לעולם לא
31/5/1999 2:22
ROSE
–
לעולם לא אגמר
לעולם לא אתחיל משהו חדש
אלה החיים שלועגים לי
אלו היו השמיים שהשחירו מידי לילה
הלהבות שהעלו בי תשוקה
אלו היו הגלים בים השקט
מביאים לחוף נעורי מתנה שעולם לא אפתח.
לנצח אשאר נערה
תמיד תחפשו אותי בעיניים
תחפשו בכחול ובדממה
טירוף שקט, תחפשו קללה.
מעבר לגבולות שלא קיימים
העולם שלי ניכחד ונעלם
איך בונים עולם
מחדש
יסודות בסיסיים של פסיכולוגיה ריקה
ההיגיון שלי עייף
ואני נובלת מבפנים.
יש איזו תרופה לשיגעון
לצבוע את השמש מחדש.
בגבולות הסביר להשתגע
ולזרוק אבנים אל המוות השחור
לעולם לא אגמר
לעולם לא אתחיל משהו חדש
אלה החיים שלועגים לי
והים נדם.
–
לעולם אל תאמרי לעולם
31/5/1999 18:10
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
ים, ומתנות, וקללות, ואהבה, וחיים, ומהות,
וטיפשותם של אנשים, וליחשושים, והבנות.
כל אלה תמיד יהיו מנת חלקנו,
בכל גיל, תמיד, תמיד, תמיד.
וזה לא משנה אם את בת 35 או 16, או שסיימת עכשיו תואר
בפילוסופיה או קורס מ"כיות.
כל אלה תמיד ילוו אותך, יקרה שלי.
תקבלי הכל, תזרמי, את לא מוכרחה לקחת חלק משום דבר
שלא עושה לך טוב.
תקחי את הדברים הטובים באמת, תקבלי אותם
באהבה גדולה, ותחבקי אותם עד תום.
–
******************************************************
לLONE STAR
31/5/1999 9:55
קרן
–
תודה על העיצה שלך אני מקווה שהבנתי ואשתדל לעשות זאת בפעם
הבאה.
וכן, הסיפור שלי אמיתי ונכון חוץ מזה שמתוך לחץ ובלבול
אולי שכחתי כמה פרטים.
–
****************************************************************
יש לי שריטה במח
31/5/1999 13:49
שרברבית
–
אתמול אמרו לי שיש לי שריטה במח. שריטה, חריץ, חתך- חוסר רגילות אנושית
שכזאת, שנבדלת מהמוחות הפסדאו -בלתי-שרוטים של שאר
האוכלוסיה. שאלתי
אם כדאי שאלך לראות רופא והם משכו בכתפיים ומלמלו שזה לא
מסוג הדברים שניתן לתקן,אז
שאני אלמד לחיות עם השריטה שלי בשלום, אחווה ואהבה. ניסיתי.
ביום חמישי
הלכתי עם השריטה לשתות משהו באחת הגומחות האפלות
באלנבי. התישבנו בשולחן
עגול עם כסאות גבוהים, והבטנו סביב במבוכה. היה צפוף להפליא
"מה זה השריטה הזאת? חטפת במזרח?" שאל בחור גבוה ומזוקן.
לא הייתי אף פעם במזרח" עניתי. הוא התפלא ואמר שלבנות שחוזרות מהמזרח יש
דווקא לא מעט שריטות במח, אבל שבכזאת כמו שלי באמת אף פעם
לא יצא לו להתקל.
הוא התיישב לידינו
בשולחן ולא הפסיק לדבר מאותו הרגע ועד
שהוא סגר את דלת הדירה שלי מאחוריו בבוקר שאחר כך. התנדבתי לגלח לו את הזקן, כי זה נורא מדגדג
כשמתנשקים, והוא היה כל-כך שיכור שהוא הסכים.
בבוקר הוא הביט במראה ואמר בכעס עצור שאף אחד לא יזהה אותו ככה. ניסיתי להרגיע אותו ואמרתי שהוא יתרגל ושלהרבה
דברים יש נטייה להראות רע מוקדם בבוקר.
הוא יצא בלי להבטיח שהוא יתקשר.
הבטתי המראה ותהיתי אם הוא רצה אותי בגללי, או רק בגלל השריטה שלי. בהתחלה זה הציק לי קצת, אבל אז התפכחתי, קמתי
ונסעתי לעבודה. השריטה שלי נשארה
בבית. היא לא יוצאת מהמיטה עבור פחות ממאה
שקל לשעה.
–
מצוין.
31/5/1999 14:4
ציידת תנינים (ירוקים גם מבפנים)
–
אנא ראי ערך "פתאום כבה לי הדימיון" בhisory.
–
ותדעי לך שזה נהוג פה לא להתייחס לשמות חדשים….
1/6/1999 0:23
ציידת תנינים (ירוקים גם מבפנים)
arielne@inter.net.il
–
אבל ככה, שום דבר לא מושלם, אפילוו אם הוא שרוט במוח.
באמת אהבתי.
צ"ת
–
אממ… תודה רבה,אם כך.
אבל
1/6/1999 18:45
שרברבית
–
למה, בעצם, לא מגישים קצת צומי גם לאנשים שהם לא…
מהברנז'ה המקומית?
גם לחדשים יש רגשות.
אני מתנדבת להיות ראש עמותת
"הפעם הראשונה". זאת
ש,את יודעת,
לא שוכחים… 🙂
–
מנגו
31/5/1999 16:33
אצטרובל
acorn7@hotmail.com
–
היה יום חם, לח ודביק במיוחד כששמעון הופיע. אני לא יודע
אם באמת קראו לו שמעון, אחרי הכל לא הכרנו ממש, לפחות לא באופן רשמי ומסודר, אבל
הוא נראה שמעון. הוא לא התנגד לשם הזה, כך שככל הנראה "שמעון" אכן תאם
את אופיו. מין שמעון שכזה.
בכל אופן, שמעון, או איך שקראו לו, אהב מנגו. אני לא יודע
אם האהבה שלו למנגו הייתה אמיתית או שנבעה מחוסר ברירה. קשה לדעת, כי הפחית היחידה
שהייתה בסביבה הכילה מיץ מנגו. על כל פנים, שמעון אולי חיבב מנגו אבל לא נראה לי
שהייתה לו סימפאטיה מיוחדת אלי. זה לא שהוא שנא אותי או משהו כזה, הוא פשוט התעלם מקיומי,
מה שהיה מעליב במקצת כיוון שהמנגו שהוא שקק בהנאה בלתי מוסתרת היה בעצם שלי.
לשמעון ולמנגו הייתה מערכת יחסים מיוחדת. הוא לא שתה את
המנגו אלא שחה בתוכה. הוא ניסה פרפר, גב וחתירה, ורק כשהגיע לסגנון חזה החל לגלות
סימני מצוקה. אבל שמעון, כמו שמעון, התגבר וחזר לפעולתו הנמרצת. הבטתי בשמעון
בחדווה מסוימת, אחרי הכל לא כל
יום רואים שימוש כה פורה למיץ מנגו. שמעון, פרימיטיבי
שכמותו, לא היה שותף להרהורים הפילוסופיים שלי. הוא העדיף להשתזף כשרגליו משכשכות
בכתום המתקתק. אין מה להגיד, שמעון הזה ידע ליהנות מהחיים.
בשלב הזה התחלתי לחשוד במשהו. אחרי הכל, הפחית הזאת היא
שלי ושמעון עושה בה כרצונו. זה לא שאני קמצן או קטנוני, אבל תודו שיש בזה משהו לא
מוסרי. "שמע, שמעון", אמרתי, "אני התכוונתי לשתות את הפחית
הזאת". שמעון הביט בי משועשע וחכך בדעתו האם אני שווה תגובה. "ואני
התכוונתי לשחות בה", השיב בלי להניד עפעף. "אבל בכל זאת, אני קניתי אותה
מהקיוסק של צימרמן. ארבע שקל שילמתי בשבילה!", ניסיתי להגן על זכותי
הקניינית. "ארבעה שקלים", תיקן אותי שמעון בחומרה. "ואם כבר אתה
מתעקש, אני הייתי פה קודם". החלטתי לנסות טקטיקה אחרת ולפנות אל ליבו הרחום
של השמעון הזה. "שמעון, בחייך, חם היום". שמעון גיחך. "נו, ולי לא
חם? לך לצימרמן וקנה לך עוד פחית". "אין לי כסף", שיקרתי. אבל
שמעון לא שמע. הוא צלל בקפיצת ראש מסחררת אל המיץ הצונן. אולי הוא אמר משהו בדרך
למטה, אבל אני לא בטוח כלל ששמעון יכול לדבר.
הצצתי במנגו ובבועות שבצבצו על מפלס הפחית. חצוף משהו,
השמעון הזה. "אה, שמעון", קראתי לעברו. ראשו עלה מתוך הנוזל, רגזני
בעליל. "מה עכשיו, נודניק?". "אתה אוהב מנגו, נכון?".
"נכון", אישר הדגנרט. "ומה אתה אומר על מיצי-קיבה?", שאלתי
ולקחתי שלוק ארוך ומתוק.
–
מתוק כמו מנגו.
31/5/1999 16:40
ציידת תנינים (ירוקים גם מבפנים)
–
רק שבכתום השני יש משהו קצת יותר מיוחד….
–
*********************************************
לחתולה מדהימה וחושנית
31/5/1999 17:27
גיא
–
בחודש האביב/נתן זך
בחודש האביב נעורה בי אהבה,חדש
האביב-הה, חודש האביב. ישבתי בחשכה
ומניתי כבשים לא לשנה, פזרתישושנים
אדומות בכל רחבי החדר. אדום
להט בחושך מכל עבר והכאיב. בי, אלי, כאב
כזה כל ימי ואחרי
בכל הארץ הגדולה , סביב. דמי, נפשי, אדום
מדבר מן החושך ומלהיב
–
במילים של אור..
31/5/1999 17:50
לגיא
מענת (מיאו)
–
אני רוצה לשמוע את המילים נלחשות בטביעת קולך הצמא
לחוש את מגען החם צולל לתוך נפתולי גופי
להסתנוור מהאור הטיבעי הנוצר מאושרך..
דבר אלי במילים אהובי
במילותיך שלך!
–
*****************************************************
מיומנו של רוצח סדרתי
31/5/1999 18:10
(ללא נושא)
–
סירפדים. זה מה שעולה לי בראש כשאני נזכר בה. גם עכשיו,
וכבר עברו כמה שנים מאז. זו הצריבה שבעצם
ההתחככות.
אבל הראשית היתה בצחי. צחי ואני היינו חברים טובים. למעשה,
המושג "החבר הכי טוב" לא לבש משמעות כל כך מעשית כמו זו מאז ימי היסודי.
הוא גר דלת מולי, לקחנו כמעט את אותם הקורסים באוניברסיטה, והיינו מבלים שעות ביחד
בכל יום.
פתאום היא היתה שם. אני לא זוכר במדויק איך נפגשו. שבועיים
אחר-כך היא עברה לגור אצלו.
היא היתה נחמדה.
היא היתה שלו.
הייתי אוכל אצלם ארוחת ערב כמעט בכל יום, והסתדרנו מצוין
גם בשלישיה. מוזר להזכר עכשיו איך חודשים אחזתי במילה "נחמדה" כאילו
היתה קמע ששומר עליי מפני המחשבות, והן היו שם, אורבות.
אז התחיל להזדחל הקיץ. השתיקות ביניהם נדמו לי ארוכות
יותר, המבטים מצטלבים פחות, הנגיעות מהוססות והתקוות האפלות שלי התיישבו בנוחיות
בקרעים האלו.
הערב המסוים ההוא היה חם במיוחד. ישבנו בסלון מנסים לסלק
מעצמנו את החמסין – שלושה אנשים עם פלחים ארוכים של אבטיח ומאוורר חבוט אחד.
פתאום הוא הישיר בי מבט: "אנחנו מתמסדים".
"מה?"
"מתמסדים. החלטנו להתחתן. אתה האיש הראשון שאנחנו
מספרים לו."
"איזה יופי! מזל טוב!" – זו השורה המוטלת עליי.
היא כתובה על שלטי חוצות בצידי הכביש, היכן שהמחשבות דוהרות כמו נהגים מטורפים,
ואני לא יכול להגיד אותה.
איך תשוקה היתה
לעוורון, איך עוורון הפך עכשיו לאילמות.
מאוורר זקן זורק אויר ישירות לפנים של איש אילם אחד, שמנסה
לעגל את השתיקה בחיוך רפה.
הסתכלתי בה: העיניים שלה נצצו בסכינים של אושר. הם נועדו
זה לזו.
ללכת הלאה ללכת הלאה ללכת הלאה ללכת הלאה ללכת הלאה ללכת
הלאה ללכת, כך אומרים השלטים, ואיש אחד משתלט לי על מיתרי הקול: "אבל גם אני
אוהב אותה".
–
יפה ועצוב
31/5/1999 18:20
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
ובעיקר חבל לי עליך.
אהבה לא ממומשת, וכבר היו גדולים וחכמים מאיתנו שכתבו על
זה.
מכירה כל כך הרבה אנשים שתמיד התאהבו באנשים וזה קרה תמיד
בזמן הלא נכון, ועם האדם הלא נכון,
ו"אישה של", או "הגבר של", תמיד
הורידו לנו קצת מהאוויר, במיוחד אם הם עשו לנו משהו מיוחד בלב.
לא רוצה לבוא לך בקלישאה של "תן לזמן לעשות את
שלו/אתה תכיר מישהי אחרת/יעבור לך", וכאלה.
לא מגיע לך כזה דבר, לאף אחד לא מגיע אהבה לא ממומשת.
מזכיר לי איזה סרט שראיתי פעם, הסיפור הזה.
ושם בכיתי כמו ילדה קטנה(הוא חיכה לה איזה 15 שנה).
שיהיה לך טוב, הלוואי.
–
15 שנה?
מה את רוצה לגרום לו להתאבד?
1/6/1999 2:0
נער
–
(הודעה ללא תוכן)
–
יפה מאוד, עשוי הייטב, אבל!!!!!!!!!!!!!!!!!
1/6/1999 0:50
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
מה הקשר לרוצח סדרתי?!
וממתי "רוצחים סדרתיים" זו קטגוריה?!
אם היית אומר "פסיכופאט", "סוציופאט"
או "אלכוהוליסט", זה היה בסדר, אבל רוצח סדרתי?!
שיהיה
–
בינינו – אתה תמיד תדע שהיא הפסידה
2/6/1999 1:54
LoneStar
–
משהו טוב, אבל היא הרוויחה את החבר שלך ואת החבר הכאוב שלו
וגם חייה לא קלים.
עצוב, אבל זה מה שעושה את זה לשווה ערך בעיניך.
מי ייתן והחברה הטובה שלה תתאהב בך בדיוק כשאתה תכיר את
אהבת חייך ואז תוכל להמשיך הלאה.
או שלא? לא יודע…
whatever…
–
****************************************************
אליהו
31/5/1999 18:36
נירו
nyrosta_kaf@newmail.net
–
ואז…
רוח גדולה וחזק, מפרק הרים ומשבר סלעים.
לא ברוח אלהים.
ואחר הרוח רעש…
לא ברעש אלהים.
ואחרי הרעש אש…
לא באש אלהים…
ואחרי האש קול דממה דקה…
ואלהיו ראה את האישה
ובאישה האלהים.
ואליהו בא אליה
בדרכו שהייתה דרכה בא,
ובדרכו שלא הייתה דרכה.
בדרכה שהייתה דרכו בא,
ובדרכה שלא הייתה דרכו.
ובדרך שהייתה שניהם בא,
ובדרך שלא הייתה איש מהם
אלא שני יצורים קדמונים, שזקפו לפתע את ראשם
והחלו מלקקים מוצצים ומאכלים, מכל הבא לפה.
ונדמה וכל היקום השתתף בחגיגה, גבר ואישה.
ויתמודד על האשה חצי הלילה,
ואליה לא בא, ישאירה בבתוליה,
כאם כל האלהים האחרים:
האלהים שלא היו ולא נבראו,
האלהים שלא היו, ונבראו,
האלהים שהיו ולא נבראו,
והאלהים שלא היו ולא יבראו,
זרעו שלו המושחת ארצה אל רצפת האוהל.
ולא ישן אליהו כל אותו הלילה,
ובבוקר קם ויצא מהאוהל,
ומאז הוא נע ונד בעולם,
ולאן שלא ילך, הקולות לא ירפו
"אלי, אלי, למה עזבתני?"
כי כבד ממנו הדבר מאוד,
ולא בלבבו לעשותו.
–
*********************************************************
היי לי הלב
31/5/1999 21:11
קימור גב
offtar@hotmail.com
–
היי לי הלב
נשמי מכאוביי
שלחי מחשבתך ללטפני ואחלי לה ברכה
הושיטה רינה בקומץ ידיים נותנות
בנשימה בהולה,
בעיניי מתנה,
הלמי הלמי !
היי לי כלב,כלב האוהב
נטעי שורשיי באדמה פורייה
ואלגום את האור בשקיקה שלשנינו
הצמיחי ניצן,
צחקי לבלוביי,
את קטן,
את בודד,
את חלש איבריי
לעלוב,
לחשוך,
אחרונת תפילותיי
משי קרן אור מאגם שערך
הלבישינה עליי
פעמי פעמי !
את אשר לא צלח, משחי במגע אמתך,
ויצלח,
והמת ,
ויחיה,
ורק לך הוא יהיה
היי לי הלב ,הלב האוהב את גופו
–
כל כך יפהפה
31/5/1999 23:57
מוזה
–
(הודעה ללא תוכן)
–
******************************************************
הגות יום ב'
31/5/1999 21:50
זקן
olditai@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
להודעה זו מצורף הקובץ הגותיוםב.doc
–
***********************************************************
31/5/1999 21:54
זקן
olditai@hotmail.com
–
הגות יום ב'- פעם שנייה….
היום יום שני, השעה 21:00 אני יושב בבית ומשחק במחשב –
גולש ברשת כמובן.
לא יודע למה, מה גורם לי לשבת שעות ליד המחשב ולשוטט ברשת,
זה התחיל בחיפוש אחר משחקים חדשים וכוכבות קולנוע מעורטלות ולאט לאט שינה כיוון,
גיליתי פתאום עולם אחר, שונה, של אנשים שמחפשים קרבה מסוימת שאינה קיימת בחוץ,
"זר לא יבין זאת" אמר ביאליק – הוא צדק, יש דברים שאתה פשוט לא יכול
להסביר (איך אפשר לתאר רגשות?), מה מושך בחור/ה לשוטט שעות ברשת? ואם תחשבו על זה
הרי התשובה לשאלה מאוד בעייתית, תאמרו עניין? אולי אתם צודקים, אבל זה נכון לכל
דבר, הרי כולנו מחפשים עניין בחיים ולא משנה באיזה תחום (עבודה, חברים,
תחביבים…) האם אפשר להגדיר את הגלישה ברשת כתחביב? לא יודע, למען האמת, לדעתי,
המאפיין את ה"מצוטטים" הוא שהם לא בדיוק יודעים מה הם רוצים (ומי שבשלב
הזה עונה סייבר סקס כנראה שמה שכתבתי לא בשבילו), נתקלתי בכך בכל השיחות שלי עם
גולשים ברשת, לא קיבלתי תשובה ברורה.
קראתי איפה שהוא שאחוז די גדול מבני 20-40 שהולכים לפסיכולוגיים מתלוננים על
בדידות, כן בדידות – מה שאתם שומעים, כל אחד ודאי שואל את עצמו: האם אני בודד, הרי
מסביבי עשרות אנשים, חברים, קרובים… אבל במחשבה שניה העולם שלנו כל כך קר ומנוכר
שלמעשה אם תחשבו טוב מספר הידידים הממש קרובים לכם הוא כ"כ זניח, הייתי אומר
שאדם שיכול לספור את חבריו האמיתיים על יותר מיד אחת הינו מחד בר מזל או מאידך לא
מציאותי ואני לא נכנס להגדרה של חבר אמיתי, לכל אחד הסיבות שלו ובעצם כולנו
אגואיסטיים במידה זו או אחרת, בטבע הדברים אינם כך – כלב שגידלת אותו יהיה נאמן לך
ויהי מה, בעצם כל כלב שתתן לו תשומת לב או אוכל יהיה נאמן לך עד בלי די, למה בני
אדם לא כאלה? האם זה נובע מחכמת יתר? אני לא חושב, אני חושב שזה פשוט החברה בה
אנחנו חיים, החינוך, ההישגיות הנדרשת, התחרותיות, המתח המיני, כאלה הם החיים בחברה
המערבית, אם כך למה אנחנו מרגישים חופשיים יותר ברשת? מה נותנת לנו הרשת? למה
אנחנו יכולים לדבר בחופשיות רבה יותר עם זר שאיננו מכירים וסביר להניח שלעולם לא
נכיר? כיצד אנו יכולים לספר לו את צפונותינו? האם אין בכך סתירה לוגית?
התשובה אינה כה פשוטה, למעשה אם נחשוב על זה אפילו לא
רציונאלי ובכל זאת היו לי שיחות נפש עם אנשים בצאט שרוב הסיכויים שלא אכיר לעולם
(ואני בטוח שאני לא היחיד), הסברים אפשר למנות לרוב: אין מתח מיני, אין תחרותיות,
אין לחץ… האמנם? כל הדברים הללו נמצאים בצאטים ובכל זאת אנחנו משוחחים…
תרצו נשאל את השאלה בכיוון אחר: מה גורם לאדם להיפתח, למה
אנחנו מספרים דברים אישיים בכלל? בספר גברים ממרס נשים מנוגה ההסבר מחולק לשניים:
גברים מתייעצים בכדי לפתור את בעיותיהם, נשים מרגישות טוב יותר כאשר הן
חולקות/שופכות את צרותיהן בפני אחרים… אני חושב שיש בכל אחד מאתנו מעט משתי
התשובות (השאלה האם אנחנו גברים "טהורים" נטולי נשיות או נשים
"טהורות" נטולות גבריות או שמא התכונות מתערבבות מתבקשת אולם הייתי דוחה
את התשובה לדיון הבא) למעשה אנחנו מבקשים עיצה והקשבה השאלה המתבקשת היא האם הרשת
הנה תחליף לפסיכולוג? אולי כן, אם כן, מה אנחנו נותנים בתמורה? תחשבו על זה, נעוץ
כאן הבדל מהותי, עקרון ההדדיות (יתנו יקבלו…..) נראה טריוואלי? האם לאחר ששמענו
על בעיותיהם של אחרים הוקל לנו? אני חושב שרובנו יענה בחיוב לשאלה הזו, הקשבה
לזולת מאוד מקילה עלינו, מנתקת אותנו מטרדות היום יום והכי חשוב נותנת לנו קירבה
כן קרבה והרי זה מה שאנחנו בעצם מחפשים… ניתוק רגעי מבעיות היומיום וקירבה,
תשאלו מה היתרון באנונימיות של הרשת? אני חושב שבשלב הזה של המונולוג, מי שלא יודע
לענות על השאלה הזו לבד כנראה שלא הבין אותי עד עכשיו…
–
*******************************************
מוות מושלם
31/5/1999 22:20
ROSE
–
העברתי את הסכין על ידי, פעם אחר פעם , מרגישה את התחושה
המתכתית הצורמת מעבירה בי זרם אדיר ונהדר של אנרגיה, העברתי את הסכין על עורי,
בעדינות שלא תאמן והתגעגעתי לכוח.
הכוח שלעולם לא היה שלי להכריז ולעולם ישאר שלי לחמוד,
לחשוק , להזדקק לו.
העברתי את הסכין על צווארי ומיד אחריו את היד, הרגשתי את
פעימות ליבי, פעם אחר פעם, כמה מהר הן יפסקו והסכין היתה כל כך חדה.
העברתי את ראשי בשלילה, צד לצד, שנאתי את ריגעי החולשה
האלה, שנאתי להרגיש שאני צריכה.
התקפת הזעם שלי גרמה לי לפרוץ את דלת חדרי ולרוץ למירפסת
הבית, הבטתי לעבר הירח , בלילה הזה הירח היה מושלם, עמדתי שראשי מוטה אחורנית
נואשת לטיפות הגשם הקרירות שיביאו איתן נחמה, והדמעות חסרות הרגש ירדו מעני
באיטיות על לחיי, פוגעות בשפתי וממלאות אותי טעם מתוק של עצב שלא אדע לעולם, והן
ירדו מתוך הרגל בלבד.
צלילי המוזיקה מילאו את אוזני וחדרו לראשי, התווים מתנגנים
בתוכי , באותו רגע כל כך רציתי לברוח מפה, באותו הרגע רציתי להיות לבד, לעד. באותו
הרגע רציתי שראשי יידם ממחשבות, רציתי רק שלווה, והסכין נשקה לגופי בעוצמה שקטה,
והחיים שלי היו לפעם היחידה הזאת בשליטה.
יישבתי על ריצפת המירפסת בייאוש שהפך עד מהרה לזעם , מחוסר
ידיעה מוחלט השמיים לחשו לי סודות והירח המושלם קרא לי לעלות.
אם אלך עכשיו, אוכל לחזור?
חשבתי , מאבדת שליטה, תפסתי את עצמי וצחקתי בטירוף,
כשהבנתי לבסוף את התשובה.
אני לא רוצה לחזור
אני רוצה לבלות את הנצח מסתתרת בתוך החשכה, לבלות אותו עם
הלילה , עם השלמות היחידה, ללחוש לירח חיים ולמות , לעולם לא לבד, תמיד עם האפלה.
החזקתי את הסכין אל ממול השטיח השחור שניפרש לפני, נותנת
ללילה להשתקף בו, להניח צל שאיננו ניראה על פני. החזקתי את הסכין ועברתי איתו פעם
אחת על ידי, משאירה מאחוריו שובל דם, קראתי לו לבוא ולקחת אותי מכאן, לעולם.
קראתי לו והוא לא בא.
רוזי?..
הוא קרא בשמי, ענוג כל כך, ואני לא מסבה את מבטי אליו ,
הדמעות יבשו והדם זרם.
אלוהים רוזי
הוא לחש לעברי, רעד קולו, הפחד בעיניו
מה עשית לעצמך, או רוזי
הוא חיבק אותי כל כך חזק, ובכה, דימעותיו מרטיבות את שערי,
מתערבבות עם דמי, מלטפות את בשרי, הוא בכה. חיבקתי אותו בחזרה, וכעסתי מבפנים.
אם היה אכפת לך..היית נותן לי ללכת
לחשתי לו, מביטה בדימעותיו, מביטה בדמי, מביטה בעיניו.
היתה שתיקה קצרה ולאחר מכן
אני רוצה להיות איתך
הוא אמר, וקולו נישמע לי מלא רחמים, הבטתי בו, ראיתי את
הירח משתקף באישוניו, אילו הוא רק היה מבין, רציתי להסביר לו ,אז לחשתי
אני לא שייכת לכאן.
הוא לא הבין, ואני הבטחתי לעצמי שבפעם הבאה הוא לא יהייה
פה בכדי לעצור אותי, בפעם הבאה זה יהיה מושלם.
–
"אוייי", נאנח בכבדות. עצוב. עצוב!
1/6/1999 2:16
נער
–
(הודעה ללא תוכן)
–
****************************************************
שלום עולם , חזרתי
ובגדול
31/5/1999 22:28
סהרורית
–
שלום עולם יקר,
לאחר מסע פרידה ארוך, של דרך מלאת ייסורים , וכאבים, שבתי
אליך, חזקה וחכמה מתמיד
התגעגעתי אליך עולם שלי, התגעגעתי לראות את חיוך השמש שלך
שמאיר את יומי כל בוקר
התגעגעתי לקולות העצים והרוח שמזכירים לי עד כמה אני חיה
התגעגעתי לשאון ההמון, שצועד ברחובותיך
התגעגעתי אליך
אל תכעס עלי עולם יקר, שבחרתי לזמן מסויים לשקוע בעצמי,
לברוח ממך ולהספיד את עברי
חזרתי!
ואני שלך, עשה עמי כל אשר אתה חפץ
ואני מודה לך עולם, שחיכית לי..
ועולם יקר שלי, אני לא יכולה להבטיח שאני לא אברח שוב, אבל
אני יכולה להבטיח לך שבזמן שאני כאן, אדאג לפצות אותך על השעות בהן חסרתי
עולם יקר, עם כוחות מחודשים ועם המון מוטיבציה חזרתי אליך,
והרבה תיכנונים לי על הדרך בה אכבוש אותך מחדש
ועולם שלי, תאמין לי שלא תפסיד כי את כל כוחי אשקיע במלוא
העוצמה הרי יש בכוחי לתרום לך כה רבות
אז זהו עולם שלי, אני שוב שלך, ויחד שוב נצעד כמו בעבר
במשאולי הזמן , נכתיב את ההווה ונחלום יחדיו על העתיד
אוהבת אותך עולם שלי
–
welcome back!
2/6/1999 2:0
LoneStar
–
לחיי ההולדות מחדש!
ולחיי אנרגיות של התחלה!
סולוט!
–
****************************************************
נוסעים להולנד
31/5/1999 23:5
עוגי
–
נראה לי שב 29 ל 6 אני יטוס להולנד
או לדרום אפיקה
ואחרי זה
שוב חוזרים לאו"ם
–
ממש כיף לך
31/5/1999 23:41
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
רק תיקון קל (כן כן, אני אליטה, מתנשא, אשכנזי מסריח):
אני אטוס… ולא "אני יטוס…"
תהנה בהולנד
הו אמסטרדם…
–
*******************************************
31/5/1999 23:35
–
דודה מרגלית
נפלה אל השלולית
אל תבכו עליה
נסתדר גם בלעדיה
–
סבא כחול
1/6/1999 0:36
מי לא יכול
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מהמגירה לדיסק 