8-5-99 עד 9-5-99

 

8/5/1999 12:50

אבודה

 –

פותחת חלון,

יום חדש,

תקווה חדשה

 

השמש זרחה

מאירה את כולם

אוהבת את כולם

רוצה את כולם

 

ואני מקווה להאיר כך,

לפחות אדם אחד

שיאהב, שירצה אותי

 

ואני מקווה שמישהו יאיר אותי כך

לפחות אדם אחד,

שאוהב, שארצה אותו

 

אולי מחר, יום חדש

ייפתח אליי השער,

שער האהבה

–

 

Arn't we all ?

8/5/1999 18:3

 

–

אבל יפה, כתבת יפה. ותמצאי, אולי בעצמך ובתוכך והאובדן
ישכח, או ידעך

 

או ימשיך.

–

 

****************************************************

 

כמו שני אנשים שטרם נגמלו ממשחקי ילדות

8/5/1999 18:51

נתנאלה

 –

כמו שני אנשים שטרם נגמלו ממשחקי ילדות .

אני ואתה.

אך כעת אנו יודעים כבר איך להפסיד.

 

משחקים במחבואים

אני עוצמת עיניים סופרת עד חמישים

 ואתה נעלם.

 

לעיתים אתה שוכח לחפש

לפעמים אני מתקשה למצוא.

 

סופרים  ועוצרים
,כדור הארץ

נגעת באדום

שפתיי.

אחרי הספירה

 

משחק יחיד של תעייה.

חושבת ששמעתי אותך ממקום מחבואי

מגשש דרכך לחפשני

 

כדור הארץ שעוצר

כמעט ונגעתי בך.

אך אלו לא היו צעדיך

…לא הייתי אני.

 –

 

*************************************************

 

שבוע, קרוב לשבועיים

8/5/1999 18:52

ROSE

 –

וכניראה שלא הרבה השתנה, כמה שמות חדשים, בודדים, בולטים
נגד עיני אבל יותר מכל קוראים לי השמות הישנים שנראית מוכרים כל כך ועם זאת
מרוחקים ולא אמיתיים, כי כך אני מניחה שזה צריך להיות.

אתם תוהים לאן נעלמתי? שאלה מצוינת, כל תשובה אפשרית תתקבל
בברכה מכיוון שאני נישארת בערפך גמור, הסרת ידי מהמקלדת יום אחד והבטה מחש על חיי
גרמה לי לרצות לקחת פסק זמן חסר גבולות ולצאת למסע אחר בתוכי ובוך הדימיון שלי,
החלומות שלי, אולי למצוא פינה חדשה לכתוב עליה, אולי למצוא מקום חדש לכתוב בו,
ואולי לא לעשות דבר ולראו את חושי מעלים אבק וקורים המסמלים התישנות מזויפת, שגם
עם כך מעולם לא היתה קיימת.

על מה היא מדברת,,,תחפשו קשה וחזק בשביל למצוא הקשר בין
משפט אחד למישנהו וגם אז הבטחתי לכם שהתשובה לא תבוא אליכם, רואי נסתרות.

אז חזרתי מפעם לפעם, בשביל לבדוק, לראות,,בשביל לכתוב את
הכל ואז להעלם בשנית ושוב לחזור ולהרכיב את התמונה שלי.

איבדתי את עצמי לכמה רגעים , כמה רגעים של שלווה נוראית,
תקופות היובש האלו שבד"כ מלוות בטראומה מסוימת הופיעו עכשיו מעצמן ללא הסבר
על פני השטח ונעלמו באותו מהירות וקסם…אז מה חדש פה?כניראה שכלום…

כניראה שהכל

–

 

היידיהו…

8/5/1999 19:48

ROSE

 –

אל תצחק, או לא אתה לא צוחק, לא עליי, בוודאי שלא על
חשבוני, ובוודאי מכופל שלא על חשבון הכאב האישי שלי..נכון? או לא,, אתה לא תצחק,
תראה אותי מוחקת את החיוך החמוד הזה מפני הליצן שלך

והוא צחק, משיב לי בחיוך מזויף ומשיט את ידו עליי מכווץ
אצבעותיו ומכוון אגרוף קפוץ לעבר פני

פי יבש ושפתי נסדקו

והוא מחייך

או לא, אדוני, לא על חשבוני!

אחזתי בו אחיזה של מוות מעורער, צורם, בוגדני, העברתי את
ציפורני דרך עורו מביטה בזירמי הדם יורדים על פרקיו מתאחדים עם אצבעותי יוצרים
כתמים, כתמים על בגדיו, ואיך שהחיוך הזה נמחק יפה מאוד עכשיו ובמקומו צצה ועלתה
בעיניו הבעה של אימה וכעס ועם זאת יכלתי לראות את הפחד וההפתעה שנבעו מעיניו

נתתי לו להתענג על החופש המתוק, הקצר, הריגעי ההוא כאשר
אני משחררת את אחיזתי

או או.אדון..אתה לא תפגע בי…

אתה

לא

תחייך

אליי

לא על חשבוני..!

מרשה לו לסטור לי, להשאיר חוטמו על לחיי, מרגישה איך
אצבעותיו משאירות סימנים אדומים,,לבסוף יכחילו על עורי

בימינו עושים פלאים על קצת איפור ומישקפי שמש, ושלום  הכל בסדר, ואתה אדוני? אני יודעת שאתה מבחין
בסימני המאבק, אבל אל תדאג לא נתתי לו לצאת מזה בשלום..אתה צוחק?…על חשבון

מי?

מושיטה ידיים נחושות אל צווארו , לופטת את נשימתו

והוא מתפתל בין ידי , צווחות קצרות נאתקות מפיו, ניסיונות
נואשים להשיב לראותיו משב של אויר, ואילו הקל שבקלים

ואיך אפשר לחייך,,,כשאין אויר?

מביטה בפיו מתעווט ניכמרת רחמים ואז מתערפים עליי

כל אותם לילות

כשאני דיממתי

ואתה צחקת…

על חשבוני

ומהדקת את אחיזתי…

לקח רק מספר דקות והוא היה מעולף על ריצפת החדר שלי

תראו את המנייאק,,אפילו כשהוא חסר הכרה החיוך נישאר אותו
חיוך רצחני…ואנחנו נטפל בזה, עכשיו,,נתפל בזה , כולנו..אני

כמה קשה כבר יכול להיות לקשור בחור  מעולף, שלא מביע התנגדות,,מה שגרם לי לחרטה
מסוימת, אהבתי להיות בשליטה ,,אבל כשהוא לא פה זה חסר על מטרה,,נו טוב אתה מתעורר
עכשיו, נכון? או או לטובתך האישית אתה מתעורר לא היינו רוצים לעצבן אותה, נכון?

אותי

אני.

כלבה מטורפת, תשחררי אותי

ואיך שהוא מתפתל בין החבלים, והבידור רק עכשיו התחיל  קהל נכבד, קחו את מקומותיכם והמסך…עולה

ובהצגה הזאת אין ליצנים..

מי פה יעז לצחוק,,חוץ ממני..?

חגורה, אתה זוכר את החגורה" נכון, אדוני? כמה רבים
היו הלילות בהם אני נידחקתי לפינה מכוצת, מפוחדת כשאתה מאיים מעליי,,,עם החגורה,
שלי

החגורה הזאת תתאים לכמעט כל דבר,,אויש והיא כל כך מושלמת
עלייך, אני זוכרת שהמוכרת לחשה לי בחיוך מזויף של שכר מינימלי,,

הצליל שהשמיע החגורה כאשר היא מצליפה על עורו גרם לי
להבין, למה הוא צחק אז,,ולמה החיוך על שפתי לא הפריע לי…הכוח,,והשליטה
היו,,מדהימים, בשבילי

הרגשתי כמו ילדה שמנסה הכל מחדש, ואהבתי את זה

ואהבתי לשמוע איך הצחוק שלו מתחלף בצרחה אימתנית..

יופי..לי

והחיוך הפך לצחוק פסיכופטי כשאני מצליפה בעורו שוב ושוב
מביטה בחתכים האדמדמים זורמים על חזו, גבו, ידיו,,,פניו…ועל הטיפות הקטנטנות
בצבע רוז מאדר שהכתימו את שימלתי.

הכל ניגמר דיי מהר, כך זה ניראה, אך כשהסבתי מבטי לעבר
שעון המיטבח שלי

ישן כל כך עד כי הייתם מצפים כי הזמן שם יעמוד מלכת

שעתיים

שעתיים עברו כלא כלום, נישאו ברוח, והשתיקה שאפפה את החדר
הפריע לי

איפה אותן צרחות של כאב

עזבו אותי

אפילו את זה אתה לא יכול לעשות , אה חתיכת אידיוט, סטרתי
לו, אפילו שמודעת לכך שכבר מזמן, כניראה שעה לפחות, שגופתו המתה מונחת לפני
והצרחות ניפסקו כבר אז

ומה שהכי שבהכי חשוב,,הוא לא יחייך יותר,,לעולם

או או אדוני, אתה מחייך? מי יצחק עכשיו על מי..מי צוחק
עכשיו, על חשבון מי, ומי יעז לצחוק עליי

בעתיד

?

–

 

צוחקים,,איתך, לא כך?

9/5/1999 1:17

 

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

בהחלט לא היתי מגדירה את זה כך….

9/5/1999 22:33

ROSE

 –

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

היי, רוזי, התגעגעתי (:

8/5/1999 20:24

המטורפת

revital_z@hotmail.com

–

טוב שבאת, באמת.

–

 

מטורפת, גם אני חושבת

9/5/1999 1:26

ROSE

 –

שטוב שבאתי,,באמת

טוב שבאתי

מצוידת בהמון חוויות וזיוני שכל חדשים שפשוט מחכים בציפייה
בראשי ובזיכרוני לפרוץ אל הכתוב,,ואל התגובות שלכם…יופי לכם?  🙂

–

 

מצויין לי, לפחות (-;

9/5/1999 2:3

המטורפת

revital_z@hotmail.com

–

אני אוהבת את הדברים שאת כותבת כאן,

גם את זיוני השכל.

חופשי, אחותי,

תמיד שמחה לקרוא הכל.

–

 

***********************************************

 

אישה ושמה שושנה.

8/5/1999 21:25

 

–

קטע זה נכתב על  שושנה,
נכתב לשושנה . אישה יקרה לליבי אותה פגשתי בדוכן ספרים ישן כמעט כמוה ומאז הפכה
לחברתי ולאשת סודי. הייתי מבקרת את שושנה תכופות בדוכן הישן, תמיד מוצאת בה את
עצמי מחדש, והיא הייתה מוצאת בי את עצמה. היום הלכה לעולמה ואני כבר מתחילה
להתגעגע לרעיון שלה . יהיי זכרה ברוך.

 

זה בשבילה:

 

 

בפינת רחוב ישן בדרום ת"א,

מוכרת זקנה שספר חייה פרוש על פניה, בצורת קמטים עם אלף
בית לא מוכר,

מוכרת לי את סיפור חייה .שושנה שמה.

למרות שאני לקוח קבוע אם לא היחיד , אני צריך להזכיר

כי שושנה תמיד שוכחת.

מופתע כל פעם מחדש 
ממה שיש בי לזכור וממגוון הדרכים להזכיר,

אני משתעשע ברעיון שהפך אצלי לתחביב עיקש.

 

שושנה מוכרת ספרים משומשים לאנשים חדשים, שרובם כבר הפסיקו
לקרוא.

ספרים  עם ריחות של
אנשים מפעם ועם סיפור אישי.

 

"לגיורא באהבה שולי" אני קורא ורוצה לדעת מי זה
גיורא ואם שולי עדיין אוהבת, רוצה לדעת למה הספר עכשיו בידי ולא בלב של גיורא.

כתם קפה שדהה נשפך על יצירה , שתי יצירות גם יחד, מי היד
ששפכה והעין שראתה וניקתה ?

 בדוכן  של ספרים ישנים היא יושבת לבד כמו בובה ממוכנת.
מחכה לאנשים, לקץ הבדידות. בשבילה אני היד שמותחת את הקפיץ.

 בשבילי היא ההפוגה
ממחול השדים המטורף של המציאות.

אני שמח בה והיא שמחה בי.

 

אני קונה ספרים עם הקדשות , קונה ספרים עם קיפולים וכתמים
, שושנה מגישה לי עולמות נשכחים בשקית ניילון לבנה , עם חיוך עצוב וזקן שכבר מוכן
לשכוח הכל .

 

יום אחד 
אכתוב  את שושנה מכל קמטיה הסדוקים
אהפכה לספר ישן עם דפים צהובים.

 "לשושנה
שאצלה התחלתי עצמי כל פעם מהתחלה "

 

 ואני כבר אדע מיהי
שושנה היכן הוא יאיר , ולמה הספר נמצא בדוכן שבעיר.

 

בדרום ת"א ,פינת רחוב נשכח ,יש דוכן עם מגע של אנשים
מהעבר, אני עוצר בו מריח ונזכר מזכיר לי את עצמי דרך מוכרת ושמה שושנה ,שהיא הספר
המשומש הטוב ביותר שקראתי מעודי שאצלה כל מבט הוא סיפור וכל חיוך מחשבה. אני יושב
וכותב אותה.

 

לשושנה   באהבה א.

–

 

"מוכרת
ספרים ישנים לאנשים חדשים שרובם …

9/5/1999 1:10

 

–

הפסיקו לקרוא" 
 אהבתי עד מאוד.

–

 

נהדר, התרגשתי.

9/5/1999 2:11

המטורפת

revital_z@hotmail.com

–

גם אני אוהבת להגיע למקומות כאלה של ספרים משומשים,

זה תמיד גורם לי להנות מהספר עוד יותר,

בגלל שחוצמזה שזה ספר, הוא גם סיפור בפני עצמו, כמו

שולי וגיורא, שאי אפשר לדעת אם הם עדיין אוהבים.

ספרים משומשים תמיד הביאו איתם ערך מוסף שכזה,

ערך מוסף של התרגשות, אני חושבת.

–

 

כ"כ טהור

9/5/1999 11:11

בושם אדום

 –

בחזרה לתמימות.

ולמות.

–

 

על ריחות ואנשים אחרים…

9/5/1999 14:34

הכבש השישה עשר

 –

"בסוף רמת גן יש מקום מיוחד שם אפשר לעמוד ולהריח
שוקולד……."

 

הזכיר לי, ושמחתי על הזיכרון…..

 

הריחות הללו מה שהם יכולים לעשות לאנשים, לזיכרון
ולרגש….

 

" וכשמשעמם לי נורא ואין לי מה לשחק אני יוצא לי
החוצה לריב עם גיורא הילד של השכן"

 

אבל מי זאת שולי??.   (:

–

 

אתמול רבתי איתו אתה יודע….

9/5/1999 15:41

שולי

 –

הוא אמר שיש אנשים על הירח ואני אמרתי שאין….

 

ממני, שולי.

–

 

****************************************************

 

הבריחה הגדולה

8/5/1999 22:32

אישה+

tal_a@clalit.org.il

–

מוצ"ש..ערב….התוכניות בטלוויזיה כרגיל מתחת לכל
ביקורת

ואת יושבת לבד..מתבעסת שהשבת כה קצרה ומחר צריך לחזור
לעבודה וללימודים

נכנסת לאינטרנט..מחפשת מישהו לדבר איתו..אבל בזמן האחרון
יבש…ואת תוהה האם זה נורמלי להתמכר לעולם וירטואלי..האם זאת בעצם סוג של בריחה
מהעולם המציאותי,  רק השבוע היה לך ויכוח
על כך עם הבוסית שלך, שטענה שזה לא בריא וזה לא דרך ליצור קשרים עם אנשים..אז איך
לעזאזל הגעת למצב שרוב חבריך הם מהאינטרנט…

ואת ישבת והגנת על כבודו של המקום..טענת שזה אחלה של מקום
להכיר אנשים שלעולם לא היית פוגשת במקום אחר אומרת שזה דבר נהדר לבחורות כמוך
שהרבה זמן לחיי חברה אין להם

אבל בתוך תוכך את תוהה האם זה נורמלי..ואולי אם היית
מקדישה את הזמן שאת מקדישה לאינטרנט בחיים המציאותיים , אולי היו לך חיי חברה  קצת שונים, הרי אין בך שום פגם, את לא מכוערת
ואת לא טיפשה ויש לך המון להציע..אז למה את כל כך לבד..אפילו החברות המעטות שהיו
לך עסוקות ברומנים חדשים ומתקשרים רק כדי לזרות לך מלח על הפצעים ולספר לך על איך
היה הזיון הנהדר אתמול בלילה.

וכמה שהן מדברות יותר ככה את שוקעת יותר בעולם הוירטואלי
שלך, כמו רוצה לשכוח עד כמה את לבד.

האם זה בריא..אפילו לך זה נשמע לעיתים חולני…אבל זה מה
שיש לך כרגע  החברים הוירטואלים הנפלאים
שלך, שכל כך מבינים אותך ומפרגנים לך..מה לעשות שבמציאות יש לך אמא קוטרית, שתי
ילדות שקטנות מידי בכדי להבין וחברות שעסוקות מידי בחיים שלהן.

 

ואת דוחקת את המחשבות הרעות לצד..ובורחת מנקיפות
המצפון..וחוזרת לעולם הנפלא שלך, לעולם שבשבילך הוא הרבה יותר מסתם מחשב ומקלדת..לא
בגלל זאת רוצה…אלא בגלל שאין לך משהו אחר.

–

 

לא ברור למה זה נשאר וירטואלי ואני לא מתכוון לעצמי

10/5/1999 18:36

עולש מתל עזקה

 –

כי לי יש את פחות או יותר מה שבקשתי. ואם זה הרהורים  לדבר עברה אז זה לא המקום אלא פורום הכרויות.
ועכשיו לענין תחליטי איפה את רוצה לחיות נגיד מול הר הקנאים שם יש לי. כפר נוקדים.
אבל זה מהחיים. אני חלמתי על מלון מול הר הקנאים.

וכתבתי סיפור קצר על חומות בהר הקנאים.

אבל נתקעתי עם הסיפור כי קראתי בגליון 'מסע אחר' על קברים
במפרץ ליקיה ליד אנטליה בתורכיה שם צללו אבנר רבן והצלם שלו וחשפו עם שגר שם לפני
שלשת אלפים שנה.

אז אנה קראו במסע אחר ויש גם אתר ברשת של מסע אחר.

ותוכלו לראות את התמונות.

בכלל מה זה את לבד – ומי לא לבד עם עצמו ומאיפה את.

כח אם גיליתי שאני רואה את הר הקנאים אז ברורו מאיפה אני
כותב אבל עוד שנתיים אני אכתוב ממקום אחר.

אש מה זה משנה מאיפה כותבים.

–

 

*****************************************************

 

על הגב

9/5/1999 0:37

אינדיגו

indi_go_blue@hotmail.com

–

כשגופי על הגב

והתקרה קרובה

אני יכולה לחשב ולומר לך:

מה שיש לך בתוכי

ימשיך לנוע בשדה מגנטי אינסופי.

–

 

***************************************************

 

 

כמובטח, כמובטח 
(-:

9/5/1999 10:16

@מיקי

miani10@hotmail.com

–

Ok, so here it is:

 

 

                                         Full of Grace(From Moll Flanders)  – Sarah McLachlan

 

                                  " The winter here's cold, and bitter

                                      it's chilled us to the bone

                                  we haven't seen the sun for weeks

                                      to long too far from home

                                      I feel just like I'm sinking

                                     and I claw for solid ground

                                   I'm pulled down by the undertow

                                  I never thought I could feel so low

                                   oh darkness I feel like letting go

 

                              If all of the strength and all of the courage

                                   come and lift me from this place

                             I know I could love you much better than this

                                            full of grace

                                            full of
grace

                                              my love

 

                                     So it's better this way, I said

                                     having seen this place before

                                  where everything we said and did

                                        hurts us all the more

                                   its just that we stayed, too long

                                     in the same old sickly skin

                                   I'm pulled down by the undertow

                                  I never thought I could feel so low

                                   oh darkness I feel like letting go

 

                                        If all of the strength

                                        and all of the courage

                                   come and lift me from this place

                             I know I could love you much better than this

                                            full of grace

                                            full of grace

                                             my love."

 

 

Isn't she wonderful?

 

 

–

 

Thank you

10/5/1999 9:49

Shunamit

shunamit@hotmail.com

–

I would have preferred
listening to it, rather than reading it, but I guess it's better than nothing..

 

(see? i'm looking on the bright side..)

 

  B-)

 

And how are you?

 

 

–