סערות
21/6/1999
19:27
שאמאן
–
לדעת
את הים
כמו
אישה
שנשימתה
סמיכה בערבי
קיץ
ושפתיה
מחליקות
סוערת
על איי רצונות
ומלהט
עורה
עולה
עד מים
ריחו
כארץ נסתרת
נושק
ונושך זקירותן
של
שדיים
והיא
אובדת בחשק הים
ובמערבולות
ראשה
טובעת
נסחפת בים
סערה
–
כתבת
יפה. (ונדמה לי שהתכוונת אד מים באלף)
21/6/1999
19:34
ליתוספרה
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
**************************************************************
דיסלקט
21/6/1999
20:16
שאמאן
–
אד/עד
מצרותיו של דיסלקט
–
תגובה
21/6/1999
21:1
ליתוספרה
–
אד
או עד כשלא מנוקד
גם
אד מים עולה מחום גופה יכול להתאים בעניי. אולי אפילו יפה יותר. בעיניי כמובן, ואתה
לא חייב לקבל.
מאידך,
דיסלקציה אינה רלוונטית ולכן לא אתייחס, ברשותך.
בכלל
עם תגובה כזאת, אני פשוט לא אגיב בכלל.
וגו'.
ליתוס.
–
****************************************************
Killing words
21/6/1999 20:45
watchdog
watchdog31@hotmail.com
–
Say you love when you don't
Say you will when you will not
Promise to call and you forget we where
togther
Promise to change what will stay
forever
Fall asleep when i am still awake
Never give but you take ,take take
Always ask for more than i can give
But your words are killing me
–
your word's are killing me 😉
21/6/1999 23:22
ROSE
–
(הודעה ללא תוכן)
–
a part of me is always awake
22/6/1999 0:26
–
(הודעה ללא תוכן)
–
let the animal awake it some more 😉
22/6/1999 0:31
–
(הודעה ללא תוכן)
–
***************************************************
טכנאות
מילים ת' – ואחרונה?
21/6/1999
20:54
אמיל
והבלשים רעבים
–
תסריט
תאוותנות
והבלשים:
תסמונת תיאבון תאב
אמיל:
תרצו תפריט ?
<והבלשים
מהנהנים, אמיל מושיט>
אמיל:
תזמינו.
והבלשים:
תביא תכלס' !
אמיל:
תפרטו.
והבלשים:
תרשום:
<אמיל
רושם>
והבלשים:
תחמיץ תפוחים, תרחיף תאנים
תבשיל
תימני ,תירס תמרים
תשעה
תרנגולים, תרי"ג תפודים,
תריסר
תמנונים תפוחים
אמיל:
תרצו תיבול?
והבלשים:
תיבול תאילנדי, תמנע תפלות.
אמיל:
תשתו?
והבלשים:
תרמוס תה, תרכיז תותים, תירוש
אמיל:
תקנחו?
והבלשים:
תופינים.
אמיל:
תיאבון תמוה.
והבלשים:
תלך תביא.
אמיל:
תגידו, תצליחו?
והבלשים:
תחכה, תראה.
אמיל:
תקוות.
<והבלשים
– אוכלים ואוכלים ואוכלים>
אמיל:
תדהמה. תגידו, תתארו תחושה.
והבלשים:
תענוג תמוה, תשישות תת-תוספתנית, תרדמה.
אמיל:
תדהמה תזונאית.
והבלשים:
ת'שאריות תארוז.
אמיל:
תשאירו תשר?
והבלשים:
תם תקציבנו. תתפוצץ.
אמיל:
תמותו.
–
21/6/1999 21:37
דינורה
scodish@bgumail.bgu.ac.il
–
(הודעה ללא תוכן)
–
(סליחה) זה היה מעולה!!!
21/6/1999
21:39
דינורה
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
פשוט
מצוין
21/6/1999
23:9
אינדי_גו
indi_go_blue@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
משעשע
, מעולה (חזרתי למ')
21/6/1999
23:18
ROSE
–
(הודעה ללא תוכן)
–
תדהמה!
תרגיל תכליתי! ובקיצור- סיום מצוין לטכנאות..
22/6/1999
0:59
ציידת
תנינים
–
וברוך
שפטרנו מעונשו (-:::::::::
–
תגידו,
אתם עושים דרשות לבר ממצווה?
22/6/1999
1:26
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
תגידו
זה גם בת'.
ואהבתי
מאוד.
ויופי
של פינאלה הבאתם כאן.
תבואו
יותר.
–
*************************************************************
No way out
22/6/1999 0:45
watchdog
watchdog31@hotmail.com
–
when the pressure build in my brain
it hurt so much , can`t stand the pain
is this where you send me?
did you ever try to understand me?
leave me alone!
–
********************************************************
חיה
22/6/1999
0:47
ROSE
–
תשבי
לא
נו אמא, אין לי זמן, לא עכשיו
העפתי
לה ופניתי לחדר, אך כשהפנתי פני לאחורנית המבט בעינייה, הכאוב, העצוב, הנורא, החזיר
אותי אחורנית, לכיסא המיטבח
יש
לה סרטן
והמילים
כאילו אינן נקלטות
בסדר
החזרתי
לה, ויצאתי משם
לחדרי
ישבתי,
וצעקתי מבפנים, בכיתי מבפנים, כי אצלי רק בחלומות הדמעות יורדות, ואז אין כאב, ואז
אין מילים
כי
אז לא באמת בוכים.
כמה
הוא עוד ייקח ממני,הדלקתי סיגרייה, ניגעלת מעצמי
כמה
עוד אהבה הוא ייתלוש ממני
הבטתי
בעשן שמסביר את קרני השמש המעטות, השמיים בגוונים כתומים, השקיעה מורידה עלינו צער
וחוסר ודאות.
אני
לא יודעת מה אני כותבת פה, אני חסרת מילים, אך מלאת רגשות, אני לא יודעת מילים , אני
שוחכת מישפטים שלמים, וניזכרת בסיפורי ילדים, ואז ניזכרת בו, בך, אתה שהלכת, אתה שנילקחת,
אתה שעזבת, בלי לומר מילה.
אמרת
מילים, אמרת מילים רבות, אמרת שאתה אוהב ולא רוצה ללכת, אמרת והבטת בי ובעינייך נוצצות
דמעות
הדמעות
של אז היו האחרונות אצלי, ורק איתך הן מתחדשות.
ישל
לי אלבום תמונות, יש לי אותך קפוא עם חיוך חסר הבעה ועיניים שאינן יודעות מה עתיד לקרות.
יש
לה סרטן
ועכשיו
גם היא
גם
לאימי יש אלבום תמונות של חברתה הטובה, גם היא תבכה אולי דמעות אחרונות, ואני יכולה
להגיד שאני יודעת איך, אני נותנת לה להתנחם איתה בשעותיה האחרונות.
לכל
אחד מאיתנו נלקח מישהוא, נירצח, או הלך, שכח להישאר, או שלא יחזור.
אני
שונאת את הכאב, אך אני אוהבת את הזיכרונות
ואני
כותבת לך מילים שאף אחד לא יזכה לראות
מה
שלקחת איתך ממני השאיר חלל ריק והכל אצלי שחור.
אני
כותבת לך ושולחת אלייך שלווה, ומעבר לירח מחפשת אותך , מלאך, אם רק הייתי מאמינה בכך
אני
מדליקה עווד סיגרייה, ותוהה מתי הסרטן יבוא לקחת גם אותי, אלייך, לנצח, ואז נבכה ביחד
שוב ונואהב למות
אני
שונאת את המקום הזה, אני כבר לא רוצה לחיות.
–
so much pain in one story . its good …..
22/6/1999 0:55
watchdog
watchdog31@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
**************************************************
הייתי
בדייט, בליינד דייט
22/6/1999
0:49
מאיר
–
ואתם
מכירים אותי
אתם
אוהבים אותי
אתם
מכירים אותי
אתם
אוהבים לעזור לי
אז
פגשתי אותה
והיא
הכירה אותי
היא
אהבה אותי
היא
אהבה לעזור לי
נתנה
לי סיגריה
אהבה
לתת לי שקל
אבל
אתם מכירים אותי
אתם
אוהבים אותי
אני
לא מכיר אותה
אני
לא רציתי לעזור לה
היא
מכירה אותי
אתם
מכירים אותי
עצמתי
עיניים
אתם אוהבים אותי
בבליינד דייט
אתם
מכירים אותי
היא הלכה
ובאתי
לספר לכם
כי
אתם מכירים אותי
אתם אוהבים אותי
אתם רוצים לעזור לי
אתם
מכירים אותי
אותה
אני
לא רוצה להכיר יותר
אותכם
אני
מכיר אותכם
אני
אוהב אותכם
אתם
אנשים טובים
אתם
אוהבים לעזור לי
אתם
מכירים אותי.
–
🙂
22/6/1999 0:53
עוגי
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
all dates are blind until you have to
pay the bill
22/6/1999 0:57
watchdog
watchdog31@hotmail.com
–
(הודעה ללא תוכן)
–
יש
לי מלא בבטן על פגישות עיוורות
22/6/1999
2:51
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
והיו
לי כמה, אני מודה.
זה
עסק מצחיק כל העסק הזה.
ולפעמים
זה מצליח ולפעמים זה לא.
פרופורציות,
בן אדם. פרופורציות.
–
***************************************************************
22/6/1999 1:17
עוגי
–
זה
זמן למהפכות,
זמן
לאהבה מזדמנתחולפת
על
תמונות, רקע של זמן, ספק מקום.
את
שם בתוך מוחי עכשיו בין ענני הצמחיה הסבוכה.
ע:
עישנת הרבה ?
לא,
אמרתי לך, כמות לשתיים פעם בשבועיים – זה הורג פילים – הורג.
ע:
הורג ?
כן,
כמו שאת זוכרת, קופץ על מטען דמה בגיבוש לסיירת יע"ל.
את
זוכרת ?
איך
עמדתי שם מנגד?
ע:
בבגדי רופא?
את
זוכרת, תמיד ידעת לעשות
את
זה
לגרום
לי למתוח את ניבוני פרצופי
לחיוך
שמתפשט עד גבול מיתרי הרגש הקרועים שלי.
+מחייך+
ע:
את האמת?, אני תמיד העדפתי שמשהו מאיתנו
8
ילדים וכל זה ?, את לא?…
רצינית?
ע:
זה לא הילדים זה צל אמא
דבר
של נשים ?
ע:
דבר של נשים
ולא
נטעתי פה עץ
ומנעתי
התנחליות
אוגר
רגשות אל תוך יצירות.
מדברים
על גדולים,
זה
סוד של גיבורים את מדברת, סוד של גדולים.
ע:
חבל שאתה מת
באמת
חבל.
ע:
אתה לקחת חלק בחיי
האם
אני גיבור ?
ע:
טרגי.
יש
דמעות בסיפור ?
אוהבים
אותי?
ע:
ככה ככה, אתה יודע- אנחנו שוכבים על הבמה.
ומי
משחק ?
ע:
רבים מחבריך המשועבדים.
הקהל?
– כמה?,
במספרים
!
ע:
אתה דורש לדעת ?
מסכים
–
***************************************************************
הכלב
מתגעגע אליך
22/6/1999
1:32
ערן
–
לילי,
כתבתי
לך מכתב.
ניסיתי
לרשום לך איך השמיים שלי הפכו שחורים , שיר עם הרבה דימויים ..
בסגנון…
הוי לי !
איך
אגלה לה את ליבי
והמילים
עכורות הן,
מילים
ריקות של חול.
וכל
הבולשיט הרגיש הזה ….
אבל
מה לילי….זה לא אני.
רק
את שמך הצלחתי לרשום עשרות פעמים ע"ג הנייר. התאמרי לי לילי איך לכתוב לך מכתב
שלא יישמע בנאלי או נדוש . איך אומר לך שאני מתגעגע למבטך נוכחותך למגע גופך ריח עורך..
אפילו הכלב לא אוהב אותי בלעדיך לי….. הוא חכם ולא בכדי…
יש רמזור בצומת מורשה לילי שאני שונא. אני עומד בו
כל לילה שלוש דקות תמימות מוקף באנשים בתוך קופסאות פח אחרות. יש לי טקס שנמשך כל זמן
ההמתנה. חשבון נפש קטן מלא מחשבה. אני שונא את הרמזור שמדגיש את הלבד , בתוך הישימון
האינסופי של רחוב העצב החד סיטרי של חיי בלעדייך.
תמיד
מאחר לעבור מחכה לרגע האחרון בטרם יתחלף האור..הם צופרים מאחור אבל לי לא אכפת…
לילי
את יודעת, מה את יודעת?
את
היית לילך אך לא שלי.
ניסיתי
לכתוב לך מכתב בלי קיטש ורגש…. מצטער לא הלך…….( גם דימעה לא הייתי צריך לזייף)
…
אם
אין לי- לי מי אני? מתחבט בשאלה שמציקה ומטרידה….
איפה
את לעזאזל, הכלב מתגעגע אליך…..תרתי משמע………..
ניסיתי
לכתוב לך……..
–
מתגעגעת
למילים שמביעות רגש וגם קצת ללילי שלך
22/6/1999
2:20
לימו
–
מתוקי
כזה, בלי קיטש, עם קיטש..מה זה לעזאזל משנה? הצלחת לגעת בי וגם אם זה היה לרגע קט
– זה היה שווה.
יופי
ערן. בתור הטקסט הראשון שלך שאני קוראת, הצלחת להרשים אותי.
–
כמה
נכון 🙂
22/6/1999
18:26
דיוניסוס
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
*******************************************************
האפור
הזה שלו
22/6/1999
1:54
המטורפת
revital_z@hotmail.com
–
שנה
וחצי, שנה וחצי חייתי עם האפור הזה שלו, לא מבינה איך.
הוא
עם הדיסקים המגעילים האלה של אוספי שירי אהבה, לאב סונגס 1 עד 6, נדמה לי, הוא עם הבאולינג
שלו קבוע בימי שלישי, והתיעוב שלו מהסיגריות ומפאבים אפלים, ירושלמי כזה, שאומר מ-אתיים,
לובש חגיגי, מסתפר כל חודש וחצי פק"ל, הפוך ממני בהכל. בדעות, בהומור(בדיחות על
זיונים? איכסה!), בראיה הכללית על איך החיים צריכים להראות בגיל עשרים פלוס.
האפור
הזה שלו גרם לי להראות צבעונית, צבעונית מידי. עם הצחוק שלי והמוח המטורף הזה שגרם
לו לפעמים להביט בי במבטי עגל ולחשוב וואט דה פאק אני עושה עם המטורפת הזו.
האפור
הזה שלו, שגרם לי לחשוב שאני לא מספיק יציבה, מאוזנת ובוגרת, האפור הזה שגרם לי לחשוב
שאולי אפור זה מה שחסר לי בחיים, כי ככה הוא, עם רגליים על הקרקע, בקבע, ירושלמי שהכי
סבבה לו היה ללכת למלחה לסרט עם סילבסטר סטאלון, ככה היה אוהב, ואני אהבתי. אהבתי שהיה
כזה לפעמים. כי אני, איך אומרים, תמיד מעופפת כזו, מרחפת. קוקואית בלי תעודות, מטורפת
עם מבט בעיניים שעושה לא נוח לאלה שבאוטובוס בקו 8 לארמון הנציב. וככה היה מחזיר אותי
למטה לפעמים, מרגיע, מלטף כל הלילה, מחבק אותי כפיות ולוחש מילים שחיממו לי את הלב.
ובשלב מסוים גם הזיונים התחילו להיות טובים, הכל לימדתי אותו, גם להתנשק משהו בן זונה.
האפור
שלו עשה אותי קטנה, פחות צוחקת, פחות חיה, יותר מחושבת, חושבת על חתונה וילדים ואיפה
נגור.
חושבת
עכשיו על הטיולים האלה שלי בטיילת בארמון הנציב, מול היופי הזה של העתיקה והר הצופים
וכמה אוויר נהדר יש שם בירושלים, ואולי אני אוהבת את ירושלים בגללו. וכמה אהבתי אותו,
למרות ובגלל הכל.
שנה
וחצי עם מישהו שאוהבים אבל לא ממש אוהבים אני לא יכולה להסביר, כי היה לי טוב והיה
לי גם רע, הייתי מטיילת המון, הכרתי סימטאות וגנים ואנשים נהדרים, ולא יעזור מה שתגידו,
ירושלים יפהפייה.
אתמול
הייתי בירושלים, אח שלו התחתן, והיה נהדר, וראיתי גם אותו, וכשהחתן קידש את הכלה, והכלה
קידשה את החתן(חופה קונסרבטיבית), הוא הביט אליי, שנה וחצי אחרי השנה וחצי שלנו ביחד,
וחייך, ולחש לעברי:
"יכולתי
להיות אחרת, את יודעת?", ולחשתי לו: "אני יודעת". כי אני הייתי אחרת
בשבילו, פחות צוחקת, פחות מטורפת, פחות אני, כי במקום מסוים הלכתי לאיבוד בתוכו, הוא
עם האפור הזה שלו. ואז הוא אמר:
"יכולנו
להיות אנחנו כאן עכשיו, עם החופה והקידוש והמאתיים מוזמנים שהגיעו מכל הארץ",
ולא עניתי, והבטתי אחורה וראיתי את החומה היפה הזו של העתיקה, והיה אוויר נהדר, וחשבתי
לעצמי: ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אפור.
–
יפה
לאללה
22/6/1999
2:2
אדומה
–
(הודעה
ללא תוכן)
–
דקה
וחצי מרנינות של קריאה
22/6/1999
2:16
לימו
–
נהדר,
אחותי המקסימה. תמיד אהבתי אפור, ככה אני, אפור זה הצבע שלי. אבל, בסיפורך הכה נוגע,
אין ספק שאפור זה הוא ולא את.
חוץ
מזה, תתנתקי כבר!! הטלפון תפוס שעות!!
שלך,
בשיא הכנות
לימו
–
22/6/1999 10:27
לאנונימיים
יש רק מילה אחת בשבילך:
–
ניצחת.
–
את
לא מטורפת.
22/6/1999
12:46
שם
– מיים
nitaipe@camera.org.il
–
את
נורמאלית לגמרי, פשוט מסתובבת עם האנשים הלא – נכונים.
–
***************************************************
חיבור?
22/6/1999
2:4
שושי
zelda@nt.com.il
–
עוד
נקודה נמחקת
עוד
משפט נעלם
ופסקה
שהיתה כבר כתובה
נעלמה.
לעולם.
–
מהמגירה לדיסק 