19-6-99 עד 20-6-99

פלצנים
ופלצניות יקרים.

19/6/1999
19:24

מבקר
הביקורים  מר פ. לצן

 

–

פלצנות
פלצנים פלצניים  מופלצים של הפורום  הפלצני 
הזה.

פלצנים  הייתם ופלצנים 
תישארו.

הרשו
לי להדגים.

 

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

פפפפפפפפפפפפפפפפלוץ.

 

 

 

 

שלכם

 

פ.
לצן

 

–

 

 

סבא
שלי (איש חכם מאוד) מבקש שאגיד לך

19/6/1999
20:9

כינוי
(אבל אותי זה משעשע)

nichna@hotmail.com

–

"דונט
פישטום קונטרה וינטום"

(לטינית
מדוברת)

 

ואני
אוסיף מחמאה. הפלוץ שלך הוא הכי גדול.

תתפנקק
פלצן צעצוע.

 

–

 

היכרתי
את סבא שלך טוב מאוד

20/6/1999
0:39

מבקר
הביקורים מר פ. לצן

 

–

למד
איתי בעממי

 

מי
אתה כי תוציא את דיבתו ככה?

 

פ.
לצן

 

–

 

 

*****************************************************

 

כפרה
בין-דורית

19/6/1999
21:4

 דינורה-במדבר

 

–

כל
מי שבדיאטה עצבנית.ככה אמא שלי תמיד אמרה לי ולאחי הקטן כשהתלוננו על התעמרות בנו מצד
אחותינו המתבגרת יעל.

בזמן
שקרה הסיפור שאני רוצה לספר. יעל היתה בת חמש עשרה, אני הייתי בת אחת עשרה ואחי הקטן,
אלעד, היה בן תשע.

זה
היה ביום אוגוסט חמסיני לוהט. חזרתי מבית הספר עם חברה שלי. קנינו לנו מיץ-קרח בשקית.
באוטובוס פגשתי את אחותי יעל. היא ישבה עם חבורת בני נוער בספסל האחרון של האוטובוס.
מהרגע שהיא ראתה אותי היינו עסוקות בלריב. היא רצתה מיד להלאים לעצמה את המיץ קרח שלי
ורצוי גם את של גלית- חברה שלי. קרב מילולי מכוער התפרץ די מהר למצהלות כולם. כשהגענו
לתחנה שלנו, ירדנו אחותי ואני ומייד התחלנו במשחק הקיץ הנוראי שלנו. ברגע שיורדים מהאוטובוס
חולצים את הסנדלים ומי שמגיעה אחרונה לבית צריכה להכין לשניה כוס מיץ עם קרח.  המדרכה תמיד היתה לוהטת ואפילו היו יוצאים ממנה
אדים מרוב שהיתה רותחת. רצנו בצעקות קרב אינדיאניות עד לבית מנפנפות בסנדלים שלנו באוויר.
בכל פעם שהייתי מתקרבת לאחותי היא היתה מושיטה אחורה יד והודפת אותי. עד היום כפות
הרגליים שלי ושל יעל קשות בגלל משחק הקיץ הזה.

כמו
תמיד הגעתי אחרונה לבית ומזיעה כולי הלכתי למטבח להכין לנו שתיה. יעל התיישבה על הספה
בפישוט איברים וביקשה שאבדוק אם יש ירקות להכין לה סלט- היא היתה בדיאטה. בערך כל השנים
שבין גיל שלש-עשרה לעשרים, היא היתה בדיאטה. דיווחתי לה בחשש שאין אפילו מלפפון אחד
וכל מה שיש במקרר מבחינת ירקות זה ראש כרוב אחד מדובלל. יעל שתקה, אות מבשר רעות לכל
הדעות אצל יעל. הבית היה הפוך כולו ואלעד שכב על הריצפה מול הטלוויזיה עם תחתונים בלבד
ולא טרח לברך אותנו לשלום. ככה תמיד אצלנו. אין נימוסים. איך שהו אף פעם לא לימדו אותנו
להגיד לבריאות או סליחה, או שלום כשנכנסים הביתה. הבאתי לסלון את השתיה שלנו וישבתי
על הכורסה. אלעד צפה בתוכנית מצויירת. ידעתי שמשהו רע עומד לקרות לפי מצב הרוח המוזר
של יעל. אמא כבר הסבירה לנו שאנשים בדיאטה הם עצבניים. אחרי כמה שניות מתוחות כאלו
יעל קמה וסגרה את הטלוויזיה. הנחתי את כוס השתיה על השולחן ונעמדתי רחוק ממנה ומאלעד.
אלעד הסתובב אליה ואמר לה "תדליקי מייד". יעל אמרה לו "קום בהמה, מספיק
עם ההתבטלות הזאת, תראה איך הבית נראה , מה זה כל הכביסה הזאת פה זרוקה על הספה קום
ותעזור לנו לסדר את הבית". אלעד ניגש לטלוויזיה וניסה להדליק אותה אבל יעל חסמה
אותו ודחפה אותו שיתרחק. די מהר הם שניהם התגלגלו על הריצפה מכים, נושכים ,שורטים וכו'.
ילדים רבים נראים בעיני כמו עכביש. כל השיער הזה והידיים והרגליים והלחישות הרושפות.
אני מייד התחלתי לבכות. אני תמיד בכיתי כשהם רבו. צעקתי להם שיפסיקו והתחננתי אבל הם
בכלל לא הקשיבו לי. בסוף הם הפסיקו איך שהו. אסף התיישב בפינה ובכה וקילל. "את
בת –זונה מסריחה. מניאקית. אני שונא אותך. שרמוטה". היה לו פה די מכובד
כבר אז. יעל אמרה לו שישתוק והתחילה לקפל את הכביסה. בבכי מיילל התחלתי להסיר אבק מהמזנון.
הגנבתי מבטים אליה מידי פעם, היא קיפלה כל בגד במן פדנטיות מוזרה שלא הייתה מוכרת לי
אצלה. אלעד המשיך לקלל ואני מידי פעם אמרתי לו "נו, די אלעד, אתה מגזים".
הוא בכלל לא התייחס והמשיך עם הבכי המעצבן הזה שלו והקללות. אחרי שיעל גמרה לקפל את
הכביסה היא ניגשה לאלעד ואמרה לו "אני נכנסת עכשיו לחדר שלי, אתה תחזיר את כל
הערימות של הכביסה למקום. אני יוצאת לבדוק עוד חמש דקות. אם כל הבגדים לא במקום, אתה
מת". ונכנסה לחדר שלה. אלעד קם, ניגש לערימות הבגדים ובבעיטות העיף אותם על כל
החדר תוך שהוא ממשיך לקלל ולייבב "נראה לך? בת-זונה. נראה לך?, מניאקית"
וכו'

אני
הייתי מבועתת. רצתי לחדר של יעל ואמרתי לה שתצא מהר. לא יודעת למה עשיתי את זה. אולי
כי לא יכולתי לסבול את החמש דקות האלו עד שהיא תצא ותראה. יעל יצאה מייד ורצה למטבח.
אלעד השתתק בהפתעה. אני גם לא הבנתי מה בדיוק יש לה לחפש במטבח. עקבנו אחריה. היא ניגשה
למגירת הסכו"ם והוציאה לחרדתי את סכין הלחם הענקית. "מה את הולכת לעשות עם
זה?" שאלתי אותה בקול רועד. יעל כל כך רתחה שהיא בכלל לא שמה לב שאני נמצאת. היא
הלכה ישר לאלעד והניפה עליו את הסכין. כיסיתי את העינים עם הידיים. שמעתי את אלעד אומר
לה "נראה אותך מעזה ליגוע בי שמנה פרה זונה". הצצתי לראות מה קורה. לא יכולתי
להאמין שיעל תעז באמת ליגוע בו. יעל עמדה עם הסכין מונפת וראיתי שהדבר שהיא הכי רוצה
לעשות כרגע בעולם זה לטבוח את אחינו הקטן. לבסוף היא זרקה את הסכין על הפנים של אלעד,
ונמלטה לחדר שלה טורקת אחריה שוב את הדלת. אלעד פרץ בצוווחות אבל אני בכיתי יותר חזק
מאלעד. הייתי בכיינית איומה. הבכי שלי למעשה הציל אותי מהרבה מריבות פיזיות. בי אסור
היה ליגוע. אלעד היה חוטף הכל. ניגשתי לאלעד ברגליים רועדות וראיתי שיש לו שריטה קטנה
על הלחי. השריטה היתה אדומה אבל לא מדממת. הוא צרח וצרח ולא הפסיק לצרוח "היא
חתכה אותי, היא חתכה אותי". לקחתי אותו ביד אל הברז ושטפתי לו את הלחי. הוא הלך
לסלון, הדליק את הטלוויזיה ונשכב על הספה מיילל חלושות, מושך באפו. אני ברחתי החוצה
והתחבאתי במחסן עד שאמא תחזור מהעבודה.

 

מאז
עד היום, תמיד כשיעל ואלעד רבים אלעד אומר ליעל "מה תעשי לי? תחתכי אותי בסכין?"
וכולנו צוחקים אבל גם מגניבים מבטים מלאי רגשי אשמה זה אל זה.

 

נזכרתי
במקרה הזה כיוון שלפני יומיים קרה מקרה דומה בדור הצעיר שלנו. עונת החמסינים הגיעה
מוקדם השנה והתעוקה שהיא משרה בלבנו מורגשת כבר עתה, למרות שרק יוני.

בימי
חמישי כל הנכדים הולכים מבית הספר לבית של אמא שלי. הבית שבו גדלנו כולנו ובו התרחש
גם "קרב הסכינים" הזה שעליו סיפרתי. נעה בת העשר, הבת של אלעד, ומיכל בת
השבע, ביתי, הגיעו ראשונות. אמא שלי לא הייתה בבית עדין. הן שוטטו להן בחדר שבו אחי
ואני גדלנו יחד עד הצבא. הן הוציאו מהארון את התעודות הישנות שלנו ודיפדפו בהן. משהשתעממו
מכך פנו לחשוב מה יוכלו לעשות בכדי להשתעשע. יואב, הילד של אחותי יעל היה צריך להגיע
כל רגע מבית הספר והן כמו תמיד חיכו לו בהתרגשות. יש בינהן מריבה לא פוסקת בנוגע ל-את
מי מהן הוא אוהב הכי. גורלו של  בן-דוד אחד
בין שתי בנות-דודות.  לבסוף נעה הגתה רעיון
זוועתי. היא פנתה בהתלהבות למטבח והוציאה מהמגירה את סכין הלחם. אותה סכין בדיוק. מהמקרר
הוציאה את בקבוק הקטשופ וניגשה לביצוע המזימה. מיכלי ביתי, כמותי בגילה, היא יצור שברירי,
עדין ולא מזיק לחלוטין. בכיינית איומה. היא הביטה משתאה בנעה הפעלתנית שמרחה קטשופ
על צווארה ועל סכין הלחם בהתלהבות רבה. אח"כ הלכה אחריה לסלון, שם נשכבה נעה על
הרצפה והניחה את סכין הלחם המוכתם באדום על צווארה. היא עצמה את עיניה והוציאה את לשונה
כדרך שילדים מחקים מתים. היא הושיטה את בקבוק הקטשופ למיכלי ואמרה לה להתחבא ולהחביא
את הבקבוק. נעה נותרה לבדה בסלון, שכובה על גבה וקטשופ –דם נוזל לה מצווארה
ועל הסכין הגדולה המונחת לידה.

מיכלי
רצה עם הבקבוק למזדרון, מבועתת אך נרגשת למדי. מודה בליבה לאלוהים שלא לה מעוללים את
התעלול הזה.

יואב
הגיע הביתה חמש דקות אח"כ. הוא נכנס בסערה, מזיע כולו וזרק את הילקוט שלו. 

כשראה
את נעה השחוטה בסלון מדממת כולה- התעלף. מיכלי כמובן נבהלה נורא ופרצה בבכי ונעה המאוכזבת
קמה ממקום משכבה ובעטה ביואב קלות בכף רגלה היחפה. "תביאי כוס מים", היא
פקדה על מיכלי שבדמעות רצה למלא את מבוקשה. "הוא מת?" היא שאלה את נעה; נעה
לקחה מידה את כוס המים ושפכה אותו על יואב שהתעורר לאט מעלפונו. "מסתבר שלא"
ענתה נעה, "סתם לא מבין בדיחות".

 

 זה סוף הסיפור בעצם, סיפור על סכין לחם אחת, ועל
כפרה בין-דורית.

 

 

 

–

 

**************************************************

 

20- םילימ תואנכט

19/6/1999
22:23

נירו

nyrosta_kaf@newmail.net

–

נאמר
תוחזר תמר

תמוחזר,
תשוחזר,

תמוסחר
תתומחר.

בצער
אומר נגמר.

 

כאמור
הדיבר גמור,

מסתבר
מתערער- ברור

שיפור
הסיפור בכיפור.

סותר,
סטור בקיצור

 

מסתחרר
במסתור חבר

ונותר
כחמור נוער

מחבר,
מטרטר, סופר,

ושומר
מעשר משורר.

 

כבר
השחר חומר מאחור

כעובר
שנשאר בבור

וצרצור
כמזמור לציפור.

בצר
כר נותר לבחור.

 

נשבר
כבר בגיר לזמיר

נבער,
מר, נמהר להזהיר,

מפואר,
מסומר- חור בקיר.

ונשבר
כבר. נגמור השיר

 

–

 

היידה
נירו (:

19/6/1999
22:25

המטורפת

revital_z@hotmail.com

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

אילו
הייתי נירו

20/6/1999
0:34

ג'וליה

 

–

לא
הייתי ממהרת להשליך את תמר מחיי:

א.
תמר זה שם של יפות (עיין ערך סוקניק)

ב.
תמר שם של אמיצות (עיין ערך חסמ"בה)

ג.
תמר של בחורות עם צמה (עיין ערך דפי תמר)

 

ובא
לציון גואל ובבנין ציון ננוחם

 

 

–

 

אילו
הייתי נירו…

20/6/1999
0:42

serpent

 

–

הייתי
משליך את חיי מחיי.

או
שלא

 

–

 

לו הייתי נירו

21/6/1999
16:4

 

 

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

 

משעשע,
חמוד, עשיר שפה. אני בעד (תמוחזר)

20/6/1999
22:16

אינדי_גו

indi_go_blue@hotmail..com

–

(הודעה ללא תוכן)

–

 

*********************************************************

 

מכתב
לדינו מאחיה

19/6/1999
22:32

אח
של דינורה

 

–

יושב
בשירותים יום שני בארבע אחר הצהריים החרא יוצא לי טוב ובכיף. אתמול אירגנתי אזכרה לסבתא
כדי שהחרבון היום בארבע יהיה פה ולא בבסיס המחורבן שלי (אפרופו חרא). מרוב שיעמום רקדתי
כבר עם הכלבות, קראתי סיפורים חרא באינטרנט ושקעתי בחרא שחורה (מרה, מרה).

אח
כמה טוב היה בבית. החדר שלי היה נקי וגיליתי שאמא החליפה לי מצעים. כל החברים המשוחררים
שלי מובטלים ופנויים. אמא בישלה לי כל היום ונתנה לי כסף. הקומבינה המושלמת. אז למה
למה? למה רע לי? למה? זה מצפון את חושבת? מועקה בחזה. למה לא לקום כל יום יקיצה טבעית
קלאסית בשתים עשרה אחת ככה. מה העיקר ומה התפל? הרי עובדים בשביל להגיע לזה שלא נצטרך
לעבוד אז למה בכלל להתחיל. אני יושב פה ומסתכל על החרסינות בשירותים ועל האור שמעל
הכיור ואני פתאום מצטער שלא נמצאים פה כל ים האחים והרעש האינסופי והטלוויזיה הדולקת,
אנשים שותים קפה במטבח ומוסיקה יוצאת מהחדרים. ולמה שאיזה אח אחד לא יזרוק מקלות לכלבות
ואחרי זה כולם יזיינו את השכל על איך יפה הן משחקות ונדון בכל מיני אנקדוטות.

חייב
לזוז.

אסף. 

 

 

–

 

והיא
מכירה בך אח??

19/6/1999
23:0

ציידת
תנינים (ומלפפונים וגזרים בעצם גזרים לא)

 

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

אה.
אז זה משפחתי…הקטע המעורער…למה לא אמרת

20/6/1999
0:9

ג'וליה

 

–

(הודעה
ללא תוכן)

–

 

******************************************************

 

יומן
אישי אינטראקטיבי בעברית – כדאי לבקר

20/6/1999
0:58

1קייזר
סוזה

uzush@hotmail.com

–

יומן
אישי

http://members.tripod.com/~uzush/index.html

 

–

 

********************************************************

 

אשת
חייל

20/6/1999
1:35

דיוניסוס

 

–

נכתב
מתי שהוא ב-93

 

…פתאום,
מכה בגב בוקי חטף, הוטח לו קדימה, כוס בירה בידו גועשת מתפרצת אל את השולחן העימה.
היי בוקי ! צעקה. אויי לא, לאן הגעתי, היכן אני…, איזה ערב מחוריין, בעצם למה ? כוכים
אפלים סביב לי, איזה ערב מפתיע באי מופתעייותו, הנה היא מגיעה… מה זה, אחת אחת, למה
מה קרה ? למה עכשיו ? את הכיסא מולו מעבר לשולחן אחור הסיחה,  את ישבנה עליו הניחה. התכופפה תיק עור שחור על ברכיה
הדיחה, פתחה, צלוחית איפור צבעים רבים לה הוציאה, פידרה עיניה סורקה שיערה. הספנתעיר.

 

היא
פאם פאטאל היא פאם פאטאל… ערב טוב ! היי, זו לא היא, מה קורה פה ? איפוא תמי ? תמי
… !!! תמי ! כל אחד יודע, כל אחד יודע. היא פאם פאטאל היא פאמ פאטאל … מה לך תזמיני
? שלפה לשון, על בוקי הלשינה: מה שנתת לו, וצלחת חומוס לניגוב. בטח המלצרית הזאת, פליטה
של שנות השישים: שיער קלוע עד ברכיים, לכפות רגליה מוקסיקנים ומבע של בודהא לה בעיניים
– כוכבים מנצנצים בליל, איך זה שכוכב נופל לו…. שלף בוקי סיגריה, ובפוזה א-לה ג'ימס
דינה, יעני'לה, הצית  'ותה 'לה.שלח מבט אלי
רוחמה, 'תראי…', הטיבה ישיבתה ישבנה נע נע, למלצרית באורח רוח המתינה. מבט של חצות
לי בעיניה. ראי ראי מי היא יפת הנפש בתבל ? בשולחן הסמוך כוס התנפצה לה. 'את שומעת…',  הניחה ידה על השולחן, תמכה סנטרה לאחור הביטה, המלצרית
בודהא בעיניים לה בושה. לגם בוקי עוד לגימה ארוכה ומהסיגריה עוד יניקה עמוקה גנח לדעת.
אף פעם לא הצלחתי להבין, מדוע למלומדים המילים הן כאותן בנות מקצוע עתיק ימים, ולמחזיקים
בעט הן פילגשים. אוף ! איזה טעם יש לה לבירה הזאת, כוכב זהב, כוכבחרא.

 

המלצרית
בודהא בעיניים לה הגיעה, מגש, וצלחת חומוס לניגוב על השולחן הטיחה, פלוס סלסלת קש פיתות
לניגוב ממתינות לביצוע גזר דינן להאכל אל קירבי המאכלת בתוספת חומוס לחמוס טעימתן,
פלוס כוס בירה כוכבזהב לשטיפתן.  בצעה רוחמה
פיתה בידה השמאלית צלחתה אחזה, וחומוס לניגוב צלחת נקייה נקייה כמו אמא תמיד היתה רוצה,
הטעימה. 'את מבינה…',  ברקע משתורר שיר של
החיפושיות: אהה בנות בנות… אותכן להבין אף פעם לא צלחתי, ורוחמה את פניה ימינה הימינה.
התחרפנתי לגמרי מההיא שמה, אחח, איזה מכה חטפתי. אתמול פגעתי את נעמה, שאלתיה לשלומה
מה, בעזרת השם הכל בסדר, איזה שם חיפשתי למעלה. הביטה עליי ימינה ופנתה שמאלה. רוחמה
כבר ניגבה איזה חצי צלחת חומוס לניגוב בעזרתן הנדיבה של פיתות בצועות גזר דינן והוד
מעלתה בירה כוכב זהב שטפה הכל מטה להקל על איכולן – תיאבון אדיר לה לזורחת. התמתחה
אחור, יד אחת מתחה, וידה השניה על ביטנה לחצה, איזו רוח חזקה בחוץ נושבת לה לה לי לה….

 

המלצרית
הזאת באמת נראית מעניינת, מרותקת מרוחקת בודהא בעיניה. וואוו, איזה טיפוסים יש בפאב
הזה. 'תראי…', הביטה ימינה, 'את שומעת…', הביטה שמאלה. את תיקה השחור שוב הדיחה
על ברכיה, ספר על השולחן הניחה – האקזיסטנציאליות שבתורת הרחמים הנוצרית. אוף ! הבירה
הזאת ממש גרועה לי היום. מה שהכי מטריד אותי עתה, כיצד אותה להחריד. מה היה אומר עליה
אותו רופא, שמספרי אותו תימהון עשה הון. ברוך אללה ! אפשר לקבל בבקשה כוסית טקילה להקפצל'ה.
המלצרית הזאת אותי מאד מאד מושכת, אין מה לדבר, מוכן לעשות הכל לטייל עימה בארמון החול.
היכן היא תמי נעלמה לה מה ? הצית לו בוקי עוד סיגריה להשתרעף בעשנה של זו זיכרונה נוגה,
ואת נפשו בבירה הטיח. ההיא שם בשחור, שיושבת שם עם האפור, צדודיתו של האופל לה. כבדה
וחשדה. איזה חיוך זה שיש לה שם בזויות עיניה, והשפתיים – תאווה מנומקת לעילא.

 

'נו…
אז מה את מספרת ?', מעבירה דף, מחליפה תנוחת רגל וברגל השולחן בועטת. איי ! 'תרצי להזמין
משהו נוסף ?', בודהא בעיניים כוסית טקילה הניחה שואלת. רוחמה מושיטה אצבע משולשת, על
כוסית הטקילה מזיינת. טאח טאח טאח, קלוק קלוק שלוק. נימאס לי מהכל, חם לי, אוף, טילטלה
אותי לגמרי הרוחמה טקילה הזאת, היכן תמי ? אני רוצה להתחתן איתך. תראי לי את השדיים.
איזו כבדות של רוח חמורות. האם להגיד שאינני כן, זו גם כנות ? אשת חייל לא מצאתי,  ורחוקה מפנינים מיכרתי, בעלה בטח לא יבטח בה, ושלל
לו יחסר, גמלתהו רע ולא טוב כל ימי חייו, ותעש בחפץ כפיי, והיתה כאוניות מדופנות, מקרוב
תביא כוסה, ותקום עליי הלילה ותיתן לי שיכר, וחומוס לפיה, זממה זיני ותיקחהו, מפרי
שדיה נטעה קפה נמס, ליפפה בעוז מתניה, טעמה כי טוב זיני, לא תיכבה בלילה זנוחה, ידיה
שילחה בכיפתו, וכפיה תמכו בישבני, רגלה פרשה למעני, וידיה שילחה לאביון, לא תירא לגופה
משלג, כי כל גופה לבוש שנים, זעזועים עשתה לה, שש רעימות רעמה, נודע בשערים אביונה,
בשיבתה עם זינזני בשעריה, מטפחות עשתה ותנגב, ולשון נתנה למלצרית, עוז והדר עירומה,
ותישחק לרפיסותו, פיה פתחה בחוכמה, ותורה על לשונה, צופיה הליכות גופה, ופיתה לנגב
לא תישבע, קמו עליה ויאשרוה הוא ויהללה, רבות בנות עשו חייל, ואת עלית על כולנה, שקר
החן והבל היופי, אישה יראת עומד לו היא תתהלל, אתן לה עוד מפריי, ואהלל בשערים מעשיה.
דפקו לנו את הראש הרבנים כמרים מטיפים האלה. אמפטיה פתיה, אלטרואיזם זב דם,  אידיאלי עצמי אני, עצמי לא אני, אמבי פמפי פומפי
ולנטינו, פאלי דאלי, כל דאלים גבר. פתאום נכנס לו כלב שמש, אין עוד גשם מתי יהיה שיהיה,
ניראה לי ממש קוקי, איזו כבדות של רוח חמורות, הדליק לו בוקי עוד סיגריה, ואל קוקי
מפית קיפל זרק טיירה.

 

הלו,
מלצרית ! לבודהא הזאת, הכל איזי איזי, מת עליה. אפשר לקבל נשיקה, סליחה, אפשר לקבל
חשבון בבקשה. לא, לא כולל אותה, לא מכיר אותה בכלל. רוחמה עוד דף בספר לחמה.

בוקי
את כוסית הטקילה חיסל עד תום, סובבה בידו, ואחר ליטף אותה באצבעו. הוציא מכיס מכנסיו
צרור דפים, עשה בהם קפלים, שלף עוד סיגריה, הצית גפרור, ועשן לאויר הכוך יצא לו סעור.
את צרור אהבותיו במאפרה הניח מקופל קרוע, וגפרור דולק בה הטיח. האחח !

 

 

 

–

 

נהדר

21/6/1999
0:10

לימו

 

–

שמחה
שחזרת לכתוב, למרות כל המפגעים הסביבתיים. תמיד טוב לקרוא אותך. וכרגיל נהנתי מאד..

 

–

 

תודה,
ובואי לבקר !

21/6/1999
21:25

דיוניסוס

 

–

ומפגעים
סביבתיים, האנושיים שבהם, שלא כפי שבאו, הזמן עושה את זמנו, והם נעלמים…מהסיבה הפשוטה,
שלסביבה לא היה מה לנכס מהם !:)

 

–

 

למרות
שכבר אמרתי לך אישית…

21/6/1999
19:3

 דינורה – שבה לפתע

 

–

קראתי
את זה שוב ואני חושבת שזה מעולה.

כתיבה
מורכבת, כל משפט לוקח את הזמן הראוי לו.

זה
בעיקר (לטעמי) סוג של טכנאות אבל זה מעולה.

זהו.
מחכה לראות עוד בסגנון.

ולימו-
הטכנאות היא לא שטות. אם תקראי בעיון תראי שכמה דברים נורא יפים נכתבו.

 

–

 

חן
חן, הגבתי לך, איך לא, אישית !

21/6/1999
21:30

דיוניסוס

 

–

ו…כשאני
קורא זאת שוב, אני מוצא ושם דברים שעוד אוהב ואשמח בהם להבא. אבל, לו רק, ידעתי לא
לעטות בטכנאות את הרשעות, את הכעס והכאב שמאחרי הטכנאות הזאת…נו… למה לי להסתבך.

 

 

וביחס
לטכנאות : גועל חיך… פלצנות שיינקינאית לשמה. לא שיש לי משהו נגד שיינקינאיות/יים,
אלא שכל המלל השירי כביכול לדידי הוא כמו עוד איזה שיר של אייל גולן, ויסלחו לי אוהדיו
מזה, ושונאיו מזה.

 

 

–

 

טכנאות?
לא לטעמי

22/6/1999
0:25

לימו
– מבקשת סליחה מראש על התכתבות

subject@walla.co.il

–

לא
יודעת, לא מסתדרת עם טכנאות המילים הזו. הפעם, בעצם כמו כל הפעמים, אתמוך בדיוניסוס
היקר.

זה
פלצני. זה קלישאתי. זה מוחצן כמו צורך של אישה צעירה במחזור הראשון שלה למען יראו ויראו.

עזבו
אותי מהמלל הזה, להג  זה לא אני. תודה.

משהו
אישי לך, דינורה. את יודעת היטב, לא פעם אמרתי, אני מתחברת לחומרים אמיתיים. מהרועה
עצמו ולא מהעדר. אנשים שהולכים סומא אחר העדר מפחידים אותי. את הטכנאות של מולי עוד
חיבבתי, הוא היה הראשון והמקור, את היתר…נו טוב. ויתרתי מראש.

ושיהיה
רק טוב.

לימו

 

–

 

 

********************************************************

 

Requiem

20/6/1999 1:52

watchdog

watchdog31@hotmail.com

–

new york 1991

 

"good morning to you all from WKRW
92.7 FM K-ROCK , and now to start a cold winter morning , here is CALIFORNIA DREAMIN` the
MAMAS AND THE PAPAS"

what a dumbass , i think for myself ,
its colder that a witche`s tit and this idiot taking me to california with my
sunday morning winter. i'm going to connecticut,
i have a date with with a friend. it`s so cold , everything around is painted
white ,  leafless trees in brown and just
like in the song on the radio, the sky is grey.

looking at a map ,its really weird to
find a cemetery when you are going  on a
date.

the air is still , a lonesom raven is
watching me approaching the grave. i kneel down , the smell of fresh soil is in
the air , and still this raven watching me from a safe distance up in a tree.

lonesom raven , keeper of the dead.

hi ,i said , how are you my little
angel?. and the wind answered back. i spent an hour talking to my angel , i was
crying and laughing and emptied my soul. i said my last goodbye to my angel , i
know she wanted me to stay.

i stood on the hill turning my back to
the wind

gave a final look at a tumbstone and
left.

it`s 
sunday afternoon , it`s snowing . empty road is leading me back to my
life . tomorrow is another day.

"this is WKRW 92.7 FM  K-ROCK , and now we leave you with something
soft ELTON JHON with FUNERAL FOR A FRIEND . they could`nt  pick a better song?

as i was listening to the ballad i was
seeing everything; the winter nights under the covers ,

the passionet dancing in the club , the
fears ,the tears ,the years.

its dark and cold in the winter and my
friend is gone forever.   

 

 

–

 

זה
קצת קטנוני,אני יודעת…

20/6/1999
10:5

שרברבית

 

–

K-ROCK is WXRK

and it's 92.3

 

–

 

they were bought by ABC in 92, and
change

20/6/1999 10:20

watchdog

watchdog31@hotmail.com

–

right after the new station  103.9 (?) went to classic rock

 

–

 

that was NBC not ABC

20/6/1999 10:29

watchdog

watchdog31@hotmail.com

–

(הודעה ללא תוכן)

–