כשחתולים מדברים מאת שניצל
28/5/1999 16:37
schnitzel
–
כשחתולים מדברים אליך זהו הזמן להתחיל לדאוג…
רונן שלנו לא חשב ואפילו לרגע על הסוגיה המרתקת הזו.
חתולים מדברים נראו לו דבר נורמלי לחלוטין ואפילו
מוצדק, מהבחינה שמסכנים החתולים על שהם צריכים לשתוק
כל הזמן ואין להם עם מי לדבר…רונן היה פסיכולוג של
חיות, ומאז שהוא זכר את עצמו הוא תמיד רצה לעסוק
במשהו שלא דורש השקעה אך מאידך מכניס הרבה
ספרות לחשבון בבנק. ספרות זה דבר טוב, תמיד אמר.
הוא גם היה טוב במתמטיקה, רונן. החתולים היוו מבחינתו של
רונן
את כל שעדיין לא נהרס בידי האדם, למרות שידו של האחרון
היתה בהם. היו לרונן הרבה חתולים, לכאורה. אך האמת
המסתתרת מאחורי סיפורו של רונן היא שרונן היה של החתולים.
הוא היה מאכיל אותם בזמנים שהם קבעו לו. היה מנקה להם
את הארגזים לפי פקודה(הם לא אהבו לכלוך, חתולים הם
חיות נקיות) ואפילו היה נותן להם לאונן לו על היד כשביקשו.
הם שלטו בו וכל דבר חשוב שהיה עושה היה צריך לעבור
הצבעה במועצת חתולי הספה(הספה היוותה מעין מועדון
אקסקלוסיבי לחתוליו של רונן). אבל שתבינו נכון, החתולים
לא דיברו עם רונן מאז ומתמיד…זה הכל התחיל כשרונן
היה בן 17. הוא עמד לו בשוליה של רחבת החלקה על
קרח כאשר לפתע הבחין בחתלתול פעוט ומסכן שנפל מעץ
מסויים על הרחבה. הצילו, שמע רונן קול של תינוק, להפתעתו
הרבה, מאחר ותינוקות וילדים מתחת לגיל 9 – אסורה כניסתם
לרחבת הקרח המסוכנת. החתלתול המפוחד(שלימים יקרא
פחדני, ע"ש הדרדס החביב על רונן) זינק מיד על רונן
שלנו
וליקק לו את כל הפרצוף עם לשונו הזיזית. אהבה ממבט
ראשון. מה לעשות, היה קליק…והם דיברו מאז.
אז בכל מקרה, מה שהתחיל כידידות מופלאה בין איש
לחתולו היבבן הפך עד מהרה לאובססיה, למראית עין,
של אדם לחתוליו. האובססיה הפכה לה בסופו של דבר,
מן הסתם, למטרד בית הדירות המשותף בו דר רונן,
מטרד השיכון, ומטרדה של שכנתו הזקנה והקיבוצניקית
לשעבר של רונן, יורמה. יורמה היתה אישה ממורמרת
מסיבות שאינן ברורות, כנראה בגלל ממשלת הימין שהתבססה
לה באותם הימים, וזה גרם לה להגיש תלונות על דיירים בבניין
כל שני וחמישי (לפעמים גם בשלישי).
באותו יום חורף קר הגיע זמנו של רונן.
המחלקה לפיקוח על חיות הגיעו והיו להם כלובים ורשתות.
היו להם גם אקדחי הלם, אבל הם לא לקחו אותם מהטנדר.
הם תפסו את החתולים אחד אחד, והמסכנים לא הצליחו
להתנגד, כי היו להם גם סרדינים, שהם הפיתוי היחיד עלי
אדמות שחתולים לא יכולים לסרב לו. טוב, אולי לא היחיד,
כי חתולים לא יכולים לסרב גם לבהיה בסיבים הנעים באויר
ושינה עמוקה ושלווה לאחרי ה"אקט". אוקיי, אז
איפה היינו?
אה, כן. המחלקה. החתולים הוכרעו בזאת והקרב היה
אבוד.
"רונן", פנה אליו לפתע מנהיג "מועצת
הספה", חומייני.
קראו לו חומייני כי הוא היה חום לגמרי, והוא גם היה חתול
פרסי גאה. "רונן, זה הזמן המתאים, לכל הדעות, לספר
לך",
המשיך. "לספר מה?", ענה לו רונן בחוסר שקט, תוך
שהוא מנסה,
בלא הצלחה, לשחד את אנשי המחלקה. אנשי המחלקה היו
יחידת העילית הבלתי משוחדת של אגף התברואה של משרד
הבריאות. "את האמת", השיב חומייני הישיש בלחש.
"את האמת?",
חזר אחריו רונן, אלא שהפעם בתוספת סימן שאלה בסוף.
"איזו אמת?",
פיתח. "את האמת עלינו, ועליך", השיב הזקן
במסתוריות. "אוקיי,", אמר
רונן והניד בראשו לאות הסכמה. "אני מקשיב",
הוסיף.
"האמת…", התחיל הישיש, ומרוב המהומה שהתפתחה
בדירה באותם רגעים
נשכב ומת. התקף לב. "מה? מה קרה?", פרץ לפתע
איגור,
הרוסי הכחול, שהיה סגנו של חומייני, ועתה היה בפועל מנהיג
המועצה.
"הוא מת", השיב רונן בפאניקה. "הוא פשוט
נשכב ומת!".
"טוב, לא משנה", אמר איגור והתיישב לו על השטיח
שבאופן אירוני
היה חום ופרסי. "מה לא משנה??", צווח רונן
והורידים בצוארו התנפחו.
"זה לא חשוב, רונן", ענה איגור. "מה שחשוב
זה מה שהוא ניסה לומר
לך". "כן, הוא הזכיר משהו בקשר לאמת או
משהו…", המשיך רונן.
"נכון, והאמת היא – שאנחנו מדברים איתך רק כדי לנצלך
עד לבצוע מזימתנו
הזדונית להשתלט על העולם", אמר בטון דיבורו המגוחך עד
צחוק.
לחתולים יש מבטא די מצחיק כשהם מדברים עם בני אדם,
מעין שילוב של מבטא של צ'צני בעל תסמונת דאון עם ארמי-סורי,
ויש להם צ'דיק מוזרה. רונן לא יכל שלא לצחוק.
"מזימה? להשתלט על העולם?", אמר רונן. "כן
בטח, לך
ספר לוקשים למישהו אחר…", ומחה
בידו."כן", השיב איגור, "מזימה,
קונספירציה, 'תכנית'…איך שלא תקרא לזה, אנחנו מתכננים
להשתלט
על העולם!", הוסיף בהתלהבות. "קונספירציה…",
חשב לעצמו רונן
מספר שניות. "אבל למה בחרתם דוקא בי??", שאל את
עצמו/איגור
בהססנות. "אני לא מקורב לשום מוקד כוח או
משהו,", הוסיף. "אני
בזבוז מוחלט של זמן, מבחינת מזימתכם, ז"א".
"כן, שמנו לב לזה",
השיב איגור. "בחרנו אותך כשהיית צעיר ומבטיח, וכאן
באה לידי
ביטוי אותה טעות שעשינו עם אותן 'נשות החתולים', הקאט
ליידיז.", הרחיב.
"התחברותך איתנו דפקה לך את כל האמביציות. חשבנו שזה
לא יקרה
איתך מאחר ואתה גבר, וכל הנסיונות שלנו לפניך היו עם נשים
מעורערות
בנפשן".
בינתיים הספיקו אנשי המחלקה לנקות את הדירה כמעט לגמרי
מחתולים.
רונן ראה אותם מתקרבים. הוא חשב לו לרגע. "אז תגיד לי
משהו אחד
אחרון, לפני שלוקחים אותך…", הפציר בחתול הרוסי
שהבחין בלחץ
ובזיעה הניגרת על פניו של רונן. "יאללה, שאל",
השיב איגור. אנשי
המחלקה היו במרחק של כמה מטרים. רונן תפס את החתול ורץ
איתו לחדר
השינה. "תגיד לי משהו – ומה עם פחדני??", שאל
ביאוש. "מה איתו?",
החזיר איגור בשיעמום. "גם הוא חלק מהקונספירציה
המסריחה שלכם??",
תקף. "כן, אבל לא מההתחלה", ענה לו איגור.
"ניצלנו גם אותו, כי הוא היה
תמים וקל להשפעה" -פאוזה-(בשביל המתח) "גם אתה
היית", הוסיף
עם חיוך מרושע.
"חתיכת…", חשב רונן לרגע לרצוח את החתול הפטפטן
כאשר הבחין באנשי המחלקה בפתח החדר. "הנה, קחו
איתו", אמר להם.
"ותשתדלו שיסבול", הוסיף. באותו הרגע הפך רונן
מיפה-נפש ליצור אנושי
עם יצרים(אני אעשה הכל בשביל שיהיו דמויות עגולות). "אה,
רגע איגור…",
פלט לפתע בעוד שאנשי המחלקה תוהים על הסוגיה -אל מי הוא
דיבר- ,
הרי לא היה שמו של אף לא אחד מהם איגור, ואפילו אם כן,
מאיפה היה
לו את המידע? "ומה עם הקונספירציה?", חקר בעניין
רב. "הקונספירציה?",
השיב החתול. "אל תדאג לנו, יש לנו סוכנים בכל סימטה".
–
פחחחחח……נחמד מאוד.
28/5/1999 17:7
ציידת תנינים ירוקים גם מבפנים.
–
(הודעה ללא תוכן)
–
אהבתי.
28/5/1999 17:34
אני
SHOSHICH@MOFET.MACAM98.AC.IL
–
מרתק. אהבתי את הפואנטה…מזכיר קצת את הכתיבה של או
הנרי..
–
הו הנרי…
28/5/1999 17:39
schnitzel
–
מחמיאה לי מאוד (מאוד מאוד מאוד) ההשוואה הזו לאו הנרי…
נחמד להיות 🙂
תתתתתודה
–
סברינה – המכשפה הצעירה…
28/5/1999 23:11
נער
–
ראית בזמן האחרון?
לא, כי
זה אותו עיקרון!!!!
סתם, סתם
אהבתי.
גורם לך לרצות לעוד
יש המשך ?(למרות הפאנצ המוחץ) אני הייתי רוצה.
–
המשך?
28/5/1999 23:34
schnitzel
–
what exactly did you have in
mind?
🙂
המשך יהיה רק במידה ויהיה לי משעמם מספיק
כדי לשבת ולכתוב 🙂
–
ועוד משהו…
28/5/1999 23:44
schnitzel
–
הדמיון עליו דיברת בין הסיפור לבין הסדרה הנידונה
אינו כלל וכלל כפי שתארת.
בסיפורי החתולים -כגזע בע"ח- מתכננים להשתלט
על העולם, ואילו בסדרה "סברינה" היה הוא מכשף
שתכנן להשתלט על עולמנו הקט ולכן נגזר עליו לחיות
100 שנה כחתול.
תעשה קצת שיעורי בית…אני יודע שאני לא צריך 🙂
–
עצם העובדה…
29/5/1999 7:48
נער
–
שאתה לא צריך "לעשות שיעורי בית" על סדרה כמו
"סברינה", אומרת עליך דבר או שניים (לא כל-כך נעימים).
ובנוסף…
ידעתי מה שאמרת,
ולכן המשכתי, ואני מצוטט: "סתם, סתם, אני צוחק".
וכן
יש לי הצעות להמשך.
אבל זה הסיפור שלך.
מקווה שיהיה לך משעמם !!!
–
אני תפו"א ספתי גאה…
29/5/1999 16:1
schnitzel
–
ואני צופה כמעט בכל סדרות הזבל
האמריקאיות שיש לחברות הכבלים להציע.
תירוץ: 1.משעמם לי נורא בחיים(אני חי בפריפריה).
2. זה
או זה, או ללמוד ולעשות שיעורים בהסטוריה.
3. זה מנקה
את הראש.
בנוסף על כל אלה, אני מעשן כמות מכובדת של גראס
בחיי הלא חשובים, אך מסעירים, וזה נותן נופח חדש לזבלוני
הכבלים 🙂
שלכם, עד שמישהו אחר יבוא…
שניצל
–
********************************************
חיפוש…
28/5/1999 16:55
אני
SHOSHICH@MOFET.MACAM98.AC.IL
–
אתה הולך לך
אבוד בעולם
תר
אחר משמעות
קיומך.
מחפש את השלמות
את היופי
הנעלם.
וכל חייך
אתה מוסיף
לחפש.
וכבר שיער שיבה
לראשך
ויום רודף יום
כתמול שלשום
וקרב היום…
ותברך
ברוך שקיימנו והגיענו…
–
בסופו של דבר…
28/5/1999 17:25
schnitzel
–
ובתומו של החיפוש מבינים שלא מה שמוצאים
הוא מה שחשוב, אלא עצם החיפוש לבדו…
חיפוש נעים 🙂
–
***************************************************
שלבים באיבוד התום
28/5/1999 17:25
אני
SHOSHICH@MOFET.MACAM98.AC.IL
–
…ברחם
אימו,
עטוף חום ואהבה.
חיים בהתהוות
יצירה – עולם.
תינוק נולד
חיים חדשים
יציר אחד
עולם ומלואו.
הנה הוא מתחיל ללכת
וכולם מאושרים
עושה צעד – נופל
מנסה שוב – ושוב נופל
תינוק לומד ללכת.
נאחז בשולחן, בכסא
וכבר עשה מספר צעדים-
והנה הוא כבר הולך לבד.
תינוק מתחיל לדבר
מילים פשוטות, ראשוניות ויפות:
אמא, אבא,סבתא
וגם תודה כבר למד להגיד.
…העולם ורוד כל כל ויפה…
תינוק הולך לגן ילדים
מרחיב את עולמו.
ילד הולך לבית הספר
לומד א"ב
והנה הוא כבר קורא וכותב..
…והעולם עדיין ורוד ויפה…
ילד הולך לתיכון
אל עולמו נשפכים צבעים נוספים
גוונים מגוונים שונים
מכיר יותר, יודע יותר, לומד.
מבין,
כי הורוד הזך
היה אך תעתוע
ובכל זאת –
העולם עדיין יפה…
ילד מקבל
צו ראשון,
צו שני,
זימונים,
מבדקים,
תאריך גיוס.
זהו.
הגיע היום.
ילד הולך לצבא,
לובש מדים
ופתאום הוא כבר לא כל כך ילד
ילד לומד לאחוז ברובה
להשתמש בנשק
לומד חוקי מכוון
כשהמטרה היא להרוג אוייב – אדם.
…אל עולמו נשפכים עוד מיכלי צבע…
מושגים שונים
מקבלים פתאום
משמעויות שונות
כמו המושג "חבר"
ילד יוצא לקרב
הצבע הורוד מטשטש כמעט לחלוטין.
את מקומו תופסים
צבעים עזים
של אדום ושחור…
ילד רואה איך חבריו מתים
ילד מתבגר פתאום
מאבד את התום
ילד הולך לאיבוד.
ילד כבר לא ילד…!
–
מה חדש תחת השמש?
28/5/1999 17:36
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
הרי את הילד הזו כולנו מכירים, כולנו יודעים עליו הכל.
הילד הזה הוא אנחנו.
הילד הזה, כשהוא הופך לגבר, הוא כבר ידע בעצמו לצבוע את
העולם שלו בצבעים שהוא אוהב.
ואת הוורוד ישאיר בצד למיקרים מיוחדים, ואת השחור והאדום
הוא יעדיף לטשטש.
הילד הזה הוא גם ילדה, שלבשה ביומולדת 5 בגן ורדה שמלה
וורודה וחשבה שאבא שלה הוא האדם הכי חכם בעולם, ושצבעים אדום אומר גג בציורים שלה
על הבית,
ושחור זה כשיש לילה, או כשהיא ממש יצירתית ומציירת עורבים.
והילדים שלנו גדלים ולומדים ומתחילים להבין שהעולם לא
מתחלק רק לשחור ולבן, שיש גם מלא שטחים אפורים שלפעמים אנחנו בתור אנשים נבלעים
בתוכם.
אז אפשר לקחת את כל הצבעים האלה יחד ולקשקש המון, ולהחליט
איך החיים שלנו יצבעו. לפעמים אדום של הרג, ושחור של רע, ולפעמים ירוק של הגליל,
וחום של המדבר.
אדום יכול להיות גם פרח כלנית, או כרטיס ברכה של אהבה,
והשחור יכול להיות גם שמיים של לילה טוב ארוך ומתוק.
את החיים שלנו אנחנו צובעים בעצמינו. הילדים שבתוכנו לעולם
יעדיפו פסטלים רכים על צבעים עזים, והחיבור הזה שלנו, בני עשרים ומשהו עם הילד בן
החמש שיושב לנו בראש ומזכיר לנו איך פעם הסתכלנו על צבעים אחרת, החיבור הזה זה מה
שהופך כל אחד ואחת מאיתנו לכל כך מיוחד.
–
למטורפת,תודה
28/5/1999 17:52
אני
SHOSHICH@MOFET.MACAM98.AC.IL
–
כן, ההתבגרות , למרות חופש הבחירה מלווה בלא מעט כאב
רפרטואר החוויות מתרחב לטוב ולרע….
–
כבר אמרו את זה קודם
28/5/1999 17:55
schnitzel
–
ואף על פי כן, יפה ונוגע 🙂
–
********************************************
שיר סמלי
28/5/1999 17:47
אני
SHOSHICH@MOFET.MACAM98.AC.IL
–
רסיסים נשארו פזורים
על אם הדרך
בין חלון גבוה אחד
למשנהו.
דרך שלכאורה נראתה
ארוכה
מתמשכת מתמשכת ויפה
כמעט כמו החלונות ההם..
ואח"כ מן הצד,
רחוק במקצת מן הדרך
המתשכת
חלום מהול בהזיה ומציאות
נשקף מבעד לחלונו של דאלי.
דבר לא היה ברור
ערפילי כל כך
ושוב נוטע אשליית השביל האחד…
אך כשהשמש שקעה
הסתיים החלום
החלונות הגבוהים
נותרו מאחור…
כאילו קרה זה
רק בעולמות רחוקים..
–
**************************************************
בבת עיני
28/5/1999 17:52
אודי
–
" …ועיניה קצרות ראיה,
העיניים היחידות הטובות לזמן הזה,
שאני חושב שהוא נורא
והיא חושבת שהוא נפלא…"
יהודה עמיחי מתוך "נערה מודרנית"
כשהייתי קטן נהגתי לשבת קרוב למכשיר הטלוויזיה ולהתקרב כל
יום קצת, עד שבסוף נגמרו הספות ומצאתי עצמי כמעט בתוכה. אימי ,שתזכה לחיים ארוכים,
שמה ליבה לתופעה המוזרה , נבהלה ולקחה אותי באופן בהול לבדיקת שמיעה. ( סיפור
אמיתי "עצוב" אך נכון)
ילד בכיתה א' לא
יודע אם הוא שומע טוב או לא ביחס לאחרים , אוזניות שגדולות פי כמה מראשו וצפצופים
רחוקים מושמעים לאוזנו הוא מרים ידיים באופן שרירותי ומחכה למוצא פיו של רופא
ידידותי . ד"ר קלוד כהן החליט שהילד שומע " שש שש" קיבלתי סוכרייה
שהייתה שווה את הבדיקה וחזרתי לשבת "על הטלוויזיה" לשם צפייה.
לבסוף אימי הבינה
שאולי מדובר בעסקי ראייה אך להוותי הבינה זאת מידי מאוחר. המשקפיים שנקנו על פי
בחירתי האישית הצליחו לתקן את בעיית הראייה הפשוטה אך לא את הנזק לטווח הארוך .
היום אני מסוגל לטשטש אנשים באופן שרירותי עד שהם הופכים
לבליל צבעים מגוון ומוזר. זהו סוג של ליקוי ראייתי ורצוני מ "זן מוזר
מזר".
אני יכול להוריד משקפיים אופטיים או ללכת כשהשמש מסנוורת
את עיני, אני יכול למשל לעצום עיניים ולקלוט תמונות דרך עפעפיים רגישות. יש
טקטיקות מגוונות להסתרת המציאות הסביבתית מעיניך והעלמתה הזמנית מחייך. השאלה היא
למה אני עושה זאת? למה אני צריך טקטיקות להסוואה או להסתרה, למה אני לא יכול פשוט
במקום להעלים להעלם ולחזור כשתמונה מוצאת חן בעיני יותר?
יש לי דרך מצוינת לראיה סלקטיבית. האופטומטריסט שלי טוען
שזה סוג חדש של ליקוי ראיה משהו בין אסטיגמאטיות לפרזביופיה או אחת מהמילים
המסובכות שרק מלשמוע אותן נעשה לי רע. הליקוי הזה גורם לי להעלים מטווח ראיה אנשים
שהנוכחות שלהם שלילית מפחידה מרתיעה או
סתם לא רצויה.
כששאלתי אותו אם יש סיכוי לעיוורון עתידי ומלא ,הוא טען
שברוב המקרים אנשים עוברים את ליקוי ההומניזציה ומתגברים. הם מתחילים להשלים עם
חלקיקים קטנים ורשתית העין קולטת הכל , הלב מסכים להפנים ולהתמודד. אבל יש גם מקרים מיוחדים שהליקוי מחמיר וגובר
ואתה לאט לאט מעלים את כולם ובסוף נעלם.
התחלתי מוצא עצמי מתרגל ראייה מלאה. מכסה עין אחת ומתחיל
לקלוט הכל בשניה. במקום לשבת קרוב למכשירים אני יושב כעת קרוב לאנשים , הם חושבים
שאני לא שומע אותם אז הם צועקים.
הם רק לא יודעים
שאני בסה"כ מנסה לקלוט אותם בדרכים מוזרות , מנסה לראות אותם מזוויות שונות.
אם הניסוי הזה יימשך זמן רב אני בטוח שאצליח לגבור על הליקוי ולהירפא באופן מלא,
אני גם לבטח אהפוך חרש. מי אמר שהכל מושלם?
–
יש לי…
28/5/1999 18:9
schnitzel
–
…מילה
אחת עבורך:
תודה
–
מהמגירה לדיסק 