לציפי
20/6/1999
17:19
יואב
–
במוזיאון
בקיץ, באמצע הפוזה,
תמיד
איזה ציצי מביא לי נרווזה:
עטין
שנמרח או פיטמה שדוקרת
מביאים
אותי שוב לזיקפה מיותרת
ובמקום
אמנות שכולה טוב ואור
אני
מסתקרן ופונה לאחור
מביט
בפניה – נהייה לי שחור…
–
אני
מוכנה להתערב ששמעתי את זה כבר איפשהו…
20/6/1999
18:13
ציידת
תנינים
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
כן,,שתיים
שלושה עמודים אחורנית
21/6/1999
1:54
ROSE
–
מי
אמר שהיסטוריה לא חוזרת על עצמה
–
שניים
שלושה יותר מתקבל על הדעת.
21/6/1999
2:14
ציידת
תנינים (שקופה להחריד)
–
אבל
שיהיה 😉
–
************************************************
שניפרד?
(טכנאות מילים – ש')
20/6/1999
19:7
אינדיגו
indi_go_blue@hotmail.com
–
שממת
שחרית.
שנתי
שטחית,
שקרי
שגיונותי שלווים.
שמעו
שירי:
שמועת
שווא,
שאלה
שאננה,
שתיקה
שנתארכה,
שרידי
שלכת שבליבי.
–
חביב
להפליא, למרות ש..
21/6/1999
0:13
לימו
–
לא
האמנתי שתגררי אחר השטות הזו שנקראת "טכנאות מילים", אבל אשרייך, יקירתי.
–
שווה
שווה (שלושים ש"ח)
21/6/1999
1:7
ליתוספרה
–
קצת
קצר אבל בשביל האיכות אני מתפשרת…. 🙂
כל
הכבוד.
–
שנון
21/6/1999
1:49
ROSE
–
(הודעה ללא תוכן)
–
טכנאות
עם נשמה
21/6/1999
19:5
דינורה – שבה לפתע
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
**************************************************************
החלק
שלי בהבטחה
21/6/1999
1:3
ליתוספרה
מבטיחה ומקיימת
iasap@hotmail.com
–
סיפור
על קרצייה מנוקדת ואיגואנה פלצנית
מעשה
באיגואנה ושמה חווה,
איגואנה
חביבה, ועל הכל אהובה.
ברם,
שמנה הייתה מאוד,
וגם
בעיות העיכול שלה אינן סוד.
כשחווה
האיגואנה הייתה אוכלת,
היא
הייתה מקיאה, מחווירה, משלשלת,
אבל
אף על פי כן ולמרות הכל-
חווה
האיגואנה אהבה לאכול.
לעיקרו
של דבר, בשבוע שעבר
תחרות
בישול – פול נערכה בכפר
ומי
בתחרות נבחרה לשפוט?
חווה
האיגואנה, לא פחות.
נמרים,
קופות, פלמינגו, דגים,
הכינו
פול מכל הסוגים
וקרצייה
אחת קטנה ומתוקה,
הכינה
פול מיוחד לפי נוסחה עתיקה.
חווה
טעמה משלושים מנות של פול
שמרה
על איפוק בנושא העיכול
וכשסיימה
לטעום התכוננה לומר
ולהעניק
את הפרס לזוכה המאושר.
אבל
אז, על הבמה, מול אלפי הצופים
בבטן
של חווה התחילו צפצופים
הבמה
רעדה, השולחן התפרק
וחווה
כבר לא יכלה להתאפק
ו…
ב ו ם ! ! ! בקול נפץ נורא
חווה
מהבטן את הגזים שחררה.
לאחר
הערכה של המצב
בדו"ח
המשטרה נכתב:
התפוצצות
כמו של פגז
שמונה
עשרה מאושפזים משאיפת הגז.
שלושים
דוכנים נהרסו כליל
וטונות
של פול מלאו את השביל.
הקרצייה
הקטנה מנוקדת בפול
הרופאים
מתייעצים עם מומחים מחו"ל,
ומי
שגרמה לכל המהומה
לא
אחרת מהשופטת בתחרות עצמה
חווה
האיגואנה, במצב אנוש
כבר
חודש וחצי בבית השימוש.
סוף.
ואולי,
רגע לפני שהסיפור נגמר
כדאי
להבהיר, ולהדגיש ולומר:
לעולם,
אבל לעולם ילדים וילדות
אל
תאכילו איגואנות בקטניות
ואם
אתם מגיעים לכפר להתארח
לכו
לאכול מהפול המנצח
ואם
נדמה לכם שהכל שטויות
על
הקיר יש תמונה ואפשר לראות
את
הקרצייה, את האיגואנה וגם אותי
ותיווכחו
שהסיפור כולו אמיתי.
זה
נמצא בפינה ליד רחוב מנחם
ותגידו
שאני שלחתי אתכם.
🙂
–
משעשע
על הבוקר בהחלט.
21/6/1999
11:55
ציידת
תנינים (חסרת צבע, רגע, בעצם..סתם שקופה)
–
וזהו.
–
**********************************************
שיר
ליום אביב
21/6/1999
2:39
חתולה
בלי מגפיים
–
חמודי
שלי מה אומר,
אתה
ממש נהדר,
מזיין
כמו פר,
גם
בעיר גם בכפר.
אנא
חוו דעה על השיר.
לא
לחסוך ממני חצי ביקורת.
חתולה
בלי מגפיים.
–
הא
הא הא
21/6/1999
2:55
חתולה
בלי
–
🙂
–
סליחה?
21/6/1999
3:2
חתולה
בלי מגפיים
–
אפשר
לעזור לך?
לקרוא
לחמודי?
–
ציפי
אוכלת אותך בלי מלח!
21/6/1999
11:53
ציידת
תנינים (שקופה להחריד)
–
ממש
בכלל בלי מלח, ולמה את מגיבה לעצמך??? זה מעלה לך את הביטחון העצמי? מעמדך בחברה??!!
למה?!?!?!?
–
********************************************************
הסימליות
דורשת
21/6/1999
14:6
שרברבית
–
עדיין
ישנונית כשאתה מתקשר
ומציע
שאולי אני אבוא לבקר
מסכימה
בחיוך, שטה בין המדרכות
ברחובות
צבעוניים של פסיעות בטוחות.
מקצרת
את הדרך, בשדה צהוב עוברת
וכאשר
אני נמצאת שני מטר מהדלת
חוצה
לו את הכביש בפתלתלות חלקלקה – נחש. אפור. ארוך. אני פולטת צעקה!
אתה
מתבלבל ותוהה מה עשית לא בסדר, שגרם לי להעלם ולנתק איתך כל קשר.
לא
מחפשת תירוצים וגם לא חוששת.
אני אולי לא חוה – אך הסימליות דורשת.
–
***************************************************************
לא
יורדת
21/6/1999
15:13
הילדה
land@netvision.net.cl
–
ן
זה
לא שיש לי פה קטן
זה
לא בגלל הגיל
זה
לא בגלל נוזל לבן-
אותי
זה לא מגעיל
זה
לא בגלל שלא רציתי
זה
לא שלא ביקשת
זה
לא בגלל מה שראיתי
זה
בגלל שלא התקלחת
–
את
מכירה אותי
24/6/1999
1:42
מאיר
–
אני
מתקלח כל בוקר
–
***************************************************************************
misha
21/6/1999 17:5
נמורינו
–
חמש
אותיות ועוד שלוש מילים
–
יפה
21/6/1999
19:6
דינורה -שבה לפתע
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
זה
היה קטן ולעניין .
22/6/1999
0:47
גרדיאן
–
הוכחה
מוחצת שגודל לא קובע .
🙂
–
********************************************************
כשלילי
מנשקת.
21/6/1999
17:22
שם
– מים
nitaipe@camer.org.il
–
כשלילי
מנשקת
============
כשלילי
מנשקת, היא עושה את זה עם כל הפה, ברצינות, עם עיניים פתוחות. יש לה ציצים ענקיים ומוצקים,
וריח של אשכולית. כשלילי מנשקת, היא שואבת אותך, היא בולעת אותך, היא לא נותנת לך לנשום.
כשלילי מנשקת, הלשון שלך תפוסה טוב טוב בתוך הפה שלה, ואתה לא בורח לשום מקום.
זה
נמשך שנה וחצי, בדירת קרקע, חדר ושליש ברחוב
פיח פינת רחוב רעש, עם הטוש המתפרק במקלחת, והשחור הזה על הרצפה, על הארונות, על הכל.
עכשיו
היא קמה, שמה מוסיקה שקטה, מעמעמת את האורות, מדליקה קטורת ונרות ריחניים. היא מתחילה
לחכך את הכוס שלה ברגל שלי. זה הסימן שלה, היא מוכנה. שלוש פעמים בשבוע. תמיד שלוש
פעמים בשבוע. לא פחות ולא יותר. ככה צריך. זה המינון הנכון. מצאתי את זה כתוב, מתחת
למזרן שלנו, בעיתונים האלה שלה באנגלית. אז היא מקפידה.
עכשיו
אני מעליה, והיא מתחתי. אני אוהב להיות בתוכה. היא מחוספסת, אבל חלקה. יש לה שליטה
טובה בשרירים, והיא סוגרת עלי, לא נותנת לי לצאת. היא רקדנית, לילי, יודעת לעשות דברים
עם הגוף. אני נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, בבטן מתערבלים לי ברוקולי, טופו מטוגן במיסו,
וויטמינים של שופ – רייט, בעשרה דולר לקופסה משפחתית של מאתיים וחמישים טבליות.
לילי
עוצמת את עיניים, תופסת אותי חזק בשיער, ומתחילה להאנח. הלחיים שלה נעשות אדומות כאלה,
וחמות. היא סוגרת עלי את הרגליים שלה, ואני
חושב על הקיבוץ, ועל כמה שאני מתגעגע. רק שהיא לא תתפוס לי בפטמות, זה ממש לא נעים
לי. לילי מתחילה להשמיע קולות רמים יותר, והאצבעות שלה נסגרות לי על הפטמות. יש לה
ציפורניים ארוכות. אמרתי לה שזה כואב. היא
הסתכלה עלי בעיניים מימיות, מבינות, ואמרה לי שהפטמות קשורות לאמא, ושאם הם כואבות,
זה כנראה בגלל מערכת היחסים שלי עם אמא שלי, שהיא מאד קשה. ובכלל, היא חושבת שכדאי
שאני אעבוד על מערכת היחסים עם אמא שלי. בסדר, אני אעבוד, רק תעזבי לי את הפטמות!
אני
יוצא ונכנס, יוצא ונכנס, מהר יותר ויותר. אני חושב על שירי, על פמלה אנדרסון, כל מה
שיביא אותי לגמור כבר. אני מרגיש זרמים נעימים באגן, ולוחץ את הזין עמוק לתוכה. רגע,
נהג, רגע, אין לך עיניים, אתה לא רואה שעוד לא עליתי? זועקת זקנה מהתחנה של קו חמש,
מעבר לתריסים. אני יוצא בזמן, למשחק קוראים רולטת לילי. היא לא רוצה לקחת גלולות כדי
לא להכניס כימיקלים לגוף. עם קונדום אי אפשר, כי אני לא מרגיש כלום. לכן אני גומר בחוץ.
תמיד בחוץ. או כמעט תמיד. לילי אמרה לי שהיא רוצה תוך שנה ילד. היא כבר מרגישה בשלה
לזה, היא אחרי קולג', ויש לה פה התחלה יפה של קריירה. לי יש הרגשה, שאם תהיה פאלטה,
וכמו שהדברים נראים, יש סיכוי טוב שתהיה, היא תשמור אותה (או אותו).
לילי
נותנת לי נשיקה קטנה, מלטפת אותי על הלחי, ושואלת אותי עם גמרתי. ואת, אני שואל, לא
חשוב, היא אומרת, העיקר שנהנית.
(C) שם
– מים.
–
הוספתי
אותך לרשימה של אלו…
21/6/1999
19:9
דינורה – שבה לפתע
–
שכשאני
רואה את השם שלהם אני קוראת קודם את שלהם.
בנוגע
לקטע הזה- לא מעולה אבל שווה קריאה בהחלט.
–
אהבתי.
(בפנים יש נסיון להסביר…)
21/6/1999
19:29
ליתוספרה
iasap@hotmail.com
–
לכתוב
סקס זה קשה. הרבה יותר קשה מהקטע עצמו.
אולי
כי המילים בעברית נשמעות רע, ועושות אסיטואציה של משהו זול, ואולי מסיבות אחרות.
הרבה
פעמים שמתי לב לזה, אבל לכתוב סקס בעברית זה קשה.
וכאן
זה יצא טוב. כמעט לאורך כל הדרך. יש פה סקס נטו, עם כל מה שמשתמע מזה,
ובגלל
זה אני גם לא אומרת "לכתוב מעשה אהבה..". כי אני מדברת על יחסים שהם לא בהכרח
אהבה.
כאלה
שחושבים בהם על שירי ופאמלה אנדרסון בשביל לגמור.
הצלחת
לכתוב תאורים מאוד פיזיים קרים, ומאוד לאקוניים בצורה מספיק עדינה וחמה שתאפשר קריאה.
הצלחת
להעביר אלי פה מערכת יחסים מורכבת ואנשים, ולא רק סצנה זולה בדירה אפלולית, סרט כחול
נטול עלילה.
הייתה
לי פה קודם כל עלילה שהתחבאה מאחורי הסקס, ובין אנחות לצביטות גיליתי אנשים.
אני
חושבת שמגיע לך על זה כל הכבוד גדול מאוד.
אז
כל הכבוד גדול מאוד,
וזהו,
בינתיים.
ליתוס.
–
**********************************************************
everyone
21/6/1999 17:44
ROSE
–
Everyone i know has gone away.Died
or left or" just forgot to stay.
Sometimes took for granted, sometimes turned away, sometimes didnt say what i
meant to say."
garbage
כל
מה שהכרתי , מה שהיה לי ידוע, הלך ולא חוזר
כל
מה שרציתי להיות נשכב ומת
מתוך
התיימרות להשלים את החסר
הכל
נקמל הכל נבל , נדם , וישן
ישבתי
ובהיתי בדף הכתוב, המקומט , הלבן צהבהב וצחקתי,
מה הן מילים מתיימרות שאינן מסוגלות להביע את הליך מחשבתי, את כאבי, את דמי, דימעותיי, אותי…את כולנו, את
המובן מאליו, הדימיון הויזואלי, האהבה, הניסיון, התיקווה, השתיקה והמוות הקרב.
ישבתי
ואספתי את רגליי אליי, הנייר שקע אל ריצפת החדר בשקט מוחלט, ומכה קצרה נישמעה בחלל
הריק כאשר התחכך העיפרון ונדם.
הבטתי
לעבר החושך מעבר לחלוני והבטתי אל הדממה. דימיינתי בשלמותו של הירח פנים, שבילים ,
ארצות אחרות , נסיכות ואבירים.
דקה
אחר דקה, ישובה עם סיגרייה ביד, מביטה בלילה על רקע העשן, השעות עוברות והזריחה מאיימת
לשלוח את אורה ולשרוף את עיניי.
דממת
החשכה בולעת אותי בתוכה, מספרת לי אגדות, דברים שעוד לא קרו, תמונות שעוד לא צולמו,
מילים שעוד לא ניכתבו וזמן שעוד לא היה.
ומה
שעוד לא היה אינו מוחשי ואינו מוצק, מה שעוד לא קרה אינו קיים ונישאר בגדר הדימיון
בלבד, מה שאינו מובנה מתגמד לעומת המציאות הולך ונעלם.
ישבתי
משערת את הסוף, מנסה להבין התחלה, ישבתי סהרורית , חציי רדומה, ישבתי לבד.
גופי
הולך וקטן לעומת קירות החדר מסביבי, העולם הולך וגדל מכסה אותי, שפיות רוקדת מעליי
,מסרבת לקבל אותי , מפילה אותי לעבר האין סוף, שאינו קיים, בשום מקום אחר מלבדי.
אז
אני אוחזת בשורשים שעוד נישארו לי, מביטה בחדרי הופך ליער סבוך של שקרים והרוח לוחשת
שבסוף כולנו מתים. אז אני מחפשת את הסוף, הולכת במבוך , מתקדמת לעברו, אך הסוף בארבע
כיוונים שונים ואני מטפסת למעלה, מוצאת כיוון חמישי, נאחזת בלא כלום בידיים רעבות לשקט
נפשי.
אני
פוקחת את עיני, ישובה בחדרי, רגליי אינן אסופות אליי, אני שכובה במיטתי, הכר הלח מסגיר
את דימעותי, ודימעותי מסגירות את חלומי.
מולי
על ריצפת החדר דף לבן צהבהב מקומט, עליו רשומים ארבעה מישפטים וטיפת דם אחת.
–
vary good… & this is a reacurring
dream
21/6/1999 22:24
watchdog
watchdog31@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
רגיש
ועצוב….
23/6/1999
22:3
זקן
olditai@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
********************************************************
קצת מן הרוח
21/6/1999
17:47
כרמל
החמודה
benzour@netvision.net.il
–
תביא
בי חיים וגם קצת מן הרוח
שאוכל
את לבי הקטן לשלוח לישון
תביא
בי שירה וציוץ עוברי השקט
שאוכל
את לילותיי לעטוף בחלום…
את
קרנה של השמש כשהיא מלטפת לוחשת מילים של תקווה מרגיעה
את
קולו של הרוח נושא תשוקתך עד שפתינו
טועם
דמעתי במתיקות מפתיעה
את
המוות עטוף בעוגה מפנקת
חבוי
בין תותי ערוגות ילדותך
את
השקט החם שאתה נושא בעיניים היישר ללבי הצמא לנגיעה
לפרוע
תלתל ובמטה של קסם לחדור את הנפש לפרוט את נימי הנשימה…
תביא
בי חיים וגם קצת מן הרוח שאוכל את חיי להשקיט בנגיעה…
–
מעניין…
21/6/1999
19:12
דינורה – שבה לפתע
–
כמה
מהשורות כמעט גרמו לי לא להמשיך לקרוא בכלל
וחלק
מהן פשוט יפהפיות.
יש
לי הרגשה כאילו מישהי מוכשרת ומישהי לא מוכשרת כתבו יחד שיר
שורה
שורה
או
משהו כזה
מוזר
אבל
…
נחכה
לראות את הדברים הבאים.
–
ואני
לא חושבת
22/6/1999
0:19
אינדי_גו
indi_go_blue@hotmail.com
–
שמדובר,
אפילו לא מטאפורית, ב"מישהי מוכשרת ומישהי שלא". יש בין השורות כמה דימויים
יפהפיים ורבי עוצמה. הבעיה היא שהם מדוללים בהרבה מאוד חלקים שחוקים עד נדושים. אני
חושבת שיש בשיר הזה הרבה. אפילו יותר מדי. אחרי שאת גומרת לכתוב, את צריכה (בעיני כמובן)
להתחיל למחוק. עד שיישאר רק היופי המתומצת.
–
מוזר,
מצד אחד יש משהו מיוחד מצד שני..
21/6/1999
19:17
ציידת
תנינים
–
הרבה
קטעים פשוט קיטשים להחריד (בזמן האחרון פיתחתי אלרגיה מיוחדת לקיטשיות)
–
אני
אהבתי
22/6/1999
1:23
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
גם
קיטשיות זה נעים לפעמים.
–
מהמגירה לדיסק 