24-5-99 עד 24-5-99

הקפיצה הגדולה

24/5/1999 0:6

אחד מיוחד

ok4sure@yahoo.com

–

הרגע שאחרי ההחלטה, אם לפנות לנתיבים מעט יותר אופטימיים,
הוא שקט וצלול ונפלא.

השקט בא בעיקר כניגוד לרעש במרכאות, שהיקשה לפני כן על
הראש והתודעה. תקופה ארוכה בה החישובים היו מזמזמים ללא הרף, הפחד, כידוע, צורח,
ללבטים יש מין קול עמום כזה שמתערבל לו בבטן – וכשכל זה נגמר נופל פתאום בבת אחת
שקט – ולנפש בא מרגוע.

 

ברגע שאחרי ההחלטה אני מרגיש מרחף באוויר, כמו אחרי קפיצה.
הרוח הדקה באוזנים מתגברת על כל צליל אחר. הנוף מלמעלה נראה אחרת לגמרי, אפשרי.
קווי המתאר הם בסך הכל די פשוטים. בכל גופי אני 
מרגיש נשיבה שקטה של אוויר קריר, נעים…

מבחוץ בקושי רואים, אבל כשלעצמי, אפילו כשאני הולך ברחוב
אני נראה לעצמי אחר. במראה מביט אלי לרגע מישהו במבט שובב, ואני מחזיר לו בחיוך
אוהב: "מטורף, מה עשית?", אבל אני סוף סוף החלטתי. וחתכתי. ועכשיו אני
בעמוד הבא, בפרק החדש, במסך הבא של המשחק.

למי שיש בעיה עם הדימוי של הנפילה, אולי כי ריחוף נראה לו
חסר תכלית, אפשר גם לנסוע לצומת הנגב ולפנות מזרחה, לירוחם. בבת אחת הנוף נפתח
ואתה דוהר לתוך מישור ענק, נשאב אליו ממש, מודע לעלייה שמולך, אבל התנופה,
התנופה…

 

כך אני מרגיש היום, מוכן ומזומן ללילה ראשון של שינה, אחרי
התהפכויות של שבועות מספר, אחרי ניסיונות התחמקות ביני לבין עצמי, ואחרי החלטה –
שבאה. והיא פה. וכל עוד יש מחר, ובקו הרקיע המזרחי עולה שמש, אפשר גם לצאת מנצח מן
היום החדש. לפחות בסיכוי של פיפטי-פיפטי.

 

–

 

*************************************************

 

מהגיגי נמרוד צפנת

24/5/1999 0:9

נמרוד צפנת

jarvis@netvision.net.il

–

"ויאמר
יהוה (כבר מותר לומר "יהוה"?) לעם ישראל: שבו והקשיבו לאדם שכינויו
בפורום הזה (*ומפרשנות חז"ל: פורום IOL
בשם "מהמיגרה לדיסק") נמרוד צפנת, הקשיבו
ולימדו, שננו וזכרו, ואם לא, לא יקרה שום דבר"

 

אינדי! ראשית, החומר שאני מעשן באמת חזק.

שנית, אני לא אחראי על מה שאני עושה כשאני מסטול.

שלישית, ואם אני כן אחראי, אז אני מצטער על כל מה שאמרתי.

רביעית, למרות שאני מצטער, ברצוני להדגיש שבימינו, גם
רשימת מכולת נקראת "פרוזה", בעיקר אם הרשימה נרשמה ע"י דוד אבידן
(שלאימי היה הכבוד לשכב עימו).

חמישית, לא, למי שתוהה, אני לא בנו האבוד של אבידן.

ושישית, אני לא זוכר.

 

אני רציתי לומר משהו לגלילי, אבל אני לא זוכר בדיוק מה. זה
הולך בערך ככה: כל מה שאני אומר, אלא אם כן זה מופנה לאותו יצור (שנעלם מהפורום
משום מה) ששמו הוא "המשורר הכי טוב בפורום" (ואני מדגיש: אני לא רצחתי
אותו 😉 ), כל מה שאני אומר הוא בבדיחות הדעת ו/או בקריצה לכל מיני כיוונים ו/או
במצב של סוטול.

 

ועוד משהו: LoneStar – אתה
גאון

 

–

 

אכן חזק הוא החומר ממנו אתה שואב השראתך!

24/5/1999 0:45

LoneStar

 

–

שאם לא כן כיצד יוכל אדם מן היישוב ללמוד את דרכיך וחכם???

 

ובאשר לשורה התחתונה בהודעתך הקצרה לאומה – לא נותר לי אלא
להגיב בחיוך מבויש ומרוח על פנים מצחקות. תודה לך ילד – איש מסטול וחסר יכולת
כתיבה מהפכני ושרמנטי שכמוך. סהרורי היית ועודך ומי ייתן ואופורית הצלילים שאתה
שומע במוחך הקודח ייקחוך אל מחוזות ראויים יותר מאשר כתביי. יישר כוח 🙂

 

–

 

אם כבר לוקחים אותו אז כמה שיותר רחוק

24/5/1999 3:20

עוגי

 

–

🙂

 

–

 

*************************************************

 

קפוץ על קוף.

24/5/1999 0:34

ציידת תנינים (שמתחננת שתקראו)*

arielne@inter.net.il

–

 שמי הוא קפוץ על קוף.

אני יודע, עכשיו אתה ם צוחקים לכם, סביר להניח בכל רם, או
אולי חולפת מחשבה בלבכם – יש פה טעות דפוס..?? – לא. אין!!

שמי הוא קפוץ על קוף, האמת היא ששם המשפחה הוא הלכוף, אבל
מי זוכר את זה בכלל.

עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם – מי מסוגל להיות עד כדי כך
קשה לב ולקרוא לבן שלו קפוץ?!? אולי המקור הוא בשפה אחרת? אבל איזה? או שזה סתם
כינוי מוזר שכזה.

התשובה היא פשוטה מאוד, אבא שלי היה אלוף הארץ בקפיצה
לגובה ב- 1972 הוא גם אמור היה להשתתף באולימפיאדה, אבל  דבר נורא התרחש והוא שבר את הרגל חודשיים לפניה
כאשר קפץ מעל המדרגה האחרונה בכניסה לאולם הספורט בו התעמל וצנח ארצה, הוא וכל
גופו (שאגב היה הגוף האידיאלי לקופצים לגובה) התגלגלו במורד המדרגות, ונשארו שם.

האכזבה הייתה עצומה, אבי לא ידע מה לעשות עם עצמו, הוא היה
מדוכא לחלוטין, מאז שהיה ילד התאמן בקפיצות וחלומו היה להשתתף באולימפיאדה, כל כך
קרוב היה להגשמת חלומו.אך עתה ידע שזהו. זה כבר אבוד, רגלו לעולם לא תחזור להיות
כשהייתה.

תשעה חודשים בדיוק לאחר אותו היום הנורא ההוא –
נולדתי(כשאני חושב על זה עכשיו, עובדה זו 
קצת תמוהה  כיוון שאבי היה מאושפז
כחודשיים וחצי, רגלו רוסקה קשות, והוא נאלץ לעבור ניתוחים רבים ומשנים.)

הורי חשבו על שמות שונים בשבילי כגון תום, רן וחיים על שם
סבי שמת. שבוע לא ניתן לי שם.

וביום הברית הביט בי אבי: תינוק קטן אך שמנמן, וורוד עד
דמעות, בעל רגליים עקומות במיוחד, ואם מקדישים להן מבט נוסף ניתן בקלות לראות שכבר
אז הן היו בלתי סימטריות לחלוטין (זאת ראיתי בתמונות).

לאחר  שבהה כשעה
(זאת סיפר לי שנים אחר כך), הוא אמר לפתע "קפוץ" , ואחר החל לצעוק בקולי
קולות תוך התלהבות בלתי ניתנת לריסון "קפוץ, קפוץ, איזה      צליל איזו משמעות.הו.קפוץ ..זה יהיה
השם" אמי באה בריצה מהמטבח מודאגת מאוד, ושאלה מה קרה, "מצאתי שם",
אמר לה אבי , "קפוץ, כך נקרא לו, והוא יעשה את זה, הוא יעשה את מה שאני
נכשלתי בו –  הוא יקפוץ ויהיה אלוף אולימפי!!!

לא עזרו תחנוניה של אימי והתקף הלב של סבתי, שמי נקבע ועמו
גורלי.

הייתי ילד מאוד איטי, התחלתי ללכת בגיל שלוש, לקפוץ
ממדרגות קטנות כאלה  שהורים תמיד משכנעים
את ילדיהם לקפוץ מהם – לא הסכמתי.

 

לא עזרו כל ניסיונות השכנוע,  אפילו כשאבי היה דוחף אותי בכוח וצועק
"יאללה יאללה קפוץ כבר קפוץ", הייתי משתטח על המדרגה ומעמיד פני מת. עד
שלבסוף הוא נכנע ופשוט הפסיק להתייחס אלי.

כשמעט התבגרתי חלמתי לשנות את שמי ל-"לא קופץ",
אבל ידעתי שזה רק חלום, שם זה שם,  נולדים
איתו ומתים איתו (אימי סיפרה לי שזה היה המוטו 
של סבי חיים).

בבה"ס ממש שנאו אותי, בכל פינה צעקו לי "קפוץ
לי" קפוץ בתחת" , "קפוץ יא קפוץ" ובעיקר את שמי, "קפוץ
על קוף".

ברגע משבר גדול במיוחד החלטתי שזהו -אני קופץ!

עליתי על גג ביניין מגורי בעל עשר הקומות, הבטתי למטה
וידעתי שאין סיכוי, אף פעם לא הייתי טוב בקפיצות, ועכשיו זה לא הזמן להתחיל לקפוץ
ברצינות.כבר התכוונתי להסתובב ולחזור למטה כשלפתע שמעתי צעקה מלמטה "קפוץ!
קפוץ!" הצצתי למטה וראיתי את  שכנתי
עוגן, שלפתע קלטה מה צעקה ושינתה את הנוסח ל – "קפוץ אל תקפוץ! אל תקפוץ,
קפוץ!" צרוף המילים מאוד  שעשע אותי,
וגם העובדה שמעולם איש לא אמר לי לא לקפוץ.

החלטתי לרדת ולנסות את מזלי.

 

תמיד אמרו עלי שאני בחור מאוד מאוד  מיוחד. אבל אף אחד לא האמין שאני אתחתן ואהיה
מאושר ככל האדם.

מרגע שיחסי עם עוגן נהיו קרובים נהייתי שלם לחלוטין עם שמי
כיון שעכשיו אני יודע שכמה שלא יקראו לי בשמי, קפוץ, תמיד יהיה לי העוגן שלי
שישמור אותי על האדמה.

 

 

–

 

לא צריך להתחנן

24/5/1999 0:44

נער

 

–

יקראו אם ירצו, ואם לא?

    הפסד שלהם.

 

אהבתי.

 

בלי עצב, עם הומור, ובעיקר פוגע בכמה נקודות רגישות.  –  פשוט
ויפה – אהבתי.

 

–

 

לקפוץ או לא לקפוץ

24/5/1999 0:57

מבקר הספרות של המקומון של שביל החלב

 

–

לקפוץ אני אומר!!! חד משמעית

אבל קודם לקרא את הסיפור שלמעלה

חוש הומור מיוחד שמחביא מאחוריו אמיתות עולמיות

כמה סיבובים חדים ובלתי צפויים שמוסיפים לחן ולהנאה

כל הכבוד

והערה קטנה עצם בחירת השם עוגן גאוני לכשלעצמו

המשפט האחרון בו מסבירה הסופרת את משמעות השם קצת גורע אל
נא תזלזל הסופרת בחכמת הקוראים וכדי שתשאיר להם משהו להבין בעצמם

ועכשיו קדימה לקפוץ

 

–

 

נחמד מאוד, נהנתי, אבל הסוף…

24/5/1999 2:15

נמרוד צפנת

jarvis@netvision.net.il

–

נראה כאילו קפוץ קפצת על הבנאלי, ולא על השנון והמפתיע.
חבל.

 

–

 

עוגן משמש?

24/5/1999 7:40

 

 

–

סתם! סיפור נחמד מאוד (:

 

–

 

אההה

24/5/1999 18:6

עוגי

 

–

טוב

אני יודע שבקשת שאני ירחיב את הביקורת שלי אז ככה

א. לא אהבתי

ב. קל ופשוט מדיי

ג. לא מפתיע

ד. לא משעשע (הומור ירוד לחלוטין)

ה. את באמת לא צריכה להתחנן

ו. זהו

 

 

–

 

 

 

 

יש לי חולשה…

24/5/1999 1:45

המסכה

 

–

יש לי חולשה לדפים לבנים.

זה ממכר.

איני יכולה לפסוע ליד הצחוריות הזועקת,

בלא תגובה.

חייבת למרקר איזה סימן קטנטון.

אפילו סתם שרבוט.

רק כדי שהדף לא יוותר מיותם.

נקודה.

קו.

עיגול.

משהו.

לא נותנת לריקנות להשתלט.

 

ולאחר מחשבה,

מעמיקה,

נחרדת.

 

אלו הם חיי?

 

–

 

אם לא הייתה קיימת הריקנות,

24/5/1999 2:19

נמרוד צפנת

jarvis@netvision.net.il

–

האמנות לא הייתה נוצרת. האדם לא היה חש שמשהו חסר לו
בחיים, לא היה לאדם צורך ליצור משהו חדש, יצירתי, מקורי. וחוץ מזה, איך אפשר לכתוב
משהו על דף שכבר מישהו שרבט עליו משהו? לפתוח דף חדש זה תענוג, לראות דף עירום,
שדורש שייצרו עליו משהו, זה התענוג הגדול ביותר שקיים אצל סופר.

 

–

 

זה לא קורה הרבה אבל אני איתך  (-:  
(-:

24/5/1999 2:23

ציידת תנינים

arielne@inter.net.il

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

So my job here is done. Good
night 🙂

24/5/1999 2:25

נמרוד צפנת

jarvis@netvision.net.il

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

המחשבה האחרונה

24/5/1999 2:21

נער

 

–

…הזאת היא היא שמשאירה אותנו שפויים.

 

אהבתי – מייצג מציאות של הרבה אנשים.

 

–

 

ראית את הסרט קן הקוקיה ?

24/5/1999 3:22

עוגי

 

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

דפים משובצים

24/5/1999 16:48

עופר

ofer@onyx.co.il

–

אני יכול להסב את השיר לגבי דפים משובצים ?

 

–

 

ולי יש חולשה לקצוות של עטים

24/5/1999 21:36

LoneStar

 

–

לא יכול להשאיר אותם לא אכולים…

הריקנות הזאת… חייב להשאיר איזה סימן קטן שהייתי על העט
הזה…

 

כל אחד וחולשותיו ועכשיו אני חייב ללכת לאכול. קניתי קופסא
של 12 סטיקים במחיר 10! דיל מטורף.

 

–

 

מקווה שלפחות היה טעים… 🙂

25/5/1999 0:58

המסכה

danoosh@netvision.net.il

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

 

*******************************************************

 

סוף.

24/5/1999 2:36

אחד מיוחד

ok4sure@yahoo.com

–

סוף.

 

–

 

damn you…

24/5/1999 8:55

 

 

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

הנקודה הקטנה הזו…

24/5/1999 9:1

המסכה

 

–

שתמיד מוסיפים בסוף המשפט…כה סוגרת,כה החלטית, כה סופית.

אבל מה,

משאירה מקום להתחלה חדשה…

 

–

 

אחד מיוחד אתה בן אדם מאוד "עמוק" אה? סוף!

24/5/1999 11:7

מאי מאיאו

 

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

NO SHIT

24/5/1999 15:19

גלילי

 

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

האם זהו רמז לבאות?

24/5/1999 15:28

גלילי

 

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

מה יש לא להבין?
שובר את ליבנו והולך¬ האיש®

24/5/1999 16:26

 

 

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

 

******************************************

 

פרח שנפל לידי

24/5/1999 3:7

עוגי

 

–

חובה לשמוע

 

–

 

אהבתי בטירוףףףףף איזה חיוך היה שווה

24/5/1999 11:15

מאי מאיאו

 

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

(-:……..נפלתי
מהכסא……….(-:

24/5/1999 14:9

גלילי

 

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

אהההה

27/5/1999 3:12

 טימואידס

 

–

הגיע הזמן שנדבר

ה

ICQ

שלי הוא 11539662

 

–

 

 

איפה מצאת את הדבר הזה ? 
🙂

24/5/1999 19:46

ROSE

 

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

נחנקתי מצחוק… 🙂

25/5/1999 9:37

המסכה

 

–

האקורדיון, המבטא, הזיופים…

 🙂 🙂 🙂

 

–

 

דגול, וגדול!!!!!!!!!!!!

27/5/1999 2:48

נער

 

–

(הודעה ללא תוכן)

–