יפית
3/6/1999 21:22
דינורה
dinura@hotmail.com
–
נכון חברה שלי יפית?
פעם הייתה במחזור. מה זאת אומרת, כלומר, כל חודש היה לה את זה. אבל פעם אחת
ספציפית, נקודתית כלומר, שהיה לה מחזור?
אז בדיוק הלכנו לאילת לחופשה ככה, אתם יודעים- סתלבט בסבבא. אני רוצה לספר לכם על
הפעם הזאת. זה סיפור שלא הרבה מאמינים לו. אתם תקראו ומי שלא מאמין אז בלי טובות.
זה אני הזמנתי את ההזמנות והמלון וזה- עשיתי ריזרוויישן יעני. אני אירגנתי את הרכב
של ההורים וגם היבאתי את חבר שלי דקל וחברה שלו תשע. קוראים לה תשע. נשבע לכם. היא
ממקסיקו. איזה קטעים. לא מבינה עיברית בגרוש. לא חשוב. חברה שלי? לא סובלת את דקל;
ותשע? לא סובלת את יפית חברה שלי כי יפית
לא מוכנה לדבר איתה באנגלית. זה עקרוני היא אומרת, אנחנו בארץ-ישראל עכשיו. כאילו
אף אחד לא יודע שהיא אפילו לשיר אייביסידי עד הסוף לא יודעת.
אז אני חושב שכל העצבים של יפית היו מהמחזור שלה. איזה
עצבנית היא היתה זאת. לחוצה כמו טמפון היא הייתה. מההתחלה שנשפך לה כל המראה רטוב
בתיק. זה לא מראה רטוב זה ויטמין פי יא אהבל היא צרחה על דקל. דקל ניסה לעזור לה
אני חושב. לא יודע, אני נהגתי ולא עשיתי שטויות. שלא תחשבו שאני, בגלל שאני נראה
ככה ועם הגורמט וזה. ואפילו שאחת עקפה אותי לא התנפחתי ולא כלום. אני יודע שיש
שוויון וכל הקטע של הפמיניסטיות. יש לי כבוד לזה.
אז אח"כ עצרנו בצד כי תשע הייתה חייבת לחרבן. איזה
בחורה זאת. במקסיקו זה כנראה מקובל שבנות מחרבנות ככה באמצע הדרך בשיחים. דקל אמר
לי שאם אני לא מרגיע את יפית במיידית הוא ותשע מתחפפים. אני ניסתי להרגיע את יפית
והיסברתי לה שחבל לה על הזמן אם היא הורסת לכולנו את הטיול ושזה יהיה הסוף שלנו-
יעני של החברות ונישבעתי לה בבאבא סאלי. אני מה איכפת לי ממנו אבל הוא היה קרוב
משפחה שלה והיא יש לה הערכה אליו בגלל זה. אז היא הסבירה לי על המחזור וזה. מסכנה
כמעט בכתה. כפרה עליה. חבל חבל חבל. אני באמת מתגעגע אליה. יפית היא.היו לה הרגעים
הטובים שלה ויפה היא הייתה כמו המדונה ואני לא מתכוון לזמרת.
באמת עד שהגענו לאילת היה בסדר באוטו ואווירה טובה. יפית
הסתדרה עם כל הג'יפה מהמראה רטוב ושמה לכולנו קצת על השיער. ואפילו שתשע התחילה
לשיר לנו שירים באנגלית היא לא ציפצפה. אפילו חייכה. וכשתשע שרה "הו סוזנה
דונט יו קריי פור מי איי הב קום פרום אלבמה וויס דה בנג'ו און מיי ני" היא אמרה שהיא מכירה את זה. פעם דקל אמר לי
שמזל שיש לו חברה אמריקאית שהיא גם שחומה
כי אחרת יפית הייתה בכלל בלתי נסבלת. אני חושב שהוא רמז שהיא גיזענית. אני מכיר את
יפית עוד מהיסודי. כל טיול שנתי יפית הייתה מביאה קסטות של אבא שלה בערבית ורבה עם
המורה לשים את זה באוטובוס. אני מכיר את יפית. היא שונאת את המוזיקה הזאת, בבית
היא רבה עם אבא שלה כל היום שלא ישים את זה. העיקר לריב. בספסל האחורי היו שמים
שלמה ארצי והיא הייתה אומרת להם חריעליק בקע, איזה חנונות.
דקל ישב איתי לתכנן את החופשה הזאת. מסעדות אתם יודעים,
בירות והכל. לא קימצנו בהוצאות. גם היזמנתי חדרים במלון יוקרתי על הים. לא סתם
אנחנו קורעים את עצמנו בעבודה כל יום אחרי הלימודים, ושנה הבאה נהיה בצבא ואם לא
עכשיו אז מתי. לא היינו בטוחים שניקח איתנו את הבנות. החלטנו להשאיר את ההחלטה
לרגע האחרון בסוף אמרנו יאללה מי יודע איזה יבול יהיה שם ואם בסוף ניתקע, עדיף סקס
בחינם אתם יודעים. אז בגלל זה לא תיאמנו ויצא שיפית הייתה במחזור. קצת חבל כי היא
תמיד לחוצה וגם לא אוהבת לעשות סקס כשהיא במחזור. ואני לא מוכן לרדת לה ככה. פעם
דקל אמר שלרדת לבחורה במחזור זה כמו סולרו פירות יער, הארטיק אתם יודעים. דקל
הזה.כלי- כלי.
כולה נסענו לשלושה ימים. זה הכל. גם לא היה לנו כל כך הרבה
מזומנים וגם כולנו עבדנו. תשע הייתה בילתי חוקית בארץ וכל ערב הייתה חייבת להתקשר
לבוס שלה להגיד לו איפה היא והחרא הזה כל הזמן היה מאיים עליה שאם היא לא חוזרת
תוך יומיים כמו שאמרה הוא מתקשר למשטרה. דקל ואני עבדנו במשלוחים אצל ניסים
מ"פיצה-דמקה" ויפית הייתה מלצרית באיזה פאב חדש שפתחו בעיר העתיקה בשביל
צפונבונים.
אני רוצה לספר לכם על יפית. שהיא לא סתם הייתה עוד נקבה
אצלי. אני היכרתי אותה מגיל שש. מכיתה אלף. כי אמא שלי הייתה עוזרת להם אחרי שאמא
שלה מתה ממחלת סרטן. היא גרה בשיכונים איפה שגם אני וגם דקל גרים אבל היא גרה כמה
בלוקים רחוק יותר. ואני רוצה להגיד לכם שיפית הזאתי היו לה שלשה אחים תינוקות והיא
רק הייתה בת שבע ולקחת את כולם לגן באוטובוס ורק אח"כ הייתה באה לכיתה. עד
גיל שלש עשרה נראתה כמו איזה בן. לא היה לה שיער כמו של כל הבנות. תמיד גזור הכי
קצר שיש. ביגלל שהיו להם כינים כל הזמן ואבא שלה היה שותה. בשיכון הרבה היו שותים
ולכולם היו כינים לא ריחמנו עליה על זה. אבל על השיער כן ריחמנו. כי לאלה שיש להם
אמא אז היא לא גוזרת להם את השיער קצר.
אני פעם מצאתי כזה קשת אדומה זרוקה בחצר קצת שבורה אבל
נתתי ליפית במתנה והיא לבשה אותה כל הזמן על השיער. אמא שלי הייתה שולחת אותי לבית
שלהם עם סירים עטופים במגבות ובנייר כסף בתוך סלים מהמכולת. ואבא של יפית היה קם
מהמיטה רגע ומנמיך את המוזיקה העצובה בערבית והיה תמיד אומר שאני אתחתן עם יפית
והכל יהיה בסדר בעזרת ה'. לפעמים היינו מתחתנים. אח"כ גדלנו אז ידענו כבר
שקוראים לזה לעשות סקס. איך אני אהבתי לעשות סקס עם יפית כי אנחנו גם גדלנו יחד עם
הסקס הזה. וככל שגדלנו אז גילינו כמה טריקים אפשר לעשות. וואלה מתערב איתכם שאתם
לא יודעים כמה.
יפית הייתה ככה.תמיד היא הייתה שם. מה. אף פעם לא אמרתי לה
שאני אוהב אותה והיא גם לא אמרה לי. ביכלל אני לא יודע. לפעמים היינו אומרים איי
לאב יו. סתם בישביל הקטע. אוף יפית.
בלילה הראשון באילת יצאנו ככה רחוצים לסיבוב בעיר. יפית
הייתה יפה יפה עם השמלה השחורה הזאת שהפכה אותה לכוסית עצבנית וכל השיער הבלונדיני
שלה היה מסודר חלק בפן אני אהבתי אותו גם שחור אבל ככה היא ביכלל נראתה פיגוז. אני
חיבקתי את המותניים של יפית והיא שמה את היד בכיס שלי של הליווייס מאחורה. דקל
ותשע היו גם והיינו כולנו במצב רוח טוב. עכשיו, יש כל מיני סוגים של חברים
אחים. וחבר שלי דקל? אז כן, אני אוהב אותו
הוא כלי-כלי אבל באותו ערב קצת התעצבנתי עליו. הוא ישר אמר ליפית מה קורה עם
הדימום שלה ושתסתובב רגע והוא יגיד לה אם התלכלכה לה השימלנית. יפית מייד פתחה
עליו את הג'ורה שלה שתהיה בריאה. זה הלך בערך ככה- אמא שלך זונה מזדיינת בתחת עם כל השכונה יא
מנייאק מזדיין בתחת כושילאימ אמא שלך לך תמות אמן, מפגר. משהו כזה, ואז כבר כל הערב הלך. היא הייתה
עצבנית ואני לא הצלחתי להרגיע אותה ודקל לא הצליח לשכנע את תשע שלא אותה היא קיללה
וגם לא הצליח לתרגם מילה במילה לאנגלית ככה שגם תשע אפילו בלי להיות במחזור התחילה
להיות נקבה. אני ודקל גם נעשינו ככה בריב אחים. וחזרנו למלון.
אני ויפית לא היינו לחוצים על לעשות סקס כי מה זה משנה
אנחנו מגיל אחת עשרה כבר מחותנים. אז הדלקתי טלויזיה ושתיתי כמה בירות ויפית
התקלחה עוד איזה שלש שעות. והלכנו לישון. מה אנחנו.אין לנו קטעים כאלה.
כשיפית הייתה בת ארבע עשרה אז אהרון הסוטה אנס אותה במקלט
של גן טרום חובה. שמו אותו בכלא ככה שאני לא יכול להרוג אותו עדיין. אבל יום אחד
אני נישבעתי לה שאני אהרוג אותו. אז יש לה לפעמים חלומות רעים. והיא קמה בלילה
בוכה. מה, אנחנו לא כאלה של שיחות נפש וכל החרטא
הזה אבל לפעמים אין עיניין של כאלה או אחרים. בטח חיבקתי אותה, ונידנדתי
אותה עד שנירדמה יפית. ובואו אני אגלה לכם.הכי יפית הייתה אוהבת את ליאונרד כהן.
זה הזמר ששר באנגלית שירים כאלה מעפנים..איך להגיד.אני לא גיזעני אבל זה שירים של
אשכנזים. איזה פעם אחותה קנתה קסטה של שירי גריז בתחנה המרכזית ובטעות זה היה
בפנים. אז היינו מקשיבים לזה לפעמים כשהייתי חייב להתחנף אליה על משהו חמור
במיוחד. ובלילה במלון כשהיא קמה בוכה וכל המכנסיים שלה היו עם דם אני החזקתי אותה
ושרתי לה איי לאב יו אין דה מורנינג .שיר יפה דווקא. יחסית. באמת. אולי איזה יום
נריה חובב יעשה לזה גירסת כיסוי.
ביום השני ירדנו לארוחת בוקר ככה באחת עשרה והחלטנו שביגלל
כל המריבות והלחץ שנפצל כוחות עד הצהריים. אני ודקל הלכנו לשחק סנוקר ותשע הלכה
לים. יפית לא דיברה עם אף אחד ורק עשתה עלינו פרצופי שנאה. היא עלתה להשתזף על הגג
של המלון ששם גם הייתה בריכה ואני אמרתי לה שדיר בלאק אני תופס אותה משתרללת. זאתי
יפית.אי אפשר לסמוך עליה. אני ודקל שיחקנו סנוקר עד הצהריים וגם חשבנו מה איפשר
לעשות כדי שהחופשה תירגע כי איך שראינו את זה, זה לא יכל להמשיך ככה.
ואז דקל אמר את הרעיון הזה של הדולפינים. הוא אמר שיפית
אוהבת דולפינים ושאני אקח אותה לראות אותם. יש גם אפשרות לשחות עם דולפינים הוא
התלהב. יפית הכי אהבה דולפינים וגם בחדר שלה היא תלתה פוסטר של דולפין קופץ מעל
הים בשקיעה. דקל חבר שלי? הוא מה זה אחלה של בן אנוש. רק כוונות טובות היו לו על
הדולפינים.
בצהריים עליתי להביא את יפית שהשתזפה וכל הרגליים הארוכות
והמהממות שלה היו מבריקות משמן תינוקות שהיא מרחה בלי סוף. אמרתי לה שיש לי הפתעה
שאני לוקח אותה לחוויה יוצאת דופן במיוחדותה! אני תמיד- כשאני מדבר ככה במילים
יפות ומסובכות אני מצליח שיפית תסתקרן. אתם צריכים להכיר את יפית כדי להבין את זה.
אני אמרתי לה
שתישאר עם הבגד ים כי אנחנו נשחה במשך האירוע היוצא דופן במיוחדותו. הייתי במצב
רוח טוב כי חשבתי שאני מה זה יוצא גדול מהסידור הזה. יפית אמרה לי תגיד מה אתה פסיכי? אתה יודע שאני
במחזור. וואלה באמת פרח לי מהראש איך שהוא. יפית לא אוהבת להיכנס למים שהיא במחזור
אבל אני ידעתי שאני לא מוותר לה על זה הפעם. אמרתי לה שאין דבר כזה ושכל הבחורות
במחזור שאני מכיר יכולות להיכנס למים ושגם היא תיכנס כמו גדולה. יפית אמרה לי
יאללה יאללה אני לא נכנסת לשום מים. אמרתי לה שנחיה ונראה והיא ככה הייתה קצת
מיובשת מכל היום בשמש אז היא לא התווכחה הרבה ורק שאלה אם גם דקל הבן זונה ותשע
המסריחה יהיו וכשאני אמרתי לה רק את ואני מון שרי ונישקתי לה ככה באביריות את היד
היא חייכה פעם ראשונה מתחילת היום.
לשחות עם דולפינים באילת יש שתי דרכים. או בתוך בריכה עם
המאמנת שלהם וזה עולה מאה חמישים שח חדשים שזה סתם לא שווה לפי דעתי האישית
והפרטית. או שמגיעים לים הפתוח שם קופצים מהסירה והם אמורים להיות שם כל הזמן. זה
עולה מאתיים חמישים שח חדשים בלי עין הרע אבל אני לא מתקמצן על יפית. לא שאני מבין
מה כל כך נחמד בלשחות עם דגים אבל זה משהו כזה של נקבות ויש לי כבוד לזה. אז הגענו שם לגשר כזה מעץ ויפית איך שראתה את
הסירה כבר התחילה להתרגש. וואו זה סירה עם ריצפה של זכוכית? היא שאלה
בהתפעלות; אמרתי לה שזה הרבה יותר טוב
ושאני לוקח אותה- את יפית חג'ג' משיכון ח' החדשה לשחות לא פחות ולא יותר מאשר עם
דולפינים. מהרגע הזה יפית התחילה להתנהג באופן בלתי נסבל ולנשק אותי ולצרוח יש
ו-וואו בלי סוף. אנשים מסביב חייכו אליה ואני גם האמת. נתקעתי עם חיוך דבילי
כזה.
היו עוד כמה אנשים על הסירה וכולם עמדו והסתכלו לראות מתי
נראה את הדולפינים כבר. אח"כ הסירה הפסיקה לזוז והמדריך לקח משקפת ואמר שמוזר
אבל הוא לא רואה שום דולפין אפילו לא אחד. יפית אמרה לו שאולי הוא לא יודע להבחין
ושהיא יודעת הכל על דולפינים שיביא לה את המשקפת והיא ככה לקחה לו את המשקפת קצת
בכוח. קצת ג'בארית היא הייתה. שלא תחשבו. אנשים עשו עלינו קצת פרצופים כאלה של
איזה לא בסדר אנחנו ותת רמה וכאלה. אבל אנחנו לא מתרגשים מזה כבר. אנחנו גדלנו עם
הפרצופים האלו כמו שילדים אחרים בשכונות אחרות גדלים עם הפרצופים של האנשים
מהשכונה שלנו. יש לי תיאוריה שלמה על מה שאמרתי עכשיו אבל אני חייב לספר על יפית
למרות שזה עצוב כמו אני לא יודע מה.
אחרי כמה שניות יפית צרחה שהיא רואה דולפין והיא צרחה וואו
איזה מק-סים איזה מ-מי אני קופצת. ולפני שמישהו הצליח להבין בכלל מה קורה היא כבר
זרקה עלי את המשקפת וקפצה לים. אני פתאום ראיתי את הדולפין מתקרב אליה וחייכתי אבל
מייד הפסקתי לחייך כי משהו בדולפין הזה לא נראה לי בכלל ולפני שהצלחתי להבין מה
קורה המדריך צרח ליפית שתעצור ושלא תזוז כי זה לא דולפין; כי זה כריש. מה יקרה
שאלתי אותו בהיסטריה והוא אמר שלא לדאוג ואמר לכולם שאף אחד לא יעז לקפוץ. הוא אמר
שאין סיבה שהכריש יתקוף את יפית. היא לא פצועה נכון? הוא שאל אותי. רק אם הכריש
הזה יריח דם הוא יתקוף. היא לא פצועה אמרתי לו אבל אולי כדאי שתקפוץ ותביא אותה או
תירה בכריש או משהו. יפית בכתה במים וניסתה נורא לא לזוז יותר מידי. היא אמרה לי
מאיר, אני מתה מפחד. בוא תציל אותי, מאיר. והיא בכתה ככה בקול חלש כי היא ניסתה
להיות גיבורה. כי אם אי אפשר להגיד על יפית משהו אז זה שהיא הייתה פחדנית. אני איך
שהיא אמרה את זה באתי לקפוץ. אני רציתי לקפוץ בחיי אלוהים שרציתי אבל המדריך הבן
זונה ועוד כמה אנשים החזיקו אותי ואני נלחמתי בהם. הייתי חייב לקפוץ להביא את יפית
ונשבעתי להם שאם הם לא עוזבים אותי אני רוצח אותם אחד אחד ואת הילדים שלהם. הם לא
עזבו אותי הזונות, הם לא עזבו. הכריש שחה מסביבה במעגלים והמדריך אמר לי עוד פעם
לא לדאוג ושהכריש הזה תיכף ילך לו לדרכו. זה לא כריש מסוכן הוא אמר. הוא יתקוף רק
אם הוא יריח דם. באותו רגע שנזכרתי שיפית במחזור זה היה הרגע שהכריש קפץ בקפיצה
איומה, כל כך מהירה ופשוט תלש ליפית את כל הראש מהמקום.
די אני לא רוצה לדבר על זה עוד. אתם יכולים לא להאמין לי
כי הרבה אומרים שלא יכול להיות בכלל סיפור כזה. אבל אני היכרתי את יפית מגיל שש.
מגיל אחת עשרה אני נשוי לה. וכשסידרו את החדר שלה אחרי ההלוויה מצאו במגירה את
הקסטה של ליאונרד כהן עם הקשת האדומה השבורה שנתתי לה פעם בתוך קופסא שהיה מצוייר
עליה לב ורוד וכתוב באמצע יפית ומאיר לנצח.
–
אחלה
3/6/1999 21:25
מולי
–
(הודעה ללא תוכן)
–
זה לא חריעליק בקע, אלא יבכ עלכ בכה,
3/6/1999 23:22
–
כלומר: שיבכו עליך בכי.
קצת כבוד למרוקאית ולניביה.
–
אוף ידעתי שמישהו ידע
4/6/1999 0:13
דינורה
dinura@hotmail.com
–
מהרגע ששלחתי את זה אמרתי לעצמי למה לא כתבת איפכיעליק בכה
ככה זה נשמע תמיד
אבל חריעליק בקע זה מה שאוזניים אשכנזיות לא מאומנות
הצליחו להבין
תודה על התיקון
–
טוב לדעת שיש מרוקאים בפורום
4/6/1999 0:18
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
אפשר לפתוח שגרירות?
–
יופי יופי יופי
3/6/1999 23:25
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
חשבתי על התסריט הזה בהתחלה, אבל פסלתי אותו מיד כי חשבתי
לעצמי שרק פסיכופאט (במובן הטוב של המילה) יכתוב כזה דבר…
נהנתי נורא, אחלה
–
הצלחת להעלות בדל חיוך מטופש על שפתיי הנפולות
3/6/1999 23:50
LoneStar
–
שנשאר תלוי שם כמה זמן.
פשוט עושה טוב טוב סיפור כזה.
כל כך נהניתי, שתדעי לך! 🙂
–
נהניתי לאללה
4/6/1999 0:7
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
חמוד. אני אוהבת כשאת מתחברת לערס הפנימי.
4/6/1999 2:39
אינדי_גו
indi_go_blue@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
*********************************************************
כשנגעת
3/6/1999 22:50
ציפי
zipi_434@yahoo.com
–
כשנגעת בי אמש
לא הוצאתי מילה
נמאס לי לזייף
כשאני איתך…
–
4/6/1999 2:32
חמודון 28
ysamama@actcom.co.il
–
אין פה התלבטות חמודה.
מיד לקום וללכת עם כל הכאב שבדבר.
–
***********************************************************
לא חשבנו שככה יתנהל
היום הזה
3/6/1999 23:2
משה והרפורמים
moshe_reformim@thedoghousemail.com
–
היום הוא יומולדתה
של מי שהיתה עד לפני חדשיים בקרוב
חברתנו.
ממש לא חשבנו
שככה יתנהל היום
הזה.
חבל.
משה והרפורמים.
–
שולמית אלוני או יוקו? כי אני זוכר ששכחתי לאחת מהן-
3/6/1999 23:28
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
את היומולדת
–
********************************************************
מלאך הצבעים
3/6/1999 23:59
LoneStar
–
חושב עלייך ונחלש.
חושב עלייך ורוצה אותך.
חושב עלייך.
רוצה לראות שוב
את הקסם שעשית לי
כשנעמדת עם הגב לשמיים האפורים
והתחלת לצבוע לי ענן ענן,
עם הצבעים האלה שאת מחזיקה בסלסלה.
מסתירה אותה מאחורי הגב,
מוציאה אותם אחד אחד.
ועם כל אחד החיוך הטהור הזה שמסתיר סוד מתוק כל כך…
"רוצה ילדים ולא יותר משלושה,
'אבוטלי' הם קראו לי…"
מספרת לי על ילדי הקיבוץ והמבט שלך משתנה
ונתקע בנקודה מרוחקת
חולמנית כזאת… מתוקה…
"אני רוצה שזה יהיה הנוף שלי תמיד
אני אשב פה
ואת תצבעי לנו את השמיים שמאחורייך"
אמרתי וכמעט חיבקתי אותה מרוב אושר.
אבל הצינה של המבט הציני שלה.. צינן אותי…
עד שהיא הלכה.
וכמו שהיא הלכה התחלתי להתגעגע.
וכמו שנתתי לה ללכת,
הבנתי כמה אני לא רוצה להיות במקומה.
הבנתי כמה עדיף לי ככה,
רגשות הרחמים העצמיים עדיפים בהרבה על נקיפות המצפון של
להגיד למישהו שלא רוצים להיות איתו.
הוי נקיפות עד מתי תייסרונו?
רוצה אותך שלמה איתי ורוצה אותי שלם איתך
מתגעגע, מלאך לצבעים שלך.
שהם רק שלך,
למרות שכל אחת יכולה לקנות כאלה בכל חנות.
עופי לך.
נהנית לצבוע שמיימים של מלא אנשים.
את לא חוזרת… אני יודע היום.
–
התרגשתי
4/6/1999 0:14
המטורפת רוצה לקרוא עוד
revital_z@hotmail.com
–
מלאך של צבעים זה רעיון נהדר,
מעניין איך המלאך שלי פועל,
ולמה הוא בוחר דווקא בצבעים האלה.
–
משה-כוכב בודד עוד ניתן לחשוב שאתה
4/6/1999 1:36
מודדת
–
וההם הם אחד.
אבל מי סופר?
–
משה? ההוא מהמיצים? – אני אתן לו להגיב בזמנו.
4/6/1999 1:43
LoneStar
–
לא חד אנו.
–
כוכב יקר…
4/6/1999 2:20
המסכה
danoosh@netvision.net.il
–
העננים הצבעוניים שנשרו,
ישארו אצלך בשמים.
היתר,
ימשיכו באפרוריותם הסוערת לרכב על גבי הרוח.
ואתה,
כוכב בודד יקר,
תצפה עליהם
מלמעלה.
*******************
אהבתי.
זה מקסים, נוגע, נוסך שלוות ההשלמה.
שחרור ללא הכבלים.
אתה אדם עם נשמה.
תמשיך להקשיב לה. היא משדרת על גלים נפלאים…
–
הפנמתי. תודה 🙂
4/6/1999 2:31
LoneStar
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
*****************************************************
לאיצטרובל ומתגייסים אחרים
4/6/1999 0:38
מולי
–
מספר עיצות לחייל על סמך ניסיוני :
1. הצד הצר של הנשק שיהיה מכוון רחוק ממך
2.נשקים אוטומטים אינם תמיד כאלה
3.האוייב תוקף בשני מקרים – כשאתה מוכן וכשאתה לא
4.במארב תעביר את הפלאפון שלך למצב רטט
5.לפצצות אמיתיות אין חוט כחול וחוט אדום
6.הנשק שלך יוצר על ידי בעל הצעת המחיר הנמוכה ביותר
7.הדרך הקצרה והנוחה ביותר היא זו שממוקשת
8.תשתדל לא להיות אמיץ מדיי זה יעלה למישהו בחור בציוד
האישי
9.כל מה שיש לו מנגנון השהיה של חמש שניות יתפוץ אחרי שלוש
10.לך צמוד לשאר הצוות שלך בפתיחת ציר זה יקל על האוייב
לאתר אתכם
11. כל דבר שאתה עושה יכול להרוג אותך כולל כלום
ושפשוף נעים נשמה
–
אתה מאחר בכמה שנים טובות (או לא כ"כ טובות)
4/6/1999 2:57
אצטרובל
acorn7@hotmail.com
–
ולא רק זה, אלא שאתה מכוון לצד הלא נכון של העסק.
לפי הנסיון שלי, למשל, העצות הבאות הרבה יותר שימושיות:
1. על כל טיפקס יש עשרה מדללים.
2. על כל מהדק יש עשרה חולצי סיכות.
3. נוכחות השוטר הצבאי בש"ג עומדת ביחס הפוך לכמות
הזמן שהיתה לך בבוקר.
4. הצבא הוא מקום מסוכן. לך תדע כמה בקלות אפשר להדבק
בשפעת.
5. לא כל מה שהוא שמן, בעל קרחת ועטור שפם הוא הרס"ר.
זה יכול להיות גם הבת שלו.
6. כשהמזגן מתקלקל צריך לדפוק בו חזק ומהר. זה לא עובד,
אבל זה מעביר את הזמן יופי.
7. דווקא האנשים שאוהבים אותך קוראים לך
"ג'ובניק". שאר האנשים אפילו לא טורחים להגיד לך אפילו את זה.
8. אחוות הלוחמים המשמעותית ביותר נוצרת בדרך מהמדף של
הבורקסים לקופה של השק"ם.
–
4/6/1999 22:22
זקן
olditai@hotmail.com
–
שכחת את משפט המפתח:
מה שלא הורג מחשל…
ומה שהורג מחשל את המשפחות….
–
מהמגירה לדיסק 