23/5/1999 2:32
הצעות הגשה -גם זה
יין – אחרי/הרצח
–
"זה היה כאילו שהרגתי תרנגולת
לא
בעצם זה היה כאילו שאני הורג עז.
עז.
ניסיתי להציל אותה לתת לה צ'אנס ועוד פעם
היא לא השאירה לי ברירה
אני זוכר שהיה לה ריח
של קוסמטיקה
הרבה בושם היה על הז'אקט שלה.
אחרי הרצח
הייתי רוחץ טוב-
טוב
את הידיים
עם סבון
איזה שמונה-תשעה
סיבובים אח"כ
הייתי מחליף את כל התכולה
[של הבגדים] שלי
סם ציצית ומתפלל:
אליהו הנביא אליהו הנביא אליהו הנביא
כל הזמן אח"כ
הייתי שומע את השיר
של ג'ימי הנדריקס
פרידום [חופש]
בווליום גבוה-
גבוה שם את הראש על הכרית
וככה הייתי נרגע הצלילים
היו נכנסים
לי לדם
ואני שכחתי את כל העולם
כאילו שלקחתי סם
אחרי שרוצחים
אתה מרגיש שלא בא לך לאכול.
שניצל לא בא לך לאכול קבב או
דגים
גם לא מסטיק
–
********************************************************
קריאת תיגר !
23/5/1999 3:28
נער
–
זוהי קריאת תיגר.
כלפי מי ?
כלפי כל היהירים.
כן כלכם !
אני יושב מול המחשב וקורא אתכם.
ואני בוכה בגללכם.
כל אותם "משוררים" שחושבים שפתרו בעיות הרות
עולם.
כל אחד והסיבה שלו:
גבר,
אישה,
הבאנג בחושה הנרחקת.
ואני אומר "הא".
הו, בעלי הנסיון, הקשיבו נא: זכותכם היא, לחשוב שפתרון
הבעיות בידיכם בעקבות גלכם "המופלג",
אבל לא !!!!!!
השאירו בעיותיכם בבית, במשרד, במיטת הנאהב/ת או בתחנת
האוטובוס וחזרו אליהם מאוחר יותר,
כי לעולם, אבל לעולם לא תצליחו להשתנות (והרי ברור שבעיותיכם קשורות אך ורק בטבע
שלכם).
…ולסיכום…
אל תקשיבו לי.
אני נער רגיל עם בעיות דומות לאלו שיש לכם, וכואב לי לקרוא
שבגיל של רובכם (שנות העשרים, שלושים?)
אותם הבעיות קיימות.
ולכן, למה להמשיך?
–
להמשיך על מנת להווכח שאתה טועה
23/5/1999 7:40
ענת
–
ולהמשיך כדי להמשיך לכתוב,
יש לך את זה.
–
תשובת מופלג יהיר ונינוח
23/5/1999 13:32
LoneStar
–
נער יקר, באשר אתה, לא גילנו הוא הקובע אלא תרגילי מחשבתנו
האפופים הם אלו שבאמת משנים את דרכינו אל עולמנו האכזר.
וכי למה שנפרוש בשעה יפה זו אחרי שהצלחנו לשרוד את כל
צרותינו באשר הם וגילנו רק נועד להנחותנו כי העתיד אף מעניין יותר מעברנו ולפיכך
בוחרים להמשיך אנו אל עבר הלא נודע והמפתיע עם התובנות הבסיסיות שיש צורך עז להטיל
ספק במהותנו באשר היא.
אנו בוחרים להמשיך אולי כי סוף סוף למדנו לבכות באמת ולא
רק להתבכיין על הצרות.
אנו בוחרים להמשיך כי ההפתעות והעצבות היא חלק מחיי היצירה
שלנו.
אנו בוחרים להמשיך כדי לפגוש עוד אנשים כמונו.
אנו בוחרים להמשיך כדי לפגוש נערים שנדהמים שממרום גילנו
לא פתרנו אף בעיה ולא מבינים שבעצם אנחנו לא לגמרי בטוחים שזה לא בסדר שיש בעיה
וזה אפילו קצת בסדר שיש בעיות שלא ישתנו – והם אכן אנחנו. במין השלמה לא ברורה של
עצמנו.
ותראה כמה גרמת לי לדבר… נער יקר. אל יתעצב לבבך ובהצלחה
במבחניך – אלו התלושים על רקע בית ספרך ואלו שאינך מודע לקיומם עדיין ועוד עתידים
להגיע.
יישר כוח, נער יקר! המשך לכתוב כאן – אנו היהירים,
המופלגים רוצים עוד ממך!
–
***************************************************************
נגעת בי בעמקי הלב
23/5/1999 7:27
עופר
ofer@onyx.co.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
עופר, לא ניתן לצרף קבצים עם שמות בעברית.
23/5/1999 10:57
מיכל אור
michal_or@hotmail.com
–
ז"א ניתן להציב. אבל לא ניתן להוריד/לקרוא אותם
שנה את שם הקובץ שלך לאנגלית והצב אותו שוב.
בכל מקרה, עדיף שתעתיק את הטקסט ישירות לתוך ההודעה. לא
לכולם יש WORD ולא
כולם רוצים להוריד קובץ לתוך המחשב שלהם.
לשיקולך.
בברכה,
מיכל אור
–
אנא עזרי לי
23/5/1999 12:59
עופר
ofer@onyx.co.il
–
מיכל – אשמח מאד אם תסבירי לי איך אני מעתיק טקסט של מס'
שורות
להודעה אחת. האם הדרך היחידה היא להעתיק שורה שורה ?
–
עופר
23/5/1999 13:14
ציידת ת.
arielne@inter.net.il
–
תסמן את כל הטקס, לא חשוב מה אורכו.
תלחץ על הכפתור הימני בעכבר…בחר ב – העתק.
בוא לפה… בחר
בהודעה חדשה.
תלחץ שוב על הכפתור הימיני ובחר ב- הדבק.
בהצלחה!
–
**************************************************************************
ילדי היקר.
23/5/1999 8:35
נערת האלם
danoosh@netvision.net.il
–
לאחוז יצור פעוט זה בזרועותי.
לחוש את עצמיותו הטהורה.
הרגשה מופלאה.
מתגמד הוא אל מול זרועותי החובקות
בעדינות ובחום,
מגוננות.
כמה קל הוא למשא.
פתע,
סדקי עיניו נפרצים
וקרני מבט בוקעות.
הוא מתעורר לחיים.
המתיקות בהבעות
פניו.
פיו הרפוי שב ומתכווץ פעם אחר פעם,
תר אחר שד החיים,
החבוי תחת מעטה בד.
אצבעותיו הזעירות אוחזות בי בחזקה.
החום שקורן מהן, מרעיד את כל ישותי.
מערסלת אותו בזרועותי.
מפזמת צלילים חרש.
-והוא מקשיב.
אט אט נסגרים חרכי עיניו.
הילת השלמות והשלווה עוטפת את שנינו.
-והוא נרדם.
–
*******************************************************************
עד החתונה זה יעבור
23/5/1999 11:14
קידר
–
זוקרת אצבע אל תוך
חלל כלוא בטבעת,
חשה את רפואתו
של רפיונה הענוד
בין ירכי האצבעות.
עקשותו של פצע אחרון
חבושה בשמלת לבן.
שותף נצחי שלי:
עוד תראה איך
תגליד לנו אהבה.
–
יפה.
23/5/1999 13:35
LoneStar
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
*****************************************************
מחר כבר לא
23/5/1999 12:11
נירו
nyrosta_kaf@newmail.net
–
מחר כבר לא נקים מדינה?
ולא נכתוב את התשיעית
של התל"ג של בסראביה לשנת 1872.
אך אם ירצה הכאוס הקדוש
יוולד תלתן בעל שלושה ראשים
ברפת של רבינוניץ',
והחלב יחמיץ בעטינים של הפרות,
ולא נקום בבוקר, למרות
ריח הקקאו שעולה מהתינוקות.
והדייסה המדינית תתפוגג
מהמחשבה על זיכרון החלום על אשתו…
וגזר והבקבוק של קליאופטה-משה,
באולפן בפתח-תקווה, 1901.
ונחזור לישון לעוד 17 שנה,
לקום לקראת,
הדוקטוראט.
–
****************************************************************
פחם
23/5/1999 12:42
מונדו-קאני
–
ופעם אפילו דימיתי שירה לפחם.
כתבתי שהמילים
הם כמו גושי פחם:
אני מוציא אותם ממרתף עמוק,
מתנשף מכובד המשקל במעלה מדרגות העץ החורקות,
מוצא את עצמי בבקתה חשוכה,
פותח את הדלת בבעיטה
(הידיים כואבות ושחורות, הלב פועם במהירות)
יוצא אל הלובן המסמא
של יער ארופי מהאגדות, מכוסה שלג.
אני עומד בפתח,
יודע שהפחם הזה לא יבער לעולם,
לא יחמם אותי בקור,
אבל ממשיך לעמוד בחשיכה היורדת,
מוכן למות ולא לוותר
על הגושים השחורים והמכוערים
שעלו לי במאמץ כבד כל כך.
והאמנתי אז שהכל נכון
ולא ידעתי כמה אני טועה,
ומה מסתתר באמת מאחורי מסך המטפורות הקר והמבלבל:
אדם שלעולם לא יוכל לכתוב
אמת.
–
אני מרגישה שאני רוצה להגיב,אבל לא יודעת מה.
23/5/1999 13:6
danoosh@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
פשוט כיף לחזור!
23/5/1999 13:37
LoneStar
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אמיתי, כואב וצורב
23/5/1999 18:26
עופר
ofer@onyx.co.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אם אולי שכחת…מישהו כבר כתב את זה!! p-;
23/5/1999 21:24
ציידת תנינים
arielne@inter.net.il
–
בתשע דרגות יותר טוב.
–
למה את מתכוונת??
23/5/1999 23:19
מונדו-קאני
–
(הודעה ללא תוכן)
–
**********************************************************
היו בקרים שהייתי מתעוררת במיטות זרים
23/5/1999 12:42
לימו
–
היו בקרים שהייתי מתעוררת במיטות זרים, בין קירות חשופים
שלא אמרו לי מאום ובטח שלא אמרתי להם כלום. מפנה מבט אל עבר הגבר ששוכב לצידי, זר
ומרוחק לי. מנסה לשחזר את השתלשלות העניינים שהביאוני באישון ליל הלום.
בדרך כלל לא הייתי מצליחה להזכר בכלום, אפילו בזיון עצמו,
אם הוא היה טוב או רע ובטח שלא בשמו של הנוכרי השוכב לצידי.
איש אחד שהיה לי חכם נורא אמר שזו תקופה בחיים שצריך
לעבור. עניתי לו שהתקופה הזו בחיי ארוכה מדי, שאני מותשת ממנה
תהיתי מתי תסתיים התקופה הזו. כל כך רציתי שתסתיים. ניסיתי
להכנס למערכת יחסים רצינית עם בחור שהעריץ אותי והתעוררתי בחדר מוכר, עם תמונות
שקנה לחדרנו המשותף של דאלי, בשוק של טירה, 140 שקלים האחת. לא הצלחתי..
מצאתי את עצמי נוטשת אותו כעבור חודשיים בדירתנו המשותפת.
אוחזת בידי כוס דקירי פירות בפאב אפל, שלא פעם הגדירו אותו בחוג הפנויים פנויות,
כפאב המחפשים בע"מ..
לא חיפשו שם אהבה ורוך,גם לא מילים טובות. חיפשו רק סיפוק
מיני. המינימליזם הצרוף בעיני רבים מהחוג אליו השתייכנו, בין גברים לנשים. גם
בעיני.
תהיי דידקטית, אמר לי אותו איש שהיה לי חכם נורא, תלמדי את
עצמך לאהוב. לתת ולקבל. במקום זה לימדתי את עצמי לשקר בחינניות לאמא שלי שעדיין לא
נולד הגבר בשבילי ושיהיה טוב. לימדתי את עצמי לצאת מהמיטה הזרה בשקט, להתלבש
במהירות, תנועות קצובות ופשוטות, וכשנעלי העקב בידיי לצאת בלאט מהדירה.
את סובלת מהפרעות בתקשורת, אמר לי אותו איש חכם, זה כנראה
בגלל אבא שלך, שעזב את הבית עם מזוודה אחת כשהיית בת שש ומאז הפך לאבא של חגים
ולפעמים גם שבתות.הוא כנראה צדק, לא סתם הוא היה לי חכם נורא.
את אורן פגשתי ב-השופטים, פאב עתיק יומין באבן גבירול.
ישבתי עם כמה חברים וניהלנו שיחה ערנית על שירה, נושא חביב על חבריי הנפוחים מרוב
חשיבות עצמית בתדמית האינטלקטואל הנצחי. "אלכסנדר פן או אלתרמן?" בחר,
נמק והדגם! הוא בהה בי קרוב לשעתיים ואחר כך פנה לעבר השירותים. בדרכו אל עבר מעשה
הבריאה וצרכים מחוקקים בקודש, עבר לידי ובנונשלאנטיות פגעה ידו בדקירי שלי. הרגשתי
את הדם עוזב את פניי עד שפרצופי הלבין כולו. הוא מיהר להתנצל. בסופו של דבר, מצאתי
עצמי מחייכת אליו.
כבר שבעה חודשים שאני מתעוררת במיטתנו המשותפת ומחייכת
אליו. היום, לראשונה בחיי, אפילו אמרתי לו שאני אוהבת אותו.
–
נהדר
23/5/1999 18:46
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
פתאום הייתי שם, העלת לי כל כך הרבה אסוציאציות, הידעת?
בתוך כל אחת ואחד מאיתנו חבוי חלל ענק, כל אחד מסיבותיו
שלו, ואני תמיד האמנתי שאת החלל הזה ניתן למלא רק באהבה.
אני לא מכירה אותך, אבל מרגישה כל כך קרובה פתאום, כבר
כתבתי לך על זה בפעם שעברה.
שיהיה לך הכי טוב שבעולם, בחורה יקרה, שתאהבי הכי בעולם,
שתהיי נאהבת הכי בעולם, שרק יהיה טוב, אמן.
–
לימו
23/5/1999 22:31
אריק
gileric@internet-zahav.net
–
אהבתי את כתיבתך הזורמת ואת כושר ההתבוננות הנוקבת שלך
תודה
–
אז ככה…
25/5/1999 2:58
ר_ז
r_zel@hotmail.com
–
אז ככה לימו יקירתי:
א. גם אני אוהב את דאלי
ב. גם אני אוהב מאד אפילו את השופטים
ג. יקירתי, התרשמתי עמוקות ו…אנחנו צריכים לדבר….
–
מהמגירה לדיסק 