בשבת כשקמתי
6/6/1999 23:38
ציפי
zipi_434@yahoo.com
–
בשבת כשקמתי
היה מאמא פתק קטן
נסענו לסבא,
יש לך קורנפלקס על השולחן
אז אחרי ששתיתי, אכלתי
וראיתי טלויזיה בלי בגדים…
הלכתי לנוח…
על המיטה של ההורים.
–
ולא צחצחת שיניים או לפחות שפת פנים ??!!
6/6/1999 23:55
מולי
–
(הודעה ללא תוכן)
–
**************************************************
מחווה מחוייכת לתאריך (מוקדש ל-ג)
6/6/1999 23:42
דינורה
–
זמר לתאריך השישי לשישי
(שנת 66)
בשישי לשישי פגשתי שטן,
שלחיי משמעות קצת אחרת נתן.
חמש פעמים רצופות
בביתן
אחריהן לזהות אותי לא היה-
ניתן.
(שנת 76)
בשישי לשישי פגשתי דמון,
שלי באמת הכאיב המון.
ארבע פעמים אני והוא
בארמון
ביצועיו הגרועים
השרו עלי-
שיממון.
(שנת 86)
בשישי לשישי פגשתי דוויל,
שהבל פיו היה מתוק ומהביל.
שלש פעמים איתו על השביל
כשחיכיתי לעוד, הוא הלך-
האוויל.
(שנת 96)
בשישי לשישי פגשתי מכשפה,
שעשתה לי נעימים בגב עם מגרפה.
אחרי פעמיים בלבד עופפה
ואני נרדמתי כי הייתי-
עייפה.
(שנת 06)
בשישי לשישי פגשתי את אשמדאי
ונהננו כך שנינו וודאי-וודאי
אחרי פעם אחת הוא אמר לי: נו די.
והלך בלי בושה, הוא גמר-
בלעדי.
–
ענק
6/6/1999 23:47
מולי
–
שכחת לפחות עוד כמה שמות שיכלו להיות הולמים מן הסתם
–
מוקדש לאדם בלי השם
7/6/1999 0:18
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
"אהבתי"
(מטורפת, מאז ולתמיד!)
–
נו, התקנאנו
7/6/1999 0:32
אורנה ומשה דץ
–
בסה"כ התקנאנו, שדינורה תמיד לוקחת את המקומות
הראשונים בקדם אירוויזיונים, ואנחנו, כבר מזמן לא החמיאו לנו על השירים הנפלאים
שלנו, ועצוב-עצוב-עצוב. ואיך אפשר להמשיך לרקוד, ולשיר, ולשמוח ולחייך כשאורנה
נוחרת בלילה ויש לה ריח רע מהפה?
ואנחנו מוכנים אפילו להתנצל ולהוסיף את המילה
"אפילו" להודעה הקודמת: "אפילו מדינורה לא עומד לנו", ויכול
להיות שהבעיה היא בנו. או בסבון.
–
וואו הדצים!!!
7/6/1999 0:33
דינורה
–
אני לא מאמינה משה ואורנה !
איזה כבוד
–
תודה (-:
7/6/1999 0:35
אורנה ומשה דץ
–
זה כל מה שרצינו.
אוהבים אותך גם.
–
יוקדם ה-9.9 שנת תשעים ותשע !
7/6/1999 8:57
אורחגג
–
כי ביום הזה אלוהים יורד מהשמיים ונותן לדינורה מכות
בטוסיק.
–
ווי, מאיפה לך?
7/6/1999 11:12
דינורה
–
(הודעה ללא תוכן)
–
*********************************************************
ואו אני בת 16!!!!!!!!!!!!!!!!!!
7/6/1999 0:12
ROSE
–
הרגשתי צורך לחלוק איתכם אנשים טובים שלי 🙂
–
מזל טוב ילדונת
7/6/1999 0:16
נמרוד צפנת
jarvis@netvision.net.il
–
אני מצטער על כך שאני מדבר כך, אבל אני מרגיש זקן
הפרקינסון.
אני לא זוכר איזה יום היום.
אבל זה בגלל הגראס.
מזל טוב כבר אמרתי?
תהני מהגיל
it only gets worst from now
on
–
********************************************************
כרוניקה של יחסים
7/6/1999 0:46
אורנה ומשה דץ
–
כרוניקה של יחסים – עץ
מה פתאום בכלל! אני לא אוהבת שום בן וגם בטוח לא את משה
המגעיל שתמיד נמרח לו כל הרוטב מהארוחת צוהוריים על כל הפרצוף והחולצה שלו והוא כל
הזמן תופס לי דוקא את הכסא איפה שרציתי לשבת לידך ואף פעם הוא לא נותן לי מהאוכל
שהוא מביא מהבית אפילו שהייתי נורא רעבה אתמול ולא אכלתי כלום מהבוקר כי אמא שכחה
לשים לי בתיק את הפרוסה עם הגבינה הזאת של הגושים. את קולטת? הוא התקשר אליי! אמרתי לך שנראה לי שהוא גמר עם המכוערת ההיא מ-יא'
2 ותהרגי אותי אם אני מבינה מה הוא בכלל מצא בה מההתחלה. יו! אני לא מאמינה! אמרתי
לך שכבר כמה ימים הוא הסתכל עליי קצת משונה ולא בדיוק הבנתי, אז היום הוא שאל אם
הוא יכול להתקשר לשאול אותי כמה שאלות במתמטיקה. אני? מתמטיקה? בטח שאמרתי לו
שאפשר, מה, כזה חתיך. אז עכשיו הוא התקשר אליי וקצת גמגם ובסוף שאל אותי אם אני
רוצה אולי ללכת לסרט או משהו ואמרתי לו
שבסדר. אני מרגישה שזה יקרה בקרוב. הוא בדיוק סיפר לי שהוא קנה כרטיסים לרודוס
לעוד שבוע, ושהוא רצה שזו תהיה הפתעה אבל פחד שפתאום אני אודיע לו שאני לא יכולה.
וכל השבוע הוא היה מקסים ורומנטי כזה, ואתמול הוא הביא לי זר פרחים ענק ואמר לי
שאני האישה שהוא הכי רוצה להזדקן איתה. אמא שלו עדיין לא סובלת אותי, אני חושבת,
אבל לא נורא, היא תתרגל.
כרוניקה של יחסים – פאלי
מה המצב?
בסדר, אני ואורנה מתחתנים.
–
**********************************************************
פסיכולוגיה בגרוש
7/6/1999 8:15
נירו
nyrosta_kaf@newmail.net
–
יונג בטח מבסוט ממך,
או לפחות מרוצה.
איך את מקפידה לקחת את
הספר שלו איתך
לכל חלום.
אבל נראה לי שאדלר קצת מקנא
–
************************************************
שאלה טכנית÷ העצב והאינסוף משיקים או מקבילים¿
7/6/1999 9:23
אינדי_גו
indi_go_blue@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
אם מותר לענות לשאלה טכני אז…
7/6/1999 11:11
דינורה
–
אני חושבת שהם מצטלבים; בצומת היאוש הגדולה.
–
טכנית בלבד: צומת היאוש הגדול. צומת זה זכר
7/6/1999 13:25
מץ
–
(נכון, אני גם זה עם הלגעת במקום ליגוע)
–
******************************************************
חברי פורום יקרים – מספר נושאים.
7/6/1999 11:19
מיכל אור
michal_or@hotmail.com
–
אמונתי היא, שבפורום כזה, תפקיד המנהל/ת מתמקד יותר בהיבט
הטכני (עזרה למשתתפי הפורום, פתרון בעיות טכניות שונות, מחיקת פרסומות וכדומה)
ואולי אף בכתיבת ברכה פעמיים בשנה.
הכתיבה שלכם, היא שיוצרת את הפורום, את מילותיו ואת
הדינמיקה שלו. איני מוצאת לנכון להתערב בכל המתרחש.
הפעם בחרתי לחרוג ממנהגי ולהציב הודעה. וזאת הן עקב דאגה
מסויימת באשר לקיומי הפיסי/נפשי שחלק מהמשתתפים כאן הביעו (חלקם באימיילים פרטיים
שנשלחו אלי. תודה לכם, בהחלט התרגשתי) והן עקב הצטברות של מספר נושאים.
אז כמה מילים בנוגע אלי:
ניתן להגיד שעברה/עוברת עלי שנה קשה (בהנחה שניתן לתאר כך
את השנה שלי), בעיקר בחיי האישיים.
אבל עכשיו שוב קיץ,
שאותו אני מאוד אוהבת. ויש כמה אנשים נהדרים שעוזרים.
כל אלו, כתוספת לאופטימיות הכרונית שלי נוטעים בי תקווה
שהמצב ישתפר.
בכל מקרה, אני כאן מידי יום ולילה. קוראת כל הודעה ומטפלת
בכל פניה ובקשה.
ובנוסף, אני רוצה להדגיש (שוב) שפורום זה יקר לי מאוד. אני
באה לכאן והלב מתרחב… ועל כך אני מודה לכל הכותבים והכותבות כאן.
אוקיי, אז להלן תגובתי למספר נושאים שעלו (וחלקם אף צפו)
במהלך החודש האחרון. ואתחיל בכמה "חובות" שהצטברו:
* אינדיגו – סליחה
שלא מחקתי את ההודעה ההיא. עד שהגעתי אליה, כבר הצבת אותה מחדש והפורום היה כמה
עמודים קדימה (הייתי בחופשה קצרצרה באותם יומיים שלושה) כך שלא ראיתי טעם למחוק
אותה.
ככלל, ניתן לפנות אלי דרך הפורום בבקשות למחיקה (של הודעות
ללא תגובות). ואם העניין חשוב ודחוף ביותר – רצוי להוסיף Email קצרצר
(או ארוך).
* נמרוד צפנת – זה
בסדר, לא נעלבתי מההודעה ההיא ("נכתב ביום חם"), לא היה צורך להתנצל.
דרוש הרבה יותר (אם אפשר בכלל) כדי להעליב אותי. ועל כך
יוכלו להעיד אי אלו חברי פורום (בעבר או בהווה). בכל מקרה, למרות כל העובר עלי,
חוש ההומור שלי לא אבד או נפגם. אין כל מניעה "להשתמש" בשמי או
"בדמותי" לכל דבר ועניין שתרצו. אני בהחלט נהנית מזה.
* ביחס לקטע שכתב
ה"נער" ("צעצועים") – זה הזכיר לי קטע משעשע נוסף שנכתב כאן
בעבר (נדמה לי שהיו שני קטעים שונים, אבל איני זוכרת איפה השני) בהתייחס לשאלה
הקיומית והחשובה:
?Why did the chicken cross
the road
בשרשרת סביב הודעה זו, ניתן לקרוא תוספות ותרומות של חלק
מממשתתפי הפורום דאז.
ולכמה נושאים כלליים:
אני ממליצה לכל המשתתפים/משתתפות לקרוא שוב את מכתב
הפתיחה. ברצוני להדגיש כמה משפטי מפתח:
* "פורום זה
הוא פורום פתוח. כל מי שרוצה יכול/ה לפרסם
כאן: סיפור, שיר, ביקורת…. "
בזמן האחרון,
ראיתי כמה הודעות הקוראות למשתתף זה או אחר לעזוב/להעזיב את עצמו מהפורום, לשתוק
ועוד אי אלו "חוכמות". אני מוצאת שההודעות הנ"ל מעידות על דלות
הדובר ותו לא.
אני מאוד מקווה שאף משתתף/משתתפת לא עוזבים ו/או שותקים
ו/או נעלבים, עקב קריאות מטופשות שכאלו.
* "כאשר באים
לבקר יצירה, יש לזכור שלא האדם הוא זה שעומד לפנינו אלא היצירה שלו, שהיא הדרך שבה
הוא בחר להציג היבט או היבטים מסוימים מתוכו. כל אחד עובר את המסע הפרטי שלו ונמצא
בשלב זה או אחר של ההתפתחות האישית שלו. לאף אדם אין מונופול על ה"אמת"
של מישהו אחר, ומה שיכול להיראות בעיני האחד כשטות מוחלטת – למעשה נכתב בקושי רב
ומתוך אומץ וחשיפה."
בכל מקום ובכל זמן (כך היה וכך כנראה גם יהיה) יהיו אנשים
המשוכנעים, ש"האמת האבלוסוטית" עבור כולם, היא שלהם, שבידם היא.
נו טוב, אפשר פשוט להתעלם. אפילו לא חייבים להעיר להם על
כך. אני תמיד מעדיפה להתעלם. שירגישו טוב, אין צורך להוסיף עוד מטרד על מכאובם.
וכרגיל, כמות האנשים "היורדים" על משתתף/משתתפת
זה או אחר אינה הופכת את העניין לנכון או אמיתי יותר. כולנו חכמים וכולנו
מכירים קונצנזוסים שונים…
ורק לתזכורת, רעש וצילצולים אינם מעידים על חוכמה כלשהי.
גם התרנגולת מקרקרת ברעש אדיר כשהיא מטילה ביצה.
אגב, אם לא אוהבים מישהו, או את כתיבתו, או את שמו, או כל
דבר אחר בו – לא חייבים לקרוא את הודעותיו. זה ממש בנאלי, אבל אני מקווה שאתם
יודעים שלא חייבים ללחוץ על כל הודעה.
גם אני מוצאת שחלק מהשרשראות כאן ארוכות, מייגעות
ומשעממות. אבל לי אין ברירה, אני חייבת לקרוא את כל ההודעות. אתם לעומת זאת, ממש
לא חייבים. אפשר גם לפסוח, לשתוק ולהגיב לדברים שכן מעניינים אתכם.
* " אני
מעודדת כתיבת ביקורת עניינית, לגופה של היצירה: טובה ומפרגנת או קשה וקטלנית ככל
שתהיה. כמו כן אני מעודדת ויכוחים "ספרותיים" למיניהם. אך אני לא מוכנה
לקבל ביקורת אישית לגופם של הכותבים. פורום זה אינו המקום לחיסול חשבונות, נקמנות
וכו'… מי שרוצה לעשות כך, יכול להשתמש באמצעים כגון דואר אלקטרוני, icq… או
למצוא את מבוקשו בפורומים אחרים."
אני מבקשת מכל "הצדדים" להימנע מסגנון העלבה
אישי. שוב, ביקורת לגופו/גופה של כותב/ת מעיד על דלות המבקר/ת.
כמו כן, ראיתי כמה הודעות העוסקות בנוסטלגיה, בגעגועים
לפורום בימי "זוהר" אלו או אחרים, "הספדים" שונים על גורל
ומהות הפורום. השוואות של הפורום הנוכחי לזה של לפני שנה, לפני חצי שנה, לפני
חודש, לפני שבוע וכדומה.
אוקיי, אז אין חדש תחת השמש. במהלך 18 החודשים שאני נמצאת
בפורום, לא היה חודש שבו לא ביכו, או התלוננו, או קיטרו על מצב הפורום ועל
רמתו. בכל תקופה ימצאו משתתפים שיתגעגעו לתקופות
קודמות, למשתתפים שעזבו וכו'…
יש מנוע חיפוש שבו ניתן להגיע לכל מקום ותקופה בפורום –
כולכם מוזמנים לשקוע בקריאת ספרי ההיסטוריה.
למי שמעוניין בכך, אתן טיפ קטן – כתבו את שמו של מנהל
הפורום הקודם (אורי ברוכין. או את כתובת ה Email
שלו) במנוע החיפוש ותוכלו להגיע כמעט עד לימים הראשונים של
הפורום.
לסיכום, אני רוצה (שוב) לציין שאני מאוד נהנית לקרוא את
השירים והסיפורים שלכם. ועל פי רוב גם את התגובות, את הביקורות, ואף חלק
מההתכתבויות האישיות יותר.
וכרגיל אזכיר שניתן לפנות אלי בכל שאלה, בקשה, הערה
וכו'…
בברכה (-:
מיכל
–
מאוד מרגש…
7/6/1999 13:20
ציידת תנינים
arielne.inter.net.il
–
בהחלט מכתב מאוד מרגש…
ואיזה כיף לדעת שאתה חייבת לקרא הכל, אפילו את התגובה
הדבילית הזאת…
🙂
צתיג"מ
–
למה כל קליק לוקח אינסוף זמן? זה מוציא מהדעת
7/6/1999 16:31
אורחגג
–
(הודעה ללא תוכן)
–
**************************************************
במקום הזמנה לחתונה
7/6/1999 12:41
נירו
nyrosta_kaf@newmail.net
–
כפי שאתם יודעים, אני ותמי ביחד כבר 4 וחצי שנים. נפגשנו
באוניברסיטה, אני הייתי
אז בן 24 ותמי בת 21. בזמן האחרון, (כלומר כבר 3 וחצי
שנים) אמא שלי שואלת אותי
בערך פעם ביומיים, שזה התכיפות שבה אני מתקשר להגיד לה
שהכל בסדר, מתי היא
כבר תזכה להזמנה לארוחת ערב באולם, בנוכחות נציגי הרבנות.
אחרי ששאלתי את
עצמי את אותה השאלה בדיוק במשך יותר משנה, כי הרי ברור לי
ולתמי שאנחנו כבר
כנראה לא ניפרד, החלטתי לשאול גם את תמי. תמיד אנחנו
מקבלים החלטות ביחד,
כלומר שנינו אומרים מה רצוי ועדיף לעשות, ואחרי זה עושים
מה שטוב לה. כלומר,
את זה שהדבר הכי טוב בשבילה לעשותו זה גם הדבר הכי טוב
בשבילי כבר הפנמתי
כשהיא הציעה לי לעבור לגור איתה לפני שנתיים. באותו הזמן
זה נראה לי כרעיון די מוזר
מסיבות מובנות, אבל אחרי נתק של יומיים ראיתי בעצמי שהיא
צדקה, כמו תמיד.
בקיצור שאלתי את תמי מה דעתה על הרעיון. כמובן ששאלתי אותה
בנסיבות המתאימות,
דהיינו בשבת בצהריים, אחרי שהיא הספיקה להתעורר, לאכול את
ארוחת הבוקר שהכנתי,
ולהנות משעה של מסאג'. התגובה של תמי הייתה: "ולמה
לקלקל את היחסים המושלמים
בינינו?". כמובן שלא התיאשתי מהתקווה שנהיה, יום אחד,
נשואים כחוק. אני הרי אופטימי
כמעט באותה מידה שתמי היא פסימית. הטקס של הפינוק
שבעקבותיו באה הצעת
הנישואים מצידי, והתגובה הקבועה שלה, עבר לתדירות של בערך
פעם בחודש.
אם לא הבנתם מה החיפזון מצידי, ולמה אני מעיק עליה, הרייני
להרגיעכם
שמצד אחד הכל נעשה ברוח טובה, ומצד שני, אני ותמי עדיין לא
קיימנו יחסי מין.
תמי בכלל בתולה, עד כמה שזה ישמע מוזר. היא הסבירה לי פעם,
שלאור המזל
שיש לה בחיים היא בטוחה שהיא תיכנס להריון מהמגע המיני
הראשון שלה. אני עצמי
עשיתי סקס כשהייתי יותר צעיר, ולא נהניתי מזה. בכל אופן
הסיבה שאני מתמיד
בהצעות הנישואים היא שאני מאמין שהילדים שלנו יקבלו את
המראה והשכל שלה.
בדיוק מאותה הסיבה היא תמיד סרבה. סרבה, בלשון עבר, כי
לפני חצי שנה היא נענתה לי
בחיוב. כמובן שהיא הציבה תנאי להסכמה. התנאי שלה היה שנתחתן
אצל רבנית.
קתולית. תמי מתנגדת לכפיה הדתית שקיימת במדינתו. חוץ מזה
היא אמרה שזה מבחן
לרצון שלי. הרי ממילא אנחנו נשארים יחד, אז כדי להוכיח את
המחוייבות שלי לילדה
(והרי זו הסיבה לנישואים), אני צריך להתאמץ קצת. נראה לה
שלמצוא רבנית קתולית
שתסכים לחתן אותנו זה מאמץ ששווה את הטירחה של ההריון
והלידה שלה.
בקיצור, מצאתי רבנית קתולית, ואני ותמי מתחתנים, זה יהיה
עוד חודש בדיוק, ערב יום
הולדתי ה-30. (אני משוכנע שהיא עשתה את זה מסיבות פרקטיות,
כלומר כדי לחסוך
במתנה אחת, אבל הרי צריך שאחד מהזוג יהיה פרקטי, ואני שיש
לי מזל שנולדתי
עם צוואר -כיוון שאילולי היה, הראש שלי היה נעלם לו בין
העננים כבר מזמן- שמח על זה
שיש לי בת זוג כמו תמי). אתמול בערב עברנו על רשימת
הידידים שלנו, כשהגענו לשמכם
אמרתי שהיות ואתם ידידים מן הראוי להזמינכם. תמי טענה
שהיות ואנחנו מעוניינים
שתישארו ידידינו גם בעתיד מן הראוי שתקבלו את המכתב הזה
במקום.
בכל אופן אנחנו לא רוצים שתשלחו לנו מתנה ולא צ'ק, אבל באם
הנכם מרגישים
צורך בלתי נשלט תוכלו לשלוח תרומה לעמותת הבתולים מטעמי
מצפון.
בתודה,
נירוסטה כהן
–
נירו, החום והחתונה
7/6/1999 12:50
תמי
–
שלום לכם,
הריני להודיעכם בזאת שנירו התחרפן לחלוטין.
זה קורה לו כל קייץ. הוא חוזר לעצמו לקראת נובמבר כל שנה.
בכלל, אני אמרתי לו שאני לא סובלת להתחתן בקייץ. תמיד
שנאתי את זה
מצידי שימשיך לאונן מול התמונות של דינורה שהוא הוריד
מהרשת.
בכלל, ככול שהוא יותר מתוסכל מינית כך
משתפרת איכות המסאג'ים והסיפורים שלו.
בכל אופן עדיין אין סיבה למשלוח כרטיסי השתתפות בצערי.
ברגשות הבנה, תמי…
–
תמי צודקת
7/6/1999 12:52
נירו
nyrosta_kaf@newmail.net
–
כמו תמיד.
רק שלהכניס את השם של דינורה
היה מיותר לחלוטין.
–
אלוהים אדירים
7/6/1999 13:37
דינורה
–
יצרנו לעצמנו עולם כל כך מעוות
–
טוב שאמרת יצרנו
7/6/1999 18:26
נירו
nyrosta_kaf@newmail.net
–
וזו אכן יצירה.
אולי באמת קצת הגזמתי, אבל ככה זה כשכותבים פארודיה.
חוץ מזה נורא צחקתי
ורציתי לשתף אתכם
–
עצוב ונכון
7/6/1999 20:16
ב' לפעמים
–
(הודעה ללא תוכן)
–
מבהיר את עצמי התכוונתי לעולם המעוות
7/6/1999 20:26
ב' לפעמים
–
(הודעה ללא תוכן)
–
חמוד נירו… חמוד….
7/6/1999 20:48
זקן
olditai@hotmail.com
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
ואני האמנתי…
8/6/1999 16:46
menta
–
אחרי לילות בלי שינה שהעברנו יחדיו, שמצאתי את חתני לעתיד.
מסתבר שלא כך.
אולי הגיע הזמן שאקח את הנט בפרופורציה נכונה…
–
מהמגירה לדיסק 