הצד האפל של המקלדת
26/5/1999 19:14
schnitzel
–
או במילים אחרות – משעמם לי פחד…
אחדות מאת שניצל
ויהיה זה רצון
שיזיז את עולמנו
ויהיה זה היום
שנמצא את מותנו
כי אחרית הימים
אינה בנמצא
לא תהיה ולא
תברא
האין האחד
אשר חפץ בחפצו
של האחר
אשר יתעסק בשלו
יבקע מארץ
הנכר אשר בראשו
היבין הוא
הלא התמימים הם
שיביאו שררה
כי לאחרים
חסרה היומרה
האחדות למציאת
פתרוני החידה
והרי ידוע שאחדות
הינה ביטוי מתועב ומונח
מזוייף
המכסה את הקונפליקט
ברשלנות
–
קוף לפני בנאדם (או: אמא תמיד צודקת)
היא לא רוצה
היא לא מוכנה
היא בת זונה
היא מרשעת
זקנה
היא יפה
היא משולה לקופה
היא רוצה שאני אהיה
בנאדם
–
שוב התנפלות על אמא?
27/5/1999 1:41
נער
–
(הודעה ללא תוכן)
–
***********************************************************
ניחא…
26/5/1999 19:16
schnitzel
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
*****************************************************************
אחד מיוחד!!!!!!
26/5/1999 21:46
אתה כבר תבין.
–
נפל לי המחשב, אתה כבר תבין.
אנה תשיג את הטלפון שלי (אני לא הצלחתי את שלך לך יש מספיק
פרטים…)וצור קשר!!!!
סליחה על השימוש בפורום הלא נכון…
נ
–
********************************************************************
אהבה מזוייפת
26/5/1999 22:12
אני
SHOSHICH@MOFET.MACAM98.AC.IL
–
אל תתפתי
לאינטימיות אשלייתית
אל תיסחפי
אל מערבולת
הריק
האין סופי.
אל תקני לך
אהבה מזוייפת.
מגיע לך יותר
אהבה עם תוכן
אהבה אמיתית.
ותרי על האשליה
זוהי רק אשליה
זהו חום מזוייף
הניחי לו ללכת
הוא לא רוצה אותך
רק את גופך
ואת רצה יותר.
תני לו ללכת
את ראוייה
להרבה יותר.
–
נחמד מאוד. אהבתי.
26/5/1999 22:17
schnitzel
–
ואני לא סתם אומר את זה. בחיי.
–
******************************************************
שחרור
26/5/1999 22:20
אני
SHOSHICH@MOFET.MACAM98.AC.IL
–
הלב מלא
באשר הדף לא ידעו
כלוא
כמו בקופסת שימורים.
רוצה לצאת
לפרוץ
להתפרץ…
אם מגודש
ואם מקיפאון
לא נתתי דרור למילים
שכל כך רצו לבטא
את מה שבפנים…
רוצה להעז
רוצה לפרוח
להפריח
להשתחרר
לרוץ קדימה
למלא את הדף
במילים
ועוד מילים…
ללא גבולות
וללא מעצורים
להשתחרר
מכבלי האתמול
לפרוס כנפיים
בכל הכח
ולעוף…..
–
פנומנלי!
26/5/1999 22:32
schnitzel
–
גרם לשחרור רציני של תחושות שונות
ומשונות של אי-ודאות. אהבתי 🙂
–
גרפיטי.
27/5/1999 1:1
המסכה
danoosh@netvision.net.il
–
"כל
אחד יכול להיות חופשי כמו ציפור.
כל מה שנותר הוא
לפרוש כנפים
ולעוף…"
<גרפיט
שמצוי על קיר הדולפינריום הפונה לכיוון הים בחוף בת"א…>
–
***********************************************
וההוא שם למעלה יושב וצוחק…
26/5/1999 22:33
סהרורית
–
ויברא ה' את האדם
ויעצבהו, שתי רגלים להוליכו, שתי ידיים לשרתו, ראש אחד עם
שתי עיניים בכדי לראות
וייתן לו אוזניים
– להאזין
וימלא ה' את האדם
באיברים חיוניים
קיבה בכדי לעקל
פה בשביל לאכול
אף בכדי לנשום ולהריח
ריאות בשביל לספוג את הריחות
וייתן לו ה' מערכות אשר מיועדו לנקות את הרעלים הנספגים
בגוף
וייתן לו שלד ועור שיחזיקו הכל יחדיו
וייתן לו איברי הרביה ועינוג
וייתן לו מוקד חשיבה בכדי לחשוב, בכדי להבין , בכדי ללמוד
וייתן לו לב – בכדי לאהוב
וייתן הגבר למוחו להובילו…..
והיה האדם לבדו, ולא היה עם מי לחלוק את אשר קיבל
וייקח ה' צלע מן האדם ויברא את האישה
וייתן לאישה איבריה השלמה לאדם
ויעצבה, שתי רגלים להוליכה, שתי ידיים לשרתה, ראש אחד עם
שתי עיניים בכדי לראות
וייתן לה אוזניים
– להאזין
וימלא ה' את האישה
באיברים חיוניים
קיבה בכדי לעקל
פה בשביל לאכול
אף בכדי לנשום ולהריח
ריאות בשביל לספוג את הריחות
וייתן לה ה' מערכות אשר מיועדו לנקות את הרעלים הנספגים
בגוף
וייתן לה שלד ועור שיחזיקו הכל יחדיו
וייתן לה איברי הרביה ועינוג
וייתן לה מוקד חשיבה בכדי לחשוב, בכדי להבין , בכדי ללמוד
וייתן לה לב – בכדי לאהוב
ותתן האישה לליבה להובילה….
–
זה כ"כ נכון שזה כבר כואב. ישר כוח 🙂
26/5/1999 22:42
schnitzel
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אחלה
26/5/1999 23:8
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
ההבדלים האלה שכולם מדברים עליהם. הם ממאדים ואנחנו מנוגה,
אבל בתכלס מסתובבים סביב אותה שמש.
אבל שתדעי שלא כולם ככה. חשיבה אנליטית אצל בחורים, חשיבה
אמוציונלית אצלנו, זה עובד בתיאוריה, אבל אל תכלילי. תמיד תקבלי כל אחד בתור מה
שהוא, אל תכניסי אותם לתבניות שכאלה.
–
זה לא בדיוק המוח, מה שמוליך את הגבר.
26/5/1999 23:49
–
(הודעה ללא תוכן)
–
במחילה מכבודכם גברברי הפורום…
27/5/1999 1:36
המסכה
danoosh@netvision.net.il
–
מסכימה אני עם רבים וטובים לפני שציינו את העובדה שלא השכל
זה מה שמוביל את הגבר…
🙂
********************************************************************************************************
מה שכתבת הוא כה מעוגן למציאות
וזה ידוע שנשים רגשניות יותר ופועלות לפי צו הלב…
ובכל זאת
נהנתי לקרוא.
יפה.
–
ואולי ההוא זה בעצם ההיא?
27/5/1999 1:48
נער
–
(הודעה ללא תוכן)
–
למרות קלישאתיותו הקיטשית עד כדי תאוב
27/5/1999 2:17
LoneStar
–
של הרעיון הנשגב כי גבריותונו הרציונאלית והפראקטית מובילה
אותנו לסיפוקנו בחיינו הגבריים הרי שלא תמיד כך הוא הדבר.
ויעידו על כך טובי מוחותינו הידועים ברגשיותם הלבבית הזכה
והנשית משהו ומאחוריהן רק עומדות להן נשותינו – מעודדות אותנו במאבקנו הצודק
להגשמת גבריותנו – חלומן הנשגב ומוציאות את כספנו בדרך לקנות פינוק קטן של אושר
נוסף אליהן הוליכן ליבן הענוג למעננו כמובן – מטוב ליבן.
–
**********************************************************
התבגרות
26/5/1999 22:41
אני
SHOSHICH@MOFET.MACAM98.AC.IL
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
******************************************************
אם תהיה "הפעם הבאה".
26/5/1999 22:42
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
בחמש וחצי אני יוצא מהמשרד, לא שוכח לחייך למזכירה שלי
ולאחל לה ערב טוב.
היא מחייכת, ואומרת לי להתראות. נחמדה. היא באמת נחמדה
יחסית לקודמות שהיו לי.
האוטו חונה במקום הקבוע, מניע בנהימה מוכרת, ואני מסובב את
ההגה לאט מקשיב לדיווחים. יש פקקים.
אחר כך אני מגיע לבניין הלבן, עובר ממזגן בין ארבע דלתות
למזגן של דלת אחת וחלון גדול, ונשכב על כורסא רכה בחדר מסוגנן. שטיח אדום, רהיטים
מעץ, תעודות על הקירות, מחכה לאיש קטן בכסא גדול שיקשיב לי מדבר, שמדי פעם ירשום
וישאל שאלות כאילו זה באמת מעניין אותו. אחר כך הוא אומר לי שאני בדיכאון כאילו לא
ידעתי לבד, ואני נותן לו מאה שקל והוא קורא לאיש אחר שישכב על הכורסא. אני חוזר
לשתוק שתיקות מוכרות, מחכה לפעם הבאה.
אני בדיכאון ויש לי את זה מאובחן עם תעודות, אז בדרך הביתה
אני עוצר בפאב של שאול, שפעם היה בכלא ועכשיו הוא מוכר אלכוהול בגלוי ודברים אחרים
בסתר.
אני אומר לו:" שאול, תביא לי בירה ומצברוח",
והוא שם על הדלפק בקבוק ירוק ומתחת לדלפק שקית קטנה שקופה, ואני משלם לו ארבע מאות
שקל, מרוקן את הבקבוק והולך.
אחר כך בדירה אני מסדר לי את הראש ומעביר את הזמן מחייך,
מדי פעם מושך באף לעצור את המוח מלהחליק החוצה, צוחק, ואחר כך זה נגמר ואני חוזר
למציאות מוכרת, מחכה לפעם הבאה.
בערב אני פוגש איש זר שאני מכנה אותו חבר. אנחנו יושבים
מעשנים בבית קפה קטן.
מלצרית רזה מביאה לנו טוסט וסלט וקפה, ואני אוכל ושותק
שתיקות מוכרות, והוא שותה ובוכה ומתפרק, מספר לי כמה קשה לו ורע. מספר שפיטרו אותו
מהחברה ושאין לו גרוש על התחת, שהיום בבוקר זאת שהוא אוהב אמרה לו שהיא עוזבת,
ואבא שלו שמאושפז ומי יודע אם הוא ייצא מזה, ואני מסתכל עליו ושותק ומהנהן, אבל
האמת היא שבלב אני נהיה קצת מחייך. תקראו לזה תורת היחסות, אבל פתאום אני קולט כמה
טוב שיש לי ג'וב שנותן לי כסף ואין לי אהבה שתעזוב ככה פתאום, ואבא שלי דומם בדמות
מצבה כבר ארבע שנים. הוא מקנח את האף במפית שלו ומנגב את המשקפיים שלו במפית שלי,
ואחר כך אומר שהוא מוכרח ללכת, ואנחנו מזמינים חשבון, ואני משלם 60 שקל, והוא
הולך, ואני חוזר לבדידות המוכרת, מחכה לפעם הבאה.
חוזר הביתה דרך רחובות חשוכים, מחפש אישה שתבוא ותפנק
אותי, והיא באה ועושה לי טוב בדירה לא שלי עד שאני גומר, ואני משלם לה 250 שקל
ונשבע לעצמי שזאת הפעם האחרונה, ויודע שזאת אותה השבועה המוכרת, שתחזיק רק עד הפעם
הבאה,
ואני מחכה.
–
עד הפעם הבאה?
26/5/1999 23:4
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
ברור שעד הפעם הבאה, ככה אנחנו, אנשים בריטואל קבוע
ומשעמם, מכורים ל"עד הפעם הבאה" ול"ביום ראשון דיאטה"
ו"עד החתונה זה יעבור" וכו'.
ככה אנחנו, אנשים כאלה, משכנעים את עצמנו לדברים שאנו יודעים
שלא נעמוד בהם.
ליתוש, אהבתי מאוד את הסיפור. הוא יכול להזכיר לכל אחד
איזה קטע אובססיבי משלו. לכל אחד יש את השבועות הקטנות האלה בינו לבין עצמו. מה
בדיוק מרגיש לך רע שמה? שהוא אמיתי מידי? שהוא כואב? שהוא נכון?
–
בלי לפגוע…
27/5/1999 1:18
נער
–
הסיפור הזה נכתב כאילו כותבו הוא גבר.
other then that
הוא ממש יפה, ואין בו פאקים לדעתי.
אבל שוב, מי אני?
–
כמה נקודות
27/5/1999 1:53
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
1. בתגובה
למה ש"נער" כתב, נראה לי שזה היה נסיון להכנס לראש של גבר.
2. זה היה נסיון לא כל כך מוצלח לדעתי. הגבר שתארת היה
סטריאוטיפ שמתאים לדמויות בקומדיה דלארטה. זוהי דמות שטוחה, לא מעניינת, וזו
ביקורת בונה, אני לא כותב כדי לפגוע.
3. יכול להיות שאם היית כותבת את זה לפני כמה עשרות שנים,
זה היה חידוש מרענן. אבל סמטאות חשוכות במאה העשרים ואחת? סמים מתחת לדלפק?
4. בקשר לתוכן הסיפור: משתמשי סמים, ואני אומר את זה
מנסיון, לא מבזבזים כסף על פסיכולוגים.
אבל בסך הכל זה נחמד, זה מוכר (it sells).
–
הערונת קצרצרה
27/5/1999 2:25
LoneStar
–
אחת – זה לא כל כך מחובר, זה לא לגמרי פוגע כי במקומות
שהוא צריך להמשיך הוא נעצר – מוקדם מדי.
לעשן לברוח ולחזור – חייב תאור מעמיק יותר. כנ"ל לגבי
חלק מההמשך. אבל המעטפת טובה. ומאחר והבטחתי קצרצרות – אני אפנש כאן ויפה שעה
קודם.
–
נעים מאוד
27/5/1999 2:57
טימואידס
–
הגיע הזמן שנדבר
ה
ICQ
שלי הוא 11539662
–
************************************************
התבגרות
26/5/1999 22:47
אני
SHOSHICH@MOFET.MACAM98.AC.IL
–
מאבדת את אלוהים
כל יום
כל רגע
כל דקה.מתנה שקיבלנו
אך נולדנו לאבד
בהתבגרות
בהתפקחות
ובויתורים
שמאלצים
להמשיך הלאה.
לגדול ולאבד.
להקטיןמשמעות
יופיו של פרח
טוהר שמיים כחולים
ודשא ירוק.
מאבדת את אלוהים
וכבר איבדתי חצי ממנו…
מנסה להאחז
במה שעוד נותר..
ביופי התמים,
בתלות,
באהבה
ברגעי החסד…
להתפעם כל יום מחדש
משמש שזורחת
מלבלוב ופריחה,
מיצירה.
מתבגרת
ומוותרת על פיסות אלוהים
ויתורים הכרחיים
המסירים
ענני תעתועים…
–
כשאני התבגרתי – הגיג במיוחד בשבילך:
26/5/1999 23:15
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
כשאני התבגרתי וזה קרה, לא הבנתי, לא יכולתי לדעת באותו
רגע.
היום, כשאני חוזרת ליומנים שלי מגיל 17, 18, מהצבא, אני
יכולה להבין כמה השתניתי, איך הראיה שלי השתנתה, איך אני מבינה היום דברים אחרת,
איך דברים משתנים, זה מדהים.
והיום אני מגרדת את ה שנה העשרים ושלוש שלי, ועדיין מחפשת
משמעויות, ועדיין מספרת סודות לעצמי, ועדיין מאוהבת באהבה, והנפש שלי רצה לכיוונים
שונים כל הזמן, לטעום, להריח, לחוות, להרגיש, להיות.
וכמה שירים נכתבו על זה, וכמה שירים ומאמרים וספרים של
פסיכולוגיה בגרוש או גרוש וחצי.
וכמה כתבתי אני, וכמה פחדתי ובכיתי ובעטתי וצעקתי.
והיום, כשאני מעבר לזה, אני עדיין לא רגועה.
זה אף פעם לא עובר, זה ממשיך כל החיים, דרך ארוכה ארוכה.
בהצלחה.
–
27/5/1999 0:14
אני
SHOSHICH@MOFET.MACAM98.AC.IL
–
תודה לך!
קל לי להזדהות עם מה שכתבת…השיר נכתב כשהייתי בת
19…לפני 8 שנים..התפקחות שבאה פתאום…בלי שקיבלה הזמנה…כן, גם היום אני עדיין
תוהה ועדיין שואלת אבל כנראה שלעולם ישאר בי מעט מהאלוהים הזה…אם לתת לו למות או
לא, זו רק שאלה של בחירה…
תודה לך.
–
מהמגירה לדיסק 