21-4-2001 עד 21-4-2001

1.
לשמוע שירים מדכאים ברדיו

2. למצא דרך להחזיר את רון ארד לאשתו ואימו…

3. לתכנן את חופשת הקיץ הקרובה

4. לצום לקרת יום המנגל שלמחרת

5. לנוח מהחברה הנודניקית שלי ומאימא הפראחה

שיר:

בית א:

חלפה לה שנה

והנה אני

חולם לזרוק אותך

י-מיטומטמת

את קרציה

וגם אמא שלך

אז יאללה יאללה

י-תחת של פרה משלשלת

לכי לאמא שלך

תני לי לראות את שטרנהל אהובת ליבי בטלויזיה.

חשבתי של לפרום הזה יש איזה שהיא רמה

אבל מיסתבר שזה בכלל לא ספרות

זה ספרות זולה

חם,

אתה נוגע,

אני אומרת די,

אתה לא שומע,

בסוף זה כאב

לא לי, לך

עכשיו אתה מאוכזב

אבל ממילא אין לך זיקפה…

וחוץ מזה

מה זה מית עליך…

מרגיש כמו פראחה

איזה תענוג

אני לא מבין גדול בשירה, אבל אהבתי

במיוחד את השורה האחרונה אשר נתנה את הטעם הטוב להכל.

כמו ונוס העולה מן הים אני רואה אותה עולה מולי

יפה כאלף שמשות בוהקות

מחייכת לאור החמה, המתקנאת בזיו חיוכה

כמו הלן מטרויה, אשר פניה השיקו אלף ספינות

כך פניה שלה משיקות צי

אשר שטות בים ליבי הסוער

כמו סימפוניה של בטהובן, כך מרעיד קולה

את ליבי, אשר רוטט בכאב כשאני שומע

אותה מדברת, צוחקת, שרה

כמו ביאטריס, גבירת החסד האלוהי

כך היא מעתירה מחסדה עלי

כאשר אני חוזה אותה

כמו דגל המתנופף ברוח, המרטיט את לבב הפטריוטים

כך שערה הזהוב המתבדר, מרטיט את לבבי שלי

לו יכולתי להושיט אליו יד!

כמו יהלומים, שבעבורם אנשים נותנים את חייהם

כך עיניה, עמוקות מני חקר, זוהרות ומדהימות

איך הייתי שמח לתת את חיי בעדן!

כמו שמי הבוקר, מעט קט לפני שהשמש מפציעה

כך הסומק הוורדרד, מפציע בלחייה

כמה הייתי רוצה לחזות בזריחה!

אלף מלאכים אשר יזמרו אלף שנים

לא יוכלו לתאר את יופיה.

אלף פילוסופים אשר יהגו אלף שנים

לא יוכלו לתאר את חוכמתה

אלף משוררים אשר ישוררו אלף שנים

לא יוכלו לתאר את רגישותה

כמו המלאכים המורדים, אשר מתענים בדיס

אשר מצויה ליד ביצת החוטאים

כך אני מתענה

כאשר היא מספרת לי על מאהביה

אלף שדים, אשר מיללים אלף שנה בגיהנום הארור

רבבת שטנים אשר מזמרים את המזמור האפל מכל

לא יצליחו לתאר ולו במקצת

את קללת הידידות

סליחה על הדקדקנות והקרצייתיות, אבל זו לא היתה הלנה
???

קודם את אומרת שירמי לא שווה (טרם התאוששתי, הבאתי את
זה לדיון בפני המועצה, התגובה תהיה חמורה, אבל זה רק לטובתך), ואח"כ
את מתעלקת בגלל ה' קטנה, שאם הייתה, הייתה מפריעה לזרימה של השיר.

נו שוין

חשבתי שזה חידון ידע כללי מבעס "מי הייתה ביאטריס
וכאלה", אבל אז הבאת אותה בפאנץ' המעולה, אחלה.

אני משער שבפורום *הזה* אין צורך לערוך כאלו תחרויות
טריויה…

אפשר לחשוב ביחד

–

אימצתי לי נוף, עלה קטנטן.

קו אופק מעומעם-

חצי שמש טובעת.

את מצטיירת לי

בין קבוצת כוכבים נהדרת.

עוד הלום מזכרונך המתעתע בי

אך עדיין כועס,

את יודעת-

כי מאז אותו היום ליבי עוד רועץ,

את כיסופי לאהבה מחודשת טרם מרקתי.

האם את מתחבאת בין הערב לבוקר,

או שמא עיוור אני או תם?

חולם שאת שם

חושבת עלי

דווקא עכשיו,

בפעמים אחרות הייתי מתקנא

או נצבט.

אני זר.

את זרה.

כבר שנה.

בואי.

לכי.

מדוע להתרפק על זכרונות העבר.

(חש כי זרעי טמונים באדמת הפקר)

האם לי נצור מקום בהיכלך?

או שמא הושלכתי לערמה הסוררת?

כמה טוב להיות לבד,

כי אפשר לחשוב על שנינו.

ביחד.

20.4.01

אהבתי את האופן בו אתה מביע את געגועיך

ואת התמודדותך עימם.

אין לך מה לחפש כאן

במדבר

לא מים

לא ברז מוזהב

ולא דיל לשבוע בתורכיה

לא כביש מהיר לאיטיות שוודיות

ולא מבריק מצפון שניים

במחיר אחד מי יודע

לא תמצא כאן במדבר

גג מושלג

לא גדר

ולא לבנה

לא עץ עם תכשיטים משלו

לא גרביים תלויות ממתנות

ולא אח

ולא אמא

שתניק לך טפיפות בלונדיניות

במרווחים של שנתיים עד ארבע

פעמים בשבוע

מה שיש כאן במדבר זה קקטוס

נכון, הוא מחליף ומאיר צבעים

כשצריך יש לו קוצים בדיוק

בגובה לדקור ענן

ולהוריד גשם

אבל אם תחכה בסבלנות מדברית

ארבעים שנה ממש ממש בשקט

זה עדיין יהיה רק קקטוס

אפילו הדפסתי כדי להראות לאחרים.

יפה,אהבתי.

ערב יום השואה

יושב בבית ליד המחשב וכותב אי-מייל ארוך למנכ"ל

מוקף בטישואים משומשים

סימן להצטננות מוזרה

בסלון יושבת איילת ורואה סרט בוידאו שכבר ראיתי

בחוץ שרב שנשבר

דרך השקט אפשר לשמוע שתי בנות

לדעתי בגיל 20,

ובחור אחד שמנגן על גיטרה לא מכוונת

הן מאוד קולניות

צוחקות עם כל החופש של להיות יפה וצעירה

הוא יותר בתוך הקטע של הנגינה

הם בטח מעשנים גראס

הלב, הלב יוצא

אם הייתי אומר לאיילת – היא לא היתה מבינה

איפה הימים

כשהיינו ככה

בלי זוגות בכלל

רק רווקים ורווקות וגיטרה וצחוקים

בערב יום השואה, או הזיכרון

כשאין טלויזיה

עם דפנה השכנה

היה ונגמר, היה ונגמר.

יום השואה

יום השואה

בשבילי

הוא בעיקר רגשות אשם

ילקוט על כתף אחת,

לבוש חולצה לבנה

ומדבקת יזכור

אני הולך בשביל החול הכתום

שמחבר את התיכון עם תחנה מרכזית

מתלבט אם ללכת לגלוש בים או לא

תמיד ביום השואה גלים טובים

מה את אומרת?

שאלתי אז, בכיתה י', ידידה שלי

ששנתיים אחר כך, בצבא,

אחרי שיצאנו לפאב בתל-אביב

ניסתה לנשק אותי

וכשסירבתי אמרה שאני פחדן

בצדק

איך שאתה מרגיש,

היא אומרת

הנה, הבוקר

מול התמונות של הגלים באינטרנט

שתים עשרה שנה (!) מאוחר יותר

אני בדילמה דומה

גולשים, או לא?

בפורום הגולשים הדעות חלוקות

תום גולדברג שואל בתמימות מקסימה: אפשר לגלוש ביום השואה?

ניסים לוי יורד לים בטוח

מישהו אחר אומר שאין לו כבוד

הויכוח נמשך

עד שאיתן קונדה,

אדם מבוגר וכנראה סמכותי

פוסק שיום השואה זה לא יום לכיף

וגלישה היא דבר כיף

קשה להתווכח

אבל מה אני מרגיש?

שואלת שוב הידידה במוחי

התשובה, אני מבין

כאשר אני נוסע באוטו של העבודה

על דרך לוי אשכול,

בדרך לשובר הגלים במרינה

היא שאני מרגיש אשם

קצת מקל עלי לראות שכל בתי הקפה פתוחים

ככה זה, כשאשמים ישר רוצים לומר:

אבל כולם עושים את זה

ועדיין, יש הבדל בין בית קפה לבין גלישת גלים

הקרש הצהוב שלי מאוד בולט

ונדמה לי שאנשים יכולים לראות שאני לבוש בחליפת גלישה

וכאשר מישהי שאני מכיר עוברת באוטו לידי ועושה לי שלום

אני כמעט מסתובב וחוזר

אה, לא, אני רק לוקח את הגלשן לתיקון,

אני מכין את התשובה

מידי פעם, אני מזכיר לעצמי בכוח

שהמשפחה של סבא שלי נהרגה כולה בתקופה הזאת

והוא הציל רק שני אחים ואחות שלו

בזה ששלח להם כרטיסים ארצה

אבל בכל זאת, בדרך לים

מקשיב לשירים עבריים יפים בגלגל"צ

וחליפת הניאופרן הדוקה על ירכי

זה לא מצליח להתקשר לי בשום דרך

לתחושת האשם שבה אני מרגיש

אני מגיע לים

אין אף גולש במים

אני מסתובב בחזרה ומחליט ללכת

אחרי הצהריים

כשהגלים יהיו יותר טובים

באיזה שעה בכלל נגמר יום השואה, באופן רשמי?

מצליח להעביר תמונה.

יפהפה,הטבת להעביר את הדילמה והתחושות

שיום זה מותיר בנו.

למרות שגם כשאתה לא ממוקד, כמו כאן, מאוד נעים לקרוא
אותך. מהגג לעצמך.

אגב, לעניין ההתלבטות עצמה –

אני חושבת בשיא הרצינות, שהג'סטה הכי יפה שאפשר לתת למתים, היא לחיות הכי
טוב שאפשר.

כולל גלישה.

קשה לי כמובן לעשות הכללות אישיות במקרה הזה – המשפחה שלי בארץ כבר מהמאה
שעברה, בכל זאת, אילו הייתי מתה בנסיבות הללו, הייתי מעדיפה שבני משפחתי
יזכרו אותי תוך כדי פולחן חיים, ולא מוות ואשמה.

מזמן לא היית פה, נכון? ניסיתי למצוא דברים ישנים
שכתבת, אבל מנוע החיפוש, כרגיל, לא עובד. אבל אם אני זוכרת נכון, תמיד
כתבת מצוין.

ואולי זה הכל בגלל שיש לי חולשה לגולשי גלים? מי ידע נפש עלמה אשקלונית.

ומי שהיה לו קשה

בעולם הזה

אז אולי אחרכך

ימצא את השלווה

יהיה לו רק טוב

עטוף בעננים של אהבה

אז אל תבכו עלי

תבכו על עצמכם

כי אני בדרך

אל מקום יפה יותר

ואולי הכל בעצם חלום

בשינה של מישהו אחר

אנחנו בעצם קיימים רק בכאילו

וגם זה יעלם כשהוא יתעורר

ואולי הכל בעצם חלום

שנמשך כבר יותר מדי זמן

אולי מחר תזרח כבר השמש

ותיקח אותנו מכאן

ואולי הכל בעצם חלום

שלך

בעיניים פקוחות

חולמת על משהו יותר טוב מזה

על דברים שיכלנו להיות

הרעיון שאולי אנחנו חלק מחלום מוצה. והכתיבה בחרוזים
לא עושה לי את זה

ומעניין לא ה"מה" היה "עושה לך את
זה" אלא יותר נכון מי, מי היה "עושה לך את זה"…

איזה צחוק?!…

לזרוב, אלון ריינהורן, רייף פינס, אני צריכה ללכת
לאכול, אם אתה רוצה שאמשיך את הרשימה של מי עושה לי את זה, רק תגיד.