למרות החרם על הפורום,
2/6/1999 1:8
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
ברצוני לומר כמה דברים:
1) מטורפת: את יודעת שאני אוהב אותך, ואפילו שעשית את עצמך
איוויזיבל באיי סי קיו, אני עדיין אוהב אותך, אבל עם כל הכבוד, "תיאור
העבודה" אינו כולל סינון סאבמיטים. אני אומר מה שאני רוצה, כשאני רוצה.
7) מיכל אור: אני מצטער שגרמתי להצפות בפורום. אני גם
מצטער על כך שבגללי נאלצת לקרוא כמה הודעות עם שפה נמוכה מאוד.
2) לכותב סיפורי הסקס: אני מצטער על כך שאני קורא לז'אנר
שאתה כותב "סיפורי סקס", אבל בכל מקרה, עיצה לי אליך- תקרא סיפורי סקס
אמיתיים, לא באתרי פורנו, אני מוכן לשלוח לך כמה, הם באנגלית אבל לא משנה, ואז
אולי תבין איך כותבים סיפור סקס אמיתי. כלומר, אתה ברוטאלי מדי…
4) רוז: אני אוהב אותך ואם לא הייתה לי חברה, הייתי רודף
אותך כמו מטורף.
–
אז תשגע את החברה שלך ולא אותנו
2/6/1999 1:31
–
(הודעה ללא תוכן)
–
התחלנו…
2/6/1999 1:37
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
סיימנו
2/6/1999 1:47
אודין
guytag@isdn.net.il
–
הפיטריות מבסוטות מהאXטZ?
"דודי
מילא כיסיי אגוZים"
–
**********************************************
😦 😦
2/6/1999 2:11
ציידת תנינים(עצובה גם מבפנים)
arielne@inter.net.il
–
אתם ממש מבינים גדולים בהכל.
–
another one bites the dust
2/6/1999 2:25
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
כשאת בוכה (או עצובה) את לא יפה (את כן, אבל ככה הולך
השיר) את לא יפה…
שיר אהבה לציידת התנינים
my dark star –
anderson/buttler
In a hired car she will come
to England
from the sea,
and as the tide flows the London snows will come.
and from the skyline shines
ther lies of the government's
singular history
so in a hired world she will
buy a gun
and she will come from India with a
love in her eyes
that say, oh how my dark
star will rise
in rented gear 2000 years we
waited for a man
but with a tattooed tear
she'd die for us all tonight
and she will come from India with a
gun at her side
she will come from Argentina
with her cemetry eyes that
say
oh how my dark star will
rise
…and she will rise.
כבר התאוננתי על כשרון הכתיבה שלי, לכן הבאתי משהו של
סוויד
–
2/6/1999 2:28
clayman
clayman@walla.co.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
להודעה זו מצורף הקובץ littleroze.gif
–
******************************************************
כמה שזה אקטואלי
2/6/1999 2:52
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
או לפחות חלק מזה
תקראו ותחכימו
–
נמרוד ידידי ההזוי (משכבר)
2/6/1999 3:24
LoneStar
–
ימים יפים ראית פה.
ימים נוראים ראית פה.
לילות בהית כלא מאמין – חלקן מצחוק, חלקן מדמע.
הפורום חי לך בראש גם כשאתה לא פה.
זה ממכר.
עדיפה ההתמכרות הזאת על אחרות, יגידו רבים, שכן אינה פוגעת
בכלום חוץ ממעט זמן אבוד.
פוגעת בך? אתה מזוכיסט בדיוק כמו כולנו. נחשף ונפגע, נפגע
ומתחשל, מתחשל וממשיך, ממשיך וכותב שוב, כותב שוב וקורא את מה שכתבת, קורא ומתקן,
מתקן ומשלח, משלח וממתין.
תמתח את ההמתנה יותר מהיתר וגילית את סוד העדר.
זהו. לילה טוב גם לך.
–
****************************************************
2/6/1999 9:47
דינורה
איזה מזל
–
איזה מזל שהפורום הזה דומם
תארו לכם שהיינו גם צריכים לשמוע אחד את השני עם כל
הביכיונים האלו
אני אישית הייתי משתגעת
–
גם זה יגיע
2/6/1999 9:56
נירו
nyrosta_kaf@newmail.net
–
וחבר שלי ניטשה אומר:
"מה שלא הורג,
מצטבר בדם
ומרעיל אותנו לאט. מבפנים."
–
את גם ככה משוגעת 🙂
2/6/1999 12:51
–
(הודעה ללא תוכן)
–
זה גם נכון למדי
2/6/1999 13:50
דינורה
dinura@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
****************************************************
איךשקווימתאר
2/6/1999 9:57
(ללא נושא)
–
איש אחד חובק תמונה. תמונה של אישה שאהב, כל כך אהב שהיה
חייב ללכוד אותה על סרט צילום. התמונה מטושטשת, חשוכה, מהעיניים נזרק הבזק אדום –
כבר מזמן היה צריך להחליף את המצלמה הזאת. ובכל זאת – היה חייב ללכוד קווי מתאר של
ימים טובים. כמו סבא שלו, בתמונה ההיא מהשנים הראשונות שעלה לארץ, איש רחב בגופיה
עם חיוך צרוב משמש חדשה וטוריה נעוצה באדמה של המושב. מי זוכר את הימים האחרונים
שלו, כששכב מכווץ במיטה, אחות אוספת לו את הצרכים פעמיים ביום, מושיבה אותו רועד
ומבולבל ומאכילה אותו מרק עוף בכף. מי זוכר שלא זיהה אף אחד מבני המשפחה ודיבר
שעות לאשתו שמתה כבר לפני עשר שנים.
איש אחד מחזיק תמונה של סבא שלו, ואישה אחת, ועוד אישה,
ועוד אחת, וחושב איך שתמיד האהבה נוזלת בסוף לקווי-המתאר.
–
2/6/1999 12:25
צ"ת
arielne@inter.net.il
–
חזק.
–
**************************************************
קחו אולי תלמדו משהו.
2/6/1999 12:35
צ"ת
arielne@inter.net.il
–
משמעות.
המשמעות של יצירה הגורמת לתחושה מסוימת אצל מישהו קיימת
בכל דבר.
לפעמים אפשר לקרא שיר ולומר "זה זה" ולשמוח, או
להיעצב, או לכעוס אבל – להרגיש.
אפילו אם רק חושבים שמבינים – ההבנה היא מלאה , שלמה,
אפילו אם היא רק חלק ממה שה"יוצר" התכוון או אפילו לא נוגעת כלל למה
שהוא רצה לומר. ה"יוצר" יכל לא להגיע מימיו למקום אליו אדם אחר מובל
בעקבות ה"יצירה" שנבעה ממנו.
הבנה היא דבר אישי, מבט פרטי , מבט אחד קטן של מישהו היוצר
מכלול שלם, עולם ומלואו בלבו שלו. ו"ליבו שלו" זה הוא עצמו. כי לא משנה
מה יאמר שכנו שהיה בדיוק באותה סיטואציה – הוא לא חווה את אותה החוויה, וגם אם
מאוד ירצה לחוות אותה , לעולם לא יעלה בידו.
ה"יצירה" אליה אני מתכוונת היא גם הכוונה הרגילה
של יצירה, הכוונה ה"בית ספרית" – שיר, סיפור, ציור. אך היא עלולה להיות
כל דבר אחר הקיים בעולם, בכי תינוק, פליטת פה של מישהו, אישה עולה לאוטובוס, נוף
מדהים בגולן או בחירייה.
ההבנה עליה אני מדברת אינה ההבנה הרגילה, השכלית, ההגיונית
אלא משהו שהוא מעל זה.
אני אנסה להגדיר את ההנבה עליה אני מדברת –
היא אולי ערבוב של רגשות, תחושות (אומנם אין רגש שהוא לא
תחושה אך יש תחושות שאין מקובעות בשמו של רגש מסוים), רצונות, גירויים..
(מתקרב אך – לא. ההגדרה רחוקה מלהיות מושלמת).
הבנה היא משהו שמעל כל אלו , וכמה שלא אנסה להשתמש באוצר
מלותיי (הסביר בדרך כלל), לעולם לא אגרום לך להבין מה רצוני, אלא שברצונך להבין.
לעיתים הפרוק לגורמים של שיר, סיפור, יצירה. עלול להיות
בלתי ניתן לתיקון.
עצם "חתיכת" היצירה להמון חלקים עלולה לפגוע ברושם
הראשוני שלה.
רושם זה, למרות שלרוב לא ניתן להסבירו, להעבירו לאדם אחר,
הוא החשוב מכל לדעתי.
הרושם יכול להתקבל גם אם לא הובנו כל מילות היצירה (ביצירה
כתובה), ולא הוגדרו כל האמצעים שבה (דימוי, סנוקדיכה, מטונימיה, אוקסימרון ועוד
אמצעים שוברי שיניים וזיכרון.)
ניתן , רצוי, מעניין ומוסיף לבחון יצירה על חלקיה. אך צריך
לעשות זאת רק לאחר שהרושם הראשוני הובן היטב אצל רוכש היצירה.
אחרת במקום להוסיף ליצירה עלול הדבר למחוק את המשמעות
הטבעית למתרשם. (ואז מה הטעם ביצירה בכלל.)
כמובן שמעבר לרושם הראשוני , יש הבנה שמגיעה מאוחר יותר
ברמות שונות התלויות ברצון האדם להבין, ביכולתו, בצורכו האישי ביצירה והתחברותו
אליה.
אך הבנה זאת היא המשך ישיר להתרשמות הראשונית, במידה
כמובן, שלא קטעו אותה ע"י פרוק היצירה לגורמים קטנים מידי, בשלב מוקדם מידי.
(כמו שנוהגים לעשות בבתי הספר…)
–
כל זה, בשביל התנגדות לצורת הלימוד של ספרות בביה"ס?
2/6/1999 13:35
נער
doronb@barak-online.net
–
– אני
מסכים 😉
–
*************************************************************
2/6/1999 13:35
נירו
nyrosta_kaf@newmail.net
–
בכל פעם שאחרים עוברים מסביב
את דופקת את הראש בקיר
עד שהוא נשבר ואז עוברת דרכו.
גם את מגיעה לאותו מקום באותו הזמן,
ועוד יש לך כאב ראש.
לא חבל?…
–
2/6/1999 13:49
דינורה
dinura@hotmail.com
–
ואני למשל תמיד דופקת את הראש בקיר עד שהוא לא נשבר
ואז אני גם מאחרת וגם כואב לי הראש
נירו…כבר אמרתי
אני אוהבת את הכתיבה שלך
–
מצויין
2/6/1999 21:14
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
פעם מישהו אמר לי משהו דומה להפליא,
כמעט באותן מילים.
נחנקתי עכשיו לרגע…
–
***********************************************************
על דובים ורובוטריקים
2/6/1999 13:48
דינורה
dinura@hotmail.com
–
אתה, כשהיית קטן. אז פעם אמא שלך הורידה אותך מהאוטו באמצע
הכביש הראשי ודהרה משם. שיגעת אותה עם כל המריבות האלו עם אחיך. די אי אפשר לנהוג
ככה. בסוף כולנו נמות בתאונת דרכים בגללך. פרא אדם, ילד רע. והוא מה? ישב וחייך אליך מנפנף דרך חלון המכונית המתרחקת.
העיניים שלך מייד התמלאו דמעות שאח"כ גלשו על הלחיים ועל הצוואר ונספגו לך
בצווארון החולצה. ישבת על השפה של הכביש מפוחד עד אימה. כל המכוניות צפרו לך. ילד
מה אתה חושב לעצמך? אתה רוצה למות? פושטק.
לא סיפרת לי איך
זה נגמר.
אתה קשוח כזה, כאילו. עם הכחול של העיניים שלך וכל היופי
הזה. נכון ש, אף פעם לא מספיק לך כלום.
אתה, כשטיילת במזרח אחרי הצבא. אז פעם ראית איזה הודי זקן-
עיוור, חצי מת מקבץ נדבות עם כוס חלודה כזאת. ומה עשית? עם מבט מתנשא וכחול ואדיש
איפרת לו בתוך הכוס והמשכת ללכת כאילו כלום. הוא הכניס יד רועדת למשש מה ערך
התרומה ונכבה. אתה הכי רע בעולם. מרוצה?
אתה זוכר שהייתי טיפשה ובאתי אליך. זוכר שהייתי עם קוצים
ופצעים ופיג'אמה ולא היו לי נעליים. אז נתת לי נעליים שלך, ענקיות וטיילנו לנו
בלילה ככה. אני הרגשתי כמו המפלצת האגדתית "ביג-פוט" ואתה סיפרת לי סיפורים.
ואח"כ עשינו תחרות עד סוף הרחוב
ונפלתי ונפלו לי הנעליים. יחפה עמדתי על הנעליים שלך והחזקתי לך בידיים והלכנו ככה
יחד. אמרת לי שאני כמעט מצליחה להתאים את עצמי.
אמרת לי- נכון את מאוהבת בי? תודי. לא, אני לא מודה.
אח"כ בלילה.
אמרתי לך. אתה חייב לחבק אותי או שאני מתה מבדידות. אתה אמרת לי, די את יודעת שאני
מהסוג המזיין. את סתם חרמנית חיבוקים. אז קמתי והלכתי לראות מונטי פייטון בוידאו.
מתה על הקרבות הדוממים שלנו. תודה שאני תמיד מנצחת. כן, בסיבוב הראשון את מנצחת
אבל בסיכום הכללי את תמיד אחרונה. אז אחרי עשר דקות של קרב איתנים, אתה קראת עיתון
מלפני שבועיים במיטה אני בהיתי בצבעים על המרקע, באת וכרעת ברך על הרצפה לייד הספה
ששכבתי עליה על צידי והנחת את הזרוע שלך על הירך שלי ואת כף היד על המותן שלי
ואמרת: די נו, בואי לישון. הגוף שלך תמיד כל כך נעים וחם ואני תמיד כל כך קרה. ואז
עבר בי איזה גל. של אהבה או תשוקה ובאתי. אתה שוב היית רע אלי, כמו תמיד. וכששדי
העבר שלי היו בתוליים- לעגת.
אתה הכי אוהב להגיד עלי שאני מזדיינת במוח. ושזה בגלל זה.
מה עוד אתה אוהב להגיד.טוב נו מה את מתרגשת. את סתם שקרנית, תפסיקי לעשות את עצמך רגישה.
אתה כזה רע. איך אני אצליח לבכות אם אתה
תמיד עולה עלי ברגע האחרון וגורם לי לפרוץ בצחוק. ועוד אח"כ תתלונן שאני לא
נשית.
זוכר שפעם הובלת את היד שלי להחזיק את הזין הזה שלך ואני
מיששתי בסקרנות ואז שאלתי אותך- טוב זה לא עצם אבל מה זה? זה סחוס? . יו, אתה זוכר
איך התעצבנת? הייתי בטוחה שתרביץ לי. לא ידעתי עדיין שאתם כל כך רגישים לגביו אז.
אתה שתקת מלא ואז שוב אמרת לי שמנטלית אני בת שתים עשרה ואני שתקתי. כי גיל שתים
עשרה היה די חרא של גיל. אחרי כמה דקות קמת על הברכיים וחפנת אליך את כולי, מכרבל
אותי בתוכך, אמרת לי- את פשוט כמו דובי כזה.
ואתה כמו רובוטריק.
הכי חבל שאני לא הכי גדולה. ושפעם כשאתה היית קטן ואני
הייתי גדולה אז נסעתי לי בכביש המהיר וראיתי אותך בוכה בצד הדרך ועצרתי וניגבתי לך
את הדמעות ואמרתי לך- בוא חמוד, אתה תהיה הילד שלי.
–
2/6/1999 14:9
nyrosta_k
nyrosta_kaf@newmail.net
–
ואני אומר ש…
כולנו דובים וכולנו רובוטריקים לפעמים
אבל למה את תמיד חייבת לקבל, ומייד,
דווקא את הצעצוע שאני משחק בו באותו רגע?
–
שלום וד"ש מטובה
2/6/1999 15:1
Snufkin
–
את כותבת יפה. קצת לא ברור מה רצית להגיד, אבל יפה.
מעניין.
נחמד איך שהם מעוותים את השם שלך פה, "דיונורה"
– זה מצחיק: דיו עם נורה.
לא מכירים את דינורה, את מאי הקטנה… מזל שעל מומינטרול
עשו סידרת טלביזיה עם דמויות מצוירות יפניות, אז לפחות מישהו שמע עליו.
חוץ מזה התחלנו כבר לבנות את הסכר. אל תבריזי.
ביי, ס.
–
מכירים אתכם…
2/6/1999 15:27
נער
doronb@barak-online.net
–
את כלכם.
זאת קונספירציה מה שקורה פה.
בתודה מראש, ואל תפריעו להזות
מומינער.
–
הצלחת להרגיז אותי. ואני בדר"כ אוהבת מתנשאים
2/6/1999 20:11
ג'וליה
–
אלה "שמעוותים את השם שלה פה" גם לא ממש יודעים
לקרוא ללא ניקוד.
חבל שלא קישטת את הב' שבטובה – בדגש. אנחנו, האדיוטים
וההדיוטות עוד עלולים לחשוב שמדובר באיזה ד"ש מסבתא "לא רעה" בכלל.
–
3/6/1999 0:5
מולי
–
מילים קצת כמו שיער הן הצהרה,יש מי שיטפח אותן או יגזום
,יש את אלו שיצמח בהם פרא ויש את אלה
שידכאו אותו
ואתה יקירי כמו אותו קירח שמסייר בחנות פיאות,מכיר בדיוק
את כל שמות המעצבים
ככה אתה נראה לי עם מילים
קטן ולא משמעותי,עם ספרייה ענקית בה פרנץ והרמן עם אלבר
שוכבים כי הם ספרים שחייבים
–
litosfera?! is that u?
2/6/1999 17:31
drussila
drusilla21@walla.co.il
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
לא
2/6/1999 18:12
דינורה
dinura@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
2/6/1999 20:8
זקן
olditai@hotmail.com
–
דינו… הפעם תיבלת את הסיפור עם הרבה רגשות
אוטוביוגרפיים… מצויין… מחכה לסיפור הבא…
–
וואוו
2/6/1999 21:20
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
כואב ונוגע לך במקומות האלה
בבטן שעושים לך הרגשה של ואקום.
אהבתי בטירוף.
פשוט נהדר.
–
שנייה, אני רק שם אפוד מגן
2/6/1999 23:56
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
….
….
…
או, עכשיו אני יכול להגיב!
או קיי.
נהנתי נורא, הזכיר לי סצנת ילדות על הכביש המהיר. מנטליות
של ילדה בת 12? גדול…
–
יפה. נוגע. כואב.
4/6/1999 2:7
אינדי_גו
indi_go_blue@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
מהמגירה לדיסק 