועה
פיספסה לה פה בין השורות? מה לא קראתי? סלחו לי מישקפי קריאת החיים הוורודות
אופטימיות משפרות מצב רוח משכרות לסירוגין אינן פה. ואני קוראת את מה שנישאר ממה
שאני רואה ממה שאפשר בעצמי. לבדי..או או זה אפשרי!
אז נחזור לשרץ החלקלק, חזרנו? קצת ריכוז רבותי..אתה בשורה
השנייה! זה החיים שלי פה על הבמה קצת כבוד!
יופי תודה..
אז איפה היינו? כן בתוך חיי ..אז הטווס פורח לו מילים
מתוקות מחייך בגאוותנות שולח ניצוצות..לגבירה הקטנה ממולו , הגבירה יענתו אני ,
בקשה תעקבו אחרי התסריט, והגבירה החלושה לא נחזור על כל התיאור אני גם אמורה להיות
טיפשה , לקחתי על עצמי את כל הכובד הזה של הטיפשות נאיבית נשית, ונעמדתי מול פנים
מלגלגות וחוסר ציפייה נאיבית..ויבהדיביבי אני מסיימת עם זה, חותכת את זה, שמה קץ
סוף או איך שאתם צופים שלי תקראו לזה , הדבקתי בו מבט מלא שינאה וקללות רצות לי בעיניים כמו זוג סוסים בעונת היחום, יש
תיאור יותר טוב? לא ניראה לי..לא, נעמדתי קרוב מולו, מבחינה כבר בריח הטבק מבגדיו
ובטיפת הזעה על אפו, מה מרוב מאמץ , ולחשתי בצעקה רועמת מילים שיכורות
חביבי שכח מנקבתך הנאמנת..אני מתפטרת וסלאם עליכום
אז בשביל לסגור את הסיפור הכואב..או כמה טראגי הזה,
עלקקקקקקקקקקקקקק ..
מאושרת שכמוני לא ראיתי כבר הרבה שנים ותאמינו לי רבותיי
ראיתי את חלקי.
בקיצקוץ אני מאושרת אוליי..אבל עכשיו אני הולכת להיתזר
בשביל לשלם חשבון חשמל..טוב היה שווה את זה
..מה לא למה לא?
–
מה כן? למה כן?
5/4/1999 17:41
loony
–
חתיכת חיים מעניים יש לך שם גברתי
או יותר נכון להגיד, את יודעת איך לעשות אותם מעניינים
–
5/4/1999 0:59
דני <בת>
–
נודדת בין מחשבות וגלים.
אופק אינסופי מולי.
על החוף,סביבי, מפזזות יונים את ריקודן
מטביעות חותם רגליהן בחול הנעים.
לא רחוק ממני יושב בחור,
פניו נעוצות בחול.לא בים.
חורט משהו בחול הרך.
מרכין ראשו.
שלוש יונים חמודות מסתודדות לצדו.
מרים ראשו,מביט בהן,
מהורהר.
מחשבות.
מתבונן באצבעותיו,
ובנשיפה קלה מפריח את גרגירי החול שדבקו בהן.
חולץ נעליו.נשכב על החול.
שרוע.
איני יכולה לראות ממקומי,
אך בטוחני שעיניו עצומות.
מקשיב לצלילי הגלים המסתעפים
עם מחשבותיו.
הים,
ללא ספק,
הוא המקום הטוב ביותר לחשוב בו.
להיות עם עצמך.
לזרום עם מחשבותיך.
לבנות לעצמך אניה
ולהפליג,
עמוק עמוק,
אל האופק האינסופי,
במרחבי הנשמה…
–
הוא הומה, הוא קשוב לגלים הנוהים בתוכו
5/4/1999 21:28
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
כשירך הקודם, לא מדוייק, אבל מדוע לדקדק ?
פשוט ויפה ומדבר.
–
דיוניסוס ידידי היקר…למה לא מדויק?
6/4/1999 1:19
דני <בת>
–
(הודעה ללא תוכן)
–
ידידך ? אהה, לפורום 🙂
6/4/1999 1:38
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
בשירך הראשון, "…מתמלאית החבית" צרם לי, דומני
שהיתה צריכה להתרוקן, ובשניהם, למרות הפשטות היפה, הזרימה נקטעת לי. לי! לך
המנגינה שלך 🙂
–
פעם
5/4/1999 1:25
שפוי
asafj@apelker.co.il
–
אז שהינו יושבים לנו סתם כך וצוחקים, וכל צחוק שלך היה רק
מביא לצחוק שלי על שפתי ועוד אחד בלב.
היינו שמחים ומאושרים, עשינו חיים משוגעים.
כל רגע שלנו ביחד היה רק גורם לשנינו אושר.
והלב, הלב שלנו רק התפוצץ מרוב האהבה, אהבנו עד כמה שרק
ניתן, ותמיד היינו אחד בשביל השני, גם בטוב וגם ברע.
והיום, פתאום את כבר לא צוחקת כמו פעם.
פתאום את רק מדוכאת וחושבת על הריבים על הצרות ועל החלק
השלילי של החיים.
ואז אני כבר לא חלק מחייך, כבר לא אותו האדם שאהבת כל כך.
אלה רק אחד שאת לא רוצה יותר לראות.
למרות שאמרת שאת רוצה שנישאר ידידים.
–
פעם, בחצות ליל סער…
5/4/1999 4:10
Kipod
kipod@netvision.net.il
–
יושב, ממתין לה, ללא ודאות אם אכן תתקשר, או בכלל תיצור
קשר.
אולי היא כבר ישנה, בשעה כזאת? או אולי היא בכלל לא קיבלה
את הדואר ממני?
הייתי מתקשר, עוד פעם, אבל להעיר את כל הבית? לא במקום…
אבל אולי היא גרה לבד? לא, לא שווה לקחת סיכון.
מחכה. הרי אני במילא כאן עד הבוקר. לא אוכל לברוח גם אם
ארצה, ולמה שארצה לברוח ממנה?
המבוכה.. הרי מה אגיד לה כשתתקשר? על מה נוכל לדבר בכלל?
אולי אין לנו שום דבר משותף?
אז בינתיים האינפוזיה של האינטרנט עדיין מחוברת לוריד.
מצ'טט עם אנשים, אבל לא איתה. קורא דואר, אבל לא ממנה. בוהה באותיות מרצדות על
המסך, אותיות המסמלות את האנשים מבערו השני של המסך, אך אף לא אחד ממצבורי הסימנים
לא קשור אליה.
יש לה את המספר? כן שלחתי לה, בהחלט.
טוב, נאלץ לחכות – והרי אני כאן עד הבוקר.
–
ומי לא באאאאאאאאאאאאאא?
5/4/1999 15:17
תמנון
–
איזה צחוק?!………….
איזה צחוק?!………….
איזה צחוק?!………….איזה צחוק?!………….איזה
צחוקאיזה צחוק?!………….איזה צחוק?!………….איזה איזה
צחוק?!………….איזה צחוק?!………….איזה צחוק?!………….איזה
צחוק?!………….איזה צחוק?!………….איזה צחוק?!………….איזה
צחוק?!………….האיזה צחוק?!………….
–
תמנוני!!!! שבת אל זרועותי השמנוניות סופסוף????!!!!
5/4/1999 16:7
תמנונית
–
(הודעה ללא תוכן)
–
חלומות מעורערים
5/4/1999 17:57
ROSE
–
יקיצה אין סופית
חלום מעורער
דרכים מסולפות
לתוך זמן שניגמר
דמעות אדומות
של מה שהיה
מלאכים נוגעים בראשנו
מושיטים יד
מגישים תקווה
במכחול של כאב
יד הגורל
מצייר את חיי בציחקוק
שולח אותי לחיות
חיים של טירוף
שלכת העולם הבא
מפילה עלי חיים
בוקר שחור
מלא זיכרונות
צחוק ילדים
שפיות מעורערת
מבט מבולבל
עוצמה כל כל שקטה
בתוך מעגל
מעבירה לאחור
קטעים קטעים
תמונות ממה שהיה
תשוקה מיותרת
אהבה חולפת
וחיוך
צעירה
מסרבת להאמין
תמימות של טיפשים
וחוזרת
לחלום
חלומות מעורערים
–
ואת הורד תברך שלא אוכל לשכוח
5/4/1999 21:41
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
חרש בליבי חולף
זמר רך של נועם.
עופה שיר אביב קליל
עוף הרחק גבוה.
עוף עד בית בו פרחים
ליבלובם ניחוח.
ואת הורד תברך
שלא אוכל לשכוח
היינריך היינה בתרגומו של שלמה טנאי
–
מנגינה שהגוף שכח לנגן
5/4/1999 18:20
נתנאלה
–
בדירת חדר קטנה שהייתה פעם שלנו, אתה יושב עכשיו לבד.
גיטרה ישנה מונחת שעונה על הקיר, מידי פעם תעתק ממקומה, תעורער מנוחתה השקטה, האבק
יוסר ופריטה ראשונה תגלה, שגם היא, כמוך ,זקוקה לכיוונון.
מנגינה ישנה ומוכרת שנהגת לזמזם כשהיינו יחד תמלא את חלל הדירה.
זוכרת אותי ראשי על חזך מקשיבה בדממה איך גופך שר לי. אני שרה איתו, גופי נע למקצב
הצלילים מתורגל לעליות ולמורדות לרכות ולחוזקה. הנה עכשיו המנגינה נחלשת, פתאום
עולה, אני צועקת , זועקת, מתפתלת עם הגבוהים נוגעת בגבהים מתאחדת עם צלילים . מהו
קולי ומהו קולה של אותה מנגינה , איפה היא נגמרת והיכן אני מתחילה…אחד שלם גדול
וחזק..חזק..גבוה עצום כואב לופט מרגיש..נפלא….וכשדומה שהצליל לא יכול לעלות
יותר, מגיע השיא, אני זועקת למקצב המנגינה רוצה להישאר איתה בשיא…רוצה…..
מוזיקת רקע נעימה , אני מלטפת את גופך, אתה את גופי, נושק
לכתף חשופה שמבצבצת מסדין לבן….
אתה פוקח את עינייך ואני נעלמת. את המנגינה המוכרת והישנה
הגוף שלך מנגן עכשיו לבד אף פעם לא מגיע לשיא, תמיד מזייף.
ספר ישן מונח לו על השולחן , פתוח במקום שבו הפסקת לקרוא.
קורא שני דפים, מקפל את הדף וסוגר. תמיד הייתה לך בעיה לסיים מושך ומושך עד שבסוף
אתה מצליח לשכוח מה היה בהתחלה.
בדירת חדר קטנה בדרום ת"א ה"לבד" כמעט
ואינו מורגש ואתה נראה גדול חזק ומלא. רק צלילים של מנגינה מוכרת וישנה ,שנופלים
על קירות חשופים, מדגישים שמשהו חסר….
הגיטרה חוזרת למקומה בפינה, עד אשר אשוב לקונן בזכרונך. רק
את הזמזום אתה לא יכול להפסיק .
חדר קטן בלי גיטרה בלי יאיר עם ערימת דפים מקושקשים מקומטים, מנסה לכתוב תוים
למגינה מוכרת וישנה
שגופי כבר מזמן שכח לנגן…………
–
יחד היינו לבד במנגינה סימביוטית
5/4/1999 21:51
דיוניסוס
elds@netvision.net.il
–
ושוב ושוב נאחזים בזכרונות משותפים המעלים אבק, זו לא את
זה הוא, זה לא הוא זו את כך שוב ושוב, עד שהאחד נכנע…?
רגיש, לא שועט ולא קוצף. הזמן יעשה את שלו, הוא משכיח וגם
מלמד 🙂
–
רגע אחרי שקראתי לחצתי על "תגובה"
5/4/1999 23:15
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
מהר מהר לפני שההרגשה תעלם לי.
זו הרגשה שנעלמת? אולי זו הרגשה שתלך איתי לישון ותקום
איתי מחר.
אולי זו הרגשה שתשאר בי בכל פעם כשאני אסובב את הראש כי הגיטרה
ההיא, גם לי יש כזו בבית,
עם האבק והכל, ומנגינה אחת שחוזרת בכל פעם שאני נזכרת,
והריק הזה שפתאום בגעגוע לשרירים שזזים כשהגוף מתנגן.
נגעת בי כמו לעיתים נדירות, נגיעה שתלך איתי לישון ותקום
איתי בבוקר ותחזור בכל פעם כשאני אנסה שוב
להוריד אבק מהגיטרה
לנגן דואט לבד.
–
כבר אמרתי לך שאהבתי ? אם לא…
6/4/1999 1:40
אקסטה
–
אז הרי אני אומרת. ילדה נערה אשה, לפעמים זה רק מיתר אחד
רופף בגיטרה שצריך למתוח,או פשוט להחליף.
–
LONG SHOT
5/4/1999 19:1
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
שומן יונה מונח בכל כובדו על בליטת המזגן מהקיר. מבחוץ
רואים רק. שלד בנין מצופה לבן על אבניו וצינורותיו שצרכים יוצאים ובאים בהם כבתוך
שלהם.
יונה שניה מצטרפת.
בדי סדינים ופריטי לבוש תלוים לעין כל מבטם אל החוץ, ימינה
מהם צינור מטפס, לבן גם הוא כמו הקיר, אם כי לא עוזר להסוותו, בולט אליך כמו אומר,
לא, לא אומר כלום, צינור וזהו, כמו יונה וזהו, כמו רעפים.
אייה הסימבוליקה של כל זה?
גן העדן של דירת שני חדרים, ממנה עוד לא גורשנו אם כי
נגורש, עוד חזון למועד, מקריח מחיות. רק אנו נושמים פה, מחליפים אוויר ביננו כמו
גם מזון, כרוב כבוש או ניצניו, חתוכים בסכין המתהפכת, מטבח גם יש, בל נצטנע חלילה,
היונים בחוץ, עוד זמן נישאר להן עד השיבה לאררט.
השיבה לאררט, כמעט יפה אפילו, אולי אכתוב זאת
פעם, כשאגליד.
–
הזבוב לומד
ספרות עברית ועיבודיה לקולנוע
ויש אפילו קשר (קנוניה)
לא רע בכלל
5/4/1999 20:41
לחם קימל
–
למרות שזה לא מרגיש כמו shot אחד,
וחבל.
–
נכון
6/4/1999 0:32
הזבוב
hazvuv@walla.co.il
–
צודק/ת, כתבתי את השם אחרי שכתבתי את הסיפור, אז זה לא יצא
חופף.
נו טופ, חזרה לשולחן העבודה (באנגלית זה, כמובן, נשמע הרבה
יותר טוב 🙂 )
–
מר סופר מתקן תעויוט (:
5/4/1999 20:39
אקסטה
–
תקציר האירועים הקודמים: הנ"ל מר סופר, מצא שנעשה
שימוש לא ראוי בשפה העברית בכמה מהטקסטים בפורום. בתגובה שלח מר סופר קריאת זרוז לכותבים בזו הלשון: " לכו
תלמדו עברית !" .
אקסטה הנאמנה לרגשות הכותבים לא אכזבה אף הפעם…..
מר סופר יושב מול שולחן עץ קטן, משקפיו לוחצות ועיניו
כואבות מקריאה מאומצת. ספרים ודפים מכל הצדדים . ספרי בלשנות ודקדוק נוסחאות
מספרים. מר סופר מנסה למצוא את האיזון המושלם, נוסחה מדהימה שלה אין מקבילה. הוא
עובר, מדפדף בטקסטים רבים, קורא סיפורים ממרקר מירקורים, מוצא טעויות מתקן הוא
שגיאות..
" לא יאומן, שככה יהיה לי רע וכיצד זה אפשר לשתוק על
זה הדבר, הנה פה מכתב בו משפט כה שגוי , ואין בנמצא בר דעת ותבונה שיוכל
לקבלו" ממלמל מר סופר הנ"ל
לעצמו. " הסלחן כקפדן לא יוכל לקבלו" לכן רק אחת עליו לעשות : לקפדו.
איה המשפט שהיה לרועץ איה הוא הכשל הלשוני הצורם?
" אמא יקרה, זה לא פעם אחד חשבתי ליטול את חיי..שלושה
דקירות בחזה אמא ודי..חסל..נגמר"
לא!לא!לא! חושב מר סופר לעצמו. איזה כסיל וטיפש מטופש .
אינו יכול להתאבד כמו שצריך. ואיך אמו המסכנה תבין אם לא יכתוב נכונה . הרי מר
סופר מלא תושיה , חייב לעמוד על טיבה של טעות , להושיע, שהרי משהו פה עומד
למות…..השפה!…
כך מר סופר ממשיך לתקן שלושה לשלוש, אחד לאחת..מנסה למצוא
נוסחה לשימור השפה…
ובדרך הרבה טקסטים נופלים ,אנשים נפסלים על חודה של מילה .
מר סופר מסכל את מחרפי השפה.
לכן חבריה , כשבאים אתם לכתוב מהלב, אנא עצרו וחישבו על מר
סופר הנ"ל , שסובל הוא כל כך משיבוש השפה. עצרו מלכאוב להרגיש ולדאוב, שבו עם
ספר לשון ותתחילו לכתוב!
אבוי מר סופר אבוי למסכן מה יעלה בגורל המתקן?
הפורום מושחת הוגה וטועה, מר סופר סובל זה צורם לא
מרפה….
שניים לא שתיים, שלוש לא שלושה, אויה אויה מה יהא איתה
השפה?
עכשיו ברצינות. אקסטה פה מדברת. בהחלט אין ספק שפתנו יפה
אנא השתדלו לשמור על רהיטות ותקינות.
אך גם אם יצאה שגיאה לאנורא, תיקון בהחלט בא בחשבון ורצוי,
אך לעולם אל תפסיקו לכתוב! גם עני אוסה שגיעוט 🙂
–
תיקון טעות… סתם. רק תגובה בקיצור
5/4/1999 23:43
מר סופר
–
אקסטה יקרה,
קראתי את סיפורך לאט
(לא מצאתי שגיאה לשונית אחת) 🙂
רק שאינני מומחה בלשנות כלל וכלל
אינני זקן משועמם מתוסכל
אין לי שום מטרה טעויות
לחפש
אין בי רצון לפגוע, לעצבן או לקלס.
אני רק מציין בפורום המגירה
שטעות בעברית היא שעושה את ההבדל בין "סיפור" או
"שיר" ל- "יצירה".
פרט לכך – הרשמת אותי ממש
באיכפתיות, בחריזה, ובהתעקשות בריב המטופש
אף על פי כן מצאתי עצמי מהמהם
האם קראת את תגובתי בעמוד הקודם ?
גשי וקראי, וגם לנתנאלה כדאי
שהרי לכן התגובה, ולא רק אלי.
ולשאר באי הפורום, אני רק אומר
שכשאתם בודקים איך הטקסט מסתדר
התיאור הנהדר והמטאפורה לעניין
תבדקו שאין טעויות בסיסיות שהורסות את המוכן.
אמר לי פעם רוקח זקן מרביבים:
"לפני שתערבב מרקחת, הכר בה את המרכיבים
כי אחרת, אולי יצא לה צבע נהדר,
אבל הפציינט לא יראה את המחר."
ותחשבו על זה.
מר סופר.
–
סופר שלי הוגה ושוגה…
6/4/1999 1:37
אקסטה
–
אני עוד אפתיע זאת עוד תראה. אקסטה כתבתי ולא לחינם…
בינתיים שמחתי על התכתבותנו הערה, בלשון צחה וטהורה. שא
ברכה צעיר מלא און ( ניפוץ המיתוס של הזקן הערירי לאלתר). אני בינתיים אפרוש לי
לישון. לילה…… רגע, הייתה טעות???????????
–
נקודת הרתיחה
5/4/1999 20:42
לחם קימל
–
שתיקה נשלקת
שלוש דקות על אש קטנה
והתוך עדיין נוזל,
המילים נלכדות היכן ש
המחשבה מתלקחת
רשלנותן היא ידיים
ואסור.
–
מהמגירה לדיסק 