גחליליות
25/5/1999 1:24
המסכה
danoosh@netvision.net.il
–
מילותיך,
כגחליליות מרקדות בחשכת הליל.
אך עם בוא השמש-
יפוג קסמן.
או אז אורן ידעך,
ושוב לא יהיו אלא
יצורים כבויים
בעלי מעוף…
–
חשבתי שהשיר פשוט מקסים 🙂
25/5/1999 2:12
inanimate
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
*******************************************************
שיר
25/5/1999 2:10
inanimate
–
התבהרות
ברגע של התבהרות עזבתי אותך
הרגעים נתעטפו להם בשמיכה חשמלית של אמת
רגל על רגל והכל הפך
למין כתם תמידי שדבוק לסדין
הפוך לי עכשיו ואין מנוס
מרגעים של התמהמהות ותמיהות
על התבהרות
הקיץ נהיה לסתיו ואז הסתיו החליט להגיע
לבש חליפה צבעונית של עלים יבשים
הקיץ הזה היה הסתיו היפה ביותר
בחיי
–
*************************************************************
שומרי הסודות
25/5/1999 4:0
גילי
hanzoom@hotmail.com
–
בואי שוב אלי,
אחרי שעת הדימדומים,
בואי לבד ואל תגלי לאיש
כמו פעם
ושנינו מחובקים בחושך
שומרי הסודות הגדולים
–
אהבתי את השיר, אם כי
25/5/1999 23:52
אינדי_גו
indi_go_blue@hotmail.com
–
אני חושבת שבשורה "ושנינו מחובקים בחושך" יש
איזו עצירה בזרימה שלו. אולי זה בגלל ההווה של ה"מחובקים" שלא מתיישב
הגיונית עם ה"בואי" של ההתחלה. נדמה לי ש"נתחבק" יעבוד טוב
יותר.
(סליחה על הפרטנות היתרה, זה דוקא בגלל שאהבתי.)
–
********************************************************
נפשותינו שלובות
25/5/1999 4:3
גילי
hanzoom@hotmail.com
–
נפשותינו שלובות זו בזו,
של כולם.
אין צורך להגיד מילה
רק הרמת גבה מספיקה
הכאב שלך, הוא הכאב שלי,
אחי.
דמעותיך דמעותי
וגורלך איתי.
מוקדש לאורי
–
*******************************************************
אני והוא.
25/5/1999 9:17
המסכה
–
הוא אדם מקסים. לבבי. אוהב. תומך.מבין.סובלני.
אבל…
הוא זורם עפ עצמו.
אני-עם עצמי.
ונתיבנו הם ישרים מקבילים
שלא יפגשו
לעולם.
–
לא בטוח
26/5/1999 1:28
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
למדתי שבסוף הם כן נפגשים, יש איזו נוסחא שנוכיחה את זה.
תמצאי את הנוסחא, מסיכה יקרה, ותשתמשי בה.
ואם לא תמצאי, תחפשי טוב יותר, או תעבדי על נוסחא יחודית
משלך.
זה בטח חשוב לך, נכון?
–
**************************************************
ליל אמש
25/5/1999 14:22
ענת
–
ביקש אותי לבוא
ואני ביקשתי את נפשי לדעת האם אמת?
סהר בוהק צחק בלעג
–
על ספסל אחד חשוך באמצע תל-אביב
שניים אחוזים
מבועתים מחרדת נטישה
ובין שריטה לליטוף
מבקשים את חדוות הגוף
לתוך פי דובדבן דובדבן
יין הילולים ארגמן
ובשפתיו הסדוקות נשק את דמעותי אחת לאחת.
בתוך סדינים רכים עירום בעירום
משך את נשיותי בדבש מלכות.
יונים צחורות השיקו כנפיהן באולמות השיש
ובתוך המהומה ניתן היה לחוש בעדנה שאין כמותה.
– – –
האם חלומות מתגשמים?
–
התפעלות ותיקון קל….
25/5/1999 17:32
עופר
ofer@onyx.co.il
–
ראשית, הרשי לי להביע התפעלותי מהתיאור המקסים, המרגש והכל
כך אמיתי.
שנית, תיקון קליל: בוודאי התכוונת ל-"משח את
נשיותי" ולא "משך את נשיותי"…
–
כמה הנאה
26/5/1999 9:20
ענט
–
מהתיקונים שלכם שבאים באמת מכוונות טובות
ושוב תודה.
–
****************************************************
הצעה לסדר: לעשות על הפורום הזה סרט קולנוע
25/5/1999 15:39
אורי ב.
uriba@netvision.net.il
–
בכיכובו של רובין וויליאמס.
ולקרוא לו
"Bad Poets Society"
* * * *
"Puns are the lowest form of humor" (שרוליק
ווילד, אח של)
–
*********************************************************
ירוק
25/5/1999 15:57
אה"ע
nivw@usa.net
–
כתוצאה מקריאת "Everything is wrong " של
מובי הפסקתי לאכול בשר.
איפה אני יכול למצוא נתונים סטטיסטיים על איכות הסביבה
בארץ?
–
באינטרנט (-;
26/5/1999 1:39
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
*******************************************************
ללא שם
25/5/1999 21:46
אני
SHOSHICH@MOFET.MACAM98.AC.IL
–
ילדת חלום
כותבת
לילד חלום
מכתבים של חלום
ושולחת אותם
עם הרוח.
ילדת חלום
אוהבת
את ילד חלום
אך ילד חלום
נמצא רחוק.
ילדת חלום
שוזרת אט אט
חוטים של זהב
בצבעים
של אהבה
ושל חלום.
ילדת חלום
פוגשת
את ילד חלום
הילדה כבר התבגרה
וילד חלום
כבר אינו שייך לחלום
ילדת החלום
כבר אינה
שוזרת חוטים
כבר אינה
רוקמת חלומות
ברגע שנפגשו,
תם לו
החלום.
–
וברגע שמתעוררים, אז מה קורה אז?
26/5/1999 1:7
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
חלומות זה נפלא בעיניי, ואחת על כמה וכמה יצירות שקשורות
לתחום.
אני, אישית חולמת המון, וכותבת על זה, וחושבת ומתחבטת.
יופי של דבר כתבת שם למעלה, מקסים.
–
****************************************************
התפכחות
25/5/1999 22:0
אני
SHOSHICH@MOFET.MACAM98.AC.IL
–
האמנם נאמר
אשר אמור היה
להאמר
האמנם
היה זה
רב חובל
שיכור
שהפליג
אל מחוזות
דמיונו
ונגע
לא נגע
בהזיה.
האמנם
עפנו
גבוה מידי
והתעיפנו מידי
ונואשנו
מלחפש
את ברכת הפטל
וכאן,
מעט לפני
הנגיעה
מישהו
הדליק את
הפנס.
–
זה יפה. מאוד. בחיי.
25/5/1999 22:28
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
מקסים. אהבתי.
26/5/1999 0:14
המסכה
danoos@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
***********************************************
שלושה ועשרה ומאתיים סוסים
25/5/1999 22:59
schnitzel
–
ראשונה פגעת בדימיון
עצלות של עודף
יהירות
כבשה אותך.
הצלחתך
בגירוי עומק נשמתי
אינה מוטלת בספק
מוטלת עזובה
עליה מוטלת האשמה
של גירוי שוא
ושל
סיפוק.
הסיפוק הטיל
צל של תקוה
על צל האבדון של
מגדלי האכזבה.
גורדי השחקים
התמוטטו ועימם
התמוטט עולמי.
והיה צל הסיפוק
לצל של ספק.
ספק אם נתראה
שוב.
–
במחשבה שניה
26/5/1999 4:9
נער
–
זה יותר מבסדר
זה ממש יפה.
–
🙂
26/5/1999 4:18
schnitzel
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
**************************************************
it's that time of the month
again!
מסיפורי קו 18
25/5/1999 23:2
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
מסיפורי
קו 18 – שורה דל"ת צד שמאל – מאת נמרוד צפנת
"כמה
זמן אתה כבר קיים?" שאל אותי זה שמאחורי, "בערך שבע-עשרה שנה"
עניתי לו, "קצת יותר". "מאיפה?", הוא פיתח, "במקור אני
בכלל מאשקלון, אבל עברתי לתל-אביב".
יכול
להיות שאני מקטר יותר מדי, שאני לא מספיק יצירתי, לא עושה שום דבר חוץ מלשבת, אבל
משהו חסר לי בחיים. השיגרה הורגת אותי. אני מרגיש שאני כבר לא יכול לסחוב, אבל אני
מפחד להשבר. אני כבר שמעתי סיפורים על מה שקרה לאלו שנשברו, ואלו לא סיפורים יפים.
כל
יום אני קם בבוקר, אני רואה את אותם החברים לעבודה, את אותו נהג אוטובוס, וזה
מדכא.
את אותם חיילים שנוסעים חזרה מהבסיס, את אותה זקנה שחוזרת
משוק הכרמל עם חצי טון ירקות. לפעמים אני מקווה שמחבל יעלה על האוטובוס, יפוצץ
אותו, יהרוג את כולם, ואז אני אקבל כבוד.
"כבוד
זה דבר חשוב" אמר עמיתי מאחור. הוא עבר לפה רק היום, אחרי שחבר שלי נשבר.
השמועה אומרת שזרקו את הגופה שלו באיזושהי מזבלה. אני
מתחלחל מהמחשבה הזו. קצת כבוד, זה כל מה שאני מבקש. לא לגמור כמו חבר שלי, לבד.
שלא יחליפו אותי כמו גלגל מפונצ'ר…
אבל
לפעמים יש קצת סיפוק בחיים האלו. כשיושבת עלי איזושהי כוסית, בלי תחתונים. ממש
נהדר,
רואים הכל, אבל לרוב יושבים רק חוליגנים, שזורקים קליפות
גרעינים עלי, יורקים ל הרגל שלי, מדביקים עלי מסטיק. אח… קשה להיות שורה דל"ת
צד שמאל. קשה להיות ספסל.
–
נמרודיייי תראה מה יצא לך פה למעלה!!>
25/5/1999 23:10
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
יווו איך אני מחייכת עכשיו
הפתעת אותי באמת, אפילו פעמיים:
קודם כל בהפתעתיות של הסוף
ואחר כך בכתיבה, שאני חייבת לציין שהיא הולכת ומשתפרת מאז
שאני פה.
<קצת
כמו השקפת העולם שלך נדמה לי…("אני לא יודע לכתוב" / הסיפור לעיל
שמוכיח להפך
– ותקן אותי אם
אני טועה>
–
זה כנראה הדדי, משום שחיוך נמצא גם על שפתי 🙂
25/5/1999 23:32
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אהבתי, נמרוד. ממש
25/5/1999 23:46
מוזה
–
(הודעה ללא תוכן)
–
הגאוניות בשיאה!
26/5/1999 0:9
schnitzel
–
אכפת לך אם אני אעשה קצת גניבות ספרותיות? 🙂
סתם בצחוק…ועכשיו לענינינו – סיפור מצויין לכל הדעות!
ביי לבינתיים
–
פששש…נמרוד, א-ה-ב-ת-י! 🙂
26/5/1999 0:28
המסכה
danoos@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
גדול ! – מצחיק ולאחר קריאה שניה גם הגיוני !
26/5/1999 0:57
נער
–
(הודעה ללא תוכן)
–
אני רק חושבת איך סיפורי קו 18 התחילו
26/5/1999 1:3
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
ואני נקרעת מצחוק מאותה שיחה הזויה שהיתה לנו איזה לפנות
בוקר אחד.
ספסל של קו 18? ענק!
אז מה, נמרוד בלי י', אתה צריך להיות חתכ'ת דביק ומלא
מסטיקים בזוקה בתחת, לא? (-;
–
ללא ספק. שנה לוקח לי להוציא מסטיק מהתחת
26/5/1999 2:1
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
נמרודייייייייי! (עם המון י'…)
27/5/1999 1:10
LoneStar
–
אין אין אין!!!
שיא שיאך בהתגלמותו האלוהית. שיחקת אותה עם הספסליות
העמומה שניבעה תחת ערמות המסטיקים השכוחות.
האח! הידד!
אכן קו מופלא הוא קווך!! מי יתנני ספסל לידך ושיחות זחוחות
אל תוך הלילה הארוך של השהייה רווית המסתורין במסוף!
אכן נוגע בנימים האפרוריים של הנפש טקסט זה האחרון, מעשה
ידיך להתפאר! 🙂
–
מהמגירה לדיסק 